פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום דוד.

לא ברור מה בדיוק קרה;
האם הרופא קבע את האיבחון בעצמו או שהוא הזמין פסיכיאטר והפסיכיאטר איבחן?
אם רופא העיניים איבחן, אז מה הוא עשה עם זה הלאה? האם בשל כך הוא ניסה לשלול ממנו את האפשרות להוציא רשיון נהיגה או רשיון לנשק?
איך בדיוק הוא "שם עליו כתם"?

מה שבטוח, אישפוז פסיכיאטרי כפוי, כפי שאני עברתי, הוא כתם גדול יותר (והוא לפחות היה מוצדק, ואין לי טענות ענייניות על כך).

גם אם הוא שם עליו כתם באיזה אופן (למשל הוא דיווח למשרד התחבורה ובגלל זה קבעו שהוא בלתי כשיר לנהיגה), אז ניתן להשתחרר מזה ע"י חוות דעת עדכנית של פסיכיאטר (ואולי די בחוות דעת של פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני).

מקווה שעזרתי.

שמוליק.

הוא מתכון שהרופא קבע שיש לאדם תסמונת מלינגרינג שזה דומה לתסמונת מינכהאוזן רק שונה במניעים.
ז"א במינכהוזן המניע הוא רצון לא מודע להיות חולה וכו'...
ואילו בתסמונת השנייה המניע הוא רווח משני כמו פיצויים וכו'...
אני חושב שמה שהוא התכוון בסטיגמה שונה ממה שאתה ענית לו, הוא התכוון שהדביקו לאדם תווית שהוא שקרן ומתחזה לחולה ואז כל רופא או בית חולים שהוא מגיע מסתכלים עליו בצורה עקומה משום שהוא מתחזה ולא מתייחסים ברצינות לתלונות שלו...
השאלה היא אם היא אפשר לשנות את האבחנה ז"א זה רופא עיניים איך הוא יכול לקבוע כזה דבר?
בכלל לאיזה תחום זה שייך? לפסיכיאטריה כמו מינכהאוזן? אם כן פסיכיאטר אמור לקבוע את זה...

שלום לך.

תודה על העזרה :-)

השאלה היא האם האיבחון הזה נכתב באיזה שהוא מקום רישמי שעל סמך זה מתייחסים אליו ככה?

האם בכלל ניתן להעביר את המידע הלאה? בדרך כלל ישנה סודיות רפואית, ולא ניתן להעביר את האיבחון הלאה סתם כך.

לצורך השוואה, אני מניח שאפילו אישפוז כפוי אינו מדווח באופן אוטמטי למשרד התחבורה, אא"כ הרופאים ראו לנכון לדווח על אי-כשירות.

באחד מסייכומי האישפוז שלי, נכתב כי לא דווח על אי כשירות לנהיגה, אך דווח על אי כשירות לנשיאת נשק, ואני בטוח שאת אי-הכשירות הזו ניתן לבטל ע"י חוות דעת עדכנית.

אינני יודע האם רופא שאינו פסיכיאטר רשאי לאבחן איבחון שכזה. אבל גם אם כן, ברור שניתן לבטל את האיבחון ע"י חוות דעת עדכנית של פסיכיאטר.

לגבי קבלת פיצויים, קשה לי להאמין שיהיה ניתן לעשות משהו. זה מאוד קשה להוכיח רשלנות רפואית. אינני מבין גדול במשפטים, ואם לאחר שהוא יצליח לבטל את האיבחון ע"י חוות דעת עדכנית הוא ירצה לתבוע פיצויים, כדאי להתייעץ עם עורך דין ישר, ולא עם אחד שיגיד שהוא יעשה את מירב המאמצים, וזה תלוי בשופט...

שיהיה רק טוב.
שמוליק.

חרדה חברתית מאוד מומלץ טיפול קוגנטיבי התנהגותי קבוצתי.
זה טיפול יעיל מאוד אם כי לא פשוט וקל.
אפשר לעשות אותו עם מטפל באופן אישי ללא קבוצה נראה לי קצת פחות יעיל ככה.
בכל מקרה מומלץ לך מטפל קוגנטיבי התנהגותי אני מניח שיש שמות של מטפלים כאלה ברשת.
פסיכיאטר את יכולה לפנות דרך הקופה בעזרת הרופא משפחה או לבקש המלצה ממישהו שאת מכירה.
תרשמי בגוגל מבחן לייבוביץ' אם את לא מכירה זה מבחן מיוחד לחרדה חברתית.
יש בפייסבוק קבוצה שלמה של אנשים שסובלים מחרדה חברתית
יש פורומים גם

בהחלט מומלץ לפנות,
שילוב של תרופות ( SSRI ) ושיחות ( כגון CBT ) מאוד יעיל.

שלום.

בדרך כלל הרופאים עונים פעם ביום בימים ראשון-חמישי.

קורה לפעמים, שהם מדלגים על שאלה.

בדרך כלל, זה עוזר אם מקפיצים את השאלה, כלומר מוסיפים תגובה על השאלה, ואז השאלה "קופצת" לתחילת הפרום בשל התגובה החדשה.

כל טוב,
שמוליק.

אבל בדרך כלל הרופאים עונים כאן.

אני מניח שמדובר בתקלה חד פעמית.

נאוה - אכן אין תגובות, השאלה אם זה מקרי או שהיתה איזו שהיא הודעה על הפסקת השירות (הננפלא הזה) בפורום - אם כי אני לא ראיתי הודעה כזאת.

ברשותכם אני אקפיץ שוב את ההודעה שלי כי חשוב לי לקבל תשובה בהקדם

יום נעים ומוצלח לכולם

בסיס ההפרעה - פסיכולוגי.
הטיפול מכוון לתובנות.
לפעמים יש צורך בתרופות, כאשר מצב עמיד עם נוקשות.

לא ידוע על תגובה שכיחה..
אם יש , מדובר בתופעה נדירה..

מה זאת אומרת עובר לקופת חולים? ואם אני מטופל במרפאה פסיכיאטרית בבית חולים? אני אצטרך לעזוב קשר טיפולי ולעבור לקופת חולים ששם כולם רואים רותך?

שלום לימור.

ישנו פורום נוסף המיועד לילדים ונוער ועדיף לשאול שם.

על כל פנים, נראה לי שכדאי להרגיע...

אף גורם בצבא אינו אמור לדעת על משל"ב שהוא עבר או עובר טיפול פסיכאטרי. רק אם המועמד עבר אישפוז, אז יש סיכוי שהמידע יעבור לצבא.

רק אם המראיין מבחין במשהו "מוזר" אז שולחים לקב"ן. הטיפול אמור לשפר את המצב כך שהמראיין לא יבחין במשהו מוזר כי הטיפול אמור לפתור את הבעייה.

גם אם המראיין יבחין באיזו בעייה וישלח לקב"ן, אז הוא יוכל לומר שהוא נמצא בטיפול ויש להתחשב בחוות דעת של המטפל שמכיר את המועמד טוב יותר מאשר קב"ן שאמור לעשות בדיקה קצרה של כחצי שעה.

הטיפול אמור לעזור לבן להצליח להתגייס ואינו יכול להוות מכשול.

גם לגבי קבלת רשיון נהיגה, כדאי לשמוע את דעתו של הרופא המטפל. ואם נראה לרופא שהבן בלתי כשיר עדיין לנהיגה בשל מצבו - ברור שמטרת הטיפול לשפר את המצב ולהביא אותו למצב שבו הוא יהיה כשיר לנהיגה.

לא כל כך מהר מכריזים על מישהו שהוא בלתי כשיר לנהיגה בגלל בעייה נפשית; לי לא שללו את הרשיון, גם אחרי אישפוז כפוי.

בקיצור, אין מה להיכנס להיסטריה...


כל טוב,
שמוליק.

במידה ויש בעיה העלולה לסכן את הנוהג או נהגים אחרים על הכביש, מוטב לא להסתיר אותה בבקשה לרישיון נהיגה, כנ"ל באשר לשירות הצבאי. אם מצבו הנפשי של המלש"ב הוא כזה שהשירות הצבאי עלול לגרום לו נזק, אין להסתיר אותו.

בכל מקרה הרופא המטפל בו הוא הסמכות לקבוע האם הנער בריא מספיק לנהוג ו/או להתגייס לצבא.

כל טוב

נאוה

תודה רבה! הרגעתם אותי קצת...

תאורתית , יכול לגרום להזעה..
אך אם התופעה מופיע לאחר מספר שנים, יש לברר
השפעה עקיפה, כמו שינוי הורמונלי, לפעמים בהשפעת SSRI ,
יש לברר את הפרופיל ההורמונלי העדכני..
יש צורך בנוסף, ליידע את רופא המטפל בנדון.

שלום.

אינני רופא.

לכל ההפרעות הפסיכיאטריות ישנו גם מרכיב תורשתי וגם מרכיב סביבתי, ולכן סטטיסטית, אם את לא לוקחת כדורים - הסיכוי שהבעייה תעבור לדור הבא הוא כשבעה אחוזים, על פי נתונים שד"ר דוידאור כתב פעם.

כל טוב,
שמוליק.

אם כבר מדברים על גנטיקה, יש לך אולי קישור לאיזו הערכה סטטיסטית של ההסתברות של העברה לילדים בכל מיני מקרים של מחלות שונו אצל ההורים ושילוביהן?

זה אמור להוביל לתגובות של ד"ר דוידאור בנושא.

שמוליק.

אולם גם אותי הטרידה השאלה בדיעבד, האם הורשתי לילדי את הרכיב הגנטי לפגיעה הנפשית ממנה אני סובלת. במקרה שלי מדובר בהפרעות באישיות ולא במחלת נפש, אך גם בה יש רכיב גנטי של אגו פגיע (=רגישות יתר). גם אם כן, הורשתי להם עוד דבר חשוב: שבבעיות מטפלים וטיפול נכון מאפשר תפקוד מיטבי ואיכות חיים. בעצם היות בעלך מטופל הוא מעניק לילדיו דגם להורה הדואג לבריאותו ואבא יציב ומתפקד, במילים אחרות, סביבה בריאה להתפתחותם.

רק טוב

נאוה

תלוי על מה מדובר ...
כעיקרון, יש אפשרות למרכיב גנטי, אך יש השפעה סביבתית, פסיכולוגית, זיהומים, ועוד.. קצת מורכב.

שלום רב.

ישנם הרבה רופאים טובים.

לדעתי, לפני כן, היא צריכה להסכים ללכת לטיפול, והסכמה בלב שלם, מבלי לנסות להפעיל לחץ כבד - אחרת זה לא ילך...

יכול להיות שאם אין הסכמה ולפחות על המשפחה הקרובה היא סומכת - אז ניתן להיעזר בפסיכיאטר או פסיכולוג בייעוץ מקצועי כיצד להתמודד.

אמון במטפל הוא הבסיס החשוב ביותר לטיפול, ואי הסכמה לטיפול מקשה מאוד על האפשרות לעזור.

אם היא תרצה ללכת למטפל מסויים - גם אם ישנם מטפלים אחרים שנחשבים למומחים ממנו - עדיף לתת לה ללכת אליו.

שיהיה רק טוב.
שמוליק.

היי שמוליק.
ברור שאני לא הולכת להכריח אותה בכוח לעשות משהו. אף אחד לא ביטל את זכויות הפרט עדיין. במיוחד בנושא כ"כ רגיש כמו המח.
הבעיה היא, שכרגע אין לה שום דרך לצאת מהמעגל הזה. המשפחה לא יכולה לעזור. כל מסגרת התמיכה שלה זה שני אנשים. והיא גם באה מרקע עם דעות קדומות על פסיכיאטרים, למרות שבחיים לא ראתה אחד..
אם לפחות תשתכנע לראות מטפל ולשמוע מה דעתו ואילו פתרונות הוא יכול להציע, תהיה לה עוד אפשרות לצאת מהמצב הזה, שכרגע אין לה.
לבד היא לא תבחר שום מטפל. במצבה היא לא יכולה לקום ולהגיד, כן, אני הולכת לעשות משהו שונה כדי לשפר את מצבי. כלומר, היא תגיד.. כמו שאמרה הרבה פעמים בעבר. אבל בן אדם במצב כזה לא יכול להתחיל להחלים בכוחות עצמו, לפי הגדרה. אחרת כבר הייתה עושה זאת. לכן צריך מישהו מבחוץ שיעזור, לפחות בהתחלה. ולא רק אנשים קרובים, כפי שכבר ראינו בעבר איתה, אלא גם רופא.
כמובן זה צריך להיות מטפל שתוכל לבטוח בו. זאת הסיבה העיקרית שאני שואלת כאן.
אני מחפשת מטפל שלא רק נותן מרשמים(גם אם נכונים), אלא יודע גם להבין ולהקשיב וליצור אצל המטופל איזהשהו חיבור אנושי וביטחון.
אלה דברים שרק אנשים אחרים יכולים להעיד עליהם, לא איזה דירוג מומחים מופשט.

שוב פעם שלום.

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד על גילוי האיכפתיות.

זה תיאור שממש מזכיר לי את המצב שלי לפני שאישפזו אותי בכפייה. לא היה אל מי לדבר...

כמובן שהאשמתי את כל העולם שהן לא בסדר ורק אני בסדר (אם כי אכן, ישנן הרבה טענות מוצדקות כנגד החברה).

גם לי היו דעות קדומות על פסיכיאטרים, רק שהיה לכך איזה בסיס, שכן קיבלתי פטור מהצבא על סעיף נפשי וההתנהגות של הוועדה הייתה מתחת לכל ביקורת.

אני רק יכול להגיד שלו הייתה נשאלת שאלה בפורום מה אפשר לעשות לי, אז התשובה לכך היא שאין מה לעשות; המצב יתדרדר עד לאישפוז, ורק אחר כך אפשר לחשוב מה לעשות...

אני ממש ממש מקווה שזה לא המצב, אבל יכול להיות שבאמת שאין יותר מדייי מה לעשות, והמצב יתדרדר עד לאישפוז, ואז יהיה אפשר לחשוב איך להשתקם אחרי אישפוז - זה בהחלט אפשרי. אחרי שעברתי ויצאתי מזה, אני רואה שליחות חשובה לעודד אנשים להתמודד עם המחלה ועם הסטיגמה.

אני יכול להמליץ על הרופאה שמטפלת בי. אפשר לומר שגדלנו יחד. היא הייתה המטפלת שלי מהמחלקה הסגורה בשלוותה עבור במחלקה הפתוחה ובמרפאות החלוץ וכלה בקליניקה שלה לאחר שהיא עזבה את המערכת הציבורית, אבל אני מעדיף להעביר במייל, כי אני מאמין שזה לא התפקיד העיקרי שלי בפורום להמליץ עליה.


אבל עדיין, זה יהיה קשה.

אני רואה לנכון, גם לתת לחשש מפני פסיכיאטרים את המימדים האמיתיים, ולציין שהם יכולים לעזור וצריך להיות מודעים ליכולתם לעזור (ולא רק לאשפז בכפייה ו"לדפוק" כדורים), ולהיעזר בהם ככל שצריך.

שיהיה רק טוב.
שמוליק.

בוקר טוב,
קודם כל תודה על התגובה שלך, כ"כ כיף לראות אדם שמבין ואכפת לו מספיק כדי לכתוב תגובה כ"כ מפורטת, אפילו שמדובר על אנשים זרים לגמריי, מאד הייתי רוצה שזו תהיה הנורמה בחברה שלנו ולא פנינה נדירה..
היא הגיעה פעם למצב של כמעט אשפוז בכפיה, אבל היא אדם בוגר וגם לא מהווה סכנה מידית לעצמה ולחברה, אז אי אפשר לכפות גם אם זה נחוץ לבריאותה. בזמנו אחרי שיחות ארוכות ופרספקטיבה יותר רחבה, היא הבינה בעצמה שזה מה שהיא צריכה והסכימה, אבל ברגע האמת כמובן פחדה מאד וויתרה.
עכשיו היא במצב יותר טוב מאז, אבל היא כל הזמן חוזרת על אותו המעגל, וגם בפעם הבאה זה ביוק מה שיקרה אם לא לעשות משהו שונה מראש. אפשרות של ייעוץ של פסיכיאטר במסגרת פתוחה, כשתוכל להשאר בבית זה כנראה מה שהכי יעזור לה כרגע.
לי אישית יש נסיון מאד טוב עם הפסיכיאטר שלי, אבל ראיתי גם סיפורים מאד שונים. לכן חשוב עדויות טובות של מטופלים אחרים עליו ולכן גם אני רוצה לראות אותו בעצמי, כי כבר יש לי קצת נסיון עם זה, ולא סתם לזרוק אותה על איזה מומחה עם שם ולסמוך שיהיה מטפל טוב.
שלחתי לך מייל, מקווה שתוכל לתת פרטים. גם אם מישהו אחר כאן מעדיף את הדרך הזו, אשמח.
ושוב תודה על התגובה שלך!

שלום.

יש כאן בפורום בחור שקוראים לו אלי. הוא בחור זהב, והוא התנסה בסמים, ואני מניח שהוא מכיר טוב יותר מטפלים טובים לנושא של התמודדות נפשית שבאה בעקבות התנסות עם סמים.

יכול להיות שיש לו רעיון טוב.

כל טוב,
שמוליק.

תודה שמוליק. מקווה שיימצא..
רק שזה הפוך, התנסות עם סמים בעקבות התמודדות נפשית. לכן אני פה ולא בפורום התמכרות..

אני לא מכיר פסיכיאטר טוב עם ניסיון רב בסמים.
כל פסיכיאטר שעובד בבית חולים במחלקות ( מנהל מחלקה סגנים וכאלה ) יהיה בעל ניסיון רב מאוד מאוד עם סמים מכל הסוגים.
בבית חולים חלק ניכר מהמאושפזים באים מרקע תחלואה כפולה גם מחלות נפש גם התמכרות לסמים.
אני לא יודע למה הגעת למסכנה שהיא צריכה רופא פסיכיאטר נשמע שעדיך פסיכולוג קליני.
היא משתמשת בסמים קלים אלה סמים שקל מאוד יחסית להפסיק איתם.
צריכה רק לרצות את זה בעצמה.
אולי בתור התחלה לשכנע אותה ללכת לקבוצות בבית חולים יש שם קבוצות סמים תחלואה כפולה.
שתדבר על ההתמכרות. אולי NA ( נרקומנים אנונימיים יכול לעזור )
בכל מקרה צריך לזכור שמדובר בגראס לא יותר מזה בעזרת רצון וסיוע נכון היא יכולה להפסיק בעצמה
לשימוש בגראס וחשיש אין תרופת קסם שפסיכיאטר רושם

שלום אלי.

זה ממש שימח אותי שהגבת :-)

עשית לי את היום...

שמוליק.

את מה שאת מחפשת לה,ויכול להיות שהכוונות שלך טובות,והלוואי היו לי חברים שרוצים לעזור כמוך,אבל עדיין התוצאות יכולות להיות הרסניות עם כדורים וסמים ביחד. בקיצור פסיכיאטריה זה לא הכיוון של החברה שלך היא תצא מזה מסכנה ושבורה ובמצב הרבה הרבה יותר גרוע ממה שהיא נמצאת עכשיו היא עוד תחלום לחזור למצב שלפני שהיא פגשה פסיכיאטר והתחילה לקחת תרופות.

ראו הוזהרתם!!

שלום סיד.

אני בטוח שהכוונות שלך טובות.

לפני כשלוש שנים כשהתחתי להיות שותף פעיל בפורום, הייתי כותב הרבה מאוד תגובות נזעמות הקוראות להתרחק מהטיפול התרופתי. אני באופן אישי סבלתי סבל רב מתופעות הלוואי של התרופות, וחשבתי בכולם ככה.

מה לעשות שהמציאות קצת יותר מורכבת; יש מטופלים שלא כל כך סובלים מתופעות הלוואי, יש מטופלים שסובלים, אך בלי התרופות המצב שלהם יותר גרוע, ולכן נדרש שיקול דעת של כל מקרה לגופו.

איך שלא יהיה, פסיכיאטרים חייבים לעבור הכשרה לטיפול בשיחות כדי לקבל רשיון רופא פסיכיאטר. אף אחד אינו כופה אותם אחר כך להשתמש בכישורים האלה ולטפל בפועל בשיחות. ד"ר דוידאור כתב פעם, שרופאים שמטפלים רק בתרופות מפספסים בגדול.

אני מניח שישנה הסכמה שטיפול פסיכולוגי שאינו תרופתי יכול להועיל, וזו פונקציה טובה של הפסיכיאטרים. אני אישית מטופל בשיחות ע"י פסיכיאטרית, ואני מבסוט ממנה לגמרי.

לדעתי, גם העניין הזה חשוב להעלות את המודעות לכך שישנם הרבה מטופלים שסובלים סבל רב מהתרופות, והרבה פעמים הרופאים אינם מגלים מספיק רגישות לסבל הזה, ושאפשר גם להתמקד יותר בטיפול הפסיכולוגי. אבל בסופו של דבר, כל מטופל והטיפול שמתאים לו.

כל טוב,
שמוליק.

זה העניין שלפעמים עם התרופות בן אדם הופך לבן אדם שלא מגיב בכלל. אם ישאלו אותי אז לא הייתי נותן בכל מצב תרופה.

מחליטים. לא כל התרופות אותו הדבר. במקרה שלה לא מדובר על תרופות אנטיפסיכוטיות, אלא כנראה רק על משהו אנטי דכאוני. ולמשפחה הזאת יש הרבה פחות תופעות לוואי. ויש גם מבחר גדול למצא ממנו משהו שמתאים. העניין הזה של הסמים יכול להיות מאד בעייתי כאן, לכן ביקשתי מישהו שגם מבין ספציפית בתגובות בין סמים לבין תרופות פסיכיאטריות. אני יודעת שיש כאלה שלא מגיבים בשום צורה עם מריחואנה למשל. אבל צריך מישהו שלא רק קרא כמה מחקרים בנושא, אלא באמת מתמחה בתחום ויש לו נסיון.
רק טיפול לא תרופתי, כמו פסיכולוגכמעט בטוח לא יספיק לה. היא כבר הרבה זמן במצב הזה, ושיחות ותמיכה של חברים, ספורט, עבודה, תזונה.. כל אלה לא הספיקו. וגם לשכנע אותה ללכת לפסיכולוג ולהפתח לו יהיה עוד יותר קשה עד בלתי אפשרי. מה גם שלא משנה כמה היא תגיע להבה מציאותית של מה שקורה לה ושל מה שהיא יכולה לעשות כדי להרגיש יותר טוב, יומיים אחרי כל האפשקט הזה נמחק וחוזר חלילה. מדובר פה במחלה פיזיולוגית, בדיוק כמו כל מחלה אחרת.
אולי כטיפול משולב זה יעזור לה בשלב מאוחר יותר כשתתחיל לפחות לנוע לכיוון בריא יותר. כרגע צריך משהו הרבה יותר ממשי מטיפול פסיכולוגי, דינאמי או אחר.
לא מזמן כתבתי חיבור שלם בהגנת הביג פארמה. כשסיימתי, חשבתי שאני צריכה להתבייש בעצמי, אבל אז הבנתי שלא. נכון כדורים ותופעות לוואי ואיכסה וגם לי יצא להכיר אותם. אבל יש לא מעט אנשים שבלי כל הסמים האלה כבר לא היו איתנו, או לא היו במצב מתפקד. אם הייתי נולדת לפני 50 שנה, לא הייתי מגיעה לגיל הזה בעצמי. אז כן, יש את אלה שעדיף שיוותרו על טיפול תרופתי מיותר, אבל יש לא יש את כל אלה שזה בדיוק ההבדל עבורם בין חיים סבירים עד טובים לחוסר חיים, מילולית או מטפורית.
אז כמו שאמרו, יש הרבה אפור בין השחור ללבן וצריך מטפל טוב, חכם מנוסה וקשיב שידע לנווט בסקלה הזו.

מקווה שזה מספיק ברור

מהניסיון האישי שלי לעשן חשיש או גראס ביחד עם תרופות,יכול לגרום לנזקים בלתי הפיכים למוח ולהפוך בן אדם להיות ממש מוגבל שכלית או מפגר פשוטו כמשמעו. לא מחקרים ולא שום דבר זה חוויתי על בשרי!

שלום סיד.

קודם כל, תדע שרפואה אינו יכול להיות מדע מדוייק לגמרי. אין דבר כזה 100%. תמיד יש יוצאי דופן.

אף אחד לא יתווכח איתך או ינסה לטעון שהטיפול התרופתי לא היה טוב לך. גם לי באופן אישי הטיפול התרופתי היה גרוע מאוד, ואכן, לפני כשלוש שנים בתחילת דרכי בפורום, כתבתי הרבה תגובות שקוראות להפסיק את הטיפול התרופתי.

לדעתי, צריך לתת לכל מטופל להחליט מה שטוב לו, ולא לנסות לכפות דרך אחת לכולם.

כל טוב,
שמוליק.

בלשון המעטה,זה להפוך בן אדם ממצב למצב,להפוך להיות ממש סוג של אוטיסט,זה לא דבר של מה בכך זה חמור. אולי אני רואה תאמת הפנימית שבדברים ברמה גבוהה יותר.

אני לא כופה על אף אחד. אבל יש אמת ויש שקר. וצריך ללכת בדרך של אמת,כי יש גם רע בדברים האלה. בטוח שחברות התרופות לא עושות את עבודתם לשם שמיים וצדיקים הם לא ככה שתמיד מישהו פה יאכל אותה. כי אין טוב אלה תורה!

שתיהיה בריאות הגוף והנפש לכולם ושכולם ידעו דעה אחת את ה'. סור מרע ועשה טוב.

תוכל אולי לפרט אילו תרופות השפיעו עליך בצורה כזאת ולכמה זמן? (אני מבינה שזה לא המצב כרגע..)
או לפחות באיזו קשת של בעיות הן מטפלות.
הייתי נכנסת לדיון האמת האישית והאובייקטיבית ותו לא, אבל כנראה כדאי שנשמור זאת לפורום פילוסופיה..
ולשמוליק, כרגיל, תודה רבה על תגובתך!

שלוחם עדי.

קודם כל, ככלל, התרופות הפסיכיאטריות אינן אמורות לגרום לנזקים בלתי הפיכים; לפחות לא מההיבט הפיסיולוגי.

מנסיון אישי שלי שכלל גם תרופות נוגדות דיכאון שונות, ובזמן הנטילה הרגשתי ירידה בתיפקוד המיני - זה חלף כלא היה אחרי שהפסקתי את הטיפול התרופתי.

כל טוב,
שמוליק.

היום לא לקחתי את הכדור אידרוניקס ועדיין אני לא מרגיש שיפור
האיבר שלי מכונס בתוך עצמו מקובץ אני ממש אבל ממש מפחד שזה לצמיתות

אבל בסוף זה חוזר.

לא צריך לצפות לשיפור תוך כמה ימים. לוקח לגוף זמן להתנקות מהתרופה.
צריך לתת לזמן לעשות את שלו.

אם חלילה זה לא יחזור - גם אז, ישנם טיפולים שיכולים לשפר את התיפקוד המיני - לא צריך להיכנס לפניקה.

כל טוב,
שמוליק.

בדר'כ , אדרונקס אמור לשפר את התפקוד המיני.
יש לברר מרכיב פסיכולוגי וכן מרכיב אורגני ( גופני, הורמונלי וכו. )

קראתי כאן בפורום שאכן קיימת תופעה כזאת אם לא מפסיקים בהדרגה, הבנתי שזה לא מסוכן אבל זה לא נעים (ואכן זה ממש לא נעים) השאלה אחרי כמה זמן זה עובר אם בכל זאת מחליטים להמשיך את ההפסקה (ולא בהדרגה)

לסיכום:
1. איך מפסיקים ויפקס 75 XR בהדרגה (איך מתבצעת ההדרגה בפועל?)
2. במידה ומפסיקים בבת אחת - אחרי כמה זמן נעלמות תופעות הלוואי של
ההפסקה?


תודה מראש

מומלץ לעבור ל 37.5 מ'ג פעמים ביום
לאחר שבועיים
לרדת לכדור וחצי
לאחר עוד שבועיים
לרדת לכדור 1 ( 37.5 מ''ג)
לאחר עוד שבועיים לחצי כדור
ולאחר עוד שבועיים להפסיק.

כמובן תחת מעקב רופא.

אם אפשר בבקשה להתייחס גם לשאלה השניה
אם מפסיקים בבת אחת תוך כמה זמן נעלמות התופעות?
הפסקתי לפני חמישה ימים (מקווה שזה לא נורא) והיום כבר מרגישה הרבה פחות את התופעות

יש לי תור לפסיכיאטר רק בעוד מס' ימים

תודה רבה

תופעות גמילה לאחר הפסקה- ממספר ימים ועד שבועות..

חייבת לציין שאני ממש נהנית לקרוא את ההודעות כאן בפורום, כ"כ הרבה רגישות, מקצועיות ובעיקר רצון טוב לעזור!
זה לא מובן מאליו - תודה רבה!

ייתכן, מדובר בהחמרה של חרדות ומרכיב אובססיבי..
ממליץ להתייעץ עם רופא מטפל, אשר מכיר אותך טוב יותר..

באופן כללי , לא. עדיף להתחיל במינון נמוך..
בכל מקרה, אנחנו מומחים למבוגרים ויותר נכון ומקצועי להייוועץ עם פסיכיאטר לילדים ונוער.. בהצלחה.

שלום תום.

אינני רופא.

על פי שידוע לי, ככל שמדובר בתופעת לוואי של התרופה - תופעת הלוואי מתבטא בכך שהתרופה מעוררת את התיאבון, ולא בפגיעה במטבוליזם.

עם זאת, יכול להיות גם מרכיב פסיכולוגי; אכילה יכולה במובן מסויים לנחם, להוות איזה אטרקציה ריגשית.

כל טוב,
שמוליק.

ייתכן גם וגם..
מומלץ לברר פרופיל הורמונלי , בקופ'ח.
ליידע את הפסיכיאטר מטפל בנדון.

ממליץ להגיע לפסיכיאטר מטפל.. להעריך את המצב הנוכחי.. ואולי לישקול להוריד מינון.. בהצלחה !