פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

אני בת 16 והפסיכיאטר אמר לי לקחת ציפרלקס ויש לי כמה שאלות.
לפני חודש או חודשיים היו לי חרדות ודיכאון, עכשיו החרדות קצת התגברו אבל אין לי דיכאון אפילו שהמצב דיי מוזר, אני יכולה ללכת לבית הספר ולהרגיש שהכול בסדר אצלי אבל אם פתאום קורה לי משהו שאני פוחדת ממנו אני רוצה להיות לבד, יורד לי מצב הרוח ולפעמים אני נהית עצבנית וכמעט בוכה.
גם אם יש ריבים במשפחה אני מתחילה לבכות ולהרגיש עצב ואשמה.
בשנה האחרונה קרו הרבה דברים שכאילו התווספו שכבה מעל שכבה.
האם כדאי לי באמת לקחת ציפרלקס או שזה לכאלה שיש להם דיכאון רציני?
אם כן אז יש לי כמה שאלות בנוגע לתרופה:
*אני צריכה לקחת אחד כל יום במשך חצי שנה. האם במינון הזה ובמצב שלי זה יכול לגרום לעודף סרטונין? עד כמה זה שכיח בכלל?
*שמעתי שכשעושים פעילות גופנית זה גם משחרר סרוטונין אז האם מותר לעסוק בספורט בזמן לקיחת התרופה? והאם מותר לעסוק בדברים שגורמים לי שמחה?
*מה אסור לאכול ולשתות בזמן לקיחת התרופה? מותר קפאין?
*האם אחרי הפסקת התרופה עדיין יש הרבה סרוטונין? כי אני יודעת שאסור לשתות אלכוהול עם נטילת התרופה ואני לא שותה אבל האם אחרי כמה שנים עדיין זה אסור? ואם לא אז איך זה שאחרי שגומרים לקחת את התרופה עדיין לא חוזרים להדיכאון?
*האם מותר לשמוע מוזיקה דיכאונית בזמן הטיפול התרופתי? או שכדאי להפסיק את כל הדברים שגורמים לעצב?
אני יודעת שאלה הרבה שאלות אבל אני אשמח לקבל תשובה, תודה.

שלום,

אני לוקח כמה חודשים קלונקס על מנת להקל על בעיית ורטיגו שאין לה טיפול.
הכדורים עוזרים אבל אני לוקח מינונים גבוהים (3-4 מ"ג ביום)...

אני לוקח כי אני מפחד שהורטיגו ישפיעו פתאום ואכנס להתקף פאניקה...

איך אני מוריד במינון מבלי חס וחלילה לקבל התקף אפילפטי או משהו?
(אין לי אפילפסיה פשוט קראית שאם מפסיקים מיידית זה יכול לקרות).

עזרה בבקשה!!
תודה

אני שרוי כבר שנים במצב של מחשבות 24/7, לא מצליח למצוא מנוח אפילו לדקה, המחשבות רצות אחת אחרי השניה ברצף, לצערי לרוב הן מחשבות שליליות או דאגות
וטרדות על החיים, אני לא יודע אם זה אמור להיות ככה אבל כבר 5-6 שנים אני נון סטופ חווה את זה, האם לדעתך מדובר במחסור בניוירטרנסמיטר מסויים או שזאת בעיה של חוסר אימון ושליטה על מחשבות שאפשר לתרגל ולהעלים את זה בעזרת טיפול נכון ולא חייב להיות שמדובר במשהו כימי במוח?

מהו המינון המקסימלי שניתן לתת ריספרדל בכלל?
לפסיכוזה מהו המקסימום?
האם נכון שלאוסידי נותנים לעיתים 16 מ"ג ?
שמעתי שנותנים לפעמים לאנשים עם אוסידי יחד עם SSRI או SNRI כמות קטנה של אנטי פסיכוטי כלומר 100 מ"ג סרוקוואל למשל או מיליגרם ריספרדל אבל 16 מ"ג ריספרדל רק בגלל אוסידי ללא פסיכוזה זה הגיוני?

שמוליק למרות שאתה לא רופא אתה יכול לענות אולי אם אתה יודע

שלום, בת 33 לוקחת רמוטיב 500 מ"ג כל יום תקופה ארוכה. ברצוני לנסות להפסיק בהדרגה את המינון. איך עדיף להתחיל להוריד את המינון? להוריד בבת אחת ל250 מ"ג ליום במקום 500 (כלומר כדור אחד במקום שניים) לתקופה או עדיף יותר להוריד בהתחלה ליום אחד 500 מ"ג ויום אחר 250 ורק אז להוריד ל250 כל יום, או שזה עלול "לבלבל" את הגוף?
שאלה שניה, כל זמן צריך לתת לכל שלב בתהליך ההורדה- כמה שבועות? נגיד ירדתי ל250, כמה זמן צריך לקחת עד ההורדה הסופית במידה ולא תהיה החמרה

שלום רב

לפני חודש החלתי לקחת פרוזק 20 מ"ג עקב חרדה . הכדור עוזר.
הבעיה: בזמן מנוחה( שכיבה) יש לי התכווצויות שרירים לא רצוניות.

האם זה מסוכן? האם יש מה לעשות?
תודה

שלום,זריקות טרוקטיל גורמות לתגובה מהירה יותר בהפחתת חרדה אקוטית עם מרכיב פסיכוטי?לרוב מתי צפויה תגובה אחרי שוט ראשון במינון מקסימלי האופייני לתרופה

שלום ד"ר אירנה ספקטור סרבנוגור,ראיתי באתר שלך בלמה אנשים מפחדים לפנות לפסיכיאטר? בחלק שכתבת שאנשים אומרים "פנייה לפסיכיאטר עלולה לסכן את מקום העבודה שלי",מה שכתבת על זה שטיפול אצל פסיכיאטר לא מהווה עילה לאי קבלה למקום עבודה כולל מערכות ביטחוניות.מה שקרה איתי זה שרציתי להתקבל למקום עבודה ביטחוני שבשביל להתחיל לעבוד שם צריך למלא טופס על ויתור סודיות רפואית,בשביל שאני אקבל אישור כניסה למקום,מלאתי את הטופס ואחרי כמה זמן הודיעו לי במקום העבודה שלא קיבלתי אישור כניסה,ובגלל אני לא יכול להתחיל לעבוד שם,כמובן שמייד ידעתי למה לא קיבלתי אישור כניסה,הסיבה היא שהיו 3 דברים בחיי,הראשון היה לפני בערך 20 שנה שהייתי בן 17,כשהלכתי לצו הראשון שזה היה 10 ימים בלבד אחרי שסבי נפטר באופן פתאומי כשאני ומשפחתי הוזמנו לסבי וסבתי לארוחת יום שישי,במהלך השהייה שם סבי לא הרגיש טוב ונפטר בביתו מאירוע לב,ואני הייתי עד לכל הדבר הזה,שכמובן לעבור דבר כזה הוא קשה ועוד יותר קשה לנער בן 17,אז כשהגעתי לצו הראשון 10 ימים אחרי שסבי נפטר החליטו במקום לשלוח אותי לקב"ן,כשהלכתי אליו אמרתי לו שאני רוצה להתגייס לצבא,וגייסו אותי וכמובן גם נתנו לי נשק,אם היו חושבים שאני מסוכן לא היו מגייסים אותי וכמובן לא היו נותנים לי נשק,הדבר השני היה לפני 15 שנה שהיו לי לתקופה קצרה התקפי חרדה,והלכתי לרופא משפחה ויכול להיות שהוא רשם את מה
שאמרתי לו על מה שעובר עליי, והדבר השלישי היה לפני 4 שנים שהיה לי לתקופה קצרה דיכאון,והלכתי לפסיכיאטר של קופת חולים. כל הדברים האלה היו רק
משברים,אני לא חולה נפש ולא הייתי אף פעם,וגם לא אושפזתי אף פעם
בבה"ח פסיכיאטרי.אני חושב שמדובר על סטיגמה שהם ראו את המידע הזה הם בטח אמרו "לא כדאי להסתכן אולי הוא משוגע",אז בגלל זה לא נתנו לי את האישור כניסה, אני חושב שבאמריקה זה לא היה קורה שם אין סטיגמה ושם אנשים שהולכים לפסיכיאטר גאים בזה(מה ששמעתי ברשת א בתוכנית שההתארח ד"ר יונתן דוידאור).אז מה שאני רוצה לשאול מה שכתבת שטיפול אצל פסיכיאטר לא מהווה עילה לאי קבלה למקום עבודה כולל מערכות ביטחוניות האם זה אומר שמקום העבודה הזה עבר על החוק שהוא לא נתן לי אישור כניסה? ואם אני אפנה לעורך דין יש סיכוי שהוא יוכל לעזור לי בעניין הזה?,אם זה ישאר רשום בתיק או מבחינת החוק יהיה אסור לא לקבל לעבודות מסויימות אם לא רשום בתיק הרפואי דברים ספציפיים שרק במקרים האלה יהיה מותר לא לקבל לעבודה כי קיים סיכוי שהבן אדם יהיה מסוכן,אז לשארית חיי אני אהיה חסום מלקבל עבודות מסויימות ולא בצדק, פשוט נעשה לי עוול.
כמובן שכל אחד מהדוקטורים יוכל לענות לי על התשובה.
בתודה מראש.

שלום לכולם
לאחרונה (חודשיים בערך) מרגישה עייפות וחולשה קשים מאוד
רציתי לשאול האם זה יכול לקרות כתוצאה מלקיחת אביליפיי לאורך זמן רב?(כבר 3 שנים אני איתו)

שלום ד"ר,
אני מטופל כיום בקספליון 150 מ"ג וזה גורם לי להפרעות תנועה ודיסטוניה.
עפ"י עצה של מומחה לנורולגיה יעצו לי לעבור ללפונקס.
המעבר ללפונקס מפחיד מאוד, מה הנסיון שיש לכם עם לפונקס?
האם יש דרך חזרה ברגע שמגלים ירידה בכדוריות דם לבנות?
תודה.

שלום, לא ארחיב כאן אשאל בקצרה: יצאתי עם בחור הסובל מ ocd, החזקנו ידיים והתנשקנו, ידיו תמיד היו קרות מאוד גם בקיץ. זה כבר כמה זמן שאני מרגישה קור עצום בידיים ובגוף - מעולם לא סבלתי מקור כזה, גם כשחם קר לי בכל הגוף. השאלה שלי: האם נדבקתי מימנו?

שלום רב,
הספסיכיאטר שלי נתן לי את התרופה T.orap אשר גורמת
לי לחוסר שקט משווע ולתזזיתיות. האמונה שלנו הוא שקיים אצלי עודף דופמין ולכן
התרופה נבחרה.
רציתי לדעת האם קיימת אפשרות של תרופות אחרות מאותו הדור שלא יוצרות
את תופעת הלוואי המתוארת, והאם כדאי בכלל לנסות תרופה מהדור השני שעובדת גם על הסרטונים?
תודה

שלום רציתי לדעת מה המינון המקסימלי שאפשר לתת לפונקס בכדורים?תודה.

אני לא יודע מאיפה להתחיל ..אני יודע דבר אחד רק שהחיים שלי קשים אני בן אדם שאפילו לא יודי לבטא את עצמי לנסח לדבר כמו שצריך מילדות הכל היה לי קשה עד היום שהיום אני בן 23 כל הזמן בוכה לא עובד לא מסתדר אם כלום פשוט כלום לא מסתגל אני מהאנשים שתמיד היו לבד בצד וישתקו ..תמיד יש לי בראש את המחשבה שמעציבה אותי אני נזכר בצבא תמיד או באנשים שם שהינו לפעמים יושבים וחושב לעצמי איך הכל עובר ונגמר בחיים אפילו חברים טובים פתאום כל אחד הולך וזה מכניס אותי לדיכאון אני בוכה מזה ומרגיש שלא הגעתי לכלום שהחיים לא ממש בשבילי כי קשה לי הכל כל דבר מעציב אותי אני לא יודע מה לעשות לא יודע מי אני מה אני לאן אני פונה למה לא הולך לי כלום הכל גם כלכך משעמם ועלוב ממש חסר טעם אין כלום ..מרגיש בנאדם שהחיים שלו מיום ליום יותר מתרקבים ועלובים ..רציתי לדעת מה אני עושה בעולם הזה אם אני לא יכול חהתמודד אם כלום ..היתי אצל פסיכולוג פרטי כמה פעמים ולא עזר כלום וכאב לי על הכסף שההורים שילמו ..היתי אצל פסיכיאטר בגיל 17 ולקחתי כדורים שעשו אותי רובוט וגם לא עזרו ואני בן 23 לא יודע לאן לפנות בחיים מה איתי? קשה לי אפילו להסתכל לעולם בעינים ברחוב אני תמיד אם העינים למטה ..מתחנן לעזרה מה אני עושה..תודה:/

אני בת 41, גרושה (הגרוש נפטר לפני 5 שנים) + 3 ילדים בני עשרה. לא יודעת מאיפה להתחיל...אבל אני יודעת שאני צריכה עזרה אחרת כנראה לא אאריך ימים.
הייתי ילדה יפהפיה, נולדתי להורים מקסימים מלאי חיים, הוריי עברו טראומה שנה וחצי אחרי שנולדתי (מוות בעריסה של אחותי בגיל 3.5 חודשים),אח"כ נולדו לי עוד שתי אחיות.
משפחה מקסימה ומלאת חיים.
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מודעת ליופיי ובאותה מידה הייתי חסרת ביטחון. לא אהבתי את עצמי אף פעם, חשבתי שאני טיפשה, מאכזבת ותמיד חיפשתי לי מודל חיקויי מושלם. הייתה לי דודה מושלמת גדולה ממני ב 3 שנים, שתמיד רציתי להיות כמוה ואף פעם לא הצלחתי. מאז שאני זוכרת את עצמי אני פוגעת בעצמי חיצונית. הפגיעה מתבטאת בחיטוט אינסופי בפצעים, עקיצות, עד זוב דם, לא מרפה, לא נותנת לפצעים להגליד, אני מלאה בצלקות מכף רגל עד ראש. כמו כן כסיסת צפרניים עד כאב וכרסום העור שמסביב, לפעמים בעזרת סכינים ומכשירים נוספים. כל זה נמשך עד היום. אף פעם לא הייתי מאושרת וזה כל מה שאני בעצם רוצה, להיות מאושרת. התחלתי לעשן בגיל 17 ומאז לא הפסקתי.
בגיל 15 החלטתי שאני שמנה (לא הייתי בכלל) ונכנסתי למעגלים הרסניים של דיאטות שלא צלחו ואף עשו את ההיפך בגיל 17 כבר שקלתי 80 ק"ג. בסופו של דבר התחתנתי עם בחור שכולם אמרו שהוא לא בשבילי, מתחת לרמתי וכו'... בשנתיים נולדו לנו 3 ילדים (תאומים ומיד עוד אחד), מהר מאד הבנתי שכולם צדקו, הוא היה כל מה שלא הייתי צריכה. אלכוהול היתה אהבתו הגדולה. בגיל 32 עם שלושה ילדים קטנים, מצב כלכלי קשה ומירמור אינסופי, הוא הכניס סמים הביתה (בתחילה קלים ואח"כ קשים). זו היתה ההכירות הראשונה עם סמים. לא יכולתי להילחם בהם כמו שלא יכולתי להילחם באלכוהול אז... ניסיתי...והתמכרתי. במשך שנה וחצי צרכתי קוקאין מבוקר עד לילה, הגעתי למשקל 42 קילו ולמצב נפשי מעורער ביותר. הכל התפוצץ כשהוריי גילו, נגמרו הסמים, התגרשתי. חצי שנה לאחר הגירושין, הוא נפטר, דום לב מתוך שינה בגיל 37. אני הפסקתי עם הסמים, נשארתי עם כדורים פסיכאטריים, שלושה ילדים, שכ"ד, משכורת מינימום ושנאה עצמית הולכת וגוברת. לפני כמה שנים גיליתי את הריטלין, גיליתי שאני יכולה לפורר אותו ולהסניף וזה מה שאני עושה. ובשביל לישון, כדורי שינה. אני בחורה אינטילגנטית, אני מודעת להרס העצמי אך איני מסוגלת לשלוט בו. אני חרדה מהיום שלא אתעורר וילדיי יישארו לבדם.
איני יודעת אם כל זה נכלל בהפרעה אחת או בכמה, איני יודעת איך לטפל. ואם בכלל אפשר להפסיק את מעגל ההרס. ניסיתי שיחות עם פסיכולוג, אך אני חשה שזה לא מועיל לי ומפסיקה.
אשמח לשמוע חוות דעת מקצועית.
שבת שלום