פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום לרופאים,

האם מותר לרופא כללי לתת לי מרשם לציפרלקס 25 מ"ג? המרשם הנוכחי שלי הוא 20 מ"ג, שאכן עזר לי דיו עם החרדה הכללית, אבל לגבי החרדה החברתית ה-25 מ"ג עוזר לי יותר ואין לי עם המינון הזה תופעות לוואי (כלומר היו וחלפו).

תודה.

אני בחורה קצת חסרת ביטחון... וכל פעם החוסר ביטחון מופיע בפן אחר... למרות שאני מנסה לעבוד על עצמיכל הזמן... מרוב שזה בראשי זה מונע ממני לחשוב על דברים אחרים ולהתחבר לאנשים. עכשיו בשנתיים האחרונות.. אני לא יוצאת הרבה... מרגישה שאין לי חשק... לא בא לי להתקשר לאנשים... לצאת איתם... לוקח לי הרבה זמן ומחשבה לקום ולעשות משהו ואז כשאני עושה אני מרגישה הנה יצאתי אני לא בודדה אני לא מתבודדת... כשאנשים מתקשרים אליי.. אז קשה לי להגיד כן.. אני באה אני יוצאת... נוח לי יותר לא ללכת... לשבת בבית...במיוחד שאין לי חברות אמיתיות וחברה אמיתית... קשה לי להתחבר מאוד....מרוב שאני הרבה פעמים מכונסת בעצמי.... ואני לא יודעת מה לעשות כדי לצאת מהבועה של החוסר חשק הזה אולי אני בסוג של דיכי... אוף לא יודעת.. מרגישה שמשעמם לי ושום דבר לא מתאגר אותי.. בא לי חבר... וכבר 4 דייטים כושלים עברתי... מפחדת שיעזוב אותי אחרי שיגלה את האישיות שלי... מפחדת שאני ישעמם אותו....אוף...אני יושבת עם בנאדם וומשוחחת ומה שיש לי בראש זה אני משעמת וחסרת ביטחון אני משעממת וחסרת ביטחון אז הבנאדם מפהק מולי וזה גומר עליי עזרה...

יותר משלוש שנים שאני עוברת בירור רפואי מקיף ביותר עקב תופעות של נימול בחצי פנים וברגל ימין, זה מגיע בהתקפים כשלוש פעמים בשבוע וכל התקף יכול להמשך 5 שעות המלוות בבחילה בסחרחורת ובהרגשת שעוד רגע אני עומדת להתעלף. אני כבר שבורה כל תוצאות הבדיקות כולל בדיקות הדמיה יצאו תקינות, הנוירולוגים טוענים שמדובר בסוג של מיגרנה, אבל אני לא מגיבה טוב לתרופות של המיגרנה הן פשוט לא פותרות לי את הבעיה, אני סובלת, אני מיואשת ואני במצב של חוסר אונים, אפילו עזבתי את מקום עבודתי כי אני לא יכולה לסבול יותר. במסגרת הבירורים עברתי גם בירור פסיכולוגי שבו נטען כי אני בסדר בסך הכל ואין צורך בהמשך טיפול. עלתה השערה של בעיה תפקודית של המוח ואז עברתי EMDR ששיתק אותי לחלוטין למשך שבועיים. אני מרגישה שהסימפטומים גורמים לי להרבה מאוד חרדות ושנכנסתי למעגל של חרדה בגלל מצב רפואי. עברתי ביופידבק ועצרתי כשרצו לעשות לי היפנוזה כי כבר לא היה לי כח לסחיטת הרגשות. ציפרלקס גרם לתופעות לוואי חמורות של עצבים בלתי נשלטים. האם תוכלו לכוון אותי לאיזה כיוון עליי ללכת אני מרגישה שאיבדתי את הדרך ואני צריכה להפסיק ולהתחיל הכל מהתחלה. תודה

שלום ד"ר

אני פונה אליך לגבי אחי בן 31 סובל ממחלת סכיזופרניה +OCD כחודשים + לוקח לאפונקס אך אין הטבה במצבו מה עושים? מה עוד ניתן לעשות ?

שלום וברכה למעוניין/נת לעזור
בעלי סובל מזה כחודש לערך מחרדות, לאחר ביקור אצל פסיכיאטרית הוא החל ליטול סרוקסט חצי כדור תחילה.... כרגע מזה שישה ימים הוא לוקח סרוקסט כדור אחד ליום כ 20 מ"ג לכדור. במהלך נטילת כדור החרדות התגברו ועלו באופן שאן להתעלם ממנו. בנוסף הזעות של כל הגוף החלו עם נטילת הכדור תחושה כללית לא טובה. החרדות מלוות אותו מבוקר ועד ערב כמעט ללא הפסקה. התיאבון שלו ירד משמעותית בשבועיים האחרונים ואתמול נדמה היה שיפור קל בתאבון. לפרקים קשה לו להירדם בלילות שאלינו היא האם צריך להמתין עד שהכדור ישפיע? או להעלות מינוןסרוסט ? שהרי זה מזערי.... חשוב לציין שלפני 5,6 שנים ,הוא נטל סרוקסט מאותן סיבות למשך 3 חודשים.

חשוב ביותר לציין גם כי בעלי נוהג על הכביש בעבודתו שעות ביום וכדאי לוודא שהכדורים שהוא נוטל לא ירדימו אותו. אודה מאוד מאוד להתייחסותכם המיידית -בעלי מאוד סובל ואינו מוצא פיסת שלווה ומנוחה כבר חודש. תודה!

לאחר התיעצות עם פסיכיאטרית .קיבלתי מרשם לכדורים:אלפרליד0.25 וסרנדה.לאחר כשבועיים הרגשתי טוב ונראה לי שבעיית הקוצר נשימה שהייתה לי נפתרה.לאחר מפגש נוסף עם הפסיכיאטרית ,נאמר לי שעלי להפסיק עם האלפרליד מכוון שהוא ממכר ולהמשיך עם הסרנדה בלבד.עם הפסקת השימוש באלפרליד אט אט המצב חזר לקדמותו ואף החמיר עד שלבסוף הפסקתי את הטיפול לגמרי.שאלתי היא : האם באמת אלפרליד לא ניתן לשימוש קבוע ואם כן על איזה כדורים אתה ממליץ.

בתודה מראש רוני.

שלום אבקש עזרה אני נואשת היתי בטיפול פסיכולוגי קוגנטיבי התנהגותי במשך 6 שנים לא עזר לי חיי רגילים לא עברתי שום טראומה לא נגעתי בסמים או באלכהל אני אדם עם בטחון עם הערכה עצמית רגילה אני מתקשרת עם אנשים יש לי חברות אני לא ביישנית ומסוגלת להתוכח להביע דעה ולעמוד עליה בטון דיבור נעים מצד שני אני מגיל 10 הפכתי לזומבי התחלתי לפחד פחד נוראי מאנשים הרגשתי שהולכים להרוג אותי את הפחד הנוראי אני סוחבת עד היום אני לא יכולה ללכת למקום שיש בו הרבה אנשים לא הולכת לים לבריכה לקניון להופעה לא נוסעת באוטובוס מפחדת פחד מוות בעיקר מאנשים מהגילאים שלי אני בת 18 אני לא יוצאת מהבית בגלל שאני מפחדת מהשכנה שלי שהיא בגילי בחיים לא הכרנו אני מפחדת באופן מוזר פחד מוות ממנה אני מרגישה שהיא תהרוג אותי לבית ספר אני שונאת ללכת כי יש שם המון בני גילי יש להם פרצופים מפחידים אני בטוחה שכל רגע מתכננים לי רצח למרות שההגיון אומר לישזה הזוי אני לא חוצה כיבישים כי אני מרגישה במפורש שכל מי שבמכוניות מסתכלים עלי ורוצים להרוג אותי ליבי פועם בחוזקה אני מזיע כל הזמן כאילו שפכו עלי מיים אני מרגישה ריקנות אני פורצת בבכי אין סופי נותנת לעצמי אגרופיםבראש מקללת את עצמי יורקת עלי למרות שאני לא רוצה למות אבל אני כועסת מאוד מאוד זה משפיל לפחד בצורה כ"כ נוראה מבני גילי חרדה נוראית שגרמה לי לאבד את כל נעורי אבקש עצה דחוףף

שלום
רציתי לברר על אדם בן 40 שמטופל ב20 מג זיפרקסה כרגע וגם הוסיפו לו כיום 3 מג אינווגה.
במשך כשבועיים אין שינוי במצב הרפואי .הקולות משגעים אותו והוא סובל מכאבי ראש קשים.
ברצוני לציין שבמשך ה5 שנים האחרונות הוא כל טיפול אפשרי מבחינת הכדורים.
מה אפשר לעשות אנא עזרו לי האדם סובל מאוד ואין תקווה .חשבתי שהאינווגה יעזור
מה אפשר לעשות בבקשה עזרו לי

שלום. אני בת 39.
הוריי ניפטרו לפני שנה וחצי בבית חולים שניהם באותו היום לאחר מחלה ממושכת.
אני אומנם מתפקדת . אף אחד לא מרגיש כלום ולא יודע מה יש לי באמת בלב בפנים.. אבל אני מרגישה רגשי אשמה. מרגישה שהם מתו ביגללי. ביגלל שלא טיפלתי בהם מספיק טוב למרות שניסיתי וניסיתי. לא עשיתי מספיק...ואני לא יודעת איך אצליח להתמודד .
אמי סבלה מדמנציה בעקבות אי ספיקת כליות. אי ספיקת כליות נגרמה לה בעקבות בדיקת קולונוסקופיה וגסרוסקופיה . הרופאים טוענים שהיא היתה רגישה לחומר שנתנו לה בבדיקה. לפני הבדיקה היא תיפקדה רגיל והיתה בסדר. היא ביקשה לא לעשות את הבדיקה אבל אני זאת ששכנעתי אותה כן לעשות ביגלל שהרופאת משפחה המליצה על הבדיקה. לאחר הבדיקה החיים שלה הפכו ליהיות גיהנום רק סבל וסבל...עד שנפטרה.
אבי נפטר ביגלל חוקן שאני עשיתי לו בבית. בידיים שלי. אבי סבל מעצירויות ממושכות והרופא אמר שאם אין יציאה לאחר מספר ימים אז לעשות לו חוקן. אבי מאוד ביקש לא לעשות אח החוקן כי זה כואב. אבל אני שכנעתי אותו לעשות וביגלל שהוא כל כך בטח בי הוא הסכים. החוקן הזה שעשיתי לו קרע לו את המעיים. אבי עבר ניתוח לתיקון המעיים ומת לאחר שסבל חודש וחצי בבית חולים כאבים איומים. הזכרונות והמראות משם מלווים אותי. הניתוח ,הכאבים שלו... מכונת ההנשמה, קירות בית החולים, הזונדה, הדימום... הרופאים ....הכאב והסבל שעבר רק ביגללי. רק ביגללי...המחשבה שאולי הוא מאוד כועס עלי...המחשבה שהוא יכל כן להמשיך עוד ולחיות . הוא היה אדם בריא וחזק לפני החוקן.
החוקן הזה הרג אותו. אפילו האח שלי אומר לי שזה ביגללי.
מה אני יעשה? ....הלואי ויכולתי להחזיר את הזמן לאחור.....אבי מת ביגללי......
לא הספקתי להגיד להם-לאבא ואמא שאני מצטערת ושלא התכוונתי לגרום להם כזה סבל....לא הספקתי...הייתי צריכה להקשיב להם... הייתי צריכה לפנות שוב ושוב לרופא אך לא עשיתי את זה...והם כלכך רצו ליחיות...החוקן שאני עשיתי בידיים שלי הרג את אבי.... מה עשיתי?...למה?הוא ביקש ממני לא לעשות חוקן.ביקש ביקש וביקש ואני לא הקשבתי לו ועשיתי לו בכוח את החוקן בכל זאת....ולא הספקתי לדבר איתו על זה... והוא נלחם חודש וחצי כדי להשאר בחיים ובכל זאת...לא הספקתי...ואח שלי אומר לי גם.....

אני גרוש + 2 (49), התגרשתי לפני 8 שנים, וב- 6 שנים האחרונות הייתי בקשר זוגי אוהב חברי ותומך (פרק ב').
אני מאובחן כחולה במניה דפרסיה מזה 20 שנה. מטופל בתרופות בהתאם, ורוב שנותי הצלחתי לקיים חיים נורמטיביים. לפני 4 שנים נאלצתי לעזוב עבודה שבה עבדתי 12 שנה, ומאז אני לא מוצא את מקומי בשוק העבודה. עיקר נטל הפרנסה נפל בשנים אלה על כתפיה של בת זוגי (עובדת בעבודה מסודרת), והצלחנו לנהל את חיי המשפחה (יש לנו 4 ילדים בגילאי 10-13 כיום - 2 שלה, 2 שלי), באופן כזה שחלוקת התפקידים המסורתית התחלפה פחות או יותר. מעולם לא שמעתי מפיה ולא הרגשתי בהתנהגותה תלונה כלשהי על המצב. כל אחד תרם את המיטב שלו לקשר ולשותפות המשפחתית, והאהבה והחברות נכחו מאד לאורך כל תקופת הקשר.
לפני שנה וחצי החלטתי להתחכם והפסקתי לקחת את התרופות שלי. כעבור כחצי שנה נפלתי לדיכאון עמוק במיוחד, שנמשך 9 חודשים, כולל מס' תקופות בנות מס' שבועות של דחף בלתי נשלט להתאבדות (נזקקתי לשמירה 24 שעות), ואישפוז פסיכיאטרי למשך 4 חודשים.
בנקודה הזו היא נשברה. היא הייתה שם בשבילי במשך 3 החודשים הראשונים, ומאז האישפוז, בזמן שאני הייתי במצב חרדה קיצוני וללא יכולת להבין את המציאות סביבי, היא סובבה את הגב. ממש נעלמה לי. ההתנהגות שלה הייתה אכזרית כל כך עבורי. היא לא באה לבקר, לא ענתה לטלפונים, לעיתים עשתה טובה והגיבה לאס אם אס. כשכבר יצא לדבר הבהירה לי חד משמעית שאיננה מסוגלת לקיים איתי קשר כלשהו. אין לה כוחות נפש. באחת החופשות מבית החולים היא הודיעה לי שהקשר מסתיים.
אני מזכיר כאן שמדובר בחברה אוהבת ואהובה, שידעה על קיומה של המחלה שלי (שלא התפרצה ולו פעם אחת במשך שנות חברותנו).
היום, כשאני נמצא 3 חודשים אחרי ההחלמה, מהתקופה האיומה בחיי, תקופה שבה הייתי זקוק נואשות לתמיכה מצידה. אנחנו נמצאים ביחסי ידידות חמים, כאשר אני חי בתקווה שהיא תחזור אלי, והיא דואגת כל הזמן להזכיר לי שלא אטפח ציפיות כי זה לא יקרה.
לפני מס' שבועות היא הכירה בחור חדש. אני עדיין מאוהב בה (למרות שבחוויה שלי נבגדתי על ידה), ונאלץ להתמודד עם חוויית האובדן, הקינאה, הצער וכל המתלווה לפרידה. אני מרגיש שיש בי את הכוחות להתמודד עם הקושי הזה, אבל ברקע קיים החשש שההתמודדות הזו תפיל אותי חזרה לתהום הדיכאון.

שאלתי אליכם, האם עזיבתה היא צעד נורמטיבי או בגידה בחבר? כלומר במבחן האדם הסביר, האם אומנם סביר שחברה אוהבת תנטוש לאחר כמעט 6 שנות חברות, חבר במצב הקשה ביותר שהיה בו בחייו?
אני גרוש + 2, התגרשתי לפני 8 שנים, וב- 6 שנים האחרונות הייתי בקשר זוגי אוהב חברי ותומך (פרק ב').

שלום וחג שמח. אני לוקחת רמוטיב פעמיים ביום ותודה לאל הכל בסדר. שאלתי אם אני יכולה לקחת ביחד עם זאת כדורי אבץ,ברזל וקומפלקס בי מאחר ואני לאחרונה סובלת מנשירת שיער איומה. האם יש קשר ללקיחת רמוטיב והאם אני יכולה לשלב בין הרמוטיב לויטמינים. תודה וחג שמח

מה עדיף יותר למאניה טגרטול או ולפוראל או ששניהם עם אותה יעילות?

אני לוקח ביום 400 מ"ג סוליאן+10 מ"ג אסיבל+1 כדור בונדרמין.

לפני שחליתי הייתי נוהג לצאת בימי חמישי לשתות קצת אלכוהול.

שאלתי:האם ניתןפעם בשבוע לשתות קצת אלכוהול בשילוב הכדורים הנ"ל,בתודה מראש וחג סוכות שמח

יש לי אישיות גבולית לצערי אזל לי הכסף לטיפולים אחרי שנתיים ואני מרגישה ביחס שונה וקר מצד המטפל האם זה לגיטימי במיוחד לאנשים אם בעיה כמו שלי שזקוקים ליציבות וחוששים מנטישה אני מוכרחה לציין שאני במצב נפשי מאד קשה ואני לא יכולה להתמודד בנוסף אם הרעיון שהוא ינטוש אותי אחרי ככ הרבה זמן אני יודעת שלא אוכל להתחיל שוב בטיפול נפשי

שלום רב,
אני סובלת מחרדה מתמשכת מהקאה כבר מספר לא מועט של שנים (אני בת 26) ומטופלת בציפרלקס כבר 4 שנים עם הפסקות מסויימות. החרדה גורמת לי לאכול מעט מאוד , מה שגרר בעבר התערבות רפואית עקב ירידה דרסטית במשקל (אני גם ככה מאוד רזה) היום אני לוקחת כדור ציפרלקס אחד במינון הכי נמוך (10 מ"ג) והייתי מעוניינת להפסיק לחלוטין, יש לי מספר שאלות:
האם ההפסקה של הכדור צריכה להיעשות בהדרגה למרות שזה המינון הנמוך היותר?
מאיזה תופעות לוואי אני יכולה לסבול עם הפסקת הכדור? (המחשבות סביב נושא ההקאה מטרידות אותי מאוד בלי הציפרלקס)
האם ישנו איזשהו טיפול חלופי עליו אתם יכולים להמליץ אשר אינו כולל כדורים? (יש לציין שמאז תחילת הטיפול עם הציפרלקס חלה אצלי ירידה דרסטית בחשק המיני)
ושאלה אחרונה-מה קורה עם לקיחת ציפרלקס בהריון?
תודה רבה