פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

יש לישקול, אם יש מספיק זמן לפעמים מתן SSRI, נוגדי דיכאון וחרדה עדיף.
לפעמים ניתן לישקול קלמנרבין או כדור טבעי אחר.
באם אין בעיה גופנית, ניתן לישקול דראלין ( לאחר יעוץ עם רופא משפחה)
מומלץ להימנע מאלכוהול.

1. האם 3 שבועות לפני הטיסה זהו זמן מספיק לתרופות מסוג SSRI?
2. מה הזמן המינימלי שניתן ליטול כדורים מסוג SSRI (נגיד ציפרלקס)?
כלומר האם ניתן לקחת את זה נגיד לחודשיים ולהפסיק?

קונצרטה יכולה לגרום לפסיכוזה
אני לא רופא אבל תברר טוב עם הרופא

שלום.

אינני רופא.

אלי צודק בהחלט. לא נותנים תרופה אנטי-דיכאונית כי היא עלולה לגרום למצבים פסיכוטיים, אבל כאשר ישנה הגנה של תרופה אנטי-פסיכוטית - אז אפשר לשקול, אבל בעיקרון הצדק עם אלי. ובכל מקרה, צריך שיקול דעת של הרופא המטפל המכיר טוב את המטופל.

כל טוב,
שמוליק.

קשב לא לדיכאון.

שלום אלי

אם כך, אז בכלל אין שום הגיון לתת תרופה שמחזקת דופאמין כאשר סכיזופרניה היא מחלה שבה יש יותר מדיי דופמין. אם כבר, אז יותר הגיוני להוריד מינון של התרופה האנטי-פסיכוטיות שהיא חוסמת דופמין.

שמוליק.

בהחלט סיכון.
מומלץ לבדוק זאת עם פסיכיאטר מטפל.
באופן כללי , לא מומלץ.

יש סוגים שונים.
המרכיב המרכזי,
ירידה תפקודית הדרגתית לאורך זמן
פגיעה ביכולת החשיבה, קוגניציה, מצב רוח, בידוד חברתי
ופגיעה תפקודית מהותית.

תיאורתית כן.
פחות שכיח כטיפול בחרדה.

מומלץ לנסות להוריד לחצי כדור, חצי שעה לאחר אוכל.
לברר בעוד שבוע לגבי עליה במינון.

האם 3 שבועות מספיקים לתרופות SSRI ?
והאם תרופות SSRI ניתן לקחת לתקופה קצרה
אני אנסח את זה אחרת, - מה המינימום זמן שניתן ליטול כדור SSRI (נגיד ציפרלקס)

יש צורך לפחות חודש.
מינימום חצי שנה טויפול.

חשוב לציין שנטלתי ציפרלקס המשך 6 שנים עד שפסק לעבוד.
בעבר ניסיתי כמעט כל כדור אפשרי בשוק אך בשל תופעות לוואי הפסקתי כמעט מיד.
הרופאה רשמה לי לוסטרל לאחר בחינת כל המרכיבים האפשריים.

בדר'כ כן.

היי

יש לברר את הנושא הפסיכולוגי, התוצאות לטיפול, מטרות טיפול ויעילות...
לפעמים יש צורך בנוגד דיכאון וחרדה, מפחית את הסבל.
לגבי לשתף בעבודה או לא , מאוד תלוי בממונה, ביחסים ביניכם, משמעויות וכו..
אבל בהחלט, גורמי דחק בעבודה, מהווים גורם דחק וסבל ממושך ללא טיפול/ התערבות - שינוי.

הטיפול הנוכחי בספק? וזאת כי לא מרגישים התקדמות?
דווקא נוח לי עם המטפלת הנוכחית שלי ובנושאים מסויימים התקדמנו.בנושאים מסויימים אנחנו תקועים פשוט.בפעמים קודמות פשוט הייתי פורשת מהטיפולים ,נוטשת באמצע מה שפה לא קורה.
במידה ורוצים טיפול תרופתי יש לפנות לפסיכיאטר?
אני מרגישה שבנושאים מסויימים אין לה יכולת לעזור למרות שהיא משתדלת...
תודה לך.

שלום רננה.

אינני רופא.

קודם כל, אני רוצה לומר לך שנראה שאת מתמודדת יפה עם הקשיים. אז תמשיכי להתמודד :-)

התשובה לשאלה האם הטיפול שאת מקבל הוא מספיק טוב או לא, נעוצה בהגשה הסוביקטיבית שלך. נראה שבגדול את מרוצה מהטיפול, אז זה בסדר גמור.

אםן את מעוניינת בתרופות, אז כמובן שצריך לפנות לרופא. ניתן לקבל תרופות פסיכיאטריות גם מרופא המשפחה. אינני יודע לומר איפה בדיוק עובד הגבול בין סמכויותיו ויכולותיו של רופא משפחה לבין פסיכיאטר, אבל ידוע לי שגם רופא משפחה יכול לתת תרופות פסיכיאטריות.

השאלה האם לספר או לא היא שאלה שתלוייה בהרבה גורמים, ולכן צריך לקחת בחשבון את כל הגורמים ולקבל את ההחלטה המתאימה ביותר. אין תשובה נכונה ותשובה לא נכונה; זה צריך להיות מותאם אישית.

סיבות בעד, יכולות להיות שהממונים יתחשבו במצב שלך, ועצם הרגשת ההתחשבות תעודד אותך. יכול גם להיות שעצם הנחת הדברים על השולחן תתן לך תשחרר אותך מרגשות אשמה שאת לוקחת על עצמך תפקיד שנראה לך שהוא כבד ממך.

מאידך סיפור הדברים עלול לגרום לחוסר התחשבות או לפיטורים שעלולים לגרום לעוגמת נפש גדולה יותר...

לצורך זה צריך להכיר את הממונים עלייך, ומי שאינו מכיר אותם - יהיה לו מאוד קשה להעריך.

בכל אופן, אני מעריך את ההתמודדות שלך :-)

כל טוב,
שמוליק.

שלום רננה,
הפתרון הטוב ביותר הוא שילוב בין כדורים נוגדי דכאון (טיפול עיקרי) ובין שיחות פסיכולוגיות (טיפול תומך). שיחות לבד לא עוזרות לרוב, המדובר בכימיה של מערכת העצבים המרכזית והתרופות יעילות מאוד בתיקון המצב.
בהצלחה לך!

לא יכול ממש לייעץ אני לא רופא
כל הכבוד לך שאת עובדת בתפקיד כל כך משמעותי ורציני
זה לא פשוט להתמודד עם עבודה כזאת
וזה בכלל לא בושה ולא יפליא אף אחד שיש לך קשיים נפשיים בשל עבודה כזאת.
אין לך בכלל במה להתבייש את צריכה להיות גאה בעצמך על הישגיך בעבודה ובקריירה בכלל

לפעמים יש הפרעות בפרספציה ( חושים - ראיה, שמיעה ..) סביב השינה,
לפני השינה, או התעוררות משינה
hypnopompic hallucination
hypnoGOGIC hallucination

זה נחשב כנורמלי ולא מדד למצב פסיכוטי.
חלומות "מציאותיים" VIVID DREAM
שכיחים תחת טיפול בנוגדי דיכאון וחרדה SSRI

באם התופעה חוזרת , שכיחות גבוה ( מס פעמים בשבוע לאורך זמן) יש צורך בבדיקה ושלילת הפרעה .
לפעמים יש קשר ל שינת REM או הפרעות סביב מרכיב זה.

לידע כללי..
מס דקות לפני שינה, וזמן קצר לאחר התעוררות,
מצב דמוי טראנס היפנוטי..
15" דקות הזהב " - אם שומעים הקלטה עם הנחיות , סוגסטיות,, חיזוקים = AFFIRMATION, לפני השינה, יש סיכוי להשפעה על התת מודע, כמעט כמו טיפול בהיפנוזה ..

ושוב תודה לדר דוידור המתייחס לכל בעייה אשר בעטייה הייתי משלמת לרופא הפרטי ולו רק לקבל מידע זה שישקיט את דאגתי, פורום יעיל ידידותי ומושקע אתר נהדר
תודה רבה

טרם נעניתי לשאלתי באשר לתנודות במצבי רוח גלי חום וחשש לעליה במשקל עקב המלצה לקבלת טפול בכדורי ציפרלקס או לוסטרל.
מרגישה שבעקבות הדכדוך ורצון לרדת במשקל ישנה התגברת בהתקפי זלילה ואכילה מיותרת ולא מבוקרת.
מה עושים?????

שלום אורלי.

אינני רופא.

קודם כל, אני שמח שאת מתמודדת עם הקשיים, ואאחל לך בהצלחה.

ההשמנה יכולה להיות תופעת לוואי של התרופות נוגדות הדיכאון. מדובר בתופעת לוואי שכיחה. יכול להיות שההשמנה נובעת מסיבות פסיכולוגיות; יש באכילה משהו מנחם.

כדאי לחזור לרופא המטפל, לבדוק לעומק מה הסיבה להשמנה, ולבדוק מה ניתן לעשות בנידון.

כל טוב,
שמוליק.

יש לברר את מרכיב גיל המעבר..
לפעמים הורמון חלופי , אסטרוגן, HRT .. מהווה את הפיתרון הטוב ביותר.
ממחקרים, שילובב SSRI + HRT , תוצאה הטובה ביותר.

לידע כללי :
" נשים שאוכלות פחות בשר אדום - סובלות יותר מדיכאון וחרדה "
כמובן לא חובה 10000 קלוריות, עדיף חלקים רזים מן הסתם..

באם מדובר בחבלת ראש.
ייתכן ומדובר בהפרעה אורגנית , משנית.
כאבי ראש, רגזנות וחוסר סבלנות, רגישות לרעד, שיכחה , תנודות במצב רוח ועוד..
ממריצים בהחלט יכולים להחמיר.

מצאו לי פגיעות בראש. אתה יכול בבקשה ממך להסביר למה ממרצים עושים לפנגעי ראש? והאם יש טיפול יעיל היום לפגיעת ראש אורגנית ? תודה רבה לך

שלום תמרי.

אינני רופא.

עם שאת, אני עומד איתן על מה שכתבתי בכותרת שאסור להאמין לרופא. ישנו פתגם שאומר שניתנה לרופא רשות לרפא ולא ניתנה לו רשות לייאש, ולכן, אם הוא טוען שאין פתרון לבעייה שלך - אסור להאמין לו.

יכול להיות שכתוצאה מכך שהבעייה לא טופלה, אז קרו למוח נזקים, אבל אם כן, אז הרופא צריך לומר מה בדיוק קרה, ואילו מקומות במוח נפגעו, ולהסביר לך מה המשמעות.

יכול להיות שמה שקרה לי קורה גם אצלך, אבל צריך לבדוק את העניין.

מה שקרה אצלי, זה שהיו לי מספר התקפים פסיכוטיים. הייתי זומבי, אבל כפי שהתברר, אצלי זה היה תופעות לוואי של התרופות ובעיקר התרופות האנטי-פסיכוטיות. גם אם זה נכון לגבייך, זה ממש לא אומר לזרוק את התרופות בחוסר אחריות; צריך לעשות את זה בלווי של רופא, אבל אפשר להתגבר על הבעייה באמצעות טיפולים פסיכולוגיים.

בכל אופן, מבלי לדעת איזו אופציה יותר הגיונית - האם מדובר בנזק שנגרם למוח או בתופעות לוואי של טיפול תרופתי - אני שמח לשמוע שאת מתמודדת, ואני מאחל לך הצלחה רבה בכל אשר תפני.

שמוליק.

בהחלט לא להתיאש..
רושם שמדובר במקרה מורכב ולא חד משמעי..
חשוב מאוד לשלול בעיה אורגנית
CT מוח , MRI
בדיקת דם, כולל פרופיל הורמונלי מלא וכן שלילת ציליאק ( כאבי בטן וברזל נמוך מאז הילדות).

יש צורך לבדיקנ מסודרת, להתרשם מהתסמונת כעת.

ניתן לישקול טיפול באביליפי.( נוגד פסיכוזה דור 3 )

מאוד חשוב הערכה של תזונה , במיוחד סביב וויטאמין B 12 , B6 B6 וחומצה פולית...

בהצלחה.

עשיתי כבר מזמן MRI שלא הראה כלום- הכל נראה תקין לפי הצילומים, בדיקות הדם תקינות לחלוטין למעט פרולקטין ( מעיד על כך שאני על תרופות) ואין לי מחסור בברזל ( ומעולם לא היה לי). אציין שלא היו לי כאבי בטן כלל וכלל במהלך ההתקף, ואף לא הופיעו כאבי ראש. ניסיתי בעבר להיעזר באומגה 3 ומגנזיום שעזרו אך גם הם לא פתרו את הבעייה. בנוסף הייתי אצל נוירולוגית ( בגלל רעידות פנימיות וחוסר שיווי משקל שהרגשתי בתוך הגוף) וגם היא לא מצאה שום ממצא יוצא דופן.

שכחתי לציין שבעקבות ההתקף נפגע הרצף של הזיכרון אצלי. אני זוכרת את כל מה שקרה לפני ההתקף כרצף כרונולוגי של אירועים, כפי שאמור להיות ,אבל כלל האירועים שקרו לי מאז ההתקף מרגישים לי שאינם מסודרים כשורה במוח; זה באמת מרגיש כמו סלט ירקות, כאוטי ולא רציף. התרופות עזרו לי עם זה קצת אבל אני מרגישה שההתקדמות איטית כל כך, זה מתסכל ברמות.

רציתי לדעת אם גם אתם חושבים שזו פסיכוזה ולא חרדה, ואם לא מצאו שום דבר בבדיקות, בייחוד ב-MRI האם זה אומר שאין לי נזק מוחי? איך אפשר לדעת את זה?

אני חוויתי התקף פסיכוטי ואובחנתי כסכיזופרן
בזמן הפסיכוזה לא זכרתי כלום יכולות קוגנטיביות נדפקו לגמרי הרגשתי תחושות מוזרות מאוד בגוף וגם במוח בנוסף היה מרכיב של פארנויות חזקות ופחדים מחשבות שווא.
לקח חצי שנה לאזן אותי ניסיתי המון תרופות ולא עזר בכלל עד שהגעתי לסוליאן שאיזן אותי לגמרי.
אני לא יודע אם זה המקרה שלך אבל יש גם אנשים שאי אפשר לאזן אותם.
ייתכן שאנשים שאינם מאוזנים ייתקלו בקשיים גדולים ורבים במהלך החיים שלהם אבל הם מסוגלים לעשות הרבה דברים ולחיות חיים מהנים מאוד.
תנסי לעשות דברים לכי ללמוד גם אם לא לימודים מאוד מורכבים דברים יותר פשוטים העיקר ללמוד משהו הרופא לא יכול לדעת ולנבא את העתיד לקרות הכל בחיים תלוי בך אם את תחליטי שאת חזקה ומסוגלת את תיהי מסוגלת ללמוד דברים ותיהי מסוגלת למצות את הפוטנציאל שלך
שיהיה לך המון בהצלחה

מהי ההערכה המחודשת שלך כלפיי, ד"ר? אחרי שרשמתי לך את שלל התסמינים ואת הבדיקות הרפואיות שעברתי?אשמח לשוחח איתך גם טלפונית,אם תוכל לתת מספר להתקשרות...

היי שמוליק. אני פשוט מנסה להבין מה זו התחושה הזו ולמה היא קורית. אני מרגישה מנותקת מההווה כי לפעמים הזכרונות שלי לא מסודרים... אני מרגישה מעיין סלט ירקות במוח,הזכרונות שלי מהעבר ומההווה מתערבבים ואני מרגישה שאין אצלי סדר כרונולוגי ברור של הזכרונות מאז ההתקף.זו הבעייה שלי ואני חשה מאוד מתוסכלת,כי הבעייה הזו פוגעת בתוכניותיי באופן כולל. אני לא מצליחה ללמוד,כי תמיד בסוף כל קורס יש הרבה חומר לזכור וכאמור המוח שלי כבר מפוצץ עד תום.לעבוד היה לי קשה מאוד בהרבה מקומות וכרגע אני עובדת בקופות,וגם שם לא קל לי. התרופות עוזרות לי אבל כל כך לאט.מאז ההתקף לא הצלחתי להתמיד בעבודה כי תמיד הרגשתי שקשה לי כל כך,חוויתי עייפות עקב התרופות ולא הצלחתי להכיל עומס של מידע... כל יום יש שיפור אבל אם עברו כל כך הרבה שנים,מתי אם בכלל אחלים?אני מרגישה שבר גדול מאז השיחה עם הפסיכיאטר כי עד אותה שיחה האמנתי באמת ובתמים שבאמת אחלים. לפעמים אני מרגישה שאני רק צריכה להסיר את החסם הזה מהמוח ואז הכל יהיה בסדר. אבל זה לא כזה פשוט. רציתי להיות חוקרת לפני שכל זה קרה. אז לומר לי ללכת ללמוד איזה משהו העיקר שיהיה קל... זה לא ממש עוזר לי . זה רק מותיר בי עצבות על כך שכל שאיפותיי ותקוותי נופצו

שלום תמרי.

אכן, מה שאת מתארת אלו תחושות קשות מאוד. כאשר ישנה שאיפה שאיננה ניתנת למימוש - זה גורם תיסכול. על ההרגשה הרעה הזו לא צריך להתנצל. צריך למצוא פיתרון.

תחושה אישית היא שהרופא שלך טעה בכך שהוא גרם לך לייאוש; אינני רוצה לשפוט אותו, ויכול להיות שהיו לו אפילו כוונות טובות, אבל נראה לי שהוא שבר אותך, ואולי צריך להחליף רופא. זה ממש לא משנה אם הוא "צודק" או לא. אם יש ממנו הרגשה לא טובה, אז זה אומר שכנראה אין התאמה.

ובאופן ענייני, גם אם לפי דעתו של אותו רופא יש נזק במח. הוא לא זה שקובע האם תהיה החלמה או לא; את זה אלוהים קובע. הוא יכול אולי לתת ניתוחים סטטיסטיים של מקרים דומים, אבל תמיד ישנם ניסים רפואיים.

אם הוא לא נתן לך הסבר מפורט על סמך מה הוא לא נתן לך סיכויים להחלים - אז כנראה שכדאי ללכת לרופא אחר אופטימי יותר...

אם את רוצה, אני אוכל להמליץ על הרופאה שלי. מה שבטוח, היא לא מרימה ידיים כל כך מהר...

היא סיפרה שיש לה מטופל שהיה 15 שנים באישפוזים חוזרים ונשנים, והיא ממש לא התייאשה ממנו, והוא כבר שנה בלי אישפוזים.

בכל אופן, צריך לדעתי, לברר בצורה יסודית מה המקור לסבל הזה, ואז יהיה אפשר לחשוב על אסטרטגיית טיפול מתאימה, והעיקר לא להתייאש!

כל טוב,
שמוליק.

שוב פעם שלום.

פיספסתי את מה שכתבת לד"ר דוידאור לפי זה הבדיקות שנעשו למוח נראות תקינות.

במה שכתבתי, לא התייחסתי לכך, והנחתי שיכול להיות שהיה נזק במוח מפני שהבעייה התעכבה קצת עד הטיפול.

סביר להניח שאו שהדברים נובעים מהמרכיב הנפשי של הבעייה או מתופעות לוואי של התרופות.

בין כך ובין כך, לא הייתה לרופא שלך שום סיבה לייאש אותך.

וכדאי לציין שהרופאה שלי סיפרה על אותו מטופל שהיה 15 שנים באישפוזים חוזרים ונשנים שגם הוא סובל מתופעות הלוואי של התרופות. היא אמרה שלא נראה לה שזה נכון להפסיק לו את הטיפול התרופתי במצבו, אבל היא לגמרי לא שוללת את האפשרות שהמצב שלט יהיה טוב יותר, ואז יהיה אפשר להפסיק לו את הטיפול התרופתי - משהו שנראה לגמרי הזוי ויומרני על פי הסטטיסטיקות הידועות.

ואיך של יהיה, מגיע לך לחיות חיים טובים ולהגשים את שאיפותייך, ומכל הלב אני מאחל לך הצלחה רבה.

שמוליק.

חסימה על השכל כאילו מונח לי על הראש משקל של טון ואני לא יכול לזוז,כבר שנים ככה.

מיקי,לא השתפר שום דבר?אני מנסה כל פעם להתעודד ממה שרושמים פה אבל זה עוזר לכמה שעות ואז שוב אני מרגישה מיואשת. האם נגזר עליי לחיות בסבל?כי חיים כאלו הם צל של החיים האמיתיים. אני מרגישה שאני מדחיקה עוד כישלון ועוד כישלון ואני כבר כל כך מיואשת שלפעמים מצטערת על הרגע שבו פצחתי בשיחה הווירטואלית שלי . אף אחד לא יודע להגיד לי כלום על הבעייה,באינטרנט לא רשום על החלמה מלאה. אני לא מסוגלת לסבול את המחשבה שלעולם לא אחזור לתיפקוד מלא

אני מרגישה כאילו המוח שלי סגר את הדלת לעולם החיצון,וכל מה שאני צריכה לעשות זה לפתוח את הדלת. אבל אני לא מצליחה. פשוט לא. לפעמים אני מרגישה רעידה פנימית בגוף ואז פתאום כאילו משהו קטן השתחרר. קשה לי להסביר זאת. אז אם המוח נאטם,האין זה הגיוני שהוא יכול גם להיפתח שוב?אני מפנה את השאלה לדוקטור המנהל את הפורום. לפעמים כבר כל כך נמאס לי. אני מותשת. פשוט מותשת מכל העומס הזה ומחוסר היכולת לקבל איזשהו שביב מידע שיעזור לי באמת.אף אחד לא יודע באמת כלום ואלוהים יודע אם משהו ישתפר איתי

שלום תמרי.

אני מקווה שלא תכעסי עליי. אני אנסה שוב פעם.

אולי תנסי להסביר טוב יותר למה התכוונת כשכתבת "אני מרגישה כאילו המוח שלי סגר את הדלת לעולם החיצון,וכל מה שאני צריכה לעשות זה לפתוח את הדלת".

מי או מה מונע ממך לפתוח את הדלת?

שמוליק.

אז זהו,שיש בפנים משהו שמונע ממני לפתוח את הדלת. התחושה זה כמו לחץ שיש באוזניים כשיוצאים מהבריכה. זו בדיוק התחושה. אתה רק מחכה שיהיה איזה פופ באוזן והמים יתנקזו החוצה אבל בינתיים יש תחושה לא נעימה כזו באוזן. זו התחושה שיש לי בראש. רק שבמקרה זה המים לא מתנקזים כלל וכלל ,לא משנה מה עשיתי-ניסיתי עיסויים כדי להגביר זרימת דם ,ניסיתי לנסות לפצח את החסם הזה באמצעות תנועות לסת... כלום לא עזר. כלום. רק קצת התרופות ומעט אומגה 3 ומגנזיום.

שלום תמרי.

האם מדובר בתחושה פיסית של הרגשה שמשהו סתום, או שהתכוונת למשול משל, והכוונה היא שאת רוצה להתחבר לעולם באיזו דרך, ואת מרגישה שמשהו בתוכך מונע ממך להתחבר?

שמוליק.

לחץ פנימי עצום,לא רואים את זה מבחוץ,אף אחד לא יכול להבין את זה,זה נגרם מעומס נפשי,זה בא מהנפש לא מהגוף,תתרחקי מכל גורם של עומס לגמרי,לי זה לא עבר,עד היום אני חסום. חי עם סבל יום יומי ואף אחד לא יכול. להבין, תנסי למצוא מה הנפש שלך צריכה באמת לא בטוח אפילו לא בפסיכיאטריה.

לא גוף ביכלל,זה נפש נטו.

מקווה שתמצאי תדרך לעזור לנפשך בעזרת השם.

מדובר בתחושה פיסית. משהו מונע ממני לחשוב ולהתרכז. כמו בלוק.

שלום תמרי.

בסך הכל, את כותבת תגובות בשפה רהוטה. ולא נראה שמשהו מפריע לך לחשוב ולהתרכז בזמן כתיבת התגובות. תקני אותי אם אני טועה...

האם ההפרעה לחשוב ולהתרכז קורה דווקא כשאת מנסה להתחבר לעולם או שהקשיים קיימים גם בתחומים אחרים?

כל טוב,
שמוליק.

אני פשוט לא מצליחה לעמוד בעומס של מידע. זה יכול להתבטא בכל דבר. לדוגמא,אני לא עומדת בקצב של הדיבור של אנשים. הם מדברים ואני מרגישה שעד שאני מעבדת את מה שהם אמרו הכל בורח לי,שהם מהירים לי מדי. אני לא מצליחה לזכור שמות של אנשים שנייה אחרי שאמרו לי אותם. לא מצליחה לבצע מולטיטסקינג בכלל-נניח אם מישהו מדבר אליי ובדיוק קראו לי אני מאבדת את הריכוז לחלוטין. קשה לי אפילו במשימות יומיומיות פשוטות כמו אפילו לרשום מספר טלפון שמישהו הקריא לי. קשה לי לשמור על רצף מחשבתי בזמן פעולה,הכל בורח לי כי הזיכרון לטווח קצר נדפק לי לגמרי.זה כמו הפרעת קשב וריכוז שמתבטאת לא רק בלימודים אלא בכל משימה של היומיום. מכיר את זה שאתה נניח מנסה לשנן הרבה חומר,ומרגיש עומס כי אתה מנסה לזכור אותו?ככה אני מרגישה מהרגע הראשון שבו אני מתעוררת בבוקר ועד לרגע שבו אני הולכת לישון. כאילו יש עומס אצלי על המערכת. כמו כונן מחשב שנתקע בגלל איזה פרוסס.רק שאני לא מנסה לזכור כלום באמת. זה פשוט עמוס מאז ההתקף. זה כל כך מייאש... קראתי בכמה פורומים שיש אנשים שחיים עם הנכות הזאת במשך עשרות שנים. זה כל כך ייאש אותי כשקראתי על זה שמאז אני לא מצליחה להירגע. יש לי התקפי חרדה מה יהיה איתי. היום הייתה לי משמרת וחשבתי על כמה שלא בא לי לחיות ככה בסבל כזה. כאילו התגובות שלי לסביבה כל כך איטיות. כל כך עמוס לי בראש.

זה גם מתבטא במספר משימות. נניח אני צריכה לשטוף כלים ואחרי זה לסדר משהו במקרר,כבר עצם זה שציינתי לעצמי בראש שיש לי שתי משימות גורם לי לתחושת עומס בראש

שלום תמרי.

מה שאני יכול לומר שהתיאורים האלה דומים למה שנלמד במבוא לפסיכולוגיה על אנשים שהזיכרון לטווח הקצר שלהם נפגע.

אצלך לפחות, כתבת שהבדיקות של המוח נמצאו תקינות, אז זה סימן שהמוח בסדר. ואם המח בסדר, אז כנראה שזה בגלל גורמים פסיכולוגיים (או אולי מדובר בתופעות לוואי של הטיפול התרופתי). שוב פעם תקני אותי אם אני נראה לך שאני טועה...

אם ההשערות שלי נכונות, אז כנראה שיש מה לעשות.

אני יכול לומר על עצמי שכאשר הייתי במחלקה הסגורה, אז הראש שלי ממש לא עבד כמו שצריך; הרבה דברים ממש לא דפקו. יכול להיות שאת מקבלת מינונים גבוהים של תרופות או שיש לך רגישות יותר גדולה.

האם את נוטלת תרופות? (אינני מתכוון לייעץ להפסיק אותן, אבל אם כן, אז יכול להיות שצריך לבדוק את ההשערה יותר לעומק ולשקול את האופציה הזו מול הרופא המטפל).

אם מדובר בגורמים פסיכולוגיים, אז יכול להיות שהייתה לך איזו חוויה קשה של השפלה? כלומר שמישהו "ירד" עלייך וניסה להכניס לך לראש שאת מוגבלת בגלל ההתקף לנצח, ואולי ההשפלה הזו נהייתה נבואה רעה שמגשימה את עצמה.

שמוליק.

תאורתית כן, בגלל המרכיב המעורר..
אך בגלל המנגנון היחודי ( השפעה דרך היסטמין)
הרבה יותר בטוח ממריצים אחרים.

האם עדיף לעבור מ-SSRI לSNRI במקום להוסיף מעורר לSSRI?
ניסיתי בעבר תוספת אדרונקס לציפרלקס וזה גרם לי לדפיקות לב ולחצים בחזה.

זה לא עובד. תבצעי חיפוש בגוגל "הלשכה לסיוע משפטי", יש שם קישור שכתוב עליו "אישפוז כפוי", תלחצי ותגיעי לעמוד המתאים.

הפיתרון :

סיוע משפטי- שירות משפטי חינם, מידע והגנה מקרה של אישפוז בכפייה, לחפש בגוגל פרטים.
ניתן להביא פסיכיאטר פרטי לחוו'ד נוספת.


אבל קודם כל, לנסות לדבר עם הרופא האחראי, ולנסות להגיע למנהל המחלקה.
ניתן לשלוח פקס למנהל המחלקה / רופא מטפל, לשתף בקשיים שלכם.
ממליץ לבקש לראות את זכויות החולה ואת טופס ההסכמה לאישפוז.

מהניסיון שלי במחלקות סגורות , הצוות הרפואי עושה הכל להקל על המטופל ומשפחתו, מקפיד על זכויות החולה וכן לפעמים יש שיקוליים טיפוליים , אשר לטובת ההמטופל. לכן מאוד חשוב לנסות להגיע לשיחה, לברר מצב, תוכנית, צפי , מגבלות ועוד..

בהצלחה.

שלום אסנת.

אינני רופא.

היו לי ארבעה אישפוזים, שלושה מהם היו כפויים, ואשמח לסייע על פי הנסיון והידע שיש לי.

עד כמה שידוע לי, אם הוא חתם על אישפוז בהסכמה - זכותו לבקש להשתחרר, וחייבים על פי חוק לשחרר אותו תוך 48 שעות, כך שזה ממש לא ברור לי על אילו איומים מדובר שאם הוא לא יסכים להתאשפז בנסכמה, אז יכפו עליו אישפוז.

על כל פנים, ההתנהלות הזו לא תקינה, וגם לו הייתי סבור שהוא זקוק למסגרת של אישפוז - הייתי מעדיף להעביר אותו למרכז רפואי אחר.

ד"ר דוידאור (מנהל הפורום) כתב פעם, שגם מי שנמצא באישפוז כפוי, יכול לבקש להיות מטופל בידי רופא חיצוני.

כל טוב,
שמוליק.

בדר'כ לוסטרל או סרנדה, הכי פחות.

בדר'כ לוסטרל או סרנדה, הכי פחות.

עדיף להימנע מתוספי מזון - חלבונים, עם רמוטיב.

שאלתי האם אני יכולה לקחת באות יום רמוטיב - 500 מ"ג עם אלטרול 25 מ"ג פעם ביום ולאט לאט לרדת מהאלטרול , כ החליפו לי ןניסיתי כלאת רוב התרופות נגד דכאון מכמה משפחות וכל אחד השפיע לי לרעה בגלל התופעות לוואי .
בתודה מראש