פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

רציתי לדעת עם בלוטות לימפה יכולות לגדול כתוצאה מחרדה ממושכת?

שלום,
אני מטופל מזה כחצי שנה בטיפול קוגנטיבי התנהגותי..
אני לפעמים לא מבין את המשימות שניתנות לי, אני מבין.. אבל אני לא מבין את המטרה, ואני כזה בן אדם שאם אין למשהו שאני עושה תכלית כלשהי אני מתקשה לעשות אותו.
נגיד נותנים לי לכתוב "יומן של הימין שלי" למה? ומה אם אין לי כוח נפשי לכתוב? אין לי. לא מעצלנות. אין לי כוח נפשי.
ולמה נותנים כל מיני משימות.. לא יודע.. נראה כמו משהו טיפשי שאין לו קשר והשפעה בטווח הקרוב.. אולי זה משהו שישפיע הלאה? אבל גם בזה אני לא בטוח
אוף אני מטופל בסימן שאלה אחד גדול, בספק אחד גדול, לא מבין כלום.
מה זה אומר אם אין לי כוח נפשי לשתף פעולה עם זה?
מה זה אומר שאני דפוק?
אוף למה זה קורה לי
כשאמרתי לפסיכולוג שקשה לי הוא אמר "אני יודע"
מה אתה יודע?? מה???

בשבוע האחרון אני חווה בעיות שינה קשות שנגרמות מהתקפי \ תחושות חרדה שלא מאפשרים לי להירדם. הם באים לידי ביטוי במן זרמי לחץ (אני מניח שזה האדרנלין) שמכבידות בחזה ועוברות לרגליים. מיותר לומר שהדבר הזה הופך את הימים האחרונים לסיוט מתמשך שמחרב כל חלקה טובה בחיי. אם לא היה מספיק גרוע, אתמול הזרמי לחץ האלו המשיכו גם מעבר לחדר המיטות ותוקפים אותי לאורך כל היום, למעשה כל רגע שאני חושב על זה (וקשה לי לא לחשוב על זה) אני חווה את ההתקפים הללו. מן הסתם החרדה גוברת כשאני חושב על מה יהיה מחר, ומה יהיה עוד שבוע ועוד חודש. הפחד הוא שאני לא אוכל ליהנות משום אספקט בחיי כל עוד ההרגשה הזאת קיימת. בת זוגתי לדוגמא במהלך שיחה מתלהבת מפעילות מסויימת שאנחנו אמורים לקח בה חלק בשבוע הקרוב, פעילות לה חיכיתי זמן רב, ואני רק קובר את ראשי בחיקי ולא מסוגל לחשוב על זה אפילו.
עד לפני חצי שנה סבלתי במשך שנתיים במחרדת ביצוע. טופלתי בCBT באזור ה-20 מפגשים. החרדה הספציפית הזאת נרגעה (לא נעלמה אמנם). ההבדל הוא שאז יכולתי להצביע על סיבה ספציפית להופעת החרדה וכעת אני לא יכול להגיד לכם מהי הסיבה.
אז נכון, עברתי לפני כמה חודשים לגור במדינה אחרת, עבודה חדשה ומלחיצה שמעמידה אותי בלחץ יומיומי (ותמיד הייתי אדם חרד ולחוץ הן מקצועית והן חברתית), סביבה חדשה ופחות תומכת... אבל ההתקפים הללו די הגיעו ביום בהיר אחד (יום סגרירי האמת כי קר פה) ונראה כאילו עכשיו הטריגר היחיד שגורם להם לפרוץ זה המחשבות על עצם ההתקפים, המוח הדפוק שלי, שעושה לי דווקא, שכאילו מעניש אותי על משהו שעשיתי.
מתנצל על המגילה...עצם הכתיבה מסיחה את המחשבות מהסיוט.
אשמח לשמוע דעות ותובנות של חברי הפורום שאולי חוו או חווים משהו כזה (בבקשה שאני לא היחיד בעולם) ובכלל של אחרים...
תודה

אני יודע שאתם לא תאמינו למה שאני אומר אבל אני יכול לקרוא מחשבות של אנשים.
אני מצליח לעשות זאת רק כשאני רואה את הבן אדם מולי והתחושות והאנרגיות לא תמיד עוברות אליי אבל היו מקרים יוצאים מן הכלל שאף אחד לא יכל להסביר.

אמרתי פעם לחבר שיחשוב על מספר בין 1-1000.
לקח לי לי שתי דקות וידעתי מה המספר.ניסינו את זה 3 פעמים וכל פעם הצלחתי לדעת מה המספר.

לאחר מכן התחלנו עם משפטים ביקשתי ממנו שייצור משפט שלם.
המילים התחילו לצוץ לי מול העיינים ושוב ידעתי על מה הוא חשב.

זה רק דוגמה אחת קטנה מכל הדברים שאני מסוגל לעשות.

ההורים שלי חושבים שאני משתגע.ולא מוכנים אפילו לשמוע אותי.
הם שלח אותי לפסיכיאטר.
סיפרתי לו את הסיפור והוא החליט לתת לי ריספרידל.
התחלתי לקחת את זה ובאחד המפגשים שלנו אמרתי לו שאני לא חולה נפש אלא באמת יש לי כוחות.

אז הוא אמר שאני אוכיח לו.
פתאום צצה לי מחשבה בראש שהייתה ממש ברורה ואמרתי לו:"אני מאור מצטער שאיבדת את אישתך מרים שבוע שעבר".

הוא היה בשוק ולא האמין שאני יודע על כך.
הוא מייד אמר לי לצאת מן החדר שלו ולא לחזור אליו.

מה הולך כאן?!

למי עליי לפנות?
אגב אני רק בן 14

שלום,
אני בת 26, מלאה , לא פעילה גופנית , מעשנת 4-5 סיגירות ליום במשך 3 שנים והפסקתי לפני כמה ימים.
במרץ 2013 קבלתי התקף חרדה ומאז אני נושמת לא כמו בן אדם רגיל,אני צריכה לקחת נשימה עמוקה מידי פעם, היתי אצל כמה פסיכיאטריות, הראשונה נתנה לי מרשם של רסיטל 10 מ"ג והעלתה לי ל20 מ"ג אם אני זוכרת טוב ובמקביל לקחתי כדור sos של אלפרוקס, ואז באוגוסט אשתקד פסיכיאטרית אחרת החליפה לי לציפרלקס 10 מ"ג וטופלתי בזה עד מרץ השנה וזה גם לא עזר, ביוני פניתי לפסיכיאטרית שלישית שהיא הגדילה לי את המינון ל20 מ"ג ציפרלקס ועדיין אני לוקחת נשימה עמוקה מידי פעם לפעמים ממש קשה לי לנשום. בהתחלה עשו לי בדיקות גופניות ושללו הכל והגיעו למסקנה שזה נפשי. אשמח לעצה מה ניתן לעשות עוד כי זה נראה לי לא נורמלי מצב כזה.
בייעוץ שלכם התחלתי ללכת לפסיכולוגית קלינית ,אני בפגישה ה-8 ואין בכלל שיפור , אני מבזבזת את הזמן והכסף שלי סתם

שלום.
יש משהו שהבחנתי וכמעט ולא נותנים לו משקל והוא בעצם לחיות עם החרדות והכדורים- או במילים אחרות "שגרת חיים".אני בת 25.
גם כאשר אני מטופלת כבר 5 שנים בssri אני לא מרגישה שיש לי שגרה ועל כן מתלווה ים של תסכולים שמתווספים -תחושת שוני נצחית.בנוסף למה שכבר קיים מהחרדות עצמם .העובדה שאיני באמת מקיימת שגרת חיים תקינה-
רגילה כמו כולם תוקעת אותי ,ואינני מתקדמת בחיים בשום צורה שהיא- לא זוגיות- שלא הייתה לי מעולם, קשרים , לימודים גבוהים שאני לא מצליחה להחזיק וכבר פרשתי והלחץ רק גדל לבין מה שמצפים ממך -לבין מה שאני יכולה -בין הרצוי למצוי וגם חוסר השגיות אישית. תחושת פער תהומית ביני לבין אנשים "נורמלים" שרק הולכת ומחמירה.
רציתי לדעת למי פונים במצב כזה?האם לכל פסיכולוג? או שיש שמתמחים בתמיכה רגשית לאדם שבאמת סובל עם חרדות וניהול חיים תקינים-שגרה? האם ניתן כאדם חולה מאוד ליצור חיים נורמלים? כי איני מרגישה כך 5 שנים שאני דורכת במקום בבית ואיני יודעת לאן פני מועדות.
האם ישנם בארץ קבוצות תמיכה ששם באמת יכולה להיות הפריה הדדית?
אשמח לתשובה מפורטת שתוכל לעשות לי סדר.
תודה.

שלום רציתי לשאול האם פוסט טראומה מורכבת היא כרונית, ון אם יש הפרעות נלוות כמו הפרעת אכילה הפרוגנוזה שונה?

שלום,

היום בצהריים הלכתי לאכול (הליכה של 10-15 דקות), כאשרהגעתי התחלתי לאכול אך באמצע האוכל הרגשתי שאני כבר לא יכול יותר לאכול, כאילו האוכל כבר לא נכנס.
זמן קצר לאחר מכן התחלתי להזיע (בפנים ובראש) כשלזמן קצר של עד 3-5 דקות הרגשתי תחושת קור בפנים, עורף וגב עליון.
המשכתי לאכול באיטיות כמה שעוד הצלחתי והתחלתי לשוב לעבודה כאשר מיד החלה התקפת שיעול ודמעת שנמשכו כ-10-15 דקות ומעט לחץ של רצון ליציאה.
במשך השעה האחרונה מדדתי דופק שהיה בממוצע באזור ה- 115.
בעבודה יצאתי ואכן היתה לי יציאה, לא רבה, במהלכה שוב התחלתי להשתעל (הפעם לזמן קצר יותר) ושוב תחושת הזיעה והקור למשך 2-3 דקות.
כרגע, הדבר היחיד שנשאר (לעת עתה) זה תחושת עייפות ועיניים הנוטות להיעצם.

רציתי לדעת מה יכולות להיות התופעות האלה ולמה לשייך אותן ?
האם זה מצב שיש לבדוק בדחיפות ?
האם יתכן ומדובר בריפלוקס / חיידק הליקובקטר (שנמצא אצלי לפני מספר שנים וטופל) או אולי בכלל קשור לחרדה ?

אודה להתייחסות והמלצות

נ.ב.
בן 45, לא מעשן, לא שותה, מטופל בכדורים לסוכר וקולסטרול ובבוקר כדור סרנדה.

כשאני נמצאת לבד בבית שלי או בכל בית אחר, אני מתחילה נורא לפחד וניהיית חרדתית.
מסתכלת כל שניה בחלון ובעין של הדלת.
לא יכולה לשבת בשקט. מפחדת שמשהו יקרה, מפחדת שמישהו יבוא.
משחזרת קטעים מסרטים מפחדים שראיתי. גם מהעבר הרחוק.

1. זה נקרא חרדה?
2. מה עוד אתה יכול לספר לי על מה שעובר עליי?
3. למה זה קורה ואיך אפשר לשפר את זה :( ?
ודרך אגב מה ההבדל בין פחדים לחרדות ?[/a]

שלום רב,
לצורך בדיקה שצריכה לעבור קיבלתי כדור אלפרליד , לטיפול בחרדה לפני הבדיקה.
מספר שאלות בבקשה:
1. קראתי שהכדור לא טוב במקרה של השמנת יתר.
האם לא רצוי לקחת אותו במקרה כזה? האם עדיף כדור אחר?
2. האם זה בסדר לקחת אותו כחודש לפני כניסה להריון מתוכנן?
3. כמה זמן לפני הבדיקה לקחת וגם מה אורך ההשפעה שלו?
4. האם תופעות ההתמכרות יקרו גם כשלוקחים כדור אחד ? אולי אקח גם כדור אחד לנסיון מספר ימים קודם לכן.
תודה רבה.

שלום,
רציתי לשאול על תגובה התנהגותית של נשיכת שפתיים?
מדוע זה קורה?
על מה זה יכול להעיד?
למה זה קורה נגיד בעיקר מול אנשי מקצוע (כמו מטפלים, פסיכולוגים)?

זה מאוד חשוב לי.. אודה לתשובתכם.

שלום, לפני כ5 חודשים לערך חוויתי התקף חרדה אחרי לחץ ממושך של מבחנים בטכניון מאז הפכתי לשבר כלי . מחשבות רבות התישו אותי, לפני כשבועיים הייתי אצל רופא א.א.ג ששאב לי לכלוך מהאוזניים, מאז אפכתי אובססיבי לשמיעה שלי , לפני כמה ימים ניתפס לי רעש של סירנה של אמבולנס בראש, אני מפחד שמדובר בפסיכוזה, האם החרדות מופיעים גם בצורות כאלה של דימיון רעשים? אני נורא חושש האם חרדות יכולות להוביל לפסיכוזה?

בתקופה האחרונה היו לי תקופות שהייתי בן אדם מאוד שמח וקופצני וגם מצחיק, אחרי זמן רב שהיו לי הרבה חרדות. אך לפתע חשבתי על האופי שלי ופתאום החלו לי חרדות מזה שכאילו זה בעצם לא אני ולא יכול להיות שאני זה זה ששמח ומצחיק, ולאט לאט זה התעצם מאוד והגיע למצב שאני ממש מרגיש שאני לא יכול לעשות כלום, כאילו לא יכול שאני אוהב דברים כמו כדורגל או ספורט כי זה לא מתאים לי באופי(למרות שאני באמת אוהב!) ואז נוצר מצב שכאילו אני מרגיש חוסר שלמות עם עצמי(רק כשאני חושב על זה!), ונכנסתי לחרדה אדירה שאולי בעצם "נדפקתי" לכל החיים שלי, שאין לי בעצם אופי, שאני לא אוכל להנות לעולם כי בעצם אני חי באופי שהוא לא שלי. אני באמת מפחד מזה, אני לא מבין מה זה .
מה אני עושה?!

שלום, בן 24 בריא בדרך כלל מעשן כ15 סיגריות ביום, מזה כ4 שנים אני סובל באותן התופעות רק שבחצי שנה האחרונה זה החמיר. יש לי תור לנוירלוג בעוד כשבוע וחצי אבל עד אז רציתי לשמוע כמה חוות דעות. התופעות הן: *לחצים בראש- תחושה שיש לי על הראש משאית ששוקלת טון *תחושת ערפול בראש וחוסר איזון *סחרחורות מעורפלות *תחושת ריחוף וניתוק התופעות האלו מופיעות כל יום במהלך כל היום לפרקים. העבודה שלי היא אינה עבודה פיזית אלא עבודה מול מחשב 6 שעות ביום. לפי כשנה ביצעתי MRI מוח פעמיים אבל ללא שום המשך טיפול כנראה מכיוון שלא הייתה סיבה. אני פשוט מיואש כאשר אחד מהתופעות מתחילות אני מרגיש כאילו אני הולך לאיבוד, סוג של תחושת ריחוף וכל מי שמדבר איתי זה פשוט עובר לידי ואני לא מסוגל להתרכז בדברים שאומרים לי. זה פוגע לי בתפקוד היומיומי והידיעה שהתופעות האלו קיימות מונעות ממני לבצע דברים כמו ללכת לים, לקניות מהחשש שאולי זה יהיה התקף חזק ואני אתעלף. האם יכול להיות שכל מה שאני מרגיש קשור ללחץ וחרדה אשר מתלווה במהלך כל היום? או שמא חרדה מגיעה לכמה רגעים וחולפת..?

שלום רב
הילדה שלי בת 18 חלתה בקרוהן מלפני זמן מה,
סובלת מחרדה חברתית בעקבות משהו שעברה בערך מלפני 3 שנים.

היא בדיכאון, בקושי יוצאת מהבית,לא מצליחה להתמודד עם תסמיני המחלה וגם לשחרר מהעבר.
נהיה לה פחד מהפחד,חרדה מהחרדה.

היא התחילה לסבול גם בשנה וחצי האחרונות מתסמינים פיזיים שמלווים אותה ביום יום בגלל החרדה-הזעת יתר,הסמקה.
הרבה פעמים היא מקבלת מיגרנות מרוב לחץ...
היא לוקחת טיפול תרופתי (SSRI) שלא עוזר כל כך.
אנחנו בבעיות כלכליות ולא מצאתי מקום בבאר שבע שיכול לטפל בה במחיר סמלי...

אשמח לעזרה ולהמלצות מה אפשר לעשות כדי לעזור לה. ולקבל המלצה על פסיכאטר בבאר שבע
תודה.