פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

לפני שנה וחצי ילדתייי בת מקסימה הכול טוב ויפה ..חצי שנה אחרי הלידה פתאום ביום בהיר אחד קבלתי התקף חרדה ראשון בחיי . לא הבנתי מה קורה לי הרגשתי שאני ממש משתגעת באותו רגע החיים שלי התפכו אני לא זוכרת אותי באי שקט כול הזמן לאטוב לי ... .. אני סובלת ממחשבה וסיוטים שלא עוזבים שאני ישתגע .. זה מפחד אותי רצח ..אבל כול היום אני חושבת על זה שאולי אני ישתגע . אני חולמתעל זה אני לא מצליחה לשחרר את זה מהראש ...
מה עושים .. אני חושבת להכניס להריון ואני מפחדת ....

ראיתי תמונה של יד עם מלא חורים ואני לא מפסיקה לראות אותה בראשי ולקבל חרדות בחילות ופחד.גופי רועד ואיני יכולה להסץכל על משהו מבלי לדמיין את התמונה מה עלי לעשות?

היי אני בת 19, ואני מחוייבת לטוס כ-8 פעמים בשנה , די מסובך להסביר למה אבל אני פונה אליך לעזרה כי יש לי חרדת טיסות , מרוב ששמעתי על התרסקויות ויש לי דמיון מאוד מפותח ( אני חושבת שזכיתי במדליה בדמיון מפותח) אני תמיד חושב על התסרקות , אני לא יכולה לסבול את זה , אני עולה למטוס , נגיד אתמול חזקתי ממטוס, במטוס אני רועדת , טכיקרדיה דופק מגיע עד ל-210 לדקה , אני מרגישה שיש לי מחסור בחמצן , רגליים משתטקות , אני חושבת רק על ההתרסקות , חושבת ומדמיינת שעוד שניה הוא נופל ובכל שניה יש רעידה ממש חזקה , והלב שלי ממש כואב החזה מאוד כואב הראש , תחושת בחילה , נשימה כבדה וקשה ועמוקה, אין לי לאן לפנות , אני מפחדת מאוד מאוד מטיסות , גם אם אנשים מרגיעים אותי במטוס , ואומרים ש-1 ל-11 מיליון זה התרסקות , זה לא מרגיע , פשוט כלום , אני אבודה , אני מרגישה שאני צריכה שבועיים לפני ואחרי להיות בסוג של חרדה ומחשבה , אולי אני אמות ביום הזה , ואומרת לחבר שלי תמיד ״אם אני אעבור את זה ״ אז.. ״אם אני לא אמות ביום הזה״.. אציין שרק מטיסות אני מפחדת ובאופן יומיומי אני לא מתנהגת ככה בכלל , אני מוכנה לקחת תרופות (אבא שלי יכול לתת מרשם ) אם תוכל לצין תרופה , אני מוכנה להכל כל עוד זה זול כי גם כסף אין לי , אני מאוד אשמח לעזרה כלשהי כי אני בבעיה עמוקה מאוד ובוכה ומתעוררת עם פנסים בעיניים בגלל זה:(

איך אפשר לטפל בחרדה פתאומית באופן מיידי בלי תרופות ובלי ללכת לטיפול? מה כלים שאני יכולה לעזור לעצמי? אשמח מאוד על הטיפים תודה רבה וערב נפלא.

שלום, התחלתי ליטול היום רמוטיב 500. אני מבינה שלוקח לתרופה זמן להשפיע... האם ניתן לצרוך במקביל כמוסות צמחים וויטמינים שרכשתי ללא מרשם המיועדות להרגעה? תודה רבה!

שלום וברכה..

בת 34, אימא לילדה בת 3 , מתחילת השבוע בסטטוס חדש- גרושה.
מהרגע שהחלטתי להתגרש (לפני 3 חודשים) התחלתי טיפול פסיכולוגי פרטי בשיטת CBT. אני בעלת מודעות מאוד גבוהה כלפי עצמי. מגיל 15 התחלתי בחששות כבדים לגבי הריח שלי (אז התחיל כל נושא ההזעה) ועם הזמן הבנתי שאני סובלת מהזעת יתר. במרוצת השנים הזבוב הפך לפיל וכיום אני והמטפל הגענו למסקנה שאני עם חרדות מאוד עמוקות בגבול האובססיביות קומפולסיביות. זה חזק ממני על אף המודעות שלי אליהן. על אף העקשנות שלי להתנגח בחרדות האלו ולהמשיך לחיות כ"נורמאלית" ולהראות לסביבה כמה אני חזקה. החוסר מיצוי של יכולותיי , ההימנעות מתוך הפחד תוקעים אותי במקום והגעתי להבנה מעמיקה כי הגיע הזמן לחשוף את הפחדים ולקרוא להם בשמם -חרדות.
אני והמטפל היום דיברנו על שימוש בעזרה של תרופות יחד עם הטיפול הפסיכותרפי ואני פתוחה לכך...שאלתי היא איזו תרופה נוגדת חרדות יעילה? בעלת תופעות לוואי מועטות? אשמח להכוונה בנושא :)
תודה רבה על הסבלנות בקריאתכם

היי אני בת 22. סובלת מחרדות פלוב מינוס שנה.
תמיד הייתי גם בילדותי, ילדה ונערה מאוד היפוכונדרית אבל אף פעם לא חוויתי חרדות. החרדות שלי התחילו לפני שנה, הייתי מקבלת דופק מהיר וקוצר נשימה כשלא הייתי נמצאת בבית. למשל עם חברות בבתי קפה וכו'. היה כמה פעמיים ונגמר ונשכח ממני מהר.
לפני 8 חודשים היה לי חיידק בקיבה. לפני שגילו לי הייתי מרגישה תמיד תחושה של מחנק ומשו תקוע בגרון. סבלתי מחרדות, לא הייתי אוכלת, לא הולכת לעבודה, ממש לא תפקדי בערך חודש עד שגילתי על החיידק והתחלתי טיפול אינטביוטי , וכך לאט לאט החרדות מחנק פחתו, חזרתי לאכול ועברו. ועכשיו, חרדה חדשה ויותר קשה. לפני שבוע וחצי הלכתי בדרכי הביתה והרגשתי צורך עז לשתן, מטבעי תמיד הייתי יכולה להתאפק לא משנה היכן אני. פתאום הרגשתי חוסר שליטה על השתן, שממש עומד לצאת נכנסתי לחרדה דופק לב מהיר, רעידות,מפחד לעשות פיפי ליד אנשים ברחוב( חשוב לציין שהייתי במרחק של 2 דק מביתי) ופשוט מאותו יום יש לי פחד ללכת ברחוב שלא ארגיש פיפי, לנסוע בתחבורה ציבורית, הפסקתי ללכץ לעבודה ללימודים. אני מרגישה שאני משתגעת ואני לא יודעת מה לעשות עם זה !!!

עברתי ניתוח הרניה דו צדדי, לפני מספר חודשים,והסתבך לי כל העסק מסיבה שלא ברורה לי עדיין, באם זה מפשלה או מתופעה אפשרית שלא ידעתי עליה, אני סובל מאוד מתופעות איומות בבטן, תחושת צריבה או גירוי מטרף בצד בו היה הבקע, ותחושת אי נוחות כללית בבטן עצמה,, כאילו שאכלתי גבס תחושת כבדות בפנים, כאילו קיבלתי בוקס לתוך הבטן, התופעות גורמות לי סבל רב, כמעט ולא יכול לתפקד מזה,חושב על מה שעובר עליי, ומאוד מיתענה מהכל, זאת הייתה טעות חיי ללכת לניתוח הזה, שעכשיו אשלם עליו את מחיר הסבל שעלול להשאר לכל החיים, רופא המישפחה אומר שאינו יכול לעזור לי להקל על סיבלי, כיחרורג הקופה שלח אותי אל המנתח , "שהם יתמודדו עם זה" , והמנתח אמר לי שאינו יודע מה הגורם לתחושות שלי וזה לא מהניתוח...,
[כל התחושות שלא היו קיימות עד הניתוח, והחלו 4 ימים אחריו] סובל גם מפעימות מוקדמות, שלאחרונה חזרו אחרי זמן רב שלא הרגשתי את זה, יש לי פגיעה במיתרי הקול אולי מעבודה שכללה דיבור רב, הרופאים לא נתנו לי תשובה ברורה ממה הצרידות הקשה, קיימת, אני יושב בבית ומאוד סובל, גופנית ונפשית, חרדות יש לי גם שרק היתגברו מכל מה שאני עובר מאז הניתוח, הרופא רשם לי רסיטל, שאותו אני פוחד לקחת, אחרי שהבנתי שהוא עשוי לגרום שינויים בקצב הלב, ואני עם הפעימות המוקדמות, ופירפור הפרוזדורים שהיה לי לפני כשנה, ממש לא צריך בעיות נוספות, אני לא עובד, כי מה שיכולתי לעשות, עבודת הסקרים, לא יכולה להתבצע כעת,יש לי נכות כללית, מב,ל, ואני מוגבל פיזית למשל, לא יכול להרים דברים כבדים, כי יש לי בעיית ברכיים , ניוון הסחוס,בעיות... הסבל מתוצאות ניתוח הבקע, איום ונורא, מצב מורכב ,זה ברור לי, מה עושים במצב כזה?

היי ותודה מראש,

הרבה פעמיים אני מרגישה ממש פחד שמשהו יקרה לי או ליקרים לי, בעיקר פוחדת מתאונות דרכים.

אם יש לי נסיעה (העבודה שלי כרוכה בנסיעות) ארוכה, אני מאוד חושת יום לפני, אבל ברגע שעולה על הכביש אני מאוד רגועה, במצב-רוח טוב ונוהגת בצורה רגועה בנתיב הימני וכו'.

אבל עדיין, אני מאוד חוששת אם מישהו נוסע בלילה וכו'.
לפעמים הפחד הזה ממש מוריד לי את המצברוח, משתק אותי, ומרגיש לי שזה יותר מ"חשש רגיל".

איך אפשר להתמודד עם זה? זה מאוד מלחיץ אותי.

תודה!

שלום, בת 32, אמא לתינוק ונשואה. בעלת תואר שני בהצטיינות ועוסקת בתחום זכויות האדם. הסובבים אותי מתארים אותי כאסרטיבית, דברנית, וורבלית וכרזמטית. יחד עם זאת אני ולמרות מה שאני מצליחה להפגין אני לא מרגישה כך כל הזמן. לעיתים תכופות אני מרגישה חוסר ביטחון להתנגד לדברים שמפריעים לי. כמו אחות שביצעה לי בדיקת דם ונורא הפריע לי שלא החליפה כפפות ושתקתי לאחר מכן אכלתי את עצמי עלזה ששתקתי. לפעמים פשוט שותקת, מפחדת להעיר, מפחדת להיות ביקורתית מרגישה שלא רוצה להתמודד עם העימות שיווצר. או מוצאת את עצמי חושבת רבות מה תהיה תגובת האחרים. הקופאית בסופר, האחות בקופת חולים, חמותי, אחותי.... ממש מרגישה נסיגות בבטחון העצמי שלי.אפילו התפטרות ממקום העבודה האחרון הגשתי באימייל והיה לי קשה ליזום שיחה. הסובבים אותי לא רואים את זה ותמיד מקבלת ביקורת על כך שאני שמה לב לדברים הקטנים, מותחת ביקורת ואסרטיבית. מתנצלת על אורך ההודעה אבל אני בעצמי לא מצליחה להבין את הניגוד הזה. מה עובר עליי ? תודה.

אני מפחדת לאכול ולא אוכלת ועם לוקחת ביס מפחדת לבלוע
מפחדת מחנק או היתקעות מפחדת לאכול
ומקבלת התקף באמצע ארוחה זה גורם לי לחרדות .
זה פגע בי שאני לא אוכלת .

שלום

בעקבות חרדה ודאגנות יתר, אני לוקחת רסיטל 20 מ"ג והשינה שלי ממש גרועה.

אני מתעוררת 8-10 פעמים בלילה כאילו משהו מפריע לי בראש להירדם ולהיכנס לשינה לחלוטין וגם הרסיטל גורמת לי לתאבון.

האם התרופה לוסטרל יכולה לסייע לי עם הבעיות של הרסיטל?

האם ללוסטרל תופעות לוואי קשות?

אשמח לדעתכם

היי ,קודם חייבת להגיד לך תודה על הפורום המקסים ועל התמיכה שלכם ,אז ככה לפני חודש התחלתי לקחת אסטו לחרדות ושלא הייתי מודעת אליהם אך התסמינים והבדיקות הראו לי אחרת ,לפני המלצת המטפל התחלתי בחצי כדור שבוע ועכשיו אני שבועיים על כדור שלם נכון להיום אין שום שינןי היו קצת תופעות לוואי שחלפו אחרי שבוע. האם זה מוקדם מידי להחליט שהכדור לא משפיע?

בוקר טוב
אני לוקחת רסיטל 20 מ"ג בשל חרדה - ocd ודאגנות יתרה.
מטריד אותי מאוד ששמנתי למרות שאני לא אוכלת המון וגם לא מצליחה לישון טוב בלילה. השינה לא חזקה ואני מתעוררת המון פעמים.
בהתייעצות עם רופאת המשפחה היא אמרה שאני יכולה להחליף את הרסיטל בתרופה
שנקראת ויאפקס.
האם לתרופה ויאפקס פחות תופעות לוואי בייחוד הנוגעות לאלה שציינתי לעיל.
אשמח לייעוץ
תודה רבה
זיוה

5. המוח משקר לי- גם בפעמים שאני מרגיש טוב ונהנה, המוח מתחיל לזרוק לי מחשבות לא טובות ושליליות. או אם אני חושב שמצאתי את הפתרון לכל זה, או מרגיש בטוח בעצמי יותר, אז המוח מכניס לי מחשבות לראש שאני טועה או שאני משוגע או לא נורמלי. אבל הכוונה שלו טובה, הוא בעצם מנסה להגיד לי בדרך קצת מוזרה "מה אתה ניהיה שאנן עכשיו מה אתה נהנה? מה אם פתאום סכנה תתקוף אותנו? " ודרך המחשבות הרעות האלה, הוא מעביר לי את המסר הזה, ומחזיר אותי למצב של מגננה.
6. התנהגויות שומרות- בנוסף לכל הדברים האלה, המוח שלי רוצה להיות הכי שולט במצב, גם אם זה לא אפשרי, הוא ימציא דרכים נוספות כדי להבטיח שזה יקרה. המוח גורם לי לעשות התנהגויות שונות שבזכותן יימנעו דברים רעים, גם אם אני לא מאמין בזה, המוח כל הזמן חוזר על זה וגורם לי להרגיש רע עם עצמי עם לא אעשה את זה, למשל- לדרוך רק על הלבן במדרכה לגעת בחלק הזה והזה בקיר, אין בדברים האלה כל הגיון אמונה, אבל לא לוקחים צ'אנסים.
איך זה משפיע עליי פיזית-
מבחינה פיזית, אני מרגיש הרבה פעמיים יותר כבד, יותר עייף, לא רענן, השרירים תפוסים, מכווצים ועייפים, חולשה, בחילה לפעמים, רגישות בבטן, כאבים שונים בגוף. כל מיני תופעות לא ספציפיות, שנובעות מכל מיני תהליכים נפשיים שקורים בתוכי ומתפרשים באופן פיזי-גופני.
איך פותרים את זה?
לפי דעתי הדרך לפתור את המצב, היא קודם כל להבין את מה שעובר עליי. להבין את כל מה שכתוב כאן, שכל התהלכים האלה הם בעצם לטובתי ולא נגדי, והם באים לשמור עליי, ככה אני לא אפחד מהם. דבר שני שצריך לעשות הוא, פשוט להתעלם מהמחשבות האלה, להמשיך במה שאני עושה, ולהתאמץ ולהשאיר את הריכוז שלי כל הזמן בדברים חיצוניים רק לא בראש שלי. ככה לאט לאט המחשבות יבינו שאין בהן צורך יותר והן יעלמו, בזמן שהן יעלמו גם הגוף יירגע ויתחיל לחזור לעצמו במהירות.
איך הגוף מגיב שאני מנסה לפתור את זה?
בזמן האחרון אני מנסה לעשות את מה שכתבתי מקודם, וחלק מהפעמים הגוף פשוט מתנגד לזה מאוד, אם אני מתעלם מהמחשבות לגמרי הגוף מעצים אותן ורק יותר מתחזקות, בנוסף, הוא מגביר את הלחץ והתחושות הגופניות, ומנסה להגיד שאני לא נורמלי, ומגביר את תחושת הניתוק, ואומר לי שזו לא הדרך ושאני טועה. בנוסף, גם מרגיש עייפות הרבה יותר גדולה, ממש כאילו אני בגמילה. בקיצור, הגוף מעצים את כל התחושות, כדי לגרום לי בכוח לחזור להתייחס ולהקשיב למחשבות שוב.
מה עושים בתגובה לזה?
בתגובה לזה, מנסים לנשום עמוק כמה פעמים, למצוא משהו נחמד להתרכז בו, ולהביא את כל הריכוז אליו, לתת למחשבות להיות ולעבור, אבל לא להתייחס אליהן. בנוסף, להבין שאני נמצא בסוג של "גמילה" ושהגוף מנסה בכל כוחו למנוע את זה, אבל ברגע שהוא יבין שהוא טועה הוא יפסיק ויתחיל להשתפר וללכת בדרך שלי, והרגע הזה קרוב מאוד.


השאלה שלי אם מה שאני כותב הוא נשמע הגיוני, מוכר ונכון? והאם זה באמת הפתרון? תודה רבה !