פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

בבקשה תעזרו לי

אני בת 26 וחצי ולקחתי במשך חודש את הכדור סרוקסט המקורי והתחילו לי תופעות לוואי מוזרות כמו הזיות בלתי פוסקות ודמיונות, הפסקתי את הכדור ואני מרגישה עכשיו תחושה מוזרה של ריחוק כזה חוסר מציאות כאילו אני לא באמת חיה כמו הרגשה של בועה כאילו אני עושה תנועה כלשהי וזו הרגשה שכאילו אי אפשר להחזיר את הזמן כאילו זה נחקק כבר מה שעשיתי, תחושה מוזרה ממה זה נובע ולמה ההשפעה של הכדור לא נעלמת?

אני מפחדת להשאר ככה אני רוצה לחזור להיות נורמאלית

מה ההבדל בין המינונים השונים של אפקסור מבחינת ההשפעה ומבחינת ההתמכרות לתרופה? מינון גבוה יותר מפתח תלות? יכול להיות הבדל משמעותי בין המינונים?

אם המינון המקסימלי של ציפרלקס נחשב 20 מיליגרם מדוע יש אנשים שלוקחים 30 או 40 מיליגרם? מדוע קוראים לזה מינון מקסימלי אם עוברים אותו? זה לא בריא או מסוכן לקחת יותר מ20? חוץ מתופעות לוואי אין סיבה שלא לעלות את המינון כי זה יכול להשפיע יותר חזק לא?

לאחר שניסיתי מספר תרופות שונות במינונים שונים כנגד הפרעות דיכאון וחרדה ואף אחת מהתרופות לא השפיעה עליי אני תוהה מדוע יש אנשים שהתרופות עוזרות להם מאוד ומשנות את איכות חייהם ומדוע יש אנשים שהתרופות לא משפיעות עליהם כלל? מה הגורם לזה מבחינה פזיולוגית או פסיכולוגית ? איך מסבירים את זה?

שלום!
אני סובל לא מעט מפחדים ודמיונות סביב דברים שיכולים לקרות לקרובים אלי כמו מחלות, מוות ושאר מרעין בישין.. הפחדים הם ברמה כזו שהם מקשים עלי להתקדם בחיים, להתחתן, לבנות משפחה.
רציתי לשאול למה זה קורה?
האם זה מנגנון טבעי שיש לכל האנשים או שזה לא אמור להיות? הרי אפשר לראות למשל שיש תרבויות כמו במזרח שם האנשים הרבה יותר רגועים והרבה פחות עם פחדים וחרדות..

ד.א ניסיתי במשך כמה שנים טיפולים פסיכולוגים ושיטות אחרות, אבל הפחדים ישנם..
תודה רבה!

אנסה לתמצת את העניין. אני בן 23, מזה כחצי שנה בערך (אולי קצת יותר, אני כבר לא זוכר) סובל משילוב של פחדים מסויימים ופדנטיות יתר (לדעתי זה פדנטיות אבל ייתכן ואני טועה). אנסה לתת מספר דוגמאות: זה מתחיל מזה שאני "מוודא" דברים ו"משחזר" אותם כדי להרגיע את עצמי כמו למשל כשאני מוריד את ההאנדברקס באוטו, אני מוודא שהוא ירד עוד פעם - פעמיים, כשאני עובר צומת בכביש ורואה בוודאות שאני עובר באור ירוק, אני ממשיך להביט על הרמזור תוך כדי מעבר כדי ל"הבטיח" לעצמי שאכן אור ירוק בעת המעבר ואם יצא שהפסקתי להסתכל על הרמזור שכבר הייתי בתוך הצומת, אני מרגיש אחרי זה הרגשה לא טובה שמא ייתכן והוא התחלף בשניה שלא הסתכלתי או שלא שמתי לב ולעיתים גם רגשות אשם שטעיתי והייתי צריך לפעול אחרת ולהסתכל עליו טוב יותר לפני וכו'... כשאני נמצא בחוץ ומסתנוור, אני דואג שאולי נגרם נזק לעיניים, ואז אני משחזר את מה שקרה ומסתכל שוב באותו מקום שבו הסתנוורתי כדי ל"שכנע" את עצמי ו"לוודא" שבעצם
אין לי מה לדאוג, כך בכל מיני מקרים שבהם אני משחזר את המקרה או אפילו מנסה שוב להיות באותו מצב כדי לראות אם יש סיכון אמיתי כלשהו ולהרגיע את עצמי, לעיתים זה טפשי מאוד כי אני חוזר על מקרה של סינוור, או לדוגמה הסתנוורתי מנורה בבית בטעות, ואז אני מביט עליה שוב כדי לשכנע את עצמי שלא קרה כלום.
מאז ומתמיד הייתי פדנט וסקרן ויכול להיות שזה נובע מסקרנות, אני באמת לא יודע, זה משהו שהתחיל בצורה פתאומית ועבר לכל מיני נושאים כמו שמש,רעש, או כל מיני דברים שקורים לי בטעות כמו שקורה להרבה אנשים, רק שבמקרה שלי, אני נכנס לאיזשהו פחד ו"מנתח" את זה, משחזר את זה עד שאחרי יום יומיים, שוכח מהמקרה וחושב על משהו אחר. כמעט כל כמה ימים יש איזשהו משהו שמטריד אותי, בחלק מהמקרים אני מהר מאוד "שוכח" מהם ואומר לעצמי שמדובר בשטויות ושאין מה לדאוג ובחלק מהמקרים, זה מעסיק אותי יותר זמן. גם במקרים שאמרתי לעצמי שאני לא אסתכל/אוודא שוב, אני "נכנע" באותו רגע וחוזר על כך ואחרי זה כמובן מתחרט על זה. כל מי שמכיר אותי, יגיד שאני בחור אינטלגנט, חכם, נחמד, בחור טוב, אני עובד בעבודה טובה, הכל בסדר, חוץ מהעניין הזה (ומעניין הזוגיות אבל זה כנראה לא קשור). שכחתי להוסיף שאכן קרה לי מקרה לפני בערך שנה, שהייתה תקלה ברמזור והוא התחלף ישירות מירוק לאדום בלי הבהובים ובלי כתום ולאחר מכן תיקנו אותו, הייתי באותו רגע "בשוק" אבל קשה לי להגיד שיש קשר בין המקרה הזה לשאר הדברים. אשמח לפענוח המצב והכוונה. תודה רבה.

שלום,
בתי כמעט בת 4. באופן כללי היא מפחדת מהמון דברים. הרבה פעמים אני מוצאת עצמי משתדלת לא להזכיר בפניה דברים שנראים לי מפחידים מחשש שתתחיל לפחד.
נראה לי שכמעט כל דבר בסביבה יכול להפחיד אותה.
לאחרונה, היא מפחדת מכלבים גדולים - אם היא רואה אותם יא מתחבאת ואפילו בוכה חזק (כאילו קיבלה מכה).
מפחדת מנמלים - היא לא רוצה לעבור בשביל כניסה לבית כי ראתה שם נמלים פעם אחת.
מפחדת מכל נושא השיניים. ראתה פעם איש עם שיניים שחורות ומפחדת שיהיו גם לה. היא הייתה מכריחה אותנו לצחצח לה שיניים (כמה פעמים ביום) אם לא היא הגיבה בהיסטריה. בסוף זה נרגע. אבל כל הזמן יש לה את החשש הזה לגבי חיידקים בשיניים וחורים.
ניסיתי לקחת אותה לרופא שיניים לבדיקה לא מזמן. ברגע שנכנסו לכניסה התחילה לבכות חזק. לא יודעת האם נהגתי נכון בזה שהכרחתי אותה להכנס לרופאה (זה לא היה נעים).
האם הילדה חרדתית יותר מבדרך כלל. בזמן האחרון היא יותר צמודה אלי (רק אלי, האמא ולא האבא) ומפחדתלעיתים תכופות.
מה דרך התמודדות נכונה בזמן שהפחד מתעורר?
האם עלי לפנות לאיש מקצוע בנושא זה?
אודה לתשובה,
סיון

שלום רב! אני בן 29, סטודנט, עם שאיפות גדולות להמשך החיים. אני יודע עובדתית שאני יחסית די חכם, נראה טוב, וגם חזק פיזית, אך בכל זאת סובל מסוג של חרדה חברתית(אף על-פי שמילאתי את שאלון ליבוביץ' ולפי הנתונים אינני סובל מחרדה חברתית). אני מתמלא חרדה אל מול קהל, בראיונות עבודה, אל מול דמויות סמכות כריזמטיות וכו'. חשוב לי לציין שיש בי כריזמטיות אבל זאת קיימת רק שאני מרגיש שמעריכים אותי. אינני אדם ביישן, לפעמים אף קצת חצוף או בוטה(אולי זה בא על מנת להסתיר את הפחדים). בקיצור..:) ניסיתי טיפול פסיכולוגי-דינמי במשך שנתיים, לקחתי פרוזק(פריזמה), הייתי בסדנה לדיבור מול קהל, הלכתי למגדת עתידות, טופלתי אצל אורה גולן, ניסיתי סמים, קראתי המון חומר בנושא ועדיין כלום לא זז. מה עליי לעשות? נ.ב- למזלי אני עקשן ודאגתי להיחשף הרבה לדיבור מול קהל, אחרי כמה דקות החרדה שוכחת אך כל פעם מחדש היא מתעוררת כשאני צריך להיות במרכז תשומת הלב. האם חשיפות מרובות אמורות לטפל בבעיה?

שלום ד"ר
שבועיים מטופלת בפרוזק 20 מג בגלל התקפי פאניקה שמלווים באגורפוביה.
מזה כשבוע ישנה שינה לא מרגיעה ולא מרעננת
כשאני מתעוררת אני נמצאת בתחושת דה ריאליזציה לוקח לי זמן להבין איפה אני מה קורה ומה השעה. מרגישה אפיסת כוחות ולוקח לי המון זמן "להרים" את עצמי מהמיטה.
האם התופעה מוכרת? האם עוברת?

בנוסף, יש לי ימים שאני מרגישה נטולת פחד- יוצאת לעבודה מתפקדת ומרגישה יעילה ו"רגילה"
ויש ימים שאפילו ללכת לשירותים מפחיד אותי. כל היום המחשבות מטרידות (מחשבות כמו שזה לא יעבור, שאני משתגעת, שאני מנותקת מהמציאות, שאני לא מצליחה לאסוף את עצמי) כל היום שוכבת במיטה ומחכה להתקף הבא(על הדרך גם הופכת את האינטרנט על הנושא ולא מסוגלת להתעלות מעל עצמי ומעל מחשבותיי. ונמצאת בדה ריאליזציה קשה
מה דעתך?
שכחתי לציין שאני לוקחת את הכדור בבוקר

ושאלה נוספת,
עד לפני כחודש (לפני שהתחילה כל התופעה) הייתי רגילה לעבוד לילות והייתי רגילה ללכת לישון מאוחר 11-12
כיום כבר בשעה 9 מרגישה תשישות. התשישות מלווה במין הרגשה שונה של המציאות כאילו אני כבר חצי ישנה ופחות מעכלת מה קורה סביבי.
אני לא מסוגלת להישאר ערה ונרדמת אפילו בישיבה! ואז מתעוררת ב6 בבוקר...
האם זה מהפרוזק?
מה עושים?
מה הסיכויים להירפא??
תודה!!

התחנה לבריאות הנפש מלאה באנשים לא סימפטים וביחס מזלזל בלשון המעטה. וטיפול דרך אוניברסיטה מיועד רק לסטודנטים. ככה שבעצם אין שום אלטרנטיבה ראויה לטיפול אצל פסיכולוג פרטי אם בן אדם רוצה לקבל טיפול טוב הוא חייב לפנות לפסיכולוג פרטי אבל זה עסק יקר מדי ויוצא שהרבה אנשים עם הפרעות נפשיות קשות נשארים ללא טיפול. פשוט כי הפסיכולוגים הפרטיים רוצים להיות עשירים ולא מוכנים לקחת מחיר סביר יותר עבור שעת פגישה בגלל תאוות הבצע של הפסיכולוגים אנשים רבים מוותרים על טיפול וזה פשוט עצוב. נכון שפסיכולוגים עוברים הרבה שנים כדי להגיע לתפקידם אבל הם מנצלים את המצב הקשה של המטופלים כדי להתעשר. יש לי הפרעה באישות ואני מוותר על טיפול כי אין לי ברירה. עצוב!!!

בני לומד בחט"ב בסוף כיתה ט'.תלמיד מצויין גם במקצועות הריאליים(ממוצע 85 במדעים ו 95 בפיזיקה) וגם בהומניים (תנך ואנגלית-95 וכן ספרות והבעה).עד לכיתה ח' היה תלמיד מצויין גם במתמטיקה.מכיתה ח' החלו ציוניו להדרדר וסיים כיתה ח' בממוצע 85 במקצוע.בכיתה ט' המצב התדרדר עוד יותר והוא התחיל לנחול כשלונות אחד אחרי השני.בשני המבחנים האחרונים הוא נכשל והממוצע שלו עומד על 60 (הקבצה א') עם ציון כזה נסגרות בפניו הרבה אופציות בתיכון הוא יהיה בכיתת 3 יח' במתמטיקה .כמובן שנעזר במורה פרטי שטען שהוא מאוד מאוד חכם ומבין היטב את החומר.גם המורה השני שנעזרנו בו טען את אותה טענה שיש לבני חשיבה מתמטית מצויינת (עושה חישובים בראש) אבל למרות הכל הוא נכשל שובושוב.
בני טוען שהמהכשלון הראשון במקצוע הוא נכנס למעגל של פחדים ואינו מצליח להתרכז כראוי במבחן. חשוב לי לציין שהלמידה עם המורים הפרטיים איננה אינטנסיבית ושוטפת אלה רק לפני בחינות. לפני המבחן האחרון צבר פער של כשלושה שבועות שלא הבין את החומר הנלמד אך לא התלונן ולכן לא קיבל עזרה.שאלתי היא האם זהו מצב של חרדת בחינות טיפוסית או מצב שהחומר לו "התיישב " עדיין בגלל צבירת הפער של חומר הלימוד האחרון.בני טוען שבבחינה מרגיש סחרחורת וחוסר יכולת לחשוב בהגיון,מרגיש שהנה עומד שוב להכשל (לא סובל מהזעה או פעימות לב מוגברות)

בני די שבור מזה והאמת שגם אני למרות שאני מסתירה ממנו, די אובדת עצות ופוחדת שיפספס הזדמנויות שמתאימות לכישורים שלו בגלל המצב הזה!!

מה דעתכם?מה עושים?

לחרדות ואני רוצה לקחת סטרואידים לגדול בגוף אמרו לי שלא כדיי לי ואני מאוד רוצה...

מכשיר שנקרא אלפא סטים שעובד על גלי חשמל קטנים שמתחבר לתנוך האוזן? (חברת אלפא מד) ואם כן מה יעילותו? בתודה מראש דליה.

בני אחרי צבא ומתקשה למצוא עבודה או מסלול לימודים (גם מה שהתחיל מתקשה לסיים).
ישנם התפרצויות בבית לעיתים ואז נרגע ויושב ללא מעש א עסוק בקריאה או צפיה.
סובל ADD.
נא יצועכם. (אינו מעוניין בקבלת עזרה מבית או חוץ)

שלום. שמי יוסי בן 21.

לפני 3 חודשים באמצע טיול משפחתי בחו"ל שכבתי במיטה ולפתע הרגשתי קושי בנשימה. נכנסתי מזה ללחץ הלכנו לבית חולים עשו לי אק"ג ועוד כמה בדיקות הכל יצא בסדר. קשיי הנשימה לא הפסיקו והמשיכו בימים שאחרי. מהרגע שאני קם בבוקר עד שאני הולך לישון. היו גם גרפסים בנוסף לקשיי הנשימה.

יש לי רקע של תקופה לא קלה שעברתי לפני מס' שנים אך באותו זמן שהתחילו התופעות הכל היה בסדר.

היו כמה ימים שבהם כמעט ולא היו תופעות ואז לפני שבועיים זה עלה דרגה בפעם אחת בהתקף שעבר על הגוף שלי ומאותו התקף יש לי תופעות כמו - איבוד תחושה של הגוף (במובן הפיזי כאילו אני לא מרגיש את כל הידיים), קפיצות שרירים, כאבים בחזה, קליקים בכל הגוף, דקירות בראש, קשיי נשימה כל הזמן, מדי פעם לפרק זמן יש כאבים בעיניים בגב בצוואר בשיניים ובכל מיני שרירים, חוסר ריכוז, אובדן שיווי משקל, גירודים, בטן נפוחה , גרפסים , כאבי בטן וגם דופק מהיר בחלקים גדולים של היום (גם בבוקר שאני קם). יום אחד גם הידיים שלי נהיו צהובות (לא יודע אם זה קשור). זה לא רק משהו התקפי זה גם שאני עושה תנועה מסוימת - לדוגמא שאני מתכופף ומוריד את הראש כלפי מטה יש לי כאב בראש. ואני נורא חלש גופנית.
ויש עוד תופעות...

אני מאוד מוטרד מהתופעות. עשיתי כבר CT, רנטגן חזה, בדיקת דם, בדיקת שתן, בדיקה נוירולוגית (בדיקה גופנית - MRI וEMG לא עשיתי), בדיקת אלרגיה. התוצאות תקינות.

האם תופעות אלה מוכרות לך כתופעות שכיחות שיכולות להתרחש על רקע נפשי/רגשי או שעליי לעשות בדיקות נוירולוגיות מקיפות?


תודה רבה על העזרה!