פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

שלום, אני בן 19 .. לאחרונה מצאתי את עצמי מדבר אל תמונות באופן שאני חושב שהן מחמיאות לי..זה כולל דיבור עם בובות למצב של שיחה כאילו עונים לי ומדברים איתי. מלבד זאת אני מרגיש נרדף תמיד ואפילו שומע קולות בראשי ש"ממחישים" לי שאני נרדף. אני יודע שהדברים האלה לא נורמליים ולכן הלכתי לפסיכיאטרית. בתחילה אובחנתי כסובל בדיכאון, בפגישה השנייה כבר הצגתי פרטים חדשים למצבי- נסיונות התאבדויות..אני כמובן הכחשתי הכל מול הפסיכיאטרית , אך ידעתי שבתוך תוכי אני כן ניסיתי להתאבד ( הלכתי עם אמא שלי שהצהירה בפני הפסיכיאטרית שניסיתי להתאבד) .
הפסיכיאטרית לא ירדה איתי לעובי הקורה ולא נתנה לי אבחנה מדוייקת למצבי מלבד אפקט אווילי, דיסימילציה והתנהגות דיסימולטיבית .
הייתי רוצה לדעת, להערכתם, במה אתם חושבים שאני לוקה כאשר הסימפטומים הם דיבור אל תמונות, תחושת נירדפות וחוסר אונים , שמיעת קולות ותחושות אובדניות?
תודה רבה. זה ממש דחוף ויעזור לי מאוד, כי אני יודע שמצבי לא טוב !!!

שלום
אני זקוקה בדחיפות לעזרה מפסיכולוג, כיצד אוכל לקבל מידע על פסיכולוגים מומלצים באזור חיפה / קריות ?
אשמח מאוד לעזרתכם.
א.ב

שלום רציתי לשאול מדי פעם יש לי תחושת ניתוק מעצמי כאילו אני באיזה בועה כולל חוסר שיווי משקל כאבי רגליים כאבי שרירים וחמצב רוח ירוד...
יש לציין שהתחושה של ניתוק ומצב רוח ירוד זה רק מדי פעם.
וחוסר שיווי משקל וכאבי רגליים כל יום
הרופא משפחה שלי נן לי קלמנברין וזה לא עזר לי אחר כך החליף לי לרמוטיב אבל טרם לקחתי אותו
האם זה יעזור לי האם יש לו תופעות לוואי האם הוא יכול להזיק או רק לעשות לי טוב
תודה וסליחה על האורך של ההודעה
אשמח תשובה...

שלום, בני כבר חצי שנה מתנהג בצורה לא ברורה: בוכה מסתגר בחדרו מאיים להתאבד ואף מנסה להתאבד. הוא טוען שמרגיש נרדף ע"י אנשים שונים ואף שומע קולות של אנשים בראשו הדוחפים אותו להתאבד או לברוח מהמקום בו נמצא.
הוא מתגורר כעת אצל דודתו משום שאיני יודעת איך לטפל בו, הוא טופל בעבר בכדורי איקסל משום שבאבחנה הראשונה ע"י הפסיכיאטרית אובחן כבעל דיכאון. כעת לאחר האבחנה השנייה גילו סימנים להידרדרות מצבו- הוא מדבר כעת אל תמונות בטוח שרודפים אחריו בוכה ומשנה את מצב רוחו באופן מהיר מבכי לתוקפנות וכדומה.
באבחנה האחרונה אצל הפסיכיאטרית אובחן כבעל אפקט לבילי והתנהגות דיסימולטיבית ונטיות אובדניות.
שאלתי היא האם יגייסו אותו במצב כזה לצבא? אני ודודתו בטוחות שגיוס לצהל יעורר אצלו חרדות שכבר קיימות אצלו שיגרמו לו לנטיות אובדניות ונסיונות נוספים להתאבד.
הוצע לבני להתאשפז בפרדסייה. האם יגייסו אותו לדעתכם?
כעת הוא מטופל באמצעות ריספונד

שלום, עקב התקפי חרדה התחלתי לקחת פלוטין 20 מ"ג, התחלתי לפני כשלושה שבועות, ובנתיים כל מה שאני מרגישה זה רעד, אי שקט חזק מאוד, סחרחורות , וחרדות, הרופאה טוענת שזה תופעות לוואי של התרגלות לכדור ולחכות לפחות עד 6 שבועות.
האם אכן זה תופעות של הכדורים? זה פוגם לי בתפקוד היומיומי, קושי ללכת לעבודה או לכל מקום אחר ומתסכל מאוד ברמה האישית.
ובמידה ואכן זה מהכדור האם יש משהו שיכול להקל בנתיים? (הציעו לי קלונקס אבל אני פוחדת מהתמכרות)
אשמח לתשובה
תודה רבה!!!

שלום אני בת 62 מטופלת במירו 30 מג משקלי הרגיל היה 47 קג לאחר תקופה של 6 חודשים מיום נטילת התרופה עלית ל56 קג , העליה במשקל גורמת לי לעיפות וכבדות שבזמנו הייתי פעילה ומלאת מרץ האם יש תרופה הדומה למירו רך לא גורמת לעליה במשקל וכן לפני נטילתהטרופה הכולסטרול שלי היה תקין וכעת הוא גבוה אשמח לתגובה

שלום, שמי רעות ואשמח לעזרתכם/תמיכתכם..
אני סטודנטית לפסיכולוגיה[כרגע סיימתי שנה שניה], והתנדבתי במהלך השנה בבית חולים לפגועי נפש במחלקה סגורה וקשה.לאחר 2 פגישות אצל פסיכותרפיסטית מדהימה היא אבחנה אותי כסובלת מטראומה עקב ההתנסות שם, דבר שגרם לי לפחדים שמא גם לי יקרה משהו, והתחלתי לייחס כל הרגשה קטנה או מחשבה לסימפטומים עליהם למדנו במהלך השנה. אחרי חודשיים של דופק מהיר, חוסר שינה, בכי ופחדים וחרדות קשות הרמתי את עצמי והבנתי שעליי לצאת מזה. אני בעיצומה של עבודה עצמית,מדברת עם עצמי בראש ומסבירה לעצמי שזה בסדר, שזה הגיוני ושזה יעבור. חזרתי לישון בלילה וגם הדופק המהיר בקושי קורה [אם בכלל], אולם כעת אני במצב מעט 'תקוע', אני חושבת על כל מה שקרה הרבה, 90% מהיום זה בראש שלי. גם כשאניבעבודה, גם כשאני עושה עבודות ומבחנים, נמצאת עם המשפחה או עם בן הזוג..ההתעסקות המתמדת עם נושא כל כך מפחיד עבורי כמו מחלות נפש (בייחוד לאחר שצפיתי במראות קשים כל כך במחלקה בה התנסיתי) מלחיצה אותי ומפחידה אותי, ואני כבר רוצה להיות אחרי זה, להפסיק את הסאגה הזאת שהתחילה לפני שלושה חודשים ולהמשיך הלאה. אני מרגישה מעופפת, לא מרוכזת, קשה לי להקשיב לאנשים ולא לחשוב על זה כשהם מדברים איתי... אני כן מרגישה שאני לאט לאט יוצאת מזה, אבל לא יודעת איך להפסיק לחשוב על זה, איך להפסיק לבדוק את עצמי שוב ושוב. מעולם לא חוויתי תחושות כאלה לתקופה ממושכת, ואני רק רוצה לדעת שזה יעבור ושאני אשכח מזה. :(

מה דעתכם? אשמח לעזרה/ תמיכה... תודה רבה.

שלום,
בעלי כבר נתקף שלוש פעמים בהתקף חרדה. כמובן שבפעמיים הראשונות עדיין לא הבנו שמדובר בהתקף חרדה, והוא הלך לרופא ועשה בדיקות.
ההתקפים מלווים תמיד באותם התסמינים: הזעה, דופק מהיר, רעידות בגוף, נקישות שיניים, פיהוקים מרובים, הליכה לשירותים מספר פעמים ( צואה ), חוסר מנוחה, תחושה כאילו יש חום, אבל במדידה החום תקין לחלוטין.
גם כששיא ההתקף מאחוריו הוא ממשיך להרגיש חלש וחולה, מסוחרר, מנותק, חסר תיאבון.
ניסינו לבדוק יחד מה גורם לכך, האם משהו ספציפי מטריד אותו ( אני יודעת מחברה - שהיא יודעת מה גורם לה לחרדה: היא פוחדת שיהיה לה סרטן כמו לאמא שלה היה ).

שאלותי הן:
1) האם האדם אמור לדעת מה גורם לו לחרדה ?
2) באיזו דרך ניתן להקל עליו כשאני לצידו ? אני מרגישה שאני רוצה לעזור, אבל שמה לב שהוא רוצה להיות עם עצמו ושאניח לו לנפשו למרות שהוא לא אומר זאת במפורש. הוא נשאר לידי אבל אני מבינה לבד שעדיף שאשתוק...
3) האם זה נורמלי להמשיך להרגיש יומיים - שלושה אחרי ההתקף חולשה, חוסר תיאבון והרגשה כללית כאילו אתה חולה ?

תודה, טלי

לפני שבועיים בערך לפנות בוקר חוויתי התקף חרדה לראשונה בחיי,הרגשתי מחנק שאין לי אוייר ודומה,פניתי לבית חולים באותו הלילה ושם הטיפול היחיד שנותנים זה כדור הרגעה ולבית!מאז אותו יום אני בקושי ישנה בלילות אני מדמיינת שאני ימות אם אני יעצום עיינים או יבלע את הלשון ודברים דומים,פתאום אני מרגישה דופק מהיר שאין לי אויר וזה חוזר כל הזמן מאותו לילה,בנוסף בימים האחרונים התחלתי לפחד מלאכול ולשתות אני נורא מפחדת ומקווה שיש טיפול שבאמת יכול לעזור לי להתגבר ולחזור לחיים הרגילים שהיו לי לפניי....

שלום ברצוני לדעת לגבי התופעות הגופניות שיש לי חוסר שיווי משקל כאבי רגליים שרירים כאבי ראש כאבים בחזה נימול וזרמים בגוף הרופא אומר שזה ממתח וחרדות הוא נתן לי קלמנברין זה לא עוזר לי כל היום אני מרגישה בתוך בועה כאילו מנותקת מעצמי שאני עומדת כאילו מרגישה שאני עומדת ליפול הרגשות מוזרת חולשה בשרירים טשטוש ראיה הוא נתן לי שוב לעשות בדיות דם עשיתי יצא הכל תקין מה לעשות אני כבר לא יודעת...
אשמח לעצה דחופה...

שלום, בתי בת 4 ילדה נבונה ומחונכת. התנהגותה עד לפני כחודשיים וחצי הייתה למופת (רגילה) - ומאז החלה התדרדרות ביחסה לחבריה וכן למעגל המשפחה (סבים וסבתות ודודים) – כלומר היא אינה מוכנה לחבק ולנשק (דבר המקובל בקרב משפחתנו) ואפילו אינה נותנת יחס ונרתעת מכולם בתואנה כי הם מציקים לה ולא "בא לה" היא אינה עונה לשאלות המתייחסות אליה (כגון: איך היה בגן? וכו) דבר אשר חורג ממנהגה שכן זו ילדה אשר חולקת אוהבת מחבקת ומשתפת בסיפורים וחוויותיה. אציין כי לפני כחודש אושפזתי בביה"ח במפתיע (הריון מחוץ לרחם אשר בתי בכלל לא ידעה על קיומו) והייתי בבית החולים ובבית לסירוגין למשך 20 ימים לערך ומאז היא דבוקה אליי ואם היא מוכנה לעשות דברים זה רק יחד איתי (כמו לפתוח עטיפת מתנה שקיבלה ליום הולדתה) – דבר אשר לא אופייני לה. עלי לציין כי הוסבר לבתי כי ל"אימא יש כאבי בטן לכן היא בבית חולים בכדי שהרופאים ימצאו מה לא בסדר בכדי שיוכלו לתת טיפול מתאים ושאימא תחזור מהר הביתה אז כרגע היא בהשגחה". כל יום אני מסבירה לה כי אני מרגישה מצוין והיא עדה לכך כי היא רואה את תפקודי בבית "חוזרת לתפקוד מלא ושוטף", האם ישנה דרך נוספת להגיע אליה בכדי ש"תשחרר קצת"?
היא אינה מוכנה ללכת לחברים רוצה רק שיבואו אליה ואם הולכים אז רק ל – 2 חברים ספציפיים (ובליווי שלי – גם זה לא אופייני לה היא עצמאית בד"כ). המשפחה הקרובה מנסה לתת לה ספייס ולי ולבעלי קשה לראותם מהצד סובלים וכמהים לחיבוק שכן היא נכדה יחידה מ- 2 הצדדים וזה לא הוגן שהיא אינה רוצה ללכת אליהם ובטח לבטח לא לבד, מה שבעבר קרה. היא עדיין קשובה לי אבל רק בעניין הזה היא אינה קשובה לא לי ולא לבעלי.
בבקשה תייעץ לי סליחה על האורך אני מתוסכלת
תודה על תשובותייך.

כיצד ניתן להפסיק מלפחד ,קשה לי לעלות לבית כשיש חתולים בבניין

שלום רב,
בני בן ה-12, חווה חרדה על פחד ממוות, פחד מלישון ולא להתעורר, ובכלל מאובדן.
כאשר הוא חש בתחושה זו, שיתף אותי ואף בכה.
יש לציין כי כל ידיעה לא נעימה מסוג שהוא, מעוררת בו לחץ (כגון חדשות בטלויזיה, מקרי מלחמה, רצח וכו').
שאלתי היא,
כיצד עליי לנהוג? מה עליי לעשות? האם יש סיבה לדאגה?
יש לציין כי מקרה זה קרה כבר פעמיים השבוע, ומאוד הלחיץ אותי.
לתשובתך אודה.

שלום
מזה כשלושה חודשים אני יושבת בבית עכב פיטורים ממקום העבודה (בעקבות צמצומים).
אני נשואה ואם לילדה בת שנה. בעלי סטודנט ועליי בעצם נטל פרנסת הבית.
אני אדם שאוהב מאוד לעבוד והשגרה של מקום עבודה מאוד חשובה לו. כך שברגע שהודיעו לי על ההחלטה לפטר אותי לקחתי את הבשורה מאוד מאוד קשה.
אני ממש מתקשה לקום בבקרים (ואני חייבת כי יש לי ילדה קטנה, לארגן ולקחת לגן).
כאשר אני לוקחת את ביתי לגן אני חשה בושה גדולה מאוד על כך שאני לא עובדת, זה משפיע עליי מאוד לרמה שאני ממש ממהרת לצאת משטח הגן כדי שלא אראה אנשים עובדים.
אני חוזרת אחכ בדכ הביתה ומנסה למלא את היום בקפה עם חברות, נקיונות וכדומה, אך אני מרגישה שכל יום שעובר המצב שלי רק הולך ומחמיר.
אני לא מצליחה להרדם בלילה עכב המצב הנוכחי, עד שאני כבר נרדמת הלחץ רודף אותי בחלומות, ומאז שאינני עובדת אני בכל פעם מתעוררת מסיוט חדש.
אני לא מרוכזת, ודפקתי את הרכב כבר שלוש פעמים.
אני שוכחת דברים חשובים, ומתעסקת בעיקר בתפל.
אני מוצאת את עצמי בוכה רוב היום, ללא כל חשק לאכול, לצאת, לעשות פעילות ספורטיבית למשל או לפגוש חברות.
אני מאוד מבולבלת כל היום ואני לא מצליחה לייצר לעצמי סדר יום בשום דרך.
גם בסופי השבוע, אני לא מתכננת שום דבר.
בעצם נותנת לימים לעבור. ותחושת החרדה, העצב והבדידות רק גוברת.

מה אוכל לעשות במצב כזה?
אין בי שום כוח שגורם לי לעשות דברים אחרת, אני מרגישה כבויה לגמרי ולא מצליחה לצאת מזה.
אשמח אם תוכלו לעזור לי.

בת 45 עם עודף משקל . סובלת מלחצי דם גבוהים מגילאי ה- 20.
(מטופלת תרופתית) .מזה כשנה מופיעים תסמינים נוירולוגים (עם החמרה והקלה לסרוגין) שהתחילו כלחץ וכאב בעיניים ובראש בצורה לא שווה , חוסר שיווי משקל, רעד בראש ובעיניים , בעיית קורדינאצייה בהליכה, דפיקות לב מואצות עם הרבה דילוגי פעימה , חוסר יכולת לעמוד הרבה זמן , כובד וכאב בהזזת העיניים,הרגשת הדופק לאורך הגב. כביכול מכות ברק פתאומיות בראש ובעיניים.
בד בבד עם התסמנים הופיע דכאון והתקפי חרדה קשים(יודעת לאפיין אותם ללא קשר לתסמינים הקבועים לכן אין לשייך הכל לפאן הנפשי ) מהפחד ליפול ולאבד שליטה במקומות ציבוריים, כמו כן גם פוחדת ללכת פן אפול וכרגע נמנעת מפעולות מחוץ לביית. קושי להתרכז ממושכות. תחושת סחרור.
תרופות: מטופלת בסרוקסאט מאז אפריל וואבן לפי הצורך. כבר לא בדכאון, החרדה קיימת ובשל התחושות הפיסיות, די מסתגרת.
תרופות ללחץ דם: דיובן וקרדילוק.
בדיקות שנעשו: m.r.i m.r.a בדיקה פיסית של נוירולוג ללא ממצאים, מוח.
אקו לב. (מבצעת פעם בשנה..ללא שינוי)
בדיקות עיניים.
תשובת אם אר איי: (9.1.10)
יש מס מוקדים לא ספציפיים קטנים בחומר לבן סוב קורטיקלי היכולים לבטא שינויים ישנים ומעטים ממקור איסכמי , יתכן מיקרואנגיופאתי.
התמונה אינה תואמת תהליך דמילינטיבי ראשוני.
אין רואים אוטפם קורטיקאלי חריף.
אין רואים עדות לתהליך תופס מקום כיארי או הידרוצפלוס.
נעשתה סריקה מצומצמת לעמוד השדרה הצווארי , אין רואים לחץ על החוט או הפרעה למרקמו.גם ה- M.R.A היה תקין. (6.5.12)ללא החמרה או שינוי במוקדים ההיפראינטנסיים והסוב קורטיקאליים דו צדדים ללא החמרה.
יש לציים שבגיל ל 23 היה ארוע של חוסר שיווי משקל בעמידה והליכה שנמשך כמה חודשים וגם רעד בראש. (בתקופת ההריון כאבי ראש קשים ולאחריו התסמינים שהוזכרו לעיל, נעשה אז סיטי מוח)
וגם בגיל 40 ארוע של חודש של חוסר שיווי משקל ובעיית קורדינצייה בהליכה שחלף מעצמו.
כמו כן בעשר שנים האחרונות לערך יש כמו אאורות – טשטןשים והפרעות בשדה הראייה שנמשכות כרבע שעה וחולפות מאליהן.
אודה לעזרה ועצה.