פורום אלימות בני נוער, סמים, אלכוהול - יש לך שאלה?

שלום רב גלי,
אני מניח שמטרת כתיבת הדברים הייתה לתת ביטוי ופורקן למחשבות, רגשות ולתחושות אשר מציפים והולמים בעוז מאז אותו אירוע. מההיבט הפסיכולוגי טוב שאת נוהגת כך, אלא שלא דיי בכך במידה והמחשבות והסימפטומים שתיארת ממשיכים באינטנסיביות ובעוצמות שאת חווה. במקרה שכזה האירוע מקבל סממנים של "אירוע טראומטי",ואז זו כבר בעיה אמיתית. לכן אני ממליץ לך לנסות ולהרגע. העסיקי את עצמך בפעילויות אהובות. הקיפי את עצמך באנשים שאת אוהבת במיוחד. אני חוזר מטרתך להמנע בתוקף מהפיכת המחשבות על האירוע למחשבות חודרניות וטורדניות!!!במידה והמחשבות הללו ממשיכות כמו גם הסימפטומים עלייך לפנות מיד לעזרה מקצועית.
אנא שימי לב להתפתחויות וקחי אחריות על רגשותייך.
בהצלחה 

גלי שלום,
לצערי, קיימות מפלצות בדמות אדם, שעבורן רצח הוא מסיבה. האדם יכול להיות היצור הכי רך, מלטף וחם ומנגד היצור הכי אכזר מכל בעלי החיים. אני מסכים לחלוטין עם יניב. במידה ותפקודך היומיומי נפגע ואינך יכולה להירדם, כדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי.
ועצתי הנוספת היא להיזהר בגלישה באינטרנט (להימנע מפתיחת קבצי וידיאו) בשלב זה. חשיפה לא זהירה עלולה לגרום לפגיעה דומה.
אל תהססי לבקש עזרה
אבי

גלי היקרה
מדברייך ניכר שאת אדם טוב ורגיש וטוב לעולם שיש אנשים כמוך.
אני מבין את הטראומה בה את מצויה. סרטים מהסוג שראית הינם מזוויעים ואדם רגיש יתקשה מאוד לקבל קיומה של מציאות כזו.
יחד עם זאת עלייך לתפוס את עצמך ולהבין כי המציאות אותה ראית בסרט הינה נדירה ברשעותה ואנשים מנוולים כאלה למזלנו אינם נפוצים ואין להם שום שייכות אלייך ולחייך.
אני זוכר שאני הייתי ילד ונתקלתי בכתבה על סרטי סנאף, סרטים אשר לכאורה מתארים רצח אמיתי להנאתם של אנשים חולניים. תיאור הסרט גרם לי זעזוע קשה וקשה היה לי לקבל קיומה של רשעות כזו, כילד לא שקלתי את הדברים נכון.
יש בעולם תופעות רעות אך כנגדן יש גם תופעות טובות. תתרכזי באהבה ובטוב ותהיי אדם טוב. אני ממליץ גם לדבר עם אדם קרוב על הדברים זה יועיל לך.
לסיום. העולם שלנו מלא בדברים טובים נסי לחשוב עליהם וזה יעודד אותך, כמו כן חשוב שתדעי שאת מוגנת בפני אנשים כאלו ואין להם יכולת להשפיע על חייך בשום אופן.
מאחל לך אושר מכל לבי.

שלום שני,
לדעתי חברתך החיילת יכולה לסייע לך להסדיר את הנושא. במצב מתוקן לקולגה שלך צריך להיות אינטרס מובהק שיחסייך עם התלמידות יהיו טובים, שכן כך הקבוצה תתפקד טוב יותר. אני מאמין שעלייך לפנות לחברתך ולבקש את עזרתה. יזמו מפגשים משותפים עם התלמידות. תכננו מפגשים אקטיביים, חוויתיים ורגשיים שיעודדו אינטימיוית, הדדתיות ופתיחות. זו תהייה הזדמנות נהדרת עבורך להפגין את האלמנטים האישיותיים ואת תכונות האופי הנדרשות.
בהצלחה! 

שני שלום,

תלמידי מפתן ברובם, הינם תלמידים שנפלטו ממסגרות החינוך השונות עקב יכולות לימודיות מוגבלות והתנהגויות חברתיות בעייתיות. רוב התלמידים סובלים מערך עצמי נמוך לאחר שהופרדו משאר חבריהם. טבעי שהבנות יפתחו כלפייך רגש של ניכור, הרי את שייכת "להם", למצליחים ה"סנובים".
מעבודתי עם בני נוער בשולי החברה, למדתי כיצד לבחון את עצמי באיזו מידה אני לא מתנשא, האם אני באמת מדבר איתם ב"גובה העיניים"? בדקתי את עצמי בכמה היבטים: א. תלבושת - השתדלתי ללבוש בגדים שאינם בולטים כדי לא לנקר עיניים. התלמידים במפתן יודעים עלות נעלים איכותיות.
ב. שפה - אמנם לא ירדתי לרמה של שפת רחוב, אך הכרת ה"סלנג" של הבנות יכולה מאד להועיל.
ג. זה איננו התפקיד של הבנות להתקרב אליך, את זאת שצריכה להתקרב אליהם ולהתעניין בהם, התקרבות לא מאיימת.
ד. תנסי למצוא נושא שמעסיק אותן ומעסיק גם אותך ונסי להתערב בעדינות בשיחה שלהן.
ה. התיעצי עם חברתך ושאלי אותה כיצד היא הצליחה להתחבב אליהם.
ו. לא לנסות לרצות, לא להתחנף ולא לנסות למצוא חן בכל מחיר- ה"חברה", תלמידי מפתן רגישים באופן מיוחד והם יזהו מיד ניסיונות חיבור לא אוטנטיים.
ז. נסי להשתלב בעבודות ובניקיונות (אם הדבר מקובל במסגרת בה את משרתת)
ח. תתענייני בהם ב א מ ת.
בהצלחה
אבי

קודם כל תודה רבה לשניכם על התשובות. זה מאוד עוזר לי.
אבי, כמה דברים לא הבנתי.. אמרת שאני צריכה להתלבש פשוט, לדבר במונחים שלהם, לעבוד בנקיונות. למה? האם אני אמורה לנסות להיות כמוהם כדי למצוא חן בעינייהם? הם הרי יודעים שאני לא "אחת מהם". ובכל זאת אני שם כדי לעזור להם, האם זה לא אפשרי אם אני לא אהיה כמותם?
ואם כך, האם הייתי צריכה להסתיר מהם שנעדרתי כמה ימים כי עשיתי בחינת פסיכומטרי? האם זה גם מרתיע? או שעשיתי בגרות מלאה? כי הם שואלים על זה..
בקשר לבת שירות השנייה, יכול להיות שהבנות מתחברות אליה יותר כי היא אתיופית? וגם אחת מהן אתיופית. או שאין לזה קשר?
ועוד שאלה, חשבתי להעביר להם פעילות שבסופה יש מסר, כמו בתנועות נוער. האם זה יעניין אותם או שאין לזה מקום?
תודה!!

שני שלום,

אמרת שאת שם כדי לעזור להם. קודם כל יישר כוח. עדיין מדובר בנערים ונערות שאני מניח קיימים נושאים משותפים לך ולהם כמו בגדים, סדרות טלויזיה ו"בנים בנות". כדי להתקרב אליהם (לא להיות כמוהם) את חייבת להקשיב להם. לשמוע מה מעניין אותם? במה את מתחברת אליהם? אפשרי מאד שהבת השניה מתחברת אליהם גם בגלל שהיא אתיופית אך בעיקר כי יש להם על מה לדבר. הם יודעים שאת עושה בגרות, זה לא סוד. הם דברו עליך כבר מאחורי גבך. הם יודעים עליך הרבה יותר ממה שאת חושבת. להעביר להם מסר עלול להתפרש כ "אני יודעת משהו שאתם לא יודעים".
תעשי כמה פעילויות איתם (לא כמדריכה), תשחקי איתם. תראי ממה הם נהנים, ממה הם צוחקים?
בהצלחה...

שלום שמרית,

על פניו שימוש חד פעמי או "כמה מעידות קטנות", אינם אמורים להשפיע על גיוס ליחידות נבחרות. אך יש לשאול מספר שאלות: א. האם קיימת החלטה פנימית להפסיק לחלוטין את השימוש או לא?
מי שיש לו ספק לגבי יכולתו לשמור על המנעות מוחלטת משימוש שלא ינסה להתגייס ליחידה מובחרת. הלחצים הנפשיים ביחידות המובחרות עלולים להעמיד אותו במבחנים קשים.
ב. האם יוכל המתגייס הטרי להימנע בחופשותיו ממפגשים עם חברים מעשנים? לא מספיק לאמר לעצמך "אני חזק", "לא אכפת לי שיעשנו לידי", "אני לא אגע בסמים לעולם", עישון סמים היא תת תרבות נפוצה מאד כיום וקשה מאד להימנע מעישון אם אתה נמצא לעיתים קרובות בסביבה של מעשנים.
אם המתגייס מסוגל לענות בחיוב על שתי השאלות, ישר כוח וקדימה ליחידה מובחרת. לגבי שקרים, תלוי בהחלטתו של המתגיים, אני אינני נוהג להמליץ על החלטה כל כך אישית.

מקווה שעזרתי

אבי

שלום שמרית,
אני מניח שעלייך לפעול בדיוק באותה מידה וכאילו הייתה ההתנהגות הבריונית מתרחשת מתחת לבניין מגורייך על ידי ילדי השכנים. המשמעות שעלייך לפעול בכל דרך שהינה בלתי אלימה. את יכולה לחבור אל מספר מבוגרים ולפנות אל אותם מתבגרים ולדרוש מהם את שינוי המצב. את יכולה לפנות את הורייהם, לבית הספר בו הם לומדים, ואוליי אפילו לפנות למשטרה, או לשיטור קהילתי. הנחת העבודה היא שאם תתמידי הדברים ישתלמו.
ממקוה שעזרתי. 

רוני שלום,

לחשש שלך יש על מה להתבסס, כיון שישנן פנימיות בהם הנוער חשוף לאלכוהול ולסמים. חשש דומה קיים גם בערים ובכל הארץ.
כדאי היה לערוך ביקור בפנימייה שאתה מייעד את בנך. לקבוע ראיון עם המנהל ולשמוע ממנו על אמצעי המניעה שקיימים בפנימייה. תסתובב במקום, אל תמהר, קח את הזמן. שב ותביט בהתנהגותם של הנערים. תבדוק את מידת המוטיבציה של המדריכים בשיחה. תבדוק כיצד הנערים מבלים בשעות הפנאי, את החוגים הניתנים להם. תהיה אסרטיבי מספיק ותכין אתך שאלות למנהל ולמדריכים ותהיה מוכן שישאלו גם על בנך.
חייבת להיות השגחה מתמדת וקשר רצוף עם הבן.

בהצלחה

שלום רב רוני,
ראשית, כחוק לחיים חשוב להמנע מהכללות, ועל כן צריך לבדוק כל מקרה לגופו. על אף, שרובצת התחושה כי תופעת השימוש בסמים בפנימיות הינה שכיחה יותר בהשוואה לבתי ספר לדוגמא, עדיין לא ניתן להצהיר על קשר סיבתי לעילא. כלומר, לא ניתן לקבוע כי כל מי שלומד בפנימייה ישתמש בסמים. כחלק חשוב מהחלטה לרשום את בנך לפנימייה עלייך לבדוק בקפידה את הפנימייה. משמעות הדבר שעלייך ללכת לפנימייה ולשוחח ארוכות אם אנשיי הצוות, עובדים סוצייאלים, ואפילו הורים של בוגרים, והבוגרים עצמם. רק לאחר שיהיה ברשותך ידע קריטי זה תוכלי "לשקללו" יחדיו עם משתנים חשובים אחרים.
בהצלחה!

שלום,
מתאורך עולה כי אכן מדובר בכלי עישון סמים. על אף שקיים ספק כי אין זה כך, עלייך לשתף את הורייך בנעשה!
בהצלחה

שלום,
מסכים לחלוטין לדעתו של המטפל יניב,
יש לשתף את ההורים ומה שיותר מהר.
אבי

שלום ירון,
ברור כי קיימת בעיה אקוטית במשפחתך. המצב כפי שאתה מתאר מחייב התערבות מהירה ומקצועית. ברור כי הבעיה תלך ותחריף ככול שבנך יגדל וייתחזק. תדירות האירועים המסוכנים תגבר, וכך גם עוצמתם. לסכנה האובייקטיבית אשר נשקפת לך ולבניי משפחתך, עתידו של בנך עומד בסכנה אמיתית, אף הוא. חשוב שתבין שבמקרה זה אי קבלת החלטה זו החלטה. החלטה להחריף את בעיית ההתנהגות של בנך. החלטה לסכן את עתידו של בנך. והחלטה לסכן את בניי משפחתך. דבריי הם אינם המלצה אלא הנחייה ברורה ככול שניתן כי יש לנקוט פעולה. כול ניסון להנחות אותך "כיצד יש לפעול" באמצעי דל זה, יעמיד את משפחתך בסכנה גדולה שכן האירועים עשויים לצאת מכלל שליטה. ולמרות הנאמר חשוב לי לומר בפה מלא כי הורים רבים מתמודדים עם בעייה זהה לזו שאתה מתאר. התערבות נכונה ומדוייקת תשים קץ לתופעה. אך ראשיתו של מהלך זה בהבנה ובהחלטה כי אתה ובניי משפחתך אינם הפקרות, ודווקא מתוך אחריות ודאגה לבנך הבכור אתה בוחר ללכת עם הדברים עד הסוף!!!
חזק ואמץ, ובהצלחה!

שלום ירון,
איך מפסיקים את הטרור הזה של הבן? ברור לחלוטין שריצוי הבן משיג תוצאה הפוכה. המצב כיום הוא שהמשפחה מחולקת לשנים: אתה, אשתך והאחים הקטנים ומולכם הבן הבכור. חשוב שאתה ואשתך תסכימו לתפיסה הזאת. כל הצדקה למעשיו מצידך או מצד אישתך יחלישו את הצד שלכם. הנכם הולכים לקראת מאבק לא אלים, אני חוזר לא אלים של המשפחה מול הבן הבכור. המאבק הזה דורש ראשית המנעות מאשליה כי ניתן לפתור את הבעיה ב"מכה אחת". המאבק דורש הסכמה והבנה של ההורים כי הם בעלי הבית בביתם!!! הם האחראים על הכניסות והיציאות לבית ולחדרים!!!
אפשרי מאד שתזדקקו לעזרה מקצועית בנושא (שיקום הסמכות ההורית). המאבק דורש תכנון פעילות והמתנה לשעת כושר. מכיון שהבן פועל באימפולסיביות, הוא יתקשה לעקוב אחר השינוי שיחול אצלכם. חייבים לחשוב על מספר אופציות לפעולה כמו ניתוק הטלויזיה או המחשב כחלק מסנקציות כלפי הבן ואם קיימת הסלמה באלימות לא להסס ולהגיש תלונה למשטרה. נשמע קיצוני? כהורים, בעלי בית ואחראים עליכם להגן על האחים הצעירים ואם מסתמן מצב קיצוני של אלימות, יש להשתמש גם באמצעי הזה. חשוב ביותר שאתם כהורים תחליטו ביחד על הצעדים ותעמדו כחזית אחת. מול אלימות חייבים להראות נחישות ופעילות ובעיקר נוכחות הורית. שוב כדאי להיעזר בשלבים הראשונים במטפלים מומחים לנושא.
מקווה שעזרתי מעט.
אבי

גילה שלום,

לפני שניגע ביכולת המניעה שלך, כדאי היה לברר האם ישנו מחקר המצביע על קשר ברור בין אפילפסיה לחשיש. ניתן למצוא מאמרים בנושא באתרים האלו: Medscape, findarticles והאתר לטיפול בהתמכרויות Nida.
בנושא המניעה כדאי לקחת בחשבון מספר גורמים: גילאי הילדים ואופיים, סביבתם החברתית, מבנה המשפחה ואופי הקשר בינך לבינם.
בעקרון חייבת להיות חזית אחידה בין ההורים לגבי השימוש בסמים והסכמה לגבי הטיפול בנושא.
צורת ההסבר לילדים אמורה להתאים לגילאים שלהם (שיחה עם בן 12 תהיה שונה משיחה עם בן 15). אם היו לפני פרטים רבים יותר הקשורים לגורמים שכתבתי, היה ביכולתי לפרוס תשובה רחבה וממצה יותר.
אבי

גילה שלום,
ראשית את מעידה כי קיים קשר חיובי בינך לבנך ושאתם מסוגלים לשוחח על מצבים קיצוניים. כלל ראשון במניעת הדרדרות הינו השגחה הורית המבוססת על קירבה בין ההורה לילד. כלל שני הקשור להשגחה הורית הוא הכרת ההורה את חבריו של הבן. האם אלה אותם חברי ילדות של בנך? האם את יכולה להבחין ביניהם בחברים בעלי התנהגות לא מקובלת? כיצד הבן מתייחס אליהם? האם הוא משתף אותך או מסתיר? מצד שני יש לשמור שלא ל"דחוף ת'אף" שלא תווצר התנגדות אצלו.
אם מצב השכרות הוא חד פעמי, זהו ניסיון נוסף של גיל ההתבגרות. אם המצב חוזר על עצמו, כדאי להגביר את ההשגחה. אחד הסימנים שניתן לבדוק באמצעותם בעייתיות של שתיה הוא ירידת מפלס האלכוהול בבקבוקים בבית. שוב, לבדוק עובדתית ולא השערות. בדיקה נוספת יכולה להיות האם את מכירה מבני משפחתך או משפחת בעלך מישהו שהיה שתיין בעייתי או השתמש בסמים או התמכר למשהו? בהתמכרות יש פן גנטי.
מקווה שנתתי לך מספר נקודות התייחסות לעניין ושוב אפשרי שזהו רק ניסיון נוסף של גיל ההתבגרות..
אבי

שלום רב גילה,
הביטי, בנך התנהג בצורה חסרת אחריות בעליל אשר העמידה אותו בסכנה כדוגמת, "רעלת אלכוהול" אשר נגרמת משתייה בלתי מבוקרת ואשר עלולה לגרום למוות. שאלתך כיצד יש לנהוג היא נכונה שכן הנושא אינו פשוט ולכן מצריך התייחסות מדויקת. חשוב כי תביעו בצורה מאד ברורה ונחרצת את חוסר שביעות רצונכם מהתנהגותו. למרות ששתיית אלכוהול "מקובלת " יחסית עדיין אין לקבל שתייה חסרת אחריות. עליכם לדאוג שבנכם יבין היטב את דעתכם השלילת באשר לשתיית אלכוהול, את האכזבה הקשה שלכם מהתנהגותו , וכמובן את דאגתכם. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא על ידי שיחה רצינית. לדעתי לא מן הנמנע אם בנכם יענש בצורה מסוימת שמטרה בעיקר להעביר את המסר הרצוי. איסור יציאה במשך שבוע עשוי להיות עונש אפקטיבי. ובכן, חשוב שאתם ההורים תבינו כי נפל דבר המשפחה. הורים חייבים לדעת לזהות כאשר מציאות משתנה בחיי ילדם. הורים רבים אינם משכילים לעשות זאת ומגיעים לטיפול כאשר הבעיה בשלב התפתחות מתקדם הרבה יותר. משמעות הדבר
שעליכם להזכיר לו בעתיד כאשר הוא יוצא שעליו להמנע משתיה (במידה וכך אתם חושבים- וזה בסדר לחשוב כך) ובוודאי משתייה לא אחראית. זה גם אומר שאתם צריכים להתעניין לאן הוא יוצא, ומי החברים שלו.
ולמרות הנאמר, חשוב להפנים כי בנכם אינו עוד ילד קטן. חשוב לפתח עם המתבגר יחסיי אמון וכבוד הדדי. אנכם רוצים שבנכם יחשוב כי אינו יכול לפנות אליכם בכול בעיה שמטרידה אותו, או שאינכם תומכים בו. שיתוף פעולה הוא ערך שלא ניתן לוותר עליו. למדו את בנכם לשוחח אתכם בכול בעיה
שמציקה לו, הראו לו כי דעתו ורצונותיו חשובים לכם, ואתם מתייחסים אלהם ברצינות ובכובד ראש במערכת השיקולים שלכם ובהחלטותכם. חינוך מתבגר זו אומנות ומיומנות שיש לפתח ללא דחייה!
אלו הם דבריי, מובן כי אתם חופשיים להחליט אחרת.
בהצלחה!

כרמלה שלום!

בנכם נמצא בתחילת גיל ההתבגרות ומהתיאור שלך את התנהגותו של בנך, יחסו אליכם ולאחיו והתנהגותו המתדרדרת בבית הספר, אתם עוברים זמנים קשים בהחלט.
עצתי לכם להקדיש זמן ולעבור, שניכם, טיפול ב"שיקום הסמכות ההורית". זוהי דרך שפיתח פרופ' חיים עומר, בה לומדים ההורים כיצד להתמודד בצורה אסרטיבית, בלתי מתפשרת ועם זאת בלתי אלימה עם התנהגויות אלימות של ילדיהם.
אפשר לפנות לבי"ח שניידר בפ"ת ולברר האם ניתן להצטרף לסדנא בנושא "שיקום הסמכות ההורית" או להיעזר במטפל המכיר ומוסמך לטפל עפ"י השיטה.
המחסום הראשון שתיאלצו לעבור הוא ההכרה כי אתם הם אלה החייבים להשתנות ובעקבות השינוי שלכם, יוכל גם בנכם להשתנות.
זאת אינה תרופת פלא והיא דורשת עבודה מאומצת. אין ספק שהשיטה "עובדת" אם פועלים על פיה.

בהצלחה

אבי

שלום אני אמא מודאגת מאוד בתי בת ה 18 משתמשת בסמים אני רוצה לעזור לה ואני לא יודעת איך מבקשת עזרה

ענת שלום,

אני מבין את דאגתך, אך כדי להמליץ לך על כיוון כלשהו עליך להוסיף מידע:
א. בתחום האישי - ממתי היא משתמשת בסמים? באילו סוגי סמים היא משתמשת? היכן היא משתמשת? בבית? במפגשים חברתיים? בברים? מה התדירות של השימוש? פעם ביום? פעם בשבוע? פעם בחודש? איך היא מתפקדת? האם היא נמצאת במסגרת כלשהי?
ב. בתחום החברתי - האם היא משתמשת עם חברות? האם את יודעת מיהן החברות שלה? האם השימוש בסמים הוא חלק מההווי החברתי- שכונתי?
ג. בתחום המשפחתי - האם ישנם אחים ואחיות בבית? האם ההורים משתפים פעולה? האם אתם משפחה חד-הורית? האם יש במשפחה דמויות משמעותיות היכולות לעזור? מהם היחסים בינך לבתך? מה את יכולה להגיד על היחסים בתוך המשפחה? מי סובל מהשימוש שלה?
אלה חלק מהשאלות האמורות לתת תמונה מדוייקת יותר של השימוש בסמים והמערכת הסובבת את בתך.
מבחינה חוקית בתך כבר ישות חוקית עצמאית והדבר מקשה עוד יותר על בנית תוכנית טיפולית.
לצערי ללא מידע מינימלי, לא אוכל לעזור.
אבי

שלום רב ענת,
על אף שחסר המון מידע קריטי בתאור המצב אני מניח שהשאלה החשובה ביותר היא באילו סמים בתך
משתמשת. לאור חוסר המידע אני אניח כי אלו סמים קלים. למרות שבתך אינה עוד קטינה היא עדיין משתכנת בבית ולבטח הינה נתמכת על ידכם, ההורים. בטיפול בנפגעי סמים שיתוף הפעולה והאחדות בין ההורים הינם משתנה קריטי בהצלחת ההתערבות. מרכיב אחר, ולא פחות חשוב, הוא נחרצות ההורים ומוכנותם ללכת עם הדברים עד הסוף. חשוב מאד שתבינו כי גמילה מסמים לא תתאפשר כול עוד אתם ממשיכים לספק את כול צרכיה של בתכם (מקרים נדירים מאד מוכיחים ההפך). יתרה מכך, רבים הם המקרים בהם מונחים ההורים "לסלק" את ילדם מהבית. המסר הינו חד משמעי- שימוש בסמים אינו מקובל בביתנו!!! תהליך זה קשה ומייסר להורה, אך בחלק מהמקרים הינו הכרח.
ענת, חשוב מאד שתפני לעזרה. עזרה מסוג זה קיימת בשפע רב. כמעט בכול עיר קיימת יחידה שעוסקת בנפגעי סמים. תוכלי לפנות לכול עובד סוציאלי, פקיד רווחה ואפילו פקיד סעד. בנוסף, קיימים ארגונים רבים שאינם למטרות רווח כדוגמת "אל סם" וכו'. החשוב מכול שתיפני לעזרה ללא דיחוי.
בהצלחה! 

שלום כרמלה,
הבעיות אותן את מתארת אופייניות למשפ' רבות, ואם זאת אין זה אומר שפסיקתן סופית. הזרם ההתנהגותי מסביר שכפי שהתנהגיות בלתי נאותות נלמדו כך בדיוק ניתן ללמד התנהגויות חיוביות במקומן! חשוב להבין כי התנהגויות הפרט נשלטות על תגובות הסביבה. אני אסביר: כאשר ילד בין שלוש מטיל עצמו על הרצפה בקניון, בוכה וזועק השמיימה במטרה שהוריו יקנו לו צעצוע חדש, וכתוצאה מכך הוריו מחליטים לעשות כמצוות פיו, וזאת על אף שהבהירו לו היטב עוד קודם שלא יעשו כך משום שהתנהג בצורה שלילת לאורך היום- מבין הילד שהתנהגות שלילית משתלמת!!! כך נוצר הקשר בין התנהגות בלתי נאותה להקלות והטבות. מובן כי עם חלוף השנים מתחזק ומתרחב קשר זה.
אז מה ניתן להסיק מהנאמר? ראשית, שאין הילד מופרע באישיותו. ושנית, אם ההורים ילמדו לעבוד בצורה נכונה עם ילדם, ירכשו מיומנויות הוריות נכונות- הילד יתאים את עצמו לדרישות הסביב.
קביעה זו מתבססת על ההבנה (הזרם ההתנהגותי) כי בני אדם לעולם לא יתנהגו ללא תמורה, או
במילים אחרות בסוף כול התנהגות יש מחזק. כלומר, על ההורים ללמוד לקחת את המחזק אשר מקיים את התנהגותו השלילית של ילדם. איך? על ידי תגובה נכונה להתנהגות השלילת של ילדם.
מובן שאין דיי בכך ועליכם ללמוד כיצד לקדם התנהגויות חיוביות, ללמד התנהגויות אלטרנטיביות ולהעצים את ילדכם. לאלו מתווספים גבולות ברורים ובלתי מתפשרים, שיתוף פעולה, קרבה, אחריות, אמון והדדיות.
כיום קיימות תוכניות טובות רבות להדרכת הורים. חשוב מאד להקפיד שמדריך ההורים יהיה גם מטפל בבעיות התנהגות של ילדים.
לצערי במסגרת זו אינני יכול להמליץ על גופים שהם למטרות רווח!!!
בהצלחה!

שושנה שלום!

מאחר וחסרים פרטים רבים כמו גילאי הילדים. האם ה"מחרימים" הם רק מכיתתו? מהן הסיבות לחרם, לדעת הילד? האם קיימת בעייה של חריגות אצל הילד? כאם מהי הערכתך? מה לדעתך קרה שם? האם זהו חרם ראשון? אני יודע שאלה שאלות קשות, אך יש לנסות להבהיר ככל הניתן את התמונה ואז לפנות ליועצת או למנהלת בית הספר במהירות האפשרית. כדאי גם לשאול את הילד האם יש מישהו ש"מנהיג" את החרם נגדו?

מקווה שעזרתי

אבי

שלום בתיה,
לי באופן אישי יש המון מה להגיש בנושא "אני לא רוצה לצלק אותם", אבל אני מניח שזה לא המקום והזמן לכך. ולכן, אם באמת אלו ילדים (שכן גילם צעיר מאד) שכל שחפץ ליבם הוא במעט השתעשעות סביר כי הבעיה תיפתר אם תתארגנו מספר רב (כ-10) של מבוגרים ותנהלו איתם שיחה רצינית ביותר. חשוב שתסבירו להם בדיוק מדוע ההתקהלות והתנהגותם אינה מקובלת. שיחה שכזו (בפעם הראשונה) צריכה להתנהל בנעימות, משהו שעל קו התפר בין שיחה רצינית לבין שיחת ידידות (הורה וילד). במידה והילדים לא הבינו את חשיבות הדבר עבורכם התארגנו שוב, אלא שהפעם נהלו שיחה רצינית הרבה יותר, ואמרו להם שאתם תגיעו לביתם ותיידעו את הוריהם על הנעשה. סביר כי התנהלות שכזו תפתור את הבעיה.
בהצלחה!!!

שלום בתיה,
הבעייה בגיל הזה (תחילת גיל ההתבגרות) היא שהילדים מקבלים את "כוחם" אחד מהשני. אפשרי שכל ילד בפני עצמו הוא "ילד טוב" מכל הבחינות. מדהים כיצד ילדים בגיל הזה יכולים להיות "מפוצלים" בהתנהגויותיהם בבית וברחוב. לכן הגישה הישירה כלפיהם לא תשיג דבר. להיפך, הם יבחנו את עוצמת "חוצפתם" מול החברים שלהם. אני כן הייתי מציע לך להתייעץ עם הורים נוספים בסביבה. אפשרי כי נחשפו אצלם התנהגויות נוספות כמו שתיית אלכוהול וונדליזם. אם אכן הגיעו הדברים לידי כך, יש לערב את מחלק הנוער של המשטרה. מחלק המורכב מצעירים יוצאי צבא המקבלים הכשרה ליצור מגע מתאים עם הנערים. אינך צריכה לחשוש מפגיעה בילדים. לפעמים, מספיק שתעבור מדי פעם ניידת "כדי להרגיע". אשמח אם תיידעי אותי בהמשך.
ערב טוב
אבי

גילה שלום
אענה לך לפי שאלותיך:
בשתי מילים- לא כדאי!
את נמצאת עדיין בגיל של התפתחות רגשית וכיום מחקרים רבים מראים כי ישנה השפעה של החשיש
על רמת תוקפנות וחשש כבד להתפרצות של מחלות נפש.

התמכרות היא תהליך ארוך, לא מתמכרים מיד .ככל שמשתמשים יותר, כל עולה הדחף להגדיל את מינון העישון והוא זה הגורם להתמכרות.
הגוף מפסיק להגיב לרמת מינון מסויימת ועל מנת לקבל את תחושת הסאטלה יש להשתמש בעוד ועוד כמויות וזה הוא הגורם להתמכרות.

כשאת נמצאת בחברת מעשני חשיש, אפשרי מאוד שהשפעת החומר עצמו תהיה קטנה עד בלתי מורגשת, אך הרצון להיות חלק מהחבר'ה עלול לגרום לך להתפתות ולנסות לעשן.
מציע לך לראות מה קורה למעשנים לא בזמן העישון אלא שעתיים שלוש אחרי.. סביר להניח שהם יעברו עוד כמה גבולות ....
בקיצור, כמו שאמרתי- לא מומלץ ואף מסוכן אפילו לנסות.

שלום דנה,

השאלה שאת מציגה משותפת להורים רבים. עוד אומר כי נושא ה"הסתגרות" בחדרים ומיעוט האינטראקציות המשפחתית והחברתיות עומד במרכז השיח בהדרכת הורים. אני אסביר. הקפיטליזם המאוחר הביא עימו רווחה כלכלית שתורגמה מיד לטובת פרטיות לכל חברי המשפחה, ולנגישות מקסימאלית לאמצעיי תקשורת ומדיה. כך הענקנו לכל אחד ואחת מילדינו חדר משלו. בעקביות ובהתמדה חימשנו את אותם החדרים בכל אמצעיי התקשורת והמדיה המוכרים כדי שחלילה לא תתפתח מריבה בין הילדים, וכדי שיוכלו ללמוד בנחת. השקט היחסי שהשתרר בבית נעם לנו מאד, הרגשנו שהחיים מטיבים עימנו, ושאנו חלק פעיל בקרנבל הגדול של החיים. עם חלוף הזמן החלנו שמים לב כי איכות ותדירות האינטראקציות המשפחתיות והחברתיות של ילדינו הולכות ומצטמצמות ושהם שוקעים בעולם ווירטואלי שאינו דומה למציאות, ואפילו טומן בחובו סכנות קיומיות לא מעטות. מציאות זו ציוותה דיון מחודש בנושא. כיום הורים רבים חוזרים להלין שני ילדים בחדר (כן, כן. קשה להאמין אך זו עובדה). אך, עיקר השינוי הוא בניקוי החדרים ממחשבים אישיים וטלוויזיות. הורים רבים בוחרים להחזיק מחשב אחד לכל הילדים, כמו גם טלוויזיה אחת באזור חדרי הילדים (לאלו מתווספים קונסולות המשחקים האלקטרונים ומשחקים אחרים). מציאות חדשה זו כופה על בני המשפחה התנהלות מסוג אחר. זמן פנוי ואינטראקציה משפחתית הם שם המשחק. הקטנת כמות הגירויים המתחרים וצמצום זמינותם מאפשרים לילדים ללמוד בצורה הרבה יותר טובה, לפתח תחביבים חדשים, ולהיפגש עם חברים.
בשאלתך את מציגה את הדילמה שבבחירת מיקום הולם למחשב בקובלנה של פיקוח ומעקב. ראשית, ניתן להגביל את תכניי הגלישה על ידי מספר פעולות פשוטות. ניתן, גם, לעקוב אחר היסטורית הגלישה. אך עדיין רב הנסתר על הגלוי. כאשר אנו ההורים משתמשים ב"כוחנו" בלבד כדי לכפות התנהגויות על ילדינו, דינם של התנהגויות אלו להתממש בהעדר הפיקוח. לכן, חובה להסביר היטב לילד מהם הסכנות שבגלישה לא בטוחה וממה יש להימנע. הגברת מודעותו של הילד היא חובה במקרה זה.
לסיכום, אינני חושב שילד בן 10 חייב מחשב בחדרו, כמו שאינני חושב שילד בן 10 צריך פרטיות מיוחדת. אך זוהי החלטתכם ההורים!!! אני עשיתי כל שביכולתי כדי לשטוח בפניכם תמונת מציאות עדכנית.
בהצלחה!

אני שמח שאת פונה אליי בשאלה זו, שכן זו מעניקה לי הזדמנות להרחיב את השיח בנושא נוער עם בעיות התנהגות, או "נוער בסיכון". הביטי, ילדים אלימים מאד מפחדים מעצמם, שכן ההרגשה בזריעת הרס ופגיעה באחר היא נוראית. ילדים אלו תמיד פונים לעזרה, אלא שברוב המקרים אין הסביבה יודעת כיצד לעזור להם. התוצאה היא שאותם ילדים מאבדים את האמון בעצמם, ומיד לאחר מכן בחברה כולה.
מדוע אני מספר לך זאת? בעיות התנהגות בקרב "נערים בסיכון" הינם תוצאה, ברוב המקרים, של אירועים סביבתיים, אירוע חיים. נערים אלו משוועים לעזרה, למפגש עם אנשים חיוביים, מרתקים, למורי דרך, לדמות לחיקוי, לדמות מופת. מפגשים עם נערים אלו תמיד מאתגרים משום החלוקה הברורה של "אנחנו" ו"הם". תפיסת עולמם שונה, תפוסי החשיבה שלהם שונים, והתנהגותם. חשוב להבין כי המוטיבציה הפנימית של נערים אלו סבה סביב "הישרדות", "כבוד" ו"מאבקים". ולכן, ברוב המקרים הם נוהגים להעמיד במבחן את אלו המבקשים לשנות אותם. אלא שכאשר הסכר נפרץ מתגלים, בחלק מהמקרים, נערים רגישים, חכמים, ואוהבים. זוהי מלאכת אומנות הטומנת בחובה הנאה וסיפוק. השאלה שאת מעלה היא שאלה שכל מטפל ששוקל עבודה עם נערים מסוג זה שואל את עצמו. אם יש בך נתינה, מוטיבציה, סקרנות, רצון לתרום לחברה, תשוקה בהרפתקה, רצון ריגוש ולחוויה בלתי שגרתית בחירה בעבודה עם נערים אלו עשויה להיות הנכונה עבורך. ישנו משפט שאת בוודאי מכירה: "מי שמציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו". זוהי המטרה העומדת בפנייך.
ישנו סרט מצוין שעשוי לעזור לך להבין את התופעה, ואת שניתן לעשות כדי לעזור לנערים אלו. שם הסרט הוא "סיכון מחושב". בסרט זה מגיעה מורה לעבוד עם כיתה מאתגרת (בלשון המעטה). למרות שרבים מקודמיה נכשלו, היא מצליחה, ובגדול!!!
כולי תקווה שהצלחתי לסייע לך בקבלת החלטה נכונה.
חזק ואמץ, ובהצלחה!!!