פורום אורתופדיה ילדים - יש לך שאלה?

נעמי שלום, ראשית עבור הקוראים אני מניח שאנו עוסקים בהטיה פנימית של הכפות שכמו שכתבתי כאן בעבר יכולה לנבוע מפיתול בכל מקום לאורך הרגל ממפרק הירך ועד הכפות. אני מציע לך לברר עם הרופא המטפל - מאיפה לדעתו נובעת התופעה, והאם היא דורשת טיפול. אם כן - כדאי לתת טיפול אפקטיבי, אם לא - רק לעקוב, אין טעם לתת טיפולים שמטרתם להשקיט את ההורים

שלום, תודה על תשובתך! אם הבנתי אותך נכון, נעל טרום אינה יעילה והיא רק נועדה להשקיט אותנו? הרופא אמר שהבעיה היא בכף הרגל הוא לא דיבר על השוק או הירך. האם לדעתך כדאי לשים לה גבס? תודה נעמי

נעמי שלום. השפעת נעליים מסוגים שונים על הטיה של הכפות מאוד מעטה. הן בעיקר מסתירות את כף הרגל.
אני ממליץ בחום על כניסה לאתר www.global-help.org תמצאי שם דף הסבר מעולהלהורים על הטיה של כפות הרגליים (תוך כמה ימים תהיה שם גרסא בעברית, אני מניח שזה יספק הסברים טובים.
אני חוזר על המלצתי הקודמת - התייעצי עם הרופא - אם הבעיה משמעותית יש לטפל בה במכשיר יעיל, ואם לא - הרפי מהעניין.

איילת שלום - לגבי מנח הכפות בזחילה - חכי להתחלת הליכה ואחרי הליכה של כחודש פני לייעוץ חוזר. לגבי כפות הידיים - גם כן חכי להתפתחות טובה יותר של האחיזה - סביב גיל שנה וחצי ואם משהו נראה חריג - התייעצי עם רופא ילדים

הילה שלום. ראשית אסביר את הבעיה לעוד הורים שודאי עמדו בצומת הזה - כשאנו מטפלים ב- DDH או CDH ואין שיפור עם מכשיר פיסוק מכל סוג ובודאי בגיל מתקדם (מעל חצי שנה) עולה האפשרות של החזקת מפרק הירך במקומו בעזרת גבס (ספייקה). חשוב שכאן כל מי שהיה או יש לו ילד עם בעיה בצומת הזה - זהו המאמץ האחרון של כל הגורמים להציל את הילד מניתוח. פריקה של מפרק הירך היא מחלה קשה ונכות קשה תתרחש בעקבותיה. לכן כל הצדדים צריכים להיות נכונים למאמץ גדול!
למקרה המתואר - כבר התייעצתם בודאי עם גדולים ממני ולכן רק אסביר את הגישה - אפשרות אחת לעובדה שעוד אין שיפור במצב הירך - פשוט עוד לא עבר מספיק זמן, אפשרות שניה - אתם ההורים לא מקפידים על שימוש במכשיר כל הזמן! - לשתי האפשרויות האלה הפתרון הוא - להמשיך שימוש קפדני במכשיר. האפשרות השלישית היא שמפרק הירך לא מתייצב במקומו עם המכשיר ולמעשה מתרחשת פריקה בתוכו - למצב זה הטיפול הוא רק בגבס (וגם טיפול זה עלול להיכשל)
אני מקוה שהשיקולים הובררו

דר' לבל שלום, ראשית, תודה על תשובתך. שנית, במקרה שלנו לא מדובר על פריקה או תת פריקה. העצם נמצאת במקומה אך הגג רדוד ולא מעוגל. הרופאים שבדקו אותה עם המכשיר (ואף צילמו צילום רנטגן) הבהירו כי הג'ורדן מחזיק את העצם במקומה כראוי. שאלתי היא האם הקפדה על שימוש במכשיר (ואתה צודק - לא הקפדנו עד כה) מקבילה לטיפול בגבס. כלומר, אם הג'ורדן לא יעזור גם הסיכוי של גבס הוא נמוך מאוד ובשניהם נגיע לניתוח? האם אתה חושב שאנו לוקחים סיכון ושכדאי בכל מקרה לטפל בגבס? סליחה על האורך... שבת שלום!

הילה שוב שלום. אבהיר שני נושאים. ראשית הטיפול בגבס (spica) קשה מאוד מאוד להורים ולתינוק, אל תדמייני שפשוט יהיה גבס לזמן קצר והכל יעבור - זו תקופה קשה!, לכן יש למצות כל אמצעי לפני כן. שנית - המכשיר עושה בערך אותו הדבר - אבל ההיענות היא המפתח - אסור להוריד את המכשיר!!

דקלה שלום, סרוב פתאומי לדרוך הוא נפוץ אצל ילדים, כתבנו על כך כאן הרבה בעבר. אכן אפשרות של חבלה תמיד קיימת (גם אם אף אחד לא ראה זאת וגם אם האירוע החל בבוקר בקימה משינה). בחלק גדול מהמקרים התופעה היא כאב בגפה שמופיעה אחרי מחלת חום ויראלית. אני מציע תמיד לפנות לבירור ואם הכל תקין - לעקוב. לרוב אני ממליץ לתת משכך דלקת כמו נורופן - או אדויל או דומיהם. אם התופעה לא חולפת תוך כמה ימים (ובכל זאת לא מלווה בחום או משהו אחר שימקם את הבעיה) אני מציע לפנות לרופא הילדים ולהרחיב את הבירור

אל תפחד,בגיל 18 שנים אתה כבר לא ילד, ולא תחמיר מבחינת עיוות.בנוסף הנחייות לטיפול כירורגי מתחילות עם זווית פי שניים ממה יש לך

יש לקוות שבנך לא יפול חזק.מקפיצות בגיל 12 שנים לא ראיתי סיבוכים,אך ניתחתי המון שברים לאחר נפילות מקפיצות.

יעל שלום - כתבנו כאן רבות על סבוב פנימי והפניתי את ההורים לאתר יפה לדעתי שנקרא global-help בו יש הסבר יפה על הסיבות לתופעה. סיבוב פנימי של השוקיים נדיר בגיל כה צעיר (זה מה שמכונה בקיצור ITT ) אבל דוקא הטיה של הכפות -שכיחה - ובזה כדאי לטפל - בחלק מהמקרים זה מצב דמוי קלאב-פוט. בחלקם זו תופעה מבודדת. כדאי להתייעץ עם אורתופד ילדים בכדי להבין מה יש לביתך. אם ההטיה היא משמעותית בהחלט כדאי לטפל. עד כמה זה המקרה... אני לא יכול לחוות דעה ברשת.

שלום, הליכה על קצות אצבעות בהחלט דורשת בירור - אני מציע לפנות קודם לנוירולוג ילדים שיעריך אם זהו חלק מבעיה נוירולוגית, ובתאום איתו אפשר לתת תרגילים או להתייעץ עם אורתופד על עוד טיפולים. במקרים כאלה, לרוב הגיד שמרים את העקב אינו באמת קצר אלא השריר שלו מופעל מוקדם מדי בזמן ההליכה. לכן העקב עולה מוקדם והילד הולך על האצבעות - אני מניח שבעמידה הוא מניח את העקב היטב.

אירנה שלום,
הליכה על קצות האצבעות יחסית שכיחה בגיל בנך.זה שהוא הולך על קצות האצבעות רק "לפעמים"-מרגיעה, במידה וקיימת בעייה רצינית ילדים הולכים בצורה הזאות רוב היום.
סיבות הליכה הזאות :ברוב המקרים קיצור גיד אכילס, פחות שכיח -פגיעה נירולוגית.
הרבה פעמים אנחננו לא מסוגלים להבחן סיבה.בכל מקרה כדאי לקפוץ לביקור אורטופדי ילדים, אם הוא יחליט הוא בעצמו יפנה לבירור נירולוג.
בברכה

חגית שלום, עניתי על העניין בתשוב הקודמת. אוסיף כמו בעבר, שאני מציע לא "להעיר" לילדים על כל מני הרגלים רעים - כוונתם לא רעה, וההערות לא ישנו תבנית חריגה במוח שלהם. במקרה זה משהו בשליטת התנועה של הילד עוד לא הבשיל ולכן יש קבוצת שרירים שמופעלת מוקדם מדי (השריר התלת ראשי של השוק) - גם במקרה שלך אני מציע להיוועץ בנוירולוג ילדים

סיגל שלום -NOF ממצא מאוד מאוד שכיחה בעצמות הילדים , בד"כ אין שום סיבוכים , לא דורשת בירור וטיפול ואולי הכי חשוב : עוברת עם הזמן

רונית שלום. כיפוף לפנים של הגב העליון הוא נפוץ מאוד אצל בנים לקראת גיל ההתבגרות. אכן אצל מעטים התופעה נשארת (זה מכונה round-back) אבל אצל רובם זה נעלם עם צמיחת השרירים של גיל ההתבגרות . כדאי בהחלט להיוועץ עם אורתופד היות שקיימים גם מצבים בהם הכיפוף קשור לבעיה ממשית בעמוד השידרה.

עידן שלום. צליעה אצל ילדים היא נושא להרצאה ארוכה ביותר - אם לתמצת - אני נוהג להפריד בין צליעה פתאומית לכרונית, ובתוך הפתאומיות - בין זו עם סמני זיהום לזו שלא חשודה כקשורה בזיהום. פנו בהקדם לרופא ילדים לבירור. רבות מהצליעות נעלמות לפני שהסיבה הובררה - אך זו לא סיבה לדחות את הבירור. נדיר להערכתי שילד יצלע רק בגלל מאמץ חריג (אם כי קשה לדעת כי הם מתקשים לתאר מה הם מרגישים)

כרמית שלום. בגיל כזה אני מניח שטיפול ברתמה-רצועה לא יגרום לשום אחור התפתחותי משמעותי. לגבי משך הטיפול - קשה מאוד לחזות, בודאי לפני שהספקתם לבצע או""ס ראשון "בתוך" הטיפול. אני לרוב לא ממליץ על כל טיפול במקביל לרתמה, למעט הקפדה על השכבה גם על הבטן ונשיאה בידיים כמו ילד בריא.
מעבר לכך מעניין לדעתי לשמוע דעות של הורים (הילדות שלי לא טופלו...) ואני מזמין אותם להגיב

שלום כרמית, בתי בת 4 חודשים. בגיל שבועיים וחצי אובחן DDH דו צדדי, 2C. בגיל 3 שבועות הורכבו הרצועות ובאותו יום הילדה הייתה מאוד ישנונית, אפאתית, לא התעוררה לארוחות. בברור בביה"ח לא נמצאה סיבה לכך. כמו-כן, במשך הזמן שהילדה הייתה ברצועות היא הייתה שקטה מאוד ולא מחייכת. הבנו זאת כשהתחלנו להוריד את הרצועות בהדרגה וראינו כמה שהיא זזה וחייכה לנו. כשהחזרנו את הרצועות - היא הייתה בוכה הרבה. כיום עדין נראה איחור בהתפתחות, בעיקר מוטוריקה עדינה. חשוב לי לציין כי הרופאים אינם מייחסים תופעות אלה (ישנוניות ואיחור בהתפתחות) לטיפול ברצועות. בהצלחה בטיפול ושיעבור מהר.

בר שלום,
אני מטפל ברצוות כבר 10 שנים לפחות ולעולם לא פגשתי תופעות שאת תארת.חשוב להבין: יותר טוב איחור במוטוריקה עדינה זמנית , מאשר פריקה של ראש הירך באופן קבוע.
שבוע טוב.

תודה על התגובות המהירות והמקצועיות. אכן גם אצלנו, בתי בכתה המון בימים הראשונים של הטיפול ברצועות ולקח גם לה וגם לנו מספר ימים להתרגל. אולם, לאחר כשלושה ימים ניכר שיפור וחזרה להרגלים, היא מגלה מצב רוח טוב, מחייכת ומגיבה לסביבה. אין לי ספק בחשיבות הטיפול ברצועות על-מנת לא להגיע לטיפולים קשים יותר. לגבי איחור התפתחותי, אשמח לעדכן בהמשך... כרמית

שיר שלום,
נקעים חוזרים -דבר לא נדיר במיוחדבד"כ בגיל 10 שנים אין מקום לפניקה: ילדים מסתדרים מצויין ללא הפרעות בתיפקוד בעתיד.אם ילד לא מחלים קיימת צורך בביצוע צילומים:ליראת קרסוליים בסטרס כדי להבחן קרע ברצועות + צילום כ הרגל -כדי לשלול חיבור אפשרי בין עצמות כף הרגל.אורטופד יצתרך לבדוק גם מבחן קליני : בדיקת יציבות כף הרגל .
בברכה,