פורום יעוץ זוגי ודייטינג - יש לך שאלה?

שלום חן,

ממעט הפרטים שציינת אני יכולה להבחין שמאחורי המילים או בין השורות יש תבניות חשיבה
שנוצרו במשך חייך ואשר קובעות את יחסך למיניות.
אין ספק שאמירה כמו " מין זה דבר מלוכלך וסקסיסטי" זו פרדיגמה או תבנית שצריך לחקור .
בתהליך של אימון, ניתן להתבונן על הפרדיגמה, לפרק אותה ולהכניס במקומה אמירות חדשות.

אין לי גם ספק שאת אוהבת את בעלך אם את מתמסרת רק לשם הסיפוק שלו....אך אני מזמינה אותך
לחקור מהן הסיבות לחוסר תשוקה מינית אצלך.
האם תמיד זה היה כך? האם זה השתנה לאחרונה?
האם היה אירוע או סיבה שבגללה תשוקתך נעלמה? האם זה היה כך עם בני זוג אחרים בעבר?
מה לדעתך יכול לעשות שינוי ברצון שלך להנות ממין?

כמאמנים, אנחנו רק יכולים לעזור לך לחקור ולהבין - אך הייתי ממליצה גם לפנות לאדם שמומחה בסקסולוגיה.

מקווה שעזרתי....
חג חנוכה שמח!
עדה

פעמים רבות בעיות תקשורת מאפילות על חיינו ועל האהבה, כך שאנו רואים כמו מסך שחור ולא שמים לב שמתחתיו יש רצון ויש אהבה ויש הרבה דברים חיוביים.

מאחורי בעיות התקשורת יכולים לעמוד כל כך הרבה דברים, חלקם יכולים להיות קשורים לזוגיות וחלקם יכולים להיות קשורים לכל אחד מבני הזוג בנפרד ולמה שעובר עליו בחייו ללא כל קשר לזוגיות.

אני בהחלט חושבת שכדאי להשקיע בטיפול/ אימון או כל עזרה חיצונית מקצועית שיכולה לשפוך אור ולחדש את הקשר. יתכן גם שיתברר שלא כדאי להמשיך ביחד. אולם לפני שמקבלים החלטה כזו כדאי לדעת שעשית כל דבר אפשרי על מנת שיהיה לכם טוב ביחד ולמען המשפחה כולה.

אם יש לך שאלה נוספת ממוקדת יותר, את מוזמנת לחזור ולשאול..

מקווה שעזרתי

יעל

אתה אומר שאתה אוהב אותה, וזה נפלא לשמוע!

האם הזוגיות שלכם מלהיבה אותך? האם אתם עושים דברים יחד כדי לעורר את הזוגיות?

כתבת שכבר עכשיו כל ערב היא רוצה לישון יחד. איך אתה רואה את השגרה של חייכם המשותפים?
האם בשאר היום - הכל מתנהל כשורה ואתם נמצאים יחד זמן איכותי?

שאלת את עצמך , מה השתנה מאז מעברתם לגור יחד, לעכשיו?

מה זה עבורך אהבה?
האם ניתן להגיע לדרך אמצע שמתאימה לכם... לדוגמא: שלפעמים אתה תבוא לישון איתה כי היא מבקשת ואתה אוהב אותה ורוצה לעשות עבורה מה שטוב לה ולפעמים תשאר לראות טלוויזיה כי זה מה שאתה רוצה והיא תבין ?

מקווה שנתתי לך כיוונים למחשבה...

בהצלחה
יעל

יש בדבריך כמה וכמה שיחות.....
מצד אחד את מספרת איזה בעל מקסים יש לך, מצד שני את מספרת על התרחקות ביניכם
ואת משערת שזה נובע מחילופי הזוגות.
את גם מספרת שפיתחת רגשות כלפי בחור מסוים ושנפגעת ממנו.
האם בעלך יודע על רגשותיך כלפי הבחור? האם הוא מרגיש אותך?
נראה לי שאחרי 13 שנה ביחד כנראה חיפשתם "גיוון" או "שעשוע" אך לכל בחירה בחיים יש כנראה גם מחירים.
איך היתה התקשורת ביניכם לפני חילופי הזוגות? האם את רואה הבדל בין לפני ואחרי?
מי את בזוגיות, אפרת? את אומרת שלעיתים את מעצבנת אותו כמו ילד בן 4 כדי לזכות בתשומת לב.
מה יאפשר לך לפתוח בשיחה פתוחה וכנה עם בעלך על מה שאת מרגישה?
זה ממש לא משנה עם המצב הזה נגרם כתוצאה מחילופי הזוגות, מה שחשוב הוא לבדוק עד כמה אתם רוצים לשפר את הזוגיות שלכם (בלי פרטנרים חיצוניים).
האם חשבת מה ילדיך קולטים מהזוגיות שלכם?מהתקשורת או חוסר התקשורת שלכם?
אינני נוהגת לתת כאן טיפים אך אני בהחלט מזמינה אותך להתבונן בזוגיות שלך ולפנות לכל סדנא או
טיפול או אימון זוגי שיוכל לתרום לכם בהעלאת המודעות הזוגית ובשיפור התקשורת.

בהצלחה וערב נעים לך,
עדה

שלום לך יקרה,
קודם כל אני מוקירה אותך על כך שאת מחפשת דרכי פיתרון לפני שאת מחליטה להתגרש.
אין ספק שבעיות תקשורת בין בני זוג מהווה את אחד הגורמים הנפוצים לזוגיות לא יציבה ובעקבות כך לפרידה.

תהליך של אימון תורם רבות ליצירת בהירות ביחסים, לשינוי דפוסי חשיבה, לשינוי הקשרים,
ובמיוחד לשינוי ההוויה הזוגית שלכם.
מי את בזוגיות? מי בעלך בזוגיות? איך אתם נוהגים אחד כלפי השני? האם קיים כבוד הדדי?
האם יש שותפות אמיתית? מהם הערכים שמנחים אתכם בחיים? על מה אתם לא מוכנים לוותר?

אין ספק שתהליך של אימון יכול להציל את הזוגיות. זה נכון אם שניכם תתאמנו בזוג ותגיעו להבנות חדשות לגבי מה אתם רוצים. אך זה גם נכון אם רק צד אחד של הזוג יתאמן .
אני בטוחה ומשוכנעת (מתוך ניסיון בעבודתי) שאם צד אחד משנה את הוויתו ומתחיל לנהוג אחרת, הצד השני מגיב בהתאם והאווירה הזוגית משתנה.

ממליצה לך בחום ללכת לתהליך של אימון. בהצלחה!

עדה

את כותבת שאת נקרעת בין אהבתך לבחור לבין המסגרת הבטוחה החמה והשומרת.
יש פה כמה שאלות שהייתי מציעה לך להתבונן עליהן:

מהי אהבה עבורך? ומה זה אומר לממש את האהבה הזו? האם אהבתך לבחור יכולה לבוא לידי מימוש אמיתי? האם את יכולה לנהל חיים כפולים ללא רגשות אשם? את כותבת שהוא מעוניין בקשר בניכם כקשר שני, ששניכם תנהלו. במה את מעוניינת?

על הזוגיות שלך את כותבת שהוא בעל אוהב עם אישיות מקסימה, מה ב א מ ת את מרגישה כלפי בעלך?

מהם הערכים החשובים לך בחייך? ואיפה הם באים לידי ביטוי כאן?

ההחלטה היא שלך,

שיהיה בהצלחה!

יעל

אתה מעלה פה מצב שניתן לחלקו לכמה שיחות:
1. היחסים שלך עם אשתך ועם בתך
2. הרצון שלך באהבה ותשוקה
3. הקשר שלך עם המגזר החרדי ועם הדת
בעצם יש פה 3 מערכות יחסים עם אשתך ובתך , עם עצמך, ועם הדת.

באימון אני לא מייעצת מה לעשות, כיוון שכל מקרה הוא שונה וזה מאד אישי, אולם מה שכן אעשה זה להתבונן אתך על מערכות יחסים אלו על מנת שתקבל תמונה יותר בהירה לצורך החלטה כיצד לפעול.

לפי מה שכתבת אני מבינה כי יש לך אישה מקסימה וילדה מקסימה ויש לך אחריות כלפיהן. מצד שני יש לך רצון להתגרש ולעזוב את הדת ובאמת לבנות מערכת יחסים בריאה ולאהוב - שזה צעד קיצוני מאד.
יש פה את הקול המורד לעומת הקול השקול והמתחשב.

מאיפה הרצון שלך לצעד כה רציני? האם הרצון לעזוב את הדת קשור בעיקר לזוגיות או בכל מקרה היית רוצה לעזוב את הדת והזוגיות היא מעין טריגר?

מהי מערכת יחסים בריאה עבורך? מה זו אהבה עבורך? מהו אותו דימוי שיש לך לאהבה? האם חווית אהבה כזו? האם אתה יודע בודאות שלא תוכל ליצור מערכת יחסים בריאה עבורך עם אשתך? מה ההשלכות על הקשר שלך עם בתך?

מה התפקיד של אישתך בחייך? מה מניע אותך להשאר במערכת היחסים איתה? האם אתה לוקח אחריות על ההסכמה שלך להתחתן איתה (למרות שהתחושה שלך היא שלא באמת בחרת, במובן מסויים ההסכמה שלך היא בחירה שלך). האם אתה לוקח אחריות על עצמך, על הרצונות שלך על החיים שלך? האם טובתך שלך תביא בסופו של דבר לטובתם של אישתך ובתך?

יש פה הרבה מאד שאלות שאתה צריך לשאול את עצמך בכנות.

אתה מדבר על בחירה . איך אתה עושה בחירות בחיים? איך אתה מקבל החלטות? האם הדרך בה בחרת בעבר שירתה אותך נאמנה? או שעליך לקבל החלטות בדרך חדשה?

אתה ניצב בצומת דרכים בחייך, ויש לך בחירה, וזה הכיוון המעצים והמגדיל ממנו ניתן להסתכל על כל הסיטואציה הזו.
מי אתה בוחר להיות בצומת זו? האם אתה בוחר להקשיב לקול של הלב שלך? האם אתה בוחר להקשיב לקול המתחשב והשמרן? האם כבר קיבלת החלטה ואתה מחפש חיזוקים?

לכאן או לכאן אתה יכול לבחור לעשות זאת בצורה הכי טובה.
אין בטחונות בשום דרך, אולם קבלת ההחלטה היא רגע חשוב, כי אז, תהיה החלטתך אשר תהיה, תוכל להתמסר אליה כל כולך.

מקווה שעזרתי

בהצלחה

יעל

ברוכה הבאה לפורום שלנו....
קודם כול אני שמחה לשמוע שיש לכם זוגיות מאושרת , ואני בהחלט יכולה להבין את תחושת התסכול שלך בקשר לנסיעות שלו.
יחד עם זאת, אני לא מספיק מכירה את מודל הזוגיות שלכם.
יש זוגות שעושים הכול יחד, יש העושים את הרוב בנפרד ויש המוצאים את דרך האמצע.
לאיזה מודל אתם משתייכים?
את אומרת שלך אין צורך בזמן בנפרד. האם יש צורך אחר שלך שבעלך מאפשר או מכבד?
לעומת זאת, לבעלך יש צורך לנסוע לכנסים כדי לצמוח מקצועית. את מאד בטוחה שהנסיעות הן לצורכי עבודה והרגש שעולה לך הוא קנאה.
האם חשבת במה את מקנאה? האם שוחחתם על הנושא בפתיחות ובכנות?
אני מאמינה שבזוגיות טובה כל אחד תורם כפי יכולתו ומקבל על פי צרכיו.
האם את יכולה לקבל אמונה זו?
מה שחשוב הוא לפתוח את הדברים ולא לצבור משקעים מיותרים.

מקווה שעזרתי...
ערב נעים,
עדה

עדה שלום, תודה על תגובתך המהירה. אני עקרת בית שבעיקר מגדלת את הילדים ובעלי הוא זה שמפרנס. אני לא רוצה לחזור לעבודתי כי חשוב לי להיות אמא במשרה מלאה ואני מקדישה את רוב זמני לילדים אך מוצאת זמן גם לתחביבים כגון ספורט. אני מאוד אוהבת את בעלי ומתגעגעת אליו שהוא בעבודה. אך אני מקנאה שלו יש זמן פנוי בשפע ובגלל שאני בבית הוא יכול להרשות לעצמו לעבוד עד מאוחר וגם לנסוע לחו"ל בראש שקט שיש מי שבביית דואג לילדים. לא משעמם לי בבית כי הילדים והתחביבים וגם החברות ממלאים לי את זמני. אבל אני מתמלאת בכעס ותרעומת בכל פעם שבעלי מודיע לי על נסיעה , אני לא רוצה לפגוע בקידום שלו בעבודה, אבל האם בכלל יש לי זכות לדרוש שלא יסע לנסיעות שלא לצורך או בכך הוא ירגיש כאילו הוא בכלא? אני מעדיפה שהוא לא יסע בכלל, אבל הוא מתעלם מהצורך הזה שלי, ומנסה לפצות אותי אחרי כל נסיעה למרות שהטינה שלי נשארת. האם אני בכלל יכולה לדרוש שלא יסע?

רווית יקרה,

עולה בי רצון לשאול אותך מספר שאלות למחשבה. האם תסכימי להקדשי להן תשומת לב? תודה.

א. האם בחירתך באמהות במשרה מלאה נעשתה באופן מודע ושלם?
ב. האם את עדיין שלמה עם זה?
ג. האם את מפיקה מכך סיפוק ואין לך צורך בעיסוק אחר?

לגבי האמירה שלך" אני מקנאה שיש לו זמן פנוי בשפע".
ד. מה זה עבורך זמן פנוי בשפע?
ה.האם לעבוד שעות רבות מחוץ לבית כדי להביא פרנסה טובה למשפחה, נקרא עבורך זמן פנוי?
ו. האם הנסיעות הן זמן פנוי? האם הוא נוסע לבלות או נוסע לעבוד וללמוד?

ולבסוף....
האם שיתפת את בעלך ברגשי הקנאה, התרעומת, הטינה?
האם חשבתם לנסח ביניכם הסכם שיאפשר שביעות רצון לשני הצדדים?
מילת המפתח , רווית, היא תקשורת פתוחה. צבירת רגשות שליליים רק מחמירה את המצב.

בהצלחה!
עדה

שלום עדה. חשבתי על השאלות שלך, כשנולד לי בני השני החלטתי שמאד קשה לי להקדיש תשומת לב גם לילדים גם לעבודה גם לבעלי וגם לבית, הרגשתי עייפה ומותשת, ובעיקר לא היה לי מספיק אנרגיה להיות אמא כמו שרציתי להיות לילדי. מכיוון שאני גודלתי ע"י אמא עובדת, שתמיד היתה מתוחה ועייפה כשחזרה הביתה, תמיד הבטחתי לעצמי שאני אהיה אמא אחרת.
כמה שבעלי שיוויוני ומוכן לעזור, שעות עבודתו המרובות פשוט לא מאפשרות לו לעזור בבית וכמובן שגם אם אצא לעבודה כל עול הבית והילדים עדיין יפול על כתפיי. ניסיתי לחזור לעבודה (כמורה לחינוך מיוחד) ותוך חצי שנה נישברתי ולא הרגשתי מאושרת.
כשאני אומרת זמן פנוי אני מתכוונת שבעלי יכול להרשות לעצמו להתרכז רק בעבודתו, ואילו אני יודעת שאין לי אפשרות כזאת. בתי הבכורה התחילה כיתה א' והלימודים שלה חשובים לי ביותר, חשוב לי לגדל ילדים מצליחים ומאושרים, ובשביל זה צריך להקדיש זמן כמותי, ולא רק זמן איכותי.
בעיקר מה שמפריע לי ובעצם מעליב אותי שבעלי בוחר בנסיעות, למרות שגם ככה בקושי יש לו זמן להיות איתנו בבית. ניסיתי לדבר איתו על כך ואף לכתוב לו מכתב בנושא, אבל לדעתו אני צריכה לשוב לעבודה ואז אני אהיה יותר עסוקה. בעיניו הנסיעות חשובות להשאיר אותו בעיניינים.
ומה את חושבת? לדרוש בתקיפות שלא יסע או לנסות לבלוע את הצפרדע ולשכנע את עצמי שאני יכולה גם להסתדר שבוע כל פעם בלעדיו. ואיך אני אסתדר עם הכעס והמירמור?

שלום רווית,

מהתשובה שלך אין לי מספיק בהירות לגבי השאלות ששאלתי.....

א. האם בחירתך באמהות במשרה מלאה נעשתה באופן מודע ושלם?
אני מבינה שההחלטה היתה ממקום שקשה היה לך לתפקד כאמא שהיית רוצה להיות ולכן בחרת
להשאר בבית ולטפל בילדים.את אומרת שאת רוצה לגדל ילדים מצליחים ומאושרים.
ואני שואלת.....האם זה אפשרי כאשר אמם מלאה בכעס ובמרמור? איך זה משפיע עליהם?

ב. האם את עדיין שלמה עם זה?
לשאלה זו לא היתה תשובה מאד ברורה.

ג. האם את מפיקה מכך סיפוק ואין לך צורך בעיסוק אחר?
אני מבינה שאת מצליחה גם לעשות ספורט וגם מבלה זמן עם חברות בנוסף לטיפול בילדים.

לגבי האמירה שלך" אני מקנאה שיש לו זמן פנוי בשפע".
ד. מה זה עבורך זמן פנוי בשפע?
התשובה שלך היא שלבעלך יש זמן להתרכז בעבודה שלו (האם זה זמן פנוי???)
ה.האם לעבוד שעות רבות מחוץ לבית כדי להביא פרנסה טובה למשפחה, נקרא עבורך זמן פנוי?

ו. האם הנסיעות הן זמן פנוי? האם הוא נוסע לבלות או נוסע לעבוד וללמוד?

ולבסוף....
האם שיתפת את בעלך ברגשי הקנאה, התרעומת, הטינה?
ניסית לדבר ולכתוב מכתב.....
האם חשבתם לנסח ביניכם הסכם שיאפשר שביעות רצון לשני הצדדים?
במכתב - התקשורת היא חד צדדית.....האם קיבלת תשובה למכתב?
אין תחליף לשיחה קרובה, מן הלב....האם אתם מדברים על מה שכואב?

אני מזמינה אותך לבדוק עם עצמך האם מקור הכעס הוא הנסיעות של בעלך, או שמא יש עוד סיבות שאת לא מדברת עליהן? איזה ציפיות לא התגשמו? איזה פער יש בין מה שציפית למציאות שאת חיה?
מה היית את משנה היום בחייך כדי שהם יהיו יותר שלווים ונינוחים ללא כעס ותרעומת?

מברכת אותך בימים שלווים ומאושרים!
עדה

עדה שלום, אני מקווה שזה בסדר שאני ממשיכה להשיב לך או שהפורום מיועד לשאלה אחת, עצרי אותי אם אני כבר מגזימה. שאלת אותי שאלות לא פשוטות. וגם התשובות לא פשוטות עבורי.
חלק מן הקנאה שלי נובע מכך שבעלי ממש נהנה מעבודתו, מרגיש סיפוק וקוצר הצלחות ואילו אני לא מתוגמלת כלל על עבודתי בבית ועל גידול הילדים. אולי אפילו להיפך כי אפילו משפחתי ממש לא מרוצה מכך שאני לא חוזרת לעבודה והוריי מאמינים שלגדל ילדים בבית זה עיסוק נחות שלא מתאים לכישוריי. כשבעלי נוסע נראה לי כאילו הוא לא אוהב אותי מספיק, ואני מרגישה נטושה.
בבקרים אני עסוקה ביותר בכל יום אני שעתיים במכון הכושר, יש לי חברה שגם היא בבית עם התינוק
אני מכינה ארוחות מושקעות ובריאות לי ולילדים ומטפחת את הבית. גם אחה"צ מלא בעיסוקים עם הילדים, שיעורים עם הגדולה, חוגים, חברים לילדים, מקלחות וכו', אבל אז מגיע הלילה כשהילדים הולכים לישון ואני נשארת לבד. אני מתקשה לישון כשאני לבד במיטה ואני פוחדת שיפרצו לבית או שיקרה משהו לילדים ואני לא אסתדר לבד. אף פעם לא הייתי לבד ועד שנישאתי בגיל 24 גרתי עם הוריי. לא פשוט לי לתאר בפני בעלי את פחדיי כדי שלא ירגיש שאני תלוייה בו מידי וחונקת אותו,
אני ממש לא מעוניינת לחזור לעבודה, טוב לי בשיגרתי הנוחה והרגועה, ובד"כ אני לא ממורמרת ובטח הילדים לא ניפגעים כי מהגידול שלהם אני ממש נהנת, ואם הייתי צריכה להישאר בביית בלי הילדים כשבעלי נוסע ביכלל לא הייתי מסתדרת. אני מקנאה כי את הסיפוק והאושר שלי אני מקבלת מהביית והמשפחה ואילו בעלי מקבל את הסיפוק שלו מעבודתו, ואפילו לא אוהב לקחת חופשים כי הוא מפחד שהוא יפסיד משהו בעבודה ויקרו שם דברים שהוא לא יקח בהם חלק. אני פשוט רוצה בתיקווה ילדותית שגם הוא ירצה להישאר איתנו בבית וישים אותי במקום הראשון שאני ארגיש בטוחה ואהובה
ואיך אני יכולה להגיד לו דברים כאלה? אני לא רוצה שהוא ידע עד כמה אני תלויה בו ובאהבתו.

שלום רווית,
נכון, למען האמת הדיאלוג הזה מתארך מאד ונראה שלא תקבלי פה את כל התשובות שאת מצפה.
אימון הוא לא יעוץ....זהו תהליך של לפחות 3-4 חודשים שבו המתאמן מרחיב את התודעה שלו ומוצא תשובות לשאלותיו.
השאלות שנשאלו באו באמת על מנת לאתגר את החשיבה.

כמתנת פרידה לדיאלוג זה, אני משאירה אותך עם עוד כמה שאלות.
- כיצד את מעריכה את תפקודך כאמא?
- האם להיות אמא טובה נחשב בעיניך הצלחה?
- אם כן, מה גורם לך להתחשב בדעתם של אחרים על הבחירה שלך להישאר בבית?
- מה הבדל בין להצליח בתור אמא או להצליח בתור עובד היי-טק?
- אם היית צריכה לשלם על כל מה שאת עושה בבית, כמה זה שווה לך?
- האם את שווה ומוערכת בעיני עצמך?
- כמה דברים חיוביים את יכולה להגיד על עצמך?
- מה יגרום לך להתאהב בעצמך?
- מי את בקשר עם בעלך שגורם לך להרגיש לא אהובה או נטושה?
- מה היית משנה בתקשורת הזוגית שלך?

מאחלת לך התבוננות עמוקה למציאת כל התשובות.
סוף שבוע נעים!
עדה

גם אני עובד בהיי טק וגם לי יש את אותה הבעיה עם אישתי.

העניין פה שלרוב הכנסים והנסיעות לחו"ל מחייבות אותך ברמה המקצועית להיות שם, (כי אם אתה לא תהיה מישהו אחר ממקום העבודה שלך יהיה ) וזה אומר שאם אתה לא מתמקצע ולומד להכיר פתרונות אחרים ראיה אחרת של עסקים עם אנשים מכל העולם והבנת הקרקע לעבודה פוריה יותר בעבודתך רוב הסיכויים שאט אט תדחף לצד ובחור או בחורה אחרים יקחו את מקומך בעבודה.

אני מנסה בנסיעות אלו פעם ב.....רבעון או חצי שנתי לצרף את אישתי לנסיעה (לא תמיד אתה יכול לממן נסיעה עם האשה אך פעם ב...זה אפשרי).

ברגע שבעלך יקח אותך פעם אחת ותראי לעיתים כמה מסיבית ההשתלמות או לחילופין הכנס אז תביני שיש לנו רק את הערבים אולי לצאת לשתות משהו עם חברים.

לרוב הכנסים האלו ממודרים מכניסה של (אחרים) כי יש מימון קצוב לאירוח ולא תמיד אפשרי להכניס את אישתך לחדר במלון או לארוחות ערב מסודרות וקבועות.

אם את עצמאית מספיק ואם את יכולה לממן את נסיעתך עם בעלך הייתי מציע לך להצטרף פעם ב...כך שרוב היום תהיי לבד או בקניות או במוזאונים או בתי קפה למרות שרוב הפעמים הכנסים האלו נמצאים בעיירות נדחות (כי זה יותר זול ויותר "פסטורלי").

ואם את כבר בבית תמצאי חברות טובות שימי את הילדים אצל הסבתות וצאי לבלות "כאילו" את רווקה. :-)

אייל

היי אייל, שמחתי לראות שגם גברים נכנסים לפורמים הללו, ושיש עוד אנשים שחולקים איתי את בעייתי כי לא רציתי להראות סתם בכיינית ומפונקת.
מכיוון שבעלי נוסע בכל פעם לשבוע, לא מממנים לו נסיעות גם לאישה ובכל מיקרה אין לנו סבתות שעוזרות ואני לא משאירה את הילדים בלעדיי לזמן ארוך כל כך. איך אישתך מסתדרת בלעדיך?
ואיך אתם מוצאים זמן לזוגיות כשהעבודה כל כך תובענית והילדים קטנים?
בתודה רווית.

את כותבת שבן זוגך מסכים לעבור לגור יחד ועם זאת את אומרת שמאד קשה לו להתחייב והיה מעדיף לעשות זאת בהדרגה.
אני רואה שחשוב לך לעבור יחד ולהתקדם בחיים ועם זאת שהמעבר יהיה בהרגשה נעימה ונכונה.

האם ישבתם ובררתם יחד מה תהיה הדרך הנכונה עבור שניכם להתקדם? מה תהיה הדרך הנכונה עבורו להתקדם? כי אני שומעת את הדאגה והרצון שלך שזה יהיה נעים לשניכם ובאוירה טובה - כלומר שהוא גם יתנהג ויראה שהוא רוצה. ואני לא יודעת מספיק מה הוא חושב, מה זה אומר עבורו לעשות זאת בהדרגה ?

אני מבינה את הרגשתך שלא נעים לך להרגיש כאילו את מכריחה אותו. האם שיתפת אותו בזה? האם הוא יודע שחשוב לך שגם הוא יהיה שלם עם זה? האם פתחת איתו שיחה כנה ואמיתית על מה שאת מרגישה? האם הוא שתף אותך במה הוא רוצה מהקשר בינכם ואיך הוא רואה את העתיד שלכם יחד? (מעבר לזה שהוא מסכים למה שאת מעלה)

לכל אדם יש קצב שונה להתקדמות, זה טבעי, בד"כ אחד יוזם והשני מסכים ומשתף פעולה. בכל זאת מדובר בשני אינדיוידואלים שונים. אם כך זה בסדר שלוקח לו זמן לעכל - אם זה מה שהוא צריך...
אבל שווה לבדוק איתו בצורה כנה מה היה נכון עבורו גם, ואם שניכם בהירים לגבי הרצונות והדרך למעבר משותף ולהתקמות לעבר הקמת משפחה, לפי איך שכל אחד רואה את זה... עכשיו ניתן למצוא את האמצע .
אני מאמינה שהאמת תמיד באמצע. במיוחד בזוגיות כל צד צריך להתגמש קצת ... בצורה ששניכם תרגישו שיש שם התחשבות באחר, שבן הזוג מקשיב ומוכן לבוא לקראת, שיש שם שניים שאכפת להם אחד מהשני .

שיהיה בהצלחה וערב נעים!
יעל

שלום לכן,

תתחדשו על הפורום.........אז ככה..
אני בת 25 נשואה 4 שנים +1.
בחודשים האחרונים אין לי חשק למגע/קרבה כלשהי עם בעלי.
אני חשה מרוקנת מאנרגיות כאילו דעכה האהבה לחלוטין ואני אפילו הודתי בפניו שכל גילויי החיבה מאולצים.

מוזר מאוד שאין כמעט יחסים אינטימיים ואם יש אני לא נהנית מהם בכלל. מה שעוד יותר מוזר שזה קורה בשלב כה מוקדם של הנישואין- הבנתי מחברות שנשואות קרוב ל-6 שנים שאין אצלם שחיקה שכזו והסקתי שמצבי באמת קשה.מה שעוד מוזר שגם בתקופות שהזוגיות סבירה ומסתדרים ואפילו יש רומנטיקה-אני לא מצליחה להגיע להשתוקקות כלפיו.
ממש תחושה של שעמום,חוסר שביעות רצון,אפילו מעט דחייה.
אני חשה כאילו אזל ממני היצר המיני! זה ממש תמוהההה...
הבהרתי לו(אנחנו מדברים בפתיחות גדולה-בעיקר מצידי)שנראה לי שהתנהגויות מסוימות שלו במשך היום,הרגלים שלו ובעיקר-העובדה שהוא מחוסר תעסוקה כרגע מאוד משפיעים עלי ועל המשיכה שלי כלפיו-אך זה לא ממש משנה את המצב.

חוץ מזה, אני חוששת שהתחושות השליליות כ"כ נטמעות בי כך שגם אם הוא ישתנה ויעבוד סוף סוף בעבודה מסודרת(הוא מאוד לא יציב בעבודות-עובדה שמטריפה אותי!!!!)גם אז יהיה לי קשה לחזור להתלהבות של פעם שהייתה בשחקים.
אני פתאום קולטת שאולי הוא בכלל לא הטיפוס שלי,שהוא לא גברי מספיק שאנחנו ממש לא משדרים על אותו גל,השאלה היא אם יש סיכוי שהתחושות ישתפרו וישתנו? האם זו תקופה שתחלוף??
הוא כ"כ צפוי,מקובע מרובע ,מעצבן ,מתיש ומעייף אותי שקשה לי אפילו להסביר לאיזו רמה עמוקה של תשיישות נפשית הגעתי, אני חשה שאין לא מה להציע לי -שום עיניין בשום תחום,
הוא לא מסקרן אותי בכלל!
אני ממש מדוכאת מהמחשבה שאחיה עוד הרבה שנים עם בעל שאני לא נמשכת אליו......
לעיתים אני מהרהרת ביני לבין עצמי שהילד שלי הוא האור-ועצם המחשבה מבאסת ומבהילה!
אני במצב שאין לי כח אפילו לבכות..
כמו פלאפון שלא הוטען שנים...

התחתנתי צעירה ,תמה ולהוטה ואני חשה שאין לאן לברוח...

בבקשה-אל תעלו בפני את האופציה של לגשת לטיפול/ייעוץ זוגי מפני שאין לי תקציב.
אודה לכן אם תוכלו לתת לי כיוון חשיבה שיוציא אותי מעט מן האווירה העכורה הזו.
תודה רבה!!

ברוכה הבאה לפורום,
הייתי רוצה להציע לך כיווני מחשבה, כיוון שכלי האימון הוא חקירה משותפת, בה אנחנו מעלים נקודות מבט נוספות להסתכל על מה שאת מעלה, כדי שתהיה לך בהירות לגבי הדרך בה תרצי לפעול.
לאור מה שאת מעלה נראה כי התחושה שלך שאת חשה לחוסר חשק למגע מובנת לגמריי, אם את מרגישה כפי שתארת שהוא מעצבן, מקובע, מתיש ומעייף אותך... זה אך טבעי שלא יתחשק לך להיות איתו במגע אינטימי.
ועם זאת, הייתי רוצה לברר איתך:
מה משך אותך בו בעבר? מה הדברים שאהבת בו? האם הדברים הללו עדיין קיימים? עד כמה את רוצה לשקם את הקשר איתו ולחיות יחד? מ-1 עד 10 כמה את מוכנה להשקיע בבניית מערכת יחסים מחודשת עם בעלך ולעורר את האהבה שכבתה?
בנוסף יהיה מעניין להתבונן האם יש תחומים אחרים בחייך שגם בהם את חשה מרוקנת מאנרגיה? האם יש תחום בחייך ממנו את שואבת אנרגיה ומחזקת את עצמך, ללא קשר לבעלך,
הייתי בודקת איתך גם האם את מסופקת מחייך שלך, ללא קשר לנישואין, לעיתים אנו פוגשים מצבים בחיים שהם מהווים קריאה להתעוררות שלנו אל עצמנו ללא קשר לבן זוגנו, לחזור לעצמנו ולראות מה אנו רוצים לעשות בחיים שלנו, האם אנחנו מסופקים ורק הזוגיות לא עובדת כמתוכנן, או שיש גם משהו בחיים הפרטיים שלנו שלא שלם, והרבה פעמים אנו מבלבלים ומוציאים את זה על בן הזוג כיוון שהוא האדם הקרוב אלינו ביותר, אז אולי זה נכון עבורך ואולי לא, רק את יכולה לדעת... גם כך וגם כך שווה להתבונן על זה ולהיות כנים עם עצמינו.

זה נפלא לשמוע שהילד שלך הוא האור, אם תחליטי שאת רוצה יותר מכל דבר אחר שהתחושות הללו שאת חשה לבעלך ישתפרו וישתנו - זה יכול לקרות, זה אולי ידרוש ממך לעבוד על זה, וידרוש את שיתוף הפעולה שלו, אבל זה אפשרי!

הדבר הראשון שתצטרכי להחליט הוא האם זה הדבר החשוב לך מכל, האם את מוכנה להשקיע בבניית מערכת יחסים מחודשת, האם את מוכנה לפתוח דף חדש מכל מה שאת כבר חשה כלפיו, דבר ראשון בדקי את הרצון שלך, הרצון הוא המנוע .

וזכרי - אם באמת תרצי, ותהיי מוכנה לעשות הכל כדי שזה יקרה - זה אפשרי!
שיהיה לך שבוע נפלא
יעל

היי יעל,

הייתי שמחה לקבל ממך טיפים כיצד להביא בפני בעלי את המודעות לשיפור איכות המערכת הזוגית
חוץ מכמבון יוזמה שלי של דיבור משותף,טיול,בילוי ומחמאות? אם יש לך עצות ורעיונות איך לעורר בשנינו אנרגיות חיביות ושמחות בדרכים מעניינות,אשמח לדעת.

לגבי כל מה שכתבת-זה לא ממש מדוייק,כי דווקא בתחומים האחרים אני חשה מסופקת ופעילה עד מאוד!!

תודה על העזרה,
חגית.

רובנו מרגישים דומה פלוס מינוס, בתקופות מסוימות לפחות, בחיינו הזוגיים
יש לזוגיות דינמיות של עליות ומורדות ובעיקר מורדות
צריך לדעת להפיח חיים בזוגיות ויש דרכים לכך, לדעתי יש ליזכור כי עבור זוגיות מוצלחת יש צורך ביותר מאשר לחיות ביחד, יש צורך בעצמאות וחיוניות של כל אחד מן הצדדים בנפרד

אם תרצי תוכלי לכתוב למייל המצורף ונפתח את העניין לעומק
Good luck

[email protected]

ברוכה הבאה לפורום!
אני יכולה להבין את הרגשת הדחיפות שלך.
יעל תשיב לך עוד היום.
עדה

אני שומעת ממה שכתבת את הרגשת הדחיפות ואני חשה בכאב שלך.
עם זאת אני רואה גם את הרצון שלך לשנות את המצב. ממה שכתבת עולה כי בעלך פוגע בך באלימות מילולית ועם זאת הוא לא באמת מתייחס ומפסיק זאת אלא, כפי שתיארת הוא מבטיח להשתנות אבל זה חוזר על עצמו.

היות ואת היא זו שפונה אלי בפורום ואת היא זו שרוצה לשנות את המצב, אני מציעה להתבונן רגע עליך. לשים אותו לצורך ההבתוננות שלנו בצד ולראות מי את שם בסיטואציה הזו? כלומר, מי היא מזל שניצבת מול בעלה כשהוא פוגע בה? באיזו הוויה את נמצאת שם לדוגמא: חזקה, חלשה, עצמאית, חסרת אונים או כל דבר אחר שאת מרגישה....

מי היית רוצה להיות שם בסיטואציה הזו? מה יאפשר לך להיות כך?

בנוסף הייתי מציעה לך לבחון את הקויים האדומים שלך. מה את בשום פנים ואופן לא מוכנה לסבול. מהו הגבול שעד שם את מוכנה לסלוח, שאליו את לא מוכנה להגיע, מהו הגבול שעד אליו את מוכנה לסבול איך שיתיחסו אליך ומהו הגבול אותו לא תהיה מוכנה לעבור לא משנה מה.

איזה חוזקים בך את צריכה לגייס על מנת לעמוד בגבולות שלך? מה יוכל לתמוך בך שתעמדי בגבולות שהצבת לעצמך? האם יש מישהו או משהו שאת חושבת שיוכל לעזור ולתמוך בך בכך?

מקווה שההתבוננות על הגבולות שלך ועל מי שאת בסיטואציה הזו תיצור בהירות שתתחיל לאט לאט להתיר את הפלונטר ולשנות את המצב ...

מאחלת לך ערב נעים!
יעל

שלום פלונית וברוכה הבאה לפורום,
לא ברור לי ממה את בדיוק מוטרדת.... האם את מוטרדת מהתנהגותו המשתנה של הבעל כלפיך?
האם את מוטרדת מהתנהגותה של האישה?
האם חשבת שהתנהגות זו קשורה אולי בכלל ליחסים ביניהם ולאו דווקא אליך? או אולי למצב רוח חולף שלהם?
באימון אנחנו בודקים את המציאות כפי שהיא ולאו דווקא את הפירושים המתלווים.
"שפת גוף" נותנת מקום להרבה פירושים אשר לעתים שגויים.
במציאות קרה שהיא נתנה לך נשיקה ובעלה פעם אומר שלום ופעם לא אומר שלום.
מה הסיפור הזה, או ליתר דיוק הפירושים שאת מוסיפה, אומר עליך?
מי את במפגש איתם? איך את מגיבה?
אני מזמינה אותך לנסות להתבונן על המציאות בצורה כמה שיותר נקייה, ללא שיפוטים וביקורות.
החיים הופכים הרבה יותר קלים.
שבוע נפלא!
עדה

שלום רב. תחילה, תודה על תגובתך. בהמשך ברצוני לחדד את שאלותי: א. בעלה כשהוא נמצא ליד אשתו וכשאני נפגשת ברחוב מברכת אותם לשלום, הוא באופן קבוע אינו מישיר מבט אלי כשעונה לי "שלום" , אני אישית מרגישה כעין זלזול/התנשאות, ב. ושאלה נוספת, לגבי אשתו: לא פעם ניסיתי ליצור קשר חברתי איתה ולהזמינה לביתי, והיא תמיד מתחמקת בתירוצים, אך כשפוגשת אותי ברחוב והיא נמצאת ליד בעלה היא מעבר שעונה לי "שלום" גם מנשקת אותי, יש כאן סתירה. אדם שרוצים את חברתו ושאוהבים אותו מגיבים כפי שהיא מגיבה (בנישוקים), אך מדוע מתחמקת תמיד מלבוא אלי, משהו כאן מוזר, ויש כאן סתירה. בכלליות, למרות שאינך מכירה באופן אישי את הבני זוג, מה לדעתך לפי ההיגיון יכול לפרש התנהגותם? אני סקרנית מאד לדעת. שוב:א. מדוע כשהוא נמצא עם אשתו הוא אינו מישיר מבט כלפי , רק כשהוא לבד? ב. מדוע ברחוב היא מנשקת אותי כשפוגשת אותי , ומעבר לכך אין שום קשר !!!! . תודה על התייחסותך למכתבי ובהצלחה בפורום החדש.

שלום פלונית,

חשוב לי לחזור ולהדגיש בפניך שאימון מטרתו לקדם את חיינו בתחום שבו אנו בוחרים.
הפורום הזה עוסק באימון לזוגיות....הכוונה לזוגיות שלך ולא ליחסים עם זוג אחר.
בפורום זה אנחנו גם לא ניתן לך עצות או פירושים או ביקורות...אנחנו רק ננסה להאיר את תשומת ליבך במקומות שאת מרגישה מוטרדת.
אז לגבי הסיפור הספציפי...אני חוזרת על השאלה: למה את כל כך מוטרדת מאופן התנהגותם?
את אומרת שאת מרגישה זלזול או התנשאות.....האם זה קורה לך רק מול הזוג הזה או שמא גם במקרים אחרים? מה התחושה הזאת אומרת על ההערכה העצמית שלך?
עד כמה הקשר עם הזוג הזה חשוב לך? האם את רוצה בקשר איתה או שמא איתו? או ביחד?
האם את מתקשרת מולם את הרגשתך?
אני מזמינה אותך לברר בינך לבין עצמך....מדוע התנהגות של אחרים כל כך מפעילה אותך.
אני מאמינה שאנו יכולים לבחור מה אנו מרגישים ובדרך זו לקחת אחריות על מה שקורה לנו.
המשך יום נפלא!
עדה

היחס שאני מקבלת מהסביבה (מאחרים) משפיעה על הזוגיות שלי. כי אני מטבעי כל הזמן מנתחת התנהגויות של אחרים כלפי, ואחר מעבדת את זה בדברי עם בעלי, כל שיחתי בד"כ זה על כל אדם "למה הוא ככה, ולמה היא ככה וכד'". מספיק איזה פרצוף חמוץ או חוסר אמפתיה שמגלה או איזה גבר או איזה אישה כלפי יכול לגרוםלהשבתת השמחה שלי לכל היום, ומאז ומתמיד היתי כך רגישה, זה לא בשליטתי, אולי משום שאני טיפוס מאד מאד חם ומעוניינת שכך התנהגו אלי. חשוב לי שאנשים יהיו מאד אמפתים כלפי, כי אחרת אני מרירה, עצובה וזה משפיע על הזוגיות ולצמצום מספר החברים שיש לנו- פשוט מוחקת אותם מהמוח. מאד חשוב לי שיעריכו אותי, להיפך, אני מרגישה שווה, וברגע של חוסר תשומת לב או אמפתיה של גבר או אישה- מייד זה משפיע עלי מאד לתפקוד בבית ובעבודה, נקשרתי מסיבות אישיות לזוג הספיציפי שעליו אני מדברת. נכון, שאי אפשר לכפות על אדם להיות אמפתי או חברתי, אך מעולם לא נתקלתי באדם שעונה לי שלום מבלי להישיר מבט כלפי, לכן זה תמוהה בעיני, וכמו כן לא נתקלתי באישה שמחוץ לביתה מקרינה חום ואהבה אך מעולם לא יצרה קשר חברתי כלפי.חשוב לי תמיד לרצות את אחרים בשביל למצוא חן בעיניהם.

שלום פלונית,
קודם כל , כל הכבוד על הפתיחות שלך.זה תנאי ראשון לאימון טוב!
הנקודה החשבוה בכל מה שכתבת בתגובתך האחרונה היא:

"חשוב לי תמיד לרצות את אחרים בשביל למצוא חן בעיניהם"

כאן עולה דפוס התנהגות שלך שרצוי לבחון אותו לעומק.
איך את מרגישה כשאת מרצה אחרים? האם את מאושרת? האם את שמחה?
או שמא זה מאמלל אותך כל פעם מחדש?
האם בשביל "למצוא חן" צריך לרצות? אולי יש דרכים אחרות?
האם את מוצאת חן בעיני עצמך? איזה שינוי היית עושה בחייך, כדי שתמצאי חן בעיני עצמך?
אין לי ספק שכאשר תאהבי את מה שכל בוקר את רואה במראה, גם הזוגיות שלך תפרח
וגם אחרים יאהבו אותך מבלי שתצטרכי לרצותם.
אני בטוחה שיש מה לאהוב בך, האם את בטוחה?
אני מזמינה אותך לערוך רשימת תכונות ויכולות- לפחות 20 - שעבורם את יכולה להתאהב בעצמך.
ספרי לי אחרי כן איך את מרגישה.....
מברכת אותך באהבה עצמית אינסופית.....
עדה

שלום רב. כשקראתי את תגובתך, נתת לי להבין מה בעצם כואב לי. לא נעים לכתוב, אבל זו האמת וכך אני מרגישה. ז"א: כתוב: "יהללך זר ולא פיך". אך אין לי ברירה ..... הנקודה, שאני מודעת להרבה תכונות חיוביות שיש בי, ובעיקר למראה החיצוני שלי שבזה אין מה לדבר, העובדה שבעלי תמיד מעוניין לצאת איתי ברחוב או להיות בפורום מלא אנשים, כי המראה החיצוני שלי גורם לגברים וגם לנשים לסובב את ראשם.וזה כנראה מרים את האגו שלו. נכון, זה מחמיא לי, אך יותר היה עושה לי טוב בחיים אם אנשים לא היו דוחים את הצעות החברות. יש כאלה זוגות (מעטים) שמאד הייתי רוצה את קרבתם, ולהיות בקשר איתם, אך הם דוחים אותי משום מה בכל מיני תירוצים: שעסוקים, ועייפים ועוד ועוד. נכון שהם יותר ברמה השכלתית ומקצועית גבוהה בהרבה משלי, וברגע הדחייה והתירוצים, זה גורם לי למעט מפח נפש והרגשה מתוך נימוס והכרה כשפוגשים אותי ברחוב. לא חסר לי חברות, אך הייתי מעוניינת ביותר. ולכן, פניתי אליך בתחילת הדו שיח שלנו בשאלה: מדוע הגבר עונה לי שלום כשפנוה את ראשו הצידה כשהוא ליד אשתו, וכשהוא פוגש אותי כשאתו לא נמצאת לידו- הוא כן מישיר מבט, , והייתי יותר מסופקת לוא היית עונה לי ישירות לשאלתי. על כל פנים תודה על העידוד והאיחולים שלך והעזרה שאת נותנת בפורום.

שלום פלונית,

אני שמחה בשבילך שאת יודעת לזהות את התכונות החיוביות שלך ואת מודעת ליופייך.
ברור שבעלך גאה בך מאד.....
לגבי השאלה שעליה את מתעקשת לקבל תשובה, הסברתי כבר באחת התשובות שלי שאנחנו לא עוסקים בפירושים באימון ובודאי לא בפירושים על מישהו שלישי.
מה שחשוב הוא שאת תזהי את דפוס ההתנהגות שמציק לך ותוכלי לשנות אותו.

נראה לי שהדיון שמתפתח בינינו לא שייך לפורום הזה העוסק בזוגיות.
אם השאלה על התנהגותו של הגבר מאד מציקה לך ואת רוצה תשובה עליה, רק את יכולה לברר זאת.,רק את יכולה להתמודד מולו ולשאול אותו. לי אין את הזכות לפרש אותו.

כמתנת פרידה לדרך אני משאירה לך שתי שאלות:
- איזה אמונות יש לך לגבי יופי בכלל? לגבי היופי שלך?
- מדוע אנשים עם השכלה גבוהה משלך גורמים לך להרגיש מפח נפש? איך תוכלי לשנות זאת?

יום נפלא!
עדה

הבנתי את המסר , נתת לי מקום למחשבה. יישר כח. יום טוב. ותודה מקרב לב.