פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

הבן שלי בן 14 מזה חצי שנה עם ריספרידקס והפסיכיאטרית בזמן אחרון נתנה לו עוד חצי כדור(היה לןקח 2 וחצי מ"ג) והיום 3 מ"ג והוסיפה גם כדור של דקינט 2 מ"ג. למה זה בדיוק הדקינט כי ברוך השם אין לו מחלת פרקינסון

מאיזה גיל אפשר לשחרר את עצמך מאישפוז יום במחלקה פסיכיאטרית?

בני בן 4.5 נמצא בגן של גהה.הוחלט שלא לחכות לשנה הבאה כשיהיה שם כל השבוע(כרגע משולב) אלא להתחיל בטיפול תרופתי."הוא לא פנוי רגשית לכלום","צריך להרגיע ולאזן".אלה התגובות.בבית המצב מאוד מתדרדר.התקפי זעם התחלפו בהתקפי צחוק מטורף.
הפסיכיאטרית אמרה שזה דומה לריספרדל,רק "יותר עדין".מחיפוש בגוגל ישר עולה שיש כתופעות לוואי טיקים שלא עוברים גם כאשר מפסיקים.האם הדבר נכון?אם דומה לריספרדל,למה לא עדיף מאשר לקחת סיכון של טיקים כאלה???
בגן הוא מקבל טיפולים מכל הסוגים כולל מוזיקה,אומנות,ספורט,בע"ח.ולמרות הכל המצב מדאיג מאוד...

ברצוני לדעת אם בגלל שאני שתיתי כל ההריון מתדון במינון של 115 מילגרם ועכשיו נולד לי ילד בן במשקל של 2644 ובשבוע 35 ושישה ימים רציתי לדעת אם חייבת להיות לו תסמונת גמילה ואם כן כמה זמן זה עובר ואיך זה אצל תינוק הכריז הזה ומה ההשלכות של זה בעתיד אני מאוד דואגת

שלום.אני בן 17 והזמנתי טור לפסיכאטרית ילדים,אחרי שגילו אצלי חשד לADHD ,ובגלל שאני חושב שיש לי הפרעה אחרת מסויימת גם.
אמא שלי קבעה לי טור והפסיכאטרית אמרה לה שהיא חייבת לבוא..
ואני כאילו ממש אבל ממש לא מתכוון לפתוח את הלב כמו שצריך שאמא שלי יושבת לידי..זה פשוט ישנה את התוצאות של האבחון ..אני מצב בחיים ובאמת דגש גדול על ה- בחיים ,שאני יוכל לדבר ליד אמא שלי על כל הדברים שמציקים לי.
מה לעשות במצב כזה?<
תודה מראש

אני אב לילד אוטיסט בן 5, בני הבכור,הלומד בגן תקשורת. בנוסף תזזיתי ותוסס, מבחינה שפתית - עדיין גרוע, משמיט הברות ומרכיב משפטים של עד 4 מילים, מטופל שלוש פעמים בשבוע אצל קלינאית .
אובחן כאוטיסט רק לקראת גיל 3, הריון ולידה תקינים, וכך גם ההתפתחות הפיזית, ישב עמד והלך לפי גילו ללא קשיים ניכרים בהיותו פעוט, שמנו לב שמשהו לא תקין רק כאשר הבחנו בעיכוב שפתי ניכר לעומת ילדים בני גילו, בהמשך ניכרה התעלמות מפניות הסובבים ופה ושם דברים קטנים שבדיעבד אפשר לפרשם עקב אוטיזם- כגון פתיחה וסגירה של דלת פעמים רבות, זחילה ללא פשר, בהמשך דווח מהמעון בו שהה על קשיים אחרים - בעיקר תקשורתיים חברותיים והשמעת קולות רמים ללא פשר.

לאחר אבחון פסיכולוגי הושם בגן שפתי אך ללא הצלחה, ובאמצע השנה הועבר לגן תקשורת לאחר אבחון פסיכיאטרי בהתאם, כאן השתלב במהירות וללא קושי כמעט.

לאחר העברתו התנהגותו השתפרה באופן ניכר. מתחילת השנה הזו - השנה השנייה שלו באותו גן תקשורת - חלה ירידה ונסיגה מבחינה התנהגותית, הגן מדווח על צעקות רמות, סטריאוטופיות יתר, הכאת ילדים וצוות , וכו' .
צוות הגן החליט לאחר התייעצות מומחים - לשים אותו בחדר משלו בשל כך על מנת "לאסוף אותו", כאשר פעילויות משותפות מוגבלות, לרוב הפעילות שלו נפרדת. ולמעשה לנסות לחברת אותו בהדרגתיות.
מבחינה לימודית וקוגנטיבית: הן בגן והן הפסיכיאטר התרשמו לטובה מיכולותיו, לומד דברים חדשים ללא קושי, לאחרונה נגמל מטיטולים לחלוטין כולל לילה, לציין שהגמילה נעשתה על ידי בזמן קצר, כי הגן התקשה במשימה וכיוון שהעדיפו להתמקד בתנהגותו.
המצב בבית: יותר טוב בהרבה מהמדווח בגן, סטראוטיפיות אכן ניכרת ואנו מעירים לו והוא מפסיק, אלימות כמעט ואינה ניכרת (אלא אם כן יש סיבה לכך - לעיתים עקב אחיו הקטן המציק לו.)אציין כי בני עצמאי ברוב התחומים ומתעניין במגוון תחומים בהתאם לגילו, ואף יודע לפתור בעיות שונות "שנתקל" בהם , בסה"כ בבית התפקוד טוב.
לפני כחודשיים לאחר בדיקת פסיכיאטר , לאחר קריאת הדו"ח ,הפסיכיאטר התלבט הוא הציע ריטלין בשל חוסר הקשב וריספירדל בשל התנהגותו בגן . סירבנו לריספרדל ולכן התחיל טיפול תרופתי בריטלין. בתחילה במינון נמוך של 2.5 מ"ג פעמיים ביום ולהעלות ל 5 מ"ג פעמיים ליום במידת הצורך, בתחילה היה ניכר שיפור רב, גם כאשר קיבל רק 2.5 ליום, פעם אחת. כאשר קיבל יותר - חלה התנהגות סטריאוטיפית קשה יותר ובגן דיווחו על קשיים ניכרים של אלימות וסטראוטפיות יתר (לאורך תקופת מבחן קצרה הגן לא ידע על הטיפול ומינונו לשם מהימנות הטיפול)

מה ניתן לעשות כדי לשפר את מצבו בגן?? האם קונצרטה יכולה לעזור במקרה הנ"ל ?איזה טיפול תרופתי הרגעתי שיאזן יותר?

אני מקווה שתוכלו לעזור לי.
יש לי בגן ילד בן כמעט 4 שהוא סרבן כפייתי. כל דבר שמבקשים ממנו לעשות הוא מסרב: אם אומרים לו לך לאכול - הוא לא רוצה לאכול (גם אם הוא רעב) הוא לא רוצה לעבוד באף שטח יצירה שמציעים לו, אם חבר אמר לו משהו וזה לא מוצא חן בעיניו הוא- מרביץ, מושך בשערות, הוא מתחצף (גם לצוות וגם לאימו - ראיתי מקרה שמשך לה בשערות)- כמעט כל כלל שיש בגן הוא מורד בו. הוא רוצה לעשות רק את הדברים שהוא רוצה לעשות - פינת בובות ובצק. כמו כן אני יודעת שיש לו בעייה בשחרור הצרכים שלו בצורה נורמלית (עדיין עושה בסיר וצואה אינו משחרר - הגיע כבר למצב של שחרור ידני בבי"ח ואימו אמרה שלפי אבחנה רפואית זה משהו פסיכולוגי). אני חייבת לציין שהסרוב שלו לא מגיע להתקפות זעם, בכי, צעקות, מכות פשוט סרוב מוחלט - גם אם אשלול ממנו פריבילגיות זה לא יעזור. כגננת ניסיתי גם את הדרך הטובה (פרסים, הפתעות, מדבקות) להתנהגות טובה וגם את דרך השלילה (אין חצר, אין פינת בובות עד שלא תעשה כך וכך), כרגע אני במצב של "תעשה כרצונך" כל עוד הוא לא פוגע באחרים.

האם תוכלו לתת לי עצה כיצד לנהוג איתו, האם אני יכולה להביא את הילד הזה למצב של עשייה אפילו חלקית?

אשמח לתשובה

שלום.
בת 17.
בעיית אכילה גבולית . משקל תקין. מאוד מתאפקת שלא לאכול.
בעבר היה חמור יותר . יש שיפור.

להתערב או להתעלם?
התערבות יוצרת מתח ביחסים.

שלום,
בני בן ה 16.5 כבר קרוב לשנה לא הולך לבית הספר.
הבעיה היא שזה לא רק בית הספר, הוא כמעט ולא רוצה לצאת מהבית. רוב הזמן במחשב.
ניסינו לקחת אותו לטיפול , אך גם בזה הוא לא משתף פעולה.
פעם לקחנו אותו ממש בכוח, אז הוא שם סוודר על הראש שלא ייראו אותו ולא היה מוכן לצאת מהאוטו. התופעה הזו של לכסות את הראש עם סוודר או שמיכה חוזרת לא פעם כשלוחצים עליו לצאת מהבית.
בכלל יש לו רגישות גדולה למראה שלו - בהתחלה טען שלא יוצא בגלל פצעים, אבל קיבל רקוטאן ועכשיו כמעט ואין לו פצעים.
לפעמים הוא מתלונן שהוא לא יוצא כי השער שלו לא מסודר.
כבר מגיל צעיר הוא התבייש להוריד חולצה בבריכה. גם עם אוכל הוא עושה בעיות, הרבה דברים הוא לא אוכל, לאחרונה הפך צמחוני ולא מוכן לאכול בשר.
בעיה גם שקשה לאבחן אותו ממש, כי אינו משתף פעולה. מה שכן הוא מוכן להתאשפז, אבל אנחנו לא רוצים, כי זה לא נראה הגיוני, כי בבית בד"כ הוא מתנהג בסדר.
אגב עד לפני מספר שנים הוא היה תלמיד מצטיין בכיתה.
הוא החל לקבל פריזמה לפני מספר חודשים, כי אבחנו גם דכאון, אבל השיפור הוא מועט מדי.
האם התופעה הזו של כיסוי ראש יכולה להעיד על BDD ?
מה אתם ממליצים ?

תודה

שלום .... אין לי מושג באיזה פורום ליכתוב את זה אבל זה ניראה לי מתאים ליכתוב פה .... אולי תעזרו לי להבין ...

בת דודה שלי כיום בת 10 וחצי מאז שהיא היתה בת 4 היא הייתה שואלת המון המון שאלותת משגעת את כולםםם .. יש לה משפחה רגילה ואוהבת והיא ילדה רגילה ובריאה אבלל היא לא מפסיקה להיסתקרן נגיד אם היא רואה משו היא ישר שואלת למה הוא ככה וככה אחרי שהיא מקבלת תשובה היא שואלת עוד אלפי שאלות ומתישה

לא מזמן היא החליטה ליפתוח לעצמה סוג של בית ספר בחדר שלה כשהיתה יותר קטנה אהבה מאוד ללמד את חברות שלה וכעט היא החליטה שהיא לומדת לבד היא לוקחת אנציקלופדיה ומלמדת את עצמה לבד בחדר שלה או שהיא לוקחת מחברת מתימטיקה וכותבת מלא תרגילים ופוטרת היא נורא אוהבת את זה ונוראאוהבת לילמוד לבד סוג של אוטודידקטית אבלל השאלות שלההה מתישות את כולם העירו לה על זה וזה לא אכפת להה היא עדין רוצה לדעת הכל

אנחנו יודעים איך להיתמודד איתה אבל היתי שמחה אם היתם עוזרים לי להבין מה זאת התופעה ומדוע היא כזאת כי זה מדאיג אותי תודה מראש[=

שלום לכם ,הלוואי ויכולתי לחשוב אחרת,שאולי יש סיכוי שאין לי הפרעה כלשהי,
במשך ה3שנים האחרונות הייתי המון פעמים בסיטואציות שבהם התנהגתי כ"מופרע" ולא באמת ידעתי על כך,כאשר נשאלתי בחודשים האחרונים על ידי מספר אנשים עם יש לי הפרעת קשב וריכוז ,והתחלתי לקרוא על כך,בעצם לא רק קראתי על הADHD ,אלה על כל התסמינים הפסיכאטריים שחווים ילדי ADHD ,
אחרי שקראתי על המון סוגי הפרעות ועל התסמינים שביניהם,באופן מוזר אני מוצא בדר"כ רק 2 תסמינים מתוך 8 של כל הפרעה שמתאימים לי ,
אני ידבר על המצב שלי לא בשפה רפואית ,אלה בעצם על הסיפור שלי ואיך הגעתי היום למצב שאני כותב פה.
כשהתחלתי את תקופת הביתספר היסודי היו בטוחים שאני מחונן,הייתי כל כך מבריק שבגיל 5 למדתי לדבר באנגלית רק מלקרוא ולשמוע.לאורך כיתות א-ו ב90% מהמקצועות הייתי מצטיין.חוץ מספורט.אך לא הייתי ילד מקובל.היו לי כמה חברים טובים מאוד אבל לא מקובלים.כשהתחלתי את החטיבה הפכתי לילד מקובל כתוצאה מהיקשרות אל ילדים פופולריים וכולם נמשכו אליי,(כיתה ז'),לקראת סוף השנה חלה קצת ירידה בפופולרייות שלי,לא ממש רלוונטי.באותה תקופה החלה בעיית היעדרות מבית ספר קבועה אצלי עד היום.מן עניין כזה שפעם בשבוע בממוצעלא בא לי ללכת לביתספר.עם הזמן זה נהיה רציני יותר ועם זה באה בעיה ביכולות הלמידה שלי.
אני יכול לספר על כך שחבריי כינו אותי בכינויים כמו -אדיש..חסר רפלקסים..נזק..
כמו שאמרתי ,בעבר לא ידעתי שכל הדברים האלו נחשבים להפרעה. היום אני יכול לספר על עצמי-שבאופן בלתי נשלט ,כשאני בחברת ילדים מסויימת אני אוטומטית מחפש דמות מסויימת שנוח לי אותה יותר ,ואני לא יכול להתסגל לחברה עם אחד הילדים שאני מחפש בח'ברה הזאת לא נמצא.
הרבה פעמים בסיטואציות שונות שאני לא יודע מה לעשות אני שואל את עצמי -"מה אותו ילד היה עושה"?ובעצם כמעט בכל סיטואציה חברתית אני עושה את זה.דבר שבעצם מצביע על חוסר דימוי עצמי אצלי.
כמו כן יש אצלי -חוסר יציבות רגשית ושינויים חדים במצב הרוח.
היום שאני בסוף כיתה י"א ילדים מחשיבים אותי כילד מטומטם,אני מתקשה להתרכז בלימודים כי אני יותר עסוק במה קורה בכיתה ואיך להגיב במידה ומישהו ינסה לרדת עליי או יפנה אליי.
אני גם "לוקח ללב" בדרך כלל דברים שקורים לי,זה דבר שאני זוכר עוד מגיל קטן שקיים אצלי.בתקופה האחרונה אני מרגיש שפיתחתי יכולת להתמודד עם מצבים ופחות לקחת אותם ללב גם עם נעשה לי עוול או אמרתי משהו שכולם צחקו.
שאני בקרב קבוצת חברים תמיד ישמעו ממני הכי פחות.הדבר המצחיק שבמקום להיות קשוב למה שקורה,אני חושב על מה לדבר..ולא מוצא.רק כשיש נושא שהוא קשור אליי אני מצתרף לשיחה אבל לא דומיננטי בה אף פעם.
אני מרגיש כל הזמן עייפות במשך היום ואני חושב שיש פה קשר,אבל לדעתי זה כבר עניין של הפרעת קשב וריכוז שאני מתכוון לטפל.

שלום רב, הבן שלי הוא בן 7.5 ופוחד מאודדד ממחלות. כל דבר מלחיץ אותו, קרינה פלאפון- חושש מסרטן המוח, קרינה ממטען- חושש מסרטן השד, דופק מהיר כל לילה, כאבים בשיניים לא מוסברים.
אני אובדת עצות, כמה שאני מסבירה לו שלא יכול להיות לו סרטן השד כי הוא מאוד צעיר וכי הוא בן, הוא לא מבין וממש מפחד. כל לילה מבקש ממני לבדוק לו את החזה שאין לו גושים.
כל לילה מתלונן על דופק מהיר ומתקשה להירדם, לוקח לו שעה להירדם.
מבקש להוציא את כל מכשירי החשמל מהתקעים כי מפחד מקרינה.
מה עושים???
החשש הגדול שלי הוא שיש במשפחה של בעלי הפרעות נפשיות של חרדות, דיכאון וסכיזופרניה, האם יכול להיות שהוא מפתח הפרעה נפשית?

הבן שלי בן 12 סובל מבעיות נפשיות ריגשיות קיבל בהתחלה טיפות נאופטיל הופסק עבר לרדזין והופסק קיבל אתמול חצי כדור ניזונן 25 גרם ישן 17 שעות הקאות וכו לאחר שיחה אמרו להפסיק למשך יומיים שהגוף יתנקה הומלץ על רספרידל מה עושים נימאס מהכדורים והניסיונות

שלום,
אני אמא ל5 ילדים חד הורית לפני 4 חודשים ,בני בן 9,5 סובל מADHD מכיתה א והתחיל ברטלין בכיתה ב כי לא הייתי שלמה עם זה כי המבחן TOVA יצא תקין , בני גם סובל מבעיות קשאות של היתנהגות .פניתי לפסיכיאטר בתקווה שיעזור לו ונתן לו אדרונקס וריספונד 1 וריטליןLA40
הוא ילד ששוקל רק 39 קג אין לו תאהבון המצב רוח שלו מאוד ירוד נירא דיכאוני ובסוף היום יש לו גם התפרצויות זם הוא לא יכול לשמוע רעש ובכי של תינוק או מוזיקה או שהאפך הוא צורח בשביל להסיג דברים הוא היה ילד עם שימחת חיים לייצן גדול היום אני מאוד מודאגת אולי המינון של התרופות לא מתאימים לו אולי אדרונקס מספיק לו והוא לא צריך ריטלין הוא גם מאוד רדום אין לו כוח לכלום הוא כל הזמן מיסתכל על הגוף שלו על הידיים הוא הומר שהוא רועד הידיים שלו רועדות לפעמים בכיתה הוא לא כותב כי הוא לא יכול העניים שלו כל הזמן אדומות אני מסתכלת אליו ואני בוכה אני יודעת שהוא זקוק לטיפול תרופתי אבל משאו לא בסדר ואני לא מצליחה לעזור לו .
אני רוצה לציין שאבא שלו תמיד יתנגד לטיפול תרופתי אז לילד יש מסר כפול שהאמא רוצה לסמם אותו אז הילד כולו מבולבל מה נכון ומה לא את האמת שגם אני אני מודה מפחדת לעשות לו נזקים אני זקוקה לעזרה לדעת מה נכון ומה לא לאן לפנות אין לי כסף לשלם 1000 ש"ח לבדיקת פסיכיאטרית שוב אני פעם אחד לפני 6 חודשים סיפרתי לפסיכאטר שהמליץ על התרופות כל התופעות והוא ענה שהכל בסדר שזה מינון נמוך אז המשכתי אבל אני לא שלמה עם זה בכלל בבקשה תעזרו לי לעזור לבני !
בתודה סיגלית

מדובר בנער בן 14(ילד טוב שמתהג יפה ולומד) שלפני חצי שנה עבר משבר נפשי כשהתחיל להיות בחטיבה עקב כדור חד פעמי של סם שחברים נתנו לו והוא חשב שזה סוכריה מטוס.היום הוא בבית ספר אחר בכיתה קטנה לומד טוב אבל עם כדור של ריספירדקס עקב זה שעבר משבר.האם לטווח ארוך הכדור משפיעה לרעה? האם יש סיכון כלשהו בלקיחת כדור וחצי של ריסירידקס ?הוא כבר חצי שנה לוקח את הכדור של 1 מ"ג וחצי.