פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים - יש לך שאלה?

יעל שלום,

ההבדל בין איחור לפיגור הוא בדיוק העניין של קביעות : כשאומרים איחור, הכוונה היא שיש סיכוי גבוה שהילד יסגור את הפער,ויהיה כמו בני גילו.
במושג "פיגור" אנחנו מתכוונים, שתמיד יישאר פער בין התפקוד בפועל לבין המצופה מן הילד יחסית לגילו.
אצל ילד בגיל הרך, כגון שנה עד 3, בהחלט יש מצבים שאפשר לצפות לסגירת הפער, ולמשל : ילד שהיה חולה זמן רב, או פג.
יש מצבים, כמו למשל כשיש פגיעה במוח, או תסמונות מסויימות, שהפער לא ייסגר, לצערנו.

בגיל שנה ו-4 ח', ילד אמור כבר לעמוד (מבחינה מוטורית), לעשות פאזל קטן של עיגול וריבוע, להתחיל לבנות מגדל של 2 קוביות. הוא יודע להצביע על אור, לנופף לשלום, להבין "תן לי".

מאחלת לכם כל טוב, ותקווה להתקדמות !

יעל שוב שלום,

תודה לך שחזרת ושיתפת אותנו בכך שהכל בסדר.

אני מציעה להמשיך ולהישאר במעקב, מאחלת לכם רק טוב, גדילה ושגשוג !

שירן שלום,

לא לדאוג, הכל בסדר לפי תיאורך. טווח הגיל לישיבה ולזחילה הוא עד 9, אפילו 10 ח'.
לא חובה לזחול, יש ילדים שמדלגים על השלב הזה,
לא חובה למחוא כפיים. אולי ילמד לעשות זאת בעוד זמן מה.
צריך גם לזכור שעכשיו חורף, ילדים לבושים בשכבות, והדבר מכביד עליהם ומגביל אותם.
סבלנות !

שירן שוב שלום,

זה בסדר לדלג על זחילה בכל צורה. יש תיאוריות הטוענות שזה עלול לפגוע בהתפתחות בהמשך. שום דבר כזה לא הוכח, ולמירב נסיוני, לא ידוע לי על כך.

אם את 10 ח' לא ישב, בהחלט אפשר להתייעץ עם רופא התפתחותי, או עם פיזיותרפיסטית.

מיטל שלום,

בנך רק החל לדבר. לפי תיאורך נשמע שהוא ילד מפותח היטב. אך צריך להבין ולזכור, שהדיבור הוא "מבצע" מסובך, שכולל גם זכרון, וגם מוטוריקה של אברי הדיבור : גרון, פה, לשון, נשימה, וזה לא פשוט.
לכן, ילדים קוטעים את המלים, ובדרך כלל "מוותרים" על ההתחלה.
אין לך שום סיבה לדאוג, הוא יתקן את עצמו, עם התפתחות והבשלה של מנגנון הדיבור.

שלום פזית,

כיום, וזו התפתחות של השנים האחרונות, מדברים על דכאון אפילו אצל ילדים קטנים, ממש בגיל הרך, כולל תינוקות. בדרך כלל מדובר בילדים נטושים או מוזנחים מסיבות טרגיות (כמו תינוקות/ילדים בבתי יתומים), או תינוקות/ילדים שאימם נמצאת בדכאון, למשל דכאון אחרי לידה, והיא במצב קשה עד כדי כך, שאינה מסוגלת לטפל בילד (לחבק, לשחק איתו וכד').

הטיפול הוא ענייני , כדי ליצור את תיקון המצב : להעביר את הילד לידי דמות מטפלת, שתוכל להעניק לו את הבסיס של אהבה ודאגה , פיזית בוודאי, וגם רגשית.

לצערי, אין לי סטטיסטיקה של מצב זה.

כל טוב.

יעל היקרה,

קשה להיות אמא,תמיד, כל החיים.
עוד יותר קשה להיות אם לתינוק, תובעני, שאי אפשר לדבר אליו.
והכי קשה לפעמים להיות אם לפג : תינוק שנולד לעולם ועדיין מערכות הגוף שלו לא בשלות, וגם לו מאד קשה להסתגל לחיים שמחוץ לרחם.

מאידך, את מציינת שהיום הוא בוכה פחות מאשר בהתחלה, ולפי ידיעתנו, הוא ילך וישתפר, יהיה רגוע יותר ושקט יותר ככל שיגדל.

בשלב הנוכחי, אין עצת קסם לתת לך. צריך למצוא בסבלנות, את הדרכים שמרגיעות אותו, ועוזרות לך לטפל בו, הכי טוב שאפשר. תינוק שחש טיפול רכגוע ומגע רגוע - לומד מהר יותר להרגע ולהרגיע את עצמו. נדנדי אותו, השמיעי לו מוזיקה נעימה, שירי לו, עטפי אותו בעדינות, עשי לו מסאז'ים עדינים.

שמרי על עצמך, כדי שיהיו לך כוחות. נצלי מי שיכול לעזור לך, או להחליף אותך בטיפול : בעל, אמא, אחות, כדי שתוכלי לנוח, ויהיה לך הכוח והסבלנו.

גדילה נעימה !

צריך להתחיל לעבוד על גבולות מייד לאחר הלידה, אבל אין פירוש הדבר שצריך להשליט משטר צבאי, ו"לעשות לילד טירונות". התבונה, כמו תמיד בחיים, היא למצוא את שביל הביניים.
צריך להחליט מה חשוב, ועליו מתעקשים. על דברים פחות חשובים אפשר לוותר. זה תלוי בהורה ובאישיותו.
חשוב לשמור על סדר יום קבוע, כי זה הבסיס, אבל אפשר לפעמים להתגמש.
משפחה היא מערכת, שכל החברים בה צריכים לחיות בהרמוניה עד כמה שאפשר. לכל אחד יש צרכים, ואישיות. צריך להכיר אחד את השני, וללמוד להסתדר.
כהורים, יש לנו את האחריות הנוספת, להכין את הילד לחיים בחברה, ולכן, למשל, חשוב להקנות לו סדר יום מקובל, שיאפשר לו לתפקד במסגרות מחוץ לבית.
לגבי השינה - נדמה לי שכדאי להרגיל אותו לישון במיטה שלו, תוך כדי זה שאת מנסה לראות מה מרגיע אותו במיטה : מוזיקה, תנוחה מסויימת, מסאז', וכד'.

יפעת שלום,

א. לגבי שיום צבעים : בגיל 3 רוב הילדים יודעים לזהות ולשיים 3-4 צבעים שכיחים, כמו אדום, כחול, צהוב, ירוק. מאידך, זה לא מאד חריג, שילדים לומדים זאת מעט יותר מאוחר - בגיל 3 וחצי עד 4.
קודם כל, אפשר לבחון אם היא מזהה צבע. פזרי צעצועים או חפצים בצבעים שונים. קחי קובייה אדומה, ואמרי לה : זה אדום. תראי לי או תני לי עוד דברים אדומים. בדקי אם היא באמת מבחינה ומסוגלת לאסוף את החפצים באותו צבע. אם כן, וכך יש לך הוכחה שהיא מבחינה בין צבעים שונים, אפשר גם לעבוד איתה באותה דרך על למידת שם הצבע.

לגבי עיגול : ילד בן שנתיים כבר מצייר עיגולים, לאו דווקא עיגול מושלם. נסי לתרגל איתה את ציור העיגול, תוך הדגשה של תנועת היד המעגלית. הצורות גיאומטריות האחרות נלמדות בגיל מאוחר יותר. ריבוע בגיל 4, משולש אפילו בגיל 5.

בהצלחה !

רוב הילדים בשלים ללמידת קריאה סביב גיל 6, ולכן גם זה הגיל שנקבע לכניסה לבית-ספר. אבל, לא כל בני-האדם ולא כל הילדים הם בדיוק אותו דבר, ותהליך ההתפתחות, בכל תחום, שונה מילד לילד בקצב. יש שזריזים יותר, ויש שזריזים פחות. יש ילדים שקוראים שוטף רק בסוף כתה א', סביב גיל 7, ויש ילדים שקוראים כבר בגיל 4.

איה שוב שלום,

בשלב זה, רוב הילדים כבר קוראים בשטף, ככל שמדובר בספרי ילדים, עם מלים מוכרות ומשפטים קצרים. אבל, כמו שאמרתי, יש ילדים איטיים יותר, ועדיין בגדר הנורמה.
השאלה היא גם כמה היא מתרגלת קריאה, או כמה אתם מתרגלים איתה. חשוב להקפיד על רבע שעה/עשרים דקות של קריאה ביום. (קריאה פעילה של הילד !).
אם לא תשתפר בעוד 3 ח', כדאי יהיה לשקול אז אבחון דידקטי של הקשיים.

מרינה שלום,

אני מתרשמת שהילד שלך מטופל כמו שצריך. טוב שהוא הולך לגן טיפולי, ושם הוא מקבל את הטיפולים הנדרשים לו. חשוב גם, שאתם בבית תעבדו איתו, לפי ההדרכה של המטפלים מהגן.

כל טוב, נאמין שהוא ישתפר.

שרון שלום,

לא הייתי "רצה" במחשבות על בעיות תחושתיות. יש ילדים ש"נגעלים" מעיסוק בחומרים שונים, וזה לא חריג או לא תקין. גם לנו כמבוגרים יש הסתייגות מחומרים שונים, כל אחד והרגישויות שלו.

חשוב לראות, אם הוא עוסק בחומרים אחרים. למשל : האם הוא מחזיק דברי מאכל בידיים: ביסקויט? חתיכת פרי? האם הוא נרתע ממשחק בחול? במים?

אם הוא נוגע ועוסק בחלק מן הדברים שהזכרתי - הוא בסדר.

כל טוב !

לאמא מודאגת שלום,

המצב לא נשמע לי מדאיג. אפשר להמתין עוד קצת.
גם לא הייתי מעירה אותה. השינה חשובה.
אבל - נצלי את זמן הערנות שלה בצורה יותר אינטנסיבית.
א. הניחי אותה על הבטן, שימי לידה צעצועים שהיא אוהבת, בעיקר כאלה המשמיעים קולות, וגרי אותה להרים ראש, להסתכל עליהם, וכו'.
ב. החזיקי אותה מולך ו"דברי" אליה. שירי לה שיר, חייכי אליה. הראי לה צעצועים שתעבירי מול פניה והסתכלי אם היא עוקבת אחריהם.

המתיני עוד שבועיים-שלושה. אם לא תהייה ערנית ותקשורתית יותר, פני לרופא-הילדים שלכם.

הילה שלום,

בהתייעצות עם הפיזיותרפיסטית ההתפתחותית שלנו, רעות פסי, להלן תשובתנו :
קשה להבין מתיאורך מה בדיוק קורה לילדה. חשוב לראות את האופן המדוייק שבו היא מתהפכת ומתנהגת היום.
חשוב גם לראות את מכלול ההתפתחות שלה : קשר חברתי, ערנות, יחס לחפצים.
המשיכי "להזכיר" לה את ההתהפכות, הפכי לה גם את כפות הידיים, כך שתישא את המשקל על כף היד.
במקביל, מומלץ לבקש מרופא-הילדים, שיפנה אתכם לפיזיותרפיסטית התפתחותית.

חלי שלום,

שיום צבעים - בגיל 3 ילד אמור לדעת לשיים, ולזהות עפ"י השם, כ-3-4 צבעים, בדרך-כלל הצבעים הנפוצים : אדום כחול, צהוב, ירוק.

לגבי מספרים וכמויות : ילד בגיל זה בדרך כלל כבר סופר עד 10 (ספירה אוטומטית), יודע למנות עד 3-4 (כלומר : כששמים לפניו מספר חפצים, הוא מסוגל למנות עד 3 או 4, (אחד-אחד).
מבחינת הבנת כמות (כלומר : כשנותנים לו הוראה : תן לי שניים או שלושה דברים) הוא מבין כמות של 2, אולי 3.

שירה שלום,

גיל 4 הוא קצת מוקדם לטעמי ללמד ילד מספרים ואותיות. בגיל זה הילדים עדיין אינם בשלים לכך. מדובר בצורות קטנות, שכולן נראות דומות לילד, ולכן הלמידה קשה.
הייתי ממליצה לך להמתין עוד חצי שנה.
ואם את בכל זאת רוצה , יש כמה טיפים "ישנים" : למשל, לצייר את הצורה (מספר או אות) בגדול, כדאי תמיד בצבע מסויים, כדי שהילד יחבר בין הצבע והספרה או האות. זה יזכיר לו.
עוד טיפ הוא למצוא למה המספר או האות דומים. למשל: 1 הוא מקל, 4 הוא כסא הפוך 8 הוא בייגלה. טוב לבקש מהילד למצוא למה זה דומה, או מה זה מזכיר לו.
הכי חשוב ללמד את הילד את המושג של כמות : מה זה 4 ? (4 כפיות, 4 כדורים וכד'). טוב להמחיש לו עם חפצים קונקרטיים.
בשנה הבאה, כשיהיה בן 5, תוכלי לעבוד איתו עם חוברות שנקראות "מוכנים", והן מכינות לקראת כתה א'.
עצתי - אל תלחצי ואל תזרזי. זה יבוא ממנו, ועדיף שכך.

כל טוב,
חג שמח !

גלית שלום,

נראה לי שהבן שלך ממש לקראת הליכה עצמאית, אולי עוד חודש - 6 שבועות, וזה עדיין בטווח הגיל הנורמלי.
אם הפיזיותרפיסטית לא ביקשה בדיקה של רופא התפתחותי, אז כנראה אין צורך. אבל אני כן ממליצה לחזור לפיזיותרפיסטית למעקב, בערך עוד חודש ואח"כ לבדיקה נוספת, לאחר שיתחיל ללכת.

חג שמח !

גלית שוב שלום,

בהחלט יכול להיות. יותר סביר אולי, שהוא חושש ללכת, וזה שלב מוכר אצל ילדים רבים.

תגובות הכעס, כמו לחבוט את הראש ברצפה, לא בהכרח קשורות לעיכוב בהליכה. זה גיל של תחילת המאבק לעצמאות, וייתכן שזו הסיבה.
בכל מקרה, לא להתרגש, לא להראות לו בהלה, או כעס שלנו, וגם לא רחמים. שלא יהפוך את ההתנהגות הזו ל,מסחטה" רגשית. זה יעבור.

אמא של שלום,

יש סיבות להתנהגות אלימה של ילד בגן. יכולות להיות כמה סיבות, והשלב הראשון הוא למצוא מה הסיבה : יש ילדים שסובלים מאיחור בהתפתחות השפה. קשה להם להתבטא בדיבור, ולכן הם מגיבים בתוקפנות.
יש ילדים שיש להם בעייה תחושתית, או שהם מסורבלים. הם לא מתכוונים להיות אלימים, אבל לא חשים שהם מכים, כי התנועה שלהם לא עדינה.
יש ילדים שמרגישים מאויימים, כי הם חסרי-בטחון, ואז הם מגיבים באלימות. לפעמים קשה להם בבית, בגלל מתחים בבית, או כי יש להם אחים ש"מלחיצים " אותם, ואז הם מתפרצים בגן. יש ילדים שיש להם טמפרמנט "חם" ואימפולסיבי, וקשה להם לדחות סיפוקים.
כלומר : צריך לשבת ולחשוב, מה מציק לילד. אם זו בעייה התפתחותית, כמו איחור בהתפתחות השפה, או סרבול מוטורי, או שהוא בלחץ בגלל משהו בבית, צריך לעזור לו לפתור את הבעייה.
לא תמיד צריך חינוך מיוחד. ילד שהוא אינטליגנטי ונורמלי, אין סיבה להכניס אותו לחינוך מיוחד.
בכל מקרה, צריך לטפל בבעיית ההתנהגות, ולהעביר לו מסר ברור, שאסור לחטוף או להרביץ. מה שנקרא "לשים גבולות". צריך להגיד לו בפנים כועסות, שכועסים עליו וזה אסור. אפשר להעניש אותו בצורה רלבנטית : לקחת ממנו את הדבר שרצה וחטף מילד אחר, או לשלוח אותו לפינה לחשוב מה עשה רע, ולומר לו לחזור רק אם הוא מבקש סליחה, ומבטיח לא לעשות שוב.
אל תתייאשו, ילד לומד, גם אם זה לוקח זמן. שתפו פעולה עם הגננת, וזה יעבוד.