פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים - יש לך שאלה?

צליל שלום,
לא כל הדרכים "עובדות" שווה על כל הילדים. אבל ידוע לנו בבירור, שכעס ועונש אינם פועלים. המחשבה היא גם, שבעניין הגמילה, זה לא בשליטה של הילד : זה תהליך מורכב והדרגתי, ובשלב המעבר, הילד מצד אחד רוצה כבר להיות גמול (ולכן הוא לא רוצה טיטול), אבל מצד שני הוא לא תמיד בשליטה, ולכן "בורח" לו. אני בשלב זה ממליצה על מכנסי גמילה, שהם מין פתרון "אמצע". אפשר לומר לילד שזה תחתונים, כמו של גדולים, ומצד שני, זה מונע תקלות. תנסי.
דבר נוסף שחשוב ועוזר הוא היוזמה שלנו : לקחת את הילד מיוזמתנו כל שעתיים בערך לשרותים! לא לחכות שהוא ייזום, אבל לגרום לו להתרוקן. כך אנו מגבירים את המודעות שלו ללכת לשרותים, וגם כשהוא מתרוקן, אפילו אם "בורח" לו, זה לא הרבה ולא נורא.
זה פתרון טוב וסביר, במיוחד בתקופת החופש, כשהמשפחה בבית.
והעיקר - סבלנות, הוא בטוח ייגמל, לא תהייה בעייה בגן. הוא ממש קרוב !
בהצלחה !

בסמה שלום,
ילדים מתבטאים הרבה פעמים באופן פיזי, במכות. אלה דברים שהם לומדים אחד מהשני, רואים ילדים אחרים מרביצים. לכן חשוב לדבר על זה שאסור, ולתת להן דוגמה של התנהגות שקטה. ילד שגדל בבית שקט, ולא רואה שמרביצים, גם לא מרביץ בעצמו.
אפשר גם להעניש ילד שמרביץ : לא לתת לו לראות טלויזיה, או לשלוח אותו לחדר לשבת לבת עד שיבקש סליחה. בסופו של דבר ילמדו.

הילי שלום,

את אמורה להכיר את הילד שלך, ולדעת אם יש בעייה מסויימת שמטרידה אותו, או גורמת לו למצוקה, והיא הסיבה לעשיית הצרכים בתחתונים. חשוב לציין, שלפעמים הבעייה היא בגן, ולא בבית : למשל, שהגננת אינה מספיק קשובה אליו, או שיש ילד מסויים שמתנכל לו, או שמשהו קשה לו, והוא מרגיש מאויים בגן. העובדה שזה קורה בעיקר בגן מעידה על כך, שייתכן שלא טוב לו שם. חשוב לך לדבר עם הגננת ולבדוק. אולי אפילו לבוא מידי פעם במפתיע לגן ולצפות בו.
מאידך, בגיל 3 וחצי, בהחלט ייתכן שעדיין יש בעייה פיזיולוגית, והשליטה איננה מלאה, כך שקורים "פנצ'רים" מידי פעם. גם זה קורה עד גיל 4 לערך. הוא עדיין נחשב ילד צעיר, ו"מותר" לו, שהשליטה לא תהייה שלמה ותקרה נסיגה.
בדקי את העניין.
בהצלחה!

הילי שלום,
אם הכל בסדר בגן, הרי ככל הנראה, הכשלון בשליטה הוא פיזיולוגי. כפי שניסיתי להסביר לך קודם, תהליך הגמילה הוא הדרגתי ומורכב, לא כן/לא. בהחלט ייתכן, וזה מוכר לנו, שבתקופות מסויימות, הילד לפעמים מאבד שליטה : איננו מרוכז בעצמו, או שהוא מרוכז בדבר אחר, כמו משחק עם חברים, ואז איננו מודע לצורך שלו להתרוקן. אין לנו דרך לבדוק זאת באופן אובייקטיבי, אבל ידוע לנו שזה קורה להרבה ילדים סביב גיל הגמילה.
כפי שאמרתי, אינני רואה סיבה לדאגה, ואני מציעה לך להרגע. לא לעסוק בנושא, ובעיקר - לא לשדר לילד לחץ, או כעס, או תחושת כשלון. זה בוודאי יסתדר.
כל טוב!

לי שלום,
קרוב לוודאי שלא מדובר בקושי בזכרון אלא בחוסר בטחון עצמי. לפעמים זה גם מצב שבו הילד זקוק לבדוק את הסביבה והמבוגרים.
תהיי סבלנית אליו. אל תכעסי ואל תעירי לו. חשוב לעודד אותו בכל פעם שהוא אומר דברים נכונים, ובמיוחד כשהוא עונה יפה לשאלות ששואלים אותו.
כל טוב!

אנה שלום,
טוב שקבעת תור לנוירולוג. אין טעם לספקולציות קודם . הוא יבדוק את הילדה, אולי יבקש עוד בדיקות, ויאמר לך מה הבעייה. נקווה לטוב.
הרבה בריאות !

אביב שלום,
הקשר בין שינה רצופה לבין אוטיזם הוא עובדה שלא ידועה לי !!! להיפך - כשילד מאד לא שקט, שנתו מקוטעת והוא בוכה הרבה, יש לכך לפעמים קשר עם אבחון אוטיזם בהמשך !!!
מכל מקום, מזלכם שיש לכם בת כזו, ושימחו איתה. הרי זו ברכה שרק מעט הורים מקבלים.
בצד זה, חשוב לטפל באיחור השפתי, כדי שלא יתפתח תסכול אצל הילדה.
כל טוב!

רחלי היקרה שלום,

אל תכעסי על עצמך. ראשית, אף אחד לא מושלם, שנית, אי אפשר שתהייה סבלנות אין-סופית ! ושלישית - זה עדיף לילד, שאמא לא מושלמת. כך בדיוק הוא לומד מה הגבול !.
צריך להיות נוקשים, ועקביים, ולשדר כעס, כדי שהילד יבין שזו התנהגות לא רצוייה. להיפך : יש שממליצים לסגור את דלת החדר של הילד, או את דלת החדר של ההורה, כדי למנוע מהילד בצורה הכי ברורה להגיע למיטת ההורה. אם תעשי זאת במשך שבוע, מובטח שהילד יפסיק.
בפסיכולוגיה אומרים, שכל רגש של חמלה על מישהו אחר, צריך להתחיל עם רגש חמלה על עצמנו. מגיע גם לך לנוח, לקבל קצת פרטיות. שמרי על עצמך, בסופו של חשבון, הילד רק ירוויח מזה.
כל טוב!

דניה שלום,

את מעלה שאלה קשה, משום שהתשובה צריכה להיות תלוייה במידה רבה באופי הילד. אם זו ילדה "זורמת", שמנסיונכם מסתגלת בקלות לשינויים ומעברים בחיים, הייתי מכניסה אותה לגן עירייה ללא ספק. חשוב שתהייה עם בני גילה, ותתפתח יפה.
מאידך, אם מדובר בילדה שמגיבה בחריפות לכל שינוי, הייתי בוחרת להשאיר אותה בגן שלה.
מצד שלישי, המעבר לארץ אחרת הוא בכל מקרה "שוק" עבור הילד, בשל השינוי הדרמטי : גם ובעיקר - שפה אחרת, תרבות ומנהגים אחרים, הרגלים אחרים, כך שאולי אין צורך להתרגש מהמעבר גן בארץ, ובכל מקרה - להכניס אותה לגן עיריה.
בהצלחה !
נסי להקל על המעבר בכך שתכירי לה אולי 2-3 ילדים מהגן החדש, עוד בתקופת הקיץ. וכן - לכי איתה אל הגן החדש כמה פעמים. ראשית, שתכיר את הדרך ואת המקום. אולי אפילו פתוח שם, אולי מתקיימת שם קייטנה, ותוכלי להיכנס איתה פנימה ולהראות לה את המקום. כך, בתחילת השנה, המקום לא יהיה זר עבורה.
כל טוב!

ענת שלום,
1. בעניין השפה - חשוב לדבר הרבה אל הילד, ולהראות לו תמונות בליווי השמות של החפצים בתמונות, כך שישמע כל מילה באופן ברור. חשוב לדבר מול הילד, כך שיראה את תנועות השפתיים שלנו, חשוב להקריא לו.
2. בעניין הבכי - זו תקופה בהתפתחות הילד, ובדרך כלל היא חולפת. נסי לא להתרגש מכך, ולא להראות לילד שאת כועסת. זה מחריף את המצב. תהיי רגועה, דברי אליו בשקט. זה ירגיע אותו.
כל טוב!

רון שלום,
ראשית לגבי ADHD - כנראה שמי שאבחן את הילד התרשם שלילד יש גם קשיים בהתמקדות ובריכוז קשב. בהחלט ייתכן שזה יחלוף, כשהילד יגדל, והשפה שלו תשתפר. זה קורה אצל הרבה ילדים.

לגבי שמירת המידע - אנשי מקצוע : רופאים, פסיכולוגים, קלינאיות תקשורת וכו', חייבים לשמור מידע לגבי כל מטופל בתיק, עפ"י חוק, ובפיקוח משרד הבריאות ומשרד החינוך.. גם בשרות הפסיכולוגי של העיריה, שאחראי על החינוך המיוחד, חייב להיות תיק של כל ילד, עם המידע והמסמכים לגביו. התיקים האלה צריכים להישמר בארכיון מוגן ותחת חסיון, לפי כללים מאד נוקשים. למיטב ידיעתי, יש הקפדה בכל מקום על שמירת החסיון והסודיות, וכשילד יוצא מהחינוך המיוחד, כפי שאני מקווה שיקרה גם עם הילד שלך, התיק לא "הולך" אחריו.
כל טוב! בהצלחה ! מאחלת לכם שתהייה התקדמות טובה !

רון שוב שלום,

55 הוא מספר סעיף החריגות בספר האבחנות המקובל. בשל הגיל הצעיר של הילד, יש "חיבור" של הפרעת התנהגות/קשיים רגשיים/קשיי ריכוז וקשב. מקובל שבסוף הדו"ח, כותבים שוב את האבחנות, ואז כתב מי שאבחן את הילד כי יש לו שתי בעיות מרכזיות (לדעת המאבחן) : עיכוב שפתי, ובעיות רגשיות (אפשר היה לכתוב במקום בעיות רגשיות גם בעיות התנהגות, או קשיי ויסות. ).
בכל גיל אפשר לקבוע הפרעה של ADHD, על בסיס ההתרשמות מהתנהגות הילד, יחסית לבני-גילו. מאידך צריך לזכור, שבהחלט ייתכן שההפרעה הזו תחלוף בעוד שנה או שנתיים.
לשאלה השנייה : התיק של הילד לא נמצא בגן, ולא עובר מגן לגן. הוא נמצא בשרות הפסיכולוגי של העיריה.רק הפסיכולוגיות של העיריה תוכלנה לראות את התיק במידת הצורך, כפי שרופא בבית-חולים יכול לראות תיק של מטופל, גם כשהוא השתחרר מבית-חולים. חשוב שתדע, שהתיק לא גלוי בפני הגננת.
כל טוב!

שגית שלום,

גיל שנתיים ושלושה ח' הוא עדיין בתוך שלב "התוכי", בו הילד חוזר על מה שהוא שומע, כחלק מתהליך הלמידה.
לגבי זריקת חפצים - גם זו דרך למידה של עצמים בעולם : כמה הם קשים, חזקים, איזה רעש הם משמיעים. זו גם דרך לבחון גבולות ולקבל תשומת-לב : כמה אתם כועסים, איך אתם מגיבים, וכד'.
בוודאי שצריך להגיב בביטוי כעס, באמירת "אסור" בפנים חמורות, ובמניעת החפצים מן הילד, כשאתם רואים שהוא מתכוון לזרוק. כך ילמד, שגם אם זה מעניין, זו התנהגות לא רצוייה.
כל טוב!

קרן שלום,

לשאלתך הראשונה - חשובה עצם הבעת השמחה. כפי שלכל אחד מאיתנו יש צחוק קצת שונה, כך גם אצל תינוק : לעתים חיוך, לעתים צווחות. וכפי שאת מציינת, ייתכן שיש לך ילדה רצינית באופייה ! וגם זה תקין.

לשאלתך השנייה - המלמול מתחיל בגיל 3 ח' לערך. בגיל 6 ח', אם השמיעה תקינה, ניתן לצפות מתינוק שיפיק לפחות צלילים ראשוניים, כמו 'מ' 'ב' 'ד'. נהוג לבדוק אם הילד מחקה את האם כאשר היא מול פניו. ובכל מקרה, טוב לבדוק אם השמיעה בסדר

כל טוב!

אמא יקרה שלום,
ייתכן שהאור מסנוור אותה, ויוצר אצלה תחושה לא נעימה, ולכן היא בוכה. ידועים לנו ילדים, וגם מבוגרים, שיש להם רגישות מוקצנת למגע, או לקולות, וגם לאור. אפשר להתייעץ בעניין זה עם אופטומטריסט שמומחה בילדים. אולי ימליץ לך להשתמש באור עמום יותר, או באהיל מסוג מסויים.
כל טוב!

מיכל שלום,

אם את בקשר עם פיזיותרפיסטית, הרי שהיא הכתובת לכל השאלות שלך, ואני מעריכה שאת יכולה לסמוך עליה. לפי תיאורך, נראה שהילדה בסדר, אבל שתפי את הפיזיותרפיסטית בחששות שלך, ובוודאי יש לה תשובות.
כל טוב!

שרית שלום,
פעמים רבות קורה, שילדים מגלים לפתע את "נפלאות" הגוף ! האיבר ש"התגלה" להם הופך מוקדם לתשומת-לב, והם בודקים אותו ומשתעשעים בו. בדרך כלל, זה גם קשור עם חוויה נעימה. לפעמים זה איבר המין, לפעמים זו הלשון, או תנוך האוזן.
זה נורמלי. אל תתייחסו לכך. קרוב לוודאי שזה ייעלם בעוד כמה ימים.
כל טוב!