פורום פסיכולוגיה הוליסטית - יש לך שאלה?

שלום. השאלה הפשוטה דורשת בירור, מעבר לתאור העובדתי: מה את סוחבת על כתפייך. ומה ",יושב לך על הראש"?. . הרגשה פיזית היא גם ביטוי על עומס ומצב רגשי..נסי להתבונן בעצמך בעזרת השאלות..

שלום ורדה
בחיינו ישנם שלבי מעבר שונים המאופיינים בתופעות פיזיות ונפשיות.
את מתארת סוג של שחיקה הבאה לידי ביטוי בשיניים ,בתעסוקה ,בחיי המשפחה .
הרגשה של איבוד החוסן הנפשי ושמחת החיים,אולי גם בגלל שהיית בשביל אחרים כל כך הרבה זמן ונעלמת לעצמך. נשים רבות חשות כך בתחילת גיל המעבר ושואלות את עצמן שאלות שלא בהכרח נשאלו קודם.
האם נעזרת אי פעם בטיפול נפשי ?אולי יחד עם השיניים כדאי גם לפנות לטיפול.

אם את מתגוררת באזור ירושלים או המרכז את יכולה לפנות למרכז יעוץ לאישה .
ניתן למצוא את האתר שלהם באינטרנט.
מגיע לך.
חנה

מודה על התשובה המהירה. אכן זה מרגיש כמו שחיקה. אני אפנה למרכז לבריאות האישה.

ורדה
המרכז נקרא מרכז לקידום האישה.
בהצלחה

שלום..את מתארת חוויה של שניות בחייך, שהוא המצב של רובנו, לחיות בעולם של טוב ורע, נכון ולא נכון, בסדר ולא-בסדר וכך הלאה. התוצאה היא שאנו חיים גם את זה וגם את זה. "בעל הבית" לא לקח את הפיקוד על חייו, והוא רוצה כנראה עולם אידאלי. אין כזה, חוץ מבספרים.

זה אומר שיש לראות מה לא סגור, לא מטופל, ולא שלם בחייך.ולנסות לטפל בזה.

כתרגיל מעשי: צעידה היא הפעלה של ימין ושמאל, שני צדי הגוף והמוח. צעידה יכולה לתרום לאיזון ולעזור לך למצוא את המרכז בין הקצוות..

נסי.

שלום. יש היום מודעות רבה לנושא, וכפי שציינת בית הספר מספק תמיכה וחונכות. עם זאת, ההסתגלות וההתמודדות הרגשית נמצאת ברקע ויכולה להיות גורם לחץ נפשי מתמיד. האם ירצה להיות בליווי של מטפל פרטי? האם אתם מוכנים? מה מציע האבחון?

נראה לי שזה פתרון טוב. יכול לכוונן אותו. ללמד אותו להירגע. להתמודד. לפתח מיומנויות חברתיות מתאימות ועוד - כל מה שיכול לבסס בטחון עצמי לאורך זמן. זה לא קורה לבד. צריך ליווי מקצועי.

אפשר ללכת קודם להתייעץ ולראות איך להמשיך.

בהצלחה

שלום. נסי לברר אתו מה מפריע לו בשיר? "מה אתה לא אוהב חמוד?" - תשאלי למשל. נסי להזדהות אתו, וכך אולי לנחש מה יכול להפריע ולהציע..למשל - זה הקול של מי ששר/ה? ואם אני שרה או מזמזמת את זה - זה גם מעצבן? אם תתקדמו - תשאלי אם הוא רוצה לשיר את זה?

שאלה כללית: האם יש לו רגישות יתר לקולות, לרעשים, לאור, למגע...יש ילדים/אנשים עם רגישות תחושתית גבוה שסובלים מדברים שאחרים אפילו לא חשים

נסי

שלום. אתה מעלה שאלה חשובה ומעניינת, להבנתי גם בשביל אנשים אחרים. אתה אומר בעצם שיתכן שאתה יכול להשתנות אם תדבר על רגשותיך. מה שקשה לך הוא שתהיה שונה בעיני אחרים שמכירים אותך בדרך מסוימת, אנשים שיש לך בעיניהם תדמית מסויימת שאתה חושש לאבד. תראה: התדמית היא כמו כלא. מגזימים בחשיבותה. לרוב הסביבה מסתגלת ויכולה לקבל. צריך קצת לוותר על הצורך לרצות, לקבל אישור, ולנסות להיות עצמאי וחופשי..תנסה

שלום. אובדן היא עובדה קיומית שכל בני האדם חוו, חווים, או יחוו מתי שהוא בחייהם. הדיבור והעיבוד והאבל - יכולים לעזור לאדם לשחרר את הצער ואת הזיכרונות הטובים והפחות נעימים עם האדם שהלך מהעולם, אולי לגלות את המשמעות שהיה לאדם זה בחייו. יתכן שאבל כזה יכול לעזור לו להיפרד וכך יכולה להשתחרר אנרגיית חיים שתאפשר קבלה והשלמה. מה מכל זה אפשרי ומעשי עבור אביך - לא ניתן לדעת. אפשר לנסות לדבר אתו ואל לבו..לומר לו שטוב לדבר על הרגשות במצבים כאלה..האם הכוונה שידבר איתך? או שיש עוד אנשים במשפחה שניתן לדבר אתם. תנסה. תהיה סבלני. אל תחכה לתשובות ברורות. הוא יקשיב. יחליט אם הוא מסוגל. בהצלחה

שלום תלמידה
המימד של הפייסבוק יכול מאוד לבלבל.
לכן בואי ננסה לעשות קצת סדר.

קיומן של מערכות יחסים בין המורה לתלמידים היא רצויה וחיובית.
תקשורת טובה תורמת לאוירה ולסביבה לימודית וחברתית טובה בכיתה.

הפייסבוק הינו אמצעי תקשורת נוסף לו יתרונות רבים היכולים לשפר ולהוסיף לתקשורת.
יחד עם זאת הוא גם מסייע לבלבל את היוצרות, מסייע לבלבל את הגבולות.
הן של התלמידים והן של ההורים והמורים.
הכתיבה על ה"קיר", והחשיפה מול כולם מייצרת סוג של יחסים שיטחיים עם העדר אינטימיות.
הקשר שלך עם אמא של הוא קשר של של אם -בת בהיררכיה של קשר בינדורי על אף "הסחבקיות" שעלולה להטעות.
הקשר של המורה עם התלמידים אף הוא קשר הררכי של מידרג סמכויות ואחריות,על אף קיומו של ערוץ הפייסבוק שעלול שוב להטעות.
כמו כן מערכת היחסים של אימך עם המורה ,מעבר לכל מה שקשור אלייך כתלמידה אינה מעניינך .
אם מישהו נפגע ממישהו בעולם המבוגרים אני מציעה שתשאירי זאת להם .ההנחה היא שהם ידעו כיצד להתמודד. סמכי עליהם הם המבוגרים. את המתבגרת,אל תקחי את העלבון של אימך עלייך.נסי להפריד בין מה שקשור אלייך ולבני גילך לבין מה שלא.
שוב סימכי על המבוגרים האחראיים.
בהצלחה
חנה הללי

שלום. נראה לי שאת כל כך מעריכה, ואולי מעריצה, את המחנך שלך - שאת מייחסת משקל גדול למוצא פיו.

אמך אינה ץלמידה שלו, והוא מן הסתם מסייג את עצמו..נראה לי שאת גם כה מזדהה עם אמא שהיית רוצה בשבילה - מה שיש לך..

אני חושב שאין בדברי המחנך "קרירות"..אלא דוקא התייחסות מתאימה למי שאינו תלמיד שלו
קחי את זה יותר בפשטות

שלום רינת
אני מאמינה שעל כל מחלה ניתן היום לקרוא באינטרנט ולקבל מידע רפואי מדעי מקיף שאינו מתחום עיסוקינו.
יחד עם זאת את מתארת תופעה של תפיסת מציאות ותפיסת עצמי עם דגש על דימוי גוף.
כמובן שאנו כמטפלים, מכירים תופעה זו שבאה על רקע ביולוגי,פסיכולוגי,חברתי ותרבותי.
אנו מטפלים בעיקר בחלק הפסיכולוגי , בחלק המנסה ללמד קבלה עצמית,אהבה ואנושיות.
החלק המנסה להפריד בין עיקר לתפל כשהעיקר הוא כמובן החלק של הפנימיות. אנו מטפלים בהדגשת המחירים שהפרט משלם על החיים בתרבות המערבית, הצרכנית.תרבות המונעת בעיקר מאינטרסים כלכליים. תרבות המאצילה ומהללת מודלים שאינם קיימים ועל יד כך משפיעה על התודעה של אנשים ונשים,וגורמת להם לשאוף למודל לא מציאותי.בנוסף לכך כל נושא הפוטושופ והריטוש המוציא למגזינים דמויות לא טיבעיות.
הצורך והרצון לחיפוש אחר המושלם והמיקוד בחיצוני מייצר בנפש תמונות מעוותות מציאות.
אם כך את מתייחסת לעצמך ממולץ טיפול פסיכולוגי דחוף!
בהצלחה
חנה הללי

שלום לילי
איזון פנימי וחיבור אל הנפש הפנימית זו עבודת חיים.
נשמע שבחלקים המעשיים את מצליחה לתפקד באופן משביע רצון.
תחושות חוסר הסיפוק ,הצורך להקשיב אל ה"קול" הפנימי והחיפוש אחר משמעות ,זו תופעה קיומית מוכרת אצל האדם המודרני .
ברגע שהתעורר בך הצורך לחיות מעבר לקיום הימיומי סימן שאת בתהליך התפתחותי.
מצד אחד תהליך זה ,אמנם אינו נטול סבל , אך מצד שני מאוד משמח כי מקרב אותך אל עצמך . חשוב למצוא אדם שתתחברי איליו ויוכל להוביל אותך אלייך.
כיתבי אזור מגורייך ואולי נוכל להמליץ.
בהצלחה
חנה הללי

תודה על התגובה.
אני גרה באזור חיפה/חוף הכרמל.
אשמח להמלצות ....

שלום. חשוב לברר בעזרת מטפל/פסיכולוג מה קורה לך ביחסים עם אנשים, מלבד נושא הריכוז שהעלת. ושאלה: למה אתv לוקח פרוזק? במה הפרוזק אמור לטפל אצלך? יתכן שאתה מרדים את הרגשות שלך. ממליץ לפנות לעזרה/התייעצות

שלום לך
מנסים לברר.
יקח מספר ימים.

שלום לך


לרונה רמון אתר אינטרנט. ניתן למצוא בגוגל.
יש להכנס לחלון של יצירת קשר ולהשאיר פרטים.
בהצלחה

שלום רוני. החוויות שעברת בילדותך כנראה "נרשמו" בפנים ומייצרות חוסר בטחון בעצמך ובהתקדמות שלך בעבודה, בזוגיות ובחברה. כאילו הפנמת דחייה ובקורת ועכשיו מה שהפנמת חוזר אליך עם "קולות" פנימיים של ספק עצמי. האם היו בחייך דמויות חיוביות - למשל הורים או אחים? אנשים קרובים מהם קבלת תמיכה ועידוד?

הספק העצמי מבטא עצמו כחרדה שאומרת הרבה "אם"..אם ואם.. ואולי חסרה יד מרגיעה ומעודדת. מאחר שאת בטיפול פסיכולוגי - אני מניח שתוכלי שם להביא את עצמך ואת פחדייך ולהתגבר על הספק ביחד עם במטפל שלך..אולי תכתבי לך קצת , אם את אוהבת להתבטא בכתב..חוויות חיוביות שהיו בכל זאת בשנות חייך..מה הרגשת שם ומה עודד אותך. גם חלומות כדאי לרשום ולהביא לטיפול..בגיל הזה שלך אפשר לעשות מעין התחלה חדשה..RESTART
בהצלחה

שלום אילנה.מהתיאור שלך נראה לי שלא מדובר באישיות נקרסיסטית. כמו שכתבת, אישיות כזאת אינה מתייסרת כל כך ברגשות אשמה; להיפך, האחרים הם אלה שאשמים/אחראים. מה שנראה הוא שנפגעת רגשית מתקופת הניצול הרגשי וכנראה לא טיפלת בזה, או לא טיפלת בזה לעומק. האם היית פעם בטיפול פסיכולוגי? לפעמים התוצאה של טראומה מיחסים של ניצול היא עמוקה והנפגע מתקשה להתאושש ולחזור לשגרה ביחסים עם אנשים. הוא יכול להיות בהתגוננות והמנעות מחשיפה וקרבה - תוצאה של הטראומה.

מציע לך לפנות ליעוץ אצל פסיכולוג קליני. לספר מה עבר עליך ומה שאת מרגישה בחייך בשנים האחרונות. לבקש משוב וכיוון להתמודדות עם הקשיים הרגשיים והאם טיפול יכול לעזור.

ממליץ לפנות לעזרה ולא להישאר לבד ולייסר את עצמך..

שלום טלי. את מתארת מצב בו חברו יחדיו הרבה גורמים שמחלישים אותך - העדר שייכות, קושי כלכלי, בדידות, חוסר התחברות לאורך זמן למקום/עיסוק אחד, וזכרונות מטרידים מחייך בילדות. אני מנסה לחשוב - אם יש דברים שמעודדים או מחזקים אותך - חברים, מקמות שאת קשורה אליהם, תחומי עניין - כמו בע"ח, סביבה, בישול - כדי שתוכלי לפתח קשר לדברים.

נראה לי שאת זקוקה לטיפול שילווה אותך ביצירת שייכות, בחירה מקצועית, קשר זוגי וכל מה שאדם צריך כדי להיות ולהרגיש שלם עם עצמו.

טיפול קבוצתי יכול בהחלט להתאים. שולח לך לינק לנושא, ומקווה שתמצאי.

האם את יכולה לשלם לטיפול של פעם בשבוע? האם את חברה בקופ"ח כללית? מאוחדת?