פורום פסיכולוגיה הוליסטית - יש לך שאלה?

שלום!
לפני כ-3 חודשים בערך הייתה לי חויה ממש ממש לא נעימה. זה קרה כאשר שכבתי במיטה לבדי בחדר, מול הטלוויזיה. בשעות אחר הצהריים.
באיזה שהוא שלב של צפייה בטלוויזיה התחלתי להרגיש מוזר. כאילו הגוף שלי לא מגיב לסביבה. זה התחיל בזה שתוך כדי הצפייה בטלוויזיה למשל, הרגשתי שאני רואה ושומעת אבל משהו בגוף לא קולט את המסר של השמיעה או הצפייה. כאילו הגוף שלי הפך קפוא, דומם, ומשהו בו (שזה כנראה הנשמה) לא הייתה קיימת בו. מרוב הפחד, יצאתי מהחדר והלכתי לאמא שלי. תוך כדי ההליכה אליה שמתי לב שכאילו משהו בי לא פועל. זאת אומרת, אני כן הולכת אבל כאילו משהו/מישהו אחר מפעיל את הגוף. אני מדברת לאמא שלי וכאילו מישהו אחר מדבר אליה. ואני אומרת לה "אמא אני לא מרגישה שזאת אני עכשיו שמדברת אלייך!". חזרתי לחדר שלי, התיישבתי במיטה הסתכלתי מסביב ולא יכולתי אפילו להגיב. כאילו אין לכם רגש (נשמה) באותה השנייה, ואתם שומעים ורואים אבל משהו לא נקלט! כאילו הגוף באותו רגע הוא חומר ומישהו אחר מזיז אותו. וממש ממש מרגישים את זה. אחרי כחצי שעה פתאום הכל הסתדר..

שמעתי על הרבה מקרים כאלה, שאנשים מרגישים שכאילו הנשמה יוצאת מהגוף שלהם ולאו דווקא כמה דקות לפני או אחרי השינה.
לא הייתי במצב באותו רגע של לישון. כאילו רדומה וכאלה.. פשוט סתם ככה באמצע היום זה קרה. זו הרגשה כל כך רעה ומפחידה. שמעתי מקרים שאנשים לפני שהם מתים הם מרגישים את זה, ואני פאקינג בת 18!!! למה אני צריכה לחוות דברים כאלה? ואני ברוך ה' לא סובלת מהרגשות רעות, דכאונות, וכל מיני שטויות..

יש הסבר לדבר הזה?

שמתי לב שבכל פעם שאני צריכה לעשות משהו חשוב אני מוצאת מלא סיבות למה לא לעשות את זה עכשיו ובסוף אני די נדפקת בגלל זה. האנשים בסביבה שלי חושבים שפשוט לא אכפת לי מכל מיני דברים אבל זה לא נכון ואני מודעת לכמה זמן יש לי אבל פשוט משום מה אני דוחה. זה דברים כמו עבודות באוניברסיטה ומבחנים ומשימות שאני מבטיחה לעשות. אולי תוכלו להמליץ על משהו כדי להילחם בזה?

אני נמצאת בתקופה מאוד מוזרה, למרות שאני כבר מעל גיל 40, רוב חיי לא ממש חייתי בתור עצמי,. אולי כי לא היה דבר כזה או מישהו כזה שהיה אני.עצמי, זה נשמע מוזר, ובאמת אני קצת מתביישת באיך שהייתי. לאט לאט במהלך השנים של הטיפול התגבשה לה איזו זהות, וגם הניתוקים כמו שמכנה אותם המטפל, או השימוש בכל מיני זהויות חלופיות, פחתו ביותר ז"א שהטיפול (טיפול ומטפל מילים די דוחות ד"א) הצליח. אלא שאני מוצאת שזה קשה מאוד להיות כל הזמן בתור עצמי גם בהווה, וגם אולי בפרט בעבר, זה מאוד מפריע לי, כל המחשבות והזכרונות הרעים, זה גוזל ממני המון כוחות ומפריע לי לישון בלילה. האבסורד הוא שלא תמיד אני יודעת מה אני מרגישה, אני יכולה לדעת בדיוק רב מה מרגישים האנשים שאיתי, ולא יודעת מה אני מרגישה, בזמן האחרון אני מרגישה לפעמים כאב בעיקר כשאני חושבת על איזה אמא דפוקה הייתי אני בעצמי (היו לי מחשבות אובססיביות מחרידות מבחינת התוכן שלהן, הייתי שטוחה מאוד מבחינה רגשית אבל לפחות לא הייתי אלימה/משפילה/מזניחה ולא התעללתי בהם בשום צורה שהיא וגם אבא שלהם לא, גם קשר אחר לא כל כך היה להם איתו די בגללי)..
הייתי רוצה לדבר על הילדות שלי עם הנוגעים בדבר, בעיקר עם אמא שלי אבל אין מצב, ניסיתי קצת, אבל התגובה שלה הייתה מאוד קשה ואני עדיין פוחדת ממנה.
אני מאוד בודדה רוב הזמן, כי אי אפשר לשתף בדברים האלו, אולי אני לא יכולה מתוך הרגל.
פשוט רע לי עכשיו, אני לא יודעת מה אני רוצה או מבקשת מכם, אולי שאיכשהו תעלם המועקה, שמישהו יקח אותה וגמרנו.
יש מתנדב?
תודה רבה

שלום,

אני בן 21 חייל משוחרר. כבר הרבה זמן שאני רוצה ללכת לפסיכולוג בגלל סיבות אישיות שהלוואי והיה לי את הסבלנות פשוט לרשום הכל.

בכל מקרה לעניין,

אני מפחד מעניין הכתם בתיק הרפואי. ישנם מקומות עבודה לתפקידים בכירים או מקומות כמו משרד הביטחון שב"כ וכו' אשר יבקשו לוותר על החיסיון הרפואי. שם יוכלו לראות את התיק הרפואי שלי הפניה שלי לפסיכולוג ופשוט להוציא את כל תיעוד הפסיכולוג מהמפגש איתי. כנ"ל גם אם אי פעם חס וחלילה אהיה בבית משפט כמו תאונת עבודה, גירושים או אלף ואחת דברים. יהיה אפשר לבקש ממני לוותר על החיסיון הרפואי וככה להשתמש בפניה שלי לפסיכולוג נגדי.



אני מאוד מוטרד מזה, אני לא מבין איך אפשר לוותר על חיסיון רפואי עם פסיכולוג. זה גורם לאנשים לוותר על הפניה שלהם לפסיכולוג ופשוט לשמור הכל בפנים. אני ממש לא מתכוון ללכת לפסיכולוג פרטי ולשלם 300 שקל ל40 דקות וזה עוד במקרה הזול.

אני לא מבין... אין איזו אלטרנטיבה זולה ויעילה שלא תפגע לי בתיק הרפואי??

נכון אולי אני לא הולך להתאבד מחר, אבל באמת שהיה חשוב לי ללכת לראות פסיכולוג בשביל להרגיש הרבה יותר טוב. ועכשיו אני לא יכול לעשות את זה רק בגלל פחד שיום אחד יחדרו לפרטיות שלי וישמשו את זה כנגדי.



אשמח אם יהיו המלצות ודרכים לפיתרון.
אני באמת מרגיש צורך בעזרה מקצועית...

תודה.

הגעתי למצוקה קשה מאוד כתוצאה מהפרעת האכילה..
יש לי מחשבות אובדניות שמטרידות אותי יום יום
התחלתי טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי במקביל
וביקשו ממני להתחייב שלא אפגע בעצמי,היה לי קשה מאוד,היא ראתה את הקושי בעיינים שלי כשביקשה ממני לענות לה על כל מיני שאלות שקשורות לאובדנות..
הייתה אופציה שעלתה אבל היא ממש אופציה האחרונה שהיא רצתה לגעת בה..לאשפז אותי.
מה ההשלכות שיכולות להיות לנערה בגילי[בת 17] שמתאפשזת בבי"ח פסיכיאטרי עד שהאובדנות תרגע..
מה קורה עם הבית ספר? צבא? החיים שאחרי?
זה לא יכול להרוס לי את החיים?
תודה רבה

שלום רב

האם חוסר רצון להיות הורה ולהביא ילדים לעולם הינה תחושה נורמלית או תחושה הדורשת טיפול?

תודה רבה,שאלה זו מעסיקה אותי כבר זמן רב

במהלך ה 6 שנים האחרונות , אני סוחב איתי תופעה\חרדה\בעייה (אינני יודע מה זה לעזאזל) , פתאום בארוחת ערב רגילה אכלנו ארוחת ערב ולפתע הפסקתי לאכול ופשוט לא יכולתי לאכול כי חשבתי שהלשון עומדת להיבלע לי או איזה שהו שריר בגרון עומד להיתפס לי או שיש לי בחילה , והמצב החמיר וירדתי במשקל , 15 קילו ..
הלכתי להיוועץ על פסיכולוג , והבנתי שזו איזו שהיא חרדה , ואני כבר כמעט 5 - 6 שנים לוקח כדורים מסוג "טרנקסל - כדור" "וסרוקסט - חצי כדור" , במהלך השנים זה היה עוזר לי קצת וחזרתי למשקלי , הבעייה שבתקופה האחרונה אני עובר הרבה דברים חדשים וטובים חתונה , בית חדש ועוד ... ופשוט הכל חזר לי ...
הייתי אצל הרופא והוא העלה לי מעט את המינון ,
שאלתי היא האם באמת זו בעייה פסיכולוגית או שיכול להיות שיש לי משהו רפואי שאני צריך לטפל בו בלשון בגרון ??
אני ממש מבולבל , - חשוב לציין שהחיים שלי היו יפים וטובים מאודדד , לפני שכל הבאלגן הזה הגיע אליי , אנני יודע מה לעשות אני חסר אונים !!!
אנא עזרו לי \ יעצו לי ...
תודה רבה משה

שלום, אני בשליש הראשון של ההריון ובדכאון, האם מותר ליטול כדורים נגד דכאון בהריון? המצב בלתי נסבל ואיני מתפקדת . אני בהריון מחבר שנפרד ממני, מפאת גילי (40) אני חוששת שזו ההזדמנות האחרונה שלי לאמהות.
כמו כן, האם יש לכם הצעה לטיפול יעיל אחר?
תודה רבה

אני נשואה. עמדתי בצורת מעגל עם חברותי. קשקשנו. לפתע התקרב מכר ותיק, עמד צמוד אלינו ולפתע מביט בי לעינים מבלי להרפות כ-40 שניות. תוך כדי שהייתי קשובה לאחת הנשים, מצאתי את עצמי מביטה בו והוא בי (כי הוא מיגנט אותי משום מה) ואחר הלך לדרכו. הרגשתי מבוכה, לא נעים לי עם זה. מדוע לדעתך התנהג כך ואיך אצטייר בעיני הגבר שעיני לא יכלו להסיט ממבט ו כלפי. פשוט לא נתקלתי בסיטואציה שכזאת שאני והגבר מביטים אחד בשני זמן ארוך מבלי להרפות. זה היה בלתי נשלט מן מיגנוט שכזה. (הגבר גם כן נשוי כבן 47). תודה.

אשתי אשה יפה ונאה ונראית צעירה מגילה. לפני שבועיים חזרתי מעבודתי, היא הפתיעה אותי עם נזם קטן על האף. הייתי בשוק. טוענת שזה יפה לא הוכחתי אותה אבל מצד שני גם לא החמאתי לה. כי בעיני זה לא מקובל שאישה בת 60 עושה נזם באף, שלא נדבר על זה שזה כרוך בכאב. ראיתי רק צעירים וצעירות שעושים זאת. מה גורם לאישה בת 60 לעשות דבר נועז שכזה??

שלום רב,
אני נשואה מזה 25 שנה, לבעלי ולי יש שלושה ילדים בגיל ההתבגרות. בעלי פנה לטיפול פסיכולוגי שבמהלכו הומלץ לו להתגרש משום שכול עוד הוא חי איתי לא יוכל להתחבר לעצמו. חשוב לי לציין שבעלי הוא אדם עצמאי ובעל עמדה בכירה מאוד בעבודתו. אני מתקשה להבין את האמירה הזו. ומתקשה לשאת את הנחרצות שבה ואת ההשלכות הקשות מאוד שיש לה על מעגל רחב מאוד של אנשים. כמו גם את החד צדדיות שבה. אולי אם ארד לסוף דעתו של האומר ולסוף דעתה של האמירה אוכל גם להתמודד עמה. תודה

מה עדיף? לקחת חופש במרוכז תקופה ארוכה, פסק זמן מהלחצים בעבודה, או לקחת כל פעם יום שם יום שם כשמתמוטטים? מה דעתכם?

שלום אני אמא לבת בת 23 שסובלת מדיכאון כבר כמה שנים. בתקופה הארחונה הדיכאון החמיר ואני מפחדת שהיא תפגע בעצמה. היא לא מוכנה ללכת לאישפוז אך מוכנה ללכת לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי.
מישהו אמר לי שכדאי לנסות שבבית יהיו כמה שפחות גירויים להתאבדות. למשל שמעתי שכדאי להחביא או לסלק את הכדורים מהבית. ברצוני לשאול האם כל הכדורים מסוכנים באותה המידה: בבית יש לנו בעיקר כדורי אקמול, כדורי סידן, וכדורים שלה להפחתת לחץ- קלונקס. האם להחביא או לסלק את כולם מהבית?
בנוסף- שמעתי ששילוב של בליעת כדורים ושתיית אלכוהול הוא גם כן מאוד מסוכן- האם גם להוציא את השתייה החריפה מהבית (בעלי שותה לעיתים משקאות כגון וודקה או יין)?

שלום רב

אני ובעלי עברנו טיפולי פוריות רבים במשך 3 שנים ללא הצלחה,וכרגע אנחנו בהפסקה בגלל עבודה בחו"ל . העניין הוא שמישהי מהקהילה פה ביקשה מאיתנו לעשות לה בייבי סיטר לשבוע ל3 ילדים .וכל הרגשות צפו לי ואני אומרת לעצמי האם זה נכון לסרב לה כי אני חשה עצבות כי לי אין ילדים ואני שומרת על ילדים של מישהי אחרת ??? אני פשוט כועסת על עצמי, ועל אותה אישה שהיא כמובן לא אשמה ,היא לא יכולה לנחש למה סרבתי .
אני אוכלת את עצמי האם להסביר לה למה סרבתי או לא ?
זו קהילה קטנה פה וכולם מכירים את כולם ואני חוששת שמה הסרוב שלי יגרור פה אנטי כלפיי וכלפי בעלי.
האם זו חשיבה בריאה??
תודה רבה

מעניין אותי לדעת האם אתם חושבים שיש אמת במונח קארמה? האם הצורה שבה אנו מתנהגים אכן חוזרת אלינו או אל אנשים אחרים? האם דברים טובים קורים לאנשים טובים? שהרי המציאות מוכיחה אחרת, ואני למדתי זאת על בשרי.