פורום הומואים, לסביות - יש לך שאלה?

שלום רב
לכולנו יש צורך לקבל ולהרגיש אהבה. שלב מכריע בתהליך היציאה מהארון הוא להיחשף בפני ההורים ולבקש את תמיכתם. אולם, לעיתים אנו שוכחים כי כפי שאנחנו היינו צריכים זמן בכדי לעכל את הבשורה ולקבל את עצמנו כשונים, כך גם להם לוקח זמן עד שהם מפנימים את העובדה כי בנם הוא הומוסקסואל או שבתם היא לסבית.
לכן, עצתי לך היא שלא להיאבק מול אימך. אמרת את שלך וכעת תן לה את הזמן לעכל זאת. זה יכול לקחת מספר ימים או אף מספר שנים, אבל אין טעם להתווכח עימה על זה, כי כרגע זה רק יקשה עליך את החיים.
מבחינתך, חשוב שתמשיך להיות במסגרת החברתית שנוחה לך. אתה יכול גם לפנות לארגון הנוער הגאה ("איגי") ולהצטרף לפעילות החברתית שלהם. זה יעזור לך בהתמודדותך כרגע. בשלב מאוחר יותר כאשר ירגעו הרוחות, אתה יכול לנסות ולהמליץ לאימך לפנות לארגון תהיל"ה העוסק בתמיכה להורים של בני קהילת הלהט"ב.
מה דעתך?

שלום רב
כפי שאתה יכול לראות מעיון בשאר הפניות המופיעות כאן, הפורום עוסק בייעוץ מקצועי הקשור לקהילת הלהט"ב (הומואים, לסביות, טרנס ובי) ועוסק בעיקר בסוגיות הנוגעות לזהות מינית, יציאה מהארון, קבלה עצמית, היכרויות לחברי הקהילה ועוד.
אתה כמובן מוזמן להעלות את שאלתך.

שלום רב
אפשר לנסות ולהתקרב למישהו שמחבבים בכמה דרכים. ראשית, אפשר לנסות ולבדוק אם יש חברים משותפים ולצאת יחד או לבלות זמן ביחד. שנית, ניתן לנסות ולבדוק אם יש לכם תחביבים משותפים (משחקים, סרטים, תוכניות טלוויזיה) שיהוו נושא לשיחה משותפת ובעזרתם תוכלו להכיר טוב יותר אחד את השני. ודבר אחרון, אתה יכול פשוט לנסות ולהתקרב אליו בעצמך, למצוא נושא לשיחה ולבדוק אם הוא משתף איתך פעולה. אם כן, אז יתכן שהוא גם מעוניין להכיר אותך. שווה לנסות, ותמיד עם חיוך.
אחרי שתכירו טוב יותר, תוכל להציע לו חברות.
מקווה שעזרתי. אתה מוזמן לשאול שוב.
בהצלחה

שלום רב
מ"בעיה קטנה" הגעת די מהר ל"מצב נואש". גיל 13 הוא גיל מוקדם מדי בשביל לצאת בהגדרות באשר לזהותך המינית. לפניך עוד שנים רבות של היכרויות והתנסויות אשר יעזרו לך להבין באופן ברור יותר את נטיותיך המיניות ולהגדיר את זהותך בהתאם לכך.
על השאלה כיצד אמורים ההורים לקבל את בנם / ביתם, ענתה באופן מפורט עמיתתי טל בתגובה אחת לפני ("זהות מינית בגיל הטיפשעשרה"), אתה מוזמן לעיין בה.
באשר לעזרה, אם הינך מרגיש צורך לשוחח בנושא ולהיעזר באנשי מקצוע, הייתי ממליץ לפנות בדיסקרטיות ליועצת החינוכית בביה"ס ולשתף אותה בלבטיך. אפשרות מומלצת נוספת היא לפנות לארגון הנוער הגאה (איגי) המפעיל קבוצות תמיכה לנוער הומו-לסבי.
מקווה שעזרתי
בהצלחה

שלום לך,
נטיה מינית לא קשורה לעד כמה רוצים להתנגדר או להתאפר, אלא למי נמשכים ועם מי רוצים להיות בקשר.
מצרפת לך מספר פסקאות בטור שמופנה להורים שכתבתי בנושא לפני מספר שנים

מה לעשות כשנודע לך על בנך או בתך?
לקבל את הילד/ה – הוא זקוק לתמיכתכם ואהבתכם כהורים. כל אפשרות אחרת פוגעת בו ובכם.

הדברים הצפויים להשתנות בעקבות אי קבלה של ההורים את הילד/ה
בריאות ורווחה נפשית של ההורים (יורדת)
בריאות ורווחה נפשית של הילד (יורדת)
רמת מצוקה נפשית של ההורים (עולה)
רמת מצוקה נפשית של הילד (עולה)
רמת הסיכון של הילד (עולה)
טיב מערכת היחסים בינכם לבין הילד (יורד)

הדברים שלא ישתנו בעקבות אי קבלה של ההורים את הילד/ה:
הנטייה המינית

דוגמאות להתנהגות המפגינה אי קבלה של הילד/ה
אלימות פיזית ו/או מילולית על רקע הנטיה המינית; הרחקה מפעילויות משפחתיות; חסימת הגישה למקורות מידע, פעילויות או חברים מהקהילה; לומר לילד שזו אשמתו כשהוא מופלה על רקע נטיתו המינית; עידוד הילד להיות יותר גברי /עידוד הילדה להיות יותר נשית; אמירה לילד שמתבישים בו או שהוא מביש את המשפחה בגלל איך שהוא נראה או מתנהג; אמירה לילד שאלוהים יעניש אותו; בקשה מהילד להסתיר את נטייתו בסוד משאר המשפחה או למנוע ממנו לדבר על כך

דוגמאות להתנהגות המפגינה קבלה של הילד/ה
שיחה עם הילד על נטיתו המינית; הפגנת חיבה כלפי הילד כשהוא מגלה למשפחה שהוא להט"ב; תמיכה וחיזוק הזהות של הילד גם כאשר מרגישים לא בנוח; הגנה על הילד (למשל בבית הספר) כאשר הוא מקבל יחס רע על רקע היותו להט"ב; דאגה לכך שכל בני המשפחה יכבדו את הילד; קישור הילד למפגשי או ארגוני להט"ב המותאמים לגילו;עריכת הכרות לילד/ה עם מבוגר/ת להט"ב הראוי להיות דמות חיקוי כדי להראות אפשרויות לעתיד; קבלה ואירוח של חברים להט"ב של הילד/ה בבית; קבלת ביטויים מגדריים של הילד/ה; אמונה באפשרות שלילד/ה יהיו חיים בוגרים מאושרים.

אתה מוזמן לחפש ברשת מידע על קבוצות תמיכה להורים שילדיהם שייכים לקהילה הגאה דרך עמותת תהילה.
לרשותך לכל שאלה נוספת
טל

שלום עדי,
אולי אמך רצתה לשתף בגלל סיבות שקשורות אליה (נזכרה פתאום למשל), אולי אמך רצתה לשתף בגלל סיבות שקשורות אלייך (כדי לעודד אותך לספר לה אם משהו כזה חלילה קורה לך, או כדי לעודד אותך לנהוג כמוה אם משהו כזה חלילה קורה לך). אם זה מעסיק אותך תוכלי לשאול את אמא שלך מדוע היא סיפרה לך.
לא נעים לחשוב על אדם קרוב שעבר הטרדה מינית, ובכלל ההתיחסות למיניות של הורים בכלל עשויה להיות מביכה.
עם זאת, לעיתים בחיים יכולים להיות רגעים מביכים. אם הכל כשורה - הם חולפים מאליהם. אם הם לא חולפים אלא נשארים כמחשבה טורדנית שלא מרפה לאורך זמן - זה סימפטום של חרדה, ובחרדה ניתן בהחלט לטפל בשיטות רלוונטיות.
מקווה שזה ענה לשאלתך, במידה ולא - אנא שאלי בשנית, ואענה.
כל טוב,
טל

שלום נועם
בגיל שלוש לא ניתן לדעת דבר לגבי נטייתו המינית או זהותו המינית של הילד. יתכן מאוד שהוא מחקה את התנהגותה של אחותו, או שמוצא בכך מעין משחק להשתעשע בו, ואין לכך שום משמעות מעבר לזה. רק במהלך גיל ההתבגרות מגבש המתבגר את זהותו המינית, ולילדכם יש עוד זמן רב עד אז.
מקווה שעניתי, בהצלחה

אגב אני מעוניין להישאר לגור בעיר שאני גר בה עכשיו.

שלום לך, רון
אתה מעלה שאלות חשובות שנובעות מהדילמה בה אתה נמצא והאופיינית לגילך הצעיר. הרשה לי לענות לך דווקא מהסוף. ראשית, חייך ייראו ויעוצבו בהתאם לבחירות שתעשה במהלכם. עוד נכונו לך הרבה מאוד אירועים חשובים, אנשים שתכיר והחלטות בחיים שיעזרו לך לעצב אותם לפי ראות עיניך. על כן, כל ניסיון להחליט מראש בשלב זה כיצד ייראו חייך, הוא די מיותר.
שנית, השאלה האם לצאת מהארון או לא, היא שאלה מהותית שיש לבחון אותה בהתאם להרגשתך ולצרכיך. אין שום סיבה שתצא כעת מהארון אם אינך מעוניין בכך. ביום שתרגיש שזה חשוב לך לספר להורים, שההסתרה מהם מעכבת אותך בחיים, ושיש לך יותר מה להרוויח אם תספר להם - תדע שהגיע הזמן (לרוב זה יקרה עוד כמה שנים). בינתיים אין לך סיבה להילחץ מזה. יש אנשים שיצאו מהארון בגיל צעיר כמו שלך ויש כאלה (שנימצאים גם בזוגיות מוצלחת) ומעדיפים גם בגילאים הרבה יותר מבוגרים להסתיר ממשפחתם את נטייתם המינית.
שנית, נכון יותר לספר להורים (בדר"כ לאימא קודם) כאשר אתה בא ממקום בטוח ושלם עם עצמך. ולגבי ההורים - רובם המוחלט עוברים את ה"משבר" הזה ובסופו של דבר (לאחר תקופת הסתגלות) מאמצים בחוזקה את הילד והקשר עימם רק מתחזק.
כפי שאמרתי, המצב בו אתה נמצא אופייני לגילך הצעיר, ולכן תוכל למצוא בחורים כמוך, צעירים, שעדיין חיים "בארון", וליצור עימם קשרי חברות ואף למצוא בן זוג. חלקם אף יעדיפו בשלב זה מישהו במצב כמו שלהם. בהקשר לכך, הייתי ממליץ לך לפנות לקבוצת התמיכה של איגי (ארגון הנוער הגאה) ולהשתלב בפעילות החברתית שלהם, המיועדת לחבר'ה בגילך ובמצבך. שם תוכל לפגוש חברים כמוך וללמוד כיצד הם חווים את חייהם ולקבל תמיכה.
דבר נוסף, כיוון שהזכרת את היותך אדם מאמין, כדאי שתדע שיש ארגונים חברתיים להומואים דתיים שמקיימים גם הם פעילות חברתית והסברתית כגון: חברותא, הו"ד וכמוך. את כולם ניתן למצוא דרך האינטרנט.
אני מקווה שעזרתי לך, רון. אתה מוזמן לשאול שוב או לחוות דעתך על מה שכתבתי.
בהצלחה

תודה רבה.
אגב אני לא דתי.. רק מסורתי.. חגים וקידוש בלי לשמור אותם אבל עדיין מאמין שיש ה'.
התשובה שלך מחזקת ומעוררת מחשבה, תודה רבה.

אני חושבת שיש אצלי סוג של בלבול...מה זה אומר משיכה מינית?...
אם אני אוהבת להסתכל על נשים יפות ובוחנת אותן יותר משאני אוהבת להסתכל על גברים זה אומר שאני נמשכת אליהן? אין לי כל רצון לגעת בהן...או להיות איתן..רק להסתכל.
נראה לי שגם הנסיון שלי להרשים בנות לפעמים זה כדי להיות מקובלת חברתית...ולא כדי להשיג מישהי..
אני חושבת שאני מפרשת פשוט דברים לא נכון..:-/

שלום לך, מה שתיארת בהודעותייך לא נשמע כמו בלבול בזהות המינית אלא סימפטומים חרדתיים.
משיכה קשורה לתשוקה, קשורה לרצון באינטראקציות מיניות, לא במחשבות אובססיביות.
אפשר לטפל בסימפטומים חרדתיים שפוגעים באיכות החיים ממגוון כיוונים -
לשלול מצבים פיזיים שמחמירים חרדה ודכאון (מחסור בB12, בעיות בבלוטת התריס, שחלות פוליציסטיות וכד')
למעט בצריכת חומרים שמגבירים חרדה ודכאון (קפאין, ניקוטין, אלכוהול, מריחואנה וצפונה, אגב גם גלולות נגד הריון עשויות להגביר חרדה ודכאון)
לשקול האם מעוניים לפנות ליעוץ פסיכיאטרי כדי ליטול תרופות
ולפנות לטיפול ממוקד לטיפול בחרדה, למשל CBT או EMDR.
לרשותך למידע ושאלות נוספות,
טל

תודה על התייחסותך,
האם זה נכון שבעת חרדה ממשהו,נניח מחשבה בעלת אופי מיני שמעוררת חרדה חשים עוררות מינית גבווה יותר?
כי כשסיפרתי לפסיכולוגית שלי על זה שבמיוחד צפיתי בסצנה לסבית וזה עורר בי משהו..היא אמרה לי שהמח מפרש סצנה מינית כסצנה מינית וזה מגרה אותו ובזמן חרדה הגוף "מעורר" לכן מרגישים ריגוש רב יותר...סוג של פרדוקס..

יש אמת בדבר?

בזמן חרדה דרוכים יותר, ולכן מרגישים יותר,
אבל הרבה פעמים בזמן חרדה גם כשמרגישים משהו זה לא בהכרח חדווה ותשוקה.
בנוסף פורנו מטרתו ללחוץ על מה שמעורר גירוי מיני, מה שקובע זה לא מה שקורה בפורנו אלא מה שקורה במציאות - אם במציאות מרגישים תשוקה לא/נשים בסביבתנו.

שלום לך, למרבה הצער בדומה לאנשים שאינם הומנים שאומרים כל מיני דברים על אנשים שחורים, ואנשים שאינם הומנים שאומרים כל מיני דברים על יהודים, ושוביניסטים שאומרים דברים על נשים, יש גם הומופובים שאומרים דברי בורות ושנאה על לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים.
כפי שהבנת, זה שמשהו אמר משהו ממש עוד לא הפך אותו לנכון... לא כך בודקים נכונות.
נטיה מינית לא משפיעה בישראל של 2012 על הגיוס לצבא.
לרשותך לכל מידע ושאלה נוספת,
טל

שלום עמית
במרכז הגאה בגן מאיר בתל אביב תוכלי לברר אודות הקבוצה לנשים (הק"ן) שפועלת דרכם וכן אם יש פעילויות נוספות בנושא זה.
בהצלחה

תודה רבה על היחס, העצות והשאלות שהעלת בפניי אני לחוצה אבל בהחלט כנראה מגיע להם יותר קרדיט פשוט זה עניין מורכב כנראה אצל כל הילדים תודה רבה

שני הצדדים מעט מוקצנים :)
מצד אחד מצעד הגאווה איננו 'סימון רשמי שיצאת' - מהסיבה שמגיעים אליו גם אנשים בארון (המצעד כולל אלפי אנשים, ומגיעים אליו סטרייטים רבים), ולא מגיעים אלינו אנשים שאינם בארון (למשל כי הם עובדים ביום זה, גרים רחוק גאוגרפית, עסוקים בדברים אחרים, זה פחות מדבר אליהם וכד').
מצד שני החברות שלך צודקות שיש צורך בחשיבה מחודשת על התפיסה של 'זה מפגר להציג את עצמך ככה' - זה עשוי לשקף התביישות.
בכל אופן, את תמיד יכולה ללכת למצעד אחד לנסיון, כדי לגבש את החלטתך בנוגע למצעדים הבאים...
מה דעתך?

שלום לך,
את מתארת מצב בו הקושי העיקרי הוא טכני רק בחלקו (שכן אמרת שחברייך הטובים ביותר הן לסביות והומואים), וחלק ניכר ממנו רגשי (שאפילו לחברים אינך מרגישה בשלה לספר).
החלק הטכני פחות מורכב - עיקר הפעילויות החברתיות הנרחבות יותר נמצאות אכן בת"א, אך פעילות ערה ישנה גם באינטרנט (בפורומים ובאתרי הכרויות).
בנוגע לפניה לסיוע - היא מבורכת אם את מרגישה שאת זקוקה לו, אך חשוב לבחור סוג רלוונטי. שינוי בדר"כ לא מספיק לו שיחול רק באמצעות שיחה עם מישהי שסבורה שאת 'מבולבלת'. מרחב פתוח איתה רחוק מלהספיק.
אני מסכימה איתך שניתוח רציונלי ושכלתני של עברך לא בהכרח רלוונטי למה שיכול לקדם אותך כיום, אך למרבה המזל טיפול איננו שירות או מוצר אחיד, וישנם טיפולים יותר מתאימים ופחות מתאימים בהקשר של קבלת נטייה מינית.
מצב בו את משלמת זמן וכסף כדי 'לשכנע' את המטפלת על פניו איננו מיצוי מיטבי של משאבייך.
השאלה כאן היא לא איך את נוסעת לטיול להגשמת פנטזיות, אלא איך את מתארגנת רגשית ופיזית לבנות את החיים שאת מעונינת בהם לעצמך. מכיון שהקושי העיקרי שאת מציינת הוא רגשי - ממליצה לפנות לסיוע רלוונטי, מהסוג שלא יסתפק בלהקשיב לך (זו יכולה להיות נקודת התחלה, אך זה איננו מספיק כשזו גם נקודת הסיום).
בהצלחה,
טל קרויטורו

תודה רבה על תשובתך טל, שמחתי לקבל הד לקריאתי. טרם שחיפשתי סגרת טיפול היו לפני שני שיקולים מרכזיים- תקציב וטיפול ספציפי לזהות מינית. חקרתי כמה שיותר ולא מצאתי מטפלים באזור שלי שמצהירים על תחום עיסוקם כמוכוון נושא זה (באינדקסים שונים ברשת, ברשימות של מטפלים שעובדים עם הקופה וכד'). כמו כן בשלב זה חיפשתי פתרונות מסובסדים והעדפתי להתחיל איפשהו מאשר לחכות שיהיה תקציב (המצוקה הייתה גדולה וההבנה שלא אוכל לפתור זאת לבד התחדדה). המטפלת שלי היא עו"ס בהכשרתה והיא יושבת בתוך קופת החולים שם אנו נפגשות ללא תשלום וללא הגבלת מפגשים. כיום יש לי הכנסה שמאפשרת טיפול בתשלום, ולכן שיקול טכני אחד הוסר ומרחיב את האפשרויות. השאלה היא שוב- האם יש מטפלים בצפון שנושא הזהות המינית הינו מרכזי בתחום עיסוקם, ואם כן, היכן מוצאים? ויש דבר נוסף. אני מסכימה איתך לגבי מגוון השירותים ומנגנוני התמיכה שטיפול טומן בחובו אך זמן רב רודפת אותי השאלה, האם די במילים? אני עצמי, עטפתי את עצמי בשכבות של מילים במשך שנים רבות, הגרעין הפנימי של עולמי טוייח במילים לבלי היכר. מילים שימשו אותי להציג תמונה מנומקת לעולם החיצוני, ובפנים, מילים היו הכלי שבעזרתו ניתחתי את מניעיי וחיי והגעתי לתובנות עמוקות שלא סייעו ולו במעט לצאת מהמצב. מתי יוצאים מהקליניקה והמילים שפוזרו בחלל סגור ההוא משתחררות וממומרות במעשים? האם באמת ייאמר משהו חדש? משהו מהפכני? שיהיה לו הכוח לנער אותי מהתרדמת המודעת והרצונית שאני שרויה בה? תודה רבה על שאת נמצאת בצד השני ומקדישה מעצך לקרוא ולהגיב, את עושה עבודה חשובה.

שלום לך,
בטיפול ישנם שני אלמנטים חשובים לדעתי - א' תפיסת העולם של המטפל ב' הכלים העומדים לרשותו על מנת לסייע. כלים עם תפיסת עולם לא רלוונטית - יעזרו בצורה מוגבלת. תפיסת עולם רלוונטית ללא כלים מעבר להקשבה - לדעתי רחוק מאד מלהספיק.
אני לא חושבת שאת זקוקה ליותר מילים, אלא זקוקה ליותר תהליכים רגשיים רלוונטים.
הדינמיקה היא לא שיום אחד מטפל יגיד לך משהו שיוביל אותך להארה, אלא תהליך שיאפשר לך להשתחרר ממה שעוצר אותך.
בנוגע למטפלים בצפון - אפשר לשאול בפורום החיפאי אם יש להם במקרה מאגר מטפלים, בנוסף אם תפני במייל אשמח לבדוק אם ביכולתי להפנות.

היי טל,
רציתי להודות לך על תגובתך הקשובה והעצה הממוקדת. עשיתי חיפושים יותר מעמיקים בתחום הטיפול הגיי פרנדלי שהניבו תוצאה חיובית. נפגשתי עם מטפלת שהתרשמתי מהמפגש בינינו מאוד, אכן השיח היה ברמה אחרת לחלוטין ואני מתכננת לעזוב את המטפלת הנוכחית שלי לטובת התהליך החדש. נ.ב ניסיתי לברר עם הפורום החיפאי לגבי נושא זה, ובכלל, וגיליתי שהוא נסגר.. תודה שעזרת לי להתניע את החיפוש ולהשיב את האמון שלי בכוח שיש לעזרה מבחוץ. בשורות טובות והמשך עבודה פוריה ומשמעותית.