פורום חרדה חברתית - יש לך שאלה?

בזמן האחרון אני מרגישה בחוסר חברה,וזה מעיק עלי אני מרגישה בדידות פנימית וחברתית ומרגישה נורא.שאלה היא מה לעשות עם התחושות הלבד האלה? תודה רבה.

שלום רב.איזה כלים אפשר להתמודד בחרדה חברתית? קורה לי שיש לי פחד להגיב לאנשים,וזה גם מתבטא בדפיקות לב,אשמח אם תייעצו לי מה לעשות בלי טיפולים פסיכיאטרים או פסיכולוגים אני רוצה להתמודד לבד.אם יש אתר באינטרנט של חרדה חברתית ותוכלו להפנות אותי אני אשמח. תודה ויום נפלא.

שלום אני בת 37 ולא ממצת את עצמי בכלום לא פוגשת חברים רק עובדת באה הביתה ולא עושה כלום אין לי חברים אני לא יודעת איפה למצוא חברים בנוסף מקנאה באנשים נשואים ואני לא יודעת איפה להכיר בן זוג. לבד אני לא רוצה ללכת לפאבים או בתי קפה. איך להתגבר על זה ובמה אני יכולה להעסיק את עצמי שלא אחווה את ההרגשות האלה?בלי טיפולים פסיכיאטרים או פסיכולוגים.תודה.

שלום,
אני מחפשת עבודה (כסטודנטית), אך יש לי חרדה חברתית וכל עבודה אפשרית מלחיצה אותי שכן יש בה תקשורת עם אנשים, בין אם טלפונית ובין אם פנים מול פנים.
איני יודעת מה לעשות, וזה מייאש אותי.

רציתי לשאול האם ידועה לך איזשהי עבודה שאוכל לעסוק בה?
או מה עושים במקרה הזה?

אני מטפלת בנושא גם באמצעות טיפול וגם באמצעות כדורים, אך כרגע לא רואה שינוי.
מה אוכל לעשות?

תודה מראש

שלום,
אני מטופל מזה כחצי שנה בטיפול קוגנטיבי התנהגותי..
אני לפעמים לא מבין את המשימות שניתנות לי, אני מבין.. אבל אני לא מבין את המטרה, ואני כזה בן אדם שאם אין למשהו שאני עושה תכלית כלשהי אני מתקשה לעשות אותו.
נגיד נותנים לי לכתוב "יומן של הימין שלי" למה? ומה אם אין לי כוח נפשי לכתוב? אין לי. לא מעצלנות. אין לי כוח נפשי.
ולמה נותנים כל מיני משימות.. לא יודע.. נראה כמו משהו טיפשי שאין לו קשר והשפעה בטווח הקרוב.. אולי זה משהו שישפיע הלאה? אבל גם בזה אני לא בטוח
אוף אני מטופל בסימן שאלה אחד גדול, בספק אחד גדול, לא מבין כלום.
מה זה אומר אם אין לי כוח נפשי לשתף פעולה עם זה?
מה זה אומר שאני דפוק?
אוף למה זה קורה לי
כשאמרתי לפסיכולוג שקשה לי הוא אמר "אני יודע"
מה אתה יודע?? מה???

היי. אני בן 20, וסובל מחרדה חברתית מאז שזוכר את עצמי.
מגיל קטן אני מסתגר בבית ולא יוצא. לא הייתה לי אף פעם בעיה לתקשר עם אנשים אבל יש לי פחד ממקומות ציבוריים ומקומות שיש בהם הרבה אנשים..
אני נמצא בלחץ תמידי, בעיקר בגלל הלחץ של הצבא.. אני בן אדם שלחוץ מטבעו ותמיד סבלתי מכך, לפני כל יום חשוב אני לא אצליח להרדם, וגם אם אצליח, אתעורר באמצע הלילה עם הקאות ושלשולים.
לאחרונה המצב החמיר, אני ממש נלחץ כל פעם שפונים אלי או מדברים איתי, גם אם זה מישהו שאני מרגיש ממש בנוח איתו. אני אתחיל להזיע ולגמגם, להסמיק ולהרגיש תעוקה בחזה ובצוואר. בנוסף אני כל הזמן מפחד שמסתכלים עלי, ומסתכל לצדדים כל הזמן כדי לוודאות שאף אחד באמת לא מסתכל. אנני כל הזמן מתוח, הישיבה שלי מראה על כך וגם אני הרבה מחזיק את הכתפיים למעלה ומכניס את הבטן מהלחץ, ואנשים רואים ומעירים על זה\ שואלים למה אני לחוץ.
הפסיכיאטר רשם לי תרופה בשם ויפאקס, אבל אני מפחד לקחת אותה.
אני מפחד בעיקר מהתופעות לוואי כמו ירידה בתשוקה מינית ובחילות, ובכלל מהתמכרות לתרופה. קראתי ברשת שמאוד קשה להגמל ממנה, וזה הפחד הכי גדול שלי.
האם כדאי לי להתחיל לקחת את התרופה? תוך כמה זמן אתחיל לראות שיפור במצב, כמה זמן בדרך כלל הטיפול נמשך?
תודה!

שלום רב,
במהלך התקופה האחרונה אני מחפש עבודה ונאלץ ללכת להרבה ראיונות עבודה.
אני מקצועי ובעל ניסיון רב בתחום שלי , אבל כתוצאה מחרדת ראיונות עבודה איני מצליח להציג את עצמי כראוי ולנהל ראיון עבודה איכותי. אני כל הזמן חושב על השלב שבו יגידו לי "תספר על עצמך" ונוראה מפחד מזה. כשאני נאלץ לדבר בסופו של דבר אני פשוט נחנק, דפיקות הלב שלי עולות בקצב מהיר, אני רועד ומגמגם. רופא המשפחה שלי רשם לי תרופה בשם אלפרליד (לפי מה שהבנתי זה קסנקס רק של חברה אחרת). מכל מיני פורומים שקראתי באינטרנט אני נורא מפחד לקחת את התרופה מכל מיני חששות. השאלה שלי: האם התרופה יכולה לסייע לי במקרים הספציפים בהם אני חרד (ראיונות עבודה) והאם יהיה בטוח להישתמש בתרופה רק במקרה של ראיון עבודה.
תודה רבה.

אני רוצה לשתף אותכם בכמה דברים.. זאת פעם ראשונה שאני נכנסת לפורום בנושא זה.
כל חיי הייתי בן אדם ביישן ומופנם אך זה לא הפריע לי ברמה היומיומית כי היו לי חברים בעיקר בתיכון והיה לי טוב.
בצבא התחילו כל הבעיות שכנראה תמיד היו אך לא קיבלו טיפול, הרגשתי חסרת אונים מול כולם, לא הצלחתי לפתח קשרים, הרגשתי בודדה, הרגשתי עוף מוזר רוב השירות הצבאי, ואני חושבת שזה השפיע עליי מאד לא טוב, גם הרבה קשרים התערערו , אך אני לא בטוחה שמהסיבה הזאת...
אני חושבת כל הזמן בראש מה חושבים עליי ומפוחדת שמקבלים עליי רושם לא טוב, זה מקשה עליי לדבר עם אנשים ולבטא את עצמי, כי עם חברים אני יכולה להיות הכי מצחיקה והכי מגניבה, והיו תקופות באמת שהרגשתי הכי טוב עם עצמי,
אך מאז הצבא זה לא כך. כל אחד שמדבר איתי אני מרגישה פחד כלשהו וקשה לי להתסכל לו ישירות בעיניים, והאמת שזה מתחיל לקרות לי גם עם אנשים קרובים יותר, קשה לי להסתכל בעיניים. חשוב לי לציין שיש ימים שטוב ויש ימים שזה לא עוזב אותי...
עכשיו התחלתי ללמוד במכללה ואני חווה קשיים מטורפים, זה פשוט סבל כל יום מחדש להיות בתוך הכיתה, אני מרגישה איך כולם מסתכלים עליי יש לי כל המזן דופק מהיר, אני מרגישה לפעמים רעד, חנק בגרון, אני זזה כל הזמן מחוסר נוחות וכמובן שלא מצליחה להתרכז, דבר שפוגע בציונים לצערי.
בחיים לא לקחתי תרופות כי אף פעם זה לא הגיע לרמה כזאת ואף פעם לא חשבתי שיש לי בעיה שאפשר לטפל בה, פשוט חשבתי שככה אני וזהו... אני חושדת שזה חרדה חברתית, רק לפני כמה ימים הסתכלתי באינטרנט וגיליתי שזה כל התסמינים...
מישו יכול לייעץ לי מה כדאי לעשות??? איך פונים בכלל לפסיכיאטר? בחיים לא התעסקתי בדברים האלו... ואני ממש רוצה לשנות את זה כי קשה לי לחיות ככה... כל הגוף שלי תפוס מלחץ כל הזמן.. נמאס לי מהמצב הזה!!!

שלום לכולם אני בן 24 ולא מרגיש שאני ממצה את החיים.אני בודד חברתית,לא יוצא עם אנשים ולא נפגש עם אנשים שזה לא בתחומי העבודה/לימודים.ואני לא יודע אם זה בגלל שאין לי עניין באנשים או בגלל שככה התרגלתי מכורח נסיבות החיים שהובילו אותי לזה.אני מגיל צעיר חשתי תחושה של חוסר שייכות בקהילה מצומצמת כמו קיבוץ וזה נמשך כמובן לגיל יותר מבוגר.היום אני בלי חברים קרובים, בלי כמעט אנשים אפילו שאני יכול להתקשר אליהם.שלא לדבר על קשרים זוגיים עם נשים שאני לא הצלחתי ליצור.נכנסתי לסוג של מעגל קסמים שאני בתוכו וככה אני רגיל לחיות.הלכתי לכל מיני טיפולים ופסיכיאטריים גם עכשיו אני בטיפול אבל עדיין זה המצב.למרות שאני עובד לומד הולך לחדר כושר לכאורה חי חיים נחורמטיביים אבל מחוץ לחיים אלה כשאני בבית אני בודד.מה אני עושה?

לבן משפחה קיימים מספר הפרעות אישיותיות,
אחרי מספר שנים שבהם אנו המשפחה מנסים להימנע מהגשת בקשה לביטוח לאומי להכרה בנכות נפשית, מתוך פחד שמא ההכרה רק תחריף את המצב, ומתוך בעיה מימונית כלכלית, החלטנו כן לעשות זאת,
אם מי עלי להתייעץ לגבי אופן הפניה, למשל
האם עלינו להגיד לבד או להוועץ בחברות פרטיות, או בעו"ד?
האם ישנה אפשרות של הכרה רטרואקטיבית...? ועוד כמה שאלות

נשמח לעזרתכם, תודה

אני מאובחנת כחולת פיברומיאלגיה ואני צריכה לעשות טיפולים בתא לחץ וכן לעשות הדמיה במכשיר MRI .
בפעם הקודמת שעשיתי הדמיית MRI לקחתי שני כדורי "ואבן" וגם אז עברתי את הבדיקה בקושי עם כאבים נוראים שהיו לי מהכדורים ( אני לא לוקחת כדורים כאלה בדר"כ ) .
העניין הוא שהפעם הבדיקה אמורה להימשך שעה שלמה ואני מתה מפחד - אני לא מסוגלת להיות במקומות סגורים .
כנ"ל עם התא לחץ - אף פעם לא הייתי בתא לחץ ומדובר בעשרות טיפולים של שעתיים כל יום ויום .
מה עושים כדי לא להרגיש כלום ? הציעו לי :
1. לעשות דימיון מודרך - אבל אין לי מושג איך עושים את זה ולא ניתן ללמוד את זה מהיום למחר
2. לעשן גראס - אבל אני לא בקטע של סמים ולא רוצה להתחיל עם זה .
3. לקחת כדורי הרגעה - אבל כמו שכתבתי - השגתי כדורי " ואבן " אבל הייתי צריכה לקחת שניים ,הם גרמו לי כאבי ראש נוראים והם גם לא גרמו לי להיות ממש רגועה למרות שעברתי את הבדיקה .
תציעו לי בבקשה מה אני יכולה לעשות - שמצד אחד ינתק אותי מהעניין ( במיוחד מה-MRI ) ומצד שני לא יפריע לתועלת של הבדיקות . אני חייבת לעשות את הבדיקות / הטיפולים האלה וחייבת עזרה מכם .
תודה רבה

בגיל 16 איבדתי את הורי בתאונה וקיבלתי טיפול נפשי.
בגיל 22 גרמתי לעצמי לחבלה עצמית כשניסיתי להתאבד כתוצאה מהסבל הגדול שנוצר לי כשגיליתי שבן זוגי בוגד בי עם צעירה בת 12 (לא טעות היא היתה בת 12 וניהלה רומן עם בן זוגי לפחות חצי שנה מאז היתה בת 11).
הוא נטש אותי, נעלבתי והוא האקס היחיד כי הפחד להיות נבגדת פגע בי ובגללו איבדתי את הרגל שלי.

החבלה ברגל פגעה בכל הרקמות, בכלי דם וגרמה לנמק חמור.
כתוצאה מהסיבוך קבעו לי תור לניתוח ובו כרתו לי את הרגל.

מאז הבגידה הכואבת של האקס שלי, שגרמה לי לסבל ולאובדן הרגל, אני נמצאת בטיפול פסיכותרפי ובטיפול פסיכיאטרי שבו אני מאובחנת כנפגעת טראומה, דיכאון וחרדה ומקבלת כדורים פסיכיאטרים נוגדי דיכאון.

הטראומה שלי היא מבגידה ויש לי חרדה חברתית שמהותה היא חרדה מלהיות נבגדת שוב.
הפחד להכיר גבר שיבגוד בי, קשה לי לתת אמון בבני אדם כי אני תמיד מפחדת שהם ייבגדו בי. גם אובדן ההורים שלי מגיל צעיר נחווה כסוג של בגידה שהם בגדו בי.

מהמטפלים הפסיכולוגים שלי למדתי שאני צריכה לשמור על עצמי מבוגדנות של בן זוג שיהיה לי.
בשיחות עם הפסיכיאטרית והפסיכולוגית למדתי שקיים תחום שנקרא פסיכולוגיה חברתית שבו אוכל לדעת על סוג של נכות שאם בן זוגי לוקה בו אז הוא לא יכול לעולם לבגוד, והנכות שלו מבטיחה לאישה שבמיליון אחוז סיכוי שהוא פשוט לא יבגוד ולא יוכל לבגוד.

אני לא מתכוונת לנכות בתפקוד המיני כי הצרכים הנפשיים שלי הם כאלה שחשוב לי שיהיה לי גבר פעיל מבחינה מינית רק איתי מבלי שיוכל לבגוד בי.
מאז ומתמיד התנחמתי בסיפוק עצמי (אוננות) אבל תמיד רציתי וחלמתי שיהיה לי בן זוג קבוע שיהיה אקטיבי איתי מבחינה מינית ברוב שעות היממה כי אני מרגישה שסיפוק הצורך הנפשי הזה ינחם אותי על הסבל שעברתי.
אבל הפחד שלי הוא מבגידה. הפחד שלי שהגבר שיהיה לי בן זוג, יימאס ממגע מיני ממושך איתי, יסתכל על ילדה קטנה ואז יבגוד בי איתה.

אני רוצה להקים משפחה, ואני נכה ואין לי אדם שתואם לצרכים שלי.

ניגשתי לשדכנית שמתעסקת עם נכויות, ואני יכולה לסנן גברים על פי סוג הנכויות שלהם.
אני מתקרבת לשנות החמישים לחיי ואני רוצה להתחתן ולהקים משפחה עם בן זוג שלא יבגוד בי.
רציתי לדעת איזה סוגים של נכויות גורמים לגבר שלוקה שלא יוכל לבגוד באישה שלו ושכל הזמן ירצה לשכב עם האישה שלו (ולא יוכל לבגוד בה בגלל הנכות שלו).

שלום,
רציתי לשאול על תגובה התנהגותית של נשיכת שפתיים?
מדוע זה קורה?
על מה זה יכול להעיד?
למה זה קורה נגיד בעיקר מול אנשי מקצוע (כמו מטפלים, פסיכולוגים)?

זה מאוד חשוב לי.. אודה לתשובתכם.

אני צעירה ויש לי חרדה(אוליה ההגדרה היא לא מדויקת) מאנשים שאני לא מכירה.
קודם כל אחת הבעיות שאני לא מרגישה בנוח לצחוק בפני אנשים אחרים, מאחר ואני לא אוהבת את החיוך שליואין ספק שזה משפיע על האינטרקציה שלי עם אנשים.
זה נובע מזה שהשינים שלי לא הכי מסודרות אך גם גדולות קצת ולכן זה בולט, הרופאי שיניים שהייתי אצלם אומרים לי שלא צריך כלום...בכל אופן, מה הפתרון? מה אפשר לעשות?
זה מוריד לי נורא את הבטחון והשפיע עליי מאוד!

שלום רב, רציתי לקבל מידע לגבי התרופה "דרלין".. אני בת 25 מתחתנת בקרוב וככל שהזמן עובר אני יותר מפתחת חרדה לגבי האירוע עצמו והמעמד, אני מאוד חוששת מ"להיות במרכז העניינים" והמליצו לי לקחת את התרופה הנ"ל לפני האירוע. רציתי לדעת מה האפקט של התרופה הזאת והאם היא מסייעת בהורדת מתח וחששות, האם ניתן לקבל אותה מרופא המשפחה או רק מפסיכיאטר וכן האם זה עשוי להזיק לי כי קראתי שהתרופה הזאת בכלל נועדה לטיפול בלחץ דם ולב והלחץ דם שלי ופעילות הלב תקינים.
תודה מראש.