פורום חרדה חברתית - יש לך שאלה?

שלום, אני מבינה את הקושי שלך ומודעת לכך שרקדנים אכן חשופים לביקורת רבה. לכן אני חושבת שכדאי לך ללמוד להפחית את מידת הרגישות שלך לביקורת. אני מציעה שתחשפי באופן הדרגתי לביקורת בונה. התחילי בכך שתבקשי ביקורת על הריקוד שלך ממשפחה וחברים קרובים שאת מרגישה בטוחה במחיצתם. באופן הדרגתי הרחיבי את קבוצת האנשים ממנה את מבקשת ביקורת. באופן זה, תשיגי תחושה של שליטה ותתרגלי לביקורת.
אם תמשיכי להרגיש קושי פני להתייעצות עם פסיכולוג שילווה אותך בתהליך הזה ויוכל לעבוד איתך על בנית הביטחון העצמי.
בברכה,
ד״ר מרים

שלום! העלת נושאים רבים שלכל אחד מהם ניתן להתייחס בהרחבה ולצערי לא אוכל במסגרת המצומצמת הזו להתייחס לכולם. כתבת שאת מאוד מושפעת ממה אחרים חושבים עליך ושאלת כיצד אדם יכול להשלים עם עצמו ולאהוב את עצמו. ובכן, כשאהבתם של אחרים מהווה תנאי לאהבה עצמית, זה מתכון לכישלון. האם יש סיכוי שכולם יאהבו כל מה שתעשי? ברור שלא! ויותר מכך, כשאת מנסה לרצות אחרים את עלולה לפעול בניגוד לאינטרסים שלך! מה שמהווה ההפך הגמור מאהבה עצמית.

בניה של ההערכה העצמית והדימוי העצמי היא אחת מהסיבות המרכזיות שמובילות אנשים לפנות לייעוץ וטיפול. ביעוץ פסיכולוגי אנשים לומדים, בין היתר, להעריך מחדש את האופן בו הם מתייחסים לעצמם, להפחית את הביקורת העצמית השלילית ולהתמודד טוב יותר עם רגשות שליליים. כמובן, שאין פתרונות "אינסטנט". בנית ההערכה העצמית מחייבת תהליך בו את לומדת להכיר את עצמך טוב יותר, לבסס את ההערכה העצמית שלך על תכונות וכישורים אמיתיים שיש לך ולהתייחס לעצמך באופן פחות שיפוטי.

אני שמחה שאפשרנו לך לשפוך את ליבך ואני חושבת שכדאי לך להמשיך לעשות זאת בסביבה תומכת עם הכוונה וייעוץ. עם זאת, אני חושבת שלפני פניה ליעוץ כדאי לך לארגן את המחשבות שלך ולהגדיר את סדר העדיפויות שלך כך שתדעי במה את רוצה לטפל קודם. באופן זה, תרגישי פחות מוצפת וגם הטיפול יהיה ממוקד ויעיל יותר.
בברכה,
ד"ר מרים

שלום, זוהי שאלה מורכבת שאתייחס אליה במספר רבדים. ראשית, קושי להתנהל מבחינה חברתית יכול לנבוע מסיבות שונות ואיננו בהכרח תוצאה של חרדה חברתית. למשל, יכולה להיות בעיה בזיהוי והבנה של רמזים חברתיים אצל אדם שאיננו חש חרדה כלל וכלל. כאשר מדובר בחרדה חברתית תמיד ישנה חרדה במצבים חברתיים וגם נסיונות רבים להימנע מחשיפה למצבים אלו.
שנית, נטישה על ידי הורה נחשבת לאחת מחוויות הילדות הקשות מבחינה פסיכולוגית ובהחלט עלולה להוות גורם בהתפתחות של חרדה או דיכאון. אולם, ישנם גורמים נוספים כמו למשל מרכיבים גנטיים שגם הם חלק מהתמונה. יחד עם זאת, חשוב לציין שמחקרים מראים שלא מספיק להבין כיצד נוצרה הבעיה כדי לטפל בה כראוי, אלא יש צורך להבין את הגורמים שמשמרים את הבעיה בהווה. למשל, הימנעות ממצבים חברתיים גורמת לעליה ברמת החרדה ולחוסר נסיון חברתי. לכן, הימנעות מהווה גורם משמר בהתפתחות של חרדה חברתית. טיפולים שמתבססים על מחקר עדכני, כמו הטיפול הקוגניטיבי מתמקדים בגורמים המשמרים ולא רק ב"מקור" של הבעיה. לטיפולים אלו שיעורי ההצלחה הגבוהים ביותר כשמדובר בחרדה חברתית.
לבסוף, כדאי לקחת בחשבון שחרדה חברתית מגדירה אוסף של סימפטומים. זוהי הגדרה שנוצרה על יד פסיכיאטרים כשברקע שלה יש מודל רפואי שמציע בעיקר טיפול תרופתי. הפסיכולוגים לעומת זאת, מתייחסים גם לגורמים משפחתיים וחברתיים כשהטיפול מתייחס לאדם בכוליותו ולא רק לסימפטומים.

שלום, אני שמחה על השאלה שלך כיוון שהבעיה שאתה מעלה משותפת לאנשים רבים. ה"אובר פתיחות" היא תוצאה של לחץ. ישנם אנשים שמדברים מעט כשהם לחוצים ולעומתם יש אחרים שדווקא מדברים הרבה על מנת להפיג את תחושת חוסר הנוחות.
כדאי לך להתכונן לראיון העבודה. ראשית, כתוב מראש נקודות מסוימות שברצונך להדגיש ושנן אותן, כך שתוכל "לשלוף" את המידע ברגע המתאים. רצוי שההכנה תהיה ספציפית, למשל זה לא מספיק להגיד: "אני מאורגן", אלא לחשוב על דוגמא מעבודתך הקודמת שממחישה את יכולת הארגון שלך. השלב הבא הוא להתאמן. גייס לצורך העניין מספר חברים או בני משפחה שיראיינו אותך ויתנו לך משוב על האופן בו אתה מגיב. מנסיוני, התרגול עוזר בתנאי שהמשוב הוא כנה.

בהצלחה! ד"ר מרים

הפחד הזה נקרא אגורפוביה והוא בדרך כלל בא יחד עם התקפי פאניקה שכוללים דופק מהיר, קוצר נשימה, לחץ בחזה ותופעות גופניות נוספות.
זו איננה בעיה מולדת. הסובלים מבעיה זו חוששים שיש להם בעיה לא מאובחנת בלב או במקום אחר בגוף, למרות שהרופאים לא אבחנו אצלם בעיה כזו. כתוצאה מכך, הרצון להיות ליד בית חולים בו יוכלו לסייע להם במקרה שהבעיה תתפרץ.
אני ממליצה לך לקרוא על הפרעת פאניקה עם אגורפוביה וללמוד הרפיה נשימתית. הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי הוא הטיפול היעיל ביותר כיום לבעיה זו. פסיכולוג המטפל בגישה זו יוכל לסייע לך לרכוש כלים להתמודדות טובה יותר.
בברכה,
ד"ר מרים

שלום, פחד קהל הינו פחד נפוץ מאוד שסובלים ממנו יותר מ 30% מהאוכלוסיה. לצורך המחשה, אחד מכל שלושה אנשים במקום העבודה שלך נלחץ כשהוא מתבקש לעמוד מול קהל!
יש טיפול פסיכולוגי, ללא תרופות, שיעיל מאוד לפחד קהל ונקרא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. טיפול זה יסייע לך להתכונן להרצאה מבחינה נפשית. תלמד איך להתמודד עם תסריטים שליליים כמו זה של הבריחה מהחדר וליצור תסריטים חדשים שיביאו להפחתה ברמת הלחץ. תוכל גם להיעזר בתרגילי הרפיה שונים.
חודש הינו זמן קצר מאוד, אך מנסיוני יש אנשים שהצליחו לחוש הקלה ולהגיע מוכנים יותר להרצאה כבר לאחר מספר פגישות.

אני מאחלת לך בהצלחה!

ד"ר מרים

תראה סרטים ב youtube ותראה שיש פתרונות בלי כדורים

שלום, בדברייך תיארת את הלחץ הרב שאת מרגישה בעקבות בקשת הבחור להיפגש איתך. אני מבינה אם כך, שההתבודדות שלך נובעת מחרדה ושאינך אדם "מתבודד" מטבעך. כלומר, את מעוניינת לפתח קשר אינטימי, אך נמנעת מלפגוש בחורים כדי להפיג את החרדה שאת חשה.
אני מציעה לך לבקש מבני משפחה או חברים קרובים שיעזרו לך להתכונן לפגישה דרך משחק תפקידים. כך תוכלי להתאמן בניהול שיחת חולין, לקבל משוב על האופן בו תפקדת בשיחה ולהפיג את חששותייך.
אפשר להפחית את החרדה גם בעזרת טיפול פסיכולוגי הממוקד בשיפור הדימוי העצמי ובהפחתת ההשפעה של מחשבות חרדתיות. כדאי לקחת בחשבון שאם לא יצאת עם בחור זמן רב, יקח לך זמן להתרגל לפגישות אלו ולהרגיש יותר בנח. בטיפול תוכלי לדבר על רגשותייך וכן לתרגל מצבים חברתיים שונים באופן שישפר את הביטחון שלך ויכין אותך לפגישות עם בחורים.

אני מאחלת לך בהצלחה!

היי, מה נמשע? אני כמובן לא מתמחה בתחום ,אבל אני יכולה להציע לך שתלכי על זה,תצאי עם הבחור, תראי איך הולכת הפגישה, אך קודם כל לפי דעתי את צריכה להעריך את עצמך ולעשות "חושבים" עם עצמך ולראות למה את לא מעריכה את עצמך מספיק?

כל הכבוד על פנייתך! האמת היא שאין מה להתבייש לדבר על זה. אנשים רבים סובלים משלשולים בתגובה לחרדה. זו תגובה נורמלית לחלוטין. הגוף שלנו מגיב לחרדה בדרכים שונות וביניהן: קוצר נשימה, דופק מהיר, הזעה, רעד ותגובות שונות של מערכת העיכול. כדאי לך ללמוד הרפיות מסוגים שונים כמו הרפיה נשימתית והרפיה בכיווץ שרירים. טיפול פסיכולוגי ממוקד בפחד קהל יכול לסייע לך בהתמודדות עם הלחץ כך שתוכלי להתבטא באופן חופשי יותר בזמן ההרצאה.
בברכה,
ד"ר מרים

אפשר להפחית סימפטומים של חרדה חברתית באמצעות תרופה בשם דרלין. זה דורש כמובן מרשם רופא ויכול לעזור ספציפית למה שאת מתארת.