פורום חרדה חברתית - יש לך שאלה?

שלום אני בת 20.
ומגיל 18 בערך אחרי סיום התיכון עבדתי בעבודות זמניות בעיקר בחנויות בגדים.
הלכתי לכיוון הזה כי חשבתי שזה הכי מתאים לי מבחינת התקשורת עם אנשים. אמנם עבדתי ברשתות גדולות אבל זה לא עבודה משרדית שצריך להפעיל את הראש ויש בוסים שעוקבים אחריך ובודקים אותך ואתה צריך להסתדר טוב עם הצוות שלך ולהיות איתם בתקשורת ולא מלצרות או פקידת קבלה ששם אתה חייב לגשת לשולחנות או לקבל אנשים ואין איפה להתחבא או להסתר כמו בחנות בגדים. החודש הזה החלטתי להתפטר מרשת שעבדתי בה חצי שנה בגלל עבודה מרובה וניצול כוח אדם על מעט כסף. היה לי קשה להגיע להחלטה כי ידעתי שלא יהיה קל למצוא עבודה חדשה.והנה אני יושבת כבר שבועיים שלמים בבית שנראים כמו נצח. עם חששות וחרדות להתקשר לאנשים לקבוע ראיונות. אני מרגישה מועקה ולחץ בחזה כל פעם שאני רק חושבת שאני צריכה לקום וללכת לעבוד.
אני חייבת להתחיל עוד החודש לעבוד. המצב הכלכלי שלי לא מאפשר לי לשבת בבית. אני לאט רוצה להישאר רק בתחום של החנויות בגדים...
האם יש אנשים שנועדו לעבוד בסתם עבודות רק בגלל חוסר השתייכותם לחברה או שמצב זה ניתן לשינוי?
אני בינתיים ממתינה גם לטיפול פסיכולוגי, אבל יש לי עוד 3 שבועות לפחות!

אני צעירה בשנות ה20..יש לי בעיה שאני קודם כל מאוד חסרת בטחון עצמי שנובע מכל מיני סיבות..כמובן שאם אני אשב עם משפחה או חברים אני אדבר והרבה ואתבטא בצורה טובה..אבל שזה מגיע ללהתבטא מול אדם זר שכרגע פגשתי אני לא מצליחה לדבר טוב, ז"א פתאום נהיית ממש רצינית כזו או לא שמה לב למה בדיוק אני אומרת,(לא באופן קריטי)..אם אני צריכה לדבר בכיתה, למשל לשאול מרצה משהו או להגיד משהו באופן כללי אני נהיית כבדה כזו ולא מדברת כמו שתמיד..אולי מההתביישות אולי מחוסר בטחון...

מה אפשר לעשות עם זה..?

שלום, אני בת 35, רווקה. נאה, יש לי המון מחזרים, אבל אני לא נענית להם. לפני חודש "התחלתי" עם בחור, שנראה לי די שונה, אבל הוא דחה אותי ו"שיחק" שהוא קשה להשגה. מאז אני סובלת מקוצר נשימה מחנק, כאבים ברגליים, ולפעמים מרגישה בפאניקה. אומנם נפגשנו כמה פעמים, וכל פעם יצאתי מהפגישה די מאוכזבת. זו כבר פעם שלישית בחיי שדוחים אותי, ופעם שלישית שעוברת את הסבל הנוראי הזה. האמת אני לא רוצה את הבחור הזה. למה זה קורה לי? האם בשל הדחייה והפחד? הוא די דוחה אותי ואני מנסה לשכנע את עצמי שאני לא נמשכת אליו, אז למה אני סובלת? בפעם הראשונה לקח לי שנתיים או יותר לצאת מהמצוקה הנפשית שאני נתונה בו. מה לעשות? למה החרדות? אודה שתענו לי.

שלום
שמי אלין בת 35.5
אני נשואה+ילדה בת 3.5
אני מזה 3.5 שנים מאז לידתה של הנסיכה שלי מרגישה תחושות של עלפון (מידי פעם) סחרחורת לסירוגין פתאום לא חשה בטוב חולשה כזאת ראש כבד
עייפות כל הזמן אין לי כוח לכלום אין לי מוטיבציה ומרץ הרגשה שמשהו לא בסדר וחסר לי משהו בגוף -ויטמינים חיזוק השאלה מה?
זה מטריד אותי המון זמן .פניתי לרופאת משפחה שלי תמיד אומרת לי אולי סטרס אולי חרדות אולי מצב נפשי ואולי מתח. עשיתי בדיקות דם והכל בסדר המוגלובין B12 בלוטת התריס ועוד.....יש לי בדרך כלל חרדה ופחד שאני מודעת אליו כבר שנים-רק אם אני לבד בבית בשעות הלילה. לא חוטפת חרדות ככה בלי סיבה בעבודה או בקרבת אנשים.

***חשוב לציין ששנה וחצי אני עובדת ב-2 עבודות מהבוקר עד הערב אבל לא עבודה פיזית אין לי מושג אם זה קשור

לפי הדברים שציינתי כאן האם יש מצב שזה חרדות?
או בכל זאת יש עוד איזה בדיקה שהייתם ממליצים לי לעשות?

תודה על העזרה
אלין

אבל בעצם הכל זה רק משחק והצגה אחת גדולה:
בבסיס זה נראה כאילו יש לי עודף של חברים אשר מדברים איתי, וצוחקים איתי, מעמידים
פנים כאילו אכפת להם ממני באמת, אבל שמגיע חג או יום אחר כלשהו בו יש חופש מהבסיס
אז אף אחד לא יקבע איתי לטייל איתו בערב, אף אחד לא יזמין אותי לצאת איתו,
אף אחד אפילו לא יטרח להתקשר אליי לפלאפון הנייד לשאול מה נשמע או סתם לאחל
חג שמח.
אני מרגיש תחושת ריקנות על התחושה הזאת של: "אתה אחד מאיתנו אבל לא משלנו",
על הרגשת הריקנות הזאת שכשאני בא לבסיס ונמצא בבסיס אז כולם משחקים אותה החברים שלי אבל לא יטרחו להתקשר אליי מתי שיש חופש כלשהו, על הרגשת הצביעות הזאת ששואלים אותי רק בבסיס מה שלומי ואיך אני מרגיש אבל אני יודע שזה לא באמת מעניין אותם.
מה אני יכול לעשות עם ההרגשה הזאת של כאילו יש לי חברים? אבל בתוך תוכי אני יודע שאין לי ומרגיש לא מקובל, לא רצוי, ודחוי מהחברה?

אפשר בבקשה המלצה על ספר טוב כיצד לרכוש חברים וכיצד להתנהג בחברה?.מה להגיד מה לעשות וכו?

העם רמוטיב גורמת לנשירת שיער?
ולמה אסור להיות בשמש בזמן הטיפול?

שלום אני סובלת מזה כעשור בחרדה חברתית קשה והחלטתי לטפל בבעיה. החרדה מתבטאת בלחץ גבוה במגע עם אנשים שלא לדבר על הרבה אנשים, התרגשות קשה וקיצונית, דפיקות לב חזקות, גלי חום והכי גרוע ומפריע לי זה ההסמקה. כמעט כל אינטראקציה עם אנשים או אדם בודד, אפילו מבט או אמירת שלום גורמת לי להסמיק, אני לא יכולה להמשיך כך יותר זה מפריע לי בחיים!!! אני נמנעת ממפגשים חברתיים, מאירועים מללכת לקניון ופוחדת להתקדם בקריירה וכדומה. החלטתי לטפל בזה במיוחד כיון שאני הגעתי לגיל 30 ואני אמא לשני ילדים קטנים ואני לא רוצה שהם יתביישו בי. מה עליי לעשות? למי לפנות ומה הטיפול הכי טוב על מנת למנוע את ההסמקה שזה בעצם הכי מפריע לי וקשה לי להמשיך לחיות עם זה...

לפני כמה שנים התחילו להיות לי הפרעות חרדה כמו בחילה בנסיעות ובמקומות סגורים, לחץ בחזה, סחרחורות, הגעתי לפסיכיאטר והוא מצא שיש לי social anxity disorder, התחלתי לקחת צפרלקס ולניטין ונראה שהכול הסתדר.

לאחרונה הבעיה חזרה, באופן חלקי לפחות.

מה שרציתי לשאול: אני זוכר שבאותה תקופה כשהכול התחיל היו לי עוד כמה דברים שלא ייחסתי לזה קשר לחרדה: בעיה בראייה וצורך להשתין לעיתים קרובות.
הראייה שלי הדרדרה בתקופה קצרה, אני זוכר שהלכתי לחנות משקפיים לבדוק את השמקפיים שלי ומה שהייתי רואה פשוט לא היה תואם לבדיקת העין שעשו. הייתי אצל רופא עיניים ולא נמצא שום דבר חריג. המשכתי בחיים וזה השתפר ושכחתי.
היית לי עוד בעיה שהייתי פתאום הולך לשירותים עשרות פעמים יותר ממה שהייתי הולך קודם. כל פעם הייתי צריך להשתין קצת. הגעתי לרופא מומחה עשיתי אולטרסאונד הכול תקין הוא אמר לשתות פחות קפה. גם זה עבר ושכחתי.

עכשיו שני הדברים חזרו ביחד עם החרדות, ואני לא יכול שלא לנסות למצוא קשר בניהם.

יכול להיות שאני סתם יורה באוויר, אבל הייתי רוצה לדעת, האם יש מצב שהדברים קשורים אחד לשני? חרדה יכול להשפיע על הראיה גם?

בבקשה אם יש שאלות אני אענה על הכול, ואם אתם חושבים שיש מקום יותר ראוי לשאול את זה אז בבקשה תגידו.

תודה.

בד"כ בריאה, בימים האחרונים יש לי תחושה של חוסר איזון, כאבי ראש וחרדה... יצויין כי לפני כשנה הפסקתי נטילת רסיטל שלקוחתי במינון של 20 מיל ליום. לפני 10 ימים לערך התחלתי שוב לקחת רסיטל עקב תחושת חרדה במינון של חצי כדור, היום לקחתי כדור שלם והתופעה החמירה...., האם זה הגיוני מתי התחושה אמורה לחלוף? אני מניחה שהתופעות החמירו עקב נטילת הכדור פעם נוספת לאחר תקופה ארוכה ללא נטילתם. האם יש מקום לדאגה? לחזור לרופא המטפל?
תודה על העזרה

אני תוהה לפעמים אם אני "סובלת" מחרדה חרדתית.
אני בן אדם די מופנם, ביישן, חסר בטחון בעיני..בעיקר בגלל שאני לא אוהבת את החיוך שלי ואת איך שאני נראת. לי ולאבי תמיד יש ויכוחים על זה שאני אפסיק לבסס את הבטחון העצמי שלי על המראה שלי ולהתחיל להראות את האופי שלי והדיבור שלי, אבל זה חזק ממני. אני גם לא חושבת שאני כזה בן אדם עמוק באופן כללי. ככה שיש לי שתי בעיות.
דבר שני, משהו שקצת כזה בולט שאני מדברת עם אנשים שאני עוד לא ממש מכירה או נראים לי "עם בטחון" או עם סמכות כלשהי...או אפילו כשמישהו יושב לידי באוטובוס גבר או אישה אני כבר לא מסוגלת לשבת בנחת..בכל המקרים אני כל שניה בולעת את הרוק שלי!
זה משהו שככה תמיד קורה לי...

איך אפשר לעבוד על זה?מה לעשות?

היי
מגיל צעיר אני זוכר את עצמי חש קושי ומבוכה בהליכה ליד אנשים.
זה כולל המנעות מללכת כשאחרים צופים בי, הליכה לחוצה, סוג של שיכחה איך הולכים נכון, ומבוכה רבה.
אני מאמין שזה קשור שאנשים העירו לי לא פעם שאני הולך כפוף או שההליכה שלי קצת רובוטית וכו', וכנראה עם הזמן פיתחתי מבוכה וקושי ללכת ליד אנשים.
זה מפריע לי כבר הרבה שנים. רופא מומחה איתו התייעצתי ובדק את הליכתי טען שזה חלק מחרדה חברתית לדעתו.
במבחן ליבוביץ לא תמיד יוצא שיש לי חרדה חברתית ממש, אם כי נושא ההליכה מציק ומפריע.

השאלה שלי היא - איך ואיפה מטפלים בדבר הזה? מי הבעל מקצוע אליו אפשר לפנות? אני מאמין שטיפול של שיחות נטו פחות יעיל כאן היות ויש צורך גם במישהו ב"שטח" שידריך אותי. מה עושים?

שאלתי "מומחית" באיזה שהוא אתר אם אפשר לשנות דימוי עצמי לבד,והיא אמרה שאי אפשר, אפשר אך ורק אם מטפל.זה נכון באמת אי אפשר לבד?

יש לי דימוי עצמי מאוד מאוד נמוך ברמה מטורפת,מגיל קטן אני זוכרת את עצמי בלי ביטחון בכלל ובלי דימוי עצמי נורמלי אפילו.
אני בימים האחרונים מנסה לשנות את זה בגישה לאחים שלי שמהם מאוד מאוד התביישתי,הייתי מדברת בקול גבוה כזה וחסר ביטחון ועכשיו אני מנסה לדבר בקול רגיל,וגם הגב שלי היה מאוד מאוד עקום,יותר נכון הצוואר.ועכשיו הוא קצת יותר ישר.
אני בדיכאון כל יום כי אני כבר לא בבצפר כי לא היה לי חברים והייתי מאוד סובלת,אני כל היום בבית לא יוצאת לשום מקום אני משתגעת!
אני כל כך מנסה לשנות לי את הדימוי עצמי אבל אני לא יודעת איך..
כבר הייתי אצל מטפלים ולקחתי גם כדורים ושום דבר לא עזר לי,אני גם מרגישה שאני לא צריכה את המטפלים והכדורים כי זה משהו שאני יכולה לעשות בעצמי השאלה איך..
בבקשה אני על סף התאבדות פה,עברתי עוד הרבה דברים אבל אם אני אכתוב אותם פה זה כבר יהיה מגילה..
בבקשה עזרה..