פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

רוני בן 22
לפני בארך שלושה חודשים הייתה לי חברה שממש אהבתמ
החברה ה 9 שלי
ואז היא ניפרדה ממני ב אסמס
בהתחלה בחודש הראשון הייתי ממש עצבני ומיוסר
לאחר מיכן נהיה לי תחושת לחץ מפחידה
שלא עוזבת את הגוף
קשה לי להימשך למישהי סתם ככה ברחוב אני מרגיש כבוי
אלה אם רק מישהי תבוא תיגע בי אני ירגיש את המשיכה
קרה לי משהו דומה בעבר אך לא נלחצתי מיזה עכשיו אני כן אולי בגלל האפשרות שאח שלי יצא מהארון וזה מלחיץ אותי העניין אני לא יודע מה שאני יודע שלגברים אני לא נמשך ואני נמשך רק לנשים אך אני לא יודע מימה הלחץ נובע בבקשה תעזרו לי מה ששחכתי לציין אני ליקראת שיחרור משתחרר עוד שלוש שבועות אז אני לא בטוח אם זה גם קשור בבקשה תענו לי

האם זה נכון שהחשק המיני הגדול (המטורף...) שיש לי נובע מהתעללות מינית ארוכת טווח שעברתי בילדות?
אני מדברת על חשק הסטרי, כמו של נער מתבגר... והתעללות ארוכה ולא פשוטה.

בחורה שיש לה אין סוף ידידים והיא מחפשת כל הזמן לפגוש אותם ולהיות איתם אפילו שהם מקללים אותה / פוגעים בה, אפילו שהם רוצים סיפוקים מיניים, עדיין היא ממשיכה להיפגש עם כולם.
מה זה אומר עליה? יש לה חיים קשים יכול להיות שהיא מוצאת בהם משהו?
איך עוזרים לה להבין שזה לא לטובתה?
כמה שאני מדברת היא לא קולטת.
זו חברה טובה, אני דואגת לה ורוצה לעזור לה אבל לא מצליחה.
תודה:)

נ.ב.
מקווה שזה הפורום הנכון...

שלום לכולם. לפני כ-3 חודשים נכנסתי לסוג של דיכאון בערך חודשיים בגלל כמה דברים יחסית שטותיים שקרו לי , התעשתתי והבנתי שזה לא כמו שחשבתי אך נכנסתי למין מצב שאני פשוט באופן מוזר לא מצליח לחוות רגשות במלואם. אני לא צוחק מכל הלב אך גם לא עצוב . מין סוג של אטימות כזאת. בבקשה שמישהו כאן יעזור לי ויגיד לי איך פותרים את המצב הזה. זה פעם ראשונה שזה קורה לי ואני לא רוצה שום תרופות או טיפולים רק הכוונה נכונה ועזרה כדי לחזור לעצמי.

שלום,ביתי בת 14 נערה חברותית,חכמה וללא בעיות חברתיות או לימודיות.כבר שנה היא מקלפת את ציפורנייה בידיים וברגליים.לפני כ3 חוד' היא קילפה גם את העור עם הציפורן מה שגרם לדלקת רצינית באצבע ולציפורן חודרנית.מיותר לציין שסבלה מאוד והכירוררג חתך את הציפורן ללא רחמים.כאשר שוחחנו היא אומרת שאין לה שליטה על כך ולמרות שהיא חוותה את התוצאה ממשיכה לשבור ציפורניים בטענה שהיא לא יכולה להפסיק וממשיכה לפצוע את עצמה.אציין שהיא מספרת לי ומשתפת אותי בחייה(למיטב ידיעתי)ואנו בית פתוח וליברלי לחלוטין.מה עושים?תודה לי.

שלום ליטל,
אני ובנזוגי לשעבר היינו מעל שנה וחצי יחד, וגרנו כמעט 8 חודשים יחד. כמו כל זוג,היו לנו ריבים אבל תמיד ידענו לגשר ולדבר על הדברים,היו עליות וירידות-כמו כל זוג.
הסיפור הוא כזה- חודשיים אחרי שעברנו לגור יחד,(בדירה ששייכת למשפחתו-ללא שכ"ד),הוא החליט שהוא לא מוצא את עצמו מבחינה תעסוקתית וצריך לחשוב טוב על עבודה,כדי לא ליפול "סתם" לעבודה לא מתגמלת ושהוא רוצה ללכת לטיפול.

בפועל,זה הפך לחצי שנה...הוא נכנס לדיכאונות,ולא עבד ולא חיפש עבודה -זה גרם לריבים...והמלצתי לו שיפנה לטיפול פסיכולוגי.

בכל אופן הוא החליט ללכת לטיפול,אצל שכנה שהיא איננה פסיכולוגית,ללא תעודות כלשהן(NLP,או כל דבר אחר)- הסיבה שלו הייתה שתמיד הרגיש לו נוח לדבר איתי.

ניסיתי להוריד אותו מזה,שילך לטיפול אצל פסיכולוג מורשה...ואחרי חודש,הוא סיפר לי (שבעקבות משימה של "זכרונות משפיעים מהילדות"-)אחותה של המטפלת הטרידה אותו מינית כילד.

אמרתי לו שעכשיו הוא חייב לעזוב, שזה כ"כ לא נכון! הוא בחר להגיד לה והתשובה שלה הייתה: "אחותי ממזמן לא מעניינת אותי-אתה זה מה שחשוב-העתיד זה מה שחשוב"- הוא המשיך ללכת אליה.

בסוף נפרדנו,והוא היה חייב לדבר איתה לפני כדי להגיד לי שהוא רוצה להיפרד...כשעזבתי את הדירה-הוא אמר:"את יכולה לישון פה בינתיים,אני אשן אצל הוריי,היא גם הציעה חדר". הבנתי שהיא מעוניינת בו...לא אמרתי לו כלום,והוא ראה את זה בתור טובה ידידותית.

לסיכום,אני שמחה שאני לא בקשר הזה יותר,אבל הוא חושב שזה עוזר לו ומקדם אותו....מה יש לו?יש לזה שם?

לצערי,רק אני יודעת על זה...לא חברים ולא משפחה.....

אשמח לתשובה:)
שבוע טוב!

היי אני בן 25 היא בת 22 אנחנו שנה וחצי ביחד
אני נהנה להיות איתה אך מצד שני סובל מאוד מהחרדות שלה היא מפחדת מכל דבר
אם זה מזה שהיא לא מרגישה טוב שהיא מצוננת ואין לה טעם היא חושבת שיש לה איזה משהו יותר גרוע
או שיש לה סחרוחרת קטנה אז היא חושבת שהיא הולכת להתעלף כל מיני דברים אמרתי עוד דברים בעדינות

היא חרדה מכך שאני יעזוב אותה מתישהו היא מפחדת שהההורים שלה ימותו היא אומרת לי
שהיא תישאר לבד בחיים

היא מפחדת שאני ימצא מישהי אחרת
היא חרדה לגביי כל דבר ממש כל דבר..

לחצתי יד לחברה של חבר ישר היא חשבה שנדלקתי עליה
אני חווה יום יום אי שקט בזוגיות
כל מיני דברים הזויים

האם זה סימפטומים של חרדה?

הי ... ממש מזמן כתבתי פה על מישהו שהיה בנינו פעם משהו והרגשות שלי אליו לא נעלמו .. ונמשכו .. זה כל הזמן משתנה . אני לפעמים מרגישה שכבר לא איכפת לי ממנו .. לפעמים שאני שונאת אותו ולפעמים אפילו מתגעגעת אליו ... אבל עדיין כשאנחנו פנים מול פנים אני בהתחלה קרה אליו ולפעמים בהמשך אחרי שהתראנו אני נהיית יותר "נחמדה"... בדרך כלל אני מתעלמת ממנו , ורק אם הוא יבוא לדבר איתי תיווצר שיחה , אם לא אנחנו יכולים להיות באותו המקום ולא לדבר שעות .. לרוב הוא נשבר או אפילו לא נותן שנגיע למצב הזה מלחתחילה וישר מחבק אותי ומדבר איתי ..
ראיתי אותו היום , אבל הוא התעלם לגמרי .. ולא רק התעלם, הוא ניסה להוציא לי את העיניים ...עבר לידי הצטלם עם חברה שלי (שלא מודעת למה שקרה בנינו) הלך איתה יד ביד ועוד ועוד ועוד, ברמה שחברה אחרת שלי שכן מכירה את הסיפור כבר אמרה לי שהוא עושה בכוונה וזה מעצבן אותה!!! .... כמובן לעייניו וגם לעיניי חברה שלי אני לא הראתי שזה מפריע לי זה אפילו לא איכפת לי מבחינתם.. אבל זה כן . אני פשוט לא מבינה למה הוא כלכך מנסה לפגוע בי כל הזמן ? מה הבעיה שלו פשוט להתעלם ולא לעשות לי דווקא? מה הוא רוצה ממני ? ולמרות שלי עדיין לא נעלמו הרגשות זה נראה לי מוזר שהוא עדיין מתנהג כאילו מה שקרה בנינו די חדש וטרי . כי הוא לא נראלי נשאר עם הרגשות אליי ... אם בכלל היה לו ..
אני מבולבלת .. אני כועסת.. בא לי למחוק אותו מהחיים שלי ... ואני פשוט לא יודעת איך לעשות את זה

שלום
אני סובלת מדיכאון והציאו לי את המכשיר אלפא סטיים
האם זה יעיל? זה בריא? זה מומלץ? לא עושה נזקים?

אני בת 52. מזה כחודשיים אני סובלת מצפצופים רעשים ממושכים באוזניים. לפעמים תחושת לחץ וצריבה בבית החזה,לפעמים תחושת חשמל זרמים מתחת לבטן הקטנה באזורים האינטימיים,לפעמים כאבים חזקים ברגליים בעיקר רגל שמאל גם תחושת חשמל ובאזור הקרסול וכף הרגל תחושת נימולים דקירות זרמים תרדמת שריפה. אני מוטרדת מכל הדברים הללו ואין לי מושג ממה פתאום כל זה היתחיל אצלי לפני כחודשיים. אני בדרך כלל אישה בריאה ואף פעם בחיי לא עברתי שום ניתוח ולא נזקקתי אף פעם לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי. לפני 3-4 חודשים פתאום היתחלקתי במדרגות ונפלתי והיו לי כאבי גם ורגליים ואחרי יומיים שלושה ימים עברו כאבים חזקים. אני מרגישה שכאבים ותחושות שציינתי לעיל,ממשיכים בכל שעות היממה בכל מצב כשאני יושבת עומדת ושוכבת,אך כשאני הולכת לא כל כך.

מדובר בבחורה בת 19 שרוצה
להינשא היא עדיין לא בשלה .היא רוצה להינשא לבחור שחור(סליחה שאני מתבטאת כך)היה לה סיפור לא נעים עם בחור סודאני למרות זאת.וזאת בעיקבות שצפתה בנערותה בסרט עם שחקן כושי. למי לפנות לעזרה לפסיכולוג לפסכיאטר?אנא עיזרו להציל אותה. תודה

שלום רב, אני חד הורית אם ל2.
לפני כשנה וחצי לערך התחלתי להרגיש פחדים וחרדות בלילות במיוחד.

פחדים על הקיום שלי ועל מוות.
לפני כ-7 שנים אבי חלה בסרטן המעי והכבד.
עברתי איתו את כל הדרך ואנו נאבקים למענו כל יום ביומו. הוא בן 69 ולוחם אמיתי שאוהב את החיים, מלא שמחה ואופטימיות.

לצערי, אינני כזאת. ועד כמה שאני מנסה להשתמש בהומור בחיים...אפילו שחור וציני, אני בתוך תוכי מתה מפחד מוות.
יש לי חלומות על מוות קשים מאוד, שבהם אני נקברת חיה ונושמת, וזועקת שאני חיה ובכל זאת קוברים אותי.
יש בי פחד קיומי, שמקונן בי וחי איתי יום יום. אני מפחדת מבדיקות שפעם לא פחדתי, מפחדת מקולונוסקופיה שצריכה לעבור גנטית בגלל אבי החולה ואינני עושה אותם.
אני בת 39 ומרגישה שהחיים נגמרו.
יש בי פחד נוראי על ילדיי, מי יגדל אותם, ואיך אפרד מכל מה שאהוב עליי ולא אזכה לראות חס וחלילה את ילדיי בחתונתם או את ילדיהם.
לפני כחודשיים אימי בת 65 חלתה בסרטן שד ועברה ניתוח.
הפחד עולה וגואה בי. אני מרגישה שחיה על זמן שאול. שכולנו חיים פה על זמן שאול.
שהמוות בלתי נמנע, ועל אף שהוא וודאי, הוא מפחיד אותי פחד מוות.
אינני מדברת על זה עם אף אחד שלא יחשבו שהשתגעתי.
אני אדם מאוד רציונלי, ועם זאת מלא וגדוש ברגש. אני חומלת ומרגישה לא שייכת לעולם הזה. הרוע שיש, הסבל והכאב שבעולם מפחידים אותי וגורמים לי להרגיש שלמה בכלל באנו לעולם הזה?...
יחד עם זאת, אני במין סוג של הכחשה, כי ליד המשפחה אני החבל טבור שקושר בין כולם, מעודדת נדכאים, עוזרת וחומלת, יש בי נתינה עצומה ומציבה מטרות ללא הפסק.
גורמת להוריי במצבם רק לחייך ולצחוק, בבדיחות הדעת, מספרת להם בדיחות, מקליטה להם סרטים, מכינה להם מטעמים שייהנו, מתקשרת לעודד וללטף.
ואני הוא: הליצן העצוב.
שחוזר הביתה לילדים, וכמה שכיף לי איתם ואני מתה עליהם הם כל חיי, ואני עדיין עצובה ומפוחדת בתוכי.

אני מאמינה בבורא ולכן זה סוג של תקווה ואמונה שתמיד טובה אמונה במצבים כאלו ואני מבקשת שיעזור לי לא לפחד. עדיין יש בי חרדות ופחדים קיומיים נוראיים.

אשמח אם תוכלו להמליץ לי מה לעשות. אני אוהבת את החיים, אך מסביבי רואה מלא אנשים חולים, הורים, אחות, סבתא, שכנים, מכרים, כולם מסביבי חולים. חלקם נפטרו....
עצוב לי וזה משליך על חיי שלי.
אנא עזרתכם.
תודה.

לפני כשלושה וחצי חודשים חבר שלי נפרד ממני,אחרי 9 חודשים של זוגיות.אומנם הקשר היה יחסית קצר,שמתוכו בילינו רק מחצית מהזמן ביחד מאחר והוא היה איש קבע שחזר רק בסופי שבוע הביתה,אבל עדיין הקשר היה נורא עמוק,לפחות מבחינתי.לא קיימנו יחסים מאחר ואני הבהרתי לו כבר מהשיחה הראשונה שלנו שאני שומרת את עצמי עד לחתונה,אך זה לא מנע ממנו לנסות לשכב איתי אחרי מס' חודשי היכרות.אני לא נכנעתי,אפילו שנורא רציתי.אהבתי אותו באמת ובתמים,נתתי לו כל מה שיכולתי לתת חוץ מהבתולים שלי.רוב הפעמים שהיינו יחד נשארנו בעיקר בבית,ואם לא,אז היינו הולכים לקולנוע,לטיילת או לבית קפה קרוב.לא הלכנו לשום טיולים עוצרי נשימה,לא היינו בשום חופשה חלומית בסוף שבוע ולא עברנו מסעות רומנטיים ביעדים אטרקטיביים.כלום.היינו פשוטים ורגילים.לא מעבר.לי זה ממש לא הפריע,והייתי בטוחה שגם לא זה לא ממש משנה.וככה העברנו את החודשים עד שיום אחד הוא נפגש איתי ובלי הכנה מוקדמת הכריז שזה נגמר.אמר לי שהוא לא בנוי לחתונה(למרות שמהדייט השלישי הוא כבר דיבר על זה,לא אני),שהוא רוצה חופש ושהוא לא יכול יותר להתאפק בתור גבר ולחכות לי.
עכשיו,אחרי שלושה חודשים וחצי מהפרידה,אני עדיין כואבת ובוכה המון והוא כבר יוצא עם מישהי חדשה בחודש האחרון.הם הלכו לטיול בחיק הטבע,צילמו תמונות,היא כבר קוראת לו בשם חיבה והאהבה ביניהם פורחת.
נורא קשה לי ביום-יום,אני מריצה לעצמי בראש שוב ושוב איפה טעיתי ולמה זה קרה ואיך הוא החליט בכזאת קלות לזרוק הכול לפח,כאילו שמעולם לא הייתה בינינו אהבה?
אני בת 23 וחצי,מובטלת,רווקה,בתולה זקנה שאף אחד לא באמת רואה-ככה אני מרגישה.בזמן שהוא כולו מחויך ומאוהב,אני עדיין אוספת את השברים,מנסה להרכיב את הלב שוב מחדש,ולמרות שאני כן מנסה להכיר בחורים חדשים דרך אתר היכרויות שבו הכרתי גם אותו,אני לא מצליחה.זה פשוט לא קורה.
אני לא הולכת לפסיכולוגית,אני לא מעוניינת בטיפול פסיכולוגי,לא רוצה את כל הכדורים שדוחפים רק כדי להרגיש מעט הקלה.
אני אשמח לקבל עצה,דעה,הכוונה מועילה. תודה .

תמיד כשקיימתי יחסי מין עם גברים, לא גמרתי בזמן שהגבר גומר. בתת המודע ידעתי שכשהם גומרים אז זה כשלעצמו מגרה אותי מאוד שהם גומרים ממני בזכות שאני רכה ואוהבים את הרכות הנשית שלי (נמשכים אלי).
מקודם, קרה לי שאיפשרתי לעצמי להמריא בהנאה מזה שהגבר גמר בתוך הפה שלי, ואז בלי שאוננתי, רק מהחשיבה על זה שהוא גומר בתוך הפה שלי, גמרתי בעצמי.
בסיום, הבחנתי ברטיבות שלי למטה ונהייתי נבוכה ורציתי להיות לבד עם עצמי.
פתאום הרגשתי כמו ילדה קטנה שנפלט לה שתן מול כל הכיתה, והגמירה הזאת גרמה לי להיראות כמי שרוצה לסיים את הקשר עם הבחור הזה. כל הזמן, כנתתי לו מין אוראלי, הוא גמר, ואני לעולם לא גמרתי, אז היתה לי התלהבות שהמשיכה גם כשהוא הלך, לאורך כמה ימים אפילו אחר כך. פתאום, איפשרתי לעצמי לעוף לגובה ההנאה ולגמור מזה שהוא גומר, וזה גרם לי להרגיש תחושת מיצוי של הקשר כאילו ההתלהבות שלי מהגבר הסתיימה, נגמרה ההתלהבות שלי מהקשר איתו, הוא כבר לא מעניין אותי, ואין לי עניין בו, ואין לי כבר משיכה רומנטית אליו. היתה לי משיכה אליו כל הזמן, אבל מאז שאיפשרתי לעצמי להשתחרר ולהגיע לאורגזמה ורטיבות מזה שהוא גומר בתוך הפה שלי אז הדבר הזה הפסיק את המשיכה שלי אליו.
רציתי לדעת, האם יש הסבר פסיכולוגי לזה ומהו ההסבר?

שלום רב. הנני סובל מ OCD, OCPD, NPD, BPD, ADHD, דיכאון מז'ורי, הפרעה דו קוטבית מסוג 2 במחזוריות גבוהה, פראפיליות ברמה סאב קלינית, היפוכונדריה ברמה סאב קלינית, תסמונת אספגרגר בתפקוד גבוה מאוד עם רגישות תחושתית גבוהה והפרעת התקשרות תגובתית לא מעוכבת ברמה סאב קלינית, בנוסף למחלה פיזית CF (סיסטיק פיברוזיס).

יש לי מספר שאלות.

1. מדוע הסובל מהפרעת אישיות גבולית מתקשה עד כדי בלתי אפשרי להיות לבד, ולדאוג לעצמו?
2. מהו ההבדל בין הפנמת התוקפן, העברה, השלכה, התקה והזדהות השלכתית? לפי מה שאני הבנתי: הפנמת התוקפן היא הפנמה של התוקפנות של האובייקט התוקפן. העברה היא שחזור של רגשות עם אובייקט משמעותי, באינטראקציה עם אובייקט חדש. השלכה היא השלכת הדחפים הלא מוכלים וייחוסם לאחר. התקה היא ההעברה של יחסי אובייקט מאובייקט אחד שקשה או מפחיד או בלתי אפשרי להתמודד איתו לאובייקט אחר. והזדהות השלכתית היא כמו העברה אבל עם נסיונות אקטיביים של העצמי להפוך את האובייקט (החדש) להיות כמו האובייקט המקורי, והפנמה מצד האובייקט החדש, שלא במודע, את התנהגות ייצוג האובייקט המשמעותי של המשליך. האם הבנתי נכון? הענין הוא שבהפנמת התוקפן יש התקה, התקה היא סוג של העברה, בהזדהות השלכתית גם יש העברה וגם השלכה של ייצוג אובייקט פנימי... זאת אומרת בין כל המונחים יש חפיפות מסוימות..... צריך הבהרות... וגם: מדוע בהזדהות השלכתית יש נסיונות אקטיביים לגרום לאובייקט להיות כמו האובייקט המקורי? מה הסיבה ומה הרווח משחזור היחסים עם אובייקט חדש, ועוד באמצעים כפייתיים כמעט כמו בהזדהות השלכתית, או בלי כפייה כמו בהעברה רגילה?
3. על אותו משקל כמו השאלה הקודמת: הבאת הכעס העצום לתוך האינטראקציה חדשה כלשהי עם אובייקט– העברה? השלכת ייצוג אובייקט מופנם? התקה? הפנמת התוקפן ותוקפנות כלפיו? אם האובייקט מגיב כמו האובייקטים המופנמים אז זה הזדהות השלכתית? - מה בדיוק המנגנון?
4. על אותו משקל כמו 2 השאלות הקודמות: מדוע באישיות גבולית, שבה קיימת פרוורסיה (סטיה) מינית מאזוכיסטית, בא שימור ושחזור של הדמות המתעללת? כלומר מדוע העצמי דואג שוב ושוב להנציח את ייצוג האובייקט המתעלל, וליצור אותו מחדש לפעמים באופן אקטיבי וכפייתי אצל הצד השני? מה הרווח מכך?