פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום רב. כבר מספר שנים סובלת מחרדות פחדים ו ocd. לאחר בירורים החלטתי ללכת לטיפול מקיף ויסודי ולא טיפול ספציפי וממוקד. השאלה שלי איזה טיפול בדיוק מתאים לי ותוך כמה זמן בערך אני אמורה לראות את השינוי? תודה על העזרה.

אני לא אפרט יותר מדי, כי כבר פירטתי בתלונה ואזלו כוחותיי.
שוטר בבדיקה שגרתית ערך חיפוש גופני עליי, וכששאלתי אותו אם קרה משהו הוא אמר "עוד מעט יקרה".
אני מרגיש רע ואפילו מחולל.
אני גם ככה בטיפול..
השאלה היא איך ניתן להתגבר על האירוע הזה? לתת לזמן? אני יודע שהאירועים הללו צפים אחרי כמה זמן ויכולים לחזור בבום.. אשמח לעצה/עצות.
תודה

שלום..אני אספר את הסיפור שלי,אני בן 18,והייתי לפני ארבעה חודשיים בארצות הברית כדי לעבוד במכירות.הבעיה שלי הייתה שהייתי מסתובב שם עם תחושה פנימית שאני לא בסדר,וזה הוביל לזה שכל הזמן התעסקתי באיך אני עם אנשים ואיך אני מרגיש עם אנשים,ואחרי זה הפך לאובסיבביות של לנסות להבין כל הזמן ממה אני סובל,ומכל דבר לחשוב על האני העצמי שלי.
היום אני כבר מאחורי זה,אבל אני עדיין כל הזמן מתעסק במצב שלי וככה הם המחשבות שלי,אני לא עובד ולפני גיוס,
אני מתאמן בחדר כושר זה העיסוק היחידי שיש לי ואני משחק במחשב בשעות היום.
ולמרות זה המחשבות שלי הם עדיין על הכדורים שאני לוקח ועל המצב רוח שלי וכו'..
מה לדעתכן אני יכול לעשות כדי לשפר את תחום העיסוק של הראש שלי?למשל כשאני חושב,הייתי רוצה לחשוב על החדר כושר ועל האימונים.אבל ברגע שאני מנסה ליצור מחשבות ולא לתת להם לקרות לבד אני מגיע לבלבול בראש.

שלום רב,

בדיקות הדם האחרונות שביצעתי מלמדות כי אני סובל ממחסור בוויטמינים
מסוימים ומבעיות בבלוטת התריס, שנגרמו עקב מתחים נפשיים.
אני מתכוון לתפוס עצמי בידיים ולדאוג לאורך חיים בריא. יחד עם זאת, אנחנו
לא חיים בעולם סטרילי, ותהיתי אם תוכלו להרחיב על אודות ההבדל
שבין מתח נפשי או סטרס, לבין סתם עצבים שחוטפים בעבודה, על משפחה או חברים.

רוב תודות,
צחי

השבוע סוף סוף אלך לפסיכולוגית ואפסיק קצת להציף פה

אבל פשוט נשבר לי מחברים שלי
וזו גם הסיבה למה אני מפחדת לצאת עם בחור
אין לי הרבה חברים 3 טובים ועוד אחת
ומרגיש לי שאף אחד מהם לא באמת מתעניין בי
נראה שלכל אחד יש את העולם שלו ולא אכפת לו בכלל ממני
ואם הוא רואה אותי כן או לא
אני לומדת בצפון וכשאני חוזרת גם אם זה אחרי שחברה לא ראתה אותי 3 שבועות לא אכפת לה בכלל ויש לה מבחן על הראש ואני בטוחה שאת החבר היא כן תראה /ראתה בזמן הזה...

נמאס לי מהמצב הזה שאני מרגישה שאני צריכה חבר כדי להרגיש גם לא זמינה בשביל החברים שלי ואז בעצם מרגישה תלות בו... וכועסת על הבחור אם הוא כן רואה חברים יותר מדי ופחות אותי....

נמאס לי מחברים שלי ואני לא יודעת איך להשיג חדשים
וגם אנשים מהלימודים מרגיש לי שלא באמת אוהבת אף אחד
ואנשים שכן הייתי רוצה להתחבר מרגישה בצד ולא יודעת מה לעשת...

נמאס לי לא רוצה חברה יותר די נמאס להרגיש בצד כל החיים
גם החברים שלי מהבית הם כאלה שלא אכפת להם לא לראות חברים כמה זמן... רוצה כן חברים שיהיו דביקים קצת ויגרמו לי להרגיש שאוהבים אותי ואכפת להם אם אני איתם או לא

יש לי בודאות בשנתים שלש אחרונות תופעות גופניות של דפיקות לב,חוסר שקט,נשימות חזקות וחשיבה אובססיבית על עניני בריאות (בן 45 ללא תרפות ובדיקות דם תקינות ,גם לב)
כל חצי שנה אני הולך לרופאת משפחה שממליצה על SSRI למינהם, אבל אני מתנגד,
המצב רוח מצוין ,עושה ספורט אוכל טוב ורזה - רק ענין החרדות מפריע מאוד ומתיש (מאוד מבולבל ולא מרוכז)-טיפול קוגנטיבי מאוד יקר אצל דר' דרבי וגם אני לא יתמיד כי לחוץ בעבודה (שכחתי את ענין הסטרס שלא מוסיף לחגיגה)
שאלתי העיקרית - האם יש כדור "לייט" להתחיל איתו ולבדוק שפועל רק על חרדה (לא דיכאון) - מה דעתך על רמוטיב 250 האם אפשר להתחיל איתו ולהפסיק איתו מתי שרוצים?
לפני כ-15 שנים עקב חרדה לקחתי כחצי שנה אפקסור שעשה לי רע והפסקתי לבד.
אבל כאמור אני כבר עייף מהרגשות הגופניות והנפשית (וגם חוסר בטחון שהתחיל להיות לי-לכל דבר שהיתי טוב בו) וכבר "מתכופף" ומוכן לנסות כדור אבל את הפשוט ביותר
על מה אתם ממליצים
המיואש

שאלה,
יודעת שזה נושא מורכב לשאלה ע"ג פורום אינטרנטי אבל אולי בכ"ז אזכה להכוונה...
אני בת 30. יוצאת עם מישהו בגילי (התאהבויות בני חודשיים שלושה, שהסתיימו בגלל חוסר התאמה-חיפשתי תמיד קשר לטווח הרחוק וזה לא היה זה) מבחינתי הסיבה שלא היה לי קשר רציני עד היום היא שהייתי דתיה. (חזרתי בשאלה לפני שנים בודדות ורק מאז בעצם התחלתי לצאת עם בנים, קודם היה אסור (רק למטרת חתונה..) )
אז הדילמה שלי מתחילה כאן..הבחור שאני יוצאת איתו ממש שווה בעיני-יש בו המון מרכיבי אישיות שאני מעריכה שלא חשבתי שאמצא בגבר אחד. יש לנו תפישות חיים, רצונות, דרכי מחשבה, מטרות דומות, אינטימיות ותקשורת מעולה. אני פשוט יודעת שלא משנה מה הוא יכול להכיל אותי (וזה לא קורה לי הרבה עם גברים). הוא גם מתייחס אלי כמו באידיאל שלי. הבעיה היחידה שאני לא התאהבתי בו. אני לא מצליחה להבין למה...אני מנסה לזרום ולהפסיק לחשוב על זה אבל הספקות אוכלות אותי. מצד אחד אני מתגעגעת אליו מאד אם אנחנו לא מתראים יום, אני לא יכולה לסבול את הרעיון שנפרד אי פעם אך מצד שני זה לא מספיק רומנטי כל הקשר הזה, וזה ישמע שטחי אבל נראה לי שזה קשור למראה שלו. הוא תמיד היה חתיך בעיני אבל לא הפנטזיה שלי מבחינה חיצונית. נתתי לו צ'אנס (לעומת גברים רבים שדחיתי) כי משהו באופי שלו ממש משך אותי, כמין חיוביות ונעימות כזו..
בכללי בעצם מה שאני מרגישה זה שיש ימים שרק בה לי לגעת בו ולומר לו כמה הוא מדהים בעיני וימים אחרים שהוא סתם כמו חבר טוב. ומאד מציקה לי התחושה שלפעמים אני מוצאת את עצמי מהרהרת בכמה אני מסוגלת לוותר על התסריט של הגבר המושך בעיני (שנראה כאמור לפי הטעם שלי) ואז אני מוצאת את עצמי כל הזמן משווה אותו לגברים אחרים ברחוב שנראים איך שתמיד פינטזתי (למרות שלא בהכרח חתיכים ממנו) וזה מעיק עלי :(
אני לא רוצה לשבור לו את הלב (הוא ממש אוהב אותי-אהבה בוגרת ולא קראש). גם לא מרגישה שאני מסוגלת להחליט משהו, או לוותר עליו..
אשמח לתגובה, סורי אם יצא ארוך

שלום,
בשנה-שנתיים האחרונות התחלתי לחרוק שיניים בלילה.
טיפלתי בנושא ע"י סד לילה.
בתקופה האחרונה נאמר לי שאני מצחקקת בלילה ואף גונחת
ויחד עם זאת החריקות נהיות יותר ויותר אגרסיביות.

אני עוסקת בספורט בחודשים האחרונים,ומכאן שישנה דרך לשחרר כעסים/לחצים ובכל זאת המצב רק מחמיר.


הנושא מאוד מתסכל ומביך,
אשמח לקבל ייעוץ ועזרה בנושא.

שלום, אני בת 21. לפני שנתיים גילו בשתי עיניי "קרטוקונוס-ניוון קרנית"- זוהי מחלה בה הקרנית מתעוותת והמצב מדרדר עם השנים באופן לא סדיר ולא צפוי, מה שיכול אפילו להגיע להשתלת קרנית. אני מתרוצצת בין רופאים ועשיתי כבר ניתוחים שנועדו למנוע הידרדרות, אבל כרגע הראייה שלי במצב מאוד לא טוב- אני רואה הכל בכפילות, בטשטוש ושקיפות, מסונוורת וכו'.
אני עוסקת באמנות (מה שדורש הרבה התבוננות) ואני מאוד מוכשרת, אך בגלל המחלה זה קשה לי ואני צריכה ממש להתאמץ כדי לראות (המאמץ שאני עושה לא תמיד פותר את בעיית הראיה וזה בעיקר מכאיב לשרירים..) אני גם מאוד אוהבת להתבונן סביבי ולראות את היופי בטבע וזה ממש מדכא אותי שכל כך קשה לי לראות. אני גם מאוד חוששת מהידרדרות ומאובדן היכולת להתבונן ולצייר, שזה הכל בשבילי!
אני מנסה בקרוב (לאחר ניסיון כושל אחד) עדשות מיוחדות שנועדו לתקן את הראיה, אבל לא עובר לי הפחד שאולי זה לא יעזור או שהמצב של העיניים ידרדר עוד...
אני צוחקת על זה הרבה כדי לא להכנס לדיכאון, אבל ביני לביני אני מוצפת בפחדים וחרדות.
(אני משתפת קצת את אחי ואמי, אבל לא רוצה להיות בכיינית) מה אני יכולה לעשות כדי להתעודד ולהשאר אופטימית?

החלטתי או התחלתי לקבל את המחשבה שאני אלך לטיפול
אני גרה / לומדת בצפון ולכן בבקשה עזרתכן אני מתביישת ללכת למטפל דרך הלימודים , אז האם כדי ללכת למטפל בבית שאותו אראה פעם בשבוע שבועיים, ואולי רק עד שנת הלימודים הבאה, תלוי באופי הלימודים שלי..
או לעשות טיפול דרך הסקייפ יש אפשרות שכזו...
הציגו זאת כטיפול רגיל לכל דבר רק שהפגישה היא לא באותו החדר אלא דרך הסקייפ

לא מדובר באובססיה וגם לא באישיות תלותית, אז מה כן ?
איזה סוג של הפרעת אישיות מאפיינת אנשים שצריכים לדבר על משהו ספציפי ומרגישים צורך עז להתקשר אליו כדי לדבר על זה, והבנאדם אומר להם שזה מפריע ואין להם שליטה על זה וחייבים להתקשר ולהפריע ולנסות לדבר איתו על המשהו ?
הם מושמצים כמטרידים ונמצאי בסיכון שמתלוננים עליהם במשטרה על הטרדה. איך קוראים לסוג של הפרעות אישיות כזאת ?
מה הטיפול לזה ?

שלום,
אשמח לשמוע את דעתכן בנושא הזה:
אבא שלי אדם טוב שאוהב לעזור ודואג לנו, אבל הוא מאד לא מודע לעצמו, לחוץ, חרד, וגם שהוא יודע שיש לו בעיה הוא לא מבין שאפשר לטפל בזה, אמרנו לו הרבה פעמים וניסינו לגרום לו להבין ולהשפיע עליו כבר שנים.. עד שלא מזמן לפני כשנה הוא הסכים ללכת לרופא ולקחת כדורים לחרדה. זה עזר לו אבל לא בדיוק. המצב הוא כזה- הוא ואמא שלי לא מסתדרים בכלל התקשורת מאד לקויה, הוא מגיע למצבים שהוא יכול לקלל, לדבר בצורה מאד לא יפה למרות שבתוכו הוא לא מתכוון לזה והוא לא רוצה לפגוע אבל הוא לא מבין עד כמה הוא פוגע בכולנו עם ההתפרצויות והתוקפנות הזו.
המצב כל הזמן משתנה, פעם יותר טוב ופעם פחות ולפעמים זה מתפוצץ מכל מיני נסיבות. הבעיה שלו לפי ניתוח שלנו במשפחה זה שהוא נמצא כרגע בפנסיה מוקדמת מה שמשפיע על המצב אבל מעבר לזה הוא נמצא בין 2 עולמות מכיוון ולאח שלו אין משפחה הוא מרגיש צורך להיות בשבילו כאב אפילו ועוזר לו בכל מיני קשיים שיש לו ונמצא הרבה אצלו, מכיוון והוא גר בבית ההורים שהם נפטרו האמא נפטרה לפני הרבה שנים והאבא לפני 7 שנים, ונראה כאילו אבא שלי מרגיש מחוייבות כזו ואז מופעל עליו לחץ גם מאחיו והבעיות שלו והוא צריך להיות חזק לידו ואז שהוא בא הבייתה מכל הלחץ הוא מוציא את זה בעיקר על אמא שלי אם היא אמרה משהו הוא מפרש בדרך שלו ומתגונן כל הזמן בעצם משתמש במנגנון ההגנה. לפני כשנה העניין ממש היה על סף גירושין אבל הוא לא רוצה. הוא הבטיח שיעשה הכל וישתנה ואז באמת לקח את הכדורים. הבעיה שהוא מרגיש מאד לבד במצב שלו והוא במצוקה גדולה, אנחנו יודעים שהוא לא רוצה להרגיש ככה ושקשה לו אבל מה עוד אפשר לעשות? ניסינו כל כך הרבה לדבר איתו והוא לא מבין. המצב כרגע קצת מדאיג אותי, אני לא יודעת מה יהיה וכבר אין לי כוח להתעסק בזה אבל זה מפחיד אותי שלא חס וחלילה יקרה משהו. הוא מאד פסימי כזה הוא לא בנאדם אופטימי לא נהנה מהחיים והוא לפעמים מדבר בצורה שלילית על החיים. אני יודעת שהוא רוצה שיראו לו שרוצים אותו אבל גם אמא שלי כבר עצבנית כל כך וזה קשה לשחק משחק. כי היחס שלו פוגע גם אם הוא לא מתכוון.
אני ממש מתוסכלת ולא יודעת מה עוד נוכל לעשות. עדיף שיהיה מצב ברור ולא חוסר וודאות. אשמח לשמוע מה אתן חושבות על המצב ומה עוד אוכל לעשות כדי לפתור את זה? אם בכלל....

כבר שנים שממליצים לי על טיפול, אני כמעט בת 24, הייתיצריכה להתחיל לפני 4 שנים או לכל המאוחר אחרי פרידה קשה מאוד, אבל כל פעם מפחדת מפחדת מהפתיחות שיש בטיפול, מפחדת לבכות מול המטפלת...
כל פעם אני נופלת לתהומות האלה ודי זה כבר מייאש , צריכה לעבור את זה איכשהו
לא בטוחה עדיין אם מוכנה נפשית להפתח ככה מול אדם זר והאם זה נורמלי
ואיפה ללכת לטיפול האם דרך הלימודים שוב השאלות במקום שכן מכירים אותי להיות כ"כ חשופה, או לנסות דרך קופ"ח בעיר המגורים שלי או פרטי בעיר המגורים ואיך לבחור?
ומה בעצם יש בטיפול? יש לי בעיות חברתיות זוגיות ובעיקר עם עצמי ביחס לעצמי

שלום,
אשמח לעזרתכם במציאת פסיכולוג באזור המרכז (השרון, פתח תקווה והסביבה) דובר רוסית. עדיף גבר.

תודה!

שלום
אני בן 21 בריא בדרך כלל ולפני כמה ימים הרגשתי שמשהו אצלי לא בסדר לפרק זמן של שעה הרגשתי דיכאון חולשה עייפות הרגשתי כאילו אני מנותק מהמציאות סחרחורת אי שיבוי משקל וחוסר יציבות הרגשתי חוסר אנרגיה חוסר מוטיבציה כמו חצי בנדם כזה.
מה זה היה? מה אני צריך לעשות ולבדוק ? בתודה אביב חשוב לי מאוד