פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום יש לי ילד בן 4 שנים הוא היה משחק עם בת דוד שלו פתאום אני לא שומעת אותם ניגשתי לחדר מצאתי אותו מנשק אותה מהבטן.. הופתעתי והתחלתי לבכות ולא דברת עם הילד שום מילה הייתי בהלם..לא ידעתי מה לעשות האם להרביץ לו או מה אניי מאוווד דואגת ומפחדת מה יכול להיות הדבר הזה לא יכולה לעקל את מה שראיתי... נא עזרתכם ... למרות שאני ובעלי זהרים מאוד אבל לא יודעת ..

שלום,
אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוגית מזה שנתיים. במהלך שנתיים אילו התחלתי הליך גירושין מול בעלי אשר הובחן במחלה נפשית וביקשתי המעובדת הסוציאלית שבעלי יוכל לראות את בילינו בהשגחה בלבד.

העוסית ביקשה לדבר עם הפסיכולוגית שלי והיא סרבה ואמרה שהיא כאן בשביל ללוות אותי בתהליך שאני עוברת אך שזה לא נכון עבורה מקצועית וליחסים בינינו והיא לא יכולה לקחת שום חלק או צד בתהליך עצמו.

אני מרגישה מאוד כעוסה ונבגדת.

האם זה נכון? האם אסור לה להתערב? האם זה לא מחובתה לעזור לי?

בבקשה תעזור לי להבין כי מאוד קשה לי ואני מאוד מצפה לשמוע את דעתך בנושא

תודה רבה!

שלום

אני הולך לטיפול אצל עובדת סוציאלית קלינית
לפני שהתחלתי ביררתי עליה והבנתי שהיא גם מטפלת מינית וזוגית, וכרגע באמצע לימודי פסיכותרפיה.

מאז שהתחלתי את הטיפול מצבי הנפשי התדרדר מאד, עזבתי את העבודה וגם שקעתי בדיכאון.

יכול להיות שזה קשור לעובדה שהמטפלת עדיין לא סיימה את קורס הפסיכותרפיה ולא יודעת לטפל ב100%, ולכן נגרם לי נזק נפשי בלתי הפיך ?

תודה

שלום לפעמים יוצא לי לקום בבוקר אם שמות של אנשים תקועים בראש של אנשים רעים וזה עושה לי לא טוב כאילו השם נתקע בראש ולעמים אני גם רואה את הפרצוף שלהם..מה זה אומר וכיצד אפשר לטפל בזה

רציתי ללכת לפסיכולוגית אבל ראיתי במכבי צריך הכווהנ וייעוץ
הכוונה שצריך בעצם הפניה?את הפניה ממי יש לקחת?

יש מקומות שאפשר ללכת בלי הפניה?

לא יודע כבר מה לעשות
בטיפול פסיכולוגי כבר חצי שנה, אצל פסיכולוג קליני מומחה (מטעם קופת החולים)
בדיכאון, מטופל תרופתית כבר 3 חודשים, הפסיכיאטר העלה את המינון לפני כשבועיים..
לא מוצא את עצמי..רוצה לחזור בתשובה אבל מפחד "לברוח" לדת מתוך חולשה..מדבר עם הפסיכולוג אך חושב שהוא "מסבן" אותי ודואג לאינטרס הכלכלי שלו (דיברתי איתו על כך)..הוא אומר שאני צריך "ליווי"..רקע על עצמי: עברתי התעללות נפשית מצד אם שנטשה במהלך החיים..כיום בן 24 מתגורר לבד..הורים גרושים..בקשר "צולע" עם ההורים כרגע..אבל קשה מאוד, אימא בקושי מתפקדת... אובחנתי בחרדת נטישה בטיפול הקודם שלי לפני כשנתיים..טיפול שהיה צולע ולא עקבי..הטיפול הנוכחי הוא שבועי ועקבי (דינמי?)
ממ..זהו..מחפש תשובה בעקרון..מחפש דרך..ללכת בה..לשמוח בה..יוצא עם חברים..עם בחורות..ביטחון עצמי לא כל כך בשמיים...ממ...וזהו.. מה לעשות?

שלום,

הבת שלי בת 7 (כיתה ב).
כאשר מגיל 2.5 גמולה.
רציתי לדעת מה יכול לגרום לילדה בת 7 לחזור לעשות פיפי במכנסיים (רק בביהס)?
בבית הולכת רגיל...
שללנו בעיות רפואיות.

תודה רבה,
אמא מודאגת

שלום רב,

אני מחפשת המצלצות על פסיכולוגים לילדים של מכבי באיזור המרכז, עבור בני בן ה7.
בנוסף רציתי לדע האם יש חובה לפנות קודם כל לפסיכיאטר או שאפשר לפנות ישירות לפסיכולג??

אשמח אם מישהו יכול לעזור, אני מרגישה מעט אובדת עצות..........

רעות

עשיתי בדיקות דם והכל טוב, אך יש לי בגוף הרגשה נוראה של עומס של רגשות וזה בא עם תסמינים פיזיים של בטן משתוללת, קצת דפיקות לב, והרגשה של אי שייכות, ולא נוח עם עצמי, הרגשה של אי נוחות עם הגוף שלי. והרגשה מגעילה הרגשה של אי קיום שהכל קשה לעשות. ואני הרבה בשירותים. למה יש את הרגשות האלה.

אני בן 27 לפניי שאני מתחיל אני רוצה לציין שאני מודע לזה שיש לי בעיה לפני שלוש שנים בדיוק. היתה לי חברה היא בגדה בי ומאז הכול התהפך לי בראש במשך השלוש שנים האלה הכרתי הרבה בחורות וכוח פעם שההיתי פוגש בחורה או. מדבר איתה בטלפון חשבתי שאני שכבתי איתה וזה לא נכון כי לא היה בינינו כלום אני גם סובל מפחד שמישהו דוקר אותי אים מזרק באמצא הרחוב או סתם אים בחורה שאני מדבר ופתאום אני חושב מחשבות שאני שוכב איתה אני בבית בודק הרבה פעמים שאני סוגר את הברז ונועל. את הדלת ובודק במשך 5 דקות אים זה נכון

אני לא יודע מה לעשות אני חושש שיש לי מחלות. ויש לי תמיד תחושה רעה א י לא יודע אינך להסביר את זה אבל משהו בתוכי סוג של כוח מסויים אומר שאין לי כולם ואני מרגע מעט א י מבקש. עזרה אני מוכן לקבל עזרה רק תגידו לי בבקשה מה יש לי ואני. אשמח ללכת לטיפולק אצל. אחד ממכם תודה רבהק

שלום אני בת 16
יש לי חברה שהכרתי אותה יותר טוב רק השנה(כי העבירו כיתות). תמיד היינו בקשר אבל רק של שלום ומה נשמע. מאז שהתחלנו יותר להתחבר אני מרגישה סוג של חיבור מוזר שגם קרה בזמן קצר ושבחיים לא היה לי עם אף בן אדם. זה הגיע למצב שאני נפגעת מכל דבר קטן שהיא עושה (לא בכוונה כי אין לה כוונה לפגוע בי) ואני נכנסת למצב של דיכאון ושאני חוזרת הביתה אחרי מצב כזה אני רק בוכה ולא רוצה לעשות כלום או שאני לא מצליחה ללמוד ולהתרכז במשהו אחר חוץ מזה. חשבתי שאולי אני מפתחת אובססיה כלפיה ושאולי אני לסבית. אני חושבת שהאפשרות שאני לסבית לא כל כך הגיונית כי היו לי 2 קשרים רציניים ועם אחד מהם שכבתי ונמשכתי אליו מאוד וגם אני לא מרגישה שזה בקטע לסבי.
אני ממש צריכה עזרה כי המחשבות האלה משגעות אותי וזה משפיע עליי בצורה משמעותית.

שלום רב,

יש לי בן זוג,בן 29, בן אדם נורמטיבי לחלוטין,
אבל יש לו בעיה שבעיני היא כזאת מוזרה...
הוא פשוט לא יודע לדמיין, הוא לא יכול לראות בראש תמונה של בן אדם קרוב/אהוב, אין לו מושג מה זה לפנטז ואפילו הוא לא יכול לעצום עיניים ולראות מקום מסויים שהיה בו בראש, פשוט לא יודע לדמיין! עד לא מזמן הוא חשב שככה כולם והיה מופתע לראות שהוא השונה... בנוסף הוא גם לא חולם... אני חושבת שזה קצת מוזר והייתי שמחה לדעת אם יש הבחנה פסיכולוגית לכך, אודה לתשבותך.

אני בחורה בת 20. אובחנתי לפני 8 חודשים בערך כחולת כליות.
אומנם זו לא מחלה סופנית, או חלילה אי ספיקת כליות, אבל זו מחלה כרונית, שיש ליטול תרופות כל החיים, ולא ניתן להיכנס להריון עם התרופות, כך שאף אחד לא מבטיח לי שאוכל להביא ילד לעולם - חלום חיי. ממש אין לי טעם לחיות אם לא יהיה לי ילד, שלי ממני בחיים.
ובנוסף לזה הרבה מהחולים במחלה הזו מגיעים במהלך השנים לאי ספיקת כליות סופנית עם צורך בהשתלת כליה ו/דיאליזה.
במילים אחרות, הלכו לי החיים.
אני לא מרגישה שיש לי שמחת חיים. גם ל ממש הייתה כי החיים שלי נדפקו בכל גיל וגיל (הורים שהיו רבים בנוכחותינו ומערבים אותנו בריבים שלהם, בחשבון הבנק כילדה בת עשר, אב מכה ומתעלל מינית, וכן התמודדות בלתי נגמרת עם חרדה חברתית מאוד לא פשוטה).
עברתי מספי, שמחת החיים נטילה מני כבר מזמן, אבל לפחות עוד הייתה תקווה לעתיד טוב, עם משפחה וילדים. עכשיו גם זה ניטל ממני, ואפילו בן זוג אני תוהה אם אמצע. בטח אחד חולה שגם לו יש תיק של בעיות. לא מה שתכננתי, ולא מה שרציתי.
אני לא מבינה את ההגיון הזה של להפיל הכל על בן אדם אחד, ובסך הכל כמה אני כאן? 20 שנה?
אני מרגישה ממש ממוטטת.
אף אחד לא מבין אותי, גם לא המשפחה.
אני מתקש לתפקד בעבודה / בלימודים, ולא רק בגלל כאב פיזי, אלא גם ובעיקר בגלל קושי נפשי. אני מצפה לתמיכה, ובמקום זאת מקבלת סטירה לפנים "תפסיקי לתרץ תירוצים".
אני מצטערת שאני ככה מפילה כאן הכל, אבל אני ממש מרגישה צורך לשתף ולהתייעץ, כי אני כבר לא יודעת מה לנסות.
אני מנסה, משתדלת, לשמוח ולעשות דברים שעושים לי טוב, אבל התמודדות עם אלף ואחד קשיים, כשאין חברות ברקע, אין תמיכה מהמשפחה ואפילו הרופא כבר חסר סבלנות, זה לא פשוט.
ואת כל האמת, אני ממש מרגישה שאין לי טעם לחיים. כי אלו לא חיים.

שלום,בת 17.
תמיד הייתי ילדה ביישנית יחסית אך בעלת חברים וללא חרדה ולא נמנעת מסיטואציות חברתיות.
מלפני 3 שנים עברתי טראומה שגרמה לי להסתגר בבית וכתוצאה מכך נהייתה לי חרדה חברתית, אך עד מלפני 7 חודשים בערך לא עברתי התקף חרדה.רק הייתי נמנעת מסיטואציות חברתיות.
כאשר הייתי בסיטואציה כלשהי בחופש הגדול נכנסתי להתקף חרדה פעם ראשונה בחיי, הזעה מוגברת,יובש בפה,דפיקות לב,סחרחורת.
ממש הזעתי בכל הגוף, מאז אני בטיפול פסיכולוגי. לא קוגניטיבי התנהגותי.טיפול של שיחות.
לפני זה אף פעם לא הייתה לי בעיה של הזעת יתר.. רק במבחני בגרות למשל שממש נלחצתי. אך עכשיו בערך מאוגוסט אני כל פעם מזיעה שאני בחוץ. וזה מוזר לי,כי פעם הייתה לי הזעה מוגברת רק במצבים ממש מלחיצים, ממה זה יכול לנבוע? מטראומה מההתקף חרדה שעברתי?
והקטע הוא,שנהייתה לי מין אובססיה כזאת. גם אני בבית ואני לא מזיעה בבית,אם נגיד מישהו מהמשפחה יקח לי את היד אני פשוט אתחיל להזיע.כל פעם שתהיה סיטואציה של מגע בידיים, וזה ממש ממש מציק לי. כאילו זה ישמע אפילו משוגע אבל אם אני נגיד אקח לעצמי את היד שלי ואשלב אותה בשנייה אני אתחיל להזיע בידיים .זה לא היה לי בעבר,וזה פשוט הופך את חיי לסיוט! אני נכנסת לחרדה מההזעה גם, שמישהו יבחין.ואז אני מזיעה בכל הגוף. סובלת גם מהזעה בבית השחי וברגליים, אבל אני מרגישה שהכל קשור לידיים. אני מרגישה שהסיבה היחידה שאני מזיעה-זה מחשבות.מחשבות שלא מרפות, אם אני לא חושבת או שאף אחד לא נוגע לי בידיים אני לא מזיעה. אבל המחשבות משתלטות עליי אני חושבת על זה כל הזמן בזמן האחרון. זה קשור לחרדה חברתית או למשהו אחר? כדורים פסיכיאטריים יכולים לעזור ? בבקשה תעזרו לי.

אני נושקת לגיל 40 , נשואה מזה 10 שנים ואם לשני ילדים, ילדה בת 4 ו-10 חודשים וילד בן שנה 4 חודשים. מזה כ-4 שנים המשפחה שלנו נמצאת בחו"ל בשליחות , לפני כ-4 חודשים עברנו ממדינה טרופית למדינה קרה בה אנחנו אמורים להיות עוד שנתיים.
תפקידו של בן זוגי קשור בבטחון ולכן הוא עובד שעות מרובות , גם מתוקף התפקיד ובעיקר בגלל אישיותו הוא "מורעל" מסירות גבוה ונאמנות למקום עבודה בצורה טוטאלית וללא פשרות. יוצא שהוא שם את מקום העבודה בראש סדר העדיפויות שלו. כנראה הסיפור הזה גנטי גם אביו היה כזה (איש צבא לשעבר) . כשהיינו זוג צעיר נושא שעות העבודה המרובות והעדרויות לא הפריע לי כלל, לאחר שנולדה בתנו הראשונה (הוא לא נכח בלידה הגיע שבועיים לאחר מכן מחו"ל) המשכתי לנהל את משפחתנו המצומצמת ללא קושי ובאהבה , גם כשהיה בבית הוא נוטל חלק קטן בגידול הילדה ולא מתמסר כמו לעבודה שלו, כשמלאו לבתנו שנה יצאנו לשליחות למדינה שניתן להנאות בה בכל המובנים, לאחר שנתיים נולד בננו ומיד אחרי הלידה התחלתי לחוש כי השעות המרובות יוצרות נטל כבד עבורי , למרות שיש לי עוזרת אני לא מתבלבת ויודעת כי תפקיד של הורה אף עוזרת לא יכולה להחליף, לסיכום היום עם המעבר למדינה אחרת , הבת הבכורה עוברת משבר רגשי בגלל השינויים, אני חשה מותשת מהתמודדות המרובה על כתפיי, גם שיחות גלויות בנושא לא שינו מאום, אני אוהבת את בן זוגי מאוד אך לא יכולה להמשיך את חיי כשהוא נמצא רק ברקע.