פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום
אני אתחיל ואספר קצת על עצמי
אני בן 20 ומשרת באחד מגדודי השריון
בארבע החודשים האחרונים החלו לתקוף אותי דיכאונות. לא היה איזשהו מקרה ספציפי שאני יכול לשים עליו את האצבע שמשם התחילו ההתקפים
ההתקפים האלו מתבטאים בנדודי שינה (רוב ההתקפים הם כשאני כבר הולך לישון), וכל מה שאני יכול לחשוב עליו זה התאבדות
שלשום כשאני נמצא בבית לכבוד החג, היה לי התקף כבד מאוד, הכי כבד שהיה לי אי פעם. הוא נמשך כמה שעות, והייתי ממש על סף האובדנות.
אני צריך עזרה

ערב טוב,
אני אמא לשלושה ילדים מקסימים עם מרווחים של כחמש שנים בין כל לידה. אני אמא מאד נוכחת..מעניקה המון חום ואהבה, רגישה לילדיי ונמצאת איתם בקשר רציף. לפני מס שנים אף עזבתי את מקום עבודתי התובעני הקודם ועברתי לעבוד מהבית כחלק מהרצון לשהות במחיצתם יותר. ולשאלתי..עולים בי כל הזמן רגשות אשם בנוגע לטעויות שעשיתי עם בני בכורי..כואב לי כל פעם כשאני רואה איך אני עם ילדיי השניים הרבה יותר נינוחה, זמינה, חמה..ואיך איתו כשהיה קטן הייתי כל כך לחוצה, מרוב לחץ כמעט ולא נהניתי מגידולו בשנתיים הראשונות..אני נזכרת בכל מיני קטעים קטנים וליבי נצבט. כמובן שמעולם לא נהגתי כלפיו באלימות חלילה אבל הייתי חסרת ניסיון חסרת הערכה לדבר הנפלא שבו זכיתי. היום כשהוא כבן 13 והוא כמובן בבת עיני, מרגיז אותי שאני לא מצליחה להשתחרר מאיך שהייתי כשהיה קטן יותר. היום הוא ילד מקסים אהוב על הסביבה ובכל זאת אני מאשימה את עצמי שהוא לא מספיק עם בטחון עצמי בגלל הדרך שגידלתי אותו..שהוא רגיש מדי בגלל חוסר הסבלנות שהיה לי וכו'. מיותר לציין כי אני מטורפת עליו!!! ורק רוצה בטובתו..ורוצה כל כך ללמוד לסלוח לעצמי על העבר כי שום דבר לא נעשה מרוע..אלא מחוסר בשלות וחוסר ניסיון.., איך אפשר להשתחרר מרגשות האשם האלו..??,
בבברכה, אלה

שלום אני בת 24, בן זוגי בן 31 . התחתנו לפני 5 חודשים.
אנחנו חושבים על להיכנס להריון, נראה לי שאנחנו מוכנים לשלב הבא אבל עם זאת יש לי המון חששות.
אני לא יודעת אם אני מוכנה באמת, כולם מסביב אומרים ״חכי חכי שיהיו לך ילדים... תהני עכשיו שאין לך מחויבות וכו׳״
אני חייבת לציין שבן זוגי רוצה אבל הוא לא לוחץ עלי..
איך אני אדע אם זה באמת מתאים לי כרגע? האם אני מאבדת את החופש שלי? האם מתאים לי להיות אמא ולדאוג למישהו אחר יותר מאשר אני דואגת לעצמי? להיות כבולה אליו? אני פוחדת.. אומרים שבכל גיל זה לא נתפס ולא מוכנים.. אבל האם יש קשר לגיל שלי? האם אני צריכה פשוט לעשות את זה ולזרום לתוך זה? או לחכות??
בכל כמה ימים משתנה לי הדעה.. פעם אני הכי רוצה ויאללה עכשיו ננסה וכל זה, ופעם בוא נחכה עוד חודש חודשיים...
אני ממש מבולבלת וצריכה עזרה וכיוון.
תודה מראש!

היי אני בת 14 ובמצב בסדר גמור בחיים יש לי בית אוכל ובית ספר טוב. אף על פי כן אני נכנסת למצבים נפשיים נמוכים ומרגישה כאילו אני רוצה להיות כל בן אדם אחר רק לא אני. לפעמים אני חותכת את עצמי וזה נותן לי סיפוק. אחר כך זה מעציב אותי עוד יותר. אף אחד לא יודע וכולם חושבים שהכול בסדר איתי אחותי בדיוק סיפרה להורים שהיא מעשנת ויש סיפור שלם של הפרעות אכילה שלה.. אני לא רוצה להרוס את אמא שלי עוד יותר ולהעציב אותה. אמא שלי במצב כספי לא טוב ואני ממש לא רוצה להקשות עלייה. אני לא רוצה לפנות לפסיכולוג ולא רוצה שאמא תבזבז על זה עד כסף. יש דרך לפתור את זה לבד?

שלום, שמי קוראל עוד מעט בת 18.
יש לי אח ( אמצעי ) בן 25 אשר ללא ספק סובל מהפרעה טורדנית כפייתית.
איננו עבר איבחון, אך ללא ספק זה ניכר לעין.
הוא סובל מההפרעה בצורה חריפה ביותר!
פותח דלתות וחלונות כשמישהו יוצא או ניכנס לחדר האמבטיה/שירותים, אפילו יקום באמצע הלילה על מנת לבצע את ה"טקס" הזה.
יש לו המון טקסים שקשה לפרט אותם כאן אך ללא ספק הוא סובל וגם אנחנו.
אנו לא יודעים כיצד להתמודד איתו.
מצד אחד, הוא במצב מאוד רגיש והוא גם אדם מאוד רגיש וכל הערה היא כמו נפילה ענקית בשבילו.
מצד שני, איננו יכולים לסבול זאת עוד! הוא פוגע באיכות חייו ובאיכות חיינו ( המשפחה )
בנוסף הוא כלל לא מבין שיש לו בעיה וכשניסינו לרמוז על טיפול הוא ישר הלך, הוא פשוט ראש בקיר הוא כאילו לא שייך לכלום.
שטיפת ידיים היא רק תסמין מאוד זעיר יחסית לשאר הטקסים שמבצע.
לפעמים הוא מביא אותנו לקצה עד שאנחנו מתפרצים עליו ואני אפילו צורחת ומקללת דבר שאני כלל לא עושה!
אני מתחננת לעזרה, איננו יודעים כיצד להתמודד איתו יותר!
בבקשה עזרה! מה לעשות???

שלום וברכה,

לעיתים קורה שאני פוגשת אנשים בחיים ויש לי משיכה רגשית- נפשית עמוקה. אין לי הסבר רציונאלי מדוע זה קורה, אך בתחושה העמוקה שלי, אני מרגישה שיש לי בירור פנימי עם אותה דמות. ברור לי שהמשיכה היא אפלטונית, ובמציאות אין ביננו קשר, וכל אחד לחוד. בעיני זה נראה כמיהה לדבר מה שאין לי הסבר הגיוני, אך המשיכה קיימת. אשמח להסבר פסיכולוגי לדבר, אם וישנו כזה..

שלום אני מרגיש שאני כבר משתגע ככה זה מה שקורה מאז שהאקסית שלי ניפרדה ממני ב אסמס אני לא מוצא את עצמי מרגיש לא רגוע לא שקט לא מרגיש שאני נמשך לאף אחת מרגיש ריקנות מטורפת וזה מלחיץ אותי אני יודע שאני נימשך רק לנשים אבל בזמן האחרון אני לא נימשך לכלום אולי רק אם אני יסתכל על התמונה של האקסית שלי אני רק ירגיש משהו האים הדבר טבעי ?

שלום,אני בת 18 ואני כל הזמן בלחץ כל הזמן,כל פעןלה שלי נעשית בלחץ אפילו לקחת שתייה מהמקרר אני עןשה מהר ובלחץ.אני מרגישה שאני מפספסת דברים בחיים בגלל הלחץ הזה ושאני לא נהנת משום פעולה שהיא ובכלל משום דבר כי הכל אני עושה מהר מאד.אני באמת מנסה לעבוד על עצמי ולשנות את ההרגל הזה י אני יודעת שזה פסיכולוגי וזה נתון לשינוי אבל עדיין קשה לי נורא.אני יותר מאשמח לייעוץ מכן ולעזרה מילולית כלשהיא תודה רבה וחג שמח

שלום אני בת 18,הלכתי ללשכת גיוס הייתי עם הקב"ן -קצין בריאות נפשית הוא שאל אותי כל מיני שאלות ואחת השאלות שלו הייתה אם יש לי מחשבות אבדניות אמרתי לו שכן ואמרתי לו גם שגם בעבר תכננתי להתאבד אחרי כל השאלות שהוא שאל אותי הוא אמר לי שיביאו לי זימון לפסיכיאטרי הוא הביא לי את הזימון ואמר לי אחרי שתהיה אצל הפסיכיאטרי משם נחליט אם לגייס אותי או לא , הפחד הכי גדול שלי שאני כן פתאום ירצה להתאבד כשאני כבר מגויסת לצה"ל , האם גם אם יש לי מחשבות אבדניות אבל אני לא אתאבד,כי אני נמצאת בטיפול עם עובדת סוציאלית , אבל בכל זאת יש לי מחשבות אבדניות , אבל אני ממש לא מתכננת להתאבד , או אולי בעתיד כן ...לא יודעת ... האם במצב שלי ישחררו אותי מהשירות בצה"ל ?

שלום
יש לי מחשבות אובססיביות שחוזרות על עצמן . כל פעם שאני עושה משהו חדש ועשיתי 4 דברים השנה האחרונה ( רפואת רמבם , הכרויות סדנא וכו ) . בהתחלה זה טוב ואחרכך אני מתחיל להאשים את עצמי שאני לא בסדר וכאילו נתלה על אותו דבר הבן אדם או העיסוק . וגורם לעצמי סבל נורא . האם יש טיפול שיכול לעזור ?

תודה

כשאני משתפת אנשים בכאב ובסבל שלי, שעברתי בחיים, אומרים לי "תסתכלי על אנשים כמו מרטיין גריי ותביני שיש אנשים שסובלים יותר ממך".
ואני תוהה,
בגיל 7-14 לעבור התעללות מינית מצד האבא, בגיל 14 כשסוף סוף בא לזה קץ באה חרדה קשה מאוד שעד עכשיו (גיל 21) מלווה אותי והורסת את החיים שלי (טיפלתי, אין סוף, אי עדיין הצלחה, רק במקום להיות חרדה ב 100 אחוז הפכתי לחרדה ב 95 אחוז), לגלות מחלת כליות בגיל 20, בגיל 20 וחצי לגלות אלרגיה לחלבי, בגיל 21 לגלות שיש שינויים באנטומיה של המוח ונמק ישו וכמו כן חשד לאירוע מוחי לפני כמה שנים, ועם כל זאת - להגיד - יש גרוע יותר ממני, אז למה אני בוכה???
אני תוהה אם המש]פט הזה נכון, כי אותי הוא לא מעודד אלא מעצבן. אני סובלת! קשה לי! אני חושבת אין סוף פעמים לשים לזה קץ - ואני צריכה לשמוח שיש גרוע יותר???
אני שואלת, כי גם מטפלים אמרו לי את זה ואני לא מבינה למה מתייחסים לזה בכזאת חשיבות?
לכל אדם סף סבל אחר, למה משווים אותי לאחרים?
בחיי שלפעמים זה רק גורם לי עוד יותר לרצות לגמור עם החיים.

שלום לך,לפני כחצי שנה התחלתי להיות אובססיבי לגבי עצמי.ז"א להתעסק בעצמי בצורה מוגזמת,בדימוי העצמי שלי,בדפוסי החשיבה שלי בקרב אנשים,בהאם אני בחרדה חברתית או לא וכן הלאה עוד ועוד נושאים הקשורים לעצמי.
לפני שהתחלתי להיות אובססיבי ,הבעיה הרגשית שלי הפכה לתכופה יותר ויותר,והבעיה הרגשית ז"א שהתחושה שלי הייתה הופכת להיות לא טובה ומרירה בלב.הייתי בטיפול פסיכולוגי והפסיכולוג תמיד אמר לי לזהות את המחשבות שמשנות לי את התחושה אבל תמיד התקשתי בזה.ברגע שהבעיה הרגשית נהייתה תכופה יותר ככה התחלתי להתעסק בעצמי יותר.כל ההתעסקות המוגזמת שלי הייתה כשהייתי בארצות הברית ככה שלא היה לי למי לפנות חוץ מלכתוב כל היום ולהתעסק בזה.כמו כן באותה תכופה התחלתי להרגיש חוסר ביטחון במחשבות שלי,למשל חוסר ביטחון בהיותי סטרייט,ועוד מחשבות כאלה.בעקבות כל הסיפור הזה התפתחו אצלי שלוש בעיות-1.תנודות במצב רוח2.OCD
3.תחושה של חוסר סדר בראש.
אני כבר חמישה חודשים מטופל אצל פסיכאטרית בנוגע לבעיות האלה ועדיין לא הגענו לטיפול המתאים.בנוסף לתנודות במצב רוח,רוב הזמן יש לי את הקטע הזה שדברים שהייתײ עושה בעבר לפני שהכל התחיל כמו לגלוש באינטרנט ולהיות במחשב,ולצאת עם חברים,הם כרגע חסרי עניין בשבילי.ככה שלפעמים גם שיש מצב רוח טוב אני עדיין מרגיש את התופעה הזאת.
השאלה שלי האם לדעתך טיפול פסיכולוגי או קוגנטיביבי יהיה יעיל בשבילי?כי אני והפסיכיאטרית ממשיכים לנסות למצוא את הטיפול המתאים בשבילי אבל בינתיים זה לא מתקדם לשום מקום.
בקשר לחוסר עניין שלי בלשחק במחשב ולצאת עם חברים(שאלו הדברים שהיתי עושה לפני שהאובססיביות התחילה),האם זה חלק מהסוג של דיכאון שאני עובר?ומה אפשר לעשות בעניין הזה?

שלום וברכה,
אני בן 24..מטופל פסיכולוגית כבר שמונה חודשים אצל פסיכולוג קליני, בשיטה פסיכודינאמית..
רק עליי: לא גדלתי עם אם יציבה, אמא מכורה לסמים מזה 15 שנים..התעללה נפשית פעם אחר פעם בי..אבא לא היה בתמונה..הקים משפחה אחרת... גדלתי אצל בני המשפחה..
לפני כחודש עברתי התקף פסיכוטי, אני נוטל גם תרופות פסיכיאטריות ובמעקב אצל פסיכיאטר
בזמן האחרון נודע לי כי הנני מאובחן כ"הפרעת אישיות גבולית"
הסתכלתי באינטרנט ונודע לי שיש שיטות טיפול מסוימות מאוד יעילות לטיפול בהפרעה.. ושיטות שונות (כגון DBT) לטיפול בהפרעה זו..
כרגע האפשרות הזו קוסמת לי, אך אני לא יודע אם עליי לוותר על הטיפול הנוכחי שלי... בעקרון הוא עוזר לי אבל אני עדיין כועס, אני אומנם מתקדם טיפה, אך האפשרות של לעבור לטיפול ממוקד יותר נורא קוסם לי ולא כל כך נעים לי לעזוב את הטיפול הנוכחי ולפרק את החבילה שבניתי עד כה, מצד שני הטיפול בDBT קוסם לי, אני לא יודע מה לעשות..כרגע אני מעלה את הספקות מול המטפל בנוגע להחלפת הטיפול, כבר די הרבה זמן, אך זה לשווא וזה נמשך... מה לעשות??

תודה מראש ושבת שלום =]

שלום, ישלי מחשבה טורדנית ואני באמת חייבת עזרה..
ישלי אותה כבר 3 חודשים בערך וזה מחשבה בקשר לנטייה מינית, הקטע הוא שאני לא נמשכת לבנות ובחיים לא נמשכתי, אז בגלל זה אני לא מבינה למה המוח שלי חושב עלזה, זה כבר ברמה שזה עושה לי כאבי ראש מטורפים , אני רק רוצה להיפטר מזה.. אני בת 16 אם זה משנה, בבקשה עזרה!

שלום אני בן 21,לפני כשנתיים התחלתי להשתמש בסמים מסוג אל-אס-די ולפני כשנה צרכתי קמות גדולה מהרגיל וגרם לי לקצת טריפ רע אבל זה עבר,ובזמן האחרון יש לי משהו כמו פלאש בק,כשאני נמצא בסביבה של אנשים שמדברים לא ברור ומצחקקים אני מרגיש שזה כמו סרט רץ ושאני בתוך תסביך כזה,ותקופה ארוכה ההיתי משתמש גם בקנאביס ולפני כחודשיים הפסקתי לעשן,למה זה קורה ומה הם דרכי הסיוע?