פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום יונתן
פחד מאבדן של מישהו אהוב הוא דבר טבעי שמאפיין את כולנו. העובדה שאתה חולם חלומות חוזרים באותו נושא מעידה על כך שאתה עסוק מבפנים בפחד הזה. אתה כותב שזה קורה לך בתקופות, אולי אתה יודע מה מאפיין את התקופות האלה, והאם קיים טריגר להתגברות החרדה שלך. האם זה קשור לטיב היחסים שלך עם אשתך באותה תקופה, או אולי לחוויות שחווית בעבר עם אדם שהיה אהוב ויקר לך. בכל מקרה, ישנם אנשים שסובלים יותר מאחרים מחרדות מהסוג הזה וזקוקים לעזרה כדי להתמודד עמן - את זה רק אתה יכול לדעת.
כל טוב
ענת

שלום 1234,
על פניו נשמע שאת מתארת צורך בשליטה. חלימה בהקיץ היא לפעמים הדרך שלנו לדמיין סיטואציות ו״לתרגל״ שליטה בהן. אפשרות נוספת היא שחווית אכזבה או פגיעה בעולם המציאותי ואת פונה לתוכך פנימה, שם יש פחות סכנות.
יכולות להיות סיבות נוספות, אם עולמך הפנימי מסקרן אותך ניתן תמיד לפנות לטיפול פסיכולוגי.
כל טוב

למה לא עונים

הי רויטל.
מצטערת שלא ענינו, זה לא קשור אלייך למרות שגם כאן נראה שהרגשת שזכית להתעלמות.
את אומרת תודה על ההקשבה ומספרת על מצב מנוכר בבית בו גדלת לעומת חברותייך שגדלו בבית חם ואוהב ונוגע. את נמצאת בראשית חייך הבוגרים, בשלב מסויים גם את תקימי משפחה לעצמך, משפחה שתוכלי לקבוע את אופייה ולשנות את גורלך. אני מציעה לך מכל הלב לחפש כעת טיפול עבורך, אם אין לך כסף או שאת חיילת אז דרך השרות הציבורי או צהל, בו תוכלי לעבד את התחושות שאת חווה כלפי משפחתך הראשונית, כדי שהקשרים הבאים שלך עם בני זוג ובהמשך בתוך המשפחה שלך יוכלו להיות מלאים יותר ומחוברים יותר ולא יסבלו מפצעי עברך.

חח כניראה שלא הבנתי נכון

לא מנוכר פשוט הם לא מביעים אהבה ככה זה ,יש הרבה אנשים כאלה,,

שלום לך,
אפשר לשמוע בדבריך את הקושי הקשור בגילוי שיש משהו אצלך שמונע ממך להתקדם כמו שהיית רוצה בקשר זוגי. הסימפטומים חוזרים ולכן אתה כיום מסוגל להכיר בכך שמשהו בפנים חוסם. אומנם זה קשה לך וכואב, אבל זה מה שצריך לקרות כדי שתוכל לראות שמשהו צריך להיעשות.
לא הייתי נכנסת לאבחנות, בטח שלא בפורום כזה, אבל כן הייתי ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי. בטיפול תוכל להתחיל להבין מה קרה לך בקשר הקודם, ומה מסמנים לך הסימפטומים שתיארת. יש להניח שמדובר בחרדה, אבל צריך להעמיק ולברר למה היא קשורה. חרדה היא משהו שקורה אצל הרבה אנשים מתפקדים ומוצלחים, כך שכדאי פחות להיבהל, ופשוט לעשות מעשה- להתחיל תהליך שיסייע לך להתקדם לעבר זוגיות טובה, שתהיה עבורך מקום מרגיע, בטוח ושלם.

שלום לך,
התיאור שלך והאבחנה שנתנה לך ע״י רופא המשפחה לא כל כך ברורים לי. כאב ראש, כשלעצמו, גם אם אין לו סיבה רפואית, אינו מספיק כדי לקבוע שיש לך חרדת טיסה. האם התחלת להרגיש פחד בטיסות? האם יש תופעות גופניות נוספות מלבד כאב ראש?
נראה לי שצריך לנסות להבין קצת יותר לעומק מה מסמן כאב הראש הזה שלך. לא הייתי עושה שום החלטה כמו לעזוב את העבודה שלך לפני ברור שכזה. יכול להיות שזה משהו שניתן להתגבר עליו. יכול להיות שאכן יש משהו בעבודה שלך שמעורר בך איזשהו לחץ, שאינו מודע. אבל גם אם כן, זו רק סיבה לבדוק את זה ולנסות לשפר את המצב. נזק נפשי גדול יותר לא נראה לי שיכול להיגרם, אבל שוב, עליך להתייעץ. פנה לפסיכולוג בעניין. לפעמים פגישה או שתיים יכולות לתת כיוון, ומשם תוכל להחליט כיצד תרצה לגשת לפתרון.

שלום לך,
אני שומעת בדבריך שיש לא מעט דברים שאתה מתמודד איתם -חוסר שקט, חרדה, קושי בתפקוד ותנודות במצב הרוח. אני מבינה שיש פסיכיאטר שמלווה אותך, והוא זה שעליך להפנות אליו את הרשמים שלך בדבר השפעת התרופות. בהחלט יכול להיות שיש מקום לעשות שינוי בטיפול התרופתי.
ולגבי הטיפול הפסיכולוגי, חבל שבשני הניסיונות שהיו לא יצאת עם תחושה טובה. יכול להיות שלא פשוט עבורך לתת אמון במטפל או במטפלת. ואולי בכלל לא פשוט עבורך לתת אמון באנשים. אבל זו לא סיבה לוותר, אלא דווקא להישאר. התמדה יעילה בחלק גדול מהמקרים, והיא בסופו של דבר עשויה להשתלם. מציעה לך בחום לנסות שוב לפנות לטיפול. הדברים שפרשת כאן נשמעים מידי מורכבים כדי להציע לך משהו מעבר לכך בפורום הזה.

בהצלחה,

שלום לירון.
כפי שהוצע לך בעבר, גם כעת, אני מציעה לך לחפש טיפול מכיל ומלווה, בו תוכל לשתף בקשייך ולקבל הכוונה והחזקה לצליחת המשבר.
בהצלחה

מה שאת חווה הינו דבר טבעי מאוד המתרחש בתוך טיפול ונקרא "העברה ארוטית". (או Transference Love , מונח אותו טבע זיגמונד פרוייד) שמשמעותו שהתחושות העצמתיות של ההתאהבות המתרחשות במהלך הטיפול, מקורן בסיטואציה הטיפולית הטומנת בחובה העברה של רגשות ראשוניים לעבר המטפל ולאו דווקא התכונותיו המושכות של המטפל כאדם. מעבר לכך, האנטימיות הנוצרת בשעה הטיפולית, מעלה פעמים רבות גם חלקים מיניים שהם חלק מהדחפים האנושיים הבסיסיים ביותר ועל כן, חשוב שיעלו בשעה הטיפולית. החשיבות הינה בכך שהמיניות שעולה הינה פאן נוסף בתוכך שמבקש לצאת בתוך השעה הטיפולית והזדמנות עבורך ללמוד עוד על עצמך דרך הטיפול ואולי להשתחרר מעוד כבלים או מעצורים שייש בחייך.

שלום,
אתה מתאר תחושה הקשורה ביכולת שלך לתת אמון ולבטוח. אתה מרגיש התלהבות, כמעט כמו של ילד, כשאתה מתחיל קשר חדש, מתמסר מהר. מידיי. אחר כך אתה מרגיש שלא שמרת על עצמך מספיק, הפגיעה ותחושת החשיפה המוגזמת לא מאחרות לבוא.
אני תוהה האם צריך לטפל בפתיחות המוגזמת או דווקא בתחושת הפגיעה שבאה אחרי. אני מבינה שמה שאתה היית רוצה זה להצליח להיות יותר מאופק, בשליטה, אבל אני דווקא חושבת שיש משהו מאוד כן ואמיתי ביכולת שלך להביא את עצמך כפי שאתה מביא את עצמך בתחילת קשר. אולי צריך רק לחשוב על זה, אולי לעדן את זה, לבדוק, אבל לא הייתי ממהרת להחליף את זה בגרסה סגורה ושמורה.
בכל מקרה, מעניין לחשוב על כל הדבר הזה, ולבדוק מה היחסים שיש לך בכלל עם נושא האמון, עם בנות זוג בפרט. אם חשוב לך, תשקול לפנות לטיפול בעניין הזה. שם יהיה מקום טוב לבדוק את הסוגיות האלו ולהגיע למקום יותר נוח ובטוח עבורך, אבל מבלי לוותר על הכמיהה לקשר וההתלהבות שבאה עם זה.

שלום עידן.
לגבי התחושה העכשווית, ציינת הרבה סטרוסורים המקשים על חייך. המצב של אביך, היחסים הרעועים עם בת הזוג, מה שגורם לך לחוש חסר אונים ודואג מאוד. אני מנסה להבין את מה שאמרת בכך שזה "גומר אותך" האם חרדה עזה? האם דיכאון? איך זה משפיע על חייך ועל יכולת ההתמודדות שלך עם הקשיים בחייך? שאלות אלו עלייך לשאול את עצמך.
בנוסף, אתה מתאר חרדה המלווה אותך במשך שנים שנראה כי נובעת מתחושה של חוסר בטחון עצמי ותחושות של נחיתות מול אנשים אותם אתה מכנה "גדולים". אז אתה מתאר סמפטומים מוכרים פיזיולוגים של חרדה וחוסר נוחות. אתה אומר שלדעתך הבטחון העצמי שלך מעל הממוצע ושואל מדוע זה קורה, כלומר ישנן סיבות שאינן מודעות לך ואולי היית רוצה לבדוק חלקים אלו. בדיקה כזן נכונה להעשות בתוך קשר טיפולי. בנוסף, ייתכן ונסיבות חייך בהווה גורמות להגנותייך להחלש ואז החרדה שלך עולה ומין הסתם אתה חש מעורער יותר, חלש יותר ומכאן, יורד הערך העצמי שלך אותו אתה תופס בד"כ כגבוהה.
גם אם זה המצב, ותחושותייך מתעצמים עקב נסיבות חייך, ייקל עלייך שתעבד את תחושותייך בטיפול שבהמשך יוכל גם להקל על הסימפטומים החרדתיים שאתה חווה.

ראשית, אשתך זכתה שייש לה בעל כמוך שעוזר לה ומנסה להקל על חייה. אולם כפי שאתה רואה, לא חשוב כמה שתתאמץ, אם הרצון יינבע ממך ולא ממנה, האושר וההקלה לא יגיעו. נראה כי אשתך, למרות הפרגון ממך וללא קשר אליו, לא חווה את עצמה כטובה מספיק ואינה בטוחה בעצמה. היא אינה שלמה עם החלטות שלוקחת ומתקשה להסתגל למקום החדש. אולי בשל התחושה שאינה טובה מספיק, אולי בשל חוסר יכולתה לחוש שלמות והיותה נעה כל העת בהיסוס שמא עשתה טעות. אני חושבת שהעזרה הכי חשובה שאתה יכול להעניק לאישתך הינה לעודד אותה להתחיל טיפול שייסייע לה להיות אדם שלם ובטוח יותר בעצמו. דרך הטיפול , תוכל להכיר חלקים בעצמה שייתכן ונובעים ממקומות מוקדמים באישיותה הגורמים לה לחוסר הערכה עצמית ואמביוונטיות לגבי החלטות שעושה בחייה ובתקווה תוכל לנהל את חייה ולחוות אותם בצורה טובה יותר

שלום עידו,
אתה מתאר כל מיני תנודות במצבים רגשיים, תנועה בין אושר עילאי לדיכאון מתמשך, להתפרצות כעס וחוזר חלילה. נשמע שהתנועה המהירה הזו מבלבלת אותך ומעוררת שאלות הקשורות לאופן שבו אתה רואה את עצמך. היית רוצה להחזיק עוד קצת את רגעי האושר, אבל הם נעלמים. מצד שני, הדיכאון מרגיש לך ממושך, והכעס נראה לא מתאים ולא פורפורציוני. אני חושבת שבגילך, עוצמות מהסוג שאתה חווה הן לא בלתי רגילות. ויחד עם זה, יכול להיות שגם בלי קשר לגיל שאתה נמצא בו, אתה מתבגר קצת סוער מהרגיל. הכל שאלה של כמה הדבר מפריע לך בחיי היומיום. כלומר, כמה התנודות האלו מטלטלות אותך, עד כדי שקשה כבר לתפקד כמו שצריך בכל מיני תחומים. למשל, בתחום החברתי או בתחום הלימודי. אם אתה מרגיש שקשה לך בתחומיםהאלו בגלל אותן תנודות, או שמצב הרוח שלך ירוד לאורך זמן, שווה לשתף מישהו מבוגר שאתה סומך עליו, שיוכל לכוון אותך ולסייע לך, למשל, יועצת ב״ס או את אחד ההורים.

נראה כי אכן פיתחת רגשות העברה אל המטפל.
מטרת הפגישות הינן הדרכה הורית על בנכם ונראה כי ההדרכה ההורית ממלאת את יעדה. הדרכה הורית, אף שהיא אנטמימית וקרובה איננה טיפול, ומטרותיה אחרות. כשמה כן היא, הדרכה המכוונת להורות טובה יותר עבור בנכם. אולם למרות זאת, הסיטואציה יכולה להזמין רגשות עצמתיים של העברה ארוטית (ראי הסבר לעיל). אם את יכולה לעבד את תחושותייך בטיפול אישי משלך, כך ייטב. במידה ותחושותייך יחלו לפגוע בהדרכה, מה שלא קורה לפי דברייך, עלייך לשקול שיתוף המטפל בתחושותייך וחשיבה משותפת על המשך דרככם.

שלום עלמה
אני מבינה שאת דואגת מאד לבן זוגך. אין לי כל אפשרות לדעת דרך הפורום מה מתרחש בטיפול של בעלך ומדוע הוא נמשך כל כך הרבה שנים. את שואלת האם ה"אפקט" של הטיפול יורד. חשוב להבין שטיפול פסיכולוגי הוא לא כמו תרופה שמשפיעה באופן ישיר על המצב או על ההרגשה. מדובר בתהליך, ולפעמים התהליך ממושך וכרוך בקשיים. במידה וגם בעלך מרגיש שהוא זקוק לשינוי, ניתן בהסכמתו לברר לגבי דרכי טיפול חלופיים, אפילו כאן בפורום.
בהצלחה.
ענת דינור

שלום איריס...
אני קוראת את הודעתך ומרגישה את העצב בו את שרוייה. את שלבי האבל והאובדן אותם את עוברת. שימי לב שהפצע עוד טרי לגמרי. אני לא שמעתי על כך שלוקח חצי מהזמן של הקשר להתמודד עם פרידה, וטוב שכך, יש תקופה מסויימת של אבל שהיא טבעית וחשובה ואת בהחלט נמצאת בתוכה, לאחר מכן, האבל הופך פאתולוגי... בוודאי אם נמשך שנתיים וחצי. לעניננו. הפרידה והאבל על היחסים שתמו נושאים בחובם תחושות רבות של כאב, געגוע, כעס ייאוש וכד. את כולם הבעת בהודעתך ואת כולם את חווה כעת בעצמה. את מודעת לכך שהזמן מרפא, עושה חשבון נפש הן על התנהגותך בתוך הקשר, מבקרת את עצמך אך גם אני שומעת כי יש בך חלק שתוהה, אולי אלוהים כיוון את דרכייך, אולי זה לא מתאים, ואולי את היית מי שאת בתוך הקשר והבחור הזה, כמה נפלא שלא היה, לא יכל לקבל את כל החבילה שהיא את. הגיל, כמובן, גם נושף בעורפך אך כולי תיקווה שגם יודע לומר לך, איריס, זאת את, עם הטוב ועם הרע, עם הרך ועם הקשה...וכנראה שאת החבילה הזו בשלמותה הבחור הזה, מקסים ונהדר ככל שיהיה לא הצליח "לאכול". וכנראה שאם יחסיכם היו ממשיכים, את היית נאלצת להביא את עצמך בחלקיות לתוך הקשר הזה, מה שהיה יוצר לאורך זמן תסכול והחמצה.
כן. היו צימרים, היו ימים יפים, אך היה גם את חוסר היכולת שלו להתעמת איתך, לעמוד מולך, וכנראה היו עוד חלקים בך שלא זכו למענה.
את צודקת שאת אומרת שבגיל כזה כבר יותר יודעים מה רוצים מזוגיות ואני חושבת שהדבר נובע מהבנה פנימית של מי שאת ומה את באופן ספציפי צריכה מזוגיות.
איריס, אני מציעה לך ללכת לטיפול, לעבד את האבל מהבחור ולאחר מכן לבחון עם עצמך בהתייחס למי את, מה את מחפשת. מאחלת לך אהבה שלמה.

המון תודה על תשובתך, מעריכה את ההשקעה בתשובה !
את יודעת, רציתי לומר משהו בעניין "פסיכולוגים", הייתי בעבר בטיפול, הרגשתי שזה עשה לי רע, שכל פעם לפני הפגישה אני צריכה לאלץ את עצמי כדי לגרור את עצמי לשעה הזו שלא בהכרח עשתה לי טוב, והרבה פעמים אני יודעת שזו גם כימיה בין פסיכולוג למטופל, כי אם הפסיכולוג קצת אנטיפט ממש לא יעזור מה תביא איתך לטיפול, אתה תרגיש חרא !!! את יודעת מה אני באמת חושבת ? שאף פסיכולוג לא יכול באמת לעזור, כי אף אחד לא יכול להכנס לתוך נפשו של האדם האחר "הסובל" וכל פסיכולוג יש לו את האישיות שלו, והדעות שלו שנובעות בעצם מאישיותו ועל מה שהוא בעצמו גדל, אם היו לפסיכולוגים תשובות חד משמעיות, כגון במקרה כזה צריך להיות, א, ב, ג אולי זה היה מדרבן ללכת ולקבל תשובות, אבל מכיוון שלכל פסיכולוג יש את נפשו שלו וגישותיו שלו זה עלול לא להוביל אותך בהכרח לתשובה ולדרך שצריכה להיות נכונה לך.
אחרי שחוויתי קצת פסיכולוגים (אם כי מודה שלא הייתי תקופות ארוכות, כי מהר מאוד הבנתי את הרעיון) המסקנה שלי היא שנראה לי שרק הלב באמת יודע מה נכון לו, ומי שיש לו קצת אינטיליגנציה , אינטואיציה ורגש, אולי יכול לעזור לעצמו, ושלא תביני לא נכון אני חלילה, חלילה לא מזלזלת במקצוע שלכם, ממש לא, אני חושבת שיש אנשים שפסיכולוג בהחלט עושה להם סדר בחיים ופותח להם ערוצי מחשבה אחרים ואני לא שוללת אולי שבעתיד לא אלך אף פעם, אך אני כן מתייעצת בפורום של פסיכולוגיה כי כן מסקרן אותי מה חושבים, את יודעת שלגבי המקרה שלי שפרסמתי בכמ פורומים של פסיכולוגיה (אני לא יודעת אם קראת אותו בהודעה הקודמת בעניין הבחור) היו דעות שונות לגמרי מכמה פסיכולוגים ומדובר על אותו מקרה ?, אז מה תגידי על זה ??? אז לומר לך את האמת ? הבנתי שאין אמת אחת בדרכי ההחלטות שבחיים, וממש לא מעודד אותי לשים 400 ש"ח על שעה :) , אני מאמינה בתחושות הלב הרבה פעמים שהם אלו שמכוונות את הדרך לפחות בנושא של זוגיות....... אולי אני טועה והרבה יחשבו שאני טועה, אבל אני חושבת שזו המסקנה שאני הגעתי אליה.
תודה לך שוב, ואשמח אם תגיבי גם להודעתי זו ואשמח לחשוב מה את אומרת בקשר לזה מתוך ראייה של פסיכולוג,בתקווה שתגובתי שלא תעצבן אותך :), יום מקסים, איריס

מחכה עדיין לתשובה.


בינתיים ענו כאן להודעה שנשלחה אחריי.


בתודה

שלום לך אלמונית.
עברת חיים מלאים ומורכבים ורוויים בקושי. נראה כי גם עברת טיפולים לא מעטים בחייך. את נשמעת כאדם עם חלומות ושאיפות, למרות המחסור בתמיכה שאת חווה בחייך ומיעוט המשאבים. הן הכלכליים והן המשאב הכ'כ חשוב של תמיכת המשפחה. למרות זאת את נלחמת ולא מוותרת. עשית תואר ראשון. ניסית להרות, והמשכת לנסות ולטפל בעצמך במיני אופנים. אני סבורה כי הרצון למצוא טיפול נובע מחלק אופטימי באישיות. חלק שקשור לתקווה שלא מוותר.
את מדברת על יחסים עמוקים עם מטפלת ועל ועל אכזבה ממנה ותחושת נטישה. נראה כי למרות שחשת כי יש ביניכם יחסים חמים, תחושתה הייתה שהיא אינה יכולה לעזור לך אם תעמדי בסירובך לקבל תרופות. שידה קצרה מלהושיע. אינני רוצה להתעמק בה, רק לומר כי התחושה שאת ננטשת ומתאכזבת מהקרובים לך ביותר , נראה כי זו תחושה אותה את משחזרת בחייך. למרות זאת, אני רוצה לומר, שהעובדה שהמטפלת הציעה לך ליטול תרופות וחשה כה חסרת אונים עד כדי עזיבת הטיפול מעלה אצלי שאלה לגבייך. את אומרת שהתרופות מחזירות אותך לילדות ואייני יודעת מה הכוונה, אך אני יודעת שיש מצבים שנטילת תרופות מהווה הקלה אמיתית ומאוד חיונית. מלבד זאת, אם נטלת תרופות בילדותך, עבר זמן. את אדם בוגר, התרופות התקדמו וכך גם את וכדאי שתשאלי את עצמך, מדוע לסרב בתוקף.
בקשר לטיפול ברווחה. המטפלת אינה רשאית למסור עלייך חווד ללא ויתור סודיות מצידך, הדבר אינו חוקי וגם ברווחה אין אפשרות להשתמש בחומר. למרות זאת, לא נראה לי סביר כי חווד של המטפלת עלייך ועל כך שסירבת ליטול תרופות תהווה שיקול בקבלתך או אי קבלתך לטיפול.

את הכדורים שהזכרתי ניסיתי בגיל בוגר לחלוטין.
חוות הדעת שהיא העבירה עליי שהיא העבירה עליי ללא רשותי, היא זאת, כך על פי הנאמר לי, שעל פיה מסתמכים היום בדחייתי.