פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום אני בן 23 .
בגיל 9 10 היה לי "תקרית" שדי דפקה לי את החיים
זה התחיל בקטע של צחוק עם סכין פרפר עם ילד מהכיתה (כיתה ה')
בצחוק הוצאתי על ילד סכין שלקחתי מאח של חבר זה היה בקטע של צחוק , הוא לא הבין את זה וחשב שזה רציני.
משטרה הייתה מעורבת ונשלחתי לחקירת קטינים. בעקבות כל הסיפור הוחלט לשלוח אותי לפסיכולוגית. אותה פסיכולוגית ניסתה לעשות לי סוג של בדיקת עצבים ואני בתור ילד ג'ינג'י שמתעצבן בקלות לא יכלתי לעצור את עצמי והתפרצתי עליה (בעטתי לה בשולחן ובטעות בחתול שהיה לה בחדר ) היא לא הייתה מוכנה לטפל בי יותר וגירשה אותי מהקליניקה
הבית ספר לא היה מוכן להכניס אותי חזרה עד שאין אישור שאני לא "מסוכן"
ושלחו אותי לפסיכיאטר.
הייתי אצלו פעם אחת
כל מה שאני זוכר זה שהיה איתי בחדר שוטר מלווה כאילו אני איזה בני סלע בסך הכל ילד בן 9 וחצי 10 גג
הפסיכיאטר ראה שהביטחון העצמי שלי בשמיים והחליט שהדרך הכי נכונה זה להוריד לי את כל הביטחון ולהבטיח שאני יהיה ילד יותר רגוע
הביאו לי כדורים כמו ריטלין שלא שתיתי אותם (הייתי כל הזמן זז והיפראקטיבי)
הפסיכיאטר רק ירד עליי כמה שאני "אפס " והרס לי את החיים
מאותו יום הפכתי להיות ילד קר , בלי חוש הומור , מתבודד , שקט מאוד , ביישן , ובלי ביטחון בכלל
זה היה שינוי מאוד קיצוני שאפילו ההתפתחות הגופנית שלי נעצרה
בכיתה ו הייתי 1.72 אני היום בן 23 1.79 זה לא רק זה הכל ביחד מעצר ההפתחות המינית והכל כאילו נתקעתי בגיל הזה
עד היום אני לא מצליח להיכנס לשיגרה יש לי כאבי בטן מטורפים בחילות ושילשולים מלחץ שאין לי מושג מהו הקשר שלי אם אנשים לא ממש פועל עד היום
יש לי חברים אומנם אבל אני מעדיף להיות לבד
אני משחק במשחקי מחשב וקונסולות ודברים של ילדים קטנים כל היום הראש שלי חושב על דברים שאני לא מבין
הכל בגלל טעות קטנה בגיל קטן
בגיל 8 הייתי בפרסומת מאוד מאוד מצליחה בטלוויזיה הייתי ילד מתוק החיים חייכו אליי ופתאום הכל השתנה רציתי לדעת אם יש דרך לעבור איזה טיפול אפילו אם זה היפנוזה
להוציא אותי מהתקופה שהראש שלי תקוע בה אני אשמח לדעת אם יש דרך ולקבל המלצה על מישהו בתחום באיזור תל אביב רק חשוב שזה יהיה דיסקרטי אשמח לקבל תשובה
תודה רבה
קובי.
נ.ב סליחה שכתבתי כל כך הרבה פשוט הייתי חייב להוציא מהלב

שלום רב, אני בת 23 ואני פונה לפורום כשאנע אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות עם החיים שלי יותר. לפני שבועיים סבתא שלי נפטרה, היא היתה אחד האנשים הכי קרובים אלי, גם פיזית (גרה בניין מולינו) וגם נפשית. אהבה אותי אהבה מטורפת, יותר מאשר את כל הנכדים וגידלה אותי בשנים שהיתה בריאה ממש כמו אמא שניה. היא נפטרה כשהיא בת 84, מרותקת לכיסא גלגלים עקב שבירה של האגן לפני כשבע שנים ומאז מצב הלך והדרדר עד שהפכה לסיעודית עם מטפלת צמודה 24 שעות אך עד יומה האחרון היתה בריאה בנפש, וצלולה כמו נערה. היא עברה כל כך הרבה דברים קשים בחיים שלה, וממש לא היינו מוכנים למוות שלה. היא נפטרה ביום בהיר על המיטה שלה בזמן שהלכה לישון צהריים ולא התעוררה יותר. כמובן שבאותו יום עולמי חרב עלי (וגם על אימי יש לציין, שהיתה קרובה אליה יותר מכל יתר הילדים), הרגשתי ממש שהשמים נופלים עלי, שהלב שלי נשבר, שהחיים שלי נגמרו ואני עד כתיבת שורות אלה לא מעכלת עדיין שהיא איננה. כל דבר מזכיר לי אותה, אני חולמת עליה בלילות שהיא כועסת עלי אבל אני לא יודעת למה, אני לא מסוגלת לשמוע מוזיקה או לשמוח יותר מדי כי אני ישר נזכרת בה, הלב שלי ממש נשרף מכל זיכרון, אני עדיין שומעת את הקול החלש שלה קורא לי, מרגישה את חום הלחיים שלה כשאני מנשקת אותה ופשוט לא מצליחה לעכל. הסבתא שחשבנו שתחיה עד 120 הלכה. לא רק הכאב הארור והחזק הזה יושב עלי, אלא מאז שהיא נפטרה אני מתעסקת וחושבת כל היום על מוות, פוחדת ממנו פחד נוראי וחושבת מה יקרה אם עד מישהו קרוב אלי כל כך ילך חס וחלילה. אני פשוט לא מסוגלת להתמודד עם זה, אז אני עכשיו נמצאת בחרדה מתמדת על יתר בני המשפחה שלי וכל היום מתעסקת במה יקרה לי אם יקרה לאחד מהם משהו. מעולם לא נפטר אדם כל כך קרוב אלי ומאז שסבתא שלי נפטרה המחשבות האלה מטרידות אותי פשוט 24 שעות. אני לא ישנה בלילות, גם חושבת על איפה היא נמצאת עכשיו ואם טוב לה. חושבת על המוות המון ופוחדת ממנו נורא, פוחדת שייקרה לי משהו ואמא שלי עוד יותר תשבר יותר ממה שהיא שבורה מאז שסבתא שלי נפטרה. זה לא סתם פחד, ממש מלווה אותי כל היום ומפריע לי בעבודה, בלימודים ובכל התפקוד היום יומי. אני לא מצליחה להתנתק ממחשבות על מוות ועל הפחד ממנו ומה יקרה לנו בעולם הבא ואם יש עולם הבא, ואציין שאני ממשפחה מסורתית וכולנו כמובן מאמינים שיש עולם הבא אבל מטרידות אותי המחשבות שאולי אין והכל שקר אז מה החיים האלה שווים אם בסוף כולנו נמות ולפני זה נראה את האנשים היקרים לנו מתים? לא יוצאת לי מהראש השיחה עם דוד שלי שהודיע לי שהיא נפטרה ותוך כדי אני שומעת צרחות של אמא שלי ברקע, ולא יוצאת לי ההלוויה שלה מהראש, איך הביאו את הגופה לבמה ולא האמנתיייי לא האמנתי שהיא שם! איך מתמודדים עם זה????? אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אבד לי הטעם לחיים. איך אני אתרגל לחיים בלעדיה ואיך אני אוציא את התמונות הארורות האלה של ההלוויה מהראש?? ואיך להוציא את המחשבות הטורדניות על מוות??!

אני בחורה בת 23 , רווקה, שגדלה והתחנכה במערכת חינוך וסביבה ששונה קצת מהבית ומהחברה שממנה אני באה. בלית ברירה זה מה שקרה..
אני מרגישה שאני ממש מתקשה במציאת בן זוג מהסביבה הטבעית שלי, התרגלתי למשהו מסוים..מנטליות מסוימת, קשה לי(למרות שבעצם לא ניסיתי!) למצוא בסביבה שלי מישהו שיבין אותי קצת מהמנטליות שבה גדלתי בנעוריי וקצת מהמנטליות של החברה שלנו.
יש בי פחד מאוד גדול מבן זוג . אני כל הזמן דוחה אם אני שומעת משהו על בחור..
סיבה אחרת שאני חושבת שמקשה עליי הוא שלאימי יש מחלה נפשית שהשפיעה בין היתר על חיי הנישואין של ההורים שלי, ויש בי חשש שחיי הנישואין שלי יהרסו בעתיד גם בגלל הסיבה הזו.
אני נמצאת במלכוד וממש לא יודעת איך לצאת ממנו...

אני לא ביישנית יש לציין, בחורה רגילה אבל שזה מגיע לאהבה אני נרתעת

האם ניתן לשלב בין התרופות הבאות:
לוריוון 1מ"ג + ריטלין 10 מ"ג +קלונקס 0.5 מ"ג?

האם ניתן למקסם ע"י שימוש בלוריוון 1 מ"ג + קלונקס 0.5 מ"ג.

שלום. אני שמה לב שאני הרבה מאוד פעמים בהרגשה שכמו
בחיים דבר בא על חשבון דבר אחר רק שלי זה גורם מועקה
כלשהי. נגיד צריכה ללמוד אז יכולה לשחות
רק פעם בשבוע. או בחרתי ללכת אתמול
לארוחה אצל החבר אז לא הספקתי ללכץ לים
ועוד יותר מתבאסת כי חשבתי אוקי אז היום
אלך והנה היום גשום...אני בסוג של לחץ
לא לפספס דברים..גם במקום של לא לדחות
נגיד ללכת למשפחה כי מי יודע מה יוליד יום...

דבר נוסף ששמתי לב שאני משליכה את נלחץ זמן
שלי על חבר שלי
לא אומרת לו אבל כן חושבת לעצמי. נגיד למה הוא נפגש עם חבר ואחכ ישן עד מאוחר אז סוג של אני בתחושה שלא יעז לאמר לי שהוא צריך ללמוד כשארצה לעשות משהו...ועוד דבר אחד שקשור אנחנו
ישנים אחד אצל השני המון אז אם זה האזור
שלי אז פשוט הולכת להתאמן נגיד או לומדת או
מתעסקת בדברים בלעדיו. אבל כשאנחנו אצלו מרגיש לי מחניק. מבזבז לי את הזמו ואת הזמן של הביחד... תודה ואציין שאני בטיפול

יש לי שאלה כללית, כאשר מישהו מונה דברים שונים במשפט אחד לדוגמא שמות של אנשים האם יש ח ש י ב ו ת ל ס ד ר של הדברים שנאמרו?!? איך התופעה הזאת נקראת בפסיכולוגיה, אשמח לקרוא עוד על זה :)

שלום וברכה. לפני כ13 שנה עברתי סוג של טרואמה בצבא שבעקבותיה התפתחו אצלי התקפי חרדה. קיבלתי טיפול תרופתי שעד היום אני משתמש בו (סרוקסט).
ההתקפים עם הזמן הפסיקו והיו שנים רבות שהרגשתי טוב ורגיל...
גם היום אין לי התקפי חרדה אשר הם כמו בהגדרה שיש דופק מואץ וזיעה קרה וכו...אלא היום אני מרגיש סוג של חרדה כאשר מתקרב סוג של אירוע שמפחיד אותי כמו טיסה לצורך עבודה או שמישהו לא מרגיש טוב...פתאום כל הגוף בחוסר שקט ואני מרגיש פחדן וסמרטוט כזה... אולי עברתי לקטגוריה אחרת במהלך השנים...?
לא יודע איך לצאת מזה ואין איש בסביבה שמבין בזה ויודע להכיל את מה שאני עובר...
אשמח ליעוץ...

שלום רב,
אני לוקחת את בני בן השלוש עשרה וחצי לפסיכולוג מאחר וחווינו גרושין בבית.
בני היה אצלו פעמיים כשבפעם השלישית נשארתי לשבת בחדר המתנה.
ני סיפר לי שהפסיכולוג הציג בפניו קלפים עם תמונות ובמקביל מילים וביקש ממנו שיבר תמונות ומילים המתאימות בעיניו. לא היה עליו חובה לבחור בכל התמונות.
בתום הפגישה בדרך הביתה, סיפר לי הבן כי חלק מהתמונות היו תמונות איברי מין זה נשים וגברים.
ברצוני לציין שהילד לא חווה התעללות מינית, לא רמזנו אחרת לפסיכולוג ואף הבהרנו את מטרתנו.
האם חשיפת הילד לסוג "משחק/בחינה" מסוג זה היא נורמטיבית?
אודה על עזרתך.

רוני בן 22
לפני בארך שלושה חודשים הייתה לי חברה שממש אהבתמ
החברה ה 9 שלי
ואז היא ניפרדה ממני ב אסמס
בהתחלה בחודש הראשון הייתי ממש עצבני ומיוסר
לאחר מיכן נהיה לי תחושת לחץ מפחידה
שלא עוזבת את הגוף
קשה לי להימשך למישהי סתם ככה ברחוב אני מרגיש כבוי
אלה אם רק מישהי תבוא תיגע בי אני ירגיש את המשיכה
קרה לי משהו דומה בעבר אך לא נלחצתי מיזה עכשיו אני כן אולי בגלל האפשרות שאח שלי יצא מהארון וזה מלחיץ אותי העניין אני לא יודע מה שאני יודע שלגברים אני לא נמשך ואני נמשך רק לנשים אך אני לא יודע מימה הלחץ נובע בבקשה תעזרו לי מה ששחכתי לציין אני ליקראת שיחרור משתחרר עוד שלוש שבועות אז אני לא בטוח אם זה גם קשור בבקשה תענו לי

שלום, קוראים לי חגית ואני חייבת לכתוב משהו שאני שמה לב אליו כבר זמן מה.
אני לפני שנה וקצת בערך הכרתי את הפורום הזה לראשונה ומאוד אהבתי להיכנס לפה, אומנם כתבתי אז בזמנו הודעות מעטות בלבד כי ידעתי שרוני שהיתה פה בזמנו מגבילה את כמות ההודעות (ובצדק!!!) אבל מה שכן קראתי פה המון הודעות ואהבתי מאוד את התשובות פה.
אני מרגישה שמאז שרוני עזבה הפורום פשוט איבד מערכו, איבד מהיחודיות שהיתה לו לפני. כל הזמן מתחלפים פה מנהלי הפורום וסליחה שאני כותבת את זה, אבל אני מבקרת בעוד פרומים והמצב ניראה אחרת במיוחד בנושא כל כך רגיש כמו מצב נפשי של אנשים שנכנסים לפה ולפעמים הכתובת פה היא הכתובת הראשונה שבה אנשים מעיזים לרשום את מצוקתם וכואב לי לראות דילוגים על שאלות כאילו אנשים שאלו פה מה יהייה מזג האויר היום, זה פוגע, וזה כואב...לי אישית זה לא קרה פה כי כמו שכתבתי אני בזמנו כתבתי פה שרוני היתה ורוני תמיד היתה עונה גם אם היתה מבקשת לא לכתוב בתדירות כזו היא עדיין היתה עונה ולא משאירה הודעות ריקות. אם אתם מרגישים שאין לכם הרבה איך לעזור פשוט תכתבו את זה, זה גם בסדר, לא להתעלם, נכון שזה "רק" פורום ואני יודעת שהכל מהתנדבות ובכל זאת, לקחתם אחריות- תעמדו בה
מצטערת ומקוה שתקחו את זה כביקורת בונה
חגית

שלום שמי אורית ואני בת 26 בריאה. אני חושדת שאני סובלת מדיכאון וחרדה בגלל כמה סיבות אותם אפרט בהמשך ארצה לדעת אם אכן כך ואיך ניתן לטפל ואם אפשר ללא טיפול תרופתי.

אני מרגישה כבנאדם שמאוד השתנתי אין לי סבלנות אני מאוד עצבנית נכנסת בעיקר ללחץ מכל דבר אם זה כשהילדה שלי בת השנתיים חולה אני חושבת שיש לה משהו לא טוב ולא בסדר אצלה כשמדובר בסתם וירוס אני חושבת כל הזמן על מוות שמישהו הולך למות שמשהו לא טוב הולך לקרות עד כדי כך שאני מתכננת איפה להושיב את האנשים בשבעה אני בטוחה שזו לא מחשבה של בנאדם נורמלי אין לי שקט נפשי בכלל אין כח לנקות את הבית לא אוהבת להיות בבית אלו דברים שקרו לי בעיקר אבל לא רק אחרי לידת ביתי. זה הולך ומתחזק כל הזמן. האנשים הקרובים אליי אומרים גם שהשתנתי ושאין לי סבלנות כל דבר אצלי זה בצעקות ועצבים ואני גם באמת מרגישה כי לפני כן הייתי בנאדם מאוד שקט וסבלני .

מה לעשות כי אני באמת מרגישה לצורך בעזרה??? תודה.

היי,
אני אמא לילד בן 5 ומרגע הפיכתי לאמא סף ההגנה כלפיו עלה מהשניה הראשונה.
אם זה רעש שפחדתי שיפגע באוזנו, ועד שמישהו נוגע בו במעלית ומחזיק שלא יגע בכל הלחצנים. אני מגינה כשאני בציבור אבל בבית מחנכת אותו כי 50% לפחות מהבעיה היא בו. יוצא שאני כבר לא בקשר עם המשפחה הקרובה כי צועקים, כועסים עליו ולא נעימים לי המפגשים איתם בנוסף הוא ילד עם בעיות קשב. גם בגן יש אינסןף בעיות שאני מתקשרת לגננת כל שני וחמישי כי סיפר שהיה בעונש ומנעו ממנו אוכל או כל מיני דברים אחרים שכבר עושים לי רע עד כדי חוסר תפקוד בעבודה וחוסר רצון בכלל לעבוד כי כשאני עובדת אני מתנתקת ואז יש לי חרדות של מסכן מה הוא עובר.
אני מבקשת דרך להתמודד עם הסביבה, הכעס, צעקות לפעמים מגע של לתפוס את ידו עושה לי עצבים וישר אני יכולה לריב ולהתעצבן ולהתרחק מסיטואציות שונות כדי לא להגיע אליהן אבל בסוף הן לא מאחרות לבוא ותוקפות גם עם זרים שצועקים "לא ילד" ואז הוא בוכה".
מרגישה שהתגובות מהסביבה לא פוגעות בו כמו שעושות לי בלאגן ולוקח מלא זמן עד שהן עוברות.
בבית אני די מאפשרת הכל כי אין לי כל כך כח למלחמות, כלומר הוא די עצמאי כמובן בהשגחה, מה גם שאני חושבת שזה טוב לביטחון שכן לעומת בני גילו הוא מפותח שיכלית.

כשאני עייף מאוד, נפלטות לי הערות מיניות. בעצם, לא רק מיניות. גם "סתם" הערות מזעזעות. אחר כך אני כועס על עצמי, איך יכולתי לומר זאת.
אין לי תסמונת טורט, או משהו כזה.

למה אני עושה זאת? איך להפסיק עם זה? תוכלו לעזור?

שלום,

אני כמעט בן 30 וחווה תקיעות מסויימת בחיי האישיים. אני עדיין גר עם ההורים לא היו לי מערכות יחסים מעבר לפגישות חד-פעמיות, מעבר לזה מאז שסיימתי את לימודי בתיכון הייתי אדם מתפקד במובנים של עבודה ולימודים וגם במובן החברתי באופן כללי בשנות ה-20 המוקדמות לחיי. במהלך השנים התבודדתי חברתית והעדפתי להשקיע את זמני בלימודי תואר שני. לאחר שסיימתי את לימודיי החלטתי לטייל ועקב כך התפטרתי ממה שהיה מקום העבודה שלי בשנה האחרונה ויצאתי לטיול של שלושה חודשים. כעת חזרתי ואני לא מצליח למצוא מקום עבודה חדש עקב שילוב של מספר גורמים. כפועל יוצא נדמה שחזרתי בדיוק לאותה נקודת מוצא. לאחר שמסרתי פחות או יותר את הרקע האישי ברצוני לשאול האם מומלץ לי לפנות לטיפול אישי או לאימון קבוצתי כי נדמה שאני מעדיף להתבודד ולא שש ליצור קשרים חברתיים. העניין נובע מתפישה מסויימת שיש לי לגבי החברה בארץ שהיא כמובן לא נכונה בחלק מהמקרים אך עם זאת אני לא מצליח להשתחרר ממנה ואני גם חרדתי לפעמים עקב כך. לדעתי הבעיה החברתית-אישית נובעת לא רק מחוסר כלים אלא גם מחוסר רצון להתערות בחברה שנובע מצורת חשיבה מסויימת שיש לי ולכן אני לא בטוח שאימון קבוצתי הוא הכתובת לכך.

לתשובתכם אודה,

חרדון.

שלום לכולם,
אשמח להמלצות על פסיכולוגית בתל אביב שעובדת עם קופ"ח כללית, או במקום אחר, בתעריף מוזל.
תודה