פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום

אבקש לדעת מה רשום בלטינית,באבחנה
מהי הבעיה

תודה

לפני כחודשיים ניתקתי קשר מחבר מאד מאד קרוב, חברות אמיתית וקרובה מאד של 5שנים. (כבר חשבו שאנחנו בני זוג)
ואז גיליתי שהוא שיקר לי במשך 3 חודשים, נעלבתי עד עמקי נשמתי, הוא ניסה להתקשר/לסמס/ ביקש סליחה...אך אני הייתי החלטי להרחיק אותו מחיי..לאחר זמן מה, הוא הפסיק לנסות והקשר ניתק..אני באותה תקופה הייתי מלא כעס ועצבים ולא היה ממש אכפת לי ממנו, לא רציתי לשמוע ממנו בכלל.

הבעיה החלה לאחרונה, התחלתי לחוש חרטה על ניתוק הקשר, כבר לא כעסתי עליו כ"כ, אפילו מצאתי תירוצים עבורו...אני ממש ממש מתגעגע אליו.

זה טבעי? הרי הכעס שחשתי בהתחלה מנע ממני כל רצון לקשר, מה קורה איתי?
רק רוצה לחזור אליו ולחברות שהייתה לי ולא יודע איך עושים את זה...

מה עושים נגד קינאה.?
יש לי חבר חזרנו לא מזמן לאחר פרידה.
ומאז שחזרנו אני חושבת על הבחורה שיצא איתה וזה מפריע לי לנהל קשר.
זה מטריד אותי לראות את הפנים שלה כל הזמן בראש.
אני לא מעלה את זה כדיי שלא יחשוב שאני פתאטית
אבל זה מטרד בישבילי..איך אני מפסיקה לקנא ?ולהתעסק בזוגיות ששנינו אוהבים אחד את השני.

שלום, אבא שלי נפטר לפני שבועיים ממחלת הסרטן.. אני לא מצליחה לחזור לשגרת העבודה, אני נציגה טלפונית ואני לא יודעת מה לעשות.. אני מגיעה לעבודה ומצליחה לעבוד ממש מעט, מה צריך לעשות? להכריח את עצמי כמו שאני עושה עכשיו? או לתת לעצמי עוד זמן? אני ממש בדילמות עם עצמי....

שלום לכן,
אני בת 40, גרושה ואם לילדים. לאחרונה קרה לי דבר מוזר והתעוררו בי רגשות שאינני מצליחה להשתחרר מהם.
אני משתתפת כיום בקבוצת למידה מקצועית של עובדים כמוני. באחד ממפגשי הקבוצה, העלה אחד העובדים נושא מקצועי שעורר בי עניין, ועל כן פניתי אליו בבקשה שישלח לי חומר בנושא. הוא הסכים מייד, גילה עניין בסיבה להתעניינותי (סיפרתי לו והתפתחה בינינו שיחה..) ואף הציע עזרתו בהמשך.. במפגש האחרון, הרגשתי שהוא מתקרב אלי: הוא בחר להתיישב לצידי, רכן לעברי ולחש לי משהו באוזן, החל לדבר בעדינות על דברים אישיים יותר, ואף על כך ש"זוגיות זה נושא מרתק ומורכב..." כביכול מגשש לפתח שיחה..(או לא?) כביכול בהקשר של הנושא המדובר בקבוצת הלמידה שלנו (או לא?). משהו בגישה ובאופן ההתייחסות שלו לנושאים המדוברים, ואליי, ביכולתו האינטלקטואלית וברגישות שלו כנראה כבש אותי, ואני מרגישה שאני מתאהבת. נמשכת אליו רגשית ופיזית (הוא גם נראה לא רע..)
הוא לא יוצא לי מהראש, וברור לי שזו התאהבות באיזו פנטזיה שאני יוצרת לעצמי ולא בהכרח במשהו מציאותי, כי מה שכבש אותי זה בעיקר הגישה החמה והנעימה שלו. אין לי מושג מה מצבו המשפחתי ומהן כוונותיו, ואולי זה לא רלוונטי כלל, כי מה שקורה פה זה רק בראש שלי.
שנת הלימודים הארוכה עוד לפנינו, ואני חוששת שעקב הסערה המתחוללת בי אני לא אתפקד: לא אהיה מרוכזת, לא אוכל להביא את עצמי ואת מה שיש לי לתת לקבוצה, כי אני עסוקה בפנטזיה שלי כשהוא נוכח איתי בקבוצה קטנה של אנשים..
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. בבקשה עזרתכם.

שלום
בני בן 14 תלמיד מצויין בלימודים
אך חברתית אין לו חברים בכיתה מלבד תלמיד מכיתה מקבילה
כל הזמן במחשב
מדי פעם מספר על הצקה בכיתה שהוא מסתדר ושאני לא אתערב
נראה שמח לא בדיכאון
אך חסר ביטחון אפילו העמידה שלו מראה זאת קצת כפוף העיניים ...
לא מחזיר אם מציקים לו
בבית יש לו את כל התמיכה שבעולם אהבה מאיתנו ומאחיו
מה אתם ממליצים לי לעשות
האם כדאי לקחת אותו לטיפול לשיחות מהזיכרון שלי מפסיכולוגים שלרוב לי לא עזרו אז אני קצת חוששת מזה
???????????????

אני צופה בפורנו אלים מאד ומתגרה מזה,אחרי כן אני מרגישה רגשות אשמה וגועל מזה שדברים כאלו בכלל מושכים אותי...
אני בת 19,ולא ממש יודעת מה לעשות.

אשמח לתגובה.

(נ.ב אני בטיפול אצל פסיכולוג,אבל ממש לא רוצה לדבר על זה איתו זה מביך מדי ואישי מידי)
תודה

ערב טוב! אני סבתא לנכד ובתי בהריון. אני משתדלת לעזור לה עם הנכד בעלי ואני יוצאים מהעבודה לוקחים אותו פעם בשבוע מהגן אלינו וימי שישי הם מגיעים לארוחה . השבוע בתי הודיעה שהילד חולה והם לא יגיעו לארוחה. הצעתי לה שנגיע אליה עם האוכל שכבר בישלתי או להביא לה האוכל לא הסכימה. במוצ"ש התקשרתי חתני ענה , בתי היתה למטה שאלתי אותו אם אפשר להגיע אליהם גם להביא את הדברים שקניתי לתינוקת שתיוולד וגם לבקר את נכדי הוא אמר לי שאין בעיה ודיברתי גם עם הנכד הוא היה מלא מצב רוח , כשהיינו בדרך בתי התקשרה ואמרה לנו לא להגיע כי החום של הילד עולה ויורד והוא מקופצ'ץ היא ידעה שאנחנו בדרך ולא עניין אותה כלום זו פעם השניה שהיא עושה לנו את זה זה מאד מעליב אותנו כשהיא צריכה שאנחנו נשמרטף אנחנו מתייצבים. אחרי הלידה הראשונה לקחתי שבוע חופשה והיא עשתה לי את המוות. התייחסה אלי גרוע . הייתי בייעוץ והפסיכולוגית אומרת שאני לא צריכה להעלב ולהמשיך לעזור לה וגם כשאני מתקשרת כל יומיים בשעות שהיא פנויה מהילד ,היא חסרת סבלנות בס"ה אני לא מרבה איתה בדיבור בכלל אני לא יודעת אם כדאי לי לקחת חופשה אחרי הלידה השניה או לחכות שהיא תפנה אלי לבקשת עזרה. בעלי מאד כועס הוא חושב שאני וותרנית מדי . בעקבות הקטעים האלה החלטתי שיותר אני לא מגיעה אליה אם היא לא צריכה אותי ומתקשרת אליה רק פעם בשבוע אשמח לשמוע את דעתכם?

שלום רב,
משפחתי כבר אובדת עצות ואנו ממש זקוקים לעצתך המקצועית.
אנו מנסים להבין את הסיבות ולפענח את התנהגותה של אחותי בת ה21 היא ילדה דכאונית אשר נוטה למצבי רוח, שקרנית כרונית, חסרת יציבות,לא מתמידה בעבודות, מתגוננת בתקיפות,מניפולטיבית, כלומר: היא מאוד מרשימה אנשים כשפוגשים בה לראשונה, היא חרוצה וחביבה ומרשימה את כולם,מתקבלת לעבודות ואז... פתאום לא עונה לטלפונים, מבריזה, טוענת שסבתא נפטרה ומשקרת שקרים איומים, היא גם לא מתמודדת ולא עונה לטלפונים ומסמסת בלבד! היא לא מדברת על העבר שלה והיא מאוד מסתורית.
חשוב לי לציין שהיא ילדה שעברה טראומות בחיים ואף נסתה להתאבד בעבר ,החיים לא היו קלים לה.

מה עלינו לעשות? קשה לנו להבין ולחיות עם השקרים שלה, אם הדרך שהיא מרמה אותנו ולא יודעים איך לעזור לה.

היא התאבחנה אצל פסיכיאטר אשר קבע מפגישה של מס' דקות שהיא צריכה כדורים, בלי לנסות לנבור ולהגיע לסיבות האמיתיות של התנהגותה.

זקוקים לעצתך..

בברכה, תקווה.

היתה לנו פגישת קבוצה בתחילת התהוותה חלק היו פעם אחת ןחלק לא, התישבה לידי אשה התחלתי לדבר איתה דברנו כמש דקות אחכ היא קמה ביקשה סליחה,,ושינתה מקום הישיבה שלה הלכה לשבת היכן שהנשים כבר הכירו מפעם ראשונה והיתה יותר איטרקציה שם אני נפגעתי היות ולי זאת היתה פעם ראשונה ולא הכרתי אף אחת לקח לי זמן להתאושש מכך, יתכן מאוד ורצתה לשבת בקבוצה שיותר דברו ביינהם,אבל אני נעלבתי האם זה טבעי ונורמלי שנעלבתי??

שלום אני בן 57 יש לי ילד בן 23 שעבר תאונה דרכים בגיל 10, ולא שירת בצבא עקב המצב שלו.
אני גידלתי אותו לבד בלי אמא - האמא נטשה כשהוא היה בגיל 8
הבן לא מתייחס אלי, אין הערכה כלפי
אני צריך להעיר אותו בבוקר לעבודה - לפעמים מתקשר עשרות פעמים כדי להעיר אותו
אני מכין לו אוכל, אני מכבס לו, מנקה לו את החדר
הוא מאוד מופנם, סגור בחדרו, הוא יכול לישון שעות ואפילו ימים
אני מרגיש שנמאס לי מאוד
אומנם אני בן 57, איך אינני יודע איך לנהוג
אבקש את עזרתכם
תודה

היי .. לא מזמן רשמתי כאן על מישהו שאני לא מצליחה להעביר את הרגשות שלי אליו ... עדיין דבר לא השתנה ... אני חושבת עליו המון .. העניין הוא שכל הקשר שהיה בנינו זה יוזמה שלו , אני לא שלחתי הודעות ולא יזמתי פגישות .. וכרגע אנחנו בסוג של ריב מבחינתי , אני כרגיל לא שולחת הודעות ואם אני רואה אותו אני מתעלמת ... הוא מעצבן מזה מאוד ואין לי מושג מה אנחנו מבחינתו .. אני מראה לו אדישות ואני מראה לו כעס ... הוא מודע לזה שהוא פגע בי למרות שכל פעם שהוא מזכיר את זה אני אומרת לו שאני לא פגועה .. לא מסוגלת להודות בזה , לא בפניו ולא בפני אף בן אדם שיודע על מה שהיה בנינו ... וגם לי עם עצמי לקח זמן להודות בעובדה שאני פגועה ממנו ...אבל עם הזמן הבנתי שכל ההתנהגות שלי אליו היא בגלל שאני כועסת ... אני לא יודעת כלכך אם מה שאני מרגישה זה באמת רגשות או אובססיה .. וכן אני כל הזמן רק מחכה שהוא ישלח לי הודעה .. אני מצפה לראות אותו וברגע שזה קורה אני קשה איתו ... למרות שאני מתגעגעת אליו זה פשוט מה שיוצא לי , אני לא מסוגלת להתייחס אליו כמו שהייתי מתייחסת לפני שהוא פגע בי ..אני מבולבלת.. אני לא יודעת עם מי להתייעץ .. אני מתוודה פה בגלל שאף אחד פה לא יודע מי אני ובגלל זה קל לי לכתוב הכל ... אבל בפני אנשים שמכירים אותי ובמיוחד בפניו אני לא מסוגלת להודות שקשה לי ושנמאס לי להתמודד עם עם המצב לבד ... כמעט חצי שנה של התמודדות הספיקה לי ..

היי.
אני בן 18 ובערך מגיל 14 או 15 אני תמיד נמשך לנשים בנות 28-32 בערך בטווח גילאים האלה.
אני נמשך לא רק מינית אלא גם מבחינה כזאת שאני רוצה ממש שתהיה לי חברה בת 30 בערך.
נניח נערות בנות 16, 17 18 שהן פחות או יותר קרובות לגיל שלי, אני כן נמשך מינית אליהן אבל אני הרבה יותר רוצה שתהיה לי בת זוג בוגרת בשלה ומנוסה בת 30 פחות או יותר.
אפילו פעם אחת נדלקתי/התאהבתי במישהי בת 30 נשואה עם ילד..
ממה זה נובע?
תודה..

יצאתי עם מישהי תקופה של כמה שנים.

לפני כמה ימים היא הודיעה לי שהיא רוצה להיפרד ממני.
מאותו רגע, הרגשתי כאילו עולמי קורס עליי.

למחרת התקשרתי אליה 3 פעמים והיא לא ענתה. שלחתי אסאמאס, היא הגיבה באסאמאס קר.
יום לאחר מכן התקשרתי שוב ושוב לא ענתה, ולאחר מכן חזרה אליי..ניסיתי להסביר עצמי אך נתקלתי בחומה בצורה.
ביום השלישי כבר הגעתי לקורס בו היא לומדת, ניסיתי לדבר איתה פנים אל מול פנים, אך היא עשתה פרצוף קר ואמרה כי היא ממהרת לשיעור, ביקשתי ממנה כמה דקות בשבילי אך היא סירבה וטענה כי אני אובססיבי. (באותו הרגע נגמרתי).

מאז הפסקתי להתקשר/לסמס וכו'...אבל אני כבר לא מתפקד, קשה לי להתרכז בעבודה, קשה לי עם המחשבות, בקושי אוכל, לפעמים מתחיל לבכות בלי כל סיבה, אני קם עם זה, הולך לישון עם זה, המחשבות תוקפות בלי הפסקה, חושב מה הייתי יכול לעשות אחרת, לפעמים מרגיש שקשה לי לנשום, לא אכפת לי כבר מכלום.
מדבר עם חברים, ומרגיש מעודד לכמה רגעים בלבד, ואז שוב נתקף באותן רגשות.
אני מצטער שאי פעם הכרתי אותה - היא ריסקה אותי לרסיסים, שברה לי את הלב כ"כ חזק עד שלא יכול לשאת זאת.
איך מתמודדים עם זה?

השנה החלפתי תחום לימוד ואני מאוד שמחה על השינוי הזה
הלימודים מעניינים וגם אם דורשים ממני עבודה מעבר הם לא "חונקים אותי"
אבל לא מרגיש לי שזה דבר גדול או מרכזי בחיי, אני הולכת לקורסים, אבל חוץ מזה
זה לא תופס הרבה מעולמי.והמצב החברתי עם אנשים מהלימודים לאט לאט מרגיש לי יותר טוב...
והבעיה היא בימים כמו היום שאני דוחה דברים לימודיים, ואין כח או חשק לחברים גם אם אני בבית, באזור אחר בארץ, וכבר קראתי ועסקתי בספורט, אני מוצאת את עצמי חסרת מעש
כשיש לי יום שלם לרשות עצמי, אני לא מוצאת תוכן.
רואה קצת טלוויזיה, אולי רואה סרט טוב או תוכנית אבל מעבר לזה זה כבר משעמם.
ובאה לכאן לקרוא כתבות ופורומים, אבל חוץ מזה יכולה להרגיש ששעות שלמות מתבזבזות לי....

בשנה שעברה התנדבתי וזה נתן לי תוכן לשעות אח"צ ערב פעם בשבוע, אבל השנה אני לא יכולה, כנ"ל לגבי עבודה משמעותית בעיקר עם ילדים, וגם ללכת לקורס או משהו בשעות הערב מרגיש שאין את האפשרות כי אני לא יודעת מתי אני במרכז ומתי באזור אחר.
מרגיש שחוץ מהלימודים שמסיבה לא ברורה לא ממלאים את הזמן שלי מעבר לשעות באוניברסיטה עצמה, אין לי באמת תוכן ואני משתעממת.

זו אולי גם סיבה לכך שטוב לי שיש לי בן זוג שאחרי שכל השבוע יש לי מעט זמן פנוי בו אני יודעת איך לנצל- ספורט/ספרים, אז אני איתו ובזמנים שלא אני יודעת בדיוק מה ברצוני לעשות...
והמצב כמו היום שפשוט שעות בלי מעש...

אציין שמעניין אותי ספרי פסיכולוגיה וכו' אבל במקביל ללימודים קשה להתרכז... או לפחות מרגיש ככה, אני נהנת לבשל אבל בעיקר במקום הלימודים, וזה עיסוק נחמד, אבל בבית הוריי מרגיש לי פחות מתאים.
יש לי גיטרה שהתחלתי מעט להתאמן, אבל שוב כשיש שעות פנויות זה מרגיש טיפה בים....

אני לא רוצה להרגיש תלויה בחבר/ או חברים כדי להעסיק את עצמי, שאם הם לא יכולים רוצים אני ארגיש אבודה...

גם בשעות היום למרות שאעדיף לצאת החוצה בעיקר לעשות ספורט בחוץ, או כמובן אידאלי יותר להיות עם חברים או החבר, במצבים שאני לבד שלא ארגיש אבודה...