פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

הי שלום אני בחורה בת 21
יש לי פנים ארוכות ומצח גבוה וזה מתסכל אותי נורא
שאין לי פנים נורמליות כמו כל בנאדם
זה מכניס אותי לדכאונות וממש באלי להתאבד,
כל הזמן בליבי אני כועסת על ההורים שלי שבכלל הביאו אותי לעולם
כי אני רק סובלת שום דבר לא מצליח לי אני אפילו מתביישת ללכת ברחוב
ולעלות לאוטובוס שלא יסתכלו עליי אני לא יכולה לסבול בכלל את עצמי ,
אני ישמח אם תתנו לי איזה עצה משו שיעזור לי אני על סף ייאוש ממש
תודה רבה

שלום רב, אני סובלת מהתקפי זעם מאז שאני זוכרת את עצמי, שחוזרים על עצמם בתקופות שונות בחיי (אני בת 30 כיום), מעולם אף אחד לא נתן את דעתו על כך וכן, גם אני לא. אין לי הרבה ידע בתחום, אין לי מושג למי לפנות, אך אני בטוחה שזה לא דבר בריא ובטח לא רצוי. אשמח להכוונה , לפחות בנוגע למקורות מידע שאוכל לשאוב מהם את הפירוט על מצבי, או כל דבר אפשרי.
תודה על כל התייחסות.

שלום, אני בן 17 וחצי בכיתה י"ב.
אני לא יודע מה לעשות. יש לי כל כך הרבה לחץ בחיים ואני מרגיש שאני מאבד את השפיות שלי.
קודם כל, בלימודים יש לי כל כך הרבה לחץ. בשנה שעברה, בכיתה י"א, אמרו לנו שבכיתה י"ב יהיה הרבה יותר קל ושבכיתה י"א בעצם מסיימים עם עיקר הלימודים. בולשיט. אמנם יש לנו מעט פחות שעות אבל כמות המטלות והמבחנים היא לא אנושית. יום אחרי יום מבחנים קשים. כל שבוע צריך להגיש עבודות קבוצתיות במקצועות המורחבים שלנו. קשה לי מאוד לעבוד עם הילדים בקבוצות כי אני מרגיש שהם פשוט מזלזלים בעבודה ואני באמת משקיע. לכן חוץ מעצם העבודה עצמה שהיא לוקחת שעות רבות של ישיבה מתסכלת מול המחשב, אני עוד צריך להתמודד עם שאר חברי הקבוצה (בדרך כלל אני תופס מנהיגות כדי להציל את העבודה מכשלון, ואני לא מתנשא, אלא לאנשים פשוט קשה להשקיע יותר מדקות בודדות והתוצאות בהתאם). וזה אני עובר כל שבוע. בנוסף לכל זה, יש גם עבודת גמר במקצוע המגמה. עושים אותה בזוגות. אני והבן זוג לא מתקדמים לשום מקום. המורה זוועה, והדרישות בעבודה גבוהות מאוד ואנחנו לא יודעים איך לעמוד בהן. עד עכשיו הציון של עבודת הגמר נושק לנכשל. קשה לי מאוד גם ללמוד למבחנים וגם לעשות את כל העבודות בזמן. המורות לא מוותרות ולא מעריכות מאמצים ניכרים על העבודות. פשוט אומרות: "זה לא מספק" או "זה לא נקרא נימוק". אי אפשר ככה. גם במבחנים, המורות מורידות נקודות כמו שהן מפזרות את הכסף על הבגדים שלהן. זה מתסכל מאוד. אני לומד למבחן עד אמצע הלילה, ולמורה יש חוצפה להגיד לי שתוך מבחן של 90 דקות אני צריך לכתוב יותר ממה שכתבתי? זה פאקינג לא מקובל עלי!!!!!!!!!!! זה בוודאי לא נותן מוטיבציה להמשיך להשקיע!
דבר שני, ממש קשה עם המיונים לצבא. לצערי קיבלתי פרופיל קרבי. אני לא רוצה ולא מסוגל נפשית לשרת בתפקיד קרבי. אני בן אדם מאוד רגיש שלוקח דברים מאוד קשה ומעביר ביקורת מאוד חמורה על כל דבר שלא מתאים לי. אני יודע שבתפקיד קרבי יתעללו בי. מצאתי יחידה שמאוד מאוד חשוב לי הלגיע אליה אבל הפרופיל הקרבי שלי לא עשה את זה קל. עברתי אין סוף שיחות טלפון, שיחות באינטרנט, זימונים ומכתבים. זה היה ממש קשה כל פעם לעמוד בכל זה. נראה לי שאני התקבלתי, וזה דווקא ממש עזר לי להתגבר ולעבור עוד ועוד יום. אבל עדיין ממש קשה לי להתאושש מכל הטלטלות האלה שעברתי.
אני לא מצליח למצוא אוויר ולנוח. כל בוקר אני צריך לקום מוקדם וללכת ברגל דרך ארוכה מאוד לבית הספר וגם לחזור אותה ברגל. זה מתיש מאוד וכשאני חוזר מבית הספר, אני חייב ליפול מול המחשב או הטלוויזיה, כי אחרת אני פשוט לא אוכל להתרכז במטלות הלימודים. וככה נוצר מצב שבו אני מתחיל במטלות מאוחר בערב ואז גם הולך לישון מאוחר וקם עייף וכל התהליך חוזר על עצמו. אני מתאמן בחדר כושר ועוד לשלב את האימונים, זה בכלל כמעט בלתי אפשרי. ההורים שלי לא מבינים את העייפות התמידית שלי ולא מבינים למה אני תמיד מול הטלוויזיה. כל ערב כמעט נגמר בצעקות

בני בן 32 התגלה כחרד לפני הצבא. הוא לא התגייס. עבד בתור חשמלאי תקופה ממושכת במקביל עבר טיפול פסיכולוגי ממושך. מלווה בטיפול תרופתי. הוא למד ויש לו תואר ראשון. מזה שנה הוא מנסה להשיג עבודה אבל אינו מצליח מה שערער לו את הבטחון , כיום הוא הסתגר בביתכמעט שאינו יוצא הוא מלוווה על יד פסיכיאטר עובר דיקור מכיוון שגם סובל מדלקת בערמונית{שהיא לעצמה תופעה קשה} ומצבו ממש מדאיג אותנו כהורים. האם ישנם קבוצות תמיכה לגברים בגיל היות בוגר? ומה עוד אפשר לעזור? בתודה

היכן ניתן להתלונן על פסיכולוג קליני (דוקטור לפסיכולוגיה) שעודד מטופל שלו להתאבד "ברצינות"??

אני אתחיל טיפול פסיכולוגי בקרוב כי יש לי בעיות שלא מצליחה לעבור את האקס המיתולוגי אבל כן רוצה זוגיות וגם בעיות חברתיות לעומת דימוי עצמי

אבל לאחרונה לפחות חודש ויותר אני חושדת שאני בדיכאון לא עושה כבר כלום כמו בעבר
רק מתעסקת בניסיון למצוא דייטים ובבאסה מזה כן ניסיתי לשלב דבר אחד שאוהבת אבל חוץ מזה לא מנסה ליצור קשר עם חברים כי יודעת מראש שהם עסוקים וכו' וגם אין לי כח ליומיום שלי ולא מכניסה בו דברים ותכנים שפעם עשו לי טוב
האם טיפול פסיכולוגי יעזור בכלל?
נראה לי יותר ויותר שאני בדיכאון אני גם לא אתפלא אם המצב הזה כבר כמה חודשים

כשאני מתעסקת בפעילויות היום-יום שלי הולכת ללימודים ועוסקת בספורט וכשמצליח לי מפגשים חברתיים טוב לי רק שאין לי מוטיבציה אליהם, ואני יותר מסתגרת ומרגישה מבודדת ועושה דברים לבד ורע לי מזה שאני מחפשת חבר אבל בעצם לא התגברתי אוהשלמתי עם הפרידה מהמיתולוגי ומפחדת מלהכיר בחור חדש
ומה גם שחברים שלי עסוקים ומרגישה בצד איתם

היי, אני בת 21 טיפוס חרדתי ביותר.
יש לי בעיה שכל הזמן אני בטוחה שצופים בי ועוקבים אחרי.
לא מבחינת הליכה ברחוב, או כל דבר שקשור לאנשים שבאמת נמצאים, אלא לבד בחדר אני והמחשב ואני לא מסוגלת לעשות כלום כי אני בטוחה שיש מצלמה שעוקבת אחרי, שדרך המחשב מישהו צופה (גם כשהמצלמה לא מחוברת ככל), דרך הפלאפון.
כשאני רוצה לעשות משהו אני מכבה מסך, שמה כרית על הפלאפון ורק אז עושה מה שאני צריכה, וגם זה עם מלא חששות. התריסים מוגפים אצלי דרך קבע, לא פותחת לרגע אלא ר כשאני לא בבית.
די בלתי אפשרי לתמודד ככה, יש שם לבעיה הזאת? והמלצות להתמודדות?
ממש קשה לי שכל דבר מלווה באלף ואחד חששות ופחדים, ומונע ממני הרבה פעמים דברים.
תודה ושבוע טוב.

שלום גילו לי ptsd מסתבר שעברתי אונס בילדות וגיליתי זאת במהלך טיפול פסיכולוגי אני עדין מטופלת ויש לי bpd השאלה היא אם יש לי את רוב התסמינים של ההפרעה זאת אומרת שהאונס היה מורכב וכשה גם מבחנה פיזית ? (הבנתי גם ההתעללות המינית הייתה תקופה ארוכה של שנה וחצי . אני היום בת 30 וזה כרה בגיל 3.5 עד 5 על ידיי חבר משפחה)

איזו שיטת טיפול לבחור? אני לא יודע, מבולבל
לא יודע אם להשען על העבר - פסיכודינמי
או להתמקד בהווה - קוגנטיבי התנהגותי...
בעקרון..אני רוצה להתמקד בהווה...אני נוטה לעתים להיות אימפולסיבי..אני גם מטופל תרופתית, עברתי התקף פסיכוטי לפני כשבועיים..אני מטופל גם אצלך פסיכולוג אבל אני בספק לגבי טיב הטיפול..אני מרגיש שהוא לא מספיק אינטנסיבי ושהמטפל לא ממש "נכנס אליי", לא ממש "איתי"..אני מעלה את הספקות האלה בטיפול אבל אני לא מרגיש כ"כ שינוי, או שאני מרגיש והוא ממש איטי, וצריך לתת לזה זמן...אבל אני תמיד חושב "מה היה יכול להיות אם מטפל אחר", "מה היה יכול להיות בשיטת טיפול התנהגותית - קוגנטיבית"..כרגע המטפל שלי הוא איתי בטיפול פסיכודינאמי..אבל לא יודע אני מרגיש שאנחנו לא ממוקדים מספיק....ונמאס לי שאומרים לי ש"הכל זה ראייה שלי", ושאני ה"פראנויד", ואז גורמים לי שוב להמשיך בכוח בטיפול..לא רוצה..מותר לי? מותר לי לבחור מטפל אחר? סוג אחר של טיפול?? להתקדם?....עזרתכם..........

שלום ..!!
קוראים לי שיר ואני רוצה להתייעץ איתכם כיום אני בת 15 כשהייתי בת 14 עברתי הטרדה מינית מצד קרוב שלי
העברתי את זה והחלטתי שאני לא מספרת לאף אחד כי זה לא הציק לי או הפריע פשוט הייתי כל כך בהלם שהחלטתי לשכנע את עצמי שכלום לא קרה ..
חברה שלי סיפרה לי על משהו שקרה לה וזה כאלו הציף לי את כל מה שהדחקתי (קרה לה משהו דומה לשלי ואפילו קצת יותר חמור) וסיפרתי לה גם אני אבל הגזמתי סיפרתי גם שהוא מאיים עליי וזה לא היה נכון והגזמתי בהרבה דברים ואני לא יודעת למה עכשיו גם המורה שלי יודעת מזה ועוד כמה שקשורים אלי ואני רוצה מאוד לספר להם את האמת אני לא יודעת למה שיקרתי למה בצורה כל כך מגעילה אני מרגישה כל כך רע עם זה שאני גוזלת מהמן שלהם בכך שהם מנסים לעזור לי לפתור משהו שהוא בעצם לא קיים..!!!
אוף אני באמת לא בן אדם רע אני משתדלת לעשות את כל הטוב שאני יכולה אבל לא יודעת למה אני כזאת ?? מה אני יוכל לעשות איך להתמודד עם זה ??
מאז נהייתי בן אדם שאני מרגישה שפשוט זה לא אני ,אני עוברת ברחוב מנסה למשוך תשומת לב מבנים כדי שיסתכלו עליי אני מרגישה כל כך רע והכי רע זה שזה לא בשליטתי אני משתדלת ולא מצליחה אוף נמאס לי בבקשה תעזרו לי נראה לך שהטרדה שעברתי גרמה לי להתנהג בצורה כזאת אם כן מה אני יוכל לעשות בבקה אני מחכה לתשובה מכם תודה רבה רבה ..!!!!

אני בת 18 ובערך מגיל 8 קרה לי מידי פעם שהרגשתי שאני נמצאת בחלום,שהדבר שקורה הוא לא באמת קורה... זאת הייתה תחושה של כמה שעות וזה נגמר וזה היה במשך כמה שנים.
הייתה לי הפסקה מזה במשך כמה שנים ופתאום זה חזר לי.. זה חזר אבל לתקופות קצרות של דקות או שעות.
ביום ראשון האחרון זה התחיל לי שוב אבל זה לא נגמר! זה כבר 3 ימים ברצף.. אני מרגישה שאני משתגעת! חשבתי שזה מגיע מעייפות אבל ישנתי אתמול 10 וחצי שעות וכלום! זה לא עזר! אני לא מצליחה להתרכז בלימודים... אני לא מרגישה את הטעם של האוכל,אין לי הנאה מלאכול דברים...אני רואה את עצמי עושה דברים אבל אני מרגישה שזה לא אני,שזה לא קשור אלי... ואני גם פחות מרגישה כאב.
ב3 ימים האלה היו פעמים שחזרתי לעצמי לכמה דקות או נגיד שעה... אבל זה כל הזמן חוזר!!!
במוצ"ש שתיתי אלכוהול וישנתי בערך 5 שעות בלילה.. אולי זה קשור??
בדקתי קצת באינטרנט וראיתי שיש כזה דבר הפרעה דה-פרסונליזציה... יש מצב שיש לי את זה?
ראיתי שכתוב שזה מגיע מטראומות בילדות.. אבל לא חויתי טראומה בילדות...
מה שכן, כבר שנה וחצי שאני מסתירה מההורים שלי והמהסביבה שלי שיש לי חבר(זה לא מקובל בחברה שלי חבר,ואסור שידעו)ואולי זה גורם להרגשה שלי? כי הבנתי שלחץ ממושך יכול לגרום לזה...

שלום ,אני בן 18 ,סיימתי לימודים ואני לפני צבא ,ואני כבר כמה חודשים נמצא בשעמום ואני יסביר:
אני משתדל לעשות הרבה פעיליות כמו:כל יום לעשות הליכה לים,להתאמן בחדר כושר,לשחות,לעשות הליכות,ובבית להעסיק את עצמי לשחק במחשב ובפלייסטיישן ,וכל זה ואני עדיין משועמם,כל דבר שאני עושה אני מסתכל על השעון לראות כמה זמן עבר,וככה אני לא באמת מפיק הנאה אמיתית ,כי עם הייתי מפיק הנאה אמיתית לא הייתי מסתכל על השעון כל הזמן.
עכשיו השאלה המתבקשת כאן היא המצב רוח שלי,והמצב רוח הוא לא רע,אני לא מרגיש דיכאון או משהו,אבל בכל זאת אני כל הזמן סופר את הזמן בפעיליות.
מה יכולה להיות הבעיה?תודה מראש

אני מטופל כבר 7 חודשים אצל פסיכולוג קליני מומחה, אך אני לא יודע אם הוא "הכי טוב בשבילי"..בעיקרון אני מרגיש שינוי..אני כרגע נמצא בקשר עם מישהי, משהו שלא היה לי מקודם..ואני מרגיש התקדמות..השאלה היא האם ללכת לטיפול התנהגותי? מקום "לחפור" בעבר?..אני מעלה את ספקותיי תמיד לגביי המטפל בטיפול עצמו, אך הדבר אינו מפסיק להטריד אותי..ותמיד מהדהד בראשי שאני צריך להחליף מטפל...
בעבר סבלתי מחרדת נטישה ומקשר בעייתי ומורכב עם אמי, במשפחתי לא היה לי קשר יציב עם אף אחד מפני שהוריי התגרשו ולא גדלתי עם אף אחד מהם אלא עם קרובי משפחה (סבתא ודודה).. תמיד אני חושב שטיפול התנהגותי יהיה יותר ממוקד מהטיפול הנ"ל.... וזה מציק לי..אני לא יודע אם להחליף פסיכולוג\מטפל, או להשאר עמו ו"לטחון" את הקונפליקטים האלה בטיפול, או שפשוט להחליף מטפל וזהו?.. מה לעשותת?

היי. אני נוי בת 17. אני והבן זוג שלי נמצאים במסגרת של להקת מחזות זמר, ובמחזמר הוא צריך להתנשק עם הבחורה שהיא בתפקיד הראשי, ואפילו מעבר,לזייף קיום יחסי מין על הבמה. הוא לא מקבל על זה כסף. אני נמצאת איתו באותה המסגרת ואני אף משתתף במחזמר יחד איתו בתפקיד אחר, אני צריכה לראות את כל התהליך שהוא עובר עם אותה שחקנית בשביל שהם יראו אמינים על הבמה. אני מפחדת מאוד שהיא תרצה אותו, ושהוא יעזוב אותי ובטעות הרגשות שלו ישתנו עם הזמן או שזה יגרום לו לבלבול. אני יודעת שאם אריב איתו ולא אתמוך בו, זה יקרה כי יהיו הרבה ריבים במשך התקופה הזו שמתקרבת, ואני אפילו צופה את זה. מה אני יכולה לעשות? אני כל כך רוצה לא לקנאות ולהיות עם זה בסדר גמור, אבל זה גדול ממני. אני מנסה לעשות עבודה עם עצמי וכשזה מגיע לרגע האמת הכל מתנפץ, אני שוקלת להיות בטיפול אצל פסיכולוג לדבר לשתף ולסדר את הראש. אשמח אם תייעצי לי על יועץ אישי , וכמובן אשמח לשמוע עצות מה אוכל לעשות בנידון. תודה רבה :)

שלום לך,שמי לירון ואני בן 18.הייתי בטיפול פסיכולוגי עד לפני חצי שנה ,הטיפול היה במשך שמונה חודשים בנוגע להערכה עצמית נמוכה,דימוי עצמי נמוך,בעיה רגשית,ותפיסת המציאות לעיטים בצורה שלילית.לפני חצי שנה טסתי לארצות הברית,ושם מה שקרה זה שפשוט לא הרגשתי טוב עם עצמי כל הזמן,וזה הייתה בעיה שהתחילה בארץ ולא שמתי לב אליה יותר מדי,ושם לא היה לי עם מי לדבר או לשתף,אז הייתי פשוט כותב,כותב הרבה..והבעיה הזאת-של להסתובב עם תחושה שאני לא בסדר,הובילה לזה שכל הזמן התעסקתי בעצמי,באיך אני אנשים,בביטחון שלי,לנסות לתקן את הדימוי העצמי שלי,כל המחשבות שלי היו אך ורק על זה,נסעתי לשם כדי לעבוד ובמקום להתעסק בעבודה הייתי מתעסק בעצמי.
כתוצאה מכך פיתחתי OCD אבל אין ממש תסמינים רציניים של מחשבות טורדניות וטקסים.
מה שקורה כרגע זה שיש לי בעיה-בעבר המחשבות שלי היו רגילות(חברים,בילויים,אימונים וכו')ומאז שהתחלתי להתעסק בעצמי המצב שלי נהיה לא טוב,בהתחלה זה היה התעסקות באיך אני עם אנשים,עכשיו זה הפך להתעסקות קיצונית באיך אני מרגיש,מה עובר לי בראש,מה המחשבות שלי,מחשבות על הכדורים שאני לוקח,מחשבות על מה שאני סובל מימנו,כל הזמן אני פשוט חושב על עצמי.
סיפרתי את זה לפסיכאטרית שלי והיא הביאה לי כדורים נגד OCD,וטיפול פסיכולוגי אני יקבל רק כשאני יהיה מאוזן תרופתית,לכן הייתי רוצה לשמוע את דעתך על העניין שלי ולקבל עצה או טיפ איך להתמודד עם הבעיה הזאת,והאם יהיה באפשרותי להחזיר דברים לקדמותם?