פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

משפחתי וזוגי (אולי גם שיש לו נגיעה בתחום של ילדים) מישהו מערכתי אם אפשר לנסח זאת כך. באזור השפלה ומרכז תודה רבה.

אני בת 23 וכל החיים שלי הייתי ביישנית אבל לא ברמות גבוהות מידי.. כלומר לוקח לי זמן להפתח אבל בסוף כשאני נפתחת אני נהיית מאוד משוחררת ולא עצורה כל כך. רק דבר אחד מפריע לי מאוד..וזה העניין שאני לא רוקדת בארועים. אולי את חלקכם זה יצחיק אבל אני ממש לא יכולה לרקוד אני מרגישה כאילו אין קשר בין הידיים לרגליים ושאני עושה מעצמי צחוק.. אני ממש נמנעת מללכת לארועים שאני יודעת שאני אצטרך לרקוד, למשל אם יש לי חברה שלא תניח לי עד שאני לא אקום מהשולחן או משהו כזה אז אני מראש לא מגיעה.. פעם אחת חשבתי לנסות להיות אמיצה קצת ואמרתי לעצמי שכשאני אגיע לרחבה אולי אני אשתחרר וזה לא קרה וסתם הרגשתי הכי לא קשורה!! אני לא יודעת מה לעשות כבר!!! פעם אחת חבר שלי לשעבר אמר שהדבר שהכי מדליק בנים זה לראות את החברה שלהם מתפרעת על הרחבה ובנות שלא רוקדות נחשבות "מעפנות" במילים שלו. אני לא רוצה להשתנות בשביל שיגידו לי שאני לא מעפנה אלא בשביל עצמי.. אני תמיד מקנאה כ"כ באלה שפשוט מתפרעים ומשתוללים ולא דופקים חשבון!!!! למה דווקא לי זה קורה?? מה אני יכולה לעשות כדיי להתגבר על זה??כבר יש לי שם של אחת שלא רוקדת ואנשים ממש מסתכלים על זה בעין משונה.."כן ההיא .זו שתמיד יושבת בצד".. זה מעצבן..בא לי להשתחרר ולא להיות מודעת לעצמי כל כך..אוףףףףףףףף חברה שלי מתחתנת עוד חודשיים ואני לא יודעת מה לעשות...כל החברים שלי מהבסיס יהיו שם ואני ממש לא רוצה לשבת בשולחן ושכולם יתחילו להתכנס מסביבי במטרה למשוך אותי לרקוד..אני רוצה שזה יבוא טבעי!!!

שלום. אני לא אוכל לכתוב את כל אשר אני סוחבת עימי כיוון שזה מאוד מורכב וארוך ואני מתארת לעצמי שתפנו אותי לטיפול אצל פסיכולוג. אבל תמיד טוב לשחרר את רגשות ולשמוע עצות,בכל אופן אני בחורה בת 21 בקרוב,שירתתי בצבא ורק לאחר שהשתחררתי ראיתי את המציאות שאני חייה בה, הדחקתי המון שנים שעברתי התעללות מינית מסבא שלי,ולא אוכל לספר על כך להורים שלי ,אני לא רוצה לפגוע בהם. כמו כן גם אחותי היתה נוגעת בי כשהייתי קטנה ואני חושבת שהיום יש לזה השפעות,אני גם לא מרבה להראות לה אהבה,אני מתחילה לא לאהוב את אימא שלי למרות שמאוד הייתי קרובה אלייה והאהבה שלי כלפייה נעלמת ,יש עוד הרבה דברים שפתאום נעלמים ממני,כמו האמונה שלי בדברים והמשמעויות והערכים שחייתי לפיהם,פתאום אין לי את זה,אני כבר לא מרגישה כלום ושום דבר לא מרצה אותי ,כשהייתי יותר צעירה ניסיתי להתאבד וזה מאוד עצוב,בלעתי המון כדורים ולמזלי הרב רק נרדמתי ליממה שלמה ,והמון דברים מורכבים וכניראה שאני מאוד מתעצלת ללכת לפסיכולוג או שאני פשוט כבר לא מאמינה בזה,ויותר מזה אני חושבת שכבר איבדתי את האמונה או הדרך לחשוב בשביל מה אני קיימת בעלום הזה,אשמח לשמוע מכם.

אני לא בטוחה אם זה קשור לפה אבל לפני כמה ימים היינו במסיבה וכמה חברה לקחו אקסטזי.. לכולם זה עבר בסדר. עברו בארך שלוש ימים וחבר שלי היתלונן על סחרחורות, דפיקות לב מועצות והתקפי פחד לא מוסבר. בעצם השאלה היא האם הוא צריך לגשת לרופא ואם כן האם הרופא ידווח לגורמים אחרים על זה שהוא לקח אקסטזי? או שזה פשוט תופעות לוואי אצל אנשים מסויימים שעוברים עם הזמן?

שלום רב , חבר שלי נהרג בלבנון בשנת 82 , חודשיים לפני החתונה . המצב הנוכחי הורג אותי מכל הבחינות , אני עצבנית וכועסת וכל היום בוכה , אני לא יכולה לנשום מרוב כעס. אני ביום יום מרגישה שאני לא מתפקדת , אם כי מנסה לשדר עסקים כרגיל וכל הזמן להיות בשליטה. לא יכולה לשמוע סירנות אע"פ שאינני גרה באיזור הדרום. תודה

היי , אני רציתי לדעת כיצד אפשר להשתפר בנושא החברתי משום שתמיד אני מצליח לריב עם אנשים. אני אומר רק את דעתי ,אבל היא לא מתקבלת כנראה אצל הצד השני.אני יוצא אחד כזה שהוא לא בסדר ועל כן פשוט מסוכסך עם הבריות.דבר נוסף:אני לעיתים פשוט יורד על חברים שלי מול פניהם-אני לא מרגיש בכך משהו רע ,אבל אחרי המעשה מרגיש את המעשה המטופש.אני עושה זאת מחוסר מעש וחוסר ידיעה כי זה פוגע. מה עושים במצב כמו שתיארתי לדעתך ? וממה זה נובע ? תודה.

שלום, אני רוצה בבקשה לדעת מה זה אומר שכתוב בתוצאות בדיקות הדם שיש שומני דם גבוהים בגוף? וממולץ לעשות דיאטת סוכרים. ממה זה נובע..? איך אפשר לטפל בכך? האם זה מסוכן? מדובר על בעלי שהוא בן 27 סה"כ.

שלום רב, אני סובל מחרדות לגבי מקרה מסויים שהיה במהלך עבודתי כמאבטח. לאחר המקרה סיימתי את עבודתי והכל נשכח כאילו לא היה. כעת לאחר תקופה של כמה חודשים, חזרתי לעבוד כמאבטח באותה העבודה, והמקרה מעלה לי חרדות מסויימות בזמן העבודה. חזרתי לעבודה הזאת כי נעלמה החרדה ולא חשבתי שאחווה אותה שוב, אך זה חזר.. אני רוצה לציין שאני רוצה להמשיך בעבודת האבטחה אבל אני רוצה במקביל לטפל בעצמי על מנת להפחית עד כמה שניתן את בעייה או להעלימה אם ניתן. אינני מעוניין ליטול כדורים. אודה לך על חוות דעתכם.

היי יש לי חבר מזה כשנה וכמה חודשים אני אוהבת אותו ,אומבם לא מקריבה בשבילו יותר מדי אך עדין האהבה שלי מאוד חזקה כלפיו כל פעם שאנחנו רבים אושהוא לא מתקשר אלי כל היום ,עולים בי פחדים אני לחוצה שמחת החיים שלי נעלמת ורע לי ,אני לא יכולה יותר לפעמים אני גורמת למריבה ואני זו בעלת האגו שלא מתפשרת ואז הוא נעלב מזה ולא מדבר עד שהוא נשבר ,במצבים מעין אלה אני הופכת להיות לחוצה הפעימוצ לב שלי מהירות אני רק מחכה שהוא יתקשר וכבר אשמע שהוא אוהב אותי כל פעם יש בי פחד שהוא אפסיק לאהוב אותי (הוא תמיד אומר שהוא אוהב אותי ואני אהבת חייו וכל מה שיש לו בחיים אני רוצה קצת לפרט כדי להבין אם זה באמת נובע מסוג של אהבה אני מתגוררת אצלו בבית שלו ,חשוב לציין שאני חיילת משוחררת ,אני לא משלמת אצלו כלום ,במידה ואנחנו נפרדים האופציה השנייה שלי היא השכרת דירה וכל ההוצאות הכרוכות בה אני לא יודעת באמת בתוך עצמי האם כל הלחץ הזה נובע מכך או מהאהבה ? באמת שזה בתוכי אבל אני לא מצליחה לנתח את זה נאמר שאני אוהבת אותו והוא חשוב לי מאוד ,הוא האהבה הראשונה שלי וסקס הראשון שלי

בוקר טוב, בשנתיים האחרונות במקביל לעבודה התפתחתי בתחום ההוליסטי והתחלתי להעביר סדנאות במודעות. הרגשתי כי בפעם הראשונה בחיי אני מגשימה את עצמי.כך שלאחר שנתיים אזרתי אומץ ועזבתי את העבודה כדי להתפתח על הדרך החלטתי גם לעזוב את תל אביב כדי להתמקם באזור שקט וניטרלי. החלטתי לעשות עצירה של כמה חודשים בבית הורי כדי לחסוך את שכר הדירה. זה 10 שנים שאינני גרה שם. בשבוע הראשון היתה הרמוניה ואז החלו לעלות בי תחושות מוכרות נשכחות מהילדות והכעס החל מחלחל בי ובלי כל אזהרה נפתחה תיבת הפנדורה שלי. אותה תיבה שהייתי בטוחה שטופלה ונסלחה עלתה לפני השטח והעיפה אותי לתקופת הילדות. בשעה שאני אמורה לאסוף את כוחותי ולהשקיע את מרצי בהתפתחות אני מתבלבלת מפחדת חוששת עייפה ומנסה לעשות שלום עם הרגשות של הילדה שבי. הימצאות הרגשות האלו גורמת לי לפקפק בטייב המדריכה שאני. אם אני מתחרבשת בתוך עצמי איך אני יכולה להגיע לאנשים? מה גם שאני מוצאת שיש מצב שההתחרבשות הזאת היא קצת עוזרת לי לא לפרוץ קדימה מהחיים הנוחים שבניתי לעצמי ומשאירה אותי במקום שאני לא נוקטת עמדה כי אני בתהליך, במעבר. אני רוצה להתפתח עצמאית ואני יודעת שיש לי המון מה לתת ועוד המון מה ללמוד, אבל יש בי גם פחד איך אני עושה את זה? איך אני דואגת לעצמי עכשיו? איך כול האחריות עכשיו תלוייה במוטיבציה שלי ובהשקעה שלי? אני לא יודעת אם זהו תהליך טבעי, אם כל השינויים והמעברים האלו קצת שיקשקו אותי ואני צריכה להתאזן שוב. אני רוצה לעשות את השינוי הזה אבל מפחדת ונמאס לי קצת לקרוא את הביטחון העצמי שלי לסדר כל הזמן. ולפעמים כל המחשבות האלו גורמות לי קצת לחשוב שהשתגעתי. אשתח לאיזו עצה תודה

היי אני זקוק להמלצה לפסיכולוג (או פסיכולוגית) שעוסק בטיפול קוגניטיבי התנהגותי לOCD וחרדות קשות, מאזור המרכז. חשוב לי שיהיה מנוסה וטוב. זה מאוד חשוב, אני סובל נורא. אשמח לעזרתכם

שלום רב, אני בחור באמצע שנות העשרים לחיי, ונמצא במצב של מתח נפשי בשנתיים האחרונות. דיכאון קל וחרדות בחצי שנה האחרונה.לדעתי, הדבר נובע מההסביבה שבה אני נמצא וגר. (גר בבית עם המשפחה). כאשר איני בבית אני מרגיש די אחרת. בנוסף אני סובל מאקנה בשנה האחרונה. אני נוטה לחשוב שזה כתוצאה ממצבי הנפשי. אני מעוניין לגשת לטיפול פסיכולוגי אם זה יכול להועיל ולעזור. אשמח אם אקבל חוות דעתכם לגבי סוג הטיפול שעשוי להתאים לי, על סמך פירוט זה. תודה רבה.

אבא שלי שאני שונא לקרוא לו ככה הוא אלכוהוליסט ומתעצבן מכל דבר חושב שהכל צריך להיות כמו שהוא רוצה. כל יום אצלנו אני לא יודע מה יכול לקרות הוא כל הזמן עושה בלאגן בבית ויש מצבים שזה יכול להיגמר באסון אבל אני תמיד עוצר את זה אני לא יכול יותר נמאס לי אני לא יודע מה לעשות.

שלום, אני בת 21, אני סובלת מכל מיני הפרעות כבר כמה שנים, הרבה כאב וסבל עברתי ואני מרגישה ממש הרוסה ותקועה, הייתי לפני כמה שנים בטיפול פסיכולוגי תקופה שלא היה יעיל כי לא היתה כימיה ביני לבין המטפלת כמו כן היא לא היתה סבלנית וכו', מאז הייתי רק בטיפול תרופתי בגלל שאני והורי לא יכלנו לממן טיפול שיחתי, עד שסופסוף השגתי מימון לטיפול שחיכיתי לו מלא זמן (דרך כללית), אני מרגישה שאני לא מצליחה להסביר למטפלת את הקשיים שלי ואת המצוקה שלי, קשה לי לדבר על עצמי ועל מה שמפריע לי, כך שיוצא שאני בקושי מדברת ויוצאת מתוסכלת ומיואשת, אני מרגישה שהמטפלת לא ממש קולטת את המצב שלי ומפרשת אותו כפחות מורכב ובעייתי ממה שהוא, היא גם לא ממש שמעה לבנתיים יותר מידי ממני, אז היא לא ממש יודעת מה הבעיות, כך שהיא לא ממש יכולה לעזור ולהבין ואני לא יכולה להיות מובנת ולקבל תמיכה ועזרה בהתאם למצב שלי, הייתי רוצה שכמו רנטגן היא פשוט תדע הכל, תקלוט בלי בעיות ובעצמה את הקשיים והבעיות שלי, תקלוט את המצוקה, את ההרס, את הסבל, את המצב... חשבתי שאולי אם אני אעבור אבחון זה יכול לעזור מאוד לי ולה לעזור לי, הבעיה שאני לא יודעת איך לגשת לאבחון, כמה זה עולה פחות או יותר? יש מקומות מוזלים / מסובסדים? כל מידע ועזרה בעניין תועיל לי מאוד, אני ממש זקוקה לזה... לילה טוב...

שלום גם להגיע להחלטה איזו כותרת לכתוב לקח לי הרבה זמן להגיע , ואני חייב לציין שאני לא ממש מרוצה ממנה , אבל זה מה שאני מרגיש . אני בן 26 סטודנט לאחד המקצועות היותר נחשקים שיש באוניברסיטה . אני לא חושב שאני מדהים חיצונית , לא חושב שאני מדהים פנימית , אבל בהחלט יודע להעריך את עצמי ברוב התחומים ( חוץ מבישול ) . העניין שמפריע לי - אני לא יודע להסתפק בעניין קשרים . אני מרגיש , שברגע שאני מתחיל לצאת עם מישהי , גם לא מישהי ש" נלחמתי " עבורה , סתם מישהי שיצא להכיר שרחוב וכו' - אני פשוט רוצה להמשיך האלה . ואני לא מצליח להתגבר על זה , דבר שמוביל אותי לבגוד וזה אוכל אותי מבפנים . אני יכול להיות עם מישהי ולראות שחבר שלי , נמצא עם מישהי אחרת , וזה יכול לשגע אותי . לא כי אני לא רוצה שיהיה לו טוב , אלא כי אני בדיוק מחליט שגם אני רוצה אותה . אין לי כוונה לאבד קשריםעם החברים שלי , אני לא אתחיל עם חברה של חבר , בחיים . אבל אני מרגיש סוג של " אכזבה " שיש לו אותה . אני לא מצליח להשתלט על זה . גם אם זו בחורה שאני דחיתי , ואני רואה שהוא בתהליכי גישושים אצל אותה הבחורה.... אני מרגיש רע . ואני כעת כותב את המכתב הזה , בדיוק אחרי שהוא סיפר לי שהוא היום פוגש ששנינו מכירים . ושוב , כמה שאני מנסה להגיד לעצי את זה , שזה משהו שבסופו של דבר אני הובלתי אליו , כי אני ויתרתי על אותה אחת , אני משתגע . אני לא יודע איך עוד אני יכול לעבוד על עצמי . אשמח לטיפים.