פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום רב, התחלתי טיפול אצל פסיכולוג ובפגישה השניה הפסקתי אותו כיוון שהסקתי שעלות המפגשים תהיה יקרה עבורי. אמרתי זאת לפסיכולוג והיה נראה כי הוא חש כעס ורגז והוא החצין זאת לדעתי ע"י אמירות שמטרתן לעצבן ולהרגיז אותי. עברה תקופה די ארוכה מאז ולגמרי הדבר נשכח כאילו לא היה ובכלל לא הפריע לי,אך עכשיו מזה כמה ימים שאני מרגיש שהדברים מעלים לי איזו תחושת תסכול בעקבות הפגישה ההיא. כיצד אפשר להתגבר? אשמח לחוות דעתךכם.

במסגרת ויצו בפתח-תקווה מתקיימות סדנאות לאלמנים/ות. מסגרת הסדנא 12 מפגשים אחת לשבוע בשעות הערב. הסדנא מועברת ע"י מנחה מקצועית. קבוצה שמתארגנת היא בדרך כלל קבוצה הומוגנית (כמו - גילאי המשתתפים, התקופה בה הם נמצאים לאחר האסון שקרה להם וכו..) לאור ההצלחה של הסדנאות ולאור העובדה שיש מיעוט של סדנאות לציבור שהתאלמן, החלטנו לנסות ולהגיע למירב האנשים שסדנא כזו עשוייה לעניין אותם. לכל המעוניינים, אפשר לפנות אלי בכל שאלה: 052-6864668 נילי

שלום, לפני שאתחיל יש לציין שאובחנתי כבעלת ocd. בגיל 16 ,17 חברה שלי אמרה לי שהיא שונאת את ההורים שלה ולא אמרה למה אלא שהיא פשוט שונאת אותם למרות שהם הרעיפו עליה אהבה ופינקו אותה מאז עברו 11 שנים לא חשבתי על זה בכלל כיום אני בהריון ויש לי מחשבה שלא עוזבת אותי שאסור לי להעניק חום ואהבה כי הילד שלי בסופו של דבר ישנא אותי . כל החיים חלמתי על ילד ולהעניק לי חום ואהבה ועכשיו המחשבה הזאת פשוט לא עוזבת אותי אני מפחדת שזה מה שיקרה שאני "אכנע " למחשבה . אני כבר לא יודעת אם אני בכלל ראויה להיות אמא . אם ני אעניק לילד הזה את כל מה שמגיע לו. ליבי מלא בצער ובעצב . אני לא יודעת מה לעשות .אני לא יודעת מה לחשוב מה נכון מה לא נכון למי אני אפנה לעזרה ? האם זה או סי די או באמת מחשבה שלי? האם אם אקבל שוב טיפול תרופתי( בגלל ההריון הפסקתי את הטיפול) המחשבות האלה יעלמו אני ממש בחרדות .... איך אוכיח לעצמי שזה לא נכון?

מילדות האמנתי בכוח. עם זאת, אין לי כוח פיזי ובעיקר לא הכשרה, מילדות, להכות. זכרים ניסו להציק לי. דוגמה: במועדון מסוים, ניסיתי לפתור בעיה טכנית שהיתה בשולחן הפינג פונג. מיד ניגש זכר ושלח ידו, תוך כדי כך שאני עובדת, וניסה לפתור במקומי את הבעיה. הדבר הכעיס אותי נוראות, הבחור פגע לי קשות באגו, ומאז ועד היום כשאני נזכרת ב"תקרית" אני מדמיינת את עצמי מכה אותו, נניח בראש, ומלמדת אותו לקח, ומסלקת אותו מהמתקן. מקרה חמור עוד יותר: לפני שנים, בספריה של השגרירות האמריקאית, היו עמדות וידיאו. היתה לי אי הבנה רגעית של מה לעשות כדי להפעיל את הוידיאו, או משהו כזה. זכר שישב לידי שלח מיד, ממש דרכי, יד גסה אל הוידיאו שלי, ובתוקפנות ובהבעת זלזול גס לחץ על כפתור שם, או משהו כזה. נפגעתי קשות. מעצם ההתערבות, ומהפגנת הגסות התוקפנית . לו יכולתי לתת מכה קשה על זרועו או בפניו וללמד אותו לקח, היה מצוין. לצערי, כאמור, לא ראו הורי צורך להכשיר אותי מילדות להגן על עצמי ועל זכויותי בכוח. למרות שאבי למשל הראה בבית הרבה תוקפנות מילולית. ז"א, הם האמינו בכוח. בהמשך ניסיתי מדי פעם ללכת ללמוד הגנה עצמית, ומן השיעורים הראשונים ראיתי שאיני מצליחה. המצב מצער אותי מאד.

כשביתי הייתה קטנה אני אפילו לא יודעת באיזה גיל היא ואח שלה כניראה ראו סרט או משהו מיני ולפי המצוקות שלה כיום הם הגיעו לכל מיני מעשים ומשחקי ילדים אח שלה שהוא גם הבן שלי גדול מימנה ב3 שנים ולדעתי היא הייתה בת שלוש או כצת יותר אך מה שהם עשו בילדותם כל כך השליך על חייה הבוגרים שהיא לא מצליחה ממש להתקרב לבעלה היא אומרת שהיא למרות שאוהבת אותו בטירוף ושבעלה חתיך וטוב לב ומבין את מה שהיא עברה כואב לה עליו שהיא עושה לו את זה שהיא מגיעה למצב אינטימי היא מרגישה שהיא נגעלת ונזכרת בילדות כרגע היא בת 26 והיא ניסתה רק עכשיו ללכת לפסיכולוגית זה הביקור השני שלה והיא כבר הגיעה למסקנה שהפסיכולוגית לא יכולה לעזור לה ורק נוברת בשאלות שמזכירות לה ונותת דוגמאות שגורמות לה גועל ולחשוב על הדוגמה כל השבוע אתמול היא הייתה בפגישה השניה וחזרה מאוד נסערת ואמרה אני לא הולכת אליה יותר היא סתם רק שואלת ולא נותת לי הרגשה שיש פיתרון לבעיה כרגע הבת שליבחודש רביעי להריונה והיא כל הזמן במחשבות וזיכרון ילדות. אני עזבתי את משפחתי לתקופה כדי לתת לה הרגשה של אמא איתה .כידוע ממכתבי הקודם) היא מרגישה הרבה יותר טוב מאז שאני אצלה אך אני לא רואה פיתרון למה שקרה לה בילדות והיא בלב שלה גם דואגת לאח שלה וגם הזכרונות גורמים לה לשנוא אותו מה עושים אך נשחרר אותה ממעשה הילדות שכניראה היו קשים שהיא לא ממש מפרטת לי בתודה

שלום רב, אני כבן 24 ובכוונתי לפנות לטיפול פסיכולוגי עקב דיכאון וחרדות. אני חושב/מניח שאני מרגיש ככה אולי בגלל העבר שלי. מה קודם בסדר העדיפויות לפנייה לטיפול? שיטת טיפול שבה משתמש המטפל או הכימיה והקשר שיווצרו ביני לבין המטפל? האם עלי לקחת בחשבון את שיטת הטיפול לפני שאני פונה לטיפול או שפשוט הקשר שיווצר בינינו הוא החשוב, לא משנה מהי שיטת הטיפול ? אשמח לתשובה. תודה.

שלום רב, חמי אדם בן 73 נראה מצויין לגילו מתפקד בכל המישורים, אמיד וחי לבד. לחמי בית פרטי שחלק מחדריו מושכרים לאנשים זרים והוא פנסיונר כבר כ7 שנים לערך. גרוש פעמיים ואבא לשני בנים משתי אמהות שונות. אחד הבנים (הצעיר מבין השניים ניתק קשר לאחרונה(כשנה) לחלוטין) והשני הבוגר יותר (בעלי) נמצא עימו בקשר יומיומי כמעט(אנו גם גרים קרוב מפאת בדידותו). לצערי חמי אדם מאד מתוסכל ולא שמח בחלקו, מנסה להכיר בת זוג אך מאד בררן, כל הזמן רוצה לתבוע מוסדות כאלה ואחרים מפאת השיעמום, נמצא בבית רב הזמן, הוא נוהג ויש לו רכב ויש לו חבר'ה שהוא יוצא איתם כמעט כל שבוע לבילוי ולנופשים ולחו"ל. נרשם לחוג ספורט. יש לו מנקה קבועה ואוכל מוכן שקונה, יודע לבלות היטב כהוא רוצה. אך כשהוא בבית ואין לו עיסוק והוא משועמם הוא פשוט משגע אותנו וחוזר על כל בעיות העבר שלו כמו תקליט שבור(מזה מס' שנים שאני מכירה אותו הוא ככה) רוצה לבוא אלינו כל ערב ולא מתחשב אם יש לנו עיסוקים אחרים, נלחץ מהר אם אנחנו לא עונים לטלפונים בבית או בניידים ואף צועק.מבקש כל יום לצור איתו קשר(גם אם אין על מה לדבר) ולדווח לו איפה אנחנו ומה אנחנו עושים והאם אנחנו יוצאים או לא(ממש כמו בכלא). אם אנחנו לא עונים לטלפון, הוא עובר ליד חניית הבית לראות אם הרכבים שלנו שם. יש לו מן אובססיה כזו לדעת שאנחנו לא נעלמים. וזה מפריע לנו מאד למהלך השוטף של החיים. הוא כמעט כל ערב אצלנו, כל הזמן מבקש מאיתנו דברים, וכשאנו במצוקה כלשהי, הוא רק שואל איך אנו מסתדרים אך לא טורח לנסות לעזור אלא רק שומע ומעביר למשפחתו את מה קורה אצלנו בבית. כל שיחה איתו מדובר רק עליו ועל "הבעיות" שלו ועל זה שהוא רוצה לתבוע את כל העולם ועל עו"ד כזה וכזה וחוזר חלילה,שיחות תפלות וחסרות משמעות. החברים שהוא יוצא עימםמנצלים אותו ומתייחסים אליו כמו לסמרטוט ועוקצים אותו ובכל זאת הוא יוצא עימם ומבלה עימם למרות היחס המשפיל שלהם אליו. ימי הולדת שלו הוא חוגג עם החברים שלו, אך עם בני המשפחה לא. הוא ישקיע וישלם הרבה על החברים ואילו את המשפחה הוא אפילו לא יזמין אליו. הוא אוהב את עצמו, החבר'ה, נשים ובילויים וכשהוא משועמם הוא ממש מציק לנו. ידוע לי כי הוא מטופל אצל פסיכיאטר אבל שנים שאנו לא רואים שינוי בהתנהגות האגואיסטית והאובססיבית שלו. לאור האמור לעיל מה לדעתך אמור בעלי המיואש לעשות בעניין, הוא מאד מתוסכל.

בחודשים האחרונים אני רואה תמונה של אישה בלבוש מינימלי וזה גורם לי להצטברות של רוק בפה וגם יצא לי לראות סרטים של בנות ביחד וזה עורר בי תחושות ושל שתי בנים קצת ושל גבר ואישה יש גם תחושות. האם אני חווה משיכה מינית או חרדה? אף פעם לא היה לי מערכת יחסים עם גבר כי כל פעם נלחצתי שהתחילו איתי והתחמקתי. כל פעם שנדלקתי בגבר לא ניסתי להתחיל איתו כי תמיד הרגשתי שאין לי סיכוי ואז במהלך הזמן לאט לאט הדחקתי את הרגשות והמשכתי הלאה. עם אני מרגישה רגשות רק בתמונות זה בסדר? במציאות בחיים לא התאהבתי בבנות ולא הרגשתי אף פעם רצון להיות עם מישהי, איך אני יכולה לפתור בעיה זו ? אני בת 24 וזה התחיל לפני 9 חודשים בערך גילתי שידיד מן העבר יצא מן הארון, כשהכרתי אותו הוא יצא עם בחורות ופתאום שגילתי הייתי בשוק.יש לי מכרים אחרים שהם הומואים ואין לי בעיה עם זה אבל דיי ראו עלהם שהם הומואים, ועם אותו ידיד בחיים לא הייתי חושבת. ואז התחלתי להילחץ ולחשוב העם אני נמשכת לבחורים או לא והתחלתי להסתכל על בנות ואז על בנים ופתאום התחילה לי ההצטברות רוק וכדומה. העניין הוא שתמיד נדלקתי על בנים ופתאום אחרי שסיפרו לי שהוא הומו, התחלתי לחשוש כי גם הוא תמיד נדלק על בנות והיו לו חברות, לי לא היה אז בכלל הלחיץ אותי העניין. פתאום אני לא בטוחה כמה אני נמשכת לבנים? מה כדי לעשות, איך להתמודד עם זה, מה הסיבה שיכלה לגרום לי להרגשות כאלה? אני ישמח לקבל עזרה והכוונה.

שלום, אני מצויה כרגע בתקופה של הסתגלות לשינויים רבים וחיים עצמאיים עם החבר. הקשר איתו אמנם לא קצר, אך הרבה פעמים חשתי חוסר יציבות מצידי ביחס לקשר, ובכל זאת נתתי לו להוביל(אם הוא מאושר, אז הכל בסדר..) - אפילו הוא/אנחנו התחלנו גם לדבר על תוכניות עתידיות מסוימות, בעלות השלכות, אשר מושכות אותי מחד, אך גם מלחיצות אותי מאד, ואני במעין מתח כבר לפחות שנה בנושא זה, אבל בעיקר סומכת עליו מכיוון שאני רוצה להיות איתו... בחודשים האחרונים אני מעיקה עליו מאד (אפילו מבלי לשים לב) מסיבות של חוסר אמון לגבי בחורות מהעבודה שלו, שעשויות למצוא חן בעיניו, והחשש אצלי גובר לפעמים בבת אחת ואני אומרת לו דברים קשים כאילו כבר בגד בי (השבוע כבר הרגשתי כאילו איבדתי את השפיות שלי לכמה דקות..). הבעיה הנוספת היא שמישהו שהכרתי במסגרת כלשהי מצא חן בעיניי, ואני יודעת שאין סיכוי ואני לא אעשה שום צעד, אבל אני מרגישה נורא, והראש שלי כאילו מנסה בכוח להתעסק במישהו האחר ואני ממש נלחמת בעצמי... המתח הזה משפיע עליי ואני עייפה כל היום, לא מרוכזת בכלל... ייתכן וזה יישמע נורא, אך זו כבר הפעם השניה שזה קורה לי בקשר הזה, וגם אז לא היה סיכוי לשום דבר ולא קרה שום דבר, אך פיתחתי עניין ואולי רגש, ובעיקר רציתי לראות את ההשפעה שלי על מישהו אחר... דבר כזה קרה לי גם בקשר נוסף שהיה לי בעבר, ואני לא מצליחה להשתחרר מתחושת האשמה הזו, ויודעת שכרגע אני לא מסוגלת לספוג פרידה, ודי בטוחה שזה יהיה הפסד גדול מאד בשבילי לאבד אותו, ועם זאת אני מרגישה קפואה מבחינת רגשות כרגע כלפיו... אם יש דרך כלשהי לעזור כאן ולסדר את המחשבות, אני אודה לכם מאד.. אפילו חשבתי להיפגש עם פסיכולוג חד-פעמית כדי לשחרר הכל, אך כנראה שהבעיה מהותית יותר ונוגעת כנראה לביטחון העצמי שלי..

שלום.. אני בחור צעיר (20 +) , עבדתי מספר שנים מאז השחרור וחסכתי סכום כסף יפה , ולפני כמה חודשים ברוב גאוניותי וכשרוני השקעתי אותו בבורסה אחרי שלמדתי באופן בסיסי את התחום, - דקה לפני המפולת העולמית הגדולה מכיון שהשקעתי בצורה יחסית חכמה הנזק לא עצום אבל הוא משמעותי וכואב... עצם המחשבה שסכום שהייתי מרוויח בשבוע נמחק ביומיים קצת חירפנה אותי, למרות שידעתי כל הזמן שההשקעה היתה מיועדת לטווח ארוך ושהירידות יתכנו. עכשיו כבר די השלמתי עם ההפסדים שהיו אבל אני עדיין בחרדות ממה שצופן העתיד... התיעצתי עם קרובי משפחה ויועצי השקעות בבנק שאני סומך עליהם והם יעצו לי מבחינה לוגית שלא כדאי למכור את תיק ההשקעות כרגע כיוון שזו טעות למכור בהפסד, ובתקופה הזאת כולם מופסדים והרבה אנשים יותר ממני ... שצריך סבלנות בהשקעות כאלה ולחכות שנים - ממילא הכסף לא מיועד למטרה ספציפית וכו' .. ואני מקבל את דעתם מבחינה אובייקטיבית. העניין הוא שמבחינה רגשית אני ממש סובל... חושב על זה כמה פעמים ביום.. זה מעסיק אותי, מציץ כל יום אחרי העבודה באתרים הכלכליים להתעדכן, בודק בעיתון, ולפני השינה מתהפך מצד אל צד ובסוף בולע את הרוק ונרדם רע... אם הייתי יודע כמה מתח וכסיסת ציפורניים הדבר הזה יגרום לי לא הייתי נכנס להשקעה מלכתחילה, אבל עכשיו אני כבר בפנים ולמכור את כל הניירות יהיה מנוגד להיגיון הכלכלי הבריא. לפעמים אני אפילו חושב ביני לבין עצמי שהלוואי ובכלל לא היה לי את הסכום הזה בחשבון ... כמו שחזל אמרו - 'מרבה נכסים מרבה דאגה'... הייתי מרגיש יותר חופשי ושקט ופחות עסוק בחשבונאות אובסיסיבית .. מה עושים..?? גם ככה יש לי מספיק בעיות בחיים, ברקע, והדבר הזה מכביד.......

לפניי יומיים היא נולדה,
כל כך מקסימה ויפהפיה (טפו טפו, מלח מים, שום בצל, חמסה חמסה...)
במשקל 3.200 ק"ג...

חיכיתי לה כל כך הרבה ובסוף היא באה...

כולם אומרים שהיא דומה לי, אבל אני לא מבין הרבה בדמיון,
שתהייה מקסימה בזכות עצמה...

אשתי מתאוששת לאיטה וכולנו מאושרים !!!

סליחה על הבורות, אבל אני לא יודעת כלל מה זה תרפיה באומנות. כיצד נראה טיפול בתרפיה באומנות? באיזו אומנות הכי הרבה משתמשים, והאם מדברים גם בטיפול, או רק מתעסקים אומנות? תודה רבה

אני גרה בצפון וביתי גרה באילת כבר 4 שנים לפני 5 חודשים ביתי נישאה לחבר שאיתו גרה והכירה באילת כרגע ביתי בהריון וכל החרדות שהפריעו לה ומידי פעם הייתה מתקשרת ומספרת לי והייתי מדברת איתה ותומכת בה בטלפון עולות בראשה כל הזמן מחשבות על ההתנהגות שלה בעבר עים חברים שלה לשעבר וכל מיני זכרונות שמעיקים עליה ועולה תמונה שהיא מאוד מאוד עצובה וחייבת לספר לבעלה על כל חבר או על כל מה שעברה ולמרות שכבר סיפרה לו הכל עדיין הראש שלה קודח ממחשבות ורוצה עוד לספר לו והיא אומרת שהוא כבר יודע ובא לה עוד לספר לו והיאי מרגישה שהיא עושה לו רע בזה ולא יכולה לשלוט בזה כי הוא אומר לה סיפרת לי כבר ואני יודע ובכל זאת היא לא מפסיקה כרגע אני אמא שלה לקחתי חופשה ללא תשלום ובאתי אליה לעזור לה נפשית ולהיות איתה זה מה שהיא ביקשה ואמרה שהיא לא יכולה להיות בהריון הראשון שלה בלעדיי לכן עזבתי 2 ילדים בבית ובעל הילדים כבר גדולים אומנם הילד בן 16 והילדה בת 22 ובכל זאת הם מרגישים נטושים אך הכי חשוב שאני מרגישה שמאז שהגעתי אליה היא יותר רגועה שלושה ימים ראשונים לא ישנו בלילה היא בכתה ואני עודדתי אותה אך כשהיא הולכת לעבודה אני מתפרצת בבכי לבד בבית מעצבות על הילדה שלי שמרגישה עצבות תהומית ואני לא רוצה לבכות לידה אני מבקשת איזו מילה להבין אך לעזור לה והאים זה נכון להישאר איתה כמעט שנה עד שתלד וגם מעט אחרי ומה לעשות עם המשפחה שלי שכרגע ניראה שהיא תומכת אני מרגישה .בן הילדים שבבית לבן הילדה שאיתה אני כרגע ורוצה שהיא תשתחרר מכל העצבות שיכולה להרע לה בהריון וכניראה גם לתינוק שיוולד אודה לכם אם תשלחו לי תשובה בהקדם אני פה מתאריך 14/01/2009 ולפי הצפי היא צריכה ללדת ביולי .בתודה ברני

היי שמי ליאל ,בחורה שת 21 ,גדלתי כל חיי בפנימיה אמא חולת נפש הורים גרושים ,גדלתי במחסרו של אוכל בגדים וכו" כל חיי סבלתי מההשלכות של הילדות שלי ,כיום ההשלכה היא בולימיה אומנם די יצאתי מכל הבוץ אבל עדין ישנם תסמינים בשל הילדות שהיתה לי אני כיום קמצנית מאוד קונה אך ורק בזול קשה לי לתת לאחרים קשה לי שמנצלים אותי ואני תמיד חשה מנוצלת אם אני חשה מנוצלת אני רוצה לנצל בחזרה ,זה ממש מתחיל להעיב עליי ,אני כל הזמן עושה חשבונות האם אנשים חייבים לי האם אני מנוצלת ממש נמאס לי מהמצב הזה ,בשל כך אני אוהבת לקחת דברים של אנשים אחרים (ז"א לגנוב -מעניין אם זה סוג של קלפטומניה -קראתי על כך אך אני גונבת דברים שאני צריכה לא שאין לי בהם שימוש ,ואני גונבת רק אוכל ,מהמקרר בעבוד ,אוכלת בסופר ולא משלמת)תיארתי מצב מפלצתי ,אך אני נראית בחורה ממש רגילה לא נראה שיש לי איזו בעיה ,אני יפה ומטופחת יש לי חבר מקום עבודה מעולה אני סטודנטית לומד ריקוד ומשחק ,קונה לאחיות שלי מתנות ולחבר שלי אף אחד לא יודע על הבעיה הזו אך אני אוכלת את עצמי מבפנים קשה לי ,די נמאס ,למה אם משהו לקח לי משהו או אכל לי ללא רשות יש לי דפיקות לב איומות אני נכסת לסטרס רציני ,הלב שלי פועם בעוצמה אני כל הזמן בחישובים כמה הוצאתי כמה משכורת תכנס לי די אני כולי אוסדת עיצות ,לפני שאני ניגשת לפסיכולג ישנם עוד דרכים להתמודד עם בעיה כזו?

שלום אני תושב הדרום, ידוע שהמצב פה לא משו עם הקסאמים ביום יום זה לא משפיע עליי ממש, אני אדם שצוחק בלי הפסקה ושום דבר לא מדאיג אותי אבל בזמן האחרון לאן שאני הולךאני מדמיין אזעקות וחושב איפה להתחבא במקרה כזה ומתקשה להרדם אני לא יודע מה לעשות ומפחד שזה ימשדיך גם אחרי שייגמר המצב וגם כשאני מחוץ לעיר במקומות שלא בטווח מה עושים?