פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום הילה
נראה שאת סובלת
לא ברור לי בת כמה את, האם זה קשר ראשון משמעותי ועוד
בכל מקרה, קשר וחברות אמורים לתמוך בנו
לקבל אותנו
לתת לנו תחושה טובה.
אם את מרגישה רע כל כך
כדאי לחשוב על שינוי
או לנסות לשתף את חברך בכמה הוא עושה לך רע, לשמוע את מה שיש לו לומר עליך שעושה לו רע ולנסות לשפר
או לאסף כוחות ולשקול ניתוק של היחסים אם הם מחלישים ופוגעים בך
נכון שזה קשה
אך זה גם קשה לסבול בתוך הקשר
תחשבי לאן את רוצה שהקשר הזה ילך
כי בהווה את סובלת ממנו
בהצלחה
סיגל לוי

מור, תמיד תדעי שיש את הקדוש ברוך הוא מעלינו!! תתפלי אליו במילותיך תבקשי ממנו שיתן לך בריאות וכוח, הוא אבא שלנו הוא אוהב אותנו תאמיני לי שיש המון ניסים בעולם. יש לנו אב רחמן, תבכי אליו ובעזרתו לא תזדקקי לשום רופא או פסיכולוג . אני מאחל לך מכל הלב בריאות איתנה, כוחות בגוף ובנפש ושה' יעזור לך אמן!. אם את מכירה את"שיר השירים" יש סגולה טובה להגיד אותו 40 יום ברציפות לרפואה המון בהצלחה מכל הלב אל תתיאשי!!!

שלום מור
תודה על מה שכתבת
נראה שאת בהדרגה עוברת תהליך של קבלה עצמית
מוכנה לקבל את עצמך על עוצמתך, החוזק שבך וגם על חולשותייך
מטפל אינו רק מקשיב
הוא גורם חיצוני, אמפטי שעוזר לנו לעבור שינוי
תומך בתהליך
מאיר את עינינו למה שאנחנו נמצאים בתוכו וקשה לנו לראות את הקצה
מקוה שתמצאי מטפל שכזה
שתחושי שתומך בך
בהצחה שוב
סיגל לוי

שלום מירי
אם את חוששת לחייה
נסי להסביר לה שהיא חשה כך בגלל מצב נתון
וכשמצבה הפיזי ישתפר
סביר שכבר תרצה לחיות
לכן היא צריכה עזרה מקצועית ודחופה כעת
אולי תשכנעי אותה כשאת אצלה להתקשר לער"ן ולקבל תמיכה ועצה מהם
את יכולה לתמוך
אך היא צריכה להתגייס כדי לרצות לעזור לעצמה
נסי לעודד אותה לפנות לעזרה
ואולי תסייעי בצד הטכני
מזלה שיש לה חברה כמוך
בברכה
סיגל לוי

שלום מור
אני מסכימה איתך כאדם שיש דברים שעד שלא חוויתי, לא ממש היכרתי מבפנים
להיות אמא זו דוגמה טובה
כמטפלת התפקיד שלי הוא לא רק להכיר בעצמי את החויה
התפקיד שלי הוא להקשיב
להכיל
לעזור לאדם להבין את עצמו, את סביבתו
אני עוזרת דווקא בכך שאני לא האדם עצמו אלא מספקת זוית חיצונית, נטראלית
נדמה לי שבחיים שלי עזרתי לאנשים גם אם לא חויתי בדיוק את מה שעובר עליהם
בלהיות אמפטים לחויה שלהם
בנוסף, גם אם עברתי משהו, אני צריכה להקשיב לחויה האוטנטית של המטופל
ולא להשוות לזו שלי
למשל בשביל אחת להיות אמא זה פסגת האושר
לאחרת זה לחץ רב
לשלישית זו חרדה אינסופית
וכו' וכו'
כלומר שאיך שאני רואה את הדברים
אתה יכול גם לתמוך ולסייע גם אם לא חוית ישירות את מה שעובר על המטופל
מקוה שעזרתי
סיגל לוי

שלום מור בכל עיר יש דבר כזה שנקרא "השירות הפסיכולוגי" אני חושב שזה ללא עלות או שזה עלות ממש נמוכה(בדרך כלל 20 ש"ח לפגישה) בהצלחה...ותדעי לך שכל מה שאת עוברת בחיים זה מכשל אותך ומשם צריכים לעלות ולצמוח... באהבה יוסי

שלום מור
ישנן מס' אפשרויות לברר
אפשר להתקשר לער"ן - עזרה ראשונה נפשית ולהתייעץ
אפשר בתחנה לבריאות הנפש של משרד הבריאות - יש בערים גדולות, שם הטיפול בחינם או בזול
אפשר לפנות לעזרה למחלקת הרווחה במקום מגוריך
נסי
טוב שאת מחפשת עזרה כשאת במצוקה
בהצלחה
סיגל לוי

פניתי למרפאות לבריאות הנפש באזורי, אמרו שיחזרו אלי עוד מספר שבועות, עושים מאנשים צחוק, בן אדם במצב קשה, מאבד תעבודה שלו בשל מצבו, לא יכול לתת דין וחשבון לאף אחד לגבי מצבו ואין לו כסף לטפל באופן פרטי , ובנוסף שאתה בדכאון למי בכלל יש רצון או חשק לרדוף אחרי מישהו שיטפל .... זאת מדינתנו זורקת אותנו לכלבים ואחכ מתפלאים... כבר חודש לא יצאתי מהבית, הכל בחיי התפרק והתפורר, אבל העיקר שיחזרו אלי מתישהו שנשמתי תצא כבר!!! ואגב נתנו לי כדורים ציפרלקס, לא עזר בכלל....אני עדיין בבית ועדיין לא מסוגלת לצאת ממנו, עדיין בוכה ועדיין מיואשת מהחיים הקשים האלה ונמאס לי להלחם כבר.

יוסי, כל הכבוד לך על הדרך שאתה עושה כדי לשפר את חייך למרות כל הקשיים הגדולים שעברת. קרו בחייך דברים קשים ועצובים ואולי אף אחד לא היה יכול לאהוב וטפל בך כמו שמגיע לך, אבל הנה אתה מטפל בעצמך ואני בטוחה שאתה תיגע רחוק. רק אל תוותר.
בדרך שלך תמיד יהיו ימים קשים ורגעים שתרגיש ממש מיואש, אבל תזכור שימים כאלה גם עוברים ומחר יהיה יום טוב יותר.
מדוע הגיוס שלך נדחה כל כך הרבה זמן?
על איזו עבודה חשבת לבינתיים?
כתוב לי מה אתה מתכנן לעשות בזמן הקרוב בקשר לצבא, עבודה או אפילו סוג של לימודים, ונוכל לחשוב יחד מה הצעד הבא שכדאי לעשות.
מחכה לתושבתך
דניאלה

הגיוס נדחה כל פעם מחדש והתשובה שלהם היא שזה מצורכי הצבא.... יש לי פגישה עם מפקד לשכת הגיוס ב 18 החודש...הוא רוצה לדעת בערך מה אני רוצה להיות בצבא. אני גם ניסיתי הרבה דברים לעשות כדי לא להיות בקרבי...בעיות תש וכו' אבל הם לא הקשיבו לי אז הפתרון האחרון היה להוריד פרופיל אצל הקבן היה לי פרופיל 72 רפואי וסתם אבל ממש סתם הלכתי להוריד פרופיל ונתנו לי 45 סעיף נפשי וכל זה בגלל שלא רציתי להיות קרבי ולא היתה לי אוזן קשבת שמה. בעניין העבודה... כל פעם שאני מתחיל במקום כלשהו אני מרגיש שמנצלים אותי זה נכון באמת מנצלים אותי.. לא טוב לי עם זה למה אנשים לא באים לטובתי ורק עושים רע...ומצד שני אני לא יודע מתי אני מתגייס אז גם זה מקשה עלי במציאת עבודה.... כי אני רוצה לדעת אם אני מתגייס או לא פשוט שיתנו תשובה אם כן אז בכיף אני יתגייס ואם לא אז שפשוט יגידו ואני אמצא כבר את הדרך שלי בחיים,בעבודה או לימודים. תודה על ההקשבה

אני מתנצלת שלא חזרתי אליך קודם (הייתי חולה).
אני מקווה שהחודש אכן תקבל תשובה ברורה מהצבא בקשר לגיוס שלך. באמת קשה לחכות ולא לדעת מה עומד לקרות.
יש לי כמה שאלות.
מה הסיבה שלא רצית לשרת בקרבי ובאיזה חייל אתה כן מעוניין לשרת?
למה אתה מתכוון שאנשים מנצלים אותך במקומות העבודה? תן לי דוגמאות.

בפעם הבאה אל תעשה ס ת ם החלטות חשובות! זה מזיק לך.

מחכה לתשובתך
דניאלה

קודם כל שיהיה רפואה שלמה!. הסיבה שלא רציתי לשרת בקרבי כי אני פוחד, אני מודה בזה שאני מפחד (בן דודה שלי נהרג בצבא) וגם מהסיבה שאני לא ממש רציתי כי אני מכיר את עצמי ויודע שקרבי זה לא בשבילי מבחינת המסגרת הלוחצת.הייתי רוצה דווקא להיות על מחשבים, או לצאת לאיזה קורס, לעשות משהו מעניין. משהו שיהיה לי כיף להיות במסגרת הזו.... אני לא ממש מכיר חיילות בצבא אבל כן אני רוצה קורס מעניין. ואני אתן לך דוגמה לניצול בעבודה למשל לפני חודש עבדתי במאפייה, היינו 2 במשמרת, וזה היה היום הראשון שלי... עשיתי כל מה שצריך להכניס לתנור, לטאטא, לסדר...וכו'. וזה שהיה איתי הוא היה רק על הקופה, ופתאום הוא אומר לי בוא רגע ומספר לי שבעל הבית אמר לו שיתן לי לעשות הכל ושהוא לא יעזור לי אמרתי לו ככה הוא אמר לך? הוא אומר לי כן יוסי, אמרתי אם ככה אני לא חוזר לעבוד שמה, גם עבדתי 10 שעות ברציפות וממש נקרעה לי הצורה וגם היחס הזה של הניצול? זה לא ניצול דניאלה?? תודה יוסי

בעניין ההחלטות החשובות לא היה לי עם מי להתיעץ... בן דוד שלי הוא מפקד בכיר בצנחנים, דיברתי איתו שיעזור לי( לכל המשפחה המורחבת הוא עזר) כי יש לו קשרים בצבא והוא סירב, בגלל זה אמרתי שאני אעזור לעצמי ולא צריך טובות מאף אחד ומה שאני רוצה אני אשיג בכוחות עצמי.... לא ידעתי שאני עושה רע לעצמי...אם היתי יודע לא היתי עושה את זה.

אני שומעת שיש לך "פתיל קצר" ושאתה מתרגז מאד מהר וגם מתייאש מאד מהר. ואז אתה שובר וזורק הכל.

ויתרת אחרי יום עבודה אחד!

אנשים אומרים כל מיני דברים ולא תמיד עוזרים. אז העובד השני אמר לך משהו ואתה ברחת. ואם בכל פעם שתעלב תזרוק את הכל ותלך , לא תצליח להגיע לשום מקום.

כדאי שנחשוב יחד אם זו היתה התגובה הנכונה, כדי שבעתיד תגיב בשיקול דעת.

מה לדעתך היה כדאי לעשות במקום לברוח?

אני מציעה שנשתמש בדוגמא הזו כדי לחשוב איך כדאי לפעול בעולם, וגם כדי להכין אותך לראיון בצבא, כדי שתוכל לעשות רושם טוב ורציני.

תנסה לכתוב לי על רעיונות נוספים שיש לך איך כדאי היה להגיב לדוגמא שנתת.

אני לא יודעת אם זה היה ניצול או שזו היתה העבודה שבעל הבית התכוון שתעשה ולכן שכר אותך. מה סיכמתם?

מחכה לתשובתך.

דניאלה

אני לא ברחתי, סימתי את היום עבודה בשעה 11 בלילה, ויום לאחר מכן לא חזרתי, האמת זה נכון שאני בורח מדברים... זה בכל התחומים עבודה.. לימודים וכו'. אני לא אוהב להתמודד. אני חושב שאם היתי חוזר יום אחרי זה והיתי מדבר איתו ואומר לו שאני לא בנוי לעבודה כזאת קשה ובגלל זה אנחנו שניים במשמרת כדי לחלק את העבודה שיהיה יותר קל אז אולי הוא היה מבין אותי ואומר לי שאני צודק...אני חושב שזאת דרך יותר טובה מאשר מה שעשיתי... נלמד להבא... בעניין הצבא אני חושב שיש לי פוטנציאל גדול לעלות ולהצליח במקום שטוב לי בו ולכן אני רוצה איזה קורס מעניין... אני חשבתי על מחשבים כי אני אוהב את התחום הזה ויש לי סבלנות לשבת שעות על מחשבים... מה את אומרת על זה?? תודה רבה לך שאפשר לשפוך כאן את הלב! שיהיה לך פורים שמח יוסי

באמת העדפת לעזוב את העבודה מיד כשעלה המכשול הראשון - ויתרת ולא דיברת עם בעל הבית - וחשוב שאתה רואה את זה. יתכו שאם היית מדבר אתו הייתם מגיעים לסידור שונה והוגן יותר ויתכן שהוא לא היה מסכים אתך ןאז כדאי לחשוב שוב מה לעשות.
גם בצבא זה עלול לקרות . מחשבים נשמע לי כמו רעיון מצויין, במיוחד אם אתה אוהב ויודע, אבל יתכן שתתאכזב, כי יתכן שבתקופה שתגוייס לא יהיו קורסים פתוחים למחשב. או שלא יהיה צורך בכח אדם נוסף או שיחליטו שאתה לא מתאים להם למחשבים. יש כל מיני אפשרויות. ומראש אני אומרת שגם אם תתאכזב אל תמהר להרים ידיים, לכעוס וללכת.
נראה לי שחשוב שתהיה בצבא.
כי חשוב שתהיה כמו כולם וחשוב לך כרגע להיות במסגרת כדי שלא תלך לאיבוד.
אני לא כאן רק כדי לשפוך את הלב אלא אני מקווה ומצפה לראות אותך מתקדם ומסתדר.
מחכה לשמוע ממך מתי הפגישה בצבא והאם בינתיים אתה מחפש עבודה זמנית.
דניאלה

קודם כל תודה רבה! הפגישה ביום רביעי הזה אני הולך עם בטחון ולהראות שאני כן שווה משהו... אבל אם יש לך עיצות איך להתנהג ומה כן ולא להגיד? תודה מחכה לתשובה

אני מקווה שהפגישה בצבא היתה טובה. ספר לי איך היה. דניאלה

קודם כל שלום לך! היום היתה הפגישה עם מפקד לשכת הגיוס. באמת באתי בביטחון שאני יודע מה אני רוצה להגיד ומה אני רוצה לעשות. נכנסתי וישב המפקד לשכה והס' שלו...הם לא בדיוק הסתכלו עלי והתחילו לשאול מה אני עושה כרגע בחיים אז עניתי שבינתים כלום כי אני מחכה כבר להתגייס, שאלו אותי כמה אני רוצה לשרת בצבא מ1 עד 10 ואמרתי 8, ואז הוא אמר לי אם אני מביא לך עכשיו פטור אתה רוצה? אמרתי לו שאני לא רוצה ואני כן רוצה לשרת את המדינה ושזה חשוב לי. סיפרתי לו שסתם הורדתי פרופיל בגלל שלא רציתי קרבי כי אני מפחד. אז הוא אמר לי אם נשים אותך בבסיס סגור ברמת הגולן ותחזור רק סופי שבוע הביתה אתה רוצה בכל זאת, אמרתי שזה מתאים לי מאוד. הוא קבע בסוף שאני כן מתאים לשירות צבאי אבל לא מגיע לי קורס והוא לא אמר למה ושהם ישלחו לי צו גיוס לבית ושהגיוס יהיה לא עוד הרבה זמן. כל הפגישה היתה בסך הכל 4 דקות ולא ממש קיבלתי יחס ממנו. אבל זה בסדר אני מתגייס ואני מאושר מכל מה שיצא... יוסי

אני כל כך שמחה ! מזל טוב. אני מקווה שזה יהיה הצעד הראשון לחיים טובים יותר שתבנה עבור עצמך. ענית בראיון בצורה חכמה וטובה.

אני מרגישה שאתה קצת מאוכזב שלא קיבלת יחס וזמן מהמפקד. אני רוצה לספר לך שלא קל בעולם שלנו לקבל יחס מפנק. אל תצפה ליחס מפנק, הצבא הוא גוף של מלחמה ולא של פינוקים. מריך לדעת איך לפעות כדי לקבל יחס הוגן וטוב.
אני לא מתכוונת לבאס אותך אלא ללמד אותך משהו.. אני בטוחה שיהיו אנשים בעולם שירצו לפנק אותך ולאהוב אותך ולשים אליך לב, אבל כדאי לך לדעת מה לדרוש או לבקש ממי ומתי. לא תמיד זה מתאים ואז אתה מתאכזב ורב סתם, כמו שהיה במאפיה.

אנו נמשיך לשוחח על הדברים האלה כל זמן שתרצה. אתה גם יכול לכתוןב למייל הפרטי שלי.

דניאלה

תודה רבה, אני ישמח לקבל את כתובת המייל שלך. יוסי

[email protected]

תעשסיק את עצמכה בלקרא ספר בניקיון או משהו שמענין אותכה זה יפתור לך ארבה בעיות ויעזור לך לאיתמודד בעתיד

בכל אופן, יצא שאתמול ביקרתי אותה בשעות שמותר. ואז הלכתי לקניון ואז שוב חזרתי בשתיים שאפשר, והיא אמרה שהיא לא רוצה שאני יבוא לראות אותה כל יום כי יש לי עיסוקים. בעיקרון עכשיו אין לי שום עיסוק ואני שמח כי שום דבר לא מונע ממני לבקר אותה. ואז היא אמרה לי שהיא לא מרגישה בנוח עם זה שאני בא כל פעם, וזה גם היה לה לפני, היא הייתה ננעלת בבית כי אין לה מצברוח לראות אותי, או משהו כזה, אני לאיודע איך להסביר את זה כמו שהיא הסבירה לי את זה מילה במילה אתמול... כשאני יזכר אני יכתוב פה. אבל עדיין זה היה מעליב. אני ממש משקיע בשבילה, דואג לה, עוזר לה, משקיע, אני באמת עושה בשבילה הכול, אבל זה כאילו שהיא לא שמה עליי כבר, כשאני שואל אותה למה היא פותחת את הפצעים שלה היא מתעלמת מהשאלה, או היו קטעים שאני מדבר אליה וזה כאילו היא לא שומעת, אולי זה מהכדורים שנותנים לה שם אין לי מושג. בכל אופן, היא עכשיו לקראת התפגרות שם לדעתי. היא גם לא מתקשרת אליי, וכל פעם כשאני מתקשר זה עושה רושם כילו היא מנסה לחפף את השיחה, אין על מה לדבר כי אין אצלה שומדבר חדש, כי במיילה היא לא עושה שם כלום כל היום. לא מטפלים בה בכלל. נראה לי הם מחכים לראות עד כמה היא יכולה להתאפק S: בכל אופן, כל פעם שאני רואה אותה אני מקבל ממנה מחטים ללב, וזה מחרפן אותי, אתמול בכלל אחרי שחיכיתי לה ואחרי מה שהיא אמרה יצאתי משם עם בריכות בעיניים עם ביקור שארך 10 דקות, שהיה אמור להיות שעתיים. אני לא יודע איך לעזור לה. כשלי רע אז רע לה, וקשה לי להסתיר את זה. היא ישר קולטת את זה ומתעקשת לדעת למה. וזה קרה אתמול למשל שכשיצאתי מהבית לקראתה אז היא אמרה לי שהיא לא יכולה לדבר כי היא משחקת פינגפונג, ואני אומר לה לשים את זה בצד שניה והיא מתעקשת. חבר שלי שהייתה לו חברה בדיפרסיה שגם אושפזה אמר לי שאני צריך להיות חזק, להעלים את זה שאני מבואס בגלל זה, פשוט לא לגיד לה שלא טוב לי עם זה. וזה שהיא לא רוצה להתראות זה בגלל שהיא במצב לא טוב והיא לא רוצה לראות אותה במצבים הלא טובים שלה. (עובדה שכשטוב לה היא רוצה לצאת פיתאום). אין לי מושג איך להסביר את זה. אני מתפגר פשוט. איך אני עוזר לה כדי לעזור לי? למה היא מניאקית אליי כך? למה בגהה הם משעממים להם ת'צורה ומחמירים להם את המצב? איך אפשר לעזור לה לצאת יותר מהר מזה? איך אפשר בכלל לרפות את הבעיה שלה כמו שצריך? אני מתחרפן פה ובסוף אני יכנס לאישפוז יחד איתה. תעזרו לי

שלום בן
אתה נראה ממש חבר קרוב, תומך, אוהב
ולא שיפוטי
חברתך ניראת כעת במצב לא יציב
מרחיקה ממנה את הקרובים אליה
חשה דחף לפגוע בעצמה ומבצעת זאת.
נראה שהיא מרוכזת בעצמה
וקשה לה לראות את האכפתיות שלך
קשה לה להעניק מעצמה כעת
אני בטוחה שאתה מכיר אותה גם לגמרי אחרת
אז אם אתה באמת רוצה לעזור לה
המשך להתעניין כמה שהיא מאפשרת לך
ונסה בכל הכוח לא לקחת את זה אישית
רק אחרי שהיא תשתחרר מהאישפוז ותתיצב
תוכל לבחון מחדש את המצב הקשר

בינתיים נסה לקבל תמיכה מחברים שאתה מעריך
כל הכבוד לך על כל התמיכה שאתה מעניק לה
סיגל לוי

היא אתמול נכנסה לדיכאון שהיא לא תיצא משם, אז היא אמרה לי את זה, וניחמתי אותה בכך שיוציאו אותה כי היא נורמלית לחלוטין ושאין לה הרבה מה לחפש שם וכוכוכוכו (והינה הוציאו אותה היום משם והיא יושבת על אישפוז יום כזה) ואז עשיתי את מה שחבר שלי הציע לי מניסיון שלו כי גם לו היה בדיוק את אותו מקרה כמו שלי, אמרתי לה כמה שאני אוהב אותה כמה שהיא יפה וכוכוכו SWEET TALK כזה. והיא אמרה לי "דיי להיות רומנטי, אני שונאת את זה, אני אוהבת שרע לי, אני אוהבת שמכאיבים לי" פשוט סטמתי את הפה והתאפקתי לא להגיד לה "אוקי תחשבי על הקשר שלנו שוב ודברי איתי" וללכת משם פשוט. אבל אני יודע שהיא לא התכוונה לזה, בעצם, אני דיי בטוח... מה שכן, לפני כשישבנו היא באה אליי ואמרה לי שכל יום שהם קמים אז אומרים להם למצא לעצמם מטרה כלשהי, ולממש אותה, ושהמטרה שלה כל הזמן זה לצאת כדי שאני והיא ניפגש ונהיה ביחד וכוכו והיא אמרה לי שהיא רוצה שנתחתן חחח עד כמה שזה נשמע מצחיק חחח כל המרחק הזה שנוצר, וכל הקטעים המוזרים האלה איתה, פשוט מכניסות אותי לסרטים, מאז שהיא נכנסה לשם אני רק חולם על אותם חלומות! יש לך איזה רעיון איך להעביר דבר כזה? ומתי זה יהיה זמן טוב לדבר איתה לגבי הקשר שלי איתה? על כל מה שמפריע לי... כי אחרי הכול היא עדיין מאושפזת חלקית. תודה!

אין איזו תקופה מדויקת שאפשר לדבר עליה
פשוט כשתרגיש שהיא חוזרת לעצמה
חוזרת אליה שמחת החיים
ואינה נוטה לחשיבה שלילית ולפגיעה עצמית
המון כוח גם לך להמשיך ולתמוך בה
ומצד שני, אם היא בלתי אפשרית, אפשר גם להרגע ולתפוס מרחק
בברכה
סיגל לוי

אתה חבר ובן זוג מסור ונהדר. אבל כדאי שתבין שחברתך , לפחות בזמן הקרוב, לא נמצאת במצב של בחורה צעירה ורגילה שחיה חיים רגילים כמו כל נערה אחרת בת גילה שמתעניינת בחבר שלה, בלימודים או במסיבה הבאה. חברתך כנראה מאד חולה וזקוקה לעזרה רבה. אני יודעת שבית החולים נראה לך מקום נורא ומדכא וזה באמת לא מקום שמח אלא מקום בו נמצאים אנשים חולים מאד או אנשים שקשה להם. לא מחזיקים אותה בבית החולים סתם. היא זקוקה להשגחה ולטיפול שאתה או מישהו אחר ממשפחתה לא יכול לתת לה. היא זקוקה לעזרה רפואית ונפשית.והיא לא במצב מעולה אלא במצב קשה ואולי מסוכן.
בקר אותה רק כשהיא רוצה בזה וכשזה יתאים גם לך. אני חושבת שחשוב מאד שתדאג גם לעצמך. בלה עם חברים שלך. דאג ללימודיך. צא ותהנה. זה שגם אתה סובל מזיק לך ולא עוזר לחברתך.
עליך להבין שאדם חולה לא מסוגל להתנהג כאדם שאין לו דאגות.
דניאלה

כן, תודה הבנתי את זה וברור אני יוצא עכשיו עם חברים כמה שיותר, כמעת כל הזמן בחוץ אפילו. אני לא נתקע ומתיבש בבית כי אני יודע שזה יוביל אותי לעוד דיכאון כזה, כי בסוף גם אותי יאשפזו חח יש לי ידידה טובה שהייתה במצב של חברה שלי שגם מסבירה לי על מה שיכול להיות עובר על חברה שלי ואני מדבר עם האקס שלה שהוא החבר הכי טוב שלי מהתיכון והוא זה שדאג לידידה שלי בזמנו אז הוא עוזר לי להתמודד עם הקטעים של ה"התעלמות" מהתגובות שלה. פשוט רציתי עצה מקצועית יותר. תודה רבה רבה רבה. ואם את יכולה להתיחס למה שכתבתי בהודעה החדשה זה יכול להיות נחמד :)

שלום ריקי
צברת חויות שפגעו בבטחונך
אחרי שהרגשת בטוחה במקום שבו עבדת זמן רב
קודם כל, כבר קיבלו אותך למס' מקומות כך שנותנים לך צ'אנס
כשאת מגיעה למקום חדש
תעבדי על עצמך
שקיבלו אותך כי חשבו שאת ראויה
שאת באמת מסוגלת לכך וכבר עמדת בדרישות דומות
קחי אויר כל פעם
נסי להתחיל עם חיוך על הפנים
ולהעביר לאחרים מסר שהכל יסתדר
וגם אם נעשתה טעות זה לא נורא
אם את תצליחי לשנות את התייחסותך
נראה לי שגם מסביב אולי יפגינו יותר קבלה וסבלנות
בהצלחה
סיגל לוי

המצב הזה של "נבואה שמגשימה את עצמה", השקפת עולם שבה את נאלצת לחזור על אותו המסלול הקשה פעם אחר פעם היא תבנית מוכרת בנפשותינו.
במקרה שלך את כבר בטוחה כי לא תהיי רצויה במקום העבודה, כי תפוטרי משום שלא תצליחי להשתלב חברתית או לא תצליח לתפקד היטב .
שנים רבות של כישלון בעבודה גרמו לך להאמין שגם בפעם הבאה תיכשלי. אם אינך מצליחה "לשכנע" את עצמך שהפעם את עשויה להצליח, גם בזכות השנים הרבות שכן הצלחת לעבוד ולהשתלב, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פרטני, אולי לא ארוך, שבעזרתו תוכלי לשקם את המקום בתוכך שחש כה חסר ביטחון, לא מוצלח ולא רצוי.

ניתן לפנות לפסיכולוגים דרך קופת חולים כך שהטיפול אינו יקר.

דניאלה

שלום יוסי
אתה נשמע לי אדם עם מודעות עצמית גדולה מאד
אתה לוקח אחריות על חלקך במה שקורה בחייך
אינך שוקע לרחמים עצמיים למרות שעברת חויות קשות בחייך
ואתה אופטימי ובונה הערכה עצמית חיובית
אתה ממש עושה לעצמך טיפול
מודעות עצמית היא המרכיב בדרך לשינוי
מה שלא פיתחת עדין זה מיומנויות
לא פירטת האם אתה כעת בצבא, לומד, עובד וכו'
אני מציעה לך להתחיל לחדש קשרים שהיו בעבר
לנסות לרענן קשר עם בני משפחה
עם אנשים שחפשו את קרבתך בעבר
וגם להתחיל לראות מסביבך
למי יש פוטנציאל להתקרב
מי בענינים ויודע איזה אירועים חברתיים יש (מסיבות וכו')
פשוט תרים את העיניים, תראה מה קורה מסביב
ותמצא באיזו דלת נוח לך להכנס
בהצלחה
ואני בטוחה שאם רק תקדיש לכך תשומת לב
תמצא חברה
סיגל לוי

קודם כל תודה רבה לך על העצות והתמיכה, כרגע אני מחכה להתגייס וזה כנראה יהיה רק בעוד חודשיים שלושה, אני אתחיל לבצע מה שאת הצעת לי תודה לך סיגל .

דבר ראשון, לפי האופן שבו התנסחת כאן אין לך שום בעיית התבטאות ואת לא נשמעת בורה בכלל.. לגבי הפחד - אני יכול להזדהות . גם לי היתה בעיה דומה הרבה שנים, כשהייתי קצת יותר צעיר... מה שעזר לי זה קודם כל לנסות לדבר בחופשיות עם בן שיח אחד (זר או אדם לא כל כך קרוב), ואח"כ לאט לאט להרחיב את המעגל, כלומר , לדבר עם שני אנשים ,ואח"כ עם שלושה, ואח"כ בקבוצה. אני מודה שעד היום ככל שהקבוצה גדולה יותר כך החששות מתגברים, ולדבר מול קהל אני עדיין לא מסוגל.. אז אני לא יכול להגיד שהעצה שלי מושלמת מניסיון, אבל נראה לי שזה כיוון טוב. כשפוגשים אנשים מוחצנים כמו האח העו"ד, טבעי ש"מתכווצים" קצת. זה קורה להרבה אנשים וגם לי... השאלה היא אם אפשר "לשבור את הקרח" עם אדם כזה במגרש שלך - למשל, לדבר איתו על נושא שאת מבינה בו מאד והוא פחות, כך הוא יעריך את דעתך למרות שתגמגמי קצת בהתחלה, ודרך זה ילמד להעריך אותך באופן כללי כאדם אינטיליגנטי גם בתחומים אחרים.. תרגישי טוב אלעד

שלום לך
נראה לי שמה שאת מתארת הוא סוג של חרדה חברתית
חרדה שבאה לידי ביטוי במפגש עם חברה (ובטח לא מוכרת)
מצטרפת לכל מה שאלעד המליץ לך
אתה יכולה לקרוא על כך יותר, להבין
לזכור שאת לא צריכה להוכיח את עצמך עם כל משפט שאת אומרת
ושאף אחד אינו כזה גאון שתמיד אומר תמיד רק דברים חכמים
ושזה לא צריך להיות אכפת לך עד כדי כך שכל מה שאת אומרת יראה תקני לכולם

בכל אופן, אם כל זה לא עוזר לך
אולי תפני לטיפול קצר מועד, המתמקד בטיפול בחרדה החברתית שלך
אם את רוצה לשנות זאת, בוודאי תמצאי את הדרך
בברכה
סיגל לוי

שלום ליאת
כדאי להתייעץ עם גורמים מהתחום של רפואה משלימה
אולי תבדקי עם הומאופט
או נתורופט
שינסו לאתר את המקור לריח הלא נעים
האם זה למשל בעיית הזעה
או בעיה אחרת שאת לא מודעת אליה
שינויים בתזונה יכולים למשל מאד להשפיע
המשיכי לברר, עד שתמצאי את המקור
ועוד עצה קטנה
יש שמנים אתרים שמתנדפים
ויש להם ריחות נפלאים (כמו לבנדר, ורד, יסמין)
שווה לבדוק, להריח ואולי להשתמש אם ימצא חן בעיניך
בהצלחה
סיגל לוי

שלום נעמה
חבר עוזר מעצם זה שהוא שם
מעצם זה שאכפת לו
שהוא מקשיב
שהוא תומך
אולי מחבק כשצריך
את לא אמורה לפתור את המשבר בין הוריו
או להשיב לו את כלבו
אולי בלימודים דווקא כן תוכלי לעזור
אבל פשוט תראי לו שאת שם אם הוא צריך
כפי שאת במילא עושה...
סיגל לוי

אני מבינה, תודה.

שלום לך
הנה כאן באנונימיות הצלחת לשתף
נראה לי שהבעיה היא שאת מגדירה כאב כחלק מהאופן שבו את מכירה את עצמך
ומרגישה את עצמך
ושאת רואה טיפול רפואי כיחס טיפולי, אולי כביטוי לחום
קשה לך לראות את עצמך זוכה בחום גם בלי פגיעה גופנית
פשוט כי אוהבים אותך או כי את ראויה
ייתכן שמה שאת סובלת ממנו הוא מזוכיזם.
כדאי גם לקרוא על תסמונת של פגיעה עצמית ונסיונות אשפוז (נדמה לי שקוראים לה מינכהויזן, על שם הברון)
קראי על כך יותר ותראי אם זה מתאים לך
אם תרגישי שזה אכן מתאים לתחושותיך כדאי לפנות לטיפול
ולא להצליח לסדר שוב את הרופאים
עד שלבסוף כבר לא תהייה שם מישהי בכלל
ויפה שעה אחת קודם
המון כוח להתמודד
מסיגל לוי

שלום פאני
שתי מערכות היחסים שהיו לך, בסופו של דבר לא היו מצמיחות
הגבר הנשוי שהתאהבת בו אמנם הציע לך את אהבתו
אבל מעולם לא התכוון כנראה לעזוב את יתר עולמו
והתכוון שתהיי רק חלק נסתר מעולמו
ולא תתפסי את הבמה כולה
זה לא הוגן
ומגיע לך קשר שלם ולא חלקי
חשבי על כך ואולי זה יעזור להבין שהקשר הזה
גם אם היה נעים
לא היה מצמיח עבורך
נסי להאמין שיכול להיות קשר טוב יותר עבורך
קשר שיקבל אותך באופן מלא וגם את ילדתך
אין ספק שזה לא קל למצוא
אך אם מאמינים בכך, אולי זה מקל על ההתמודדות עם הכאב
גם הדת והמוסר יכולים לתמוך בך שזה לא היה קשר נכון
מקוה שעזרתי במשהו
סיגל לוי