פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום רב, האם טיפול פסיכולוגי עשוי לסייע במצבים של התמודדות עם כעסים,הדחקתם, תסכולים וכו'?ואם כן,זה משנה כ"כ באיזו שיטת טיפול? תודה.

שלום לפני שבוע וחצי רבתי עם חברה שלי והיא החליטה לסיים את הקשר של שנה וחצי בגלל שנימאס לה לריב אני לקחתי את זה קשה ואפילו בכיתי פעם ראשונה כבר 11 שנה אחרי יומיים ניפגשנו ושכבנו והיא המשיכה להגיד שזה לא מתאים וניתקה קשר ומאז אני כבר שבוע וחצי כל הזמן חושב עליה ושוקע בעצב לפי מה שקראתי הבנתי שיש לי איזה מועקה נפשית כי היה לי לחץ בגרון וקשיי נשימה ביום חמישי שעבר אני עדיין מכריח את עצמי לחשוב שהיא תחזור ושהיה לנו טוב ביחד ובינתים היא הספיקה לצאת עם 2 אנשים ושדיברנו אתמול היא אמרה שהיא עדיין אוהבת אותי ושמרה את כל התמונות שלנו ושהיא לא מצליחה לשכוח אותי אבל אנחנו לא יכולים לחזור להיות ביחד אני כבר לא יודע מה לחשוב יש ימים כמו היום שאני לא ניכנס לזה בכלל והכל בסדר ויש ימים כמו אתמול שפשוט לא הפסקתי להתקשר עד שהיא ענתה רק בשביל לשמוע אותה ולדעת שהכל בסדר אצלה אני עדיין אוהב אותה מאוד ומתגעגע ומרגיש שהיא חסרה לי כל הזמן ואין לי עם מי לדבר ואין את הדברים שהיינו עושים ביחד וזה ממש הוריד לי חלק מהחיים שבניתי בשנה וחצי האלה זה פגע לי בלימודים שהפסדתי כמה פעמים כי לא יכולתי ללכת ולהתרכז שהיא כל הזמן בראש וכל הזמן חושב מה היא עושה עם מי היא נימצאת אם טוב לה בלעדי איך היא התמודדה ואם היא מרגישה כמוני או שהיא לקחה את זה יותר קל לא יודע איך לצאת מזה

דום לב, ככה פתאום משום מקום יומיים אחרי הפגישה האחרונה שלנו. אני שבורה. נראה לי שהתגובה שלי לא פרופורציונלית. אין לי עם מי לדבר, אני לא מכירה אף אחד שמכיר אותו, אין איך להתאבל. אני זקוקה לו כל כך. לא יודעת!? עיזרו לי!

שלום! רציתי לשאול:אני נמצאת בתהליך םיפול פסיכולוגי אבל רציתי לדעת מה שלא העזתי לשאול את המטפלת שלי.אמנם יש לי כימיה איתה שמאפשרת לי להיפתח אליה אבל בכל זאת חשוב לי לדעת : איך קשר מטפל/ת ומטופל/ת אמור להיות?האם אוכל לשאול גם עליה פרטים אישיים?אם אני מספרת לה דברים אודותיי האם אני יכולה לשאול האם גם היא חוותה אותם או שלא טריויאלי לחדור לחייה? אם הטיפול נעשה בביתה האם אוכל להחמיא על פריט או דבר שראיתי ?על ריח בישולים שעולה ממטבחה?סתם בבשביל להתחבר ולשבור את האוירה הלחוצה (כי לעיתים קשה לי להיפתח),או שעדיף לשמור על דיסטנס מוחלט?האם אפשר לשאול לגילה ופרטים כאלה? עוד דבר:איך לא להיקשר אליה?אני בכל זאת מספרת לה דברים הכי אישיים,והיא תומכת ומקשיבה,זה בכל זאת קשר אישי,אני מפחדת לא להיקשר כי בכל זאת זאת לא חברה וחשוב לי להישאר בטיפול אבל כמו שאמרתי מפחדת להיקשר ולא להפסיק לחשוב על מה תגיד או בקיצור איך לא היות תלויה. תודה!

אני ממש צריכה עזרה אני ילדה מתבגרת שאף פעם לא הייתה מעורבת בקשר זוגי ותמיד רציתי משו רציני וסופסוף מצאתי מישו שחשבתי שהוא האחד ובסופו של דבר טעיתי כמו רוב הפעמים...בחיים לא הרגשתי ככה כמו שעכשיו חסרת אונים מאוכזבת ובודדת שלא יודעת מה לעשות עם עצמה אני בדכאון תמידי אפשר להגיד ואין תאבון או חשק לכל דבר. הכרתי מישו בגילי שהיינו יחסית קצת זמן ביחד אבל הרגשנו הפןך..והוא הכיר לי תהורים שלו ואני את שלי ואחרי כמה פעמים שהייתי אצלו יצא לי פעם אחת לדבר עם אמא שלו שלרוב רק דיברה ולא נתנה לי להוציא מילה מהפה ואני רק עניתי בכן כן וחיוך כדי להיות מנומסת ולא להיכנס לדבריה אני באה מחינוך של כבוד למבוגר ומנומסת וכמובן לא חוצפנית ואחרי תקופה מסוימת הרגשתי לא רצויה בבית הזה והיו פעמים שההורים שלו לא הרשו שאני יבוא אליהם לבית ודיברתי איתו כמה פעמים כדי להבין מהי הסיבה אבל אף פעם לא קיבלתי תשובה סופית.זה היה ככה שהוא אמר שהיא לא רגילה אליי אולי וזה עיניין של זמן וידעתי שהוא מסתיר משו בפנים והוצאתי את זה ממנו לפני כמה זמן(דרך אגב הוא בן יחיד) והוא אמר שלא רצה להגיד דבר כזה מעליב שהיא אמרה...היא אמרה ככה שאחרי השיחה שלנו היא הבינה לפי המבט שלי שאני ילדה אטומה כאילו טיפשה ואני מאוד רגישה ומאוד לקחתי את זה ללב וכמעט פרצתי בבכי והוא ניסה לעודד אותי ואמר שעל האקסית היא אמרה משו הרבה יותר גרועה שבעצם היא ניראת כמו שרמוטה וניפרדנו כנראה בגלל זה כי הוא ויתר עליי ואמר שבעצם זה לא בגללה שהוא רק רוצה להיות לבד ולא רוצה מערכת יחסים כרגע או משו כזה ואני אגב אמרתי לו עם בא לו לחתוך כי זה יפריע לנו בהמשך הדרך והוא אמר שיחשוב וזאת המסקנה שהגיע אליה והוא ואמא שלו שניהם מזל אריה האנשים השולטים ולה יש מילה בבית והיא מחזיקה אותו בעצם ולא האבא שמביא הרבה יותר איום כי הוא מזל עקרב=/ בסופו של דבר הוא אמר לי שזה לא בגללה למרות שהיא מתערבת לו הרבה בחיים ומכריחה אותו לעשות מה שהיא רוצה והוא ילד גדול ואני לא מבינה למה יש דברים כאלה מלחיצים בעולם אמא זה לא לנצח והוא צריך הרי להתמודד עם הדברים לבד ולהילחם על משו שהוא אוהב כי הוא אמר שהוא אוהב אותי למרות הכל אז איך אפשר להסביר את זה ששני אנשים אוהבים ולא יכולים להיות ביחד רק בגלל דברים לא מוסברים ולא ברורים אנחנו סך הכל ילדים שמאוהבים...ולא עושים משו רע וכל אדם בפני עצמו עם אמא הולידה אותו לא אומר שהוא צריך לנשק לה תרגליים כל החיים ולשבת לידה ולא להיות מאושר...אז ככה שאו יצא ממנו הומו בסוף או בנאדם מסכן שלא תיהיה לו מילה ויחיה עם אישה שלא יואהב אלא אמא שלו רק תאהב אותה בסופו של דבר הוא אחיה איתה לא ההורים אני צריכה עזרה דחוף עם מישו יכול לענות לי מה אני צריכה לעשות במקרה כזה אני יהיה ממש מודה לו כי אני אבודה בתוך עצמי ולא מבינה הרבה דברים שכל אחד אומר לי משו אחר מהחברים או משפחה שזה לא הכי עוזר לי אני בדכאון ואין חשק לשומדבר אני כאילו כמו זומבי.

אין לי מקצוע מוגדר, עסקתי בעבר בתרגום. אני יודעת שהידע שלי בתחומים השונים רחוק מלהיות מושלם. לא עשיתי B.A אם כן, יש בעיה אובייקטיבית: קשה לשכנע סוכנויות-תרגום לקחת אותי. אבל גם כשקיבלתי עבודה , לפני כשנה,חטפתי לבסוף חרדה רצינית ולא התמדתי. למעשה, הבעיה היתה שנאלצתי להיוועץ באחייניתי, שגרה באמריקה ודוברת כמובן אנגלית מצוינת, (התרגום היה צריך להיות מעברית לאנגלית)וכמו כן למדה את התחום שבו הייתי צריכה לתרגם (קייטרינג של שף). כך שבסופו של דבר "הדרדרתי" לכך שהתרגום שלי היה בעיקר חזרה על ההצעות והניסוחים שלה. לבסוף כמעט הייתי רק הקלדנית... הדבר גרם לי כאמור לחרדה ומצוקה גדולה. ונשרתי. אני חוששת שאפילו אם מישהו ייתן לי עבודת תרגום נניח ארוכה, ארגיש שקשה לי מדי להתמיד ולסיים. ואם אקבל כמה עבודות קצרות, שוב - האנרגיה העומדת לרשותי לא תספיק לי. לא אעמוד בכך. האם יש לכן עצה? דניאלה? סיגל?

לא בסדר,,נכנסתי למצבי רוח עגומים ביותר. אען שום דבר מעודד לא מוכנה לעבור ניתוח.

ברצוני לדעת האם ניתן לקבל עזרה מבלי שזה יופיע ביומן הקופת חולים, איך בידיוק לעשות את הצד הראשון לקרת קבלת עזרה ? למי לפנות ?

אני ובן זוגי 6 שנים יחדיו (מההודעה למטה) לפני מספר שנים הוא נפגש עם ידידה שלו מספר פעמים מאחורי הגב ואף יצאו לקפה ואני לא ידעתי על קיום הקשר (אפלטוני לחלוטין) הוא הסתיר אותו כיוון שהידידה הזו ניסתה להפריד בנינו בתחילת הקשר (עוד היינו ילדים) מאז אני חרדה בנוגע לכל דבר בקשר. אני שוללת אנשים ובמיוחד נשים שהוא מכיר, שוללת קשרי ידידות ו"שומרת אותו לעצמי" אני יודעת שזה לא נורמלי ולא בריא!! אני אובססיבית לגבי עיסוקיו (מחטטת באינטרנט, ביומן..) למרות שאין שום דבר מפליל אני תמיד חושדת למרות שיודעת שהוא לא יבגוד בי. דבר זה הוביל לפיצוץ, לפני מספר ימים נפרד ממני בטענה שאני מחזיקה אותו בתוך בועה ולא מניחה לעבר, כל פעם מחדש מעלה את עניין הבית קפה עם הידידה (שוב- אפלטוני לחלוטין) והוא צודק לצערי!!!! בגלל הפחד לאכזב אותי הוא משקר לי על דברים מינוריים כמו סיגריות וציונים איך אני משנה זאת? אם נחזור איך אוכל להיות ניחוחה ולהניח לעבר, לא לתת לו לרחף מעלי כמו ענן שהורס הכל? איך אני משקמת את האמון במערכת יחסים שלנו? אין אני נותנת בו אמון בלב שלב? אני באמת אוהבת אותו ולא רוצה לאבד אותו. סליחה על האורך

שלום לכם, אני בהריון, שבוע 6 (+ 4 ימים) לאחר 9 חודשים של נסיון להיקלט. לפני שבוע גליתי בשעה 3 לפנות בבוקר דימום קל.חיכיתי עד 7 בבוקר לגשת למיון נשים במרכז לבריאת האישה. במשך השעות הללו נשארתי ערה מפוחדת ורועדת. במיון נשים ערכולי אולטרסאונד ונמצא דופק לעובר. נשארתי לנוח בבית ולמחרת שוחחתי עם רופאת הנשים שלי אצלה אני נמצאת במעקב והיא ביקשה שאגיע אליה. ניגשתי אחה"צ והיא אמרה שהיא לאמוצאת דופק ולא מבינה איך במיון מצאו דופק מקום שההריון כה צעיר. קבענו שאגיע לאולטרסאונד נוסף - אתמול. ואתמול היא מצאה דופק לעובר והעובר אפילו גדל (8 מילימטרים!!!). במשך הימים שחלפו מאז גילוי הדימום הרגשתי שמשהו בתוכי נשבר. הפחדים שהציפו אותי הם זרים לי. אתמול אמרו לי שעכשיו אני צריכהלהירגע ובטח שכשאקבל תשובה חיובית ואופטימית הכל יימחק. אני כברידעתי שזה לא יימחק וכך היה. נרדמתי רק בשעה 3 לפנות בוקר ואני עדיין רועדת גם עכשיו כשאני באמצע העבודה. לשמחתי חברה הייתה ערה בשעה מאוחרת ושוחחה איתי עד שחזרתי למיטה. אני מרגישה מותשת ומפוחדת. לא רוצה את הרגשות הללו. מרגישה שצריכה לפרוק מהלב, צריכה כלים לדעת להתגבר להשאיר הפרק הקצר הזה מאחור ולהמשיך הלאה. אפשר את עזרתכם? תודה

שלום אני סובלת מדכאון כבר 4 שנים,מטופלת תרופתי קלונקס,רסיטל. אני מנסה לסיים לימודים,שהתחלתיבזמנו ואחר כך לקחתי פסק זמן עקב שינויים במצב בריאות. ימים אלו אני מתכוננת למבחן שאמור להיות עוד שבוע וחצי . אני מרגישה חוסר ריכוז וזכרון בהכנות אלו. אני עוברת על החומר 10 פעמים,לפחות.בעוד כמה שעות לא זוכרת שום דבר. יש גם בעיות הבנה הנקרא מפעמיים ,לכן אני חוזרת כמה פעמים. זה מאוד מרגיז אותי. הייתי רוצה לשואל אם קיימים איזה שהם תרגילים /המלצות לשיפור ריכוז,יכולת למידה במצב דכאון? תודה

שלום, אני לא יודעת אם זאת בעיה אמיתית אבל אני שונאת את עצמי.. אני חושבת שאני מכוערת למרות שכולם אומרים לי שאני יפה. אני פשוט לא מסוגלת להאמין להם. אני כל פעם חושבת איך הייתי מרגישה אם הייתי יפה ואז אני מתחילה לבכות. זה פשוט קשה לי להאמין שאני יפה. כל פעם שאני רואה בנות יפות אני מיד מתחילה לקנא. יכול להיות שזה בעיה של גיל ההתבגרות אבל אני פשוט לא מסוגלת להאמין שאני יפה וזה משגע אותי. תודה, אנונימית

היי יש לי חבר מזה כמה שנים בשנה האחרונה הוא עבר שני ארועים משפיעים ביותר: א. הוא החלים מסרטן שהיה לו במשך כשנה (כולל טיפולים) ב. לאחר המחלה הוא החליט לקחת עצמו בידיים והוריד במשך כ8 חודשים כ60 קילו מיותרים (הוא סבל מהשמנת יתר חריפה). מאז שסיים את הירידה הדרסטית (אוגוסט 2008) חל שינוי משמעותי בהתנהגות שלו, הוא ניהיה אובססיבי בקשר למשקל ומסתכל במראה מספר רב של פעמים ביום בטענה שהשמין מעט וחייב לרזות, כמו כן ניהיה קיצוני בתגובות וחסר מנוחה ושאיפות לחיים. בנובמבר האחרון עברנו לגור יחד והכל היה טוב ויפה רק שבשבועות האחרונים גיליתי שחזר לעשן על אף ההיסטוריה הרפואית שלו ואורח החיים החדש שלו. כמו כן הוא הפסיק לאכול פחמימות ובשרים ומסתפק בירקות ובמספר רב של גזרים ומלפפונים כל יום, דבר זה נראה לי לא נורמלי במיוחד לאור העובדה שלדוג' יום למחרת שאוכל רק גזרים נתקף בדחף פתאומי לשוקולד ואוכל כמות אדירה (יחסית בשבילו ולכל אדם נורמלי) של שוקולד- דבר זה נראה לי כמו הפרעת אכילה מאוד קשה והוא אינו מוכן להיוועץ ברופא או פסיכולוג. השאלה שלי היא האם יש קשר בין האוכל שאוכל או ליתר דיוק שלא אוכל מבחינת ויטמינים לבין ההתנהגות שלו? כי לי זה נראה כאילו חסרים לו ויטמינים חיוניים ולכן אין לו מספיק סרוטנין במוח ולכן התנהגותו קיצונית וזה מתבטא בעצבים, כעס, אפאתיות, חוסר שאיפות,חוסר סבלנות, האם יש קשר ומה עושים???? איך אני יכולה לעזור לו? כי השבת הוא כל כך התעצבן עלי שהערתי לו על כך שבארוחת שישי אכל רק קציצה (!!!) שזה הביא לידי כך שנאלצתי לעזוב היום את הבית כי הוא ל מוכן לחיות איתי בגלל זה מהה עושים?

הי, קשה לי לצחוק איתי,אני לוקח הכל ברצינות כמעט כל דבר ומילה וקשה יל לזהות צחוק או רצינות,כלומר ההבדל בינהם.אצלי הכל נלקח בחשבון ברצינות. מה עושים ?(חשוב לומר שיש לי רגעי צחוק,אבל הרוב השולט הוא הרצינות ) היחסים הבינאישיים שלי לא ברמה גבוה ואפשר לומר ברמה נמוכה. אני אמנם חברתי וחביב על הבריות אבל היחסים הבינאישיים לא מוצלחים,בדיוק כמו שחשבת לטעמי.אני יודע לזהות ברוב המקרים רגשות האדם האחר שעומד מולי שוב,ברוב המקרים ,וקרו מקרים שבהם לא יכולתי להפגין את כישורי אלו.ובסוף,נפגעתי.

אני מפחד עכשיו לא נירא לי שפחדתי ככה בחיים שלי מרוב שאני מפחד יש לי 24 שעות פרפרים בבטן. ההתרגשות הזאת שאתה הולך למקום חדש ולא יודע לאן, אתה צריך להסתמך על דברים שאנשים אומרים לך וכבר למדת שמה שאנשים אומרים זה לא תמיד האמת לא תמיד מה שמתאים לך מתאים גם לבן אדם השני ואני באמת לא יודע מה לעשות בחיים לא חשבתי שאני יגיע למצב הזה בכלל אמא אמרה לי זה טוב שאתה נוסע לבד אנשים אחרים חוויות אחרות עולם אחר אבל זה מה שמרתיעה אותי החוסר ידיעה הזאת מה יקרה דופק אותי בצורות קשות מצד אחד ומצד שני ככה אני חושב אתה חי באמת בלי מסגרת בלי דאגות על הראש מה אני יעשה מחר מחרותיים או בעוד חודש הבעיה שלי זה שאני נוסע לבד בחיים שלי לא ההיתי לבד כאילו ההיתי לבד אבל אף פעם לא ממש לבד בארץ אחרת בלי מישהו קרוב אליי. יש אנשים שאני מכיר שנמצאים במקום הזה אבל זה לא אנשים שקרובים אליי. אם מי אני ידבר? אני בן אדם שלא מדבר הרבה אנשים אוהבים לדבר הצורך בלהסביר את עצמך את המצב שאתה נמצא ומה אתה חושב על זה נירא לי פעמים רבות כצורך מיותר אני פשוט מעדיף לשתוק. תאמת גם קשה לי לנסח משפטים בראש אני בדרך כלל לא מצליח לבטא את מה שאני רוצה להגיד או חושב בגלל זה תמיד שתראה אותי בחדר הומה אני יהיה זה שיושב בצד וסותם את הפה. אני גם קצת ביישן שזה בכלל דופק את הכל שלא נדבר על בטחון עצמי לא נירא לי שיש לי כזה דבר שלא מתאים בעליל לבחור בן 22 שנמצא עכשיו בצד השני של העולם והולך למסע הכי גדול בחיים שלו ביינתיים הבעיה היא גם שאין לי דרך חזרה אני לא רוצה להישאר פה ואני בהחלט לא רוצה לחזור לארץ אז כנראה שאין לי ברירה המצב פה הגיע למשהו שבחיים לא חשבתי שיקרה אתה מכיר אנשים כול החיים שלך ותוך חודשיים שאתה לא בסביבה המוכרת והנוחה הם נהפכים למשהו אחר לגמרי יש עדיין אהבה אבל לא כמו שהייתה פעם, האכפתיות שווה לתחת והצורך לנתק קשריים ולברוח לא היה גדול כמו עכשיו . נמאס לי מהצורת מחשבה של כולם עליי חוץ מההורים שלי שהרגלתי אותם לזה שאני לא נורמלי והם תומכים בי לא משנה מה יקרה כולם מתייחסים אלי בצורה מגוחכת ולא רצינית אף פעם לא העריכו אותי או דיברו איתי כמו בן אדם כל הזמן כמו ילד מפגר הקשרים שלי עם החברים הכי טובים שלי נירא לי כמו שערה בודדה שאוטוטו נקרעת יחסים שטוחים שלא מובילים לשום מקום האחד זה ספורט השני מוזיקה וכו אין לי קשר רציני אחד מישהו שאני יכול לדבר איתו דוגרי בחיים לא היה לי כזה דבר גם לא עם ההורים שלי אני כותב את זה ובא לי לבכות אני מרגיש כמו הדבר הכי בודד בעולם הזה כרגע אני יודע שיש לי בעיות בנפש שלי משהו שם לא מסתדר יש לי הרבה פעמים שאני סתם פתאום עצוב ולא סתם עצוב עצבות ברמה הכי קשה כבר אמרו לי ללכת לרופא רק לדבר. אבל אני לא יכול לדבר עם מישהו אל זה עם אני בעצמי לא יודע מה קורה לי . האם יש דרך לרפא את עצמך ? זה הדבר היחיד שנותר לי לעשות