פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום, אני אמורה לעבור ניתוח- כריתת טחורים. מקריאת חומר וברור עם אנשים אני מבינה שמצפה לי תקופה קשה מאד. ציטוט התבטאות של אנשים: "כאבים עד עילפון, רואה כוכבים, לא נרדם בלילה" , זו תקופה קשה של 6 שבועות שנוטלים משככי כאבים, אך אנשים בכל זאת כואבים מאד במיוחד כשנכנסים לשירותים, שלא לדבר על זיהומים, בצקות, דימומים, לפעמים הסוגרים נפגמים ועצם הזנב, כל התאורים הללו מחרידים אותי, אני מבוהלת מאד, הפחד הזה משתלט עליי, אני יודעת שפחד הוא מנגנון הגנה ואין אחד שהולך לניתוח הזה מבלי לפחד ברמות היסטריות(קראתי בפורומים תגובות). איך אני יכולה ללכת לניתוח הזה חזקה, אני ממש רועדת.

שלום רב, אני בן 24 וסובל מדיכאון מס' חודשים, כתוצאה מתסכול לדעתי. הייתה לי בעבר חרדה חברתית בזמן הצבא וכיום לאחר שאני מסתכל אחורה אני מתחיל להרגיש תחושת תסכול ומחשבות טורדניות בעקבות זה, הגורמות לי לדכאון. אני מעוניין בטיפול.האם טיפול עשוי לסייע לי? ואם כן, איזה סוג של טיפול עשוי להועיל? קוגנטיבי התנהוגתי או דינמי? זקוק לעצה, תודה רבה.

אני בת 15, זה קרה לי המון פעמים מאז שנהיה לי חבר, שפשוט נהייתי עצובה ודכאונית וציפיתי שהוא ישמח אותי. אנחנו חברים כבר 11 חודשים, אני מאוהבת בו כ"כ, אבל שנינו יודעים שזה לא יכול להמשך ככה. בכל פעם שמשהו לא הולך בדיוק כפי שתכננתי, שלא הכל מושלם, אני נהיית מדוכאת וכעוסה או עצובה. לפני שבוע הבטחתי לו לנסות להפסיק להתבאס מכל דבר קטן, אבל למען האמת, במשך כל השבוע הזה התבאסתי בכל יום לפחות פעם אחת. אני מטריפה אותו ואת עצמי, אבל אני לא יודעת איך לשנות את זה. לא פעם שאלתי אותו אם אני צריכה פסיכולוג אבל לפי דעתו אני יכולה לשנות את זה בעצמי. פשוט לא להתבאס. ניסיתי, אבל זה פשוט לא מצליח, אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר. החלטתי לפנות לעזרה מקצועית, כדי שתוכלו לחדש לי על מצבי ואולי לעזור לי לפתור את הבעייה שלי, או לפחות להגיד לי שאני לא היחידה עם הבעייה הזאת. תודה.

שלום רב, ברצוני לדעת איזה פתרון יש לדיכאון מלבד כדורים ושיחות עם פסיכולוג. אני מתעניינת בפסיכותרפיה גופנית, האם זה הלחיצות בעצם? היכן אפשר להגיע לטיפול מסוג זה? בתודה ופורים שמח! ליפז.

שמי רות וכבר כשנה בעלי לוקח סרוקסט במינון של 20 מ"ג ביום, קיבל את המרשם כתופעה מחרדות מרופאת המשפחה, ללא שנעשו בדיקות דם. ישנם תופעות לוואי כרעידות, חוסר שקט וחוסר חשק מיני. הוא פנה לפסיכיאטר רק אחרי כחצי שנה נאמר לו שהכדורים כנראה לא מתאימים אך אם הוא שוקל הפסקה, שימשיך עוד חודשיים וירד מהם. בשבוע האחרון החל להוריד במינון לקראת הפסקה. כחצי שנה בעלי תחת טיפול פסיכולוגי. בתקופה זו חלה התרחקות שלו מהבית והילדים, לאחרונה הגדיר את עצמו כחי בריקנות איומה, הוא איתי ועם הילדים רק כי הוא צריך, הוא יודע שאהב, אין לו טענות מהותיות ויותר הוא לא יודע מה עובר עליו. הוא חושב שהפיתרון לצאת מהבית. הוא ניסה למלא חייו בקשר לבחורה בעבודה (אני קטעתי את ההתפתחות), בעבודה מוטרפת, בקניות ללא גבולות, יציאות לבד. לפני מס חודשים הוא יצא מבהבית למס ימים, כולנו בבית נשברנו, יש לי ילדים בגיל ההתבגרות. שיחות חוזרות ונשנות לשתף אותי ברגשותיו נענות בשתיקה שכמוה סירוב, במשך חיינו 20 שנה יחד עשינו הכל באהבה,בשיתוף באמון מלא והדדיות, נראה כי כאילו החרדות והתרופה הרחיקה אותי ממנו שנות אור ונותרתי מישהי שאהב, מאז לקיחת התרופה אין בנינו כל אינטימיות או קשר מיני, למעט נשיקה על המצח. אני מנסה להיות רעיה מסורה ואוהבת, מחבקת ותומכת בשעת משבר אך כמה זמן הגיוני לתמוך ב"חולה" ובעצם לחלות בעצמך? כמה אני צריכה לספוג ולבטל עצמי כדי לנסות ל"הציל את בעלי? האם יציאה מהבית תמלא ריקנות? האם אני צריכה לאפשר למישהו שלא נראה לי יציב נפשית להוליך את כולנו- המשפחה לפירוק בזמן השפעה תחת כדורים? האם ייתכן שינוי התנהגותי תחת השפעת סרוקסט? האם אני יכולה לחייב אותו ללכת איתו לפסיכיאטר כדי לשמוע יחד את דעתו בנושא, איך אפשר להגיע למשהו כה אטום בתקופה זו של חייו? חוסר הרגש שלו מתבטא גם כאטימות גם לאנשים שהיו קרובים לו קודם. ממש "איש של פלסטיק" כפי שהוגדר בכתבה בידיעות "סרוקסט אהובתי" . אודה לתגובתכם.

אני לא אספר פה במלואו את הסיפור שלי,רק אדגיש שעברתי בכמה חודשים האחרונים הרבה מוות של קרוביי..שכן לפני כן בחיים לא הייתי בלוויה ולצערי הייי צריכה להיות נוכחת בהרבה בחודשים האחרונים. התחושות שאני מרגישה הן בעיקר כמו חוסר יציבות כזאת שגורמת לי להלחץ ולדפיקות לב מהירות מאוד..אני יודעת שלא מדובר בלחץ מסויים,אלא בחרדה כי באיזשהו מקום הוא כן פוגע בתפקוד היום יומי.כלומר אני כן מתפקדת ויוצאת ,מבלה ונמצאת במקום הומי אדם בכוונה כדי להתמודד מהפחד דרך הפחד. אבל שוב-חושבת כמה וכמה פעמים לפני כל יציאה שלי "אם אני לא ארגיש טוב..אם שוב יהיה לי חוסר יציבות דפיקות לב מה אעשה?" וזה פשוט מתסכל. הלכתי לרופאת משפחה עשו לי בדיקות כלליות בדיקות דם וכו'. כאשר הזכרתי וקישרתי לחרדות היא אמרה לי ישר "את צודקת מדובר בחרדה יש לי כדור להביא לך שנקרא ציפרלקס כדור לא ממכר ללא תופעות לוואי וכו'..נורא נרתעתי מכיוון שאני ושבת ששיחות עם פסיכולוג מומחה איש מקצועי כן יעזור לי אני חושבת שהבעייה והתחושות שאני חווה הן טבעיות למצב הלא נורמלי שנקלעתי אליו..פחד שיקרה לי משהו נגרם מהתוצאה שראיתי את זה על חבריי שנהרגו בתאונה. על סמך מה היא קובעת שאני ישר צריכה טיפול תרופתי לפני שהיא הציעה לי שיחות? האם זה הגיוני שעל דבר כזה ישר להציע כדור ולפסול שיחות? היא רופאת משפחה ולא פסיכולוגית.

בכי אדם סמל הבעיה זה שאני בוכה יום יום ולפעמים כמה פעמים ביום זה כאילו במקום הדיכאונות אני לא יודע אבל אני כול יום בוכה עם רחמים עצמים כאלה אז עם אני לא יתיחס לזה זה יפתור לי את הבעיה?

שלום רב, האם טיפול פסיכולוגי עשוי לסייע במצב של מחשבות טורדניות וכפייתיות? תודה.

יש לי כמה בעיות... כשרואים לידי סרטי אקשן ופעולה ובמיוחד בווליום חזק אני מרגישה ממש רע וזה כאילו "מפחיד" אותי ממש עד שזה בלתי נסבל. בנוסף אני נמצאת במקום שירות כבר 7 חודשים. זה מקום מאוד לחוץ ויש המון המון טלפונים ביום מלבד העבודה שעליי לבצע. בזמן האחרון זה כבר בלתי נסבל וכשאני שומעת צלצול טלפון (שזה כל היום, כל שניה} אני מרגישה דפיקות לב מהירות וחולשה. וזה נגרם לדעתי מהבעיות בבית כי בעבר גם היו לי חולשות ודפיקות לב מהירות כשהמצב בבית היה רע. אני לא יודעת מה לעשות ואני לא רוצה לפנות לפסיכווג או פסיכיאטר כדי שזה לא יפריע לי בעתיד עם מקומות עבודה וכאלה....

היי, אז האמת היא שאני מרגישה פסיכית! למרות ש"חיצונית" אני שפויה אני חושבת שהכל נובע מן העבר -מהילדות .. היו לנו המון בעיות בבית ושני ההורים שלי לחלוטין גידלו אותי לא נכון!! לא היה לנו כסף , הם כל היום צעקו אחד על השני, אמא שלי הייתה פותחת את החלון ומתחילה להיתחנן שיצילו אותה ולצרוח על כל השכונה ואני הייתי בוכה כל היום. לא הבאתי חברים הביתה בכלל. קשה לצאת "נורמלי" מבית כזה. עכשיו אני כבר בת 21 ולמרות שאני עומדת בפני עצמי ולא קשורה להורים -העבר רודף אותי... אני מרגישה פסיכית! יש לי המון בעיות לא מוסברות. הבעיה הכי גדולה שלי היא הבדידות. אין לי שום חשק מיני ואף פעם לא היה לי. קשה לי מאוד לפתח קשר זוגי כי אני לא רוצה לתת לאף אחד להיכנס לחיים שלי. אני מרגישה מאוד לא נוח לאכול ליד אנשים-אין לי מושג מאיפה זה נובע! ואני מתחברת למעט מאוד אנשים . יש לי מצבי רוח מאוד קיצוניים-רגע אחד אני מאושרת שעה אחרי זה אין לי שום משמעות להמשיך לחיות. אני מרגישה שכל הריקבון הזה מהעבר לא מניח לי, שיש בתוכי יותר מידי צלקות, שאני לא מצליחה להתחבר לאנשים "נורמלים" בלי בעיות. אני פשוט נסרטתי מכל כיוון!!!! החיים קשים לי מידי.

הי,אני בן 23 .יש לי בעיה ואשמח לחלוק איתך ולשמוע את דעתך בנושא. אני מרגיש כי אני ילדותי.זה בא לידי ביטוי:בבדיחות שאני אוהב לצחוק מהם,לדבר הרבה ולומר את דעתי על נושאים שלא שאלו אותי.קופץ מנושא לנושא.לא בטוח על זהותי מבחינת אישיות. קל דעת ואני מרגיש כי לעיתים בקלות ניתן לשכנע אותי למרות שיש לי דיעה מסוימת על נושא מסוים. דעתך ? וכיצד אני יכול להתבגר ?

הי,רציתי לשמוע מדוע ביקורתיות נחשבת לחוסר ביטחון עצמי ? ומדוע היא נדרשת עי אדם שהוא חסר ביטחון עצמי ?

שלום, לפני כחודשיים חזרתי מטיול של חצי שנה בהודו. חזרתי לגור עם אימי, ללא כסף וללא עבודה ונכנסתי לחרדות לא הגיוניות מכל מיני דברים קטנים. עברו כבר חודשיים מאז, אמנם מצאתי עבודה אבל החרדות לא חולפות ואני מוצאת את עצמי בלופ של מחשבות שליליות ופסימיות שלא מתאימות לי. בד"כ אני אדם חזק וחיובי. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה כי מעולם לא היו לי חרדות כאלה ומחשבות אובססיביות. האם אני צריכה לתת לזמן לעשות את שלו או לגשת לטיפול? החרדות האלה משפיעות על חיי ועל יכולת הריכוז שלי ועל הבריאות שלי. תודה

היי אני זה עם החברה עם הדיפרסיה, כתבתי פה לפני איזה יומיים שלוש. רציתי לגיד תודה לדניאלה וסיגל, נורא עזרתם לי, נפגשתי עם חברה שלי בסוף ודיברתי איתה על התקופה שהייתה לי, ועל זה שויתרתי לה במקרים ולא ישר שפטתי, והיא העריכה את זה מאוד מאוד מאוד. אני ממש שמח שהכול הסתדר, ירדה לי אבן מהלב. עכשיו שאלה. היא הפסיקה לקחת את הכדור של הלילה כי הייתה לה תופעת לואי נורא נורא מוזרה. ועכשיו יצא שהיא נכנסה למן דיכאון מכלום. אני שואל למה היא מדוכאת, והיא אומרת לי שזה מכלום. מהחיים, שהחיים גדולים עליה. וכשאני אומר לה שזה רק ספציפית לרגע הזה אז היא אמרה שגם מחר יהיה אותו דבר. וזה דיי נפל על הסופשבוע. תיכננו שישי שבת ביחד כזה בתור פיצויי על התקופה שלא התראינו כמו שצריך וגם להרבה זמן. והיא החליטה שהסופשבוע לא בטוח. אז אמרתי לה שהיא עכשיו לא בכיוון חשיבה אופטימי כל כך ושמחר יהיה יותר טוב ושאירגנתי ממש יום שהיא תהנה ותישכח מכל הרע שמסביב. אבל אני מניח שאת יודעת איך היא הגיבה לדבר כזה... "מחר אותו דבר בלה בלה" מבאס. אבל לא נורא. אני ל א מתכוון ללחוץ או משהו כזה. סיפרתי את זה לחבר שלי שבמקרה גם לו הייתה חברה באותו מצב והוא אמר לי שלשלי יש בעיה רצינית של צומי. ושהיא עכשיו מחפשת צומי. רציתי לדעת עד כמה זה נכון. סתם מסקרנות. אחרי הכול היא רוצה צומי היא תקבל ממני אין לי בעיה. תודה.

שנתיים יש לנו הנהלה חדשה שמציקה לי באופן מתמיד בעבודה הבוקר פתחתי את האתר של לגיהות לבטיחות המוסד וראיתי שרשום שם בדיוק את מה שנעשה לי באופן קבוע במשך השנתיים.אני אדם שמח ומאושר בדרך כלל ואוהבת מאוד את עבודתי אבל אחרי שראיתי את כל מה שכתוב שם הבנתי שזו השיטה של מנהלת האדמינסטרטיבית להטיש אותי ואכן היא מצליחה.אני לא מפסיקה לבכות יש לי הפרעות בשינה ולחץ הדם שלי עלה וכאבי ראש בלתי פוסקים מרגישה שבר כלי.גם בהיותי כותבת לכם שורות אלו אני כמעט לא רואה מה אני כותבת בשל הדמעות שזולגות לי. תודה