פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

הדבר השני שעוד יותר מטריד אותי זה שהיא טוענת שאני "דביק": כשבאתי לבקר אותה בבית חולים אחרי כמעת שבוע שלא התראינו (וכשהתראינו זה ביקור של שעתיים ונסיעה ארוכה של שעתיים אוטובוסים הלוך ושעתיים חזור). עם הרבה דברים פוגעים שהיא אומרת שאני מניח קורה בגלל שהיא בשינויי מצבי רוח היא אמרה לי "שאני רגיש/רך מידיי" וגם אמרה "אל תיקרא לי נסיכה יותר! אל תגיד לי שאתה אוהב אותי, בסדר, הבנתי את זה כבר!" וכששאלתי למה "כי זה דביק". העניין של הדביק קרה לי עוד כשהיא התאשפזה בהתחלה אז החלטתי שאני בא רק כשהיא קוראת לי. וזה מה שקרה עד עכשיו. אבל עכשיו אני גם דביק בגלל מה שאני אומר לה! בהתחלה הייתי מבקר בתדירות נורא גובהה וזה באמת היה מובן לי שזה הפריע, וזה לא היה בקטע של דביקות, זה היה בשבוע הראשון שהיא התאשפזה ואני דיי מאוד דאגתי אבל אחרי הכול היא צודקת בזה. עכשיו לגיד שאני דביק בגלל שאני אומר לה משהו כמו "אני אוהב אותך" או "נסיכה". אחרי שזה קרה היא הבינה שנעלבתי קצת וכשחזרתי היא התקשרה אליי בלילה ואמרה לי שהיא מצטערת על כל השטויות שהיא אמרה לי. היא לא באמת התכוונה לכלום ושהיא מקווה שלא נעלבתי. העברתי הלאה אבל העניין של ה"דביק" נשאר לי בראש. ועכשיו זה שוב חזר. לא התראינו הרבה זמן, היה לנו מן ריבון, ואז היא שוב תוקעת לי את ה"דביק". מאותה סיבה, והיא אמרה את זה בלי קשר לריב בכלל. נשבר לי מכל העניין כי זה חוזר על עצמו וזה ממש מפריע לי ובאמת שאני לא, ואמרתי לה "תקשיבי, אם הדבר הזה מפריע לך אז תחתכי כך זה אני, זה לא נקרא להיות דביק, זה הבעת רגש."
"טוב (היא נשמעה קצת בהלם שאני אומר משהו כזה) אבל אם זה יהיה מוגזם מידיי אני באמת יחתוך..."
"איך בדיוק כל העניין 'דביק' בשבילך?"
"זה שכל יום אנחנו מדברים בטלפון למשל, אני רוצה להתגעגע"
ותכנית זה לא נכון, היתה פעם אחת שלא התקשרתי והיא התקשרה אליי בוכה "למה אתה לא מתקשר? אתה לא אוהב אותי יותר? אתה תעזוב אותי אני יודעת!"
או שזה שוב קרה והיא התקשרה ואמרה שהיא מרגישה לבד ושאלה אם אני יכול לבוא.
או שהיא מתקשרת ובוכה שהיא מפחדת שאני יעזוב אותה. מתקשרת בוכה! אני פשוט לא יודע מה לעשות לפעמים בעניין הזה, לתמוך, לא לתמוך, להתקשר, לא להתקשר, ואחרי הכול לדעתי צריך לפחות פעם אחת לדבר שלום שלום לשאול אם זזו עניינים לגבי השחרור שלה שם ולנתק, לא משהו ארוך. וזה מה שהיה עד עכשיו. אני פשוט מבולבל, וגם נעלב כי זה המינימום של לשמור על הקשר שלנו לדעתי במצב כזה. וגם אחרי הכול אני גם חווה את זה, וגם לי קשה. וכשאני אומר לה דבר כזה היא אומרת לי שאני "רך" או "רגיש".
לגבי המשפט של ""טוב אם זה יהיה מוגזם מידיי אני באמת יחתוך..."
אחרי שהיא תיצא מכל הצרות שלה זה יעבור לה? כל הקטע של הבילבול בעניין של ה"דביק" והיא תפסיק עם זה? או שאני סתם יסבול עכשיו, ישקיע, יחכה ויתמוך ובסוף יקבל את זה בפנים?
המצב מסובך ואני מקווה לקבל תשובה מקצועית פה. תודה רבה ):.

שלום רב בן
אני רואה שקשייה מתמשכים ואתה עדין חבר מאד תומך, אוהב ומשקיע
לגבי זה שלרגע חשבה שאתה החבר הקודם
כפי שכתבת היא סבלה הרבה בעברה, למשל מאביה המכה
ובחרה לה חברים ראשונים שהתייחסו אליה גם הם באופן שלילי
אתה משהו אחר עבורה - מעריך, תומך
לפעמים היא עוד לא רגילה לכך שמגיע לה יותר
אינה רגילה ליחס יפה ומכבד
לכן אם היא נזכרת בו פתאום
חשוב להזכיר לה ש"אתה מסיפור אחר..."
והאסוציאציה היא רק בראש שלה
בנוסף בקשר ל"דביקות"
נראה שהיא לא עקבית
לעיתים מציקה לך שאתה דביק
לפעמים חוששת שאינך משקיע מספיק
היא לא נראית יציבה בתגובתה כעת
לא ברור מה יהיה אח"כ
וזה בסדר שאתה מעמיד לה גבול שלא תתייחס אליך בזיזול
ושאתה ממשיך לתמוך בהבעת רגש שמאפיינת אותך
שוב - אתה נראה לי חבר אמיתי
חג שמח
ובתקוה לשחרורה המהיר מהאישפוז
סיגל לוי

עזרת לי להסתכל על העניין מעוד נקודת מבט.

העניין של הדביק באמת לא יציב.
אחרי הכול גם העניין של ה"קשרים" זה חלק מהבעיה שלה.
והיחס הנוראי שלה מאוד נובע מהכדורים החדשים שהיא לקחה נגד שינויי מצברוח.
מ200 הגדילו לה את הכמות ל400 ואז עכשיו היא על 600. זה דיי המון. היא בעצמה מרגישה שונה עם עצמה. והיא הבנאדם הכי חברותי בעולם. כולם במחלקה שלה טוענים שהיא פשוט בנאדם לא נחמד, והיא לא הייתה כך, והיא הלכה לאחד קיללה אותו 5 דקות והיא אפילו לא זוכרת את זה.

אולי היו לה קצת שינויים במצברוח בהתחלה, אבל זה לא היה ברמה הזאת ואני רואה שזה רק מחמיר.
לדעתך הם עושים את הדבר הנכון עם כל הכדורים? כי אותי זה קצת מדאיג.

בן
אם אתה לא שקט
אתה יכול לבקש לדבר עם הרופא שלה
ולומר לו שאתה חש כמשיהו שמכיר אותה
שהכדורים מ שפיעים עליה לרעה

מקוה שהיא תצא מהמשבר במהרה
ותהנו מהביחד שלכם
חג שמח
סיגל

היא החליטה שהיא מעדיפה גם בעצמה להתמקד בטיפול הפסיכולוגי ולהפסיק את הכדורים :)


רק שאלה אחת אחרונה....
לגבי הקטע שהיא פיתאום ראתה את הקס שלה בזמן שאני והיא התמזמזנו, או שהיא חלמה שהיא והוא נלחמים נגד ליצן שמתחזה לגבר", זה אומר שיש לה משהו אליו?
כל פעם כשאני קופץ ונלחץ היא אומרת שאני צריך לקבל את זה שהוא היה האהבה הראשונה שלה(והייתה אובססיבית אליו בטירוף - גזרה תמונות, "למה אתה לא מסתכל עלי?!? למה אתה לא מחייך אליי?!"... ושזה משהו שנשאר אצלה בראש כזה, היא טוענת שהיא שונאת אותו(זרק אותה כי היא נדבקה אליו יותר מידיי ונמאס לו ממנה) בכלל ולהאמין לה שהיא באמת אוהבת אותי ולא מוצאת בו כלום.

כדורים כדאי להפסיק רק בפיקוח רופא ולא לבד
לגבי יחסה אל האקס, רק היא יכולה לומר לך על כך ונראה שהיא אמרה לך מה היא מרגישה בקשר אליו

מלכה :)

מעולם לא חשתי דיכאון (למרות הבעיות בבית) תמיד שאפתי ליותר... ומעולם לא טופלתי פסיכולוגית..

שלום לך
חשוב שתזכרי את יחסה של המפקדת שלך
ושאת לא תהיי מפקדת כזו כשתהיי קצינה
באמת קשה כשיש מעליך אדם שקובע אבל אינו מוכן להקשיב לך
האם יש מישהו שאפשר לדבר איתו על הבעיות האישיות
למשל משקית ת"ש או מפקד שמעל המפקדת הזו?
אם לא תצליחי, נסי להעמיד לה גבולות אם את חושבת שהיא מגזימה במשימות החישול שלה
ונסי לראות מה מחזק אותך ועושה לך טוב במקום שאת נמצאת בו כעת עד הקצונה
בהצלחה רבה
סיגל לוי

ניסיתי לפנות למשקית ת"ש אבל היא לא יכולה לתרום לי הרבה, אני חוזרת כל יום הביתה ועושה שמירות במידה שווה לאחרים. היה לי שבוע שהחלפתי אותה שבוע עקב היעדרותה. הקצינה מעליה הייתה המפקדת שלי, זה היה אחרי הרבה זמן שלא הרגשתי מוערכת כל כך, היא פעלה ביחד איתי למען מטרות ולא חיפשה לתחקר את הטעויות שנעשו בדרך אלא עזרה לתקן אותן. נוצרו בינינו קשרים טובים מאוד אך אני לא רוצה לשתף אותה ללא שיתוף של המפקדת הישירה כדי לא לעקוף סמכויות.
אני יודעת איזו מפקדת אני לא אהיה, אני יודעת בוודאות מה אני רוצה להיות. האם כדאי לי לבקש העברה ל3 חודשים האלו? אני שם כבר 4 חודשים והעלתי את האופציה בפני קצין מיון.

טוב לא משנה אני אנסה ליישם את זה כמה שיותר... עכשיו אני נלחמת על המקום שלי בקק"צ... :) קצת מוטיבציה לא תזיק חח...תודה לך! תמיד טוב לשמוע את העצה הזאת ממישהו מבין

שלום לך
באמת נשמע מתיש
אני חושבת שחשוב שתראי את התקופה הזו כחלק מתהליך הטיפול
גם אם הפסיקו ההקאות, וכל הכבוד על כך, את עדין בדרך
מנסה לעבוד על צורת החשיבה
על הפחד שזה יחזור
לעיתים בהתקדמות קדימה יש גם כמה פסיעות לאחור
תתחזקי בטיפול, תחלקי את זה
ותראי את הדרך שעשית כדי לקבל כוח להמשיך בה
בהצלחה
סיגל לוי

שלום לך אמא
אם את יכולה לעזור או לא , תלוי אם הוא מוכן להקשיב או לא
להחזיק מעמד במקום עבודה דורש מידה מסוימת של משמעת, של מחויבות
גם בארץ וגם בחו"ל
אם הוא מוכן להקשיב, עזרי לו בהכוונה, בלהראות לו איך יכול היה לנהוג אחרת
אם אינו מוכן להקשיב, עליו להתגלח על הזקן של עצמו וללמוד בדרך הקשה מבלי להעזר בניסיונך
מקוה שתמצאי דרך לעזור לו
סיגל לוי

במעט שאספר אגיד כי אני בת 27 ועד כה לא הצלחתי להתחבר למערכת זוגית.כשהייתי ביסודי הייתי רק בחברתם של הבנים,לא היתי אהודה משום מה על הבנות(אולי כי "לקחתי" להם את הבנים?)אבל מהחטיבה,ומאז היותי נערה לא היה לי כל קשר עם הבנים לצערי,גם עליהם לא הייתי אהודה פתאום,זה לא שהייתי מכוערת או משהו..הייתי פשוט ילדה מופנמת נורא ולא אנרגטית או מובלטת כמו השאר אז כנראה שלא שמו לב לקיומי...
גם שכבר בגרתי והגעתי לצבא זה לא נשכח ממני..הייתי כבר בחורה נאה וחמודה והביטחון קצת גדל אבל גם כשכבר בצבא התחילו איתי בחורים נרתעתי..אם זה בגלל כל מה שסחבתי איתי ,נוסף לכך עם הזמן גם חוסר הניסיון,הביישנות, גם ששמעתי משפטים של הסביבה כמו" כל הגברים מחפשים רק סקס." או משפטים של חברות פגועות או אמא שחוששת וטורחת לומר לי להיזהר באינטרנט או שלא אתן ישר למישהו וזה לא תרם לביטחון שלי, להיפך,פשוט ויתרתי מרוב הפחדים .
ככה גם במהלך השנים.ניסיתי.יצאתי לדייטים.. אם כבר רציתי מישהו פחדתי והעפתי אותו באיזה תירוץ.
אני מאוד רוצה ..לא יודעת אם נרתעת ממשהו ספציפי עכשיו זה כבר מכלול כנראה..אבל חוסר הניסיון והגיל מכריעים..כלומר,אם אצא עכשיו לפגישה ...ונגיד ששנינו מתחברים איך אמשיך מכאן,אני חסרת ניסיון ולא יודעת איך להתגבר,איך ובכלל האם לספר למישהו את זה(אם לא אספר הוא ודאי ירגיש שאני לא ממש יודעת איך לזרום" בסיטואציה).זה כנראה מה שהכי מכשיל אותי כיום.
אז אם תוכלי לרשום לי כמה מילים ..כן זה מורכב וצריך להיעשות בתהליך אבל-איך?אם אני לא מצליחה לדבר על זה עם המטפלת?איך אוכל כן לדעתך ולפי ניסיונך להיפתח ולדבר רק על זה?אני יודעת שאין סוד קסם אבל עד כה לא הצלחתי והיא יודעת.
סורי שרמתי הרבה אבל רק תראי כמה כאן הצלחתי לרשום ולהיפתח ,עצם הקושי בלשבת מולה ולדבר גם על נושא מביך וקשה עבורי ,מה לעשות?
תודה מראש!

שלום לך
התשובה בידך...
משהו באנונימיות שבפורום עזר לך להפתח
את מתביישת ממנה כי את מתביישת מעצמך בנושאים האלה
אי אפשר לעזור לעצמך בלי לעסוק בכך
להיות מודעת, להתבונן במראה גם אם זה מביך ולא נעים
אי אפשר ללמוד לשחות בלי להרטיב קודם את הרגלים
והמים קרים ויש חששות
כך אי אפשר להנות מפרי האהבה אם רק רוצים ביטוח שלא תפגעי בשום מצב
אני מציעה שתכתבי לה ותני לה לקרוא
אולי אפילו לא בפניך
את יכולה להעתיק לה את הקטע שכתבת כאן
תביני ביחד איתה למה את כל-כך מתביישת בקשייך
ואולי זה יהיה מפתח ראשון לא להתייבש ולהודות - כן, אין לי נסיון בתחום...
אז הגיע הזמן
בהצלחה
סיגל לוי

היי ע'

אני בן 28. אמנם אני גבר אבל אני חייב לציין שאני די מזדהה עם הקושי שתיארת.
אני ביישן וחסר בטחון ולהוסיף לזה חוויה לא נעימה שעברתי.כל זה גרם לי להימנע בתקופה האחרונה מליזום קשרים. בכלל הסיטואציה של דייטים יכולה להיות איומה בשבילי...

סתם הרגשתי צורך לשתף ובקצרה ...

שלום רחל
נשמע שמצבו קשה והוא במצוקה ולא מוצא פתרון
איומים על התאבדות כדי תמיד לקחת ברצינות
לרוב הם נורה אדומה, אבל לא כדאי לטעות ולהקל ראש כשזה רציני
הייתי לוקחת אותו לפגישה אצל פסיכיאטר לשם התייעצות לשמוע את דעתו
עד כמה מצבו חמור
האם הוא בסכנה
האם הוא זקוק לעזרה תרופתית או של שיחות
טוב שיש לו אותך שדואגת לו
מקווה שיוטב לו
סיגל לוי

לסיגל תודה על תגובתך. אבי מטופל בתרופות פסיכיאטריות, והוא במעקב. אך אין לתרופות הללו כל השפעה על מצבו הרגשי ועל אי השקט שלו. הוא תמיד היה היפוכונדר
וכעת הוא מתלונן ללא הפוגה ומכביד מאד על אמי . הפסיכיאטרית טוענת שיש להניח לו
לקטר ולא להתייחס , אבל קשה להישאר אדיש, כי הוא מתיש את אמא.

אני לא מעריץ גדול של התאבדויות, אבל אני חושב שיש גיל ומצב בריאותי שכבר לחיים אין טעם כל כך..
נכון שלקרובים ולמשפחה זה קשה, כי תמיד מי שסובל זה הנותר ולא ההולך, אבל זו דרכו של עולם.

איפה עובר הגבול בין חיים שיש להם משמעות כלשהי לחיים אבודים?
במצב של שיתוק טוטאלי בכל הגוף?
במצב של תרדמת?
בסרטן מתקדם כשכל הגוף מכאובים?
ואולי במצב של דמנציה מתקדמת?

איכשהו מערכת המוסר והחוק בחברה שלנו מושפעת מאד מהדתות הגדולות ובפרט והיהדות והנצרות...

כלומר - מה שאני רוצה להגיד זה שלא חייבים לחיות בכל מצב, בעיקרון.
אם הייתי מחוקק או שופט, הייתי תומך נלהב של המתות חסד של חולים סופניים מרצונם .
הדיכאון כאן הוא הכי טבעי בעולם - אדם שהולך אל התהום ויודע שסופו התנוונות מוחית מאלצהיימר ירצה למות. ומי שלא רוצה למות במצב כזה הוא לא נורמאלי בעיני ודוקא אותו צריך לשלוח להערכה פסיכיאטרית.

לאלעד
תודה על תגובתך. במצבו של אבי לעולם איני יודעת אם הוא באמת רוצה
למות. על פי התנהגותו אני מסיקה שהסבל שלו רב והוא מנסה
להסביר עד כמה הוא סובל כדי שיעזרו לו, והוא אינו מבין מדוע דבר לא עוזר.
הוא חושב שאיננו עושים די כדי להקל עליו, וזו דרכו "לנער" אותנו משלוותנו (לפי
תפיסתו). אני חושבת שגם אם היתה אופציה להמתת חסד הוא לא היה בוחר בה.
הייתי רוצה לדעת יותר כיצד להגיב על איום מסוג זה (שברור לי שאין לו כל כוונה
לממשו).

שלום רחל
אם האיום אינו ממשי, מה שהוא מבקש זה לקבל תשומת לב
תנו לו כפי יכולתכם
אם סוחט מדי עבור אמך, היא צריכה להבין שזו דרכו להתבטא כעת ולנסות לקחת זאת פחות קשה
בכל מקרה ברור לי שקשה רגשית לכולכם

ספקו אתם האחים תמיכה לאמכם
תקלו את העומס עליה
וכשיש לכם סבלנות, הקשיבו לו, תמכו בו
בהצלחה
סיגל לוי

לעיתים פרידה היא כמו מוות של אדם קרוב,
וכך לטעמי צריך להתייחס לזה.

תתאבלי, תבכי אם תרצי אך אל ייאוש, עוד יבואו ימים טובים.

תנסי ולא להתפתות לחזור אחורה כי אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.

תני לזמן לעשות את שלו, עוד יבואו ימים טובים...

פרידה נעימה ובהצלחה !!!

שלום מנחם
יש קשיים שנרפאים מהם
ויש כאלה מלויים אדם בגלים לאורך החיים
כל אחד מתמודד אחרת
יש טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי
יש ביטוי באומנות
יש יוגה וכיוונים רוחניים
כל אחד מוצא את הערוץ שמתאים לו
בהצלחה בחיפושים
סיגל לוי

את לא רואה שהוא מתלוצץ על חשבונך וחשבון הפורום? (ובלי יותר מדי כישרון יש לציין)

מנחם בן היה מתמודד צבעוני ואנטיפת באח הגדול, והרבה אנשים חשבו שהוא קצת פסיכי...

שלום לך
טוב שאתה מודע לזה
כעס הוא אנרגיה
אם אתה חוסם אותה היא מצטברת ומתפרצת
כמו אדים בסיר לחץ
עדיף לשחרר ולא לצבור
לגשת לאנשים שנפגעת מהם
לומר להם שפגעו בך
ולא לתת לדברים להצטבר עד שתהיה כמו הר געש
זה קשה אבל אפשרי
בהצלחה
סיגל לוי

והנה התגייסתי, והיא אומרת לי דקה לפני שהיא מבולבלת, לא מתגעגעת אליי.אני כבר לא בראש המחשבות שלה...היא חושבת על החברות ועל הבסיס החדש שהיא נכנסת...ואני כולי בלחץ...הייתי מביא לה מתנות שהיא חזרה מהסופשים..מחזיר אותה הבייתה..מה לא..ועכישו זה התודה שלה?
אני שבור...כי היא לוחצת עליי שהיא במקומי הייתה נפרדת..וזה מה שקרה..החלטנו על הפסקה..ואני שבור.
היא נכנסת לבסיס חדש..לא יודע מה היא יוצאת ומתי אני..לא יודע אם היא תיצור איתי קשר...ומה יהיה..
אני כלכך אובססיבי אליה שיש לה חזה גדול..והיא ממש פצצה ...ותמיד היא לובשת "טופ" כזה עם חולצות וי, והיא שככה היא הטופ היחיד שלה אצלי..ואני לחוץ להביא לה שחס וחלילה לא תצא מהבית עם זה...והנה היא יוצאת כבר מהבית עם חולצות וי בלי טופם...כי כנראה חברות שלה בצבא אמרו לה שאין לה ממה להתבייש והיא צריכה להשוויץ..

אני שבור, כי אני חסר בטחון בלעדיה, מה עוד שאני חושב שיש לי איבר מין קטן (אבל עבה) ואני גומר יחסית מהר (אני עובד על זה...) ומי תרצה בחור כמוני? אני ביישן...והיא יודעת מה אני והייתה איתי..
אני אוהב אותה..אבל מגיעה לי יותר ממה שהיא נתנה לי בתקופה האחרונה..מה עליי לעשות?
חשוב לי שאם תגיבו לי ..אז שאגיב בחזרה תגיבו שנית...

זה משפיע עליי אני כל היום מבואס וחוזר לצבא בלי מוטיבציה...(אני לוחם)..ואני מתנהג לא יפה למשפחה ננעל בחדר ושאני חוזר וכו'.
זה טרי..זה קרה אתמול ההפסקה..מה אני עושה?!
אני מפחד שאם נחזור היא כבר תהיה אחרי חבר נוסף..שנגע בה..או בכלל שכב איתה..כי אנחנו כבר גדולים..וכאן נכנס הקטע של הפחד מאיבר מין שהיא תראה..שיהיה גדול יותר..אחד שיספק אותה יותר טוב...וזה יהיה הקש שיחליט שהיא רוצה אותו..מה אני עושה?
בחורות תמיד אוהבות בחורים עם גדול יותר ושהם חמודים..כי אני יודע שבבסיס שלה יתנו לה הרגשה של מלכה..כי היא לא רק יפה..אלא חברמנית חייכנית וחברותיתת..

שלום רמי
זה הקשר הראשון, היחיד (עד עכשיו) והמשמעותי ביותר שהיה לך
מובן שזה קשה, כואב
אגב, נראה לי שהפעם אתה לוקח את זה יותר טוב מאשר בפעם הקודמת
היו ביניכם יחסים משתנים, של אחד רודף ושני נרדף (פעם אתה רודף ופעם היא)
מרוב אהבה אתה התייחסת אליה כאל מישהי טובה ממך
שאתה צריך להגיד תודה שהיא רוצה להיות איתך
אבל חברות אמיתית צריכה להיות מכבדת, הדדית
בינתיים הקשר הזה גורם לך קינאה וסבל
אתה לא יכול להחזיק אותה בכוח
נראה שצריך להרפות, להמשיך הלאה
לעבד את הכאב
וכשתהיה מוכן, לגלות שיש עוד המון בנות מקסימות
וגם כאלו שחושבות שאתה כזה
אין דבר שלם יותר מלב שבור
אך אומרים שמה שמרפא אהבה היא אהבה חדשה
סבלנות
סיגל לוי

שלום לך
אתה נשמע אדם מאד ביישן ומופנם
קשה להרגיש ביטחון לגבי זהות מינית
לפני שמתנסים וחווים
לכן זה הזמן המתאים
לאט לאט להעיז ולהתקרב
למצוא את הערוץ שמתאים לך
מישהי מוכרת
מישהי מהאינטרנט
דרך חברים
או בכל דרך אחרת
תבנה חברות וקרבה ואז תוכל לבחון בהדרגה את נטיותך המיניות
בהצלחה
סיגל לוי

שלום לך
היה לך קונפליקט והחלטת
אף אחת מן ההחלטות אינה קלה
קיווית שבן זוגך יגבה את ההחלטה שלך והופתעת לרעה
חשוב שתהיי מודעת למלוא האחריות של כל החלטה שלך
ואין שום החלטה "נכונה"
אך את תצטרכי לשאת בתוצאות של כל בחירה
אם ההריון ממשיך ואתם לא יחד, את צריכה לשקול אפשרות של אם חד הורית - האם את בנויה לכך, האם תעמדי בכך, נפשית, כלכלית...
האם את מוכנה לאבד את הקשר תמורת העובר
הקשר אגב אינו אותו קשר אחרי שאת חשה שלא גיבה אותך בהחלטתך
האם נכון לך עכשיו ללדת
איזו יחס תקבלי ממשפחתך
חשבי על הכל והחליטי מה הכי נכון לך
נסי להיות שלמה עם מה שתבחרי, אף שזה קשה מאד
בהצלחה
סיגל לוי

שלום אור
תראה איזה שם אופטימי נתנו לך
ממה שאתה כותב אין ספק שאתה סובל, מיואש
אולי חווה דכאון או סוג של
בכל מקרה הכתיבה שלך כאן היא שיתוף
אך אתה באמת מופנם
שיתפת ולא שיתפת
לא כתבת מה מציק כדי שתוכל לקבל תמיכה
מוזמן לספר יותר...
סיגל לוי

אני בכיתה י'א עכשיו ואני לא מצליח להכיר חברים מהסיבה שאני חושש לדבר ליד הרבה אנשים ואני לא אוהב התקהלויות ,מתבייש מבנות.
זה כבר בלתי נסבל למרות שאני מכיר בעובדה שאני טיפוס כזה .
וזה לא שאני אדם בודד יש לי חברים בשכונה אבל אני מרגיש שאני לא מצליח לבנות את הדימוי העצמי שלי ולא מסתדר בשום מסגרת חברתית,חי בתוך עולם פנימי משל עצמי.
להורים שלי אני לא מספר כלום כי מהסיבה שהמציאות בבית לא הכי סימפטית:
אבא שלי אדם הסובל מדיכאון מזה שנים,מכור לאלכוהול.
ולאמא שלי יש גם קצת הפרעות נפשיות וחרדות מהמצב.

אז זה יוצר אצלי מצב שאני לא יכול לפנות להוריי כי זה רק יכביד עליהם.
המצב בלימודים לא הכי טוב וכבר לא נראה לי שאני יעבור את הבגריות מהסיבה שהראש שלי לא יכול להיות מרוכז בכלום עכשיו.

הי אור
נדמה לי שאולי אתה מדבר על חרדה חברתית
לא כדאי לך לשמור את זה לעצמך
ספר להוריך, לאמך
אם לה היו קשיים אולי תבין אותך
כדאי להעזר בטיפול כי לא חייבים לחיות כך לתמיד
אפשר לשפר דברים
אתה עוד צעיר
הדרך הראשונה לטיפול בבעיה היא להודות בה ולקבל עזרה אם צריך
בהצלחה
סיגל לוי

מה שאתה מתאר נשמע כסוג מסויים של אובססיה וחרדה.

שווה לפי דעתי שתפנה לטיפול קצר טווח על מנת לאתר את הגורם למחשבות הללו ומה כדאי לעשות על מנת להיפטר מהן.

חששות הן דבר טבעי בכל מיני שלבים בחיים,
חשוב במיוחד הוא להתגבר על החששות ושהן לא יגזלו ממך את מרבית שעות היום....

שואלת יקרה,

אני רואה את הטיפול הפסיכולוגי כדרך להתמודד עם הדברים במחוץ לחדר המוגן, רק שכאן זה מתבצע בבקרה ובאוירה מוגנת.

לטיפול יכולות להיות מטרות רבות,
כדאי להקדיש את המפגשים הראשונים על מנת לתאם ציפיות בינך למטפל, כל שכן שהטיפול יקר וזאת על מנת שלא לבזבז זמן וכסף יקרים.

בהצלחה !!!