פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום
אני בת 30 מחיפה (נשואה) בעבר הייתי מלאת שמחת חיים וחייכנית ובשנים האחרונות הבחנתי כי אני סובלת ממס' בעיות: ממצבי רוח קשים, חוסר סבלנות וריכוז אין לי חשק ומוטיבציה לכלום תחושה של פחדים ובעיקר להשאר לבד בבית כשבעלי עובד לילות אני לא נשארת לבד בבית חייבת כל הזמן חבר'ה בעבר פחדתי רק בלילה עכשיו גם באור יום לא מסוגלת להשאר לבד.........
אם השנים זה החמיר ויש לי תחושה של פחד ונדמה לי שהן חרדות רק כשאני נמצאת בסביבה של אנשים אני מרגישה בטוחה
כשאני לבד מרגישה מועכה חום בכל הגוף ותחושת התעלפות וחשוב לי לציין שלפעמים תוך כדי שינה אני מתעוררת עם תחושה של התעלפות ומועכה
*** אני פוחדת לנטול כדורים ושהצב יחמיר בעקבות טיפול לא נכון.
השאלה היא: האם אני צריכה פסיכולוג או פסיכיאטר?
יש בחיפה???
לעזרתכם אודה

שלום
מה ההבדל בין פסיכיאטר ופסיכולוג?
מי אמור לטפל בפוסט טראומה לאחר שפסכיאטר קבע שמבחינתו אין בעייה אבל הבעייה לא נפתרה לי.
תודה

התיאור הכי נכון לגביי פשוט.

בקצרה(לא רוצה להכביד ולקדוח):

מגיל 0 אני סובל מחרדה חברתית. רק לפני כחודש גיליתי את זה.
זאת אומרת תמיד היתה לי חרדה חברתית , אבל מלפני חודש בערך גיליתי שיש לי בעיה נפשית ויש לה שם: 'חרדה חברתית'.

את האמת אין לי אנשים בחיים שרוצים את טובתי או אנשים שאני מעניין אותם.
ההורים שלי אטומים ורוצים את רצונם האישי בלבד -שזה איך הילד נראה בעיניי החברים שלהם... שימשיך בדרך שלהם.. וכל החרטות האלה אתם בטוח מכירים....

פרשתי מהלימודים בכיתה י'...... זאת אומרת שבעצם הרסתי לעצמי את החיים וויתרתי על עתיד טוב.... והיו לי את הכלים לעתיד טוב..... אין לי ולעולם לא היו לי חברים או ידידות או משהו בסגנון... יש לי רק את עצמי
וכל זה קרה בעצם מהחרדה החברתית שיש לי. אני לא יכול לתאר ובאמת שאני לא יכול לתאר את העוצמה של החרדה החברתית שיש לי. זה משהו מטורף ולא מציאותי.
פיתחתי עם השנים גם כל מיני חרדות בעקבות זה. חרדה טורדנית כפייתית בצורה חזקה מאוד ובנוסף יש לי 'תיקים' בעיניים מגיל קטן ועוד בעיה קטנה שאין לי מושג אם יש לה הגדרה... אני כל הזמן חייב להשמיע קולות כאילו ללא שליטה.....

אני נראה נורמלי לא איזה נכה או איזה משהו מוזר ועדיין תמיד צחקו עליי ובחרו לא להתחבר איתי... בעצם החרדה החברתית הדדית עם החברה בחוץ חח כי אף פעם לא רצו להיות בחברה שלי..

אני כיום בן 18 אני מגיל 16 בבית , השגרה שלי היא כזאת:

הולך לישון בשעה 3 4 בבוקר. קם ב11 בבוקר. יושב על המחשב עד 3 4 בבוקר. הולך לישון. וכן הלאה.
אני שבור כבר מהרבה בחינות , העיניים שלי כואבות רוב היום מרוב המסכים שאני רואה , המספר שלי במשקפיים היה 1 פעם היום הוא 3 3 וחצ כבר ואני לא רואה כלום בלעדיהם..... השמנתי אולי איזה 15 קילו בשנתיים האלה... בנוסף יש לי אסטמה מגיל קטן שהחמירה כי אני מעשן נרגילה כבר (החברה הכי טובה שלי זה הנרגילה בלי צחוק בכלל ולכן אני חייב לעשן כי זה היציאה היחידה שלי)

בקיצור מה אספר ומה אומר... יש לכם מזל שאני עוד קיצרתי חחח כי זה בלתי נגמר......
שנתיים בבית... ילדות מבוזבזת...... הורים אטומים........ כפייה דתית....... חרדות........ שגעונות......

בקיצור לא מאחל לאף ילד לחיות איך שאני חי (מבחינ כלכלית אני מסודר יופי אז מבחינה כלכלית אני מאחל לכולם שיהיו כמוני)

זהו מה שיש לכם לומר תאמרו:)

שלום! :)
אני בת 19, אמנם כל החיים לפני, אך החלטתי להתעסק בבעיית הזוגיות כרגע כדי שלא יהיה מאוחר מדי. החבר הראשון שלי היה בגיל 16, הקשר בהתחלה היה נעים וכיפי אך לאחר כחצי שנה החל לדעוך ונעשה לא נעים ועוקצני... עד שהוא נגמר בצורה די רעה אפשר לומר. אני יודעת שהעוקצנות שנבעה מצד החבר הגיעה מהפחד ממחוייבות והוא השתמש בזה כדי למנוע קירבה יתרה אליי, כאילו הוא רצה רק קרבה פיזית. לא פעם אחת דיברנו על זה ולא באמת הגענו לפיתרון, אני יודעת שהקשר שהייתי בו הוא קשר לא בריא בכלל והרגשתי הקלה גדולה כשהוא נגמר.
לפני 7 חודשים הכרתי בחור חמוד מאוד ופיתחנו קשר טוב. הוא דיבר איתי הרבה בטלפון ויזם שיחות ויציאות. לאחר 4 חודשים הפסקנו לצאת כמעט והקשר הטלפוני ממשיך. הוא מצהיר שהוא מתגעגע אליי ולמה לא רואים אותי... ניסיתי גם ליזום פגישות, אך שום דבר לא יצא לפועל באמת. אז הנה הקשר שוב דועך וממשיך לדעוך... זה נראה לי כמו דפוס חוזר של הקשר ההוא.

ייתכן ואני יוצרת את הדפוס הזה?! או שזה יכול להיות מקרי לחלוטין? למה מערכות היחסים שלי נעצרות במקום? (כן כן התשובה אצלי..מחפשת הכוונה)
תודה מראש

אני מקווה שזה מקום מתאים....
יש לי ידיד טוב מאוד (הכי טוב) שבזמן האחרון הוא מתנהג שונה..אני מכירה אותו הכי טוב בעולם וידעתי שהוא לא בסדר, וכל פעם ששאלתי הוא התחמק.
עוד פעם שאלתי אותו היום אם הכל בסדר והוא אמר שלא, שהוא מרגיש מוטרד- שהכל "יבש".
שכולם "יבשים" -,החברים והמשפחה. שהכל חוזר על עצמו ושכלום לא מרגש אותו.

איך אפשר לעזור לו?הוא כל הזמן מחפש ריגושים ולא מוצא אותם וכלום לא מספק אותו. הוא כל הזמן מתנהג מוזר ואני ממש רוצה להוציא אותו מזה..=\

אני לא ככ יודעת למי לפנות אבל בגלל שהבן זוג שלי לא מבין אותי אז אני חייבת לעבור לפה.
אני ובן זוגי כבר 5 שנים ביחד יש לנו ילד בן כמעת בן 3 ובחודשים האחרונים התחיל להתפתח אצלי רצון עז לילד שני, אני חולמת על זה בלילות, ונכנסת לדיכאון כשה רואה נשים בהריון.
אני לא יודעת מה קורה אצלי, הרי ברור לי בהגיון הבריא שאנחנו כלכלית לא מוכנים לילד שני, אבל הגוף פשוט לא מניח לי, יש לי כאבים ממש פיזיים ..
עד לפני כמה חודשים הכל היה בסדר, אמנם היה רצון אבל לא ככ הפריע לי.אבל עכשיו זה מתגבר ככל שהזמן עובר, ובן זוגי לא מבין את התחושות האלו בכלל, אני מנסה להבין מה יכול להיות הסיבה שבא נהייתי ככ לחוצה לילד שני פתאם.
מה עליי לעשות על מנת להפחית את הדחף הזה כי זה מעביר בי סבל.
תודה מראש ואם זה לא הפורום הנכון אז לאן עלי לפנות?
תודה מראש!

אין לי ניסיון כל כך גדול עם בנים .. אני מושכת , חכמה , מצחיקה שנונה ובלה בלה בלה.. אני לא מנסה להתרברב אבל זה מה שאומרים לי .. אני מקובלת בחברה שלי .. אבל כל פעם שמשהו מתחיל איתי , או שאני מתאהבת במישהו .. אני בונה חומה ולא מאפשרת לו להתקרב אליי ..(מה הבעיהש לי לעזעזללל ?!?!?) עד שהצלחתי להוריד את החומה המזדיינת הזאת .. התאהבתי . קשות . וממש לא מתאים לי ככה לשפוך פה את הלב , כי אני אל אחת שרצה לספר על החיים שלה . נכון , אני אישה . ואנחנו ידועות באהבה שלנו לתורת הדיבור והריכול .. אבל אני אל כזאת . אני האחת שנותנת לכולם את העצות הכי טובות שיש , אבל לעצמי .. אני אובדת עצות . אני ממש ממש ממש מאוהבת באחד מהידידים שלי . אני רואה אותו הרבה כי החברה הכי טובה שלי חברה של החבר הכי טוב שלו כבר איזה חצי שנה . ובהצתחלה היה בינינו משו .. אבל אז החומה יצאה לפעולה וזה לא הלך . הוא ממזמן המשיך הלאה , אבל אני עמוקק בפנים. איך אני יוצאת מזה ?! איך אני חוזרת לעצמי ?! כי אני כבר לא יכולה לעשות כלום . אני אל מרוכזת . לא משנה לאן אני הולכת אני חושבת עליו . והוא טיפוס כזה של סטוצים . אדח שלא מוכן להתחייב . איזה לא מוכן ?! הוא אף פעם לא התחייב.ומבחינתו , כבר ממזמן נכנסו ל"איזור הידידים" או איך שלא קוראים לחרא הזה . ורק אבל רק כשהוא שיכור הוא מנסה לנשק אותי . ובשנייה שזה קורה אני כמובן נהיית מטומטמת ונמסה . אבל ממש נמסה ומאמינה לכל מילה שיוצאת לו מהפה . וכמה שאני יודעת שיום אחרי זה אני אויר בשבילו , כלום לא עוזר . אני שלו . ממש שלו . וכמה שאני אל אומרת את זה , אני בטוחה שהוא יודע ומשחק בזה לטובתו .בבקשה עצה . אני ממש כבר לא יודעת מה לעשות ..
בצתודה וסליחה על החפירה ,
אנונימית 95

שלום רב,
הכנסתי לפורום אתמול הודעה שרואה שהיא לא קיימת ,אולי נמחקה כי לא היתה קשורה לפורום אקצר אותה בקצרה,אשמח מאד לדעת
האם תסימנים של רעידות פנימיות באזור לב יכולים להיות תסמינים של חרדות ומתחים?
בתודה דורי

סיגל תודה רבה על העזרה,
אבל רציתי לדעת,ייתכן ובאמת אני אשמה במריבות שלנו בגלל שהוא טוען שאני מתקשרת יותר מידי וכ"ו.. האם זה קשור ליחס שלו,או שבכל מקרה זה לא אמור להיות ככה? ואם הוא יכול בכלל להשתנות?

שלום, שמי מיכל, אני בת 23.
יש לי אחות קטנה, בת 17 וחצי, יש לי בעיה איתה של קנאה.
אנחנו מאוד קרובות, ולאחרונה הכרנו חברה משותפת שיצא לנו לדבר ולפגוש הרבה.
הבעיה שלי איתה היא כזאת, לחותי יש בעיה עם זה שיש לנו חברה משותפת, קשה לה עם העניין שאנחנו מדברות לפעמים במקביל (טלפון או אינטרנט), נפגשות, ובכלל אם אנחנו נמצאות באותו מקום יד איתה.
יש לציין, כי החברה המשותפת בת 20.
אחותי הבן אדם הכי קרוב אליי בעולם, ואני רואה שהיא נפגעת.
קשה לי לראות אותה ככה, היא מגיעה למצב של ממש דיכאון, זה ממש ממש מפריע לה, היא בוכה המון, וזה לא עובר לה.
היא לא מוכנה לספר לי הכל בטענה שזה ייפגע בי.. מה שאני כן ידעת שזה ממש מפריע לה שהיא חברה משותפת.
החברה הזו היא חברה מאוד טובה שלי, מה שכן, אני לא מוכנה שזה יגיע על חשבון משפחה, (משפחה קודמת לכל).
חשבתי לנתק עם החברה קשר.
היום כשאחותי סיפרה לי מה הפריע לה, היא אמרה : "יש פיתרון אחד לכל הסיפור הזה ואני לא אבקש ממך לעשות את זה" , היא התכוונה שנפסיק להיות חברות.
אני לא יודעת כבר מה לעשות, ניסינו לדבר איתה ולהסביר לה שלפעמים זה ייקרה, אבל כלום..
האם זה נכון שאני אנתק עם החברה ההיא קשר?
מה לעשות?
עזרה בבקשה:(

חג שמח..

לפני כ-3 שנים איבדתי את בן זוגי לאחר 35 שנות חיים משותפים בהרמוניה ואידיליה אותן מילים לא יספיקו לתאר. הרגשתי אבודה ומהלכת בחושך ללא עזרה. ממש במקרה הגעתי לסדנת תמיכה בויצ"ו פ"ת דרך מידע מפה לאוזן, ומאז השתנו חיי. המנחה המדהימה - אירית הרמן-קפליוק, בדרכה המיוחדת היטיבה לאסוף את שברינו ולהרים אותנו לעבר החזרה לחיים. בינינו משתתפי הסדנה, נוצרה אחוה וידידות אמת הנמשכת ורק מתעצמת. היום אני במקום טוב יותר, אך לא שכחתי את ימי האפלה, ורוצה ומוכנה להאיר ולקצר עבור אחרים את הדרך. אשמח לעזור בפרטים לפונים במייל : [email protected]. תלמה

11.04.09 23:25

אני בת 19 וחצי ויש לי חבר כמעט 3 שנים,היה לנו קשר של המון מריבות פרידות וחזרות..
חשוב לציין שהייתה לנו פעם פרידה של חודש לאחר שקילל ודיבר לא יפה ואחרי חודש הוא רצה שנחזור. ומאז עברה כמעט שנה ואני מרגישה כל הזמן רע הוא טוען שאני יותר מידי קרצייה ובכל ריב שלנו רוצה להיפרד ומתחיל לקלל וגורם לי להרגיש שאני כל הזמן אשמה במה שקורה ונותן לי תחושה שאני זו שתמיד צכירה להתנצל.. בחודש האחרון נפרדתי ממנו והוא מצא תירוץ כדי לבוא אליי ואז שוב חזנרו והוא שוב פוגע בי וכל הזמן ככה.. הוא גם בקרבי ככה שעד שהוא חוזר הביתה הוא גם רוצה להיות הרבה עם חברים וזה מאוד מציק לי..
עכשיו נפרדנו סופית והוא גם אמר שהוא הפעם לא יחזור ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי מצד אחד אני יודעת שזה עדיף לי כי אני אבכה חודש חודשיים ואז יהיה לי יותר טוב ומצד שני אני כל כך מתגעגעת אליו הוא החבר הראשון שלי אני כל המזן נזכרת בו ובכל מיני דברים שלנו ואני לא יכולה להתגבר על זה אני אולי באמת אשמה במריבות שלנו אבל אני מרגישה מיואשת מכל המצב הזה ..
תעזרי לי ............. תודה

מה עושים עם ילדה בת 15 שמגיל 3 מאד דעתנית. המצב מחמיר כל הזמן ועתה כל פעם שנתקלת בהתנגדות מתחילה להשתולל. אם זה ברכב דופקת על החלונות (אם החליטה שהיא רוצה פיצה וסרבתי לעצור לקנות)ובועטת
אם זה בבית שוברת חפצים, דופקת על הקירות בחדר שלה עם חפצים,קרעה לי מכתב ברכה לפני שהספקתי לקרוא וזרקה לאשפה, ולעיתים אף יכולה להפעיל אלימות כלפיי. חוסמת את דרכי כשאני צריכה לצאת לאנשהו, מחזיקה לי את הידיים באמצע שאני מבשלת ומונעת ממני גישה לאוכל, וכדומה. אתמול התפרצה בצורה נוראית בבית קרובים כי סרבתי לקחת אותה הביתה בשנייה שבקשה ואמרתי לה שתיאלץ לחכות 10 דקות. יש לציין כי לפעמים שהיא כועסת היא מסרבת בבקר ללכת לבית ספר או לחוגים בתור עונש לי, ואני לא בדיוק יכולה להכריח אותה... או לא יודעת איך...
בבית הספר לעומת זאת אין לחלוטין כל בעיות התנהגות והציונים טובים אך יש כרגע בעיות חברתיות והיא מרגישה מנודה למדיי.
ניסיתי לקחת אותה לטיפול פסיכולוגי אך אחרי הפעם הראשונה היא הפסיקה לשתף פעולה ואחרי 2 פגישות נוספות הפסיכולוג סרב להמשיך בטענה שאם אינה משתפת פעולה ויושבת ושותקת כל הזמן אין טעם להיפגש. אני מאד מודאגת וחסרת אונים. אנחנו גרים בארה"ב ולא ברור לי איזה מסגרת לבקש עזרה מבלי לקבל שיתוף פעולה מצידה. השבוע נאלצתי כבר פעמיים לאיים שאם לא תפסיק באלימות שנקטה כלפיי אצלצל למשטרה. יש לציין שהיא נבהלה ומייד הפסיקה והאמת שאני מתחילה כבר לתהות אם אני צריכה לעשות זאת כדי להפסיק את האלימות מצידה אבל אני לא רוצה שיפתחו לה תיק (לא יודעת אם זה מה שייעשו אבל מפחדת לקחת סיכון)ֿֿ.
לעומת זאת, חצי שעה אחרי התקף הזעם היא יכולה להיות הילדה הכי מקסימה בעולם עד להתפרצות הבאה... והגרוע מכל הוא שהיא לא מודה לעולם שיש לה חלק בעניין. זה תמיד בגלל מישהו אחר... תמיד אם מישהו אחר היה מתנהג אחרת זה לא היה קורה.
הדבר המעודד שהיא לא מעורבת לא בסמים, אלכוהול, סיגריות, או מין...
אני יודעת את זה בוודאות וזה קצת מנחם אבל לא פותר את הבעייה .
איך מצליחים להכריח אותה ללכת לטיפול. אתמול אמרתי לה שמעכשיו אנחנו לא נותנים לה יותר כסף לשום מטרה ולא קונים לה כלום עד שלא תסכים ללכת לטיפול. והיא עדיין טוענת שאין לה שום בעייה ואם יש לי בעייה שאני אלך לטיפול.
איך משכנעים אותה לשתף פעולה?
הסתכלתי בכמה אתרים והיא עונה על כל הקריטריונים של odd
oppositional defiant disorder
אבל בלשים תגית ושם לבעייה לא פותר כלום. אודה על עזרתכם.
 

אהלן, לא מזמן חברה שלי חתכה קשר של 3 שלוש איתי, לאחר ששנינו התגייסנו לצה''ל, 8וחוזרים פעם ב.. זו לא הפרידה הראשונה שלנו, לפני שנה היא נפרדה ממני והייתי בקרשים, לא תיפקדתי חודשיים שלמים. בדיעבד גיליתי שאחרי שבועיים היא יצאה עם מישהו חדש ונהיה לה חבר. לאחר 3 חודשים הכרתי מישהי ונהיינו זוג, אחרי חצי שנה מהפרידה החברה החליטה שהיא רוצה אותי בחזרה וחיזרה אחריי וחזרנו, לצורך העיניין נפרדנו כי הייתי קנאי והיינו רבים מלא.
מאז שחזרנו הקשר היה בעננים, היינו כל הזמן ביחד והיא הזניחה את חברות שלה למעני כמו בכל קשר התחלתי. היינו בחו''ל מלא עד לגיוס עבדנו יחד והיה לנו הכי כיך בעולם.
והנה הצבא הפריד בינינו, היא נכנסה לבסיס חדש (הילדה נראת מצוין ועד עכשיו לא היו לה ידידים כי כך ביקשתי), ומתחילים איתה שם ונהיים פיתויים, למרות שאני יודע שהיא בחיים לא תרצה חבר אחר חוץ ממני כי אני בשבילה ממלא את החסר. ד''א שכבנו וזו הפעם הראשונה של שנינו.
קיצר נפרדנו כי היא לא אוהבת אותי כבר יותר ואני שבור שוב, דווקא בזמן שאני צריל אותה, אני יודע שנחזור מתישהו אבל היא לא רוצה לדבר על זה, אני מפחד שהיא תרצה להתנסות כמה שיותר עד שנחזור ותשכב (או תעשה דברים אחרים) עם איזה קצין שכל הזמן רודף אחריה בבסיס (ולא חסר שם).
אני תמיד אמרתי שהיא האחת בשבילי רק בגלל שאני נהנה איתה, אבל אני יודע שאני יכול להשיג מישהי שתאהב אותי ותתן לי הרבה יותר ממנה, אבל כרגע אני שבור. 1. אז מה עליי לעשות? עוד מעט מגיע יום העצמאות ושנינו יוצאים ביום הזה...וכבר 4 ימי עצמאות היינו ביחד, וזה אחד הדברים שכואבים לי.אני מתגעגע לחיוך היפה שלה לגוף המושלם שלה ולריח שלה, אני יודע שאם נחזור בכפייה זה לא יהיה אותו דבר, אני רוצה חזרה טבעית כמו פעם שעברה, שהיא תחזור מהצבא היא תרצה להיות רק איתי ולא עם החברות החדשות שלה..כי ככה זה שהיא רוצה אותי..זה מבאס...היא תכלס הכל בשבילי.

2. אני נראה מאוד טוב, לא חסר לי חברים, הבעיה שלי שאין לי מושג איך להתחיל עם בנות, בין אם זה במסיבה או בקניון, אין לי מושג מה אומרים איך זורמים וכו', אני יחסית ביישן וזה מאוד מאוד מבאס, אני רואה בנות שמסתכלות עליי ואני פשוט מפספס!!! כמו המשפט מי שמתבייש מתייבש.
איך אני פותר את זה? זה מבחינתי יותר חשוב משאלה 1.

אני לא יודע איך להסביר את התחושת שלי.
יש לי עבודה טובה , אני עצמאי ומממן את עצמי לחלוטין, נראה טוב סה"כ,
אך ממש מופנם.
לא מזמן יצאתי עם חבר לפאב ודברנו עם 2 בנות.
אחת שאלה אותי מדוע אני כל כך ביישן, וזו בדיוק הבעיה ,אני לא מצליח לפתח שיחת סמול טוק, או דיבור לעומק עם האדם שאני נמצא איתו.
אני יודע, שאם אדאג יותר לספורט בצורה סדירה ומזון מזין, ארגיש טוב יותר,
אך כל ההתנסויות הללו בפאבים גורמים לי חוסר חשק להתחיל עם בנות המין השני, וסוג של ריקנות ובדידות ממלאת אותי.
אני רגיש יותר מדי כנראה, וקשה לי להשתחרר ולצחוק ,
אני יותר מדי מחושב,
אני כותב שורות אלו וכבר קל לי יותר לשאת את מצבי.
אני מאמין שאם אני אהיה יותר בקשר פיזי עם אנשים יוקל לי.
יש משהו מנחם וממלא בנגיעה.
אני לפעמים חושב שאם כל יום אחבק 5 אנשים אהיה מאושר.
חסר לי המגע הפיזי, לכן הלכתי ועשיתי קורס מסאז' בן 6 חודשים שיעזור לי להפתח .
עדיין קשה לי,
אני חושב שארשם ליוגה, או משהו, ואתמיד יותר בספורט,
וכך ארגיש טוב יותר עם עצמי ואוכל יותר להפתח לאנשים ולגלות אמפטיה כלפיהם, ולהכיר .
שמחתי לשפוך את לבטיי בפורום זה.
תודה רבה על האוזן הוירטואלית,
אני חושב שאתמיד וארשום את לבטיי בפורום כלשהו..
חבר'ה תודה.
חג שמח