פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

קודם כל זה לא קשור אם את דתיה או נשואה נשים רבות מוטרדות מינית ללא קשר לגזע מין ומצב משפחתי.
האנשים המטרידים הם חולים, זה לא משנה אם את צנועה או פרובוקטיבית , לפי מחקרים שקראתי נשים שנאנסו או הוטרדו מינית היו נשים אקראיות ללא קשר ללבוש או כל דבר אחר, את חייבת להבין שזו לא אשמתך וזה הכל אצלו בראש, הוא חולה!!!
ואת חייבת להתלונן ולהיזהר ולוודא שהעניין טופל.
אם זה היה קורה לי הייתי פונה למשטרה ולא רק לאחראים.
כי הדרך בה הוא הטריד אותך הייתה מפחידה מאוד.
זה לא שהוא החמיא לך ודיבר בצורה יפה שהביכה אותך (שגם זאת הטרדה בעיניי) הוא מדבר בצורה אגרסיבית ובוטה מדי , לכן תדאגי שיידעו מזה עוד אנשים!! והשתדלי לא לדבר איתו בכלל ולא לענות לו.
הישמרי לך ואזרי אומץ לקום ולהתלונן.
מאחלת לך רק טוב ובהצלחה...

במקרה כזה המשטרה לא תעשה כלום....כי מדובר בפגוע נפש...אפילו אם בן אדם רוצח לוקחים אותו לבדיקה פסיכיאטרית פה מדובר באדם שבטוח פגוע נפש חוצמזה אחרי מה שסיפר לי שעבר במחלקה סגורה בבית חולים לחולי נפש אני מרמחת עליו....אני חושבת לסלוח לו אם המקרה לא יחזור על עצמו ...וגם המדריכה דיברה איתו אתמול עוד לי ביררתי איך הגיב וכו...
אנחנו בסטאז אמורים לעזור לאנשים עם בעיות והם לפעמים נוהגים בחוסר טקט למשל אם ישבתי באיזה כיסא עלול לבוא מישהו ולטעון שזה הכיסא שלו או את קוראת עיתון של מישהו אחרי שביקשת יפה יכול לקחת ממך לפני שהספקת לקרא ועוד...ואלה האנשים בתחילת השיקוםפ מי שנמצא כבר המון זמן המדריכים מסייעים לו הם מתחילים לטפח את עצמם מתלבשים יפה מציעים לי לשתות משהו מקבלים אותי יפה כמעט חזרו לשגרה אפשר להגיד...אז מטרה שלנו לעזור ולא להקשות עוד יותר...אם היה מדובר במישהו מהרחוב ברור שהייתי מתקשרת למשטרה ומשתדלת להתרחק ממנו אבל באנוש להתמודד עם הקשיים זה דווקא מאוד יעזור לציון הסופי של הסטאז

לא משנה, בכל מסגרת שהיא ואחת כמה וכמה באנוש,

אין שום הצדקה להטרדה מינית כזו או אחרת !!!,

אני מקווה שירחיקו את הבחור מהמועדון לכל הפחות.

נחכה שהילה תגיע לכאן ותתערב בנושא.

אנא עדכני אותנו על התפתחויות...

גם אני חושבת כמוך.
מקווה שרינת הבינה את המסר.
שיהיה בהצלחה רינת ואל תשכחי לעדכן אותנו.

זה שהוא מטופל לא מקנה לא את הזכות להתנהג כפי שהוא התנהג,
תערבי עוד אנשים.
אם החלטת לסלוח לו והוא לא יחזור על כך שנית - אז אחלה.
אבל קחי בחשבון שינסה להטריד נשים אחרות.
אז איתך זה לא הלך לו, אבל אולי יחשוב שעם מישהי אחרת יצליח בזממו.
חייב לבודד אותו.
את חייבת לדאוג לעצמך, נכון שקל מאוד לרחם על אנשים פגועים אבל עדיין זה מסוכן בשבילך בייחוד בגלל המסגרת הזאת בה הוא נמצא.
הוא עוד עלול להעליל שאת זו שהתחלת איתו והטרדת אותו, אם הוא פגוע נפש גם את זה את חייבת לקחת בחשבון. אז טוב ששיתפת אנשיפ נוספים.

אם הייתי במקומך אני הייתי חותכת את זה לפני שיהיו ילדים וחובות גדולים יותר.
נראה כאילו כל מערכת היחסים שלכם איננה אמיתית ומבוססת בעיקר משקרים על גבי שקרים- וזו כבר התחלה גרועה מאוד.
בעלך נשמע אכן מפונק ובטלן. וכאשר יהיו לכם ילדים זה יפגע בך עוד יותר.
כאשר אין עבודה עובדים בזבל גם אם צריך או בניקיון - העיקר לא לשבת בבית. לדעתי אין דבר כזה שאין עבודה, יש אנשים שלא מעוניינים לעבוד.
עוד דבר שהפריע לי זה שאת צריכה לחיות תחת חסדיהם של הוריו.
דעי לך ברגע שיהיה ריב הוא ינגנן לך על כך ויאמר שאת חיה על חשבונו או על חשבון הוריו. לכן אני מציעה שתתגרשי , לא קרה כלום ניסית וזה לא הלך זו לא בושה להיות גרוש, להיפך בייחוד אם את לא מאושרת אל תהרסי לעצמך את החיים.צאי לעבוד ותחיי בזכות עצמך ודבר חשוב נוסף גם אם תחליטי למרות הכל להישאר איתו, אל תסכימי לממן אותו , שיצא לעבוד. ותהיי חזקה.
מצב לא קל אבל ההחלטה לחיים מאושרים יותר בידיים שלך.
בהצלחה....

לא יכול להתלונן שאני חיה על חשבון הוריו ....הוא בעלי וזאת חובתו לפרנס אותי גם מבחינה מוסרית דתית חברתית וכו...אמר לי שישלם לישכר לימוד ולא עשה אז שעוד יתלונן שאני חיה על חשבון הוריו? שיתבייש בעצמו....

לדעתי בעל לא אמור לפרנס. אנו חיים בעידן אחר , כיום הגבר והאישה יוצאים לעבוד. בעיניי זו גישה קצת פרימיטיבית לחשוב שהוא חייב לפרנס אותך. זו אחריות של שניכם , וזו לא הסיבה העיקרית שבגללה אני חושבת שאת צריכה להעיף אותו זה הרבה מעבר, תקראי מה שכתבתי לך.
אצלי בבית יש שיוויון זכויות, הכל ביחד ,נקיונות , בישולים, פרנסה , חינוך וכן הלאה. כמו כן לכל אחד מאיתנו משתדל למצוא את הזמן לעצמו ובזמן הזה אנחנו עושים דברים בשביל עצמנו .
מבחינתי לשקר או להסתיר את האמת, זה סוף העולם, אבל כל אחד והחבילה שלו. ומה שמפריע לו.
צאי לעבוד ותממני את לימודייך לבד כי לא נראה שניתן לסמוך עליו.
וחוץ מזה ממה את חיה? לימודים עולים הון היום. אני התחלתי לימודים והפסקתי מסיבה כלכלית, וגם אני וגם בעלי עובדים ומרוויחים משכורת ממוצעת ומעלה, ועדיין לא נשאר לנו מספיק ללימודים חבל שהמדינה לא עוזרת יותר, אבל גם חבל לבכות על זה, כי אני עדיין לא וויתרתי על לימודים.

התופעות האלו מוכרות,
אני (צעירה ממך בהרבה) גדלתי בצורה שאת מתארת,
אמא שלי תמיד הרגישה שהיא עושה הכל בשבילנו, ואמרה לנו את זה בכעס, ברוגז, בתיסכול וכו'
אבל לצערי הרב, זה לא עזר לה, אלא יותר מכך פגע בנו הבנות,
מה שקורה לי היום, (אני נשואה) שאני לא אוהבת להדיח כלים ולגהץ ועוד מטלות שבעצם אמא שלי מאד רצתה שיעזרו לה. כשאני מסתכלת על זה נראה לי שזה בגלל הלחץ שקיבלתי בבית לעזור,
וגם אני מרגישה לפעמים שהבן שלי עושה לי ככה בדווקא, אני לפעמים מבקשת ממנו רק להרים דבר מהרצפה והוא לא מסכים ומתעקש, וזה מפוצץ.
לכן נראה לי שאם לא נבקש מהם, אלא נעשה הכל לבד, כן לבד בלי לבקש עזרה, ונתן להם הרבה חם ואהבה, נתיחס אליהם הרבה, זה מה שיביא אותם לעזור מתוך רצון,
ילדים אוהבים לתת למי שנותן להם. ולא למי שמבקש מהם!
וגם ליצור אוירה טובה סביב העזרה, לעשות מזה חויה.
אני מבינה שמאד קשה לך, בגלל מחלתך, אולי את צריכה לבקש עזרה מבחוץ, אפילו רק קצת כדי שלאנתיפלי מהכוחות, ולאט לאט זה יגרה את הבנות לעזור לך.
ולבעל - רק חום ואהבה ותמיכה,
אין מה לעשות כך זה גברים.

סליחה על האורך, המון בהצלחה ותרגישי טוב במהרה.

אני חולת פיברומיליגיה, אם את יודעת זה דומה לדלקת פרקים אבל מאד שונה.
אין לי בכלל כוחות ואני ישנה המון המון, ועצבנית מאד מאד.
למדתי מה עושה לי טוב על הלב וזה מה שאני עושה,
שומעת מוזיקה, אופה דברים קלים, כל יום משהו קטן, לפעמים אחת לשבוע. את הכלים אני יכולה להשאיר למחר - מחרתיים, זה לא יברח. העיקר שאני אתחיל להיות רגועה,
למדתי שכשאני עצבנית זה הכי מסוכן בשבילי כי כולם עצבניים כמוני ואני מאבדת את הצפון.
לכן אני לא לוקחת מטלות על עצמי אלא חי במה שמתחשק לי.
בסוף אני גם מכבסת ומייבשת מנקה ומסדרת, כי אני אוהבת גם סדר וניקיון.
וכשהכל מסודר ונקי (אפילו דבר אחד שהספקתי לסדר) אני מלאת סיפוק מעצמי שהנה עשיתי היום משהו.
זה מאד עוזר לי כשאני מסתכלת על עצמי וכל הזמן נותנת לעצמי חיזוקים ומחמאות, אפילו בקול ליד בעלי שמתעורר מזה גם ומתחיל להחמיא גם.
אל יאוש, יש תקווה. תנסי להתחיל לראות את פני הדברים ברוגע ובצורה חיובית.
מה שעוד עזר לי זה לראות שהצרות שלי קטנות בהרבה משל אחרים ל"ע, זה מנוף לצמיחה אישית.
המון הצלחה.

קראתי פעם שפרויד אמר שבגלל שאנחנו לא מסופקים מהחיים שלנו / מקנאים בקרובים לנו ביותר וכד' בתת המודע אנחנו בעצם "מפנטזים" באופן לא מודע על לפגוע בהם אבל המודע שלנו מסנן את זה ומוציא את זה החוצה כדאגות כרוניות.... לא כ"כ עוזר אה?..
בכל אופן, אני גם סובלת מזה מדי פעם אני אשכרה מענה את עצמי במחשבות הכי מזעזעות על האהובים לי ביותר.. אני דווקא חושבת שזו איזו תוצאה של תלות שאנחנו מפתחים בקרובים לנו מעין "מה אני אעשה בלעדיהם?" שדוחפת תמחשבות האלו. הטריק הוא לשמור על קשר טוב, ולפתח במקביל חיים משל עצמך.. כי גם להם יש.

רק משתפת אותך במחשבות, מקווה שעזרתי..

לפעמים גם כשטוב לנו, אנחנו מדמיינים את הדברים הגרועים ביותר לקרובים שלנו,
זה רק מוכיח את הדאגה שלנו אליהם ולא שאנחנו מייחלים לדברים הללו שיתממשו.

תחשבי (ואני יודע שזה נדוש), כמה טוב לך עם הקרובים,
וכמה הם מעריכים ואוהבים אותך,
תשתדלי לזכור תמיד שמדובר בפנטזיות בלבד,
וטבען של פנטזיות בדרך כלל שהן לא מתממשות,
כי מקומן שמור לעולם הפנטזיה ולא לעולם המציאות.

זה גם טבעי שתהיי בחרדה שיקרה להם משהו וגם זה טבעי,
כדאי לבדוק איתם מאיפה זה נובע...

אולי קרה לך משהו בעבר, משהו או מישהו יקר שאיבדת, וזה משפיעה עליך. אולי זה נובע מהפחד שלך לאבד אותם.(את הקרובים לך)
אלו יכולים להיות גם תוצאות של סרט רע למשל שראית וממש "נכנס לראש שלך".
גם לי קורה כך מידי פעם(כמו שאני בטוחה גם לאחרים). כמו שכבר אמרו, זה טיבעי.
אני באמת חושבת שעליך לשקול לדבר עם אדם שאכל לשכנע אותך להבין שזה לא נכון, ושום דבר רע לא יכול ליקרות(קורים הרבה דברים בכל רחבי העולם, בינהם גם טובים וגם רעים. אך אף אחד לא אמר שדווקה לך/ למישפחתך צרכים לקרות דברים רעים)
חוץ מיזה תחשבי בצורה הגיונית, ותגיעי למסקנה שאלו הם דברים לא נכונים. אימרי זאת לעצמך.
כמו כן אולי תנסי למצוא תחביב(hobby), שאת אוהבת לעסוק. תעסיקי את עצמך בדברים אחרים וטובים, דברים שאת אוהבת.
אני ממליצה לך אולי לצפות בסרטים מצחיקים, משעשעים, או סרטים שאת ממש אוהבת, השתדלי שלא יהיו עצובים.

אני בת 28 אמא לילד 1 בן שנה+8.
ויש לי חלומות ומחשבות של סרטי אימה ממש.
בהתחלה חשבתי שאני פשוט קצת לא נורמאלית אך לאחר שיחות עם חברות ובנות משפחה שהן אמהות נוכחתי לדעת שזה חלק מלהיות הורה.
האהבה ללא תנאים הדאגה האין סופית לא משנה באיזה גיל הילדים וכמה חייך מאושרים , הדאגה להם תמיד תהיה שם.
לא קל להיות הורה , הדאגה הזאת לילדים זה משהו מטורף, והבנתי שכל החלומות והמחשבות מגיעות ממקום של דאגה אין סופית.
כאשר אתה אוהב מישהו מאוד צפים הפחדים שחס וחלילה יקרה להם משהו רע. כיום אני לומדת לעצור את עצמי ולומר לעצמי שזה רק בראש ומנסה לחשוב על דברים אחרים שלא קשורים. לא תמיד זה עוזר אבל אני יכולה לומר לך שהכי חשוב זה לא להפוך לפרנואידית ולהגביל את האהובים עלינו בגלל הפחדים שלך ולהמשיך לחיות ולהתמקד בדברים שגורמים לך לאושר.
לומר לך שזה יפסיק לא אוכל , תלמדי לחיות עם זה ואל תתני לזה להשפיע עליך.
לפעמים המחשבות היו צצות לי כאשר אני נוהגת לעבודה או בבוקר מוקדם וגם לפני השינה, כמו כן גם בחלומות וסיוטים שמעירים אותי בלילה.
וכשזה קורה הייתי יושבת ובוכה כמו ילדה קטנה כאילו מה שחשבתי קרה.
לפעמים אני חושבת שלהיות הורה זה פשוט לא אנושי...
אבל זה חלק מאוד קטן בחיי כי למדתי לא להיכנס לזה והבנתי שזה מאוד טבעי וקורה כמעט לכל אמא."הדאגה".....

סיוון לגבי סרטי אימה.
אני הייתי אוהבת סרטי אימה וצפיתי בהן המון עוד מגיל צעיר, מה שגרם לי להמון מחשבות אכזריות ומפחידות על בני,חבל שאימי לא עצרה את זה כל עוד יכלה, זה בהחלט משפיע, ולכן כיום אני לא צופה יותר בסרטים מהסוג הזה כי הבנתי שזה גם תורם למחשבות הרעות.
יש לסרטים האלו השפעה רעה מאוד וההשלכות הן גדולות בעיניי, אנשים לא מבינים את זה לפעמים ואומרים "זה כולה סרט" אבל זה חודר ויושב במוח וכאשר אתה דואג אתה מדמיין את הדברים הגרועים ביותר שלפעמים רק בסרטים האלה יש.
אני יודעת שבני לא יצפה בסרטים מהסוג הזה כל עוד הוא בשליטתי.
אני חושבת שכהורה בהחלט אפשר וחובה להגביל את שעות הצפייה "בקופסא הארורה" הזאת וגם לסנן תוכניות וסרטים לא מתאימים!!!
הטלויזיה בזאת רק מנוונת והורסת. אפילו פרסומות עם רמזים סמויים גורמים לנזקים לילדים.

שלום טל...

אני לא יודעת אם זה יעזור לך, כי אני בדיוק במצב שלך ויותר גרוע... קראתי את מה שכתבת ודמעות הציפו את עיניי, זה תקופות לפעמים זה בעוצמה חזקה או קצת פחות, אודה לך אם תספרי בכל זאת איך את מתמודדת עם זה בחיי היום יום, אני כבר חודש בסרטים, זו היתה תקופה רעה ששמעתי כל מיני דברים זוועתיים בחדשות והתחילו לי פחדים שאני לא מצליחה להשתחרר מהם ואני בתקופה לא טובה, ד.א. אני בת 32 ואמא לילד בן 11.5 שכל הזמן רק רק דואגת לו ולבן זוגי ולפעמים אני מרגישה שזה משתק אותי.. אודה לתגובתך..

את צריכה להחליט את מי את רוצה, אי אפשר לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
אם את רוצה את הבחור שהתגרש - אז תאמרי לו מה את מרגישה ותראי אם כדאי לך בכלל להיכנס איתו לקשר ואם הקשר איתו עושה לך יותר טוב או יותר רע.
לגבי הבחור שאיתך , נראה שאת לא ממש אוהבת אותו עצתי לך היא להיפרד ממנו אפילו אם הבחור השני לא ירצה להיות איתך.
"את רוקדת על שתי חתונות" ובסופו של דבר שלושתכם עלולים להיפגע מזה בדרך זו או אחרת.
אני מציעה שתקחי פסק זמן משניהם כדי להחליט מה את באמת רוצה ועם מי את רוצה להיות!!!
בהצלחה

לגבי הכסף תאמרי לו שאת זקוקה לו , את לא צריכה להתבייש לווית לו והוא צריך להחזיר לך.
תאמרי לו בצורה ברורה ופשוטה : מה עם הכסף שאתה חייב לי, אני צריכה אותו. זה הרגשה לא נעימה אבל זה שלך והוא זה שאמור להרגיש לא נעים.

שחכתי לציין שהיום אני אמורה להיפגש איתה ועם עוד חברות ואיני יודעת כיצד לעמוד לידה.
אני מבקשת עם אוכל לקבל תגובות בהקדם ההפשרי. אני צריכה לצאת בערך ב-4

תודה.

באמת לא יפה שלא אמרת לה באמת מה את חושבת, ושהיא שמעה זאת כאשר אמרת למישהו אחר, זה מעליב , ואם את מחשיבה את עצמך חברה טובה את צריכה לדעת לומר לה דברים גם פחות נעימים. חברות טובות מסוגלות לומר את האמת בפנים (בגישה חיובית ובונה) גם אם היא לא כל כך נעימה, וגם לשמוע ביקורת על עצמך.
בכל אופן לדעתי את צריכה לשבת איתה פנים מול פנים ולומר לה שאת ממש מתנצלת על שפגעת בה ועל זה "שריכלת" עליה ולומר לה שהיית צריכה לומר לה בפנים את מה שאת חושבת עליה. ותבטיחי להבא לומר לה את אשר בליבך ולהתנצל מכל הלב ולומר לה שלא התכוונת לפגוע בה. ולהבא באמת תעמדי מאחורי המילים שלך. לגבי היום בארבע נסי להיפגש איתה לפני שתפגשו את החברות הנוספות כדי שלא תרגישו מתח ביניכן ותוכלו להנות ולפתור את הבעיה.- זו דעתי וזה מה שאני הייתי עושה.
עצה נוספת- גם אם יש לך משהו על הלב על חברה מסויימת אף פעם אל תשתפי אדם אחר - בואי ותגידי לה ישירות ואם אין לך מספיק אומץ לעשות זאת אז עדיף שתשמרי לעצמך במקום לספר לחברה אחרת. ואם את צריכה לספר למישהו דברי עם אמא.(היא החברה הכי טובה בעולם).
כמו כן יש גם את הפורום הזה. בהצלחה , מקווה שתסלח לך מכל הלב....

רציתי להגיד לך תודה על העצה. אני חושבת שאת בהחלט צודקת וצדקת, הבעייה היא שהיא לא כל כך רוצה ליסלוח(אולי בצדק), למרות שכבר ביקשתי סליחה יפה.
אני אנסה שוב.
תודה על שהגבת, ויעצת לי!

אני שמחה שיכולתי לעזור.
אני חושבת שהיא נפגעה מאוד , תני לה את הזמן לעקל להרגע, ודברי איתה שוב. אם היא חשובה לך באמת והיא חברה טובה , אל תוותרי עליה, תילחמי גם אם זה אומר שתצטרכי להתנצל 20,000 פעם.כי אחרי הכל אפשר להבין אותה וחברה טובה לא מוצאים בכל יום.אז תני לזמן לעשות את שלו ולא לוותר או להתייאש.... בהצלחה.

היום דיברתי איתה. אמרתי לה כל מה שאני חושבת,ועל כך שטעיתי והתנצלתי שוב. היא סלחה לי לבסוף ןאני מש שמחה.

איזה כיף לשמוע שדברים מסתדרים בסוף.
אני שמחה בשבילך אל תשכחי ללמוד לקחים.

ברוכה הבאה לחיים,
לפעמים יש אנשים שמדברים מאחוריי הגב והדברים מתגלים,
כאן היא שמעה אותך,

הכי טוב זה לגשת ולהסביר לה למה התכוונת, בהצלחה...

תודה לכם שהגבתם ועזרתם. עכשיו לאחר שהשלמנו אני מרגישה הרבה יותר טוב.
שוב תודה!

לפעמים בכל זאת העצות שלנו שוות משהו, אה ?!

תנסי לחשוב ולהזכר, למה באמת את מאבדת שפיות,
אולי זה בגלל דברים שקרו לך בעבר? אולי זה חלום שמתנפץ למול עיניך? אולי הציפיות שלך מעצמך מאד גבוהות?

לי זה עזר קצת שניסיתי לראות מאפוה זה מגיע לי, וכשאני כועסת אני מזכירה לעצמי בכח שזה בסך הכל ילד שלא יודע הכל ולא מבין הכל , כך זה קצת מרגיע, ואז אני מהר מהר מחבקת את הילד שלי. ולאט לאט הכעס נשכח.
אח"כ אני מנסה להכנס לנעליים שלו ולהבין מה עומד מאחורי ההתנהגות,
ואז אני מחבקת שוב ושוב.
כשמניקים אהבה לידים הם קולטים. וחוץ מזה אני תמיד מסבירה לילד שלי שלאמא מותר קצת לכעוס אבל היא תמיד אוהבת.

בהצלחה

אני לא מבין איפה האבא בתמונה ?!,

לדעתי את חייבת לפרוק את הכעסים בדרכים אחרות,
אני ממליץ על ספורט ו/או חבר טוב או בן משפחה,
את חייבת לספור עד 10 לפחות לפניי שאת מגיבה כך...

אם אתה יכול, אוליתעבור לעיר שיש בה יותר מה לעשות,
אולי אזור המגורים שלך לא מייטיב איתך,
אולי תעבור לגור בנהריה ותצא מהריקנות, מה דעתך ?

מה שמפליא אני לא יודע להסביר את ההרגשה שלי אבל ראיתי מה שרון כתבה זה בידיוק מה שאני חש ומרגיש אני מבין אותה גם אני חסר אונים מהתופעות האלה וגם

אני מציעה לך, לבדוק אולי יש משו שגרם לכך!
תנסה לחזור אחורה בזמן, ופשוט תיבדוק. אני לא חושבת שאנשים כבר לא רוצים להימצא בקרבתך או בביתך, אלא זה פשוט משהו שאתה חושב מיבפנים. אולי בגלל שעברת שינוי כולשהו?
תנסה להירגע ואני מציעה שתלך לאיש מיקצוע. איני מכירה אך הנך יכול ליפנות לאנשים שבפורום. אולי הם יודעים למי כדי לך ליפנות.

שככתי לציין, אם אמרתה שאתה מרגיש מה ששרון מרגישה, אז אולי תיקרא גם את מה שכתבתי לה.
אולי זה יעזור!

מיצטערת שלא כתבתי בהודעה הקודמת אך אולי גם תיקרא את מה שרשמתי להגר.

תנסה לפרק את הבעיה לגורמים,
ולפתור אותם אחד אחד,
אי אפשר לבלוע את העולם בואת אחת,

תפרק את הבעיות לגורמים ותראה איך אתה פותר אותם.

אני ממליץ לך לגשת לטיפול שיעזור לך בכך...

אתה מוזמן לקרוא את המאמרים באתר שלי, אולי הם יחזקו אותך:

www.rbooks.co.il

ותיכנס למדור המאמרים באתר...

אני שמח שהסתדרו לך העניינים,

תודה שחזרת לעדכן...

שכחתי לציין שאני טיפוס הכי לא קנאי בשום דבר, יש בי קנאה בריאה מאוד ונורמאלית, אני יכולה לספר שבעלי גרוש ללא ילדים ועדיין בקשר עם גרושתו, טלפונים בחגים וימי הולדת וכאלה ולא מפריע לי, אני די בטוחה בעצמי, וגדלתי עם 2 אחים בנים קטנים ממני, חונכנו לחיות יחד ולהתחלק בכל, לא זכור לי מימי מצב של קנאה חזקה במישהו, חוץ מקנאות נורמלית כפי שקיימת בכל אחד.
ולהבדיל ממני גיסתי היא טיפוס קנאי מאוד לבעלה וגם לאחיותיה, היא רכושנית מאוד ובזה היא גם מודה.
לכן אני יודעת שהרבה מההתנהגות שלה היא כתוצאה מקנאה וחוסר ביטחון עצמי, רגשי נחיתות וכאלה....
אשמח לשמוע תגובות מקצועיות וגם שלכם החברים בפורום זה...

כמו שאת מתארת פה, אינך מרגישה כל כך בנוח איתה ואפילו אינך "אוהבת" אותה כל כך. אני מבינה אותך וכן מבינה כי המצב די מסובך, היות, ואינך יכולה כך סתם להיתעלם ממנה. בנוסף למה שאמרת, אינך יכולה לדבר איתה בצורה נוחה וברורה, והיא לא כל כך מקשיבה לך.
אני מציא ראשית שתיראי האם יש לה סיבה מסוימת לעשות זאת, ועל תמהרי להגיד לעצמך לא, פשוט תיבדקי. אם תימצאי אני מציעה לך לדבר איתה על הסיבה ואולי זה יכול לעזור. אם לא תימצאי סיבה את יכולה בהחלט לדבר איתה ולעמוד על שלך, כן, כן, אם היא אינה מבינה בשיחה נאותה, אז פשוט תבאירי לה את הדברים במילים אחרות(ואולי, אם יש צורך) בטון אחר.
ושוב כמו שאמרת, אם היא אינה נאה לחברתך ואינך מיסתדרת איתה כל כך, אז אינך צריה להיות בחברתה. אם אפילו לאחר שדיברת איתה וזה לא יצליח אז תנסי כמו שאמרת, "להיחמק" ולהראות לה או להגיד לה שינך רוצה בחברתה. פשוט תדברי איתה באופן ממש רציני.
אני רק רוצה לומר לך שאין לי שום הכשרה מיקצואית, אך אני אומרת לך כאו את דעתי. את מה שאני הייתי עושה אילו היתי במקומך. אם זה ניראה בעיניך אז איך שאומרים:"לכי אל זה", אני מקווה שזה יעזור לך ובאמת רוצה לטובתך. אבל אם את מרגישה שבכל זאת את רוצה להיות בחברתה אז תישארי, אבל פשוט תעשי את מה שאת רוצה, את מה שטוב לך. מה שבסדר מיבחינתך, והכל יהיה בסדר.

גם לי יש גיסה שחוקרת כל היום ומשווה ולא גומרת להשוות.
התחלתי בשיטת "האמנים", כרגע זה עובד.
קודם כל אין לי הרבה קשר איתה, זא"מ התרחקתי ממנה בכונה תחילה,
ומה שהיא שואלת - "אני לא זוכרת" ו"יכול להיות"- כך הם תשובותי.
ואפילו אני מסובבת את השיחה לדברים אחרים, לפעמים אני לוקחת אומץ ושואלת אותה חזרה את השאלה ששאלה.
גיסה לא יכולה להוות חברה טובה כשהיא משווה ולא מטה אוזן קשובה. חפשי לך חברה טובה אחרת.
בהצלחה.

תודה לך , חבל שזה צריך להיות כך, אבל עם כל הצער את צודקת לדעתי.

האמת היא שאני כן יכלה להניח את הסיבה להתנהגותה, זה משהו שקשור בילדותה ובדרך בו חונכה, הוריה גרושים ואמא שלה התחתנה מחדש והביאה ילדים נוספים כשהיא היתה קטנה ממש וייתכן שהיו העדפות מצד האבא הלא ביולוגי והוריו (כלומר סבא וסבתא הלא ביולוגיים) ויכול להיות שזה מה שיוצר אצלה את ההתנהגות הזאת.ישנם עוד דברים רבים נוספים שקשורים למשפחה שלדעתי קשורים מאוד ולכן אני לא משלה את עצמי וחושבת שבשיחה נוספת היא "תשתנה" כי היא פשוט כזאת.האמיני לי שניסיתי לחשוב עם עצמי מה הסיבה וזה הדבר היחידי שנראה לי הסיבה, אפילו ניסיתי לעשות בדק בית ולראות אולי מה לא בסדר איתי ולהעמיד את עצמי במקומה, אני אדם עם תובנה ענקית ומסוגלת להזדהות ולהבין רגשות של האחר ולא מצאתי משהו שאני גורמת להתנהגותה, מעבר לכך זה קורה לה גם עם חברות אחרות, לא מסיפוריה, אלא ממקור מהימן אחר.
אינני חושבת שהיא רעה ושהיא עושה זאת בכוונה תחילה בכדי לפגוע, היא פשוט חסרת טקט ולא מבינה את ההשלכות של מה שהיא מוציאה מפיה.
לכן אני לא יושבת לדבר איתה שוב, אני פשוט אעמיד אותה במקומה באותו הרגע כשהיא פוגעת, ואתחמק ככל שאפשר מלהיות בקרבתה יותר מדי.פעם עשיתי משהו שעבד מאוד והיא הבינה את עצמה אבל הפסקתי עם זה כי זה גרם לי להרגיש לא טוב עם עצמי.
היינו יחד והיא שאלה אותי משהו על בעלי וידעתי שהיא חיפשה בתשובתי משהו לא טוב, אז שאלתי אותה בחזרה " למה את רוצה לדעת"? והיא נעתקה ולא הבינה מאיפה השאלה וזה גרם לה להרגיש חטטנית בשאלתה. והיא שתקה ובזה נגמר אבל אני הרגשתי שפגעתי בה, כי אנחנו היינו מדברות על הרבה דברים ופתאום אני מסרבת לדבר.
האמת שבתוך תוכי אני יודעת מה אני צריכה לעשות (מה שרשמתי לך קודם) פשוט רציתי חוות דעת נוספות,ואשמח לקבל גם חוות דעת מקצועיות בכדי לדעת שאני פועלת נכון ולא פוגעת....

זה הכי חשוב לחשוב שמה שאת עושה זה הכי נכון.

אני בטוחה שבסופו של דבר תדעי מה לעשות ותגיעי לדר/המעשה הנכון ביותר. וגבי זה שאמרת שאת חושבת שאת פוגעת בה, אני מניחה שאתה בהחלט יכולה להחזיר לה שאלות, כדי שתבין שהיא מחטטת קצת יותר מידי, אך בצורה יותר עדינה. את מבינה.
מקווה שהכל יסתדר. סיון

דווקא עכשיו יש מי שיענה לך

לכל אדם יש בעיות ופנטזיות כל עוד הוא חי.
אני גם מכירה את התחושה הזו, ובערך "ניגמלטי" מימנה.
הכל פה קשור ותלוי בך. את היחידה שיכולה לעשות משהו. היות ואמרת שזה מאז שהיית קטנה אז אולי זה ניהיה לך כמו "הרגל" כמו דבר שכבר היתרגלת עליו, אך כימעט תמיד יש פיתרון.
אני מציעה לך לדבר עם בנך או אפילו לקחת אותו לטייל (בקניון בפרק, או לאן שאתם אוהבים ללכת) כמו יום כיף בערך(וזה כמוון אם אין בינכם קשר פתוח), ולשוחח עימו על הדברים שלו ל"חקור" עליו יותר(וזה שוב בתנאי שאת לא יודעת, או לא כל כך בטוחה) ופשוט תנסי לסמוך עליו, כמה שזה יהיה קשה. כך בעצם כאשר תלכי ברחוב, ויצוצו לך מחשבות כאלה, כמו שתיארת אז תחשבי על בנך, תחשבי על זה שהו כבר בוגר, עוד שנה בר מיצווה בעזרת השם, כבר ילד גדול. תנסי בכל כוחותיך לחשוב על דברים טובים ועל איך שהבן שלך מצליח, והכל טוב ויפה, ופשוט תיתחמקי מהמחשבה הרעה. תגידי לעצמך ש"אם תחשבי על זה, אז באמת יקרה משהו רע" ותידעי לך שזה נכון. הרי בסופו של דבר גורלו של כל אדם יגיעה מתישהו, זהו דבר טבעי לגמרי. תמיד, כל הזמן קורים דברים רעים אבל יחד עם זאת ג דברים טובים. את יצרת לעצמך עולם דימיוני מלא פחד שממש לא קיים. אל תיפחדי כל כך. באמת באמת תנסי לחשוב על הטוב כל הזמן במשך המון זמן. פשוט תפקידי על עצמך ומקווה ומאוד מאוד שזה באמת יעזור לך.

אני מציעה לך לפנות ליועצת או פסיכולוגית,
השיח את שבלבך ולקבל עצה שמתאימה לך,
פחד יכול לנבוע מהרבה סיבות,

אנא היתיחסי למה שרשמתי 4 הודעות שלא קיבלתי שום תגובה מאף אחד

מי אני שאוכל לענות לשאלתך,
אין שום תואר ושום כלום,
אבל נראה לי שלכיות לבד זה הכי הכי קשה.
מפחדת לייעץ לך,
אבל אולי כדאי לך להתחתן שוב??,
מקווה שלא פגעתי.

תודה רבה..

אני יודעת את כל זה ולפעמים זה עובד ולפעמים לא, אני אמשיך לעבוד על עצמי כי אין בריריה אחרת... ובכל אופן תודה..

את אמא בכל רמח איברייך,

ממליץ לך בחום להרפות אט אט את הרסן, לא בואת אחת,
תחשבי על שלבים לשחרור הרסן והביטחון יגיע איתם...

מישל יקרה,

אני אחד מהחסידים של התפישה כי כתיבה משחררת ומרפאה.

יש לכתיבה כוח עצום בהתמודדות עם עכבות שונות בחיים,
עצם שחזור ארועים שעוברים עלינו גם בתת מודע וגם כתוצאה מחלומות שחולמים,
אירועי עבר שחווינו, מאד מרפאה ומשחררת את הנפש.

העיסוק בנושא מאד מעניין אותי ואני שמח שהוא מעניין גם אותך.
מי יודע, תכתבי ואולי גם ייצא ספר בסוף (כמו שקרה אצלי...)

מבין את התחושה הקשה שלך,
זו תחושה שמופיעה בחיים כאשר אתה מחמיץ משהו שאם נהגת אחרת היית זוכה בו.

אין מה לעשות, צריך להמשיך הלאה ואולי כדאי שתתחיל למלא שוב לוטו,
כי מי יודע אולי ישחק לך המזל בפעם הבאה ?!

אולי יש לה מזל לאחותך .
מבינה את הייאוש שלך , החמצה גדולה להיות כמעט מליונר.
אני באופן אישי לא ממלאת טפסי לוטו/טוטו וכדומה גם כי אין לי כסף להימורים וגם כי אני מתאכזבת כל פעם מחדש. כי זהו סיכוי של 1 ל....
רק לפעמים כאשר יש פרסים ממש גדולים אז אני ממלאת וגם אז לפעמים.
עצתי לך היא לתת לזמן לעשות את שלו וזה ידעך , לשכוח אתה לא תשכח אבל תחושת ההחמצה אני מאמינה שתעבור ושתבין שככה זה בחיים....
עצה נוספת , לא להמר . ולא להתעסק בזה יותר מדי, כי גם אם תזכה יום אחד ואני מאחלת לך לזכות, ייתכן ותתאכזב הרבה יותר, אז ככה שבהימורים מהסוג הזה של 1 ל.. זוכה , האכזבות הן רבות יותר אם בכלל.

תיראה ערן, החיים ממשיכים, וזה לא סוד. וכמו שאומרים, הזמן מרפא הכל. נכון, נכון שזה מאוד קשה ומאוד מבאס, אבל ברצינות תחשוב, אין מה לעשות כבר, לא. זה עבר חלף אין. כמה שלא תיתחרט עכשין וכמה שלא תיתייאש, אתה יודע שזה לא יעזור. זה כמו ליבכות על עוגה שנאכלה.
תחשוב כל זה כמו משהו שכבר היה , על תתיאש יותר מידי ועל תהרוס לעצמך את החיים. דיכאון זה לא דבר טוב. להפך תחשוב על דברים טובים , תמשיך לחיות כמו תמיד. תצא לבלןת תיהיה בחברה, אל תתיתן לאושר שבך ללכת. תישמור עליו טוב, טוב כי הוא מאוד חשוב. "לך תדע אם פעם אחת אחותך ניחשה אולי היא תצליח עוד פעם תנסה, אבל בחייך אל תיתאחזב כל כך אם לא תזכה

אתה באמת בטוח שאתה הייתה אמור לזכות????
אין אדם נוגע במוכן לחברו.
אם זה שלך זה יגיע אליך בכל מיני דרכים. אפילו לא בלוטו.
תתחיל להאמין באלוהים ותראה שתצא מהיאוש...

המון הצלחה ושמחה

הכסף הזה אולי לא היה מיועד להיות שלך, אם לא קיבלת אותו

אולי זה הזה יכל אפילו להרוס דברים מוסיימים, לגרום לאכזבות,

אל תראי את זה כחלום מושלם שנלקח ממך
אולי הוא בכלל לא היה הופך באמת לכזה.

שוב שלום.

אני כותב כדי לומר תודה.
למען האמת, התחושה עדיין קשה.

קשה לישון בהרגשת החמצה כל כך גדולה ועוד יותר קשה להתעורר בבוקר.

מקווה שהזמן יעשה את שלו.

ערן.