פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

ניתן למצוא רשימת מטפלים באתר "איגוד הפסיכותרפיה" ברשת.
קופח חולים לאומית ושאר הקופות,אינן מעסיקות פסיכואנליטיקאים בשל התשלום הנמוך שמשלמות הקופות למטפלים ובנוסף, כי המגמה של הקופות היא לתת טיפולים קצרים הרבה הרבה יותר ממה שלמטפלים דינאמים בעלי הכשרה אנליטית-מציעים.
בנוסף תוכלי לקבל את רשימת המטפלים באיזור מגוריך-בסיף הקופה אליו את שייכת.
בהצלחה

החג את כל ההודעות שהשארת. אני מקווה שאת בסדר.
למה אבא שלך כלא אותך בבית?

ל-כ
אם את עובדת למה את לא הולכת לגור לבד .ואם אין לך אומץ ללכת מהבית
שתדעי לך שהעניין שלך מצריך משטרה כי מה שאת מתארת זה התעללות נפשית ופיזית.
אם אין לך אומץ אני מציעה לך שתפני ללשכת הרווחה באזור מגורייך( מופיעה תחת משרד הרווחה בספר טלפונים ) וייתנו לך בית מכסה את שתסתדרי בו מבחינה פיזית ונפשית .את חייבת לטפל בעניין דחוף לכי ישר למשטרה בהזדמנות הראשונה . בקשר לאמא שלך כשאת תעמדי על הרגליים תוכלי לעזור לה -קודם כל תדאגי לעצמך .

אני חושבת שאת בהחלט נימצאת בבעיה. לפי דעתי את צריכה ליצור קשר דחוף עם המישטרה.
זה מצב ממש נורא. אבל אני ממש לא ממבינה מדוע זה קורה(טוב אולי יש לך סיבות אישיות).
בכל מיקרה לפי דעתי עליך ליפנות יישר למישטרה.(כמה שזה קשה ולא נעים כי הוא אביך).
למרות הכל אני בטוחה שזהתקופתי, ומבינה שזה מצב ממש רע, אך בכל אופן כמה שזה קשה.(ואני יודעת שיש רגעים כאלו) אל תווטרי. אלו החיים שלך. אל תיתיעשי. אולי זאת לא סתם "שטוט", אבל אין דבר שביגללו תעבדי את חייך.
החיים שלך חשובים יותר מיכול דבר. אני רוצה לומר לך שאפילו לא תישקלי אפשרות כזו כמו להיתעבד.
ושוב איני יודעת בוודאות מה המצב האישי שלך בבית, אך בכל זאת אל תעשי מעשה שתטחרתי עליו כל החיים. או להפך תיגרמי לאנשים הסובבים אותך להיפגע.!!!!
"איני לא מיסתכלת על כל הסבל שיש, אלא על כל הטוב שעוד נישאר"- אנה פראנק. אל תיתיעשי.

אל תעשי שטויות,

איפה אמא, למה היא לא בתמונה ?!,

אם המצב חמור תתקשרי למשטרה...

ומסבירים לו מלב אל לב את הרגשתנו...

תישמאי טלי אינך רשמת אם כבר דיברת איתו. אך אם עוד לא אז זה הזמן לדבר. את צריכה לדבר איתו שיחה ממש חשובה וארוכה. לספר לו מה עובר עליך. ולא לת לו להיתייחס לזה כאילו וכלום לא קרה.

תפני לייעוץ נישואין,
לפעמים מישהו מהצד יכול לפתוח יותר את הלב או לעשות לבנאדם סוויטש במוח.
בהצלחה

ממה שאת מספרת ומסיפורים כאלה שואבים המון כוחות !!!,

זו גם הסיבה שיצאתי עם הסיפור האישי שלי החוצה,
על מנת לחזק אחרים ששקועים עמוק בבוץ.

מי ייתן ונשמע על סיפורים רבים כאלה,
על מנת שנחזק אנשים שצריכים אותם כדוגמא...

אני שמח ששאבת מכך כוחות...

אין מה לעשות,
אומרים שהקשר של אם עם בנה אמיץ וחזק יותר מכל קשר אחר, אמא זו אמא,
אבל זה לא אומר שבעלה או בן זוגה פחות משמעותי בשבילה.
ובכלל, אני נגד השוואות, כל קשר והייחודיות שלו...

ערב טוב. ישבתי עם ביתי על ספסל בשדרה. גבר אחד שמכיר אותנו התקרב אלינו , הביט בי ובבת שלי ואמר לה: "את זכית" אני לא בטוחה אם הבנתי נכון, האם התכוון לזה שהיא זכתה לאמא כזאת, זה משהו חיובי עלי??סליחה על התמימות ותודה על המענה.

כמו שהוא אמר,
זכית באמא שאוהבת אותך ודואגת לך,
כך אני מבין וזה לא מובן מאליו...

משמעויות של יחסים בין אנשים. את מביאה מספר דוגמאות: אם ובנה, אם ובתה, אמירות שונות של אנשים בקירבתך.
אם משמעות היא דבר שמעניין אותך, מדוע שלא תעשי זאת באופן רציני ומעמיק, במסגרת של טיפול למשל? זה יכול להיות מאוד מעניין עבורך.

אני לא רוצה לאבחן, אבל יכול להיות שמה שאתה מתאר הוא סוג של דכאון או מצב רוח ירוד שלאחר לידה.
תנסה לעזור כמה שאפשר, תצאו לפעמים, תחזירו את הטעם לחיים,
תנסו להיות גם קצת עם עצמכם עד כמה שזה קשה.

אני מבין שהיא אשה משכילה ובתור שכזו הייתי ממליץ לה לקרוא ולאסוף חומר באינטרנט על מה שהיא סובלת ממנו ואולי היא תבין שיכול להיות שעזרה מקצועית תסייע לה...

ככל הנראה אשתך באמת סובלת וחבל שהיא לא מוכנה לפנות ליעוץ פסיכולוגי. זו תופעה מוכרת בקרב נשים לאחר לידה.
אתה יכול להמשיך ולהפעיל עליה לחץ מתון, להגיד שאתה רוצה לעזור ולא יודע איך ולהציע שתפנו ליעוץ כי אולי אתה לא מבין מה אפשר לעשות ואיך לעזור לה ואולי ביעוץ יוכלו לעזור לכם למצוא דרכים להתגבר על הקושי. מצב כזה ידרוש ממך להיות עקבי, סבלני ויצירתי.
אתם לא חייבים לפנות דווקא לטיפול פסיכולוגי. אולי בקופת החולים יש שירות סוציאלי?
אולי יש לאשתך רופא או רופאת משפחה עליו או עליה היא סומכת? רופא/ת ילדים? אחות? רופאים מהדור החדש ילומדים להתמודד גם עם מצבים כאלה.
אל תרים ידיים ותבדוק מה אתה יכול לעשות כדי להקל עליה.

את מתארת תמונה בהחלט קשה. סך הכל את בת 26, ממש ילדה, החיים עוד לפנייך.... וכבר הספקת לעבור כל כך הרבה - התעללות, בגידות, חוסר תשומת לב ועוד ועוד. אין ספק שכרגע נשמע שמשבר הפרידה בהחלט קשה ויש לעכל ולעבד אותו, אך מהצד אני רואה המון צדדים חיוביים לפרידה הבלתי נמנעת הזו. הרי בגללו את נמצאת כל כך בתחתית , נמוך מזה אין, מכאן את יכולה לקחת את כל הלקחים שלמדת ולצמוח. ללמד את הילד שלך כיצד אמא שלו חזקה ומתמודדת.
הקשיים הכלכליים הם מציאות שצריך להתמודד איתה אבל את לא לבד שכן על שניכם לשלם את החובות ביחד ואת זה אתם צריכים לעשות בין אם אתם נשואים או גרושים.
בנוגע לילד, תמנעי את כמה שאת רק יכולה מלהכניס ולערב אותו ביחסים המתוחים שביניכם, הוא לא אשם ואין סיבה שהוא יחוש כך. אל תפלי לבור הזה ותבקשי עזרה בגישור - מהרווחה, אולי באינטרט יש שירותי גישור שיאפשרו לכם הסדרי משמורת.

היום את אולי לא רואה את זה אבל העזיבה שלו את הבית זה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לך משום שאת לא עשית את זה עד היום על אף שהוא נתן לך המון סיבות.
זאת ההזדמנות השנייה שאת מקבלת אני מאחלת ומקווה בשבילך שתנצלי אותה בחוכמה תוך שאת רואה את טובתך ואת טובת בנך.
בהצלחה

בעיקרון, אני נגד כל אלימות שהיא, מילולית כמו גם פיזית !!!,
אם הוא נוקט באלימות, תקחי את הרגליים ותעברי לגור עם ההורים וטובה שעה אחת קודם.

לא הייתי פוסל לפנות לייעוץ על מנת להציל את הנישואים,
השאלה אם יש עם מי לדבר,
אם לא, קחי את הרגליים ותעזבי כמה שיותר מוקדם.
בקשר לכל השאר, אל תחשבי יותר מידיי צעדים קדימה,
קודם תדאגי לשלומך ושלום ילדך. עם הזמן יפתרו גם יתר הבעיות.
אל תהססי להוציא גם צו הרחקה נגד בעלך, אם אין ברירה...

כדאי לך לפנות לקבל עזרה. את יכולה לפנות ללשכה לשירותים חברתיים במקום מגורייך, או לתחנה לטיפול זוגי ומשפחתי. השעה כבר מאוחרת ואני פרושת בשלב זה, אבל אפשר להמשיך לדבר מחר או במהלך החג.
תחזיקי מעמד

קודם כל אני מודה לך,
אני כרגע נמצאת כנראה בדיוק במצב של לפני המצב שלך. כך ש"הוידוי שלך" כנראה ממש מציל אותי. כמוך אני מנסה להצליח בכל ביחד: לגדל ילדים, להיות בת זוג מושלמת, להראות טוב בכל מצב, להצליח בלימודים ולהרשים ולהבריק בתפקידי הבכיר במקום העבודה. עכשיו די ! אני מרגישה כל כך סחוטה ומותשת, אני חייבת לעצור את המירוץ ופשוט לבחור מה הכי חשוב מבחינתי אחרת אני פשוט יגמר. עצתי: להוריד הילוך... צעד צעד לאט לאט תחזרי אל עצמך. תני לעצמך זמן להחלים, לביטחון לחזור, אל תחמירי עם עצמך, רצת מהר מידי והנפילה כואבת אבל זה לא אומר שלא תצליח לרוץ שוב ולהצליח בגדול. הציפיות שלך מעצמך, והביקורת העצמית שלך היו לך לרועץ. לאט לאט...

בניגוד למה שנהוג לחשוב, רכיבה על סוס היא משימה לא פשוטה. אפשר כמובן לעלות על סוס ולנסות לרכוב, אבל רוב הסיכויים שזה יגמר בנפילה לא נעימה.
נראה לי שזה מה שקרה לך: ניסית "לרכוב" על הסוס, אבל בעצם לא הייתה לך הזדמנות ללמוד איך עושים את זה והתרסקת. עכשיו את מתחילה לצעוד שוב, כואבת ודואבת.
אם זה מה שאת מרגישה, למה שלא תנצלי את ההזדמנות ללמוד איך להסתדר עם מורכבות החיים?
במיוחד אם את מרגישה שמה שעובר עלייך עכשיו מוזר ואפילו אולי מפחיד: כל הדיאלוגים הפנימיים, תחושה לא ברורה של אלימות, התשישות שאת מתארת.
נראה לי שכדאי לך מאוד לברר מה את עוברת.
רוצה שנחשוב ביחד איך את יכולה לברר מה עובר עלייך?

גם את העולם לא צריך לבלוע בביס אחד.

צעד אחר צעד, תנסי לבדוק מה מפריע לך ותנסי לפתור את הבעיות אחת אחריי השנייה.
אם את לא מצליחה לעשות זאת באופן עצמאי, אני ממליץ לך בחום לפנות לטיפול על מנת לקבל סיוע.
אני חושב שטיפול פסיכולוגי מוסיף לרמת ואיכות החיים.
לסיכום, צריך לפתור את הבעיות אחת אחת ולא לבלוע את כל העולם בואת אחת.
אני בטוח שעם הזמן כאשר תמצאי סיפוק בדברים שאת עושה ואוהבת, תחזור לך שמחת החיים...

למרות גילך הצעיר, את נשמעת בחורה בעלת מודעות עצמית. את מתארת מצבי רוח ירודים (אני לא רוצה להשתמש במילה "דכאוני" מכיוון שדכאון הוא הרבה מעבר למצב רוח ירוד), דאגות, בטחון עצמי נמוך, אי-שקט, חרדה חברתית ועוד. מעבר לכך, את מרגישה שמדובר באופי, או בקושי אישיותי.
אין סיבה לכך שתמשיכי לסבול ותתמודדי לבד. דבר ראשון, כדאי מאוד שתעשי בירור יותר רציני לגבי מה שאת מרגישה. כדאי שתפני לאיש מקצוע רציני להתייעצות, כמו שעושים כאשר, להבדיל, סובלים ממיגרנות חוזרות ונשנות.
נראה לך? את רוצה שנחשוב לאן כדאי לך לפנות?
אל תוותרי על הבירור הזה. לפני שאת שופטת את עצמך לחומרה, תעשי את הבירור ותשמעי חוות דעת של מומחה.

אתה באמת צודק וזה כבר קרה בדברים שאני מקבלת בהם סיפוק ההרגשה הזאת נעזבת ממני לקצת אבל עדין התחושה של האי סיפוק מהעבר והמדברים שלא עשיתי ופיספתי תמיד תיהיה ,והשאלה שלי איך מההרגשה הזו אני נפתרת כי אני מרגישה שלא עשיתי מספיק בעבר שלי שלא מיציתי וגם זה גורם לי להרגיש נחותה מאחרים גם בגלל ההיבט הזה ומעוד היבטים.(כפי שציינתי אופי וכדומה )

כל הפתרונות בתשובה הראשונה שלי,
בהצלחה...

יש לי כמה עצות בשבילך .קודם תנסי לעשות משהו שיתן לך סיפוק ותחושת ערך למשל התנדבות עם אנשים נזקקים .שנית תבדקי אם יש משהו מהעבר שאת צריכה לסיים ולא סיימת לפעמים מטלות מסויימות שלא סיימת נשארות לך בראש בתת מודה וגורמות לך לחשוב על הנושאים הקשורים להם ולגורם לך להלחץ מהם .אני גם מסכימה עם רונן שבאמת כדאי ללכת פרה פרה תנסי לשאול את עצמך מתי התחושות האלו מתחילות מה מעורר אותם ואז תמגרי את הגורמים להם אחד אחד .ולבסוף לדעתי מאד מומלץ שתנסי לבדוק בקטע הבריאותי אולי את אלרגית למשהו אולי כדאי לך לשנות את הרגלי האכילה והשינה במיוחד אם את אומרת שהתווית של האישיות הזאת זה משהו שתמיד היה בך - לכי על רפואה טיבעית תמיד כדאי לנסות משהו חדש.

אני מאמין גדול שגם בתוך הזוגיות חובה לשמור על עצמאות כלשהי.
אם את עושה ונהנית מדברים מסויימים גם ללא תלות בבן זוגך, את במצב טוב למרות שזו לא חובה,
אפשר לעשות גם ביחד דברים.
תבדקי אם את אוהבת את בן זוגך ואם את מוכנה להשאר איתו עכשיו,
אל תחשבי לטווח ארוך מידיי למרות שחשוב לדעת אם בן זוגך חושב על זוגיות באותו אופן שאת חושבת עליה.

הגיע הזמן לשיחה עם עצמך "יחסנו לאן" וגם עם בן זוגך,
שבו לתחליטו כמו זוג בוגר אם אתם רואים את העתיד עין בעין ואל תהססי לעשות ולשנות דברים שלא מוצאים חן בעינייך,
אם לא טוב לך, תעזבי, יש הרבה דגים בים...

מה שלומך?
את אומרת שהבעיה בזוגיות שלכם היא לא העובדה שהחבר שלך לא רוצה להתחתן, אלא שהקשר לא בריא עבורך.
את יכולה אולי לפרט יותר מדוע את מרגישה שהקשר לא בריא? למה את מתכוונת? אני צריכה להבין קצת יותר לעומק מה קורה כדי שאוכל לחשוב איתך איך לעזור לך להעלות שוב חיוך על שפתייך.
שיהיה לך המשך שבוע נעים והרבה חיוכים

מה שאת מתארת קורה לפעמים,
אם באמת רוצים ומעוניינים,
אפשר לפנות לייעוץ זוגי ולבדוק היכן כבתה האש.

צריך לשבת ולדבר ולברר "יחסנו לאן" עם בן הזוג,
להיות כנים ואמיתיים על מנת שלא נעשה צעדים פזיזים שנצטער עליהם לאחר מכן...

בוקר טוב לך,
מה שאת מתארת מאפיין קושי כמו בכותרת.

אני מציע לך לעשות שלב שלב, לאט לאט לעבור לבית החדש.
את יכולה לקחת את הדירה שהצבא נותן לך,
אבל תזכרי שהצבא לא מחייב אותך לגור בה.
אני מאמין שתוכלי לקחת בית בקרבת סבתך,
כך שתוכלי להתגורר בבית כשיתחשק לך ותרצי קצת פרטיות,
בשאר הזמן תשהי אצל סבתך.
כך ככל שיעבור הזמן תראי אם העצמאות מתאימה לך.
לא צריך לעשות את זה בואת אחת, אפשר לאט לאט...

נשמע שלמרות גילך הצעיר, עברת הרבה בחיים. היום את עומדת על סף בגרות והצבא מציע לך אפשרויות חדשות בחיים, אפשרות לצאת לעצמאות, לתפוס קצת מרחק מהמשפחה ולהתחיל לחיות את חייך. אני אומרת "לתפוס קצת מרחק", מכיוון שהמשמעות היא שאת תוכלי לשלוט יותר על כמה את מבלה עם המשפחה, מתי את עושה שבת אצל סבתא ומתפקדת על תקן "הפיליפינית" של המשפחה, מתי את נמצאת עם אחותך התאומה ומתי את נמצאת בדירה שלך וחיה את חייך. זה לא אומר שאת נעלמת או מנתקת מגע.
ואם את חוששת שיגנבו לך חפצים אישיים, במיוחד את הלפטופ, שזה חפץ לא זול, כדאי שקודם כל תבדקי מי השותפות שלך ואחר כך תחליטי מה את משאירה בחדרך ומה את לוקחת אתך לכל מקום. הרי היתרון בלפטופ הוא שאפשר לקחת אותו בתיק, בניגוד למחשב אישי...
חות מזה, עם כל מה שעברת, אולי כדאי שתפני לטיפול שיעזור לך להתחיל את חייך הבוגרים בצורה בשלה, מחושבת ומודעת יותר?
טיפול יכול לתרום מאוד להתפתחות האישית שלך. מומלץ בחום!!!

שלום לך!
לפי מה שציינת, מיצעד אחד את קצת יותר לא רוצה לעבור. אני מבינה אותך ואת זה שאת כבר גדולה ורוצה פרטיות, אך שימי ל איזו תחושה יותר חזקה. תנסי לימצוא את הדברים הטובים, במשהו מסויים.
ביינתים זה נידמה לך שאת רוצה את החופש שלך, אך נסי להבין לא רק מה את יותר רוצה, אלא, מה נישמע לך יותר הגיוני. מה נישמע לך יותר טוב, יותר נכון לעשות. תחשבי טוב טוב.
רק תידעי שאת תמיד יכולה לנסות לגור לבד ואז לעבור בחזרה עם מי שאת רוצה.
להיתראות!!!

אתן לך תשובה דומה לזו שנתתי לליאל,
שינויים והתחלות בחיים עושים עקב בצד אגודל ולא בואת אחת.

תתחיל בשלבים, לאט לאט תנגוס מהחיים ביסים קטנים,
בכל המישורים, עבודה, חברה וכל מה שבא לך...

בהצלחה...

ברוב האוניברסיטאות קיים שירות יעוץ לסטודנט. היעוץ יכול להתמקד בחלקים הנפשי ים(חרדה מפני העתיד למשל) ובחלקים הקונקרטיים (יעוץ בבחירת מקצוע, הכנה לקראת ראיון עבודה וכדומה).
כדאי לך לבדוק את האפשרות הזו ולנסות להתקבל למספר פגישות אצל איש מקצוע.

זה לא עובר לבד, הרבה מאוד צעירים מגיעים לאשפוזים ממושכים, לטיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים ארוכים מאוד ומבלים תקופות ארוכות במקומות כמו "כפר איזון".
לפי מה שאתה מספר החבר שלך נמצא במצב קשה וחייבים לקחת אותו בדחיפות לפסיכיאטר!!!
הנזק עלול להיות בלתי-הפיך!!!
דבר עם מישהו מהמשפחה שלו, הורים, אחים, דודים... כל מי שמבין עניין ותסביר לו את דחיפות הטיפול.
חבל. חבל שחיים של כל-כך הרבה אנשים נהרסים בעקבות חוויה רגעית וכל-כך מיותרת.

סמים ממוקמים בראש טבלת הגורמים לפסיכוזות ומחלות נפש שמאפיינות אותן.

אנשים לא מודעים לכך, אבל הסמים יכולים לגרום לפסיכוזות שונות, וזו אחת הסכנות העיקריות שבשימוש בהם.

מה שאתה מתאר מזכיר פסיכוזה (התקף פסיכוטי) מסוג פארנויה.

חברך חייב לפנות או להיות מופנה על ידיי בן משפחה לפסיכיאטר באופו דחוף !!!