פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום, אני צריכה ללכת לפסיכולוגית, אני יודעת ודוחה את זה בגלל הרבה בלבול, אני מפחדת לבחור במטפלת שלא תתאים לי. אני לא יודעת מה הטיפול הכי טוב למצבי ומתלבטת גם מול הרבה מטפלים אלטרנטיביים. אני פשוט לא יודעת מה יוציא אותי מהבעיה שאני נמצאת בה. הבעיה היא הקשר עם גברים. אני יודעת ממה היא נובעת, ואני עדיין רואה שלבדי אני לא מתגברת על העניין כבר שנים. שנים שאני חסרת תקשורת עם בני זוג ומנותקת רגשית. האם יש לכם עצה כיצד לבחור תחום טיפול ומטפלת?

אני בת 32 הכרתי בחור מקסים שיש ביננו כימיה זאת אחרי הרבה בחורים שהכרתי ולא מצאו חן בעיני אך מה שהורס לי זה שאני מתביישת בפגם שיש לו והוא גימגום. זה מפריע לי שהוא מגמגם אבל בעיקר אני מתביישת ליד אנשים שקשורים אלי למרות שעדיין לא הפגשתי אותו איתם. אני שונאת את זה שאני כה חסרת ביטחון ואכפת לי מה יגידו בנושא זה. האם לדעתך זה תמיד יפריע לי?

שלום, אני חווה בתקופה האחרונה משבר עם עצמי, מעין תהליך של חשבון נפש מאד גדול והרבה כעס ועצב, אני מפחד לאבד פרופורציות ולחטוף דיכאון רציני או פסיכוזה, אני מרגיש שאני עומד להשתגע כי המוח שלי לא מפסיק לעבוד, בייחוד בלילה לפני השינה. אני לא ישן טוב, אני מוטרד מאד ומרגיש שמשהו רע עומד לקרות לי. מה לעשות?

מהן הסיבות לכך שאדם איננו אוהב את עצמו? האם אדם שאוהב את אישיותו יכול להיות מוטרד כל הזמן מהחיצוניות שלו? כלומר אילו שכל הזמן עסוקים בלשפר את החיצוניות שלהם ובדרכים יותר קיצוניות: ניתוחים פלסטיים הם אוהבים את עצמם?

אני בת 35 רווקה. במקום שתענין אותי העובדה שאני רווקה ואין לי ילדים כל מה שמעניין אותי היא שיש לי עודף שומן וזה מפחיד להיכנס להריון בגלל ההשמנה, אני אוטוטו עושה שאיבת שומן ואני סביב זה כל היום. למה אני לא מוטרדת שאני רווקה ומחפשת להתחתן?

רוב האנשים שהם במסגרת -ובעיקר שאינם במסגרת משפחה חברה עבודה -נפגעו כך או אחרת מבחינה נפשית. לדעתי אף אחד לא יכול לפתור בעיות של אחר אלא האדם לעצמו.לא לקחת אחריות לא להחליט החלטות -איזה תוצאה נוצרת? התנתקות מהמציאות ? אם לא נלמד מהנסיון? אם לא נתמודד לבד? כיצד נשקם את יכולתנו לשרוד ולתקן את הבלתי נעים ונכון לנו?

שלום!
לפני כעשור בערך נהרג אחי בתאונה ומאז אני מרגישה כאילו חיי נעצרו...אהבתי אותו מאוד והיה לי קשה לראותאת הוריי בצער.כיום אני בת 26 ועדיין גרה איתם ולומדת לתואר ראשון. כשזה קרה, המשכתי ללמוד הייתי תלמידה טובה,הייתי בצבא,היה לי חבר ראשון בתקופת הצבא וקצת לאחריה שמאוד אהבתי וזה נגמר בגללי(היינו שנתיים יחד).ומאז אני מתקשה להמשיך הלאה,לא מסוגלת לתת למישהו לאהוב אותי..לא היה לי חבר רציני מאז ואני פשוט מרגישה אטומה.כלפי חוץ אני אדם שמח ומתפקד אך מבפנים כואבת ועצובה ולא ברור למה כי יש לי חברים,עבודה סבירה ובריאות.למה אני מתקשה להמשיך עם חיי האהבה שלי?אני כאילו מפחדת לחיות..בנוסף כולם מתחתנים סביבי בעוד שאני לא מצליחה בכלל להיות בקשר חברי.מה עליי לעשות?

יש לי חרדות חברתיות קשות. קראתי כמה ספרים בנושא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, הייתי אצל פסיכולוג כמה פגישות. הדברים האלו עזרו מעט, אבל עדיין קשה לי מאוד בחברה.

התחלתי החודש לקחת כדורים שהם נגזרת של פרוזק. אני כל היום בקונפליקטים עם עצמי האם לקחת אותם או להפסיק. האם במצבי כדי לי להמשיך?
תודה רבה

אמי טוענת שכל השנים לא קיבלה תשומת לב מירבית ואבי תמיד גונב את ההצגה באירועים חברתיים. לאחרונה החליטה לעשות מעשה נועז, התחילה לצייר והקימה תערוכה שמצליחה... . אני מצד אחד גאה בה, מצד שני היא אמרה לי שהיא תעשה את הכל בשביל לזכות באערכה ובתשומת לב מירבית, מה היא ילדה קטנה? היא עובדת מאד קשה מהשכם בבוקר עד השעות הקטנות של הלילה, ממעטת באכילה ובשינה, היא נמצאת בהיי, היא מאושרת, אך זה יכול להשפיע לה על הבריאות, האם בגילה זה לא התחרפנות להשקיע מאמץ נפשי ופיזי על מנת לקבל תצומי???? .תודה.

רציתי להתייעץ עם מנהלי הפורום ואף המבקרים בו.
אני יוצא עם אישה כבר כמעט שנה וחצי,אני גרוש בן 45 עם שני ילדים,אחד בן 17 והשני בן 11,החברה שלי בת 44 גרושה עם ילד בן 12.
האמת כייף לי איתה,היא מעניינת.
אנחנו מאוד מחוברים האחד לשני.
הבעיה היא כזו:שחברתי מאוד אוהבת לשתות אלכוהול,היא לא אלכוהוליסט חלילה,אבל אוהבת לשתות,3-4 פעמים בשבוע אנחנו שותים,אני שותה כוסית אחת וזהו זה מספיק לי,אני לא רוצה ולא צריך יותר מזה,היא לעומת זאת שותה אז שותה.
היא גם משתכרת,וכשהיא משתכרת היא מתחילה לדבר לא יפה(מאוד לא יפה)ומדברת גם בקולי קולות,מתנדנדת כזה מצד לצד,יש לה התפרצויות בכי גם,בקיצור תופעות של שיכורים לא סימפטיות.
מהתחלה זה היה כך.
מכיוון שאתה לא פוגש בחורה ומיד חושב על עתיד משותף אלה יותר מתעניין ורוצה להנות כך זה היה.
ומה לעשות שהזמן חולף ואתה מתאהב בה כי גם יש לה צדדים מצויינים,היא מעניקה ואוהבת ומפרגנת.
החשש הגדול שלי היה להכיר בינה לבין ילדי,יש לי פחד מהשתיה שלה ומהתופעות של השתיה,ובהתחלה פשוט לא הבאתי את זה בחשבון,אמרתי נראה מה יתגלגל.
בנתיים לפני חצי שנה היכרתי את בנה,זה היה אקראי לגמרי אך מכיוון שקרה אז נחשפנו האחד לשני,ילד מקסים(אגב הוא שונה שאימא שלו שותה ושתויה-ואני מבין אותו)
לאחרונה היא מאוד ממורמרת עלי שאני לא מכיר בינה לבין ילדי,מצד אחד היא צודקת,אנחנו יחד שנה וחצי,ובעצם היא לא מכירה את סביבתי,מפחיד אותי העניין שהיא תשתה ותתחיל עם ההתנהגות הזו.
אמרתי לה את זה והבסרתי,היא נעלבה אך הבינה והבטיחה להשתנות,אבל זה לא הישתנה,שוב שוחחנו ואף היתה מריבה והיא שוב הבטיחה ושוב חזר על עצמו.
לאחרונה היא באמת קצת מנסה להמעיט אבל זה לא ממש מצליח לה,כשהיא שותה אז היא שותה.
מפחיד אותי לחשוב שהילדים יחשפו לזה(אפילו במקרה),אני אפילו מרגיש איזו בושה עם זה.
גם עם החברים שלי זה ככה,אני לא נפגש איתה עם חברי,כי הם גם שותים לא מעט(אבל לא משתכרים-רק בשביל הכייף)אבל אני יודע מה קורה איתה כשהיא מתחילה היא לא מפסיקה.
בחברת חבריה זה נהוג לשתות,כולם משתכרים והכל שמח,אצלנו זה לא ככה,וזה לא נוח לי לחשוב ככה.
מכיוון שהיא הבטיחה המון פעמים שתפסיק עם זה והיא לא מפסיקה(אני הפסקתי לשתות איתה בתקווה שזה יפסיק גם אצלה).
מה עלי לעשות,האם עלי להמשיך עם הגישה שלא להפגיש בינה לבין ילדי?או האם עלי להתפשר בעניין ולראות לאן זה מוביל(לפי גישתה)?
תודה.

שלום רב,
אני שוברת שיאים בלרדת על עצמי. אני עושה את זה מהבוקר עד הלילה.
מציבה לעצמי סטנדרטים גבוהים מתאכזבת מאוד כשלא מגיעה אליהם
לא רוצה לוותר לעצמי ולהוריד את הסטנדרטים (הם לא באמת גבוהים...
)
אני במירוץ "עם עצמי ולא מצליחה לצאת ממנו. וגם על זה כמובן מועברת ביקורת.
תחושת האני דפוקה מלווה אותי כמעט בכל דבר.
אני ממש משתגעת מעצמ י. מה עושים ומהיכן זה נובע?

הכל חרא. אין בעולם הזה שומדבר טוב או יפה
בזמן האחרון אני מרגישה שאני ממש הולכת ומשתגעת. בצורה שעד עכשיו בחיים לא הרגשתי ככה
כאילו אני באמת מתחרפנת ובסוף אני אהרוג את עצמי
אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות יותר. עזרו לי
תודה...

הבת שלי בת 22 סובלת מדכאון היא היתה מטופלת בתרופות פרפאנן וטיפול פסיכולוגי אבל החליטה שהיא לא רוצה להמשיך יותר. בזמנו איבחנו אותה מניה דיפרסיה כי היו לה תגובות שהתאימו לכך אבל אני רוצה לציין שכל זה קרא כבר לפני חצי שנה כתוצאה מלקיחה של סמים. כרגע היא במצב שהיא נורא רוצה להתחיל הכל מחדש אבל מאד קשה לה היא חוזרת כל הזמן על אותו דבר שהיא רוצה למחוק את העבר כאילו לא היה חברים שמנסים ליצור קשר היא דוחה . הדימוי העצמי נמוך היא שמנה מאד מהתרופות . היא כל הזמן לבד אני אמא שלה אבל כבר איבדתי את הסבלנות אליה מה עושים?

שלום רב
שמי מיכאלה בת 29 נשואה + 2 מצבי עם בן זוגי הוא מאוד רע. אנחנו לא מתפקדים כזוג בכלל. הוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו וכתוצאה מכך אני נפגעת , זה מאוד קשה לחיות במצב כזה.בנוסף אני לא עובדת פוטרתי מעבודתי לאחר הלידה . פשוט הכל מטמוטט לי מתחת לרגלים ואינני יודעת כבר מה לעשות . אז אני פשוט לא עושה כלום. מהסיבה שנמאס לי לעשות ולקבל כלום בפרצוף. זו תקופה ששום דבר לא מסתדר אפילו עבודות אני לא מצליחה למצוא. שלחו אותי למבחנים מאחד העבדות אבל לא עברתי אותן כי הראש שלי ממש טאום אני לא מסוגלת לחשוב אפילו. אני בחורה אקדמאית עם ראש אבל מרגישה תקועה ללא יכולת להתקדם. אינני יודעת איך להמשיך מפה. אין לי כבר כוח לכלום, הילדים שלי שאותם אני מגדלת בעצמי, בעלי כמעט ולא בבית וכאשר הוא מגיע הוא אוכל והולך לישון, הם האור והחיים שלי. למענם אני עושה הכל. איני יודעת מה לעשות אשמח לקבל קצת עידוד. יש לציין כי ילדתי לפני 6 חודשים ולא אין לי דיכאון אחרי לידה או אולי אפילו לא מודעת לכך. הרגשתי מצויין עד שבעלי נכנס לסרטים שהוא רוצה לעזוב. מבחנתי שיעזוב היום אני רוצה לחיות בשקט, אם יהיו לי חיים שקטים אוכל אפילו למצוא עבודה בשקט, הראש שלי פשוט לא מתפקד,
אשמח לעידוד או לעיצה מה לעשות שהמצב יישתפר.

אני כבן 40 גרוש+2,התגרשתי לפני שלוש שנים לאחר 14 שנים.לפני שנה היכרתי אישה בת 43,שגם היא היתה כבר גרושה שנה לערך.ניתן לומר שהיא התחילה איתי,היגעתי למשרדה בעניין מסויים(לא היכרתי אותה קודם) וכך היא דאגה לשמור על קשר(כך גם היא סיפרה לי מאוחר יותר שמאוד מצאתי חן בעייניה),והאמת היא שבאותה תקופה אפילו לא היה לי בראש מערכת יחסים.
וכך התחלנו להיפגש והפכנו לזוג.
היו לה לא מעט בעיות כאלה ואחרות לאחר בגירושין,גם עזרתי לה לא מעט ואני רואה בזה דבר טוב והגיוני,גם הבנתי באותה תקופה שיש לה קצת בעיות אישיות,אם לומר היא קצת סבלה מחוסר תשומת לב(מבעלה לשעבר שהיתה נשואה לו 16 שנה).
אני חושב שדי הירעפתי עליה חיבה וחום בתקופה הראשונה ובשלב מסויים ואני לא יודע לומר בדיוק למה,היא הרתיעה אותי קצת בהתנהגות שלה וקצת הלכתי אחורה,שוחחנו על זה והיא הסבירה לי שכתוצאה מכל השנים שלה כנשואה אז יש לה התפרצויות וחוסר ביטחון ואפילו אמרה שהיא קצת נודניקית לפעמים.
מה לעשות שאני לא לוחץ על הכפתור והופך חזרה להיות המחזר הלטיני,זה לוקח לי קצת זמן.
היא מאוד השתדלה וחיזרה ועבר קצת זמן וחזרתי לעצמי.
ומה קורה?שמתי לב שכשאני מרעיף עליה אהבה(מופגנת) ודאגה ואכפתיות וכו' היא לוקחת את זה כמובן מאיליו ובאיזשהו מקום אפילו "תופסת תחת"(ביטוי מצחיק אבל אין לי אחר),וכשאני מוריד(בכוונה)את הרגל מהגז של האכפתיות והחיזורים והדאגה כלפיה היא נכנסת אפילו לפניקה וחוזרת למוטב.בשלב מסויים אפילו ניסיתי את זה במכוון כי היה נראה לא טבעי,אבל זה בדיוק ככה.
דיברתי איתה והיא אומרת שזה לא נכון בכלל,ושוב עשיתי ושוב זה ככה.
אני לא אדם עם ניסיון עשיר במערכות יחסים עם נשים,לפני נישואי היתה לי חברה מתקופת הצבא 3 שנים,לאחר מכן גרושתי שאיתה התחתנתי,מעולם לא היו לי מערכות יחסים במסגרת הנישואים שלי,לא בגידות ולא סטוצים ולא כלום(מה לעשות,אמת אולי כואבת ולא גברית במיוחד......)
זה קצת נראה לא טבעי שאדם שמקבל חום ואהבה והמון דאגה מתייחס לזה כמובן מאיליו ואפילו "תופס תחת" ומאידך כשאתה מתרחק הוא נלחץ.
אולי אני טועה מתוך חוסר הניסיון שלי,ואולי לא.
הייתי מבקש לשמוע את דעתכם,זה עשוי לעזור לי לראות תמונה טובה יותר.
תודה.