פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

אהלן,

לפי מה שאת מתארת, כנראה שיש משהו שלא נותן לך מנוח.
אני ממליץ בחום לדבר עם בעלך ולפנות לטיפול זוגי קצר טווח,
על מנת למצוא מה כל כך מטריד אותך.

בכל מקרה, אני גם ממליץ לך אולי לעשות דברים שעושים לך טוב,
אולי לחפש איזה עיסוק מעניין, התנדבות בשעות הפנאי,
חוג נחמד וכל דבר שתרגישי שאת ממצה את הפוטנציאל שבך...

בהצלחה...

זה באמת נשמע שאת סובלת מעייפות קשה.
מה קורה אחרי שאת מתעוררת משנת אחה"צ? מתי את הולכת לישון? יכול להיות שאת הולכת לישון מאוחר ואז עייפה במהלך היום וחוזר חלילה.
ועוד דבר, יכול להיות שהגורם לעייפות ולמצב הרוח הרע הוא נפשי , אבל לפני כן צריך לשלול בעיות גופניות, כלומר, לעשות בדיקות גופניות מקיפות. עשית את זה?

אתן לך דוגמא לעייפות שלי:
אתמול כאב לי מאד הגב התחתון, כנראה נטפס, לא יכולתי לשבת רק לשכב, וכשנישכבים כמובן נרדמים, כך קרה שיישנתי מהשעה שלוש בצהריים ועד לשעה חמש וחצי, ושלא תחשבי הלכתי לישון בסביבות עשר עד שבע בבוקר.
מה יהיה?
עשיתי בדיקות לפני חצי שנה והן היו תקינות פרט לכולסטרול מעט גבוה שאומלץ לי לעשות דיאטה, ואין לי בכלל על מה לדבר, אני לא מחזיקה בדיאטות, אוכלות גרוע, כמעט בלי פירות וירקות, רק לפעמים, כמעט בלי שטויות, לפעמים סוכריה שתיים ליומיים שלושה. אבל מקפידה על סהדוויץ בבוקר וארוחת צהריים .
בכל אופן העיייפות גומרת אותי, לפני 4 שנים היה לי CMV ואומרים שזה לא חוזר. מה ניתן לעשות?

כלומר, ישנת סה"כ 11 שעות ביממה. זה המון!!!
איך את מרגישה בבוקר כשאת מתעוררת? רעננה ומלאת אנרגיה? עייפה?
מה קורה עם האוכל? מה שאת אוכלת זה כריך בבוקר ועוד משהו בצהריים? זה הכל? את יכולה לפרט יותר? כולל גובה ומשקל.
מדוע נתפס לך הגב? את סובלת מבעיות גב או מבעיות גופניות אחרות?
ודבר נוסף וחשוב, חסכי לי חיפוש באינטרנט. מה זה CMV? ??

אתחיל מהסוף להתחלה,
CMV זה הסוג השני של המונו,EBV, אך קשה יותר ולא חוזר כמו המונו הנפוץ. רופאת הנשים שלי התייחסה אל זה כאל אדמת, אם הצלחתי להסביר, מאז אני נראת כך- ירודה ויורדת, אולי זו הלידה הראשונה? אינני יודעת.
לאחר שאני ישנה כ"כ הרבה אני מנסה להיות רעננה אבל ב-11 בבוקר זה שוב משתלט עלי ואני סוחבת עד ל-3-4. ושוב הולכת לנוח וחוזר חלילה.
הגב- שוב מאז הלידה, לפעמים מציק לי, פעם אמרה לי רפלקסולוגית שזו בעיה בתימכה , מאז זה השתפר, ועכשיו כשהתחלתי טיפולי פוריות פתאום כך נטפס לי הגב אחרי שגמרתי עם הווסת, לא יודעת מה לחשוב כי עבר שבוע ושום משחה לא עוזרת וגם לא בקבוק חם. ואני מיואשת...
בקשר לאכילה כך אני אוכלת מאז ימי נערותי, לפעמים עודקצת, פרי פה חטיף שם, ולמשך השבוע הקרוב לא נוגעת בממתקים ובפירות, ירקות רק בסלט, או מבושלים, בקיצור " מפונקת".
גובה:1.60 משקל: 72 ק"ג
הילה, אני מתנצלת על האורך ועל זה שאני משגעת אותך, אבל את מעודדת אותי בתשובותיך ובהתענינותך,
תודה מראש.

פעמים רבות קורה שאחרי מחלות כמו מונונוקלאוסיס מתפתחת תסמונת כרונית הנקראת CFS: תסמונת העייפות הכרונית. יכול להיות שאת סובלת מהתסמונת הזו וזה מסביר את העייפות, הקריסה והמצב הכללי הירוד בו את נמצאת.
אם את מעוניינת לברר את הנושא לעומק, יש רופאה אחת בארץ שמתמחה בו, שמה גליה רהב והיא מקבלת באופן פרטי בירושלים. תוכלי לקבל החזר מהביטוח המשלים על התשלום. כדאי לך מאוד להתייעץ אתה, אבל תצטרכי לעשות קודם כל בדיקות דם מקיפות. תעשי חיפוש קטן באינטרנט, אני בטוחה שיש עליה המון חומר ואם תרצי את הטלפון במרפאה, תגידי לי ואתן לך אותו.
הטיפול בתסמונת כולל טיפול תרופתי נגד דיכאון, תזונה מאוזנת (!!!), פעילות גופנית מתונה ושהות מחוץ לבית, באוויר הצח. בקיצור, שינוי באורח החיים.
במקומך, הייתי שוקלת את נושא טיפולי הפוריות עד להתאוששות. את צריכה לעשות לעצמך קודם כל טיפול 10,000 ורק אחר-כך תוכלי לדרוש מהגוף להתמודד עם טיפולים הורמונליים, הריון, לידה וטיפול בתינוק.
בהצלחה יקירתי

הילה, את מאבחנת 10!
הזדהתי מאד עם הנאמר באתר שמציין את התופעה, ואכן אני שוקלת עם לגשת לרופאה שהזכרת, אשמח אם תתני לי פרטיים עליה, והאם יש קופות שהיא בכ"ז מקבלת דרכם?
מה התואר שלה? מה העיסוק המקצועי שלה ועוד??
יישר כחך לעד,
בשורות טובות

ואני באמת מקווה שנצליח לעזור לך.
ד"ר גליה רהב היא המומחית מס' 1 בארץ למחלת העייפות הכרונית (המכונה גם "מחלת היאפים") CFS. היא מומחית למחלות זיהומיות, מיקרוביולוגיה קלינית ורפואה פנימית. ד"ר רהב מופיעה הרבה בתקשורת בתחומי המומחיות שלה והיא מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בביה"ח תל-השומר.
ככל הידוע לי היא לא עובדת בקופ"ח, אבל מכיוון שהיא מנהלת מחלקה, אפשר לקבל החזר עבור הביקור דרך הביטוח המשלים (למשל: כללית מושלם) במסגרת התייעצות עם רופא מומחה.
הטלפון במרפאה שלה בקניון מלחה בירושלים: 02-6799588. מספר הפקס: 02-6789055
קחי בחשבון שהיא מאוד עמוסה ויש סיכוי שהתור לא יהיה מהיום למחר.
האינפורמציה שקיבלתי מאנשים היא שהמזכירה במרפאה מאוד אנטיפטית, אבל ד"ר רהב רופאה מצויינת ואדם מקסים. כל מי שהפניתי אליה היה מאוד מרוצה. אני מתארת לעצמי שאת יכולה למצוא הרבה חומר עליה באינטרנט.
אני מציעה שתבקשי מהמזכירה לשוחח עם ד"ר רהב ותסבירי לה שמדובר בפגישה לצורך אבחון, מכיוון שיתכן שאת סובלת ממחלת העייפות הכרונית ואת מבקשת לדעת האם את צריכה לעבוד בדיקות דם לפני הביקור, כדי שתוכלי להגיע לביקור עם החומר ההכרחי לצורך האבחנה.
אני מאחלת המון הצלחה ומקווה לשמוע מימך עדכונים בהמשך.

תודה לך, אני באמת אתקשר אליה ומקוה לעדכן אותך בהתקדמות,
מאז תשובתך, אני לא זזזה מהאינטרנט, שואבת ממנו המון חומר ולצערי גם מזדהה איתו.
אתמול כל היום היו לי דמעות בעיניים. פתאום כל התסכול והלחץ השתחרר לי. התביישתי לשבת בעבודה ככה. התחלתי להבין שאין לי בעיה נפשית ואני לא בדיכאון, אלא זו מציאות שתחלוף, ומקווה כמה שיותר מהר, בע"ה. את ממש שליחה של ה' אפילו בלי להכיר אותך, תבורכי משמיים!

דרך אגב היא מופיעה ברשימת הרופאים בקופ"ח מאוחדת כרופאה למחלות זיהומיות. מקווה שיהיה לי יותר קל אפילו מהקופה.

לא ידעתי שד"ר רהב עובדת גם עם מאוחדת. טוב לדעת.
זה טוב שאת מחפשת חומר באינטרנט, אבל תזהרי מלהגזים עם זה. אחת הבעיות באינטרנט היא שיש הרבה מאוד דיסאינפורמציה וצריך לדעת לסנן חלק גדול מהנתונים. העיקר שהבנת את העיקרון וחכי להתייעצות עם ד"ר רהב. בואי נראה מה היא אומרת.
אני מאוד מחכה ומצפה לשמוע מימך עדכונים.
שבת שלום לך "אנונימית" והמון הצלחה

שלום,
אני אומנם לא הכי מתנסאת במערכות יחסים, אהבה וכו' בגלל גילי (17), אבל האם ניסית לצאת עם גברים אחרים? לפחוט לנסות להתחיל עם אחרים?
אני יודעת שזה קשה, להמשיך הלאה, ולנסות לשכוח....אבל אם תמצאי סתם משהוא, גם אם לא תרגישי חזק כלפיו, אם בכלל, אוליי את תצליחי קצת לצאת מהמחשבות והגעגעוע לאקס שלך, זה יתן לך משהו להתרכז עליו- חבר חדש..
אם לא ניסית חבר חדש, או סתם להסתכל סיביבך על הפופולציה הזכרית שבאיזור, אוליי כדאי שתנסי? רק לנסות, אם לא ילך, אז לא...
כל מה שאני יודעת, זה שזה בטח יעזור לך קצת להוציא את הראש ממחשבות על האקס, לפחוט קצת...ואוליי יעזור לך להתקדם הלאה, ואפילו אם תהיה שמחה זה יעודד אותך לפחוט להמשיך..
את נשמעת לי מפוחדת קצת אוליי להמשיך הלאה..? אם כן- אל תפחדי, יש הרבה דגים בים, כמו שבטח שמעת הרבה מאוד פעמים..

כל זה אוליי לא יגרום לך לשכוח את האקס, אבל בטח אוליי קצת יעודד אותך, ויראה לך שיש לאן להמשיך..

מקווה שלפחוט קצת עזרתי, למרות ניסיוני האפסי חח..
דנה.

את הראשונה שהעזה לענות להודעה שכתב מישהו אחר!
המשיכי כך, זה היה מעולה!!!

X מיתולוגי הוא בעיה רצינית,
קשה מאד להתנתק ממנו/ה.

אני ממליץ לך בחום למצוא תחומי עניין שמעניינים אותך,
לצאת, להכיר ולהחליף את מחשבות ה- X במחשבות אחרות וחיוביות.

הכי קל בעולם לחזור לאן שהיה לנו טוב פעם,
אבל לפעמים בחיים אין ברירה וצריך להמשיך הלאה...

אני לא בטוח שאת צריכה טיפול,
למרות שטיפול לדעתי עושה טוב מאד ומעלה את איכות החיים...

כמו שאת רואה רק עכשיו ראיתי את מה שכתבת, אז כבר היית בפגישה אצל פרופ' גרינהאוס.
איך היה ומה שלומך עכשיו?

וואלה מתסכל שאי אפשר להגיב למרות שנורא נורא רוצים...

יש לי המון שאלות:
נסי לחשוב מה עזר לך בטיפול הזוגי ומדוע הרגשת טוב יותר.
יש לך מושג?
ברור שלשבת כל היום מול המחשב כשאסור לדבר וכו', זה דבר לא קל.
כמה שעות ביום את בעבודה?
מתי את חוזרת הביתה ומה את עושה כשאת חוזרת?
מה את עושה בסופי השבוע?
מה גורם לך הנאה בדרך כלל? מה את אוהבת? איזה יום בשבוע את הכי אוהבת? מה את עושה ביום הזה?
יש לך תשובות? אשמח לשמוע ממך.

תשמעי סיפור,
אני הייתי נשוי "באושר", 10 שנים עם אותה בחורה,
ואז יום אחד הכל נגמר, כאילו לא היה כלום...

בגיל 32 התחלתי מחדש, כך שאנחנו לא שונים בהרבה,
מה זה שווה שמכירים מישהי/ו אפילו 20 שנה
ובסוף נפרדים ואין כלום ?,

אז תסתכלי על הצד החיובי,
עשית המון למען עצמך, עכשיו את מספיק בשלה להתחיל מחדש,
יש לך את כל החיים לפנייך,
קחי את הזמן ואל תהססי לנסות,
עד שתכירי את החבר הטוב איתו תוכלי להמשיך בחייך ולא לבדך...

לכאן מגיעים הרבה אנשים בודדים.
אז ברוכה הבאה ואני מקווה שנמשיך לשמוע מימך ושלא תשכחי אותנו.
מידי פעם יש תקלה במערכת, אבל באופן כללי, אנחנו כאן.

פשוט הייתה כאן תקלה...


לא בטוח שהעצה שלי טובה משל אחרים...
לפי דעתי את צריכה למצוא את שורש הרע, טיפול זוגי זה טוב ויפה על מנת להגיע לתובנות זוגיות,
אבל בטיפול פרטני את יכולה להגיע לתובנות אישיות.

אני לא בעד להחליף מקום עבודה כל כך מהר,
אני גורס כי ניתן ורצוי למצוא ולשפר במסגרות קיימות,
לפניי שהולכים ומחפשים מסגרות אחרות.
ממליץ לך לדבר עם הבוסים שלך על הרגשתך ועל רצונך להתפתח ובכלל כל העולה על רוחך,
כמובן ברוח טובה ובלי איומים.

ואם זה לא יעזור, אז תתחילי לחפש מקום אחר,
אבל אל תעזבי לפניי שמצאת מקום חדש,
עדיף להשאר עם ציפור ביד משתיים על העץ...

ובקשר להריון, סבלנות,
ואם זה לא עוזר תמיד יש דרכים מלאכותיות אחרות בשלבים שונים של חומרת מצב...

אבל מה שכתבתי נקלט משום-מה תחת ההודעה על תקלה. תסתכלי שם.

את יודעת, יש תקופות קשות בחיים ונורא חשוב לדעת לקבל עזרה, אפילו לדרוש עזרה.
נראה לי שקצת קשה לך לדרוש את העזרה שאת צריכה ואת מפנה אצבע מאשימה כלפי עצמך. דבר ראשון: את לא אשמה. את לא בחרת במצב הזה. הוא "נפל" עלייך. אם היית יכולה לבחור, היית בוחרת להמשיך להעניק לילדייך ולמשפחתך. לכן אין לך מה להתבייש מלבקש את העזרה שאת צריכה כרגע. את אפילו חייבת לעשות את זה, למען הילדים.
תחזרי לרופא הפסיכיאטר. אני לא יודעת אם את הולכת אליו לבד, אבל כדאי אולי שיהיה איתך מישהו שיכול לעזור לך לתאר את המצב. אני מניחה שהרופא עובד במסגרת מרפאה לבריאות נפש?
אם כן, את חייבת לדבר אתו ולבקש עזרה מאדם נוסף: פסיכולוג/ית, עובד/ת סוציאלי/ת במרפאה. מישהו שיוכל לחשוב איתך מה הדבר הנכון ביותר עבורך כרגע. לראות איך את מתארגנת עם הבית והילדים, ממי אפשר לקבל עזרה וכו'...
אפשר לחשוב על המון דרכים להפוך את המצב לסביר יותר, עד שימצאו את הטיפול שיעזור לך ובלי שתרגישי כל-כך הרבה אשמה.
תארי לעצמך שהבעיה הייתה גופנית: אם אמא שוברת רגל, עוברת ניתוח וכו', מתגייסים ועוזרים, לפעמים זו המשפחה, לפעמים אפשר לקבל סומכת מלשכת רווחה, יש כל מיני פתרונות.
זה בדיוק אותו הדבר במקרה שלך.
אז למי את פונה?

ביום ד', בשבוע הבא! כבר ניסיתי כל-כך ברבה דברים, שיחות עם פסיכולוגים כאלו ואחרי.כבר שנים שאני נמצאת אצל העו"ס עודד אביגדורי שהוא מדהים, מוכן ורוצה לעזור מכל ליבו (האיר אותי בהמון מובנים-אין לי מילים לתאר את חוכמת-החיים שלו ואת דרך ראיית הדברים, ממקום כל-כך נקי ואמיתי). העניין הוא שהבעיה לא נראית לעין, את יודעת אם זו היתה בעיה עם לב וכו..אז יודעים מה הבעיה או לפחות מנסים בדרכים הקונבנציונליות.במקרה שלי, אני וכל הסובבים אותי, בעיקר אני לא מבינה ולא יכולה לתפוס את שורש הבעיה, מה שמאוד מתסכל, אתה בעצם מרגיש שיש בגוף משהו המסרב לעשות שינוי וזה דבר שיכול לתסכל/לשגע...התחיל בגיל העשרה ובשנה האחרונה הדרדר למצב קשה ביותר.
אני מודה לך מאוד על התייחסותך! בקשתי מד"ר גרינשפן הפסיכיאטר שיכתוב חוות-דעת וכמו כן מעודד|(הנ"ל) בכדי לא לבזבז המון זמן על ה"סיפור" שלי. כולי תקווה שתהיה איזו פריצת-דרך, או קצה קוצו של אור-אני מפחדת מהזמן-כמה זמן זה יקח-כבר אין לי אויר-כל הנסיונות של טיפולים שונים, תרופות וכו...אני חייבת להעזר בסבלנות כי אין ברירה הזמן נע כל הזמ, וכמה שפחות לחשוב על זה, אלא להתרכז בכאן ועכשיו, זו עבודה מתמדת על הראש (מיינד) שכבר מאוד עייף, אבל אין לי ברירה אני חבה זאת לי ולמשפחתי-חזקי ואימצי! זה בשבילי-ושוב תודה.

ולא יכולתי לענות לך.
ככה זה בחיים, נכון? לא הכל הולך כמו שמתכננים ורוצים.
מה שלומך?
איך הסתדרת באותו יום בסופו של דבר? הצלחת להכין משהו לאכול למרות כל העיכובים?
אני מקווה שכן וגם אם לא הצלחת - זה לא נורא. החשוב ביותר זה שתשמרי אנרגיות כדי להיות עם הילדים ולהינות איתם. אפשר לעשות פשרות בכל מה שקשור לאחזקה ולתחזוקה של משק הבית. לא הכל חייב להיות טיפ-טופ. אפשר לא לבשל אם מרגישים לא טוב ועל אחת כמה וכמה אם יש סתימה בכיור...
אני מבינה שתפגשי עם הפסיכיאטר לחוות דעת נוספת רק ביום ד' הבא, אם זכרוני אינו מטעה אותי.
נראה לך שתוכלי להסתדר עד אז? או שאולי עדיף בכל זאת שתגשי למרפאה שלך ותראי מישהו?
מה את אומרת?

כנראה שאין ברירה, ואת חייבת להבהיר לבעלך את המצב.
את חייבת לתפוש איתו שיחה,
חשוב שהשיחה תהייה על מי מנוחות. תגידי לו בדיוק מה שאת מרגישה וחושבת,
תבהירי לו שאת גם חלק בעניין. אני לא חושב שאת צריכה טיפול בזה שאת עומדת על שלך.
תהיי חזקה ותבהירי לו את עמדתך...

כמו שאמרת, את בעיר חדשה,
ולא יוצרת בקלות חברויות. אני מכיר הרבה אנשים כאלה (ביניהם אני...:-) ).
זה אומר שאת לא מתפשרת בקלות ולא "מתחילה" עם כל אחד/ת.

את יכולה גם לצאת למועדונים, פאבים, קניון ואני בטוח שעם הזמן תצרי קשרים חדשים,
שכנים, עוברי אורח.
אני חייב להגיד לך שיש לך נושא משותף להרבה בודדים במצבך,
אני רואה אינספור בעלי כלבים שמטיילים עם כלביהם לבד.
אני בטוח שגם את, זו הזדמנות פז להתחיל לנהל סמול טוק בעניין גידול הכלבים...

אז אני שמחה שאת כאן איתנו ומצטערת שלא יכולנו לדבר קודם, אבל כמו שכבר הבנת, היתה תקלה במערכת.
נשמע שאת חיה בעיר הגדולה. תל-אביב?
אם ניחשתי נכון ואת בת"א ויש לך כלב, תנסי בילוי יום שישי בפארק הירקון "גני יהושוע" ליד הגולפיטק. יש שם מפגשים של בעלי כלבים וגם אם את לא תהני, אז לפחות הכלב שלך יהנה מקצת מרחב מחיה ואווירה טובה. מומלץ!!!

בואי נחשוב על זה רגע יחד: נניח שהייתי מספרת לך על אדם שסובל מבעיה, אבל חושב שהוא בסדר ושבעצם הבעיה שלו קשורה לסביבה הקרובה. למשל, בואי נניח שהוא מקפיד מאוד על ניקיון ועסוק כל הזמן בשמירה על ההיגייניה בסביבתו. הוא בטוח שהקרובים מזהמים את הסביבה ועסוק כל הזמן במאבקים איתם כדי לכפות עליהם להתרחץ, לעבור חיטוי וכו' וכו'. כמו מייקל ג'קסון לדוגמא. בינתיים, הוא גורם לסביבה הקרובה (אשתו, המשפחה, הילדים) סבל רב. מה היית אומרת לאשתו? בעצם, גם לה יש בעיה, כי בעלה מתעלם מהסבל שהוא גורם לה וחושב בעיקר על עצמו ועל הצרכים שלו וגם מאשים אותה בכך שהיא הדורם לסבל: היא הרי מזהמת את הסביבה. ניטרלתי את גורם המחלה בכוונה, כי זה לא משמעותי אם האדם עושה את זה בכוונה ובאופן מודע או כתוצאה מהמחלה שלו. מה שחשוב, זה שהאנשים הקרובים ביותר סובלים. גם כתוצאה מההתנהגות עצמה וגם כתוצאה מההאשמות המוטחות בהם. אז הקרובים צריכים טיפול או לא?
אשמח לשמוע את דעתך.

את מנסה להגיד מה שאני כבר בעצם יודעת, שהוא החולה מבין שנינו והוא צריך טיפול?
אבל אני רוצה לדעת אם יש לזה "תרופה" או יותר נכון לאמר-ריפוי?
האם זה יכול להגיע ממני אליו או שאני מתאמצת לחינם כי אם זה לא בא ממנו זה לא שווה דבר?
עדנה.

קראתי שוב את תשובתך.
נראה לי שגם אני צריכה טיפול .
עדנה.

בקריאה השנייה ראית משהו שלא ראית בקריאה הראשונה: מי שצריך טיפול הוא לא רק זה שמוגדר כחולה. ברוב המקרים, מי שנפגע וסובל זו דוקא הסביבה הקרובה, בעיקר המשפחה.
טיפול טוב יכול להיות מקור לתמיכה, כך שלא תהיי כל-כך לבד עם כל מה שאת עוברת ובטיפול תוכלי לחשוב יחד עם המטפל/ת על מה שאת עוברת, על מה שכל המשפחה עוברת ואיך ממזערים את הפגיעה והנזק.
אני לא יודעת איפה את גרה, אבל בכמה ערים בארץ נפתחו לאחרונה מרכזי תמיכה למשפחות של עמותת אנוש: בתל-אביב, אשדוד וחיפה. במרכזים אפשר לקבל יעוץ ראשוני, תמיכה והפניה. את

אפשרות נוספת זה לבדוק אם בביה"ח בו מאושפז בעלך נותנים שירותים גם למשפחות.
יש כמובן עוד אפשרויות. בואי נחשוב יחד מה מתאים לך.

אני מבינה ממך שכדאי לטפל ולא לוותר עדיין?

לפרק אפשר בכל רגע נתון, אבל אח"כ יכול להיות קשה וגם בלתי אפשרי לאחות את השברים.
אני מבינה שאת מתמודדת עם כל הקשיים כבר הרבה מאוד שנים ושאין לך כוח יותר, אבל כמו שהבנת בעצמך, שווה להשקיע מחשבה בדברים לפני שפועלים, כמו שנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה". אני חושבת, שמכיוון שאת מתמודדת עם מצב קשה ומתמשך, כדאי מאוד שתפני לקבלת תמיכה ויעוץ מאיש מקצוע.
כמו שאמרתי לך, יש כל מיני אפשרויות ואשמח לעזור לך לחשוב על האפשרות המתאימה ביותר עבורך.
הפורום הזה יכול לספק עצה ותמיכה, אך לא להוות תחליף לפגישה ב- 4 עיניים עם איש מקצוע שיוכל לשמוע אותך ולעזור לך לחשוב ולהתארגן.
אז אם תרצי, דברי אתי כדי שנחשוב מה יכול להתאים לצרכים שלך ולהיות טוב עבורך.
להתראות בינתיים

את שואלת אם הבגידה קשורה במחלה,
ואני חושב שחד משמעית כן. ולא רק זה, זה קשור בהרבה גורמים,
יכול להיות שעומס החיים גורם לו לפרוק את המתחים ולהחצים
בחיקה של מישהי זרה, אחרת.

במקרה כזה, טיפול פסיכולוגי יכול מאד לעזור ולהוביל אותו למסקנה
שמה שהוא עושה הרסני לעצמו ולזוגיות שלכם.
אולי יש גם מקום לטיפול זוגי על מנת לאחות את הקשר ביניכם...

אז לא לפרק , התחלתי בהליכים.
הוא מגיע למצב שתוך אישפוז הוא מספר לי שרוצה להיות עם משהי משם.
מה אני שטיח?

אם עוד יש לך קצת כוחות, חכי עם הפירוק.
התקופה הזו מאד קריטית והוא זקוק לכל התמיכה שאפשר.
גם אם הוא עושה "שטויות", אל תמהרי להסיק שהוא לא אוהב אותך,
חלק מהמחלות האלה זה הצורך להיות נאהב ומקובל על אחרים,
יש הרבה מאושפזים וחולים שעושים גם "שטויות" כחלק מהצורך הזה.
זה גם חלק מזה שהוא בוחן אם הוא עדיין אטרקטיבי
ואם רוצים בחברתו. מי שעובר אשפוז בודק מה לא בסדר איתו,
והוא הולך על חבל דק ומנסה כל מיני דברים,
על מנת להחזיר לעצמו את הבטחון העצמי, זה מהלך טבעי במחלות נפש...

אם כעבור תקופה תראי שהוא לא נגמל מהצרכים ה"חיתיים" הללו,
תאיימי עליו בעזיבה ואז תחליטי מה את עושה,
אבל לא בזמן אשפוז. מנסיון אני יכול להגיד לך שטראומת נטישה
בזמן אשפוז, הרבה יותר נוראית מטראומת האשפוז עצמו.
גם את לא תסלחי לעצמך משך כל חייך, שנטשת כשהכי היו זקוקים לך.

במהלך הימים הוא הגיע להחלטה שהוא רוצה להתגרש, למרות שהוא עדיין בבי"ח.
האם עכשיו כן להרים ידיים?

כי נראה לי שהתערבבו לך כמה דברים שאינם בהכרח קשורים זה לזה.
או בקיצור: את מבולבלת.
תראי, את מצפה לתשובה בנוגע ליחסייך עם בן זוגך. נכון? את רוצה שאגיד לך אם להרים ידיים ולפרק את הנישואין, או להחזיק מעמד ולהשאר אתו. נכון?
דבר ראשון חשוב לי שתביני שבפורום הזה, כל אחד מדבר בשם עצמו בלבד: רונן בשם רונן, הילה בשם הילה וכו'. כך שמה שאני אומרת, בשמי בלבד נאמר.
ומה שאני אומרת לך הוא שתקופה כזו של בלגאן ובלבול היא תקופה לא טובה לקבלת החלטות. בדרך-כלל, החלטות שמתקבלות מתוך עומס ובלבול הן החלטות נמהרות ויש סיכוי שהאדם יתחרט עליהן בעתיד. אני לא יודעת אם היית פעם במצב כזה וקיבלת החלטה במצב של בלבול ולחץ. אם כן, אז את בוודאי מבינה על מה אני מדברת.
ועכשיו בואי נעשה קצת סדר:
יש כמה מגירות. אחת נקראת "עדנה", האחרת נקראת "X" (אני לא יודעת מה שמו של בעלך) ומגירה נוספת נקראת "עדנה + X, זו המגירה המשותפת שלכם.
אני מתייחסת אך ורק למגירה שלך. במגירה שלך יש הרבה בלבול ובלגאן וצריך לעשות בה סדר, אחרת לא תמצאי לא את הראש, לא את הידיים ולא את הרגליים. זה לא קשור למגירה X ולא למגירות אחרות, למרות שאם תעשי סדר במגירה שלך, זה ישפיע על מגירות אחרות (למשל: יפלו לתוכן פחות דברים מהמגירה שלך).
כדאי לך מאוד לעשות סדר במגירה "עדנה". עזבי אותך כרגע מכל השאר. תתמקדי בעצמך.
בואי נמצא מישהו שאת יכולה להפגש איתו או אתה ליעוץ ותמיכה, שיעזור לך לעשות סדר ולראות מי את, מה את ומה את רוצה.
אנחנו כאן לא מכירים אותך מספיק ולא יכולים לעזור לך לעשות סדר כזה. זה דבר שצריך לעשות ב- 4 עיניים.
את איתי?
רוצה עזרה בלאתר איש מקצוע מתאים?

בודאי.
אני חסרת אונים לחלוטין.

אם את רוצה שננסה, אז תצטרכי לומר לי איפה את גרה, היכן בעלך מאושפז וכו'.
אם את רוצה פרטיות, אז תוכלי לפנות אלי באמצעות המייל שלי, הוא מופיע למעלה, בכרטיס הביקור.

עצוב לשמוע שלבחורה כל-כך צעירה ויפה כמוך יש בעיות בריאותיות קשות. ממה את סובלת?
אני מתארת לעצמי שיש איזה שהוא סוג של טיפול לבעיה שלך בכליות. מה הטיפול שהציעו לך? יש פתרון?
בחיים אנחנו מקבלים הרבה מאוד "מכות": אהבות נכזבות, כשלונות בכל מיני תחומים, אבדנים, בעיות בריאותיות. אבל בחחים לומדים שבכל רע יש גם משהו טוב. כשמדברים עם אנשים שקיבלו מכות, שומעים הרבה פעמים שהמכה הפכה דווקא להזדמנות למשהו שונה. אולי גם במכה שלך יש הזדמנות כזו, אם רק תדעי לקחת אותה:
אולי היו לך חיים טובים ושמחים, את יפה, מלאת בטחון עצמי ומוקפת מעריצים, אולי יש לך הרבה חברים וחברות... עכשיו יש לך הזדמנות מיוחדת להפוך קשר אחד או שנייים למשהו עמוק ומשמעותי יותר, קשר כזה שיהפוך לחברות לכל החיים: אולי אם תשתפי את עדת מעריצייך במה שאת מרגישה, תגלי פתאום שהם לא כאלה שטחיים ושהם כן יכולים להיות שם בשבילך, אולי אפילו רק חבר אחד או חברה טובה אחת. זה מספיק ולא צריך יותר. מישהו או מישהי שאפשר לספר לו או לה את כל מה שכואב ושיודע/ת להיות שם בשבילך כשאת צריכה אותו/ה. אבל את צריכה לעשות את הצעד הראשון ולנסות לגלות מי האדם המיוחד הזה. לספר מה עובר עלייך, לשתף. אחרת, איך תמצאי אותו או אותה? את יכולה לפספס את ההזדמנות וכל-כך קל לפספס הזדמנויות שמציעים לנו החיים. יש ספר מאוד מיוחד שנקרא "האדם מחפש משמעות" כתב אותו אדם בשם ויקטור פרנקל, שעבר את השואה וחווה אובדנים קשים ובכל זאת הצליח להחזיק מעמד. נסי להשיג את הספר הזה ולשאוב ממנו השראה, כוח, עידוד ובעיקר תקווה.... אנחנו איתך

זוהר יקרה,

כמובן שהכי חשוב לנו שנהייה בריאים.

כרגע נראה כאילו נפלו עלייך השמיים,
אני בטוח שכשתתחילי לטפל בבעיות הבריאות שלך
ומצבך הבריאותי ישתפר, תרגישי הרבה יותר טוב עם עצמך,
ותהיי שלמה לקבל את עצמך כמו שאת.
שלב ראשון בהתמודדות הוא ההכרה והבנה שאת סובלת מבעיות שונות (בריאותיות),
אני מקווה שאת מקבלת מהסביבה שלך תמיכה ברגעים הקשים הללו.

חשוב למצוא גם אוזן קשבת שתהייה מוכנה ותקשיב למה שיש לך לומר.

מאחל לך בריאות ואריכות חיים...

תשמע ידידי כפי שכתבתי בפתיח, אי אפשר להנות מכל העולמות.
בחרת בדרך של לעזוב את הצבא לפניי הזמן, זה מציק לך מאד ועם זאת אתה לא רוצה לחזור ולסיים את השרות כחוק.
מה שאני מציע לך על מנת להשקיט את המצפון זה להתנדב במסגרות שונות, לאו דוקא בצבא. אפשר להתנדב למשמר האזרחי, למשטרה, לבתי חולים, לעמותות שונות ומשונות, אין לכך גבול.

למרות שהייתי בצבא מ"פ, אני מאלה שגורסים שכל אחד יתרום כמיטב יכולתו ולכן אני לא לוחץ עלייך לחזור לצבא, מה שנתת כבר למדינה בשרותך הצבאי, אם זה מה שיכולת, מקובל עליי.
אבל אל תצפה להנות מכל העולמות.

בהצלחה לך באזרחות...

עומר שלום
לפי הסיפור שלך , כנראה שהמסגרת הצבאית אינה מתאימה לך וזה בסדר. לא לכל אדם היא מתאימה. סביר להניח ,שאם היית נהנה בצבא והיית מסוגל להיות בתנאי השדה, היית בוחר להקשיב לקול שלך ולא לקולו של אביך.
לקחת החלטה וזה בסדר.
ההחלטה שלך ללכת לצבא כנראה הייתה נתונה ללחץ חברתי של בחורים בגילך , להיות פייטר ולהלחם וכך, גם כשעזבת אתה נתון ללחצי החברה.תחשוב , האם בהחלטות אחרות היית גם נתון ללחצי משפחתך? ואם כן , אולי אתה צריך לחשוב על כך.
נראה לי שאתה צריך להיות שלם עם ההחלטה שלך ולהתקדם בקריירה הנפלאה שבחרת.
יש אנשים וע"פ רוב אנשים רגישים שאינם מסוגלים להיות בכל מסגרת ולכן אתה יכול לאמץ את הצעתו של דוד ולהתנדב.
אם אתה שחקן ואוהב את זה ,יש המון דרכים לממש זאת ע"י התנדבות . למשל במחלקות לילדים חולי סרטן.
אדם יכול לתרום לחברה לא רק במלחמות אלא גם במעשים טובים לחברה. רק אצלינו בארץ נושא הצבא הפך לסמל, וחבל.
שיהיה לך המון בהצלחה והבט קדימה אני בטוחה ש יש לך המון לתרום גם בלי מדים.

ממליץ לך לפנות בהקדם האפשרי לאגודת אל-סם ולהתייעץ איתם בנושא...

יש לך באמת סיבה לדאגה...
נשמע שהחבר שלך במצב רע.
אתה צודק בכך שאתה חושש מכך שהוא יפרש את העזרה שלך כיציאה נגדו, יקטלג אותך "כגורם עויין" ויתרחק מימך. זו, לצערי, אחת הבעיות הקשות שגורמת התמכרות: הגוף רוצה את החומר (אלכוהול/ניקוטין/סם וכד') והאדם יפעל בכל דרך אפשרית כדי להשיג את מה שהגוף רוצה. האדם ישקר לעצמו, יונה את עצמו ואת הסובבים אותו, ישקר ויהיה חסר כל מודעות עצמית.
לכן, זה הגיוני שהחבר שלך יהיה "אנטי".
מה עושים?
אפשר ליצור "קבוצת לחץ" של כמה חברים טובים ולעשות לו שיחה, אפשר לערב מישהו מבני המשפחה הקרובה, אם יש אדם שאפשר לסמוך עליו וצריך לקחת בחשבון שיכול להיות שכל זה לא יעזור ושתראה אותו הולך ומתפרק. תזור שכדי להצליח צריך להפעיל לחץ מתמשך לצד תמיכה והבנה.
לפעמים, כששום דבר אחר לא עוזר, הישועה באה דוקא מהכיוון הלא צפוי, הדבר שממנו חוששים: כשאדם נתפס על-ידי המשטרה ומובא למשפט, בית המשפט יכול לאכוף עליו טיפול בבעית הסמים: ע"י שירות המבחן למבוגרים ואפילו על-ידי מאסר בפועל. החיים בכלא, כידוע, הם לא "פיקניק". כדי להשיג הטבה בתנאי המאסר, צריך לעבור גמילה ולהיות באגף נ"ס (נקי מסמים), כך שפתאום הסם הופך להיות פחות אטרקטיבי ויש סיכוי שתתפתח מוטיבציה להפסקת השימוש בסמים.

רכישת דירה ומעבר מגורים לדירה שנרכשה על ידיכם או על ידיי הוריכם,
זה אחד הארועים הכי מאתגרים מבחינה נפשית בחיינו.
הצעד הזה אף דורג במקום גבוה מאד במחקר שנערך ובו נבדקו מהם האירועים שהכי גורמים למשברים שונים בחיי האדם.

צעד שכזה הוא גם בחינתה של הזוגיות וזוגיות טובה ויציבה יכולה לעמוד בו.
אני ממליץ לך לשוחח עם בן זוגך, הוא צריך להבין שמדובר בדירה זמנית לשניכם, כך הבנתי,
וזה לא סוף פסוק, אתם חייבים להבין שדירה אפשר גם להחליף אם זה כל כך נורא,
אפשר גם לגור בשכירות, חבל להרוס מערכת יחסים בגלל דירה כזו או אחרת,
תמיד תוכלו לעשות את הצעד ולעבור לדירה שהכי תתאים לכם מרוב הבחינות...

גם חתונה, גם דירה...
החיים מאירים אליכם פנים. זה לא מובן מאליו שההורים נותנים כזו מתנה וזה באמת יפה מצידם.
במיוחד שאביך לקח על עצמו גם את כל השיפוץ.
כשמקבלים מתנה, בדרך כלל, מה עושים?
בדרך כלל נהוג להודות לנותן המתנה, גם אם היא לא בדיוק מוצאת חן. נכון?
יש להעריך את הכוונה הטובה, גם אם היא לא קולעת בדיוק לטעם ולצורך.
מתנות מהורים זה כמובן דבר מורכב יותר וקשור גם למטענים קודמים (את מציינת למשל עקשנות ושתלטנות). ההורים שלך ממשיכים, ככל הנראה, לפעול בדרכם השתלטנית ולא תמיד מתחשבים ברצונותיכם. במקום להקציב לכם סכום, על-פי יכולתם ולאפשר לכם לבחור מה שמתאים לכם, הם קובעים עובדות עבורכם. זו בעיה שתצטרכו למצוא דרך להתמודד אתה גם בהמשך חייכם המשותפים. אולי אפילו תשקלו לפנות ליעוץ בנושא זה בעתיד.
מריבות וכעסים יכולים לגרום לקרע במשפחה וכדאי שתשתמשו בידע שיש לכם על ההורים משני הצדדים ותנסו לתכנן את צעדיכם לעתיד בהתאם.
בהצלחה

הילה יקירתי
אם את עוד לפני נישואייך ולא תעמידי את כולם במקומם , לא יהיו לך חיים דבש. או לחילופין, תהיי חזקה ותני להם להלחם את המלחמות שלהם עד שיתבוססו בדמם ויבינו שהדברים לא מובילים לשום מקום.
השתלטנות של הורייך לא נושאת חן , אך את לא היחידה. לצערינו ההורים חושבים שאם הם נותנים לנו מתנות אז הם בוחרים את המתנות. זו הדרך שלהם להרגיש שהם עדיין בשליטה על ילדיהם.מעט מאוד הורים יודעים לשאול . רובם מכתיבים.
אבל אני למדתי שלמתנות אומרים תודה ולפעמים גם ניתן להחליף.
גם אני לפני נישואי קבלתי דירה שלא הייתה לשביעות רצוני . זו מתנה ומכיוון שלא שאלו אותי , נאלצתי להתמודד עם הבעיה מס' שנים.
לאחר שנים , מכרתי את הדירה .
כלומר, במקרה שלכם הבעיה פחות חריפה. הורייך נותנים לכם לגור בדירה לזמן קצוב. ולכן אני חושבת שאתם רק צריכים לברך אותם, לנשום עמוק ולנסות לעבור כמה שיותר מהר לדירה שאתם תבחרו.
שיהיה לכם המון בהצלחה