פורום טיפול תרופתי להרזיה וניתוחים בריאטריים - יש לך שאלה?

בקר טוב :)

אני התחלתי לצעוד ביום השני שחזרתי הבייתה. דהיינו פחות משבוע אחרי הניתוח.
הרעיון לעשות את זה לפי הקצב שלך, כמובן לפי ההחלמה שלך והתחושה הכללית שלך.
אני חשבתי שאני מסוגלת ואני צועדת חצי שעה בערב בקצב לא של מרתון אבל גם לא של טיול בכפר :)

אני שבוע ושלושה ימים אחרי הניתוח (עדין עם הסיכות - מוציאים מחר. סוף סוף נישן על הבטן חיחיחי*

שבת נפלאה לחיים חדשים
אורלי

בוקר טוב לך גילה.
אם את מרגישה טוב ומחוזקת את יכולה להתחיל בצעידות לא ארוכות ולא מהירות כבר שבוע -עשרה ימים אחרי הניתוח ולאט לאט להגביר קצב ולהגדיל המסלול. כמו כן מומלץ מכון כושר כחודש אחרי וכמובן שחיה.
בהצלחה
שולה

אין שדום בעיה . סעי לשלום וחזרי בשלום. רק קחי בחשבון שבכל קבלות הפנים את רק טועמת קמצוץ מכל דבר. חחחח
ישראלית החיה באנגליה באה לארץ ועברה כאן את הניתוח וחזרה לאנגליה אחרי שבועיים וחצי.

למדינות נידחות לא הייתי נוסע כלל
וגם למדינות תרבותיות לא הייתי נוסע 10 ימים אחרי הניתוח !שאלתי שאלה דומה לפני הניתוח ,וד"ר מחג'נה המליץ לא לצאת לחו"ל חודשיים אחרי הניתוח.למה לחפש צרות ? לא עדיף להמתין לתקופה שכבר לא מתרחשים סיבוכים ?!
אולי אני פרנואיד קצת, אבל לא הייתי רוצה לקבל דלף בקו הסיכות תוך כדי גרירת מזוודה כבדה במדרגות של תחנת קינג'ס קרוס בלונדון.קצת זהירות לא הרגה אף אחד-וכנראה גם לא רוששה אותו .

חודש ו- 10 ימים אחרי הניתוח, זאת הסיבה ש"שברו" לך את המילה.....

או שהיו לך כוונות נסתרות, למנוע את הנסיעה של המנותחת ולקנות את הכרטיסים שלה במחיר "מציאה"

אין בעיה
טיסה נעימה

תודה ד"ר ותודה לשולה.
כנראה שאין צורך להיות פראנואידים לשווא...:-)

לא ציינת באיזה קופה את חברה. אם את חברת מכבי או מאוחדת אין בעיה שתפני לאסותא לב המפרץ וקבעי תור לדר' מחג'נה.
אם את חברת כללית, , את יכולה גם באותה דרך לפנות לדר' מחג'נה באסותא לב המפרץ, אך אינך מקבל החזר על התשלום. אם ההסבר מסורבל ולא מובן את מוזמנת להתקשר אלי.

שלום רואן
תוכלי לקבוע תור ליום ראשון אחרי 4 באסותא לב המפרץ במספר 8810663-4. תבקשי שיכניסו אותך "לפי בקשתי"
בהצלחה

היי מתוקה,

זה לא המישקל, תמיד ידעתי מתי אני יורדת ומתי אני מתנפחת , האמת שאני באמת לא צריכה את המישקל בשביל לדעת עם עליתי או לא.

אני עולה על המישקל כאשר אני מרגישה שעליתי, ואז אני מבינה שצדקתי. וזה מתסכל!!!

ומה שהכי מתסכל שזאת רק ההתחלה - אז מאיפה לעזאזל (סליחה) העלייה הזאת ???
אני בקושי אוכלת משהו, וגם אם אני אוכלת כמעט תמיד אני מקיאה...

אוף , מאיפה מביאים סבלנות ???

שבוע מקסים (;

היי שולה,

קודם רציתי להודות שאת ממש מתייחסת לכל אחד ואחת כאן - זה בכלל לא מובן מאליו
ובאמת מגיע לך כל הכבוד ותודה , זה מחמם את הלב שיש אותך שממש מתייחסת ומרגיעה. (;

שנית, הBMI ההתחלתי שלי היה 45 , כך שהיה מספיק מאיפה לרדת, כרגע אני תקועה גם על ירידה בהקפים וגם על ירידה במישקל, והיכ מתסכל זה העלייה של החצי קילו, אני יודעת שזה רק חצי קילו ומצחיק לחשוב שבעבר למי זה הזיז בכלל החצי קילו הזה... אבל ממה שלמדתי וממה שאמרו לי בניתוח הזה (שרוול) יורדים בסביבות ה 15/20 קילו בחודש הראשון, ולכן העלייה האת מפחידה אותי.

אני אדבר גם עם הילה, מה שכן הקציצות עוף הטחונות, הפאסטראמה והביצה המקושקשת ממש לא עובדות לי , גם לא בביסים ממש קטנים ולעוסים הייטב, כנראה שאנטוש אותם, הבעיה שלי שאני לא אוכלת גבינות/דגים ומאוד קשה לי לאכול מעדנים כל היום.... יש רעיונות אחרים אולי ?

יום מקסים (;

היי,
קודם כל לקחת אוויר, להביט אל השמים הם תכולים ויפים ולחייך !

שבועים אחרי הניתוח הם לא אינדיקציה לכלום.. הגוף שלך עדין בטראומה, מהניתוח מהשינויים העוברים עליו מהכל.

אז לאט לך !!

המאבק בירידה הוא ארוך ולא תוך שבועיים כל אחד יורד/עולה /נתקע תלוי איך הגוף שלו לוקח את הדברים.

את תרדי תהיי בטוחה , בעיקר אם את אוכלת לפי מה שכתוב :) (וכולנו יודעים שזה כלום)

בהצלחה !

סופ"ש נפלא בחיים החדשים
אורלי

את הסבלנות כאשר אין לי משהו בתמורה....

מרגישה נפוחה ולא ממש יודעת מה לעשות עם עצמי...

1.הבעיה האמיתית היא שאת מתקשה באכילה ומקיאה.את זה צריך לפתור,אך מאחר שאת מטופלת ע"י צוות מקצועי מיומן נשמח לדעת מה הציעו לך.
2.החצי קילו שהוספת לאחר הפחתת שישה (בין אם הוספת ובין אם המשקל שלך מקולקל )זה בכל הכבוד שטויות !אם אלה נוזלים הנאגרים בגוף (למשל בגלל תרופה )את תשתיני אותם תוך יממה כשתוסר העילה להצטברותם.
3.חוץ מזה תפסיקי לאסוף כל מיני שמועות מטורפות על אנשים שמורידים 15 קילו בשבועיים !אנחנו כאן בפורום מכירים הרבה אנשים "אמיתיים"-חלקם שמנים ממך-שלא הורידו את זה גם בחודש וחצי .תזכרי-את במירוץ למרחקים ארוכים,ורק נגד עצמך-לא מתחרים באף אחד.
4.ואחרון-נראה לי שעצבייך מרוטים מכדי לסגל חשיבה בודהיסטית,כך שנוותר על זה הפעם,אבל זכרי תמיד שיש יותר מ-10 גורמים המשפיעים על קצב הירידה,ורובם המכריע לא בשליטתך.תתמקדי בדברים המעטים שכן באחריותך ותני לטבע לעשות את שלו

מצטער על הניעור אבל נדמה היה לי שאת זקוקה לו.

שלום מיכל, בואי נברר שלב שלב מה קורה איתך.
1. איזה סוג ניתוח עברת?
2. לא ירדת כלל במשקל? רק עלית?
3. האם את במעקב דיאטנית? קיבלת ממנה תפריט שמתאים לך ולשבועות הראשונים אחרי ניתוח?
4. לא לאכול זה פסול!!! צריך לאכול כל 3 שעות בערך. מעט (במסגרת התפריט המותר לשלב בו את נמצאת), ללעוס היטב ולהקפיד גם לשתות הרבה בין הארוחות
5. הקאה באה כתוצאה של התנהלות לא נכונה, אכילה מהירה, לא לועסת מספיק או כמות אוכל גדולה מידי. תבדקי במה את שוגה.

אם את חושבת שדרך התנהלות שלך בסדר לפי "הספר" ממליצה לפנות למנתח ואו לדיאטנית
שבת שלום
שולה

היי שולה,

נותחתי ע"י דר בגלייבטר האגדי בניתוח שרוול לפני שבועיים וחצי,
אני הולכת לפי התפריט של הילה המקסימה, אבל לצערי האוכל כמעט ולא יורד לי,
מאוד קשה לי לאכול, אני לוקחת ביסים ממש קטנים ולועסת כל ביס המון עד שכבר לא נשאר מה ללעוס, כל הזמן שאני אוכלת יש לי תחושה שהכל נתקע ושעוד שנייה אני אוציא את הכל,
לדוגמא הבוקר הכנתי לי ביצה מקושקשת והצלחתי לאכול רק רבע, וזה נתקע לי,

לגבי הירידה ירדתי 7 קילו בשבועיים ועליתי חצי, אני יודעת שזה רק חצי , אבל בשלב הזה להתחיל לעלות זה מתסכל, ולא אני לא במחזור או לפני כך שאין סיבה לנפיחות כל שהיא.
בדיאטות רגילות אני יורדת ככה ויותר, אז לאחר ניתוח ?!?
מה גם שאני משלבת הליכה על הליכון של חצי שעה פעם ביומיים.

מה שמתסכל אותי ואני יודעת שזאת לא תחרות ששמעתי על אנשים שעשו איתי את הניתוח באותו היום וירדו כבר 12 / 15 קילו, אבל מה שהחזיק אותי לעשות את הניתוח הזה הוא הירידה הגדולה בהתחלה. משום מה יש לי הרגשה שאני כמעט ולא אוכלת וגם זה לא עוזר גם ככה אני משמינה!
אני יודעת שאני צריכה המון המון סבלנות, ואני ממש מנסה, אבל קשה לי....

יום מקסים (;

אל תישקלי כל יום! תעיפי את המשקל מהבית ותדעי את משקלך רק מהשקילות של הביקורת. כך תוכלי לדעת רק ממבט שלך , של הקרובים לך ומהבגדים... ואם לא בשבועיים הראשונים- אז עוד חודש...אם אין בעיה רפואית (שמי אני שאתן דעה על זה..... קטונתי) אז אל תילחצי ותגידי בי בי למשקל של הבית,
לדעתי זאת השיטה הכי טובה- לפחות בחודשים הראשונים......
תצליחי!
:)

שלום מיכל,
האם גם בהיקפים את לא ירדת?
את עושה פעילות גופנית ויתכן והשומן הופך לשריר שהוא כבד.
מה ה- BMI ההתחלתי שלך?
אם את חושבת שאת "תקועה" תצלצלי להילה ותתיעצי איתה
שבוע טוב

היי שולה,

קודם רציתי להודות שאת ממש מתייחסת לכל אחד ואחת כאן - זה בכלל לא מובן מאליו
ובאמת מגיע לך כל הכבוד ותודה , זה מחמם את הלב שיש אותך שממש מתייחסת ומרגיעה. (;

שנית, הBMI ההתחלתי שלי היה 45 , כך שהיה מספיק מאיפה לרדת, כרגע אני תקועה גם על ירידה בהקפים וגם על ירידה במישקל, והיכ מתסכל זה העלייה של החצי קילו, אני יודעת שזה רק חצי קילו ומצחיק לחשוב שבעבר למי זה הזיז בכלל החצי קילו הזה... אבל ממה שלמדתי וממה שאמרו לי בניתוח הזה (שרוול) יורדים בסביבות ה 15/20 קילו בחודש הראשון, ולכן העלייה האת מפחידה אותי.

אני אדבר גם עם הילה, מה שכן הקציצות עוף הטחונות, הפאסטראמה והביצה המקושקשת ממש לא עובדות לי , גם לא בביסים ממש קטנים ולעוסים הייטב, כנראה שאנטוש אותם, הבעיה שלי שאני לא אוכלת גבינות/דגים ומאוד קשה לי לאכול מעדנים כל היום.... יש רעיונות אחרים אולי ?

יום מקסים (;

בובה אני שבועיים לאחר הניתוח עליתי קילו....
אל תלחצי...!!!! קחי הכל בפרופורציה

ואיך את היום?
אשמח לשמוע כמה זמן את אחרי ואת ההתקדמות שלך...
יום מקסים (;

אגב אני מפ"ת... עברתי את הניתוח אצל ד"ר מינץ ירון בבית חולים השרון ביום 21/02/11 כמו שאמרתי קודם שבוע ראשון לאחר ניתוח 10 ק"ג פחות... בביקורת לאחר שבועיים מהביקורת הראשונה לא רק שלא ראיתי ירידה אלא ראיתי עליה של קילו... האחות אמרה לי תרגעי ולא להכנס ללחץ הגוף חטף טראומה והוא ישתחרר לו ... וכן כך היה...
היום אני כמעט 4 חודשים אחרי עם ירידה של קרוב ל- 26 ק"ג ועם יד על הלב לפעמים אני "מתעללת" בשרוול שלי עקב הרגלים ישנים ורעים שעדיין אני לא לגמרי מיישמת אותם... טועמת מהכל מרשה לעצמי פינוק אחת לשבועיים שלוש ... החשק למתוק ועוגות (העוגות הנפלאות שהכנתי בשבועות פשוט היו חגיגה לחיך (לדברי האורחים) ואני כלל לא טעמתי מהם ולא בגלל שפחדתי לאכול מהם אלא בגלל שממש לא הרגשתי רצון לאכול... ממש לא היה לי חשק...) . בניגוד לדיאטות קודמות הייתי נלחצת ומונעת מעצמי לאכול וממש מתענה הייתי סופרת את הדקות/השניות מתי יגמר לי היום ואני אלך כבר לישון כדי שלא אצטרך להתמודד... (שמעת פעם על מישהו שלוקח משככי כאבים לכאבי רעב... (זה עוזר...!!!)) וכמובן שאחרי ירידה משמעותית הייתי מזנקת בעליה ועם תוספת של ק"ג רבים... רק בדיאטה האחרונה שהייתי בה ירדתי 18 ק"ג אבל עליתי 33 לא מעצבן...???בדיאטה הזו אני לוקחת הכל באיזי לא נלחצת ונותנת לתהליך לקרות מעצמו כמובן עם עזרה ממני... אוהבת את השרוול , החבר הכי טוב שלי... :)
לרקע כללי: אני 1.60 התחלתי עם משקל של 133 ועכשיו אני 107.10 ק"ג
אם יש לך עוד שאלות/מענות/צריכה כתף... בכייף אני לרשותך...!!! :) אחרי הכל אנחנו משפחה... כולנו באותה הסירה סה"כ חדרים נפרדים...חחחח
אני בפייס ofra buhadana או בנייד 054-3137990
להשתמע... ויהיה נחמד אם תבואי למפגש כי אני אהיה שם...

שלום גלי,
בשעה טובה שהתחלת את התהליך.
אותם הרופאים הכירורגים בתחום מנתחים בבתי חולים הציבוריים והפרטיים כאחד.
בבית חולים צפת יש מחלקה בריאטרים מעולה הכוללת מרפאה רב תחומית - שזה חשוב מאוד. ליווי המטופל מתחילת דרכו ועד כשנה לאחר הניתוח. הלווי כולל דיאטנית, עובדת סוציאלית, כירורג, אחות מתאמת.
לגבי התחייבות של הכללית לרמבם או בני ציון - זה בעיתי. מחוז צפון קשה במתן התחייבויות לבתי חולים שאינו חתום איתם על הסכם.
את התור לניתוח את מקבלת רק לאחר סיום הבדיקות ובביקורת של הטרום ניתוח. בצפת התורים לא ארוכים.
מקווה שעזרתי עד כה.
שבת שלום
שולה

אצל ד"ר גרון.

שלום לך,
לוקח הרבה זמן כי זה שיחה עם מרדים והוא רק אחד ומוזמנים הרבה חולים לניתוח. עושים גם בדיקטות דם ושאלות רוטיניות.
אין מה לחשוש רק להגיע עם סבלנות ומצב רוח טוב
בהצלחה

ההתרגשות גדולה וכייף שלכל שאלה יש תשובה.
שבת שלום

מה צריך להביא לטובת המפגש
כל אחד מכין משהו , קונים יחד?
כל עזרה שתצטרכו תפנו אלי אעזור בשימחה

להגיע ולהביא הרבה מצב רוח טוב והרבה חברי פורום. לילך חוגגת את הולדת השרוול יחד עם יום הולדתה (את הגיל לא מגלים).

מצב רוח נביא בטונות...!!!!

הי. עד איזה שעה עומד להיות המפגש? אני עובדת ואוכל להגיע ב9 בערב

ברוכה הבאה נשמח שתגיעי כשתוכלי. רק תרשמי במייל שנמסר עם פרטי התקשרות

:)

שלום גילה,
עד כה לא שמענו בפורום על תופעות כאלו. רצוי לברר עם רופא המשפחה או רופא עור אולי יש לך רגישות למשהו.
כמה זמן את אחרי הניתוח?

לי גירדה כל הבטן.. אבל אני מניחה שזה בגלל ההגלדה של החתכים והמדבקות שהיו על הגוף.

סופ"ש נפלא בחיים חדשים
אורלי

קבועים,ולהזהר מכפייתיות !בד"כ בחודשיים הראשונים יורדים מהר יחסית,ואח"כ יותר לאט לאורך שנה בערך,אבל הגרף לא ליניארי.
ויש גם "מצבים מיוחדים" ,למשל נשים בגיל הפוריות אוגרות נוזלים בימים שלפני הווסת,וזה יכול לגרום להפסקה זמנית בירידה.
תתייחסי לזה כריצה למרחקים ארוכים,ואל תטפחי היסטריה קודם זמנה.צריך ללמד את הנוכחים כאן לנשום עמוק ולספור עד 10 לפני שמתחילים להריץ תסריטי זוועה !

תתקשרי אלי ואנסה לכוון אותך ולעזור ככל הניתן

שלום רב
תוכלי לקבוע למרפאה שלי (מכבי) לב המפרץ - חיפה. אשמח לעזור
בהצלחה

דר' מחג'נה מקבבל באסותא לב המפרץ

שלום לימי
את יכולה להתקשר ל 8810663-4 למרפאה שלי בקניון לב המפרץ (תבקשי שישפצו אותך ביום ראשון הקרוב). אם יש בעיה תתקשרי אלי ביום ראשון בבוקר

בהצלחה

לדר' אחמד מחג'נה.
תודה רבה על הרצון לעזור, אך התקשרתי ללב המפרץ ואמרו לי שעלות יעוץ שם זה 800 ש"ח . וביררתי מול המושלם ואמרו לי שאין החזר כי אתה לא ברשימת הרופאים שבהסדר שלהם, אז אני אחכה לייעוץ ברמבם,בעוד כחודש כי 800 ש"ח זה הרבה כסף למי שאין. אין לי ברירה. אך יש לי שאלה נוספת, האם ליעוץ אני מגיעה כבר עם הבדיקות או שכשאני מגיעה ליעוץ אתה נותן לי את רשימת הבדיקות שאני צריכה לעשות? האם יש אפשרות שתרשום לי איזה בדיקות אני צריכה לעשות כדי שאגיע כבר מוכנה לתור בעוד חודש? מאחר והרופאת המשפחה שלי לא יודעת איזה בדיקות אני צריכה לעשות והיא לא יודעת איזה הפניות לתת לי.אשמח לתשובה. תודה מראש.

את הבדיקות תקבלי בפגישה הראשונה לאחר הסבר מעמיק לגבי סוגי הניתוחים ואיזה ניתוח מתאים לך.

תודה.

קודם כל בהצלחה בדרך הקשה ליעד (עכשיו גדולתך וגודלת קיבתך תחשב :))
אני עוד לא שם בענין המחמאות אבל כשועלת קרבות הדיאטה יכולה להגיד שאכן לא זה מה שעזר לי בשעות הקטנות של הלילה מול המקרר.
מה שעזר לי זה זוג המכנסים המדהים שהצלחתי להכנס אליהם סוף סוף, או המחשבה על הבובה בחלון הראווה שאוכל להכנס למידותיה (ולא מעולם לא הייתי במידות אלו).
מחמאות זה משהו שמחזיק אותנו בימי החול אך לא בלילות הקרים. ולצערי אנחנו מסוג האנשים שיש לנו בעיה עם יכולת התמדה (לכן הבאנו לעזרתנו את המדע) כך שקשה להחזיק מעמד !!
מה שעוד עוזר זה האנשים הטובים, כמו קבוצת המנותחים בפורום זה המביעים דיעה התומחים מתוך הכרות של הנושא מתוך אותה חוויה , ולא אלו שאומרים ואואו איזה יופי ירדת, ומאחורי הגב.. יש להם מה להלעיז... כי הם לא עיזות פזיזות עם חסה בין השיניים :)
סליחה על האריחות אבל גם אני אוהבת להתפלסף לפעמים...

המשך יום נפלא לחיים החדשים
אורלי

אני לא מבינה את מה שאתם אומרים אני עדין לא עשיתי את הניתוח יש לי תאריך לעוד חודש וחצי יש לי חברה שהיא שנה ו.. אחרי הניתוח היא ממש לחא מסוגלת לאכול כלום והיא לא מנשנשת בכלל אני לא מבינה איך אתם מרגישים את זה .
הבעיה של הרעב והנישנושים לא אמורה להיפטר ?
אז למה בעצם עושים את הניתוח ולא דיאטה רגילה??

אני נאבקת עכשיו גם גמד (מעדן) קטן וחמוד ומנסה לדחוס אותו בתוך הכיבה שלי, רק שהגעתי עד השליש האחרון ועברה כבר שעה מאז שהתחלתי לאכול...
חחחחחח אז רעב לא בקטגוריה שלי :) עדיין
אבל כנראה שלאט לאט הכיבה קצת מתרחבת ואז יש...

בהצלחה

המשך יום נפלא
אורלי

רעב, זה כשאתה מרגיש שאתה חייב לאכול משהו, כל דבר.
תיאבון, זה כשאתה מחפש להכניס משהו טעים, לא כל סוג של מזון, משהו מגרה.

בעקבות הניתוח, אין לי רעב יותר, אני לא חייב לאכול, לא נתקלתי במצב שהרגשתי ש"נדבקת" הבטן לגב, כמו לפני הניתוח.

אבל התיאבון, הוא נשאר איתנו לתמיד, העיניים בעלות התיאבון שלנו והאהבה שלנו לאוכל, לא עוברים עם הניתוח. שם נדרשים תעצומות הנפש שלנו לעבוד כדי למגר את התיאבון, ושם נמצא גם הכלי הנפלא שקיבלנו,השרוול, שגם אם נשברנו נפשית, הוא כבר ידאג שה"חטא" לפחות יהיה קטן ומוגבל - וזה בסדר....

הכותב: מנותח 7 חודשים , ירד 45 ק"ג והגיע ליעד הנכסף: מידה L בחולצות ו- 42 במכנסיים. עם מידות כאלה, מה אכפת לי ה- BMI?

כמובן שנסיונך הוא הקובע ואני חושבת שכל מילה שלך היא בסלע.
החוויות שאנו צוברים לדעתי בשבועות הראשונים (אם נזכור אותם) הם הכוח להמשיך ולהחזיק ..
כל הכבוד על ההגעה למשקל היעד הלוואי עליי :)

האבחנה שלך על רעב ותאבון הוא כל כך נכון.. אבל כמו שאמרת לפחות הפעם החטא יהיה קטן יותר (חחח מזלנו לעומת האחרים)

וכן, אני עדיין נאבקת באוכל.. (עכשיו זה קצת גיל עם קוטג')
וכמו שכתבת בפעם אחרת.. גם זה יעבור כמו שהניתוח עבר (למזלי לא הייתי צריכה לחכות כלכ ך הרבה כמו האחרים)

ובכלל אני שמחה גם על המאבקים האלו :)

המשך יום נפלא
אורלי

לי לא מחמיאים נקודה
כשאני נראית טוב אוהבים אותי פחות, בלשון המעטה.
מישהו אמר- את אמא של "xx"?
פגשתי אותך לפני שנתיים ולא הכרתי,
את נראית כעת הרבה יותר טוב...
עניתי נרגשת_ תודה רבה!
שמחתי מאד!!!

ולא שממש יש על מה בינתיים כי מחט בערימה של 115 קילו... מי רואה?!
ודווקא בגלל זה אני לא אוהבת כרגע את המחמאות... מרגישה שהן מאולצות- אין ממש שינוי ואני עדיין שמנה- יש עוד כל כך הרבה קילוגרמים לרדת- אז מה מחמאות עכשיו?? הה?? אני יודעת שזה נאמר מכל הלב (לא תמיד....) אבל זה מ-ג-ו-ח-ך! "וואי... איך יפה לך..." או "יואו... כמה ירדת? מה זה? מטורף" כאילו- רבאק! מה כבר ירדתי... (האמת שאני לא יודעת כמה- אבל...)
אז זו הדיעה של לגבי מחמאות- בינתיים!

אני נהנת כל רגע ורגע מהמחמאות ואני יגיד לך איך אני מצליחה לסרב בלילה לדברים הטובים במקרר : אני פשוט לא מרשה לעצמי , אני כל הזמן מוצאת אתגר חדש לאן אני רוצה להגיע .
הלכתי לניתוח כשמידת המכנסיים שלי היא 54 , לפני חודשיים קניתי מכנסיים במידה 42 ואתמול קניתי מכנסיים במידה 40 נכון שזה קצת קצת צפוף בבטן אבל ב 10.7 יש לי ארוע מהמשפחה של בעלי והבטחתי לעצמי שרק אז אני לובשת את המכנסיים כשהם לא צפופות בבטן אני חושבת על ההופעה שאני הולכת להפגיז ולפוצץ לכולם את העיניים .
מהמשפחה של בעלי כמעט אף אחד לא ראה אותי מאז הניתוח ............... והיעד הבא מידה 38 .
בהצלחה .....

מרבית האנשים מעדיפים לההירס על יד מחמאות ולא להיבנות על ידי ביקורת, משפט נכון ביותר למצבי שלי.
ירדתי מ 118 ל107 תוך חודש (היום בדיוק) רואים היטב ואין מי שלא מחמיא.

כשמן עם אופי מחורבן, אני חש שהמחמאות רק מעודדות אותי לאכול גלידה במקום יוגורט (שהרי הורדתי כבר שליש מצפי הירידה הכולל בחודש ומה סטיה קטנה תשנה? ) לישון עוד שעה בבוקר במקום לצאת להליכה או חדר כושר או לנסות לאכול במרווחים קצרים כי זה אפשרי.

לי זה לא עושה טוב ואני מנסה להתעלם ככל שניתן.

אני פשוט גאה ב"חפרנות שלך"....שמע נושא הורס העלת כאן.
כנראה ש"המחמאות" פועלות שונה על כל אחד ואחד. כל מנותח , במקרה זה, ואופיו.

המעניין - מה שלא עושים לא טוב. לא מחמיאים - נעלבים (יעני צרי עיין להגיד מילה טובה). מחמיאים - מעוררים בנו את יצר הרע (קדימה אוכל)!!!!
אז מה לעשות? מה התשובה? יש פתרון? נעלה סוגיה לזו כל חברינו המלומדים העוסקים מקצועית בתחום וואמורים להגיע למפגש הקרוב שלנו.
עלי אישית - מחמאות עובדות מעולה!!!! מקבלת זריקות עידון מכל מילה מלטפת ומתחנפת חחחח.
מקסי לך תשובות להכל (הרי בעיני אתה מושלם, מה לעשות) הכיצד ניתן להתמודד עם ה"באג" הזה? האם להתחיל לבקר ולשלול ואז נשיג המטרה?

אומרים שאת ההסטוריה כותבים המנצחים-כך גם כאן !שלושה חודשים ויותר אחרי הניתוח נשארים כאן רק "המנצחים"-שהורידו המון במשקל,שלובשים בגדים במידות שאני בגיל 17 כבר לא יכולתי ללבוש,ושפתרו את כל הבעיות הפסיכולוגיות לכל החיים.
למרות הקריירה שעשיתי ב"ממסד"-הלוזרים תמיד נראו לי יותר מרתקים,אבל אין להם כאן נציגות אותנטית !אין כאן מישהו שאומר:"נותחתי לפני שנה וחצי ואני שוקל 10 קילו יותר.למדתי לחיות מ-400 גרם קשיו ביום,שתי חבילות גלידה,במבה ושוקולד ..."
לכן-ולמרות שבשורה התחתונה אני יורד במשקל לפי הציפיות שלי (ושל המנתחת )קיבלתי עלי להיות "שגריר "של אלה שקשה להם-ששונאים ספורט,שאוהבים מתוק,שלא אוכלים ארוחות מסודרות,שעוף וסלט ירקות לא עושים להם את זה...

ובמעבר חד למחמאות :אני לא רגיל לקבל מחמאות על הפחתת משקל.בגיל 22 שקלתי בערך 90.בגיל 32 בערך 110 ,ובין גיל ארבעים לחמישים הסתובבתי ברצועה שבין 140 ל-150.קו רציף פחות או יותר של מעבר מ"שמנמן" ל-"לווייתן".לא זוכר איך זה ללבוש "לארג' "ואני גם לא מאמין שזה ייקרה לי בחיים האלה.
למה פתחתי את שרשור המחמאות ?כי כשאני מקבל אותן אני נוהג כמו שגריר פולין :חיוך קטן,הרכנת ראש ,ואני אומר :"תודה רבה,אבל אני עדיין שוקל 120 קילו ויש עוד הרבה עבודה לפנינו "
מצד שני-כשאני פוגש עוגת מוס תלת שכבתית (קוראיי הנאמנים כבר יודעים שזה לא רבע סטייק פילה שיטלטל אותי ) אני נזכר "השכנה החנפנית אמרה שאני נראה יותר צעיר ב-10 שנים ","הפרופסור מבית הכנסת אמר שאני נראה מצויין "אז למה לא לחגוג את ההישג ?
אפרת אומרת :"החגיגה שלי היא שארוץ מחר לקנות מחר מכנסיים במידה 42 "אצלי זה לא לוחץ על "הכפתור "הנכון.אני יכול אולי לנסוע מחר לחנות של השמנים ברעננה,ולקנות מכנסיים במידה 56 (שאולי ייסגרו על הבטן )אבל חגיגה זה לא !
לפיכך ביקשתי את עצתכם-איך רותמים את המחמאות באופן חיובי לתהליך ??

דווקא אני, הווינר שהגיע למשקל היעד ומהר.
דווקא אני, זה שמתהדר במידה L ויכול לקנות בגדים בפוקס קידס,

דווקא אני, זה בדיוק התגלמות כל מה שאתה מסוגל לשאוף להגיע אליו, בכל הקשור להישיגים בהרזייה.

למה אני?
ואני כותב כאן בלחש , זאת כדי שרק אתה תשמע אותי.......

כי אני ממעט לאכול פירות וירקות - הם לא עושים לי את זה.
אני ממש אלוף בספורט, הכוונה שלי שאין מבחן טריוויה בתחום הזה שאני לא לוקח ב"הליכה". בפועל בכל הקשור לפעילות גופנית, הפעילות היחידה שאני עושה - זה לדבר על זה.
אני לא מקפיד על ארוחות מסודרות ועל זמנים בין ארוחות.
הפסקתי ללכת לדיאטנית - מזמן.
אם יתנו לי לבחור בין סטייק פרגית לבין עוגת קרם, אני אקח חצי וחצי.


כן, מקסי, זה בדיוק אני, ואני בדיוק כמוך, אנטיטזה ל"לוזר".
תמשיך בדיוק כמו שאתה, ואל תשכח לבוא אלי בעוד 5-6 חודשים , לקחת ממני את הג'ינסים במידה 46.

כרגיל כל פעם מחדש ני צוחקת ממה שאתה רושם
אצלי האתגרים שאני מציבה לעצמי עובדים .
מקווה שתימצא את הדרך שלך לא להתפתות לעוגת שכבות
בהצלחה

מראש אבקש, שאף אחד לא ייפגע - הכל בבדיחות הדעת, גם לה אנו זקוקים כדי להסית את המחשבות מהאוכל - הומור הוא כלי להרזייה מהירה יותר, ספר שאכתוב בנושא ימכור מליונים.

מקס - בתור עוגת קרם שניט במקרר, אני אומר לך," לא כדאי לך, מאוחר עכשיו, ואתה בכלל לא נראה טוב...לך לישון אתה לא עייף? תיקח ביס ממני ותרגיש רע אחרי? לא חבל, אני משוכנע שבמיטה תמצא משהו מסעיר יותר לרגע זה....לך לך כבר....."

אורלי - המכנסיים יושבות עלייך - "פצצה" - אין אין אין - חבל"ז

רותי - בן "XX" כל מי שמעיר הערות צבועות ולא מתכוון למה שאומר.

יושי - מהפעם האחרונה שראיתי אותך, (למרות שמעולם לא ראיתי אותך) רזית יפה, אבל תשמעי, את עדיין מאוד שמנה, אולי תשקלי לעשות ניתוח קיצור קיבה - קראתי באיזשהו מקום שזה עוזר...

אפרת ע. - את כבר בכלל לא שייכת לפה, פורום אנורקסיות כפייתיות זה בכתובת URL אחרת.

אלון ג - מה? ירדת במשקל? לא רואים עליך כלום.... תבדוק את המכשיר שאתה נשקל עליו, הוא בטוח מקולקל, חחחח מדמיין זה..... שמן אחד!!!


טוב, אני מקווה שכל אחד שמע את מה שרצה לשמוע......
אני ממליץ לכולם לעשות את אותו הדבר, בכל מה שאומרים לכם, תשמעו רק את מה שאתם רוצים לשמוע!!!

אולי זה בדיוק מה שאני צריכה לשמוע... ואולי לא...
כי כמו ששולה ציינה אף פעם לא נהיה מרוצים- אם אומרים "רזית" זה לא בא טוב ואם לא אומרים כלום זו צרות עין....
אז מה? הגעתי למסכנה שאני צריכה לעבוד על עצמי ולקבל מחמאות באהבה...
אחלה נושא מקס, ותגובות קורעות....
אולי הורדתי איזה 100 גרם מהצחוקים שצחקתי עכשיו בזכותכם- אז יצא טוב!
:)

איך איך אפשר להחמיא לי על הכנס ולא על התחת הסקסי שלי שכבר לא נראה כמו מזוודה ?

באמת :( אוף צריכה כנראה לעשות עוד קצת דיאטה

יום נפלא
אורלי

חחחחחחחח הרגת אותי מצחוק
אני רחוקה מלהיות אנורקסית וגם לא רוצה
אני נהנת מהמחמאות ......
ואתה מתוק חחחח ניפגש במיפגש

אני אספר לך קצת על ההתמודדות שלי. ראשית, אם כבר בא לי חתיכת עוגה, זה לא ביומיום אלא בבילויים או בשולחן החג, אני מתכבדת בפרוסה קטנה וזה מספק אותי. בלילה אני לא אוכלת גם אם ממש בא לי, אני הולכת לישון או מכינה כוס נס קפה, זה די ממלא אותי. המחמאות שעושות לי ממש טוב זה מהאנשים הקרובים אלי: חברות ומשפחה. מהסביבה הרחוקה יותר כשמחמיאים לי אני מחייכת ועוברת הלאה, נמנעת מלהיכנס לשיחה על "איך עשיתי את זה" עם אנשים שלא קרובים אלי, פשוט כי לא בא לי. האושר הגדול הוא קניית בגדים. היום, 8 חודשים אחרי, הכל עולה עלי, יכולה לקנות מה שאני אוהבת ולא להתפשר על 3-4 רשתות של מידות גדולות. לא רק שעולה עלי, אני נראית באמת טוב (סליחה על הצניעות) וזה ממש נותן כח למלחמה באוכל, בגלל איך שאני מרגישה ורואה את עצמי ולא בגלל המחמאות. עברתי דרך ארוכה. החלפתי קידומת 4 פעמים!!! והגעתי לקידומת 8 הנכספת. אין ברירה מקס. אחרי הצעד הדראסטי שעשינו אנחנו חייבים לשנות את ההרגלים שלנו, ולאכול נכון ולתת מקום מאוד קטן ל"אהבות הישנות". מקום בסגנון "המנה המותרת" פעם בכמה ימים, בשביל הנשמה......בהצלחה רבה!!!

וכמו שאמר לי פה אחד החברה... היום זה כבר כמעט מחר ומחר מחרתיים כך שכל פעם שקצת קשה לך, זכרי שזה עובר ומחר טוב יותר

המשך יום נפלא לחיים החדשים
אורלי

כבר פירכיות ? אני עדיין נאבקת עם הגיל :) (אולי סגרו לי יותר מדיי)
לי יש הוצאת סיכות ביום ראשון ומודה שחוששת קצת...

יום נפלא לחיים חדשים
אורלי

שתי דקות והכל היה בחוץ

מזל טוב