פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום רב, האם הורדת מינון של כדור קלונקס לחצי וכדור מירו בנוסף אמורה להחזיר את החרדות שוב עד שהגוף מתרגל להיות ללא הכדורים הללו? ואם כן מתי התןפעה חולפת?
האם אפשר לחיות כל החיים אם אותה כמות כדורים שרשמה הפסיכאטרית?
תודה

אני בת 32 מחיפה ילדתי ב- 24/1/11 לידה ראשונה אין לי מצב רוח לכלום עושה דברים בלי חשק ויש לי חרדות קשות להיות לבד .
ברצוני לטפל לפני שזה יחמיר יש לציין שאני סובלת מחרדות להיות לבד לפני ההריון
מה עלי לעשות? אני מעונינת בטיפול דחוף
תתנו לי מס' טל באיזור חיפה
לעזרתכם הודה

שלום ד"ר.
האם התרופה ויאפקס XR במינונים גבוהים 225-300 מ"ג מתאימה לטיפול בהפרעות חרדה למרות שמשפיעה משמעותית על הגברת נוראדרנלין?
הרי במצבי הפרעת פאניקה יש הפרשה מוגברת של נוראדרנלין ואדרנלין...כך שזה לא כל כך מסתדר הגיונית.
תוך כמה זמן ניתן לבחון את האפקט של התרופה על הפרעת חרדה ולהתרשם מיעילותה?
ושאלה נוספת,האם תוספי מזון בכדורים (כמו חומצות אמיניות/חומצות שומן/ויטמינים/מינרלים) יעילים כתוספת לתרופות במקרים של הפרעות חרדה?

בתי נכנסת לחודש שמיני הריון ראשון. כבר כמה חודשים שהיא בחרדות חזקות ודיכאון. לא לקחה מעולם תרופות לדיכאון. היינו בייעוץ אצל פסיכיאטרית והיא לא המליצה לקחת תרופות בהריון. מאז המצב עוד התדרדר ואני חוששת מאד שאחרי הלידה היא תכנס למצב בלתי הפיך. אין כל אפשרות לקבל טיפול בחודש שמיני?

4 קב"נים ופסיכיאטרית אחת אבחנו אותי סה"כ 5 אבחנות שונות:
בעיות חרדה, בעיות פחדים, קושי הסתגלות, דיכאון קליני, וחשש למאניה דיפרסיה.
אני לא סומך על אף אחד מהגורמים האלה שיגיד לי מה הבעיה שלי, במיוחד כשכל אחד אומר משו אחר ואפילו במצבים מסוימים אותו אחד אומר כמה דברים שונים בהתאם למה שמתאים לו באותו הרגע להגיד.

המצב שלי הוא בעל מכניקה דיי פשוטה. יש לי שני מצבים: או שמחה או דכאון. אני עובר בין השניים כל שבועיים,שלושה. ואין אמצע. המעבר הוא מיידי. מרגע אחד של עצבנות, זה מתפתח במהירות עד לרמה של תחושת ייאוש. ובמשך הימים הולך ומחמיר. אחרי שבועיים הדבר מתהפך, ואני עובר למצב של רוגע ושמחה ושלווה וחיוביות וקלילות. ושום דבר לא מצליח לשבור את ההרגשה הזאת במצב הזה. אני לא באיזה היפר מטורף למיטב הבנתי. הייתי אומר שזה מצב נורמלי.

אין לי כסף לעוד פגישות פרטיות. קב"נים זה בולשיט אחד גדול. ואני יודע שצריך ללכת לפגישה עם בנאדם מוסמך וכל זה ובלה בלה בלה. אבל בינתיים סתם בקטנה לנקודת מחשבה נוספת מה אתם חושבים שיש לי?

אני אישה חרדתית לפני שנה התחלתי ליטול רוליבן פעמיים בים וציפרלקס 10 מ"ג
אני מצבי השתפא אבלא לגמרי מדי פעם יש התקפי חרדה במיוחד בשעות הבוקר.
ניסיתי להגמל מלוריבן ע"י כך שהורדתי את המינות לחצי כדור אבל לא יכולתי מיד הרגשתי שהתסמינים חוזרים.אני מרגישה עצמי תקועה עם התרופות ואינני מסוגלת לחיות בלעדיהם<<<פניתי לפסכיאטר ואמר שאין מה לעשות אשאר עם התרופות כל החיים.השאלה שלי איך אני יכולה להיגמל מלוריבן ,האם יש תרופה אחרת שיכולה לעזור לי מבלי להמכר אליה כי אני מרגישה שהציפרלקס לא ממש עושה את העבודה
תודה מראש

אני חולה בדיכאון עמיד התחלתי טיפול בלפונקס 175 מ"ג מבקשת לדעת תוך כמה זמן
מרגישים השפעה של הכדורים עליי?

ערב טוב,
אני בן 33
עקב ארוע טראומתי שעברתי לפני 8 חודשים.- הוצאת גידול שפיר מהמוח התחלתי לצרוך לוסטרל. עם צריכת הלוסטרל בהדרגה התחלתי להרגיש טוב מבחינה פיזית והסחרחורות כמעט ונעלמו. עם הגדלת המינון החלו תופעות לוואי קשות כגון כאבי בטן ובעיות שפיכה. החלטתי בעיצה עם הפסיכיאר להפסיק את התרופה בהדרגה.

סה"כ צרכתי את התרופה כ- 3 חודשים. מאז הפסקת התרופה אני מרגיש זוועה!
סחרורחות, עייפות,מסטוליות .... לא הייתי משוכנע ממה נובעות ההרגשות שלי והיום קיבלתי תשובה חד משמעית שיחסית לניתוח המורכב שעברתי אני מאוזן הורמונלית ולכן לא צריכות להיות בעיות מיוחדות.

אני מחזיק אצלי מרשם לפריזמה אותו נתן לי הפסיכיאטר.

עשיתי שעורי בית ואינני מוכן להמשיך לצרוך את התרופות מהסוג הזה.
1. אני מבין שאני נמצא בתהליך גמילה. כמה זמן הוא עשוי להמשך?
2.מהן הדרכים הטובות ביותר לקידום הגמילה.אמשח לטיפים.
3. האם קיימות תרופות אחרות אולי בתחום האלטרנטיבי שיכולות לעזור לי בתקופה הזו?

* פרט חשוב שלא ציינתי היא העובדה שאני סובל מאו.סי.די. בעקבות הניתוח הסרטים והחרדות גברו. חשוב לי לציין כי הלוסטרל לא עזר לי בכלל בנושא החרדות והסרטים.

סליחה על המייל הארוך,

אלי

לחרדה ודיכאון ואני רוצה להתחיל לקחת סטרואידים זה מתנגש? או לקחת הורמון גדילה IGF1 זה מתנגש? תודה :)

אני מאוד מזדהה עם מה שאלון כתב. בדיוק רציתי לכתוב לכם וקראתי ורציתי לדעת אם זה באמת דיכאון
גם אני אף פעם לא החשבתי את עצמי בתור בן אדם מאושר, אבל בשלש שנים האחרונות זה החריף.
אפילו שקעתי בהפרעות אכילה בעקבות הדכאון והריקנות התמידית בחיים שלי...
אני לא משדרת יותר מדי דכאון בביהס , ז"א אני כן מחייכת וצוחקת ורוצה לחיות את החיים
ומצד שני אני לא מסוגלת לעשות את זה
אני כל כך רוצה לאהוב את החיים, לרצות לצאת ולבלות עם חברות שלי, וכל מה שיש לי בראש זה שאני לא מספיק טובה
שאני מפגרת, משעממת, ושכולם שונאים אותי . אני מרגישה שאני פשוט הבן אדם הכי בודד בעולם
שלא משנה מה אני אעשה, לעולם אני לא אהיה מאושרת ולעולם אני לא אסתפק במה שיש לי. הדבר היחיד
שאני עושה ואוהבת לעשות זה פעילות גופנית והתעסקות באוכל וגם את זה לקחו ממני...
מותר לי לעשות רק פעם בשבוע ספורט, הדבר היחיד שאני באמת מתגאה בו,
כל שאר הימים אני פשוט בוכה מהרגשה של הלבד הזה. לא יודעת איך נכנסתי לזה, אבל כל כך הרבה פעמים
אני מרגישה שכולם מתקדמים ועושים עם החיים שלהם דברים ורק אני נשארת מאחורה,
כמו ילדה קטנה ומטומטמת שאף אחד לא באמת חושב עלייה... שכולם כבר מתאהבים, ואני רק חושבת על זה שמי ירצה להיות עם מישהי כמוני
יש בי צד שאומר שאני אחלה ילדה, ויש בי צד גדול שאומר שאני הילדה הכי חסרת בטחון ומטומטמת בעולם הזה,
ושמגיע לי למות.
אני בת 17
וכן יש לי מחשבות על מוות... או לפחות ניסיון להתאבד שאנשים יבינו שאני לא בסדר. אני ממש צורחת לעזרה.
ואני מפחדת מכדורים נגד דכאון כי אמרו לי שזה משמין ואני כל כך לא רוצה!

מה לעשות? אני באמת מרגישה שאני רוצה להעלם מהעולם הזה... פשוט רע לי

שלום רב!

בעלי בן 70 סובל מדיכאון תקופה של חודשיים,שלושה.

בתחילץ הדרך הוא הלך לרופאת המשפחה שרשמה לו 20 מ"ג רסיטל.מיד כשלקח את זה הדיכאון החמיר ובעקבות זאת פנינו לפסיכיאטר ידוע שהציע להחליף את זה ב-10 מ"ג ציפרלקס.כשראינו שזה לא עוזר,התקשרנו אליו והוא הציע להעלות את המינון ל-20 מ"ג.

מכיוון שפחדנו מהשפעות לוואי והתמכרות לציפרלקס,הלכנו להומאופת שנתן לו כדור שרקח
ואמר שבינתיים אין צורך להעלות את המינון של התרופה הקונבנציונאלית-בינתיים 20 מ"ג רסיטל שלטענת הפסיכיאטר משפיע כמו 10 מ"ג ציפרלקס.

הדיכאון אומנם ירד במידת מה,אולם הפתחה אצלו תופעה של רגישות גבוהה מאוד כלפי כל מילה שניה שאני אומרת לו והדבר הכי קטן שאני אומר, שכל אדם רגיל לא היה מתיחס אליו,פוגע בו.בנוסף לכך,המשפטים הללו מטרידים את ראשו וחוזרים עוד ועוד במחשבתו וגורמים לו לדיכאון עד שהוא מחליט לפרוק את זה ולספר לי על זה.

אני לא יודעת מה לעשות,הדיכאון פשוט הרס אותי וכשכבר היה נראה שזה נגמר התחילה התופעה הזאת בה אני מואשמת על כל דבר קטן שאני מוציאה מהפה כאילו רציתי להעליב אותו.אפילו שאלה סתמית כמו האם לקחת את התרופות היום הופכת לעלבון..

האם רסיטל יכול לגרום לתופעה שכזאת?
ציפרלקס נחשב יותר יעיל?ומבחינת תופעות הלוואי?

אני ממש אובדת עצות.מסתבר שדיכאון משפיע לא רק על החולה עצמו..

אשמח לתגובה מהירה.

תודה רבה לכם.

האם התרופה Wellbutrin במינון mg300 יכולה לגרום לעליית הכולסטרול ה"טוב והרע"?

שלום לכולם, אף פעם לא הייתי בן אדם מאושר אם מסתכלים על זה ככה אבל אף פעם לא התייחסתי לזה כאל דיכאון ותמיד השארתי את זה בצד, בשנתיים האחרונות הדיכאון התחזק אצלי (אני בן 18 ולומד בתיכון בכיתה י"ב) אני רוצה לציין שהדיכאון אצלי החריף והוא מתבטא בדברים הבאים: חוסר חשק ורצון לדבר עם החברה הסובבת אותי, אני לא צוחק ולא מחייך כמעט אף פעם, אני מרגיש שאני רוצה להיות בודד, אני חוזר הביתה וישר הולך לישון או לשחק במחשב, הפעילות ספורט שזה הדבר היחידי שהייתי אוהב גם אותו אני מרגיש שנעלם ממני, אני כל הזמן חושב מחשבות רעות אין לי כוח לכלום פשוט לכלום ואני מרגיש פשוט חרא, סליחה על התיאור. אני מרגיש שהזמן חולף במהירות ושום דבר לא מתקדם ואני תקוע בבועת דיכאון שלא חולפת לה. אני כל הזמן עצבני ומתעצבן בקלות.
בנוסף לדיכאון אני מרגיש כמו מן תחושבת בילבול כזאת אני לא מפוקס על עצמי ואני מרגיש גם מן סחרחורות כאלה.. החלטתי לשים לזה קץ וקבעתי תור לפסיכיאטר בקופת חולים כללית. אני רוצה להגיד שזה פשוט ביזיון מה שהולך שם חיכיתי לה חצי שעה בטלפון עד שהיא תועיל בטובה להתפנות אלי ושהיא התפנתה היא אמרה לי להשאיר את המספר פלאפון שלי ומתי שהפסיכיאטרית תוכל היא תתקשר וזה היה לפני שבוע כבר ושיחת טלפון אחת לא קיבלתי. ביזיון.. אני מרגיש ששום דבר לא מתקדם והכל פשוט חרא... אני רוצה להעביר ביקורת חריפה על הרפואה שלנו בישראל שלא מטפלת בנושאים שלפי דעתי בין הכי חשובים..
מחשבות אובדניות אין לי כי אני לא בן אדם שמוותר בכל כך קלות אבל אני מרגיש אני לא יכול לחיות ככה ואני בעוד שנה מתגייס לצבא ואם עכשיו זה לא מתפוצץ אז בצבא זה יתפוצץ ואני רוצה למנוע את זה..
הפסיכיאטרית לא חזרה אלי כבר שבועיים ועד שהיא תחזור יהיה עוד זמן מה אתם ממליצים לעשות ? מה דעתכם על מה שאני מרגיש ? אשמח לחוות דעת וביקורת.. תודה רבה

בן זוגי חווה התקף פסיכוטי לפני 5 שנים ומאז נוטל סמאפ, חודשיים ראשונים 20 מ"ג ואחכ 10 מ"ג... עד היום, בן זוגי אדם שעובד באותו מקום עבודה ועושה תפקיד מאוד חשוב, לדבריו הוא מרגיש טוב וחושב אף להפסיק את הטיפול בתרופה... כמובן בהתייעצות עם פסיכיאטרית מטפלת.... (אחריי ההתקף הפסיכותי שנמשך כמה חודשים הוא שקע בדיכאון למשך שנתיים.)

האם אפשר להפסיק את הטיפול בתרופה? מה יכולות להיות תופעות הלוואי? והאם ההתקף הפסיכותי יכול לחזור?

כל ההתלבטות נובעת גם מהסיפור שהתרופה עומדת לרדת מהמדפים. (חשוב לציין שהוא מתפקד טוב מכל הבחינות עם הסמאפ)

האם התיאבון המוגבר שאני חשה מאז התחלתי לקחת מירו (מזה שבועיים) יתאזן עם הזמן?
תודה