פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום. אני בן 19 ואני חייל.
בדר"כ כשאני בדיכאון ואני מרגיש מן צורך להתפרק אני זורק דברים, מרביץ לקירות, או פותח פנקס רשימות ומשחרר קיטור.
אני בדיכאון כמה שנים טובות אפשר לומר. ועם הזמן השתפרתי קצת בלהיות פתוח לגבי הדיכאון שלי. כרגע אני במצב שאני פשוט אומר לחברים שלי "וואי אני בדאון אחושרמוטה".
אבל אני לא יכול להיכנס איתם לפרטי הפרטים שמאחורי ההרגשה המכוערת שלי.
לא מצפה מההודעה הזאת לכלום. סתם רציתי לעשות את מה שאני עושה בפנקס רשימות רק עם איזשהו פידבק אנושי.
אני בתחושת בדידות נוראית. הבטחון העצמי שלי שואף לאפס. גם אם מישהי מראה לי איזושהי חיבה אני מפחד מכדי להגיב. לא היה לי קשר רציני עם אף אחת כבר שנים. אני מרגיש בדידות מאוד עמוקה. עצם המחשבה שמישהו יקרא מה שאני כותב מקשה על פתיחות, אפילו אם אני עושה את זה בלי שמות.
אני רוצה למות אבל אני לא רוצה להתאבד. אני מאמין שהרגע הזה עלול להגיע.
אני לפעמים שוקל לצאת מהצבא כדי לעשן חשיש למרות שאני לא יודע אם זה באמת יעזור. לפני שבוע היתי אצל פסיכיאטרית שהמליצה לי על תרופה מסויימת. עוד לא הספקתי להראות את ההמלצה לגורם צבאי. אני הבנתי שתרופות זה בעיקר תופעות לוואי מזוויעות וטשטוש רגשות יותר מאשר שיפור.
אני חיי ברמת גן. במרכז. אני מסתכל על האורבניות הזאת והיא מדכאת אותי. העולם בחוץ אפור וקר ומגעיל. אני לא מבין איך אחרים לא רואים את זה כמוני. זה מין עולם שמתודלק על עצבות ועל סבל. אני מרגיש שיש בי הרבה פוטנציאל בהרבה תחומים אבל כל פעם שאני מרגיש טוב ויש לי מוזה ויש לי רעיון לסרטון/אנימציה/סרט/שיר/תסריט וכיו"ב לאחר כמה ימים אני חוזר לדיכאון ואין לי חשק לעשות כלום וזה כמו חסם של אנרגיה. אני מסתכל על החיים שלי ורואה בזבוז רצוף של זמן. זמן שיכולתי ללמוד לעשות דברים, לעשות דברים, לזיין, לאהוב. כלום. רק התעסקות בלמה אני מרגיש איך שאני מרגיש. וכמובן שעד היום לא קיבלתי אף תשובה.

שלום ד"ר,

לוקח כבר 4 חודשים ציפרלקס 15 מ"ג בעכבות דכאון וחרדה

רופאת המשפחה הוסיפה לי רבע כדור מירו (7.5 מ"ג) בשביל שאשן טוב יותר.


לוקח כבר 5 ימים(לפני השינה) ומרגיש עייפות קיצונית, מין זומבי כזה. קשה לי גם לקום יותר מתמיד.

האם זה עניין של כמה ימים עד שאתרגל או שזה יימשך כך?

כי אם זה יימשך יותר מיומיים-שלושה, אז די חבל על הזמן...

אשמח לכל עצה. תודה

יניב

שלום,
ככל הנראה אני סובלת מדכאון אחרי לידה. פניתי לרופאת המשפחה שמיהרה לרשום לי טיפול תרופתי. אני לא מעוניינת בכך ושאלתי על מסגרות טיפול אחרות בתוך הקופה והיא אמרה שאין.
נשמע הגיוני?!?!
מישהו מכיר מה אופציות הטיטפול האחרות שמסובסדות ע"י הקופה (מכבי במקרה זה)? (קבוצות תמיכה, טיפול פסיכותרפי) לצערי אין באפשרותי לממן טיפול פרטי מכיסי...

שלום ד"ר אני בת 24 אשר סבולת מחרדת בחינות קשה, במהלך הלימודים הכול מתנהל כשורה אני מגיעה לכל השיעורים לומדת ומשננת את החומר ולא מחכה לרגע האחרון לפני הבחינה ואפילו מלמדת אנשים ועוזרת להם אך כשמגיעה הבחינה החרדות משתלטות עלי אני מנסה לחשוב דברים חיובים לקחת נשימות ארוכות לקחת רסקיו אך כלום לא עוזר אני מתחילה לרעוד, מקיאה למרות שאני שותה והלחץ משתלט עלי.....בעקבות כך אני מקבלת מיונים נמוכים בבחינות אשר לא משקפות את רמת הידע שלי כי אני לומדת והמון המליצו לי להשתמש בוליראן או בואבן כשעה לפני הבחינה על מנת להפיג את החרדה הייתי שמחה לדעת האם ממולץ לקחת תרופות אלו והאפ הם לא יגרמו לי לעייפות במהלך הבחינה.... במידה ותרופות אלו לא מתאימות אשמח לקבל המלצה לתרופות אחרות כי זה ממש מתסכל אותי ומכניס אותי לדיכאון נפשי מכון שאני לומדת ויודעת הכל אך לא מצליחה להתגבר על חרדת הבחינות כמו כן, יש לי גם הפרעות שינה קשה לי להירדם באופן יומיומי לוקח לי בין שעה לשעתיים להרדם וגם כשאני נרדמת אני קמה מכל ציוץ קטן וסובלת מכאבי ראש מתמשכים במהלך כל היום אודה לך על תרופה או עצה על מנת לטפל בחרדת הבחינות ובנדנודי השינה, תודה רבה.....

שלום רב,

אני נוטלת נורטילין 50 מג עקב דיכאון ופיברומיאלגיה (הלמיקטל לא עוזר לי להתייצבות ונורטילין לא מסייע לי בפיברו-הסימבלתה לא עזרה לי לדיכאון)נראה שהוא פוגע לי בשינה וכמו כן יש לי טעם חמוץ בפה ויובש נוראי, אני מרגישה שאני עצבנית ותזזיתית..
כל שאר תופעות הלוואי אני יכולה להסתדר איתן.
ברוך ה' אני מרגישה שיש לי מרץ ושמחת חיים אך אני לא בהיי.
רציתי לדעת האם תופעת היובש והטעם בפה יעלמו ואם כן תוך כמה זמן-זה מאוד מטריד אותי.
כמו כן בעיית השינה מאוד מפריעה לי מאחר ואני נוטלת 1 מג' קלונקס+100 טרזודיל שזה נותן לי שינה טובה לפחות ל-5 שעות.

המצב הנתון כיום הינו שיש לי הפרעה קוגנטיבית מאוד חמורה- אי עיבוד נתונים,זכרון לטווח קצר,קשיי הבנה, טעויות במשפטים ותקיעויות במילים ואני לא מצליחה לבטא ברצף את מה שאני רוצה להביע,וגם סוג של התנתקות ריגעית.
הרופא שלי ביקש זמן להתייעצות בכדי לראות מה ניתן לעשות...(הוא שולל דימנציה)
בנתיים אשמח להכוונה.

אני בן 30 וסובל מדיכאון קשה כבר כמעט שנתיים, במשך 15 חודשים האחרונים ניסיתי תרופות שנונת נגד דיכאון (שנרשמו ע"י פסיכיאטרים שראו אותי), אך אלה לא עזרו ולדעתי אף החמירו את המצב בגלל תופעות הלוואי שלהם תוך כדי לקיחה וייסורי גמילה בעת הנסיון להפסיק,
מצבי כרגע הוא שהדרך היחידה שבעזרתה אני יכוול לרדת מהמיטה הוא לקיחה של אופיאטים שהשגתי(במינון נמוך), רק איתם אני מצליח לקום ואולי אפילו קצת לתפקד,
אני רואה פסיכולוג אך אין לי אשנים אחרים\חברים לשתף איתם.

בעת לקיחת התרופה האחרונה התחלתי כבר לפקפק קשות בסיכויי ההצלחה של נוגדי הדיכאון תחושה שמתחזקת לאחר כל כשלון של כל תרופה ומצטרפת אליה תחושה שהפסיכיאטר בכלל לא קרוב להביון באיזה מצוקהה אני נמצא, אני מרגיש שכל יום שעובר מקרב אותי בצעדי ענק לעבר תהום אבל אני לא מרגיש שיש למישהו פתרון כלשהו,

הדבר היחידי שנותן לי כח הם הסמים שעד עכשיו נלחמתי (והצלחתי) לא לעלות במינון שלהם אלא להשתמש בהם במקרה חירום רק כדי שיתנו לי דחיפה ראשונית אבל בחודש האחרון אני מרגיש שכל הסכרים עומדים להיפרץ.

מה עליי לעשות? יש מה לעשות מבחינה פסיכיאטרית? להתחיל לקחת תרופה חדשה ולחכות כמה שבועות לבדוק השפעה זו כבר לא אופציה מבחינתי!!! אני מרגיש שאני שוקע מיום ליום (אם לאמשעה לשעה),

אני כבר כותב עם דמעות בעיניים, אם יש פתרון בבקשה תאמרו לי!

היי שלום קוראים לי נתנאל לאחרונה התחיל לי מחשבות רעות על כל מיני בעיקר על שאני צריך להתאבד ולא להישאר בעולם הזה וזה גם גורם לי לא לישון בלילה אני בדרך כלל בחור בריא אבל אשמח עם תענו לי מה לעשות לגבי זה אבל אני לא רוצה לנטול שום תרופה בגלל שאני מתגייס לצבא במרץ עם יש פתרון לזה וזה גם גורם לי לבחילות ולאורך שמחת חיים ירוד בתודה נתנאל השערה שלי שאני חושב שזה נגרם ל י בגלל לחץ

ההשפעה חזקה ומיידית? (כמו קלונקס בחרדות)
האם אפשר לקחת אחר כך קלונקס אם אני מרגיש חרדה מזה ?

מזה חמש שנים אני לוקחת פאקסט , ברצוני להחליפו בכדור אחר נגד דיכאון,
מנסיוני גמילה מפאקסט היא קשה עד בלתי אפשרית , האם ניתן להתחיל שימוש בכדור אחר במגביל לנטילת הפאקסט רק להוריד את מינון הפאקסט תוך כדי ?

שלום יש לי ילדה בת 36 נשואה + 2 מיזה שבועיים היתה לה היתנהגות הפרקטיבית הי לא היתה יושבת היתנהגות הילדים היפריע לה שקודם זה לא היה מפריע ואפילו רצתה להרביץ להם לא יכלה ליראות ליכלוך ולא רגוע זה היה שבוע אחרי זה פיתאום קיבלה התמוטטות
עצבים וחולשה בגוף הי גננת היפסיקה לעבוד לא טיפלה בילדים לא בישלה היתה ניסגרת בחדר בחושך לא יכלה לישמועה רעשים חולשות איומות חרדות פחדים אנחנו ההורים
שלה טיפלנו בא היתה בבית חולים עשו לה בדיקות דם ואמרו שהכול בסדר היתה אצל פסיכיאטר שנתן לה רמוטיב ואלפריד להרגע אבל זה לא עוזר הי ממשכה בחרדות ופחדים
ואתכפי חולשה חזקים רק כשהי מיתעצבנת מיכלום אני לא יודעת מה לעשות בבקשה תעזרו לי תודה

שלום,אני בת 28 ..אני מקווה שהגעתי למקום הנכון לשאול.
אוף..אני לא יודעת מאיפה להתחיל,אני מיואשת נורא!
טוב,אז אני חושבת שהיה לי דיכאון בערך מגיל 17 ,אך לא ידעתי שיש לי את זה וגם לא הרגשתי.
לפני שנה התפרץ לי ממש ..וטופלתי אצל מישהי שמטפלת רוחנית וגם דימיון מודרך ובמקביל לקחתי ציפלקס במינון נמוך.
עד עכשיו זה עבר..והתחלתי לחשוב על הרזיה ,כלומר כל חיי היתי לא רזה ולא שמנה ,אלא קצת מלאה..והתחלתי לפנות למאמן כושר שהוא דיאטן..עשיתי לפי התפריט שנתן אכילה וכושר הייתי פצצה בעננים!! ואחכ חודש וחצי שוב התחלתי בהרגל של בולמוס אכילה מטורפת..כלומר אני מסוגלת לחסל הכל ולמרות שאני מפוצצת באוכל,לא יעזור לי...וכך עליתי במשקל שיא...כך זה נמשך כבר 4 פעמים.
אני לא יודעת מה הסיבה,דיכאון,הפרעת אכילה...עכשיו אני מטופלת אצל פסיכותפרטית..האם ההשמנה נובעת מדיכאון,מהפרעת אכילה??מה בדיוק גרם לי לזה שמנסה כל הזמן להרזות ולא מצליחה?אני מרגישה שמשהו שולט בי..קשה לי להסביר במילים.וגם עכשיו אני חוזרת לקחת את הציפלקס כדי לאזן ולחזור לתפקד.
אז מה אני עושה כדי להרזות??אולי לא פניתי לפורום הנכון?אז לאיזה פורום לפנות?
האם אני צריכה לשנות הרגלי חשיבה להרזיה?למי עליי לפנות בתחום זה?
והאם כדאי לי כבר עכשיו לטפל בהרזיה לפני שההשמנה תחמיר עם הזמן?או קודם לטפל בדיכאון והפרעת אכילה ורק בסוף ההרזיה?

סליחה על המכתב הארוך...אודה לך מאוד...

שלום. אני בת 40 פלוס וגרה בישוב קטן שבו עברתי ניצול מיני ממושך בתוך יחסים לא בריאים ארוכי שנים.
בן זוגי לשעבר כבר איננו בסביבתי, אך כיום אני חווה ביטויים של פוסט-טראומה הבאים לידי ביטוי בדיכאון, חרדה ברמות שונות וכעס גדול לא הגיוני על אנשי הישוב (כאילו יכלו לעזור ולמנוע, אך בפועל איש לא ידע על כך) ומרבה להסתגר בבית.
לפני מספר ימים קיבלתי ע"י פסיכיאטר "רסיטל" 20מ"ג לקחת פעם ביום, וזה מאוד מטריד אותי, מכיוון שכאשר אני יוצאת את תחומי הישוב אין לי לא דיכאון ולא חרדה ולא כעסים! אני אדם "אחר".
מלבד זה יש לי שיחות עם מטפלת שאינה פסיכולוגית קלינית שעוזרות לי להבין את מקורות הטראומה אך אינן נוגעות לשיקום חיי בישוב.

שאלתי:
האם אכן נכון לטפל במצב ע"י תרופות?
האם לא כדאי פשוט לעזוב ולעבור לגור במקום אחר?
האם טיפול ממוקד יותר כ- CBT יכול להועיל במקרה זה?

תודה על ההתייחסות

שלום,
אני בן 23.
השאלה שלי היא האם ניתן לטפל בדיכאון קל, (חוסר מצב רוח קבוע), על ידי לקיחת כדור אנטי דיכאוני במשך חודש-חודשיים או שצריך לצרוך אותו באופן קבוע?

לדוגמא כדור ציפרולקס

שלום
אני לוקח סרנדה 50 מג במשך כשנה ומרגיש טוב
כל תופעות החרדה והתחושות הרעות חלפו
האם יכול אני להפסיק ולקחת הכדור, או לחילופין להוריד את המינון
בתודה מראש

שלום,
אני בת 39,מאז גיל ההתבגרות היתה לי נטיה להיפוכונדריה וחרדה ממחלות-בעיקר סרטן, אבל לא ברמה שפגעה באיכות החיים. מאז לידת בני השני לפני שנה המצב מאוד החמיר. זה התחיל בכאבי ראש חזקים שהייתי משוכנעת שיש לי גידול בראש וכשהתברר שמדובר במיגרנות עברתי תקופה טובה עד הפעם הבאה. כאשר מופיע אצלי סימפטום כלשהו אני מייד חוקרת את הנושא באינטרנט,נכנסת לחרדה-מפחדת לפנות לרופא. התסריטים בראש תמיד הגרועים ביותר-מחשבות איומות על סבל, נכות, מוות ומה יהיה על ילדי המסכנים. קשה לי לתפקד ואני חושבת כמה החיים יהיו מאושרים אם יקרה נס ויתברר שאין לי סרטן. אני מרגישה שכל שאר הדאגות בחיים חסרות משמעות. בנוסף גם היו לי חרדות שנוגעות לילדי-למשל חששתי שלביתי יש לוקמיה
אבל בד"כ החרדות נוגעות אלי. כרגע מצאו אצלי ציסטה מוזרה ולמרות שהרופא אמר שלא נראית לו ממאירה הוא אמר שאם תוך שבועיים אין שיפור צריך לעשות ביופסיה.
מיותר לציין שאני במצב רע מאוד-נעה בין תקווה ליאוש וממש קשה לי לקום בבוקר.
אני יודעת שיש לי בעיה נפשית שצריך לטפל בא ובכל זאת לא עושה דבר...
האם ציפרלקס יכול לעזור במקרה כזה? הבעיה היא כי במידה ומסתבר שאני לא חולה אני מיד מתאוששת ו"מתרוממת" עד הפעם הבאה...