פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום
לפני כחצי שנה פניתי לפסכיאטרית עקב לחץ נפשי לא קל... הפסכיאטרית המליצה על טיפול פסיכולוגי וכדורים (וויפאקס 75מ"ג) התחלתי להרגיש טוב אחרי בערך חודשיים. אכן הייתי פחות עצבנית וקופצנית והרבה יותר רגועה. הפסכיאטרית הגדילה את המינון ל 150 מ"ג, לאחר חודש הרגשתי מאוד לא טוב בעיקר כאבי ראש.... החלטתי להפסיק את הכדורים ואכן הפסקתי בבת אחת. בתור ביולוגית הנני מודעת שאין להפסיק בבת אחת אלא בהדרגה.
בימים האחרונים אני סובלת מכאבי ראש וסחרחורות קשות ביותר, הופניתי לחדר מיון והבדיקות יצאו תקינות. אך עדיין סובלת מסחרחורות.
1. האם כאבי הראש והסחרחורות הם אכן כתוצאה מהפסקת הטיפול בבת אחת?
2. האם כדאי שאחזור לקחת כדורי וויפאקס 75 מ"ג?
חשוב לי לציין שבגלל החגים לא יכולתי לקבוע תור קרוב לפסיכאטרית
אשמח למענה
תודה מראש

היי , שמי נתי ואני בת 15 מאיזור המרכז .

כבר במשך תקופה ארוכה אני חושבת שאני בדיכאון .
הרבה פעמים יוצא לי להזכר בכל מיני תקופות ואירועים לא הכי נעימים ואפילו מעיקים בחיי ולהתחיל פשוט לבכות .
ברגע שאני מתחילה לבכות אני לא מצליחה לעצור את הדמעות והכל "צף" , כל הדברים העצובים "מכניסים" אותי עוד יותר ל"דאון" .
אני לא יודעת באיזה סוג של דכאון אני נמצאת מהסיבה שאני לא תמיד בדיכאון ואני לא תמיד עצובה , לפעמים אני יכולה לשבת יום שלם עם חברים ולהצחיק אותם ולצחוק בעצמי ולהנות ולשכוח מהכל אך לפעמים הדיכאון חוזר אליי ואני מרגישה שוב את הכל צף לי מחדש ומוצאת לי את הפינה שלי במיטה בחדר בחושך כשאף אחד לא יודע או לא שומע אותי בבית .
כמובן שאף אחד לא יודע על הרגשות שלי ועל מה שעובר עליי ..
אני לא מרגישה לנכון לספר להורים או לאחים או לחברות והחברים על מה שאני עוברת ..
אני גם לא יכולה שאנשים יידעו עליי הרבה או שיראו אותי בוכה , לא מסוגלת שאף אחד יראה אותי בוכה ! לכן אני נאלצת לעבור את זה לבד .
לפעמים העצב יושב אצלי בלב וברגע שאני בוכה אני מרגישה שאני מוציאה ממני את השד הרע .. ואני מרגישה נקייה מהדיכאון הזה לעוד כמה ימים של נחת .
קראו מצבים שהרגשתי שאני עומדת לבכות כי הדכאון שוב פוקד אותי ואם זה היה בזמן שאני בבית הספר או לחלופין שאני ליד אנשים אז דחקתי את הדמעות חיכיתי עד הערב לפרוק את זה לבד במיטה בלילה כשכולם כבר ישנים , אך אם משהו באותו רגע יעשה איזה משו שיפגע בי או שאעלב ממנו אני ישר אתחיל לבכות ושוב הכל יצוף לי ואני לא אצליח לעצוב את המחשבות ואת המועקה ..

אני ממש צריכה עצה והתייחסות לבעיה שלי מבלי שאף אחד מקרוביי יידע על הבעיה .
ממש מממש ממש תודה !

אני בן 28,סובל מדכאון כבר בערך 10 שנים( בנוסף באופן כללי אני חסר בטחון לחלוטין וחושש מאינטראקציה עם אנשים לא מוכרים) ורק לאחרונה התחלתי טיפול תרופתי :
נטלתי ציפרלקס במשך חודשיים - לאחר שרופא המשפחה רשם לי ,כאשר זה לא עבד אובחנתי ע"י פסיכיאטר שהמליץ על וולבוטרין -אני כבר כמעט חודשיים נוטל תרופה זו(חודש במינון 150 וחודש במינון 300 כנדרש) אך השיפור לא הגיע.
איכשהו קיבלתי את ההרגשה מהפסיכיאטר שאם תרופות אלה (ציפרלקס ווולבטרין כאמור)לא יעזרו לי אז שום טיפול תרופתי לא באמת יעבוד במקרה שלי.
האם יש תרופה אחרת שיכולה להתאים במקרה שלי?
לקח לי המון זמן כמו שאמרתי לעשות את הצעד ולקבל את הטיפול התרופתי אחרי שהבנתי שהחיים שלי לא יגיעו לשום מקום בקצב הזה ואני לא רוצה להרים ידיים אחרי ארבעה חודשים של טיפול לא מוצלח,זקוק נואשות לעצה... תודה.

שלום,
זוגתי עברה ניתוח להחלפת מסתם לפני שבועיים. מצבה הפיזי טוב ככל הנראה. מצבה הנפשי לא ממש. למיטב הבנתי הלא מקצועית בעליל היא סובלת מתרכובת של דיכאון וחרדה.
כדי להירגע היא לוקחת וואבן וזה עוזר למספר שעות. אנא עצתכם.
תודה

שלום,
אני בת 22 וסובלת מהתקפי חרדה הצצים בתקופות לחוצות בחיי.
ההתקף האחרון הופיע בעבודה והפסיכיאטר המליץ לי על ציפרלקס (שנקנה בסוף האסטו).
התחלתי עם רבע כדור 5 ימים, חצי 5 ימים ואז שלם. אני לוקחת את הכדור תקופה של שבועיים וחצי ולא מבחינה בשיפור.
החרדה עדיין קיימת, החיים לא ממשיכים כהרגלם והפחד מהתקף גדול מציק וגורם לי לא לחיות בשיגרה היומיומית.
מה הייתם ממליצים לי? לחכות אולי הכדור עוד עלול להשפיע או לנסות להחליף לכדור אחר??
תודה רבה!!!

שלום,
אני בת 44 וכיום סובלת מחרדה ודיכאון, נוטלת ציפרלקס במינון 2.5 כדורים חודש ימים.
היסטוריה: נטלתי כדורי סרוקסט במשך 18 שנה במינון 40 מ"ג בעקבות דיכאון וחרדה שלקיתי בהם ניסית במשך השנים כאשר הרגשתי טוב לרדת במינון ואף להפסיק אך זה לא עזר והשלמתי עם העובדה שאצטרך לקחת את הכדורים כל החיים בגלל חוסר איזון כימי שיש לי.. לפני 1/2 שנה פניתי לפסיכיטרית כדי להתייעץ בקשר לתרופה אחרת בעלת תופעות לוואי פחותות מהסרוקסט שאיתו שמנתי והרגשתי עייפות, ווהיא המליצה על ציפרלקס. התחלתי במינון של 1 כדור 10 מ"ג. מאז התחלתי להרגיש קצת מדוכדכת ובלי הרבה מצב רוח, אך המשכתי לתפקד וזה לא פגם בהתנהלות שלי בחיים. לפני חודש חוויתי משבר כספי שבעקבותיו קיבלתי חרדה. הרופאה העלתה את המינון של הציפרלקס ל- 2.5 כדורים. כעת אני מרגישה שיפור אך עדיין חווה עליות וירידות ולא חזרתי לעצמי במאה אחוז. בלילות אני ישנה עם ואבן, מכיוון שאני לא נרדמת לבד. אני עדיין מוטרדת ממצבי ויש לי מידי פעם תחושות של כאבים בחזה, בידיים, חוסר סבלנות, מתח, ואני עדיין כבויה ולא שמחה.
שאלותיי: כמה זמן נדרש כדי לדעת האם הכדור מתאים לי? באיזה שלב כדאי לנסות כדור אחר? האם הירידה במינון הסרוקסט, היא שגרמה לחזרה למעגל החרדה והדיכאון? עם הסרוקסט הרגשתי טוב מאוד מבחינת חיוניות ומצב רוח(ע"פי ששמנתי והרגשתי עייפות) ואני מצטערת שהחלפתי אותו.
האם כדאי לחזור אליו? אני פשוט רוצה לחזור ולתפקד כרגיל כאמא ורעיה.
אנא תשובתכם בהקדם, גם לכתובת המייל שציינתי וגם בפורום זה.
תודה

לאחר 10 שנים(בן 24) של עישון כמעט כרוני של גראס וחשיש אני רוצה להגיד די אבל אינו יכול
כבר יומיים או שלושה אני לא מעשן. קר לי כל הזמן, היום הופיעו צמרמורת כל הזמן ואני מרגיש יותר מבולבל ממה שהייתי מסטול. אני כל הזמן נאנח ופשוט מחוסר שקט ליבי פועם מידי פעם ממש חזק וכמובן שאני לא מצליח להירדם....אודה לכם על כל עזרה

ד"ר שלום. ברצוני לדעת מה היתרון של תרופות SNRI לעומת SSRI? הבנתי שהן עובדות על מנגנון שונה? תודה מראש על התשובה...

שלום לכם. אמי בת 77 והתאלמנה לפני כשנה. היא סובלת מבעיות גב אבל המטריד ביותר בהתנהגותה הינו הדיכאון שבו היא שרויה. היא נמצאת בביתי מחוסר יכולת לתפקד עצמאית וכיוון שביתה לא ראוי יותר למגורים. מצבה הנפשי משפיע קשות על התנהגותה ובריאותה. כנראה שלא ניתן להתאים לה תרופה מתאימה. לאן ניתן לפנות בכדי לסייע לה להתאושש, אני חסרת אונים מולה, ורופאי קופ"ח כללית מטרטרים ורושמים תרופות חסרות שימוש. אני גרה בירושלים. בתודה, מיכל.

שלום,

כבר תקופה ארוכה שאני מרגיש חסר כל חיות ומרץ. על אף שאני ישן טוב בלילה אני עדיין מרגיש עייף במשך היום. מעין הרגשה שהמוח שלי רדום. כל פעולותיי איטיות ואני די חולמני.

מדי פעם אני לוקח ריטלין על מנת שאוכל להתרכז טוב יותר בלימודים ובקריאת חומר. שמתי לב שהריטלין מעורר את המח שלי וכמעלה את רמת הסרטונין הוא נותן לי תחושה טובה יותר, כך שלפתע אני מקבל זריקת מרץ ושמחה לעשות דברים. לעיתים אני מרגיש שהריטלין עוזר לי יותר בתחום זה מאשר בתחום הריכוז והקשב, עד למחשבה שהבעיה איננה ריכוז וקשב אלא בעוררות ורמת הסרטונין. כמובן עד לריבאונד שמגיע לאחר מספר שעות.

שאלתי היא, האם כדאי לי לשקול טיפול תרופתי אחר? אולי תרופות נוגדות דיכאון? מהסוג שיתן לי "זריקת" מרץ, אנרגיה ושמחה.

תודה על עזרתכם.

בוקר טוב

בס"ד

הייתי מטופל במשך מספר שנים אצל פסיכיאטר בעקבות דיכאון וחרדה שחוויתי. כשהמצב השתפר הפסקתי ללכת לפגישות (ללא אישור מהפסיכיאטר) אבל המשכתי לקחת את התרופות (רסיטל) באופן עקבי. אני לא נרגיש נסיגה אבל כן מרגיש שאני עומד במקום, הדיכאון עזב אבל החרדה עדיין כאן. לכן אני מעוניין להחליף את הרסיטל לציפרלקס. האם לרופא המשפחה יש את הסמכות לרשום לי מרשם חדש לציפרלקס מבלי המלצה של פסיכיאטר?

בעתיד הקרוב מאוד אני מתכוון להיפגש עם פסיכיאטר חדש, אבל עד אז אני מעוניין לנסות את הציפרלקס.

אני מניח שתייעצו לי (בצדק גמור) לפגוש קודם פסיכיאטר, אבל כרגע אני מעוניין רק לדעת אם אני יכול לשנות תרופה אצל רופא משפחה.


שבוע טוב

אני מטופלת מזה כשנה בתחנה לבריאות הנפש אך לצערי בעקבות ריבוי מטופלים ובמחסור ברופאים איני מקבלת את הטיפול הראוי. מתחילתהריוני השני החלו אצלי מועקות וחרדות קשות הפסיכיאטרית איבחנה אצלי דיכאון המלווה בחרדות והניחה שהמצב ישתפר או אפילו יעבור לאחר הלידה. במשך ההריון המועקות והחרדות היו קשות מנשוא לא הצלחתי להרדם לילות שלמים תחילה קיבלתי ציפרמיל ממנו נטלתי שתי כדורים בלבד אך מאחר ותופעות הלוואי היו קשות הרופאה החליפה לי לכדור אנדרונקס אותו נטלתי עד כחודש בערך לאחר הלידה יחד עם זאת נטלתי כדור הרגעה בשם ואבן לאחר הלידה עברתי הערכה מחודשת ובה החליטה הרופאה לתת לי כדורים בשם פאקסט אותם נטלתי כארבעה חודשים באמצע הטיפול חשתי בשיפור בירידה במועקות אך כשהעלתי את המינון למקסמום שוב חזרו המועקות לאחר שפניתי לפסיכיאטרית היא הציע לרדת בהדרגה מהפאקסט ולעבור לויפאקס xr כיום אני נוטלת 300 מג ליום כבר במשך שלושה חודשים א לצערי אין שיפור בהרגשת החרדות והמועקות שמתבטאות בהרגשה של בכי אצור וכואב בגרון עד שלעיתים זה מחמיר ומגיעלכאב בחזה מחשבותיי פסימיות ורוב הזמן במקרים קשים אני נוטלת כדורי הרגעה קלונקס דיוחתי לפסיכיאטרית על אי שיפור במצבי אך היא קבעה שאני צריכה לעבוד על עצמי ואין טיפול תרופתי אחר טוב יותרלהציע לי אני חשה תיסכול יאוש וחוסר אונים מה גם שמצבי הכלכלי אינו מאפשר לי טפול פרטי אני אם לשתי ילדי קטנים וחייבת עזרה לתמודד עם גידולם. בתחנה התחילו לתת לי שתי שיחות עד עתה עם עובדת סוציאלית מאחר וחסרים להם פסיכולוגים היא אינה מקצועית וא אינה נותת לי "כלים" או עצות מעשיות כיצד להתמודד עם מצבי וכן היא גם דבקה בכך שאני צריכה להתמודד עם מצב לבד אך אין בכוחי ובמצבי הנפשי לעשות זאת תודה מראש

שלום
אחרי שאובחנתי במצב.התחלתי לקבל כדור אסטרו 10.המצב השתפר אבל לא בהרבה .אחרי חודשים וחצי הרופא העלה את הכדור ל20 .היום אני חודש וחצי אחרי עלית הכדור.המצב השתפר .אין לי עצוצים בצוואר ובגב אבל אני מרגישה שהרגלים רועדות ועצוצים .ויש לי פחד להשתגע.האם התופעה הזו נורמלית במצב?
אחרי כמה זמן מהגדלת המינון ל20 יתחיל להרגיש יותר טוב.ירדתי במשקל .אני כל הזמן עיפה .ויש לי חוסר ענין מסביב ויש לי פחד לחזור למצב ההתחלתי וזה מאוד מלחיץ אותי.למרות שהמצב השתפר בהרבה המחשבות רצות.והרגלים רועדות
תודה

אני לא יודע אם אני צריך להכניס את עצמי לזה, אבל אני מרגיש צורך לכתוב..
כיום אני בן 19 ולא מזמן התגייסתי לצבא כרגע לצערי הרב מאוד אני לא בצבא כי נתנו לי תפקיד שאני ממש לא מעניין בו, ואני אצטרך להגיע עמם להסדר, בנוסף התחלתי לעשן וכבר הפסקתי כי בראייה קדימה אני חושב שזה מאוד יפגע בי ולתפקוד שלי (כאדם שרוצה ללמד ולממוד באונ').. היום נפלתי ועשנתי סגריה, ומאוד צר לי.. יש לי קצת חרדות ואף דכאונות לעיתים מאוד תכופות.. אני מרגיש כל הזמן לבד בעולמי, לבד במערכה, למרות שהסביבה תומכת.
כל הזמן רע לי, ואני מרגיש שהנפש שלי פצועה ומדממת.. אני לא יודע כבר מה לעשות עם העניין הזה.. אתמול קניתי רגיעון לילה של "הדס" וזה דווקא מוריד מתחים וקצת מקל.. אני גם כועס על עצמי שקשה לי בהפסקת העישון, עניין הצבא, ודברים כאלה.. אני מרגיש שעברתי מהפך בחיי והשתניתי לרעה.. אני לא חלילה אדם רע, או מזיק, פשוט חבל לי שברחתי לסגריות בשעת מצוקה, וכל הדברים האחרים..

שלום וברכה.
עקב דיכאון אני נוטל 10 מ"ג אדרונקס ליום.
האם הכדור גורם לאימפוטנציה?
אני מרגיש שיש לי בהחלט יצר וחשק מיני
אבל אני מתקשה להגיע לזיקפה ממש
וגם אם אני מצליח אז כבר על זיקפה
שניה אני יכול רק לחלום... כלומר היא
תגיע רק כעבור שעות רבות.
האם הנזק הוא בלתי הפיך?
האם כדאי להחליף כדור?
האם כדור כמו ויאגרה יכול לעזור במצב הזה?
האם במצב כזה המטופל זכאי לקבל
מהפסיכיאטר המטפל מירשם לויאגרה?