פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שרית,
קודם כל מזל טוב. איזה מרגש זה כשהן מתאהבות בפעם הראשונה אה...
דבר שני אני מבינה את החשש מלתת לבת גלולות מלאות בהורמונים ולכן אני ממליצה לך לבקש מרופא הנשים שיתן לה גלולות שנקראות פמינט, הן גלולות עם מעט הורמונים ביחס לגלולות אחרות ולכן גם תופעות הלוואי מורגשות פחות.
אז שיהיה בהצלחה ובלי פחד, אם חינכת אותה טוב היא לא תעשה שטויות...
אורלי.

הבת שלך מדברת אלייך בשפה של מעשים.
היא רוצה תשומת לב ומוצאת רק כעס
אני בטוחה שלא קל לה להיות במקום ה: "לא בוגרת לגילך","חסרת שיקול דעת","הורסת","שקרנית" ועוד ועוד
אני חושבת שהכי נכון לקחת צעד אחורה מהכעס ולראות מה באמת קורה שם?
האם יש לה הזדמנויות אצלכםלהיות ילדה טובה? האם כל הזמן כועסים גוערים ומחכים ממש מחכים לפשלה הבאה (שישר תגיע = הם אלופים בלמלא אחר הציפיות שלנו!!) האם יש מצבים של נועם בחיק המשפחה או האם אין לה , ממש כמו לילד שלא יודע, דרך אחרת?
הייתי ממליצה לך לנסות להתאהב בה
ממש להתאהב
להחליט שאת מתחילה להכיר אותה להתחבר אליה ולהקדיש לה זמן.
מנסיוני - לאורך הרבה שנים
כשההורה מחליט הילד מרגיש ועוד לפני שממש עושים משהו העניינים נרגעים.
נסי וכתבי לי
בהצלחה
ושבוע טוב
ענת זפרני

תראי היא למדה פטנט: כשהיא נעלבת הסביבה מגיבה, מנחמת משדלת ובקיצור מתעסקים איתה.
אני הייתי ממליצה להגיד לה בפעם הבאה: "להעלב זו בחירה את יכולה לבחור להעלב או לא".
וזהו!
אף מילה מעבר.
אם היא תפסיק לקבל במה
יפסקו ההופעות
נסי וכתבי לי
בהצלחה
ושבוע טוב
ענת זפרני

יש תקלה בפורום, אני מוסיפה הודעה ללנושא "ילדה נעלבת" וההודעה נכנסת לשיחות נושאים אחרים

תראי, הומוסכסואליות היא תכונה מולדת.
אין לא היה ולא יהיה דרך "לתקן"- כי שום דבר לא "מקולקל"
היום מדברים על הומואים כעל העדפה אחרת
לא כעל סטייה ולא כעל שום בעיה אחרת.
הבעיה היא דווקא אצל אנשים שקשה להם - ואז הם "נגעלים"
ובגלל שאת כנראה מאוד אוהבת את אחיך - קשה לך עם השונות.
בואי נעשה רגע חושבים:
לאחיך יש חבר
הם ביחד תקופה ארוכה
טוב להם והם אוהבים
יש להם קשר נפלא שגורם להם להרגיש טוב עם עצמם
וקל להם יותר במצב זה
בואי נעזור להם - בואי נהיה פחות שיפוטיים ויותר שמחים בשביל האחר - אח שלך תמיד יהיה אח שלך גם אם יהיו לו מלא בני או בנות זוג
תושיטי יד לשלום
ותרוויחי אח
תכנסי לדחייה
ותפסידו - שניכם אחד את השני
בהצלחה
ענת זפרני

אילו היית מגלה למשל שבנך הוא כזה ,האם גם אז היית מתיחחסת לכך בטבעיות ,בקלות כאילו זה הדבר הכי נורמלי שיש,איך אפשר לקרוא לזה העדפה?????
אני לא שואלת אותך את זה בציניות או כדי לפגוע חלילה ,אלא בשיא הכנות.

זה שזה נהיה במודה,אופנתי ומקובל בחברה המודרנית והזוועתית שלנו-זה עדיין לא אומר שזה נורמלי,חשבת על זה??

אני לא חושבת שהביעה היא בי,במקרה זה ,עם כל הכבוד.

אני באמת מצפה לתגובה כנה ורוצה לדעת מה דעתך האישית,ולא מה מקובל היום-זה כבר ידוע לצערי.

מבחינתי,זו מכה שאני לא יודעת איך אתאושש ממנה,אם בכלל.

אני יודעת שתחשבי שאני סגורה ,קיצונית או לא מעורה אבל זה ממש לא נכון.
אשמח אם תגיבי לפנייתי פעם נוספת וסליחה על התוקפנות-אני כותבת מהלב..

תודה רבה.

רק למי שיש קרוב שזאת ''העדפה'' שלו מבין את הבושה וכל מה שאת מה מרגישה. גם אני במצבך ומרגישה עם זה לא טוב .מרגישה גם שונה מאחרים שאצלהם אין ''העדפות'' אחרות בתוך המשפחה.
לי לקח זמן בכלל לדבר על זה וגם לא עם כל אחד. כי זה נושא מביך שהרבה לועגים ..מאחורי הגב כמובן.
אני מבינה אותך מאד , אבל באמת לא כדאי לאבד קרובים עם העדפות שונות כי לפעמים גם להם זה קשה והם צריכה את התמיכה המשפחתית . רק למי שיש מקרה כזה במשפחה יכול להבין. אחרים מנסים לנחם שזה טיבעי ונורמלי אבל בטח לא היה רוצים להיות במקומך או במקומי למשל...
קשה אבל אין לנו ברירה . זה מה יש כמו שאומרים וצריך להתמודד.אולי אם תביני שהרבה מרגישות כמוך זה יקל עליך "צרת רבים" כמו שאומרים.

על איזה רקע הוא צריך פסיכולוג לדעתך? ניתן להסביר לו שמדובר בשיחה ושהוא לא חייב לדבר רק לבוא ולהתרשם.
פסיכולוגים של ילדים יודעים איך לגרום לילד לשתף פעולה
שווה לנסות אם הוא באמת צריך גם אם הוא לא רוצה
בהצלחה
ענת זפרני

היי מאי
הכי כדאי שתפני לרופא המתמחה בתחום - אנדוקרינולוג שיתן לך תשובה
בהצלחה
ענת זפרני

חשוב מאוד לנהל את השיחה בצורה פתוחה ומאפשרת.
יש חוברות מקסימות של דר' עמוס בר וטלי רוזין על ההתבגרות מחולק לפי גיל ומין שווה לך לבדוק ולקנות את החוברת המתאימה, לא יקר משהו סביב 40 ש"ח ולתת לבן שלך תוך הוספת אמירה שאם וכאשר הוא מתקדם בקשר עם בנות צריך להיות מוגן שזה אומר קונדום וגלולות ולא אחד מהם.
וזהו.
שאם יש לו שאלות הוא מוזמן לשאול
תשאירי את הערוץ פתוח
בהצלחה
ענת זפרני

כמה איכפתיות וכמה אהבה. נעים לקרא את המכתב שלך.
ולענייננו:
יש תחום שהוא שלך ויש תחום שהוא שלה - קוראים לזה - גבולות!
אין לך יכולת להחזיר את הגלגל לאחור
אין לך
"השגיאה האיומה" שלך - לא גורמת לה סבל - היא גורמת לך!!!!!
עכשיו,
מנסיוני עם בני נוער הרשי לי לייעץ לך שתי עצות מרכזיות:
1. ככל שאת תקבלי אותה ותחמיאי לה ותעודדי אותה - הדימוי העצמי שלה יעלה ותחושת הנחיתות
(שלך!!) לא תהיה רלוונטית.
2. גשר בימינו אצל בני נוער = סמל סטטוס. הם בכלל לא עושים מזה ביג דיל. אני עובדת בתיכון ויש לפחות (לפחות!!!) 20 בני נוער בכל שכבה עם סיפורי שיניים כאלו ואחרים = ואף אחד לא מציק להם.
לכן,
אנא הרגיעי נא
לא קרה כלום!! המשיכי לאהוב אותה כמו שהיא ולדאוג במקומות שצריך
בהצלחה
ענת זפרני

תודה על התגובה המעודדת שלך. רוב הדברים שכתבת לי ידועים לי אבל בכל זאת תמיד נחמד לקבל עידוד. אני רק רוצה להדגיש שלבת שלי אין שום בעיות של דימוי עצמי נמוך, נהפוך הוא, זו ילדה שמחה, חייכנית ונעימה והחיים שלה מאושרים הרבה יותר מהחיים שהיו לי בגיל שלה. אני חושבת שאני צריכה לשמוח בזה כי נראה לי שיש לי חלק לא מבוטל בזה. ושוב תודה

הפרעות אכילה לא תמיד קשורות למראה החיצוני....
האמת היא, שברוב המקרים מדובר בעסק הרבה יותר מורכב שרק הסימפטום הנראה לעין הוא ההפרעה.
חשוב חשוב חשוב להפנות אותה מהר ככל האפשר לטיפול.
בכל אחד מבתי החולים בארץ יש מחלקה לטיפול בהפרעות אכילה
וישנם צוותים מ ד ה י מ י ם לעזרה בטיפול
בהצלחה
ענת זפרני

הקטע הוא שהיא לא מקיאה קבוע היא אמרה לי שהיא הקיאה לפני כמה ימים פעם אחת וזהו ושהיא רוצה להמשיך
איך אני יכול לדבר אליה ככה שזה ישפיע עליה והיא לא תרצה לעשות את זה יותר?
בבקשה ענו מהר

אני ממש דואג שזה יתפתח לזה.בינתיים לא בכל אופן השאלה שלי היא איך להתייחס אליה ככה שהיא לא תרצה את זה יותר כי היא מקבלת הרבה מחמאות על איך שהיא נראית אבל את אומרת שזה לא קשוראז..מה אני אמור לעשות אני ממש דואג לה

לא פשוט המצב שלך דניאל, ובעיקר בגלל העובדה שמדובר במערכת יחסים יחסית טרייה ובילד מתבגר שקשה לו. נורא.
אין לי מספיק פרטים כמו:
עד כמה מערכת היחסים שלכם רצינית?
בני כמה אתם?
האם לך יש ילדים?
האם אתם שוקלים להתחתן/להביא ילדים?
מדוע הוא מתנגד לך?
האם ניסית לשוחח עם בן זוגך ולהציג את הבעיה כמשותפת? כי הדבר שהכי בולט במכתבך הוא התקשורת או העדר התקשורת עם שניהם.
כתבי לי יותר על מנת שאייעץ
בגדול - מצב שכזה מצריך ייעוץ פרטני
בהצלחה
ענת זפרני

איריס היקרה,
היום את כבר לא בת 10. לכן אענה לך אחרת
אם היית הולכת פעם ראשונה בחייך למסעדה, והאוכל היה גורם לך לקלקול קיבה - האם היית מפסיקה ללכת לכל המסעדות??
סביר שלא
אותו דבר בנוגע לאיש אחד שטיפל בך בצורה שהרסה לך את האמון
זה לא אומר ש"כל המסעדות אותו דבר" יש מטפלים ומטפלות מדהימים אנשים חמים ואיכפתיים שיש להם המון כלים לתת לך - אם תתני בהם אמון.
לדעתי, בשום אופן לא להתעמת עם אותו פסיכולוג - שחררי עצמך ממנו ופני לדרך חדשה
בהצלחה
ענת זפרני

דנה חמודה
את לא חייבת לאכול בשר
היום יש תחליפים מדהימים: סויה ביצים גבינות ועדשים ועוד אלף ואחד דברים
הפרעות האכילה שלך אינן נוגעות ואינן שייכות לבשר
אני מציעה לך לבדוק עם הפסיכולוגית שלך לעריכת חוזה עם הורייך שאת אוכלת את התפריט, נשקלת ונמדדת ואם בדיקות הדם תקינות - הם לא מכריחים אותך.
בהצלחה
ענת זפרני

1. לגבי האחים שלו - לא להתערב אלא אם מדובר על סכנה.
2. לגבי החוצפה שלו - לא לתת לו לדבר אלייך בצורה שכזו ואם כן ישללו ממנו זכויות
3. בנוגע לפחד שלך ממנו - זה כבר מדאיג. אם הוא מרים יד את מצלצלת למשטרה! אלימות לא אצלכם בבית . נקודה.
האם יש אלימות? האם הילד חשוף לשפה של מכות?
שווה לבדוק
או לגשתליייעוץ
בהצלחה
ענת זפרני

להמליל = לוודא שאכן מה שהאדם שמולי או אני מרגישים אכן מקבל את אותה פרשנות.
לדוגמא:
מתבגר חוזר הביתה עם פרצוף חמוץ. פותח את המקרר וממלמל אין מה לאכול בבית הזה.
האמא מגיבה בכעס - מה יש לך....

טייק טו:
מתבגר חוזר הביתה.....אין מה לאכול
האמא ממלילה: אני רואה שאתה בלי מצב רוח היום. אם תרצה אפשר לדבר.
כלומר -
במקןם להכנס לכעס ולגרור תגובת מערבולת
לאפשר לו לצאת באמצעות המילים.

בנוגע לשיפוטיות:
פשוט להשתמש במסר האני
במקום לאמר: אתה לא בסדר, היית צריכה לעשות ככה וככה
להגיד
אני חושבת שאפשר אחרת
מה שאני הייתי עושה ואז אולי...
מסר האני מרחיב את אפשרויות התגובה ולא גורר את ההתכווצות של הביקורת לזה שמולנו.
תודה על המחמאות
כיף לי
ענת זפרני

שלום..אני אם ל-3 בנים בני 20 18 16.לפני כמה חודשים פרץ ריב קשה בין 2 האחים הצעירים כאשר בסופו נת אח אחד לשני מכה קרוב לעין ופצע אותו.היו תפרים ואפילו נשארה צלקת קטנה.האח הפוצע מסרב להתנצל ועד היום(מזה כמה חודשים כבר) הם מתנכרים אחד לשני.לא מדברים ולעיתים מקנטרים אחד את השני לא הולכם לארועים ביחד וכדומה.לי זה מאד מציק ואני לא יודעת כיצד עלי להתנהג במקרה כזה.האח שנתן את המכה מסרב בכל תוקף להתנצל ואילו הצעיר יותר חושב שהוא חייב לקבל התנצלות...אנא ענו לי כי זה מאד מפריע בחיי המשפחה....בתודה

היי אתי
תראי, אחת הפנטזיות הכי שכיחות אצלנו ההורים היא לקוות שהילדים שלנו יהיו שם אחד בשביל השני לנצח!! כמו גם שתהיה חברות ודאגה הדדית וכו'
לא מכינים אותנו למצבים שבהם יש כעס עלבון והתבצרות בעמדה
ואנחנו כהורים לומדים לאט לאט להבין שלא הכל בשליטה שלנו!!!!
אז במקומך:
הייתי מדברת עם הצעיר ומסבירה לו שיש לאנשים לפעמים בעיה עם האגו ולא פשוט להם לבוא ולבקש סליחה ודווקא הגדולה היא של זה ש"סופג" ומעביר כי הוא פחות עסוק במי צודק
הייתי אומרת לפוגע שחבל שזו הבחירה שלו אבל את מקווה שהוא ימצא את הדרך שלו להגיע לאח הצעיר ולחזור להיות איתו בקשר
ולתת לדברים קצת להתפוגג בצורה טבעית
כלומר, פרספקטיבה משתנה לאורך זמן, דברים נראים אחרת. תני להם לבד להגיע אחד לשני וצאי מתוך המערכה - כי ברגע שיש עוד אנשים שנעלבים שם בשבילי (הפצוע) קשה לי מאוד להעביר את הארוע (כי אז אני יוצא פרייר), ומצד שני - כשיש אנשים שמאשימים אותי (פוצע) ובכלל לא יודעים מה קרה שם וישר מגנים על הקטן אז מצידי לא צריך קשר איתו ולא אף אחד אחר(ואז אני נעול בכעס ובעלבון ובהאשמות).
אם עוזבים אותם ומניחים שבסופו של דבר העניינים יסתדרו - ו ל א !! שואלים מה קורה?
אז יש סיכוי שזה יעבור
אשמח אם תעדכני אותי
בהצלחה רבה
ענת זפרני

שלום רב...זו שוב אני עם אותה בעית ה"ברוגז "בין שני בניי ,שעדיין לא נפתרהכבר שלוש שנים .ניסיתי את כל הדרכים(התעלמות,התערבות שלי,התערבות של קרובי משפחה"וללא הועיל.אני ממש ממש מיואשת.....האם יש איזושהי דרך לצאת ממצב כזה....בתודה,ובכבוד רב....אתי

אתי גם אני נתקלת בין בעיות כאלה בין ילדיי,את הבעיה הזאת פותרים בדרך הכי פשוטה שיש שאפילו עוד לא חשבת עלייה.את צריכה לחכות עד שזה יעבור בדר"כ אבל במקרה שלך אם זה נמשך שלוש שנים את צריכה לעורר לילדים את החשק לחזור להיות ב"שולם" איך שהם קוראים לזה,כלומר תושיבי אותם יחד על הספה כחי את זמנך וספרי להם סיפור על ילדותיהם,ספרי להם איזה חברים טובים היו,איך שיחקו בכיף ביחד או משהו כזה... הרי לא כל החיים הם היו ב"ברוגז"!והסיפורים האלה על הילדות שלהם בטוח יעוררו בהם את ההרגשה של "איזה אח טוב יש לי למה אני מתנהג ככה אליו הרי יכולנו להיות חברים טובים כבר המון זמן!" זאת השיטה שלי אני רק מביעה דעה!!לי זה עזר בהמון מקים במריבות אצל שני הבנים שלי!!!שמחה אם עזרתי!!

אור היקרה
לבתך קשה. היא מוציאה את הקושי במקום הבטוח- בבית.
אני בעד לאפשר להם להגיד דברים
אבל
ב ג ב ו ל ו ת!!!!!
אסביר - מאחר ובתך חשה כעס היא מרגישה צורך לפרוק
מותר לכעוס
מותר להמליל את הכעס ולבטא אותו
א ס ו ר
קללות ויציאות פוגעות.
אסור
כמה שהגבול יהיה בטון כך היא תפסיק לנסות
כשהגבול נייד - כלומר פעם מחליקים לה ופעם מפליקים לה היא לא יודעת מה צפוי וממשיכה לנסות
אני בעד שיחת יחסנו לאן ברורה שבמהלכה יובהר לה שאין יותר התנהגיוית כאלו בבית
מותר כמו שאמרתי לכעוס ולבטא כעס (אני כועסת נמאס לי אנילא יכולה יותר - זה כן, קללות לא!)
ואם ימשך אתם - וכאן תכניסו את כל המה יקרה אם
בהצלחה
ענת זפרני