פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

בתי בת ה- 13.5 רבה עם חברתה הטובה ביותר מכתה א'.

היא אינה רוצה לספר מה קרה ומאז שלושה שבועות היא אינה נפגשת עם חברות (לא שהיו לה הרבה)
מסתגרת הרבה בחדר רואה טלויזיה או מחשב ומאוד כועסת שמנסים לדבר איתה על זה.

גם חברתה אינה רוצהלספר מה קרה (אמא שלה חברה טובה שלי)

ברצוני לציין שחברתה מסתובבת הרבה עם חברות ואילו בתי נמצאת כרגע בבדוד חברתי

האם יש מקום לדאגה

לבתי יש חבר כבר שנה. הוא לן אצלנו, ואני מניחה שהם מקיימים יחסים. בזמנו, כשביקשה ממני לקנות לה גלולות, שמחתי על השיתוף ביננו. כעת אני חוששת שבעקבות הגלולות היא אינה משתמשת בקונדומים. הבחור חמוד, אך בעל ניסיון מיני גדול משלה, ואני פוחדת ממחלות מין דוגמת פפילומה או חלילה איידס. כיצד להעלות הנושא?

הורי הענישו אותי לשבועיים ואני לא יודעת המ לעשות ?

שלום, בני בן 11 וחצי. לפני כמספר ימים סיפר כי קנה נעליים, על כסף שהחזירו לו חבריו (לדעתי עלות הנעליים גבוהה הרבה יותר מהסכום שחבריו יכלו להחזיר לו). בפעם אחרת מצאתי על השולחן ליד מיטתו סכום קטן יחסית (40 שח), שלא ידע להסביר. אני חושדת שבני גונב. בשלב זה אני חושבת שלא נעלם כסף מהבית ולכן החשד שלי הוא שהוא גונב בחוץ. הבנתי מתגובתך להודעה אחרת כי המצב דורש טיפול. השאלה היא איך אני בכלל מתעמתת איתו, הרי זה רק חשדות והלואי שאני טועה.

שלום!
אני בן 14 וחצי ולפני יומים דברתי עם ידידה שלי באייסקיו ולא היינו בקשר חזק לפני ולפני יומיים התחלנו לדבר הרבה ואחרי זה היא אמרה שהיא מתאהבת בי ולא היה לי חברה אף פעם למרות שהציעו לי הרבה (פרחות) ואני לא יודע מה לעשות אני בלחץ ועוד יומיים נגמר חג סוכות והיא לומדת אצלי בשכבה אז זה מביך אותי מאוד אני לא ידוע איך לפנות אליה מה לאמר לה ואם נגיד לא בא לי על קשר איך אני יגיד לך את זה?? אני חייב בקשה עזרה דחוף

בת 11,מאוד אגואיסטית בהתנהגותה, רק רוצה לעשות מה שקודם נח לה: לקרוא, מחשב, טלויזיה, לא רק שלא עוזרת בבית, גם לא מסדרת את הדברים שלה, דוגמא: לא מחזירה דברים למקום, כביסה מלוכלכת לא שמה במקום ואז אני זורקת לה את זה בחדר, לא אוהבת שאומרים לה מה לעשות, מתחצפת ומתנשאת, נהיית עם עודף אנרגיה שלילי ועצבנית. כל זה קורה או יכל לקרות כשהיא רעבה או חסר לה סוכר בגוף. ואת זה אנחנו מנסים לפתור כל הזמן,(עברה בדיקות רפואיות -תקין+תזונאית),כשהיא שבעה היא מקסימה ורגועה. יש לה אחות בת 7 שלרוב הן מסתדרות אבל הקטנה אוהבת להציק לה ולהתגרות בה. הבטחות היא לא מקיימת אף פעם, למשל- הכנתי לה צהריים אתמול והיא לא אכלה, ביקשתי שתשטוף כלים והיא התחילה, אחרי שעה ו 5 כלים היא התחננה להמשיך למחרת בבוקר. עד עכשיו זה לא קרה. גם בלימודים היא קצת מחפפת, לעיתים לא מכינה שיעורים, שוכחת לקחת ציוד, לא תמיד לומדת למבחנים בטענה שהיא יודעת את החומר. היא מאוד אינטיליגנטית. משגע אותי שאני קוראת לה והיא לא באה, שמה פס או אומרת רגע ופשוט לא באה, האגואיסטיות היא פרזיט שצריך להרוג, זה הרסני. חוסר שיתוף הפעולה מתיש אותי. חשוב מאוד לציין שרק בבית היא מתנהגת ככה, בחוץ ועם אנשים אחרים היא שולטת בעצמה כך שהם רואים ילדה מקסימה. אין לה בעיה לא להתקלח כמה ימים אפילו אם לא אגיד לה ללכת למקלחת, אין לה בעיה לחיות בבלאגן בחדר, אבל כשיש לה בלאגן על השולחן היא מעדיפה להכין שיעורים על מיטתי ואני לא מסכימה . המריבות בינינו איומות, היא שונאת שאני מקללת אותה בגלל זה, היא טוענת שוב ושוב שאני שונאת אותה. כשהיא נרגעת ויש גם ימים טובים אז ממש קשה לי אבל ממש לנשק ולחבק כי אני מלאה מטען שלילי, אני מרגישה שזה לא בא לי מהלב ומזייפת מחוסר ברירה. ככה זה כבר שנים. זמן איכות לא עוזר. שיחות נכנס מאוזן ויוצא מהשניה. היא מתנצלת לעיתים, עושים הסכמים אבל היא לא עומדת בהם. נכון לעכשיו על רקע זלזול בלימודים והתנהגות כזו, אין לה מחשב וטלויזיה כבר חודש. כשהיא בסדר אני מאפשרת-משחררת קצת (אני לא פנאטית עד כדי כך). אבא שלה שותף מלא שלי. הסבתא גם מעורבת לאחרונה- כאילו בצד שלה לשיחות נפש ותמיכה בה, ומרצה לה על הדרך. גם לא עזר. אני מותשת נפשית. היא ילדה מקסימה, מבריקה, מצחיקה,חכמה מאוד, אבל לא בוגרת בכלל, יש לה תגובות כמו "טנטרום" של ילדים בני 3 שלא מקבלים מה שהם רוצים, היא מתרגזת מהר, כל דבר היא צריכה לומר את המילה האחרונה, אני אובדת עיצות ומתחננת לכיוון אפשרי של עזרה. אני יודעת שאני חייבת לפתור את זה וכמה שיותר מהר, ואני חייבת לעקור מהשורש את האופי הכ"כ אגואיסטי הזה. אנא. עזרה.

בשונה מהגילאים הצעירים, נדרשת ממני יצירתיות רבה יותר בחינוכם...האם שיטת העונש הכבד (לקיחת המחשב לעשרה ימים, לא לצאת לחברים למשך שבוע וכדומה) תעשה את העבודה או תגרור הדרדרות גדולה יותר? גילאים: 13 ו-15...אם זה חשוב...

תופעה חדשה, החלה כעת, בגיל 7. אני רוצה לפתור את הבעייה לפני שתהפוך להיות כרונית. שיחה נעימה-לא עזרה. עונש:7 דקות בפינת המחשבה (נדיר מאוד) לא עזרו. מה ניתן לעשות? ניסיתי להבין אם יש משהו שמפריע/מרגיז/מפחיד אך נראה שזו נורמה שהגיעה מהסביבה. תודה

נמאס לי מהכל!!! מהחיים מאמא שלי מאחים שלי מהכלל!!! בא לי למות ולא לסבול עוד!
אמא שלי כל הזמן מצפה ממני שאצליח שאנקה שאעשה מה שהיא רוצה היא לא נותנת לי דקה לבד לנשום נמאס לי ממנה !!! אני כבר רוצה להתאבד ולעוף מהעולם המפגר הזה!!
היום ראיתי סדרה שבו משפצים בית לנזקקים ושיפצו למשפחה שאין להם אמא ואבא והם חיים טובב!! קינאתי בהם !!
נמאס לייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!! אני לא יכולה יותר! אפילו הבחור שאני אוהבת לא שם עליי!
שום דבר לא יוצא לי טוב!!!


מה הטעם לחיי ????

ילדי משחקים הרבה במשחקי מכות, האם לאפשר להם? צריך אולי להציג גבולות לפני זה? זה בסדר שהם יושבים אחד על השני תוך כדי משחק מכות?

תודה

אז ככה אני בת 15 ורציתי לשאול עד איזה גיל גדלים הציצים ?
אני כבר בסביבות המטר שישים ושמונה...גם קבילתי מחזור לפני שנתיים בערך ורציתי לשאול אם הציצים עוד יגדלו וגם הגובה?

יש לי שאלה מסוג אחר...
אני הפכתי להיות ילדה נורא לא מסודרת להבדיל משנותיי הצעירות יותר אשר הייתי,
שאלתי היא- האם יש לך טיפ לארגן לעצמי את כל הסידורים שיש לי כולל זמני האכילה והשינה(שכןלפעמים אני נורא עייפה ונראה כי אני צריכה לישון יותר מהצורך האולטימטיבי), איך אני אוכל להפוך את זמני ליותר יעיל ושלא את הכל אשים ברשימת ה- "מחר" כל פעם מחדש?

*אם יש לך עוד טיפים מועילים לדוגמא: שיפור זיכרון(שיכול גם לעזור במבחנים), ריכוז וכדומה אשמח לשמוע. אלה מסוג הדברים שגם יוכלו לעזור לכל אחד שנמצא פה.

תודה רבה.

אני בת 15 ויצאתי כבר עם כמה בנים. הבעיה היא שאבא שלי לא מבין את זה שכבר גדלתי ואני לא הילדה הקטנה שלו ורב איתי בצרחות כל פעם שאני רוצה לצאת עם מישהו ועושה לי פדיחות ככה שאני כבר לא מביאה אף אחד הביתה אבל אני פוחדת שהוא יבוא לעשות לי פדיחות כשאני יוצאת אז אני משקרת לו שאני אצל חברה והוא כבר תפס אותי פעם בשקר והיה ריב נורא. מה אני יכולה לעשות?

אני בת 16 ואוהבת לקרוא הרבה. אני לא ממש מתעניינת באנשים שבכיתה שלי או בסביבה שלי כי (אולי זה נשמע שחצני, אבל זאת המציאות) אני יותר בוגרת מהם - לא מעניין אותי מי התחיל עם מי, ורכילויות ואיזה לק לשים על הציפורניים. יש לי שתי חברות שפחות או יותר בראש שלי ועוד כמה אנשים וירטואלים יקרים ובוגרים ממני שאת חלקם יצא לי לפגוש.
ההורים שלי מודאגים ממני וכל הזמן מנסים לגרום לי לצאת ולפגוש בני גילי וללכת לכל המסיבות המטופשות שלהם שממש לא מעניינות אותי.
איך אפשר להבהיר להם שטוב לי כמו שאני וכנראה שבעתיד, כשיהיו לי נושאי שיחה משותפים עם בני גילי המצב עשוי להשתנות?

ענת שלום...
רציתי לדעת אם יש סיכוי שבעיה נפשית תעבור מעצמה..
אני לא תמימה...אני פשוט מודעת לבעיה שיש לי...
יש הרבה אנשים עם בעיות שלא יודעים מה הבעיה .. ולא מתמודדים איתה..
אני יודעת מה הבעיה שלי ...(מה שאפילו מפחיד עוד יותר..)
אבל אני פוחדת ללכת לטיפול מכל מני סיבות ... וגם לא רוצה ללכת מסיבות מסויימות..(ממש לא מהטיפשות של פסיכולוג- זה ל"משוגעים" וכו...)
יש לי את הבעיה המסויימת הזאת שנים , (ואני מתכוונת להרבה מאוד זמן..) 10 שנים..
האם זה לא מאוחר מדי לטפל בבעיה?... ואם אני כבר יודעת מה הבעיה למה איני מצליחה להתגבר עליה?.... החלק הקשה מכל הוא לא הידע מה הבעיה?... ולדעת שאת בבעיה?... מה שאני יודעת באופן מובהק!!...
ואיך אפשר להתמודד עם בעיות שהן לא למשל...לפחחד מגוקים?... (זאת דוגמא טיפשית אני יודעת..) אבל הכוונה שאם היה לי פחד מגוקים אז היו מנסים להתמודד עם זה בעזרת אחזקתו... או להיות לידו..או משהו כזה?... אני לא בטוחה איני מבינה בזאת...

אבל אצלי הבעיה היא שונה ואיני חושבת שיש דרך להתמודד איתה..וזה גם דברים שלא כ"כ קיימים..
אתן דוגמא... (וזה באמת לא המקרה שלי..)... כשחברתי הייתה צעירה הייתה פוחדת ללכת לשתות כי פחדה שמישהו יחכה לה במטבח..היה לה פחד תמידי שכיאילו רודפים אותה או משהו כזה..
הפחד שלי הוא קצת דומה רק יותר עמוק מזה.. האם הסיכוי שהוא יעבור לי מתישהו לבד אינו אפשרי?..

בתודה מראש.. סופיה.