פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

- המבוכה כשתופסים אותך משקר/גונב/מתנהג לא יפה היא איומה
הבת שלך עשתה מעשה שאסור. לדעתי, הגבת מצויין. לא הבכת אותה - אבל נתת לה להתמודד עם התוצאות של ההתנהגות (להחזיר ולהתנצל)
אל תחפשי סיבות "הגיוניות" להתנהגות, בטח לא חסכים בבית, אם הארוע הוא חד פעמי - היא נענשה מספיק כשנתפסה בקלקלתה. אין צורך להמשיך
אלא אם כן הדבר חוזר על עצמו
ואז - לגשת לייעוץ מקצועי על מנת לבדוק.
אם מדובר על ארוע חד פעמי, הילדה רגישה נבונה וקלטה שחצתה גבול אסור- ההפנמה של חומרת המעשה כבר נעשתה ואין מה להרחיב בנושא.
הייתי לוקחת אותה לשיחה ומאפשרת לה לבטא את תחושתה ולהבהיר לה שמעשה כזה לא מקובל לא יהיה יותר ומבחינתכם אתם מניחים את הארוע בצד וממשיכים הלאה.
אשמח להתעדכן
ענת זפרני

שלום ענת תודה על תגובתך המהירה, מאוד חיזקת אותי , היתה לי היום שיחה עם ביתי על הנושא והיא החלה לבכות בכי היסטרי, היא הבינה שעשתה מעשה שלא יייעשה , שאלתי אותה כיצד היא החליטה להתנצל ונתתי לי 3 אפשרויות 1. להתקשר לאחותי 2, לנסוע אליה,3. לכתוב לה מכתב . בתי החליטה שהיא תכתוב לה מכתב .היא עדין לא עשתה זאת ובנוסף היא החליטה להחזיר לאחותי סכום כסף שאחותי נתנה לה על כך שעזרה לה... לפני שבתי נכנסה לישון שאלתי אותה אם היא הכינה כבר את המכתב שאוכל לשלוח מחר. היא אמרה לי שעוד לא ונכנסה לישון. המצב מאוד מביך אותה . היא גם ביקשה ממני שאף אחד לא יידע מהמקרה רק אני ואחותי. כמובן שהבטחתי לה שלא אספר. עכשיו שאלתיהיא מה לעשות ? האם להמשיך וללחוץ עליה ולתזכר אותה כל הזמן בנושא? מחכה לעצה ממך תודה

אם חשוב לך מאוד המכתב - הכתיבי לה מועד אחרון להעברתו: עוד יומיים המכתב צריך להינתן, והציעי לה עזרה בכתיבתו. אני מאמינה שאין לה מושג איך להתחיל
אחרי המכתב
להניח את הארוע בצד ולחזור לנורמה.
אם המכתב פחות רלוונטי, ועל מנת שלא יהיו משקעים עם הדודה האהובה, זמני את אחותך אלייך, תני לה להכנס לחדר של בתך - שתתחיל בזה שהיא מאוד אוהבת אותה ודברים כאלו קורים והיא מקווה שלא יחזרו ושהיא סולחת לה - כך תהיה "הושטת היד לשלום" קלה יותר לבתך
אשמח להתעדכן
שבוע טוב
ענת זפרני

שלום ענת להלן עדכון בנושא שלנו. תודה על העצות הנבונות שלך אכן ביקשתי מאחותי שתגיע אלינו כדי שנשחרר את בתי מהלחץ שהיא היתה נתונה בו. אחותי הגיע אלינו אחה"צ ובתי התנהגה קצת מוזר זו לא היתה היא בהתנהגות שלה אני התערבתי כדי שהן תוכלנה לדבר ואכן אחותי חיבקה אותה ואמרה לה באוזן שהיא אוהבת אותה וסולחת לה והיא מקוה שהיא למדה מזה. בתי אמרה שכן . ומאותו רגע היא חזרה לעצמה. אחרי שאחותי הלכה הבת שלי אמרה לי תודה על המפגש ושעזרתי לה. והיא אמרה שהוקל לה. תודה לך

שימחת אותי מאוד
הרבה פעמים אני תוהה מה קורה עם אנשים שפונים אלינו
העידכון מרגיע
המון הצלחה בהמשך
ענת זפרני

ליטל, למה את שואלת?
אין תשובה רשמית, אולי פורמלית נהיים בוגרים בגיל 18 לפי החוק, יש אפשרות לרשיון , ואתה אחראי לעצמך. אבל בכל המובנים האחרים הגיל ממשיך לפחות עוד מספר שנים, בישראל במשך הצבא. עד שמסיימים את משימות הגיל- נהיים עצמאים, מוצאים כיוון בחיים. זה לוקח בדרך יותר זמן

בברכה, חלי ברק שטיין

היי רוני
נורא נורא קשה להם בגיל הזה כשהאהבה נגמרת
תחושת סוף העולם הגיע....
חשוב לעטוף אותה באהבה לתת לה להתאבל ולהיות כמה שיותר איתה
אם יש לך קשר עם חברות שלה שיבואו אליה שיכריחו אותה לצאת שינסו לתת לה את התחושה שהחיים ממשיכים הלאה - במקבי ל למשפחה.
לתת לה להתאבל ולתת לה חיבוק אוהב
המון הצלחה
ענת זפרני

רוני, אני מבינה שאתה מודאג, ואכן לב שבור בגיל הזה יכול להיות דרמטי.
במיוחד אם החבר עזב אותה, אפשר להבין שהיא 'מתפרקת'.

אני חושבת שהתפקיד שלכם כהורים הוא לתמוך בה, לומר כמה אתם מבינים שכואב לה, אפילו בלי ללחוץ עליה לשתף. רק לחזור ולומר שאתם איתה בכאבה
בו בזמן אתם צריכים לשים לה גבולות-לומר שעם כל הכאב היא צריכה לאכול, כי זה מסוכן לא לאכול. תתמקדו בענין האוכל כי זה אחריותכם, לגבי השאר- חכו בסבלנות שבית ספר יתחיל, ויש לקוות שהיא תאסוף כוחות ותתאושש

אם תראו שהיא ממשיכה להסתגר גם אחרי תחילת הלימודים ויש ירידה כללית בתיפקוד, כדאי לפנות לעזרה פסיכולוגית, לא לתת למצב להתדרדר

בהצלחה חלי ברק שטיין

שלום רב
אני חושבת שפער גילאים כזה של 10 שנים הוא עצום בהפרשים אלו(15- תלמידת תיכון(?) ו-25כבר באמצע שנות העשרים
חסרים לי המון פרטים - כמו
כמה זמן הם יוצאים
האם אתם מכירים אותו?
איך אתם יודעים עליו
איך הם הכירו?
ועוד ועוד
אענה בהנחה שהקשר טרי ושהיא לא מסתירה מכם
חשוב לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים
ויחד עם זאת להבהיר בצורה חד משמעית שהגיל לא מתאים
במקומכם הייתי נעזרת באיש מקצוע
קובעת פגישה למטפל משפחתי ומגיעה יחד עם הילדה על מנת להבהיר לה שאתם שם על מנת לדאוג לה לשמור עליה וגם אם צריך לאסור את מה שמסוכן
אשמח אם תוסיף פרטים כך שאוכל לענות בצורה מדוייקת יותר
ענת זפרני

אבא יקר, אני שומעת את המצוקה שלך. אתה מרגיש שאיבדת שליטה על שתי הבנות. אתה מנסה לתת להן את כל הטוב האפשרי והן בועטות חזרה. ביחוד מפריעה לך השפה הבלתי נסבלת שהן משתמשות בה- הבוטות, הקללות. האם זה כך?

התופעות שאתה מציין בהתנהגות שלהן מאוד אופיניות לגיל, ועדיין הן מאוד לא נעימות.
לדעתי, כדי לא לאבד שליטה אתה צריך בתאום עם אשתך לחזק את הגבולות בבית.
ראשית, לומר את הדרישות שלכם בשקט, ולעמוד עליהן.
שנית, במצבי לחץ שכולם מתפוצצים, תיקח אחריות ותפסיק את ההתדרדרות. אל תצעק גם אתה, תיקח 'פסק זמן'. תגיד לבת: אני את שלי אמרתי, ועל השאר נדבר מחר.
תמיד תזכור שבמצבי לחץ אי אפשר לחשוב בהגיון, לא אתה ולא הן. אז תהייה אתה המבוגר האחראי ותרגיע את הרוחות. אין לך מה לדאוג, תמיד תוכלו לדבר אחר כך

וזו הצעתי השלישית- תנסה ליזום מידי פעם שיחה 'על כוס קפה', במקום נחמד מחוץ לבית, לפטפט עם הבנות, לעשות איתן משהו נחמד, להכיר אותן, לשמוע את הדעות והמחשבות שלהן. זה יעזור לכם להתקרב, לצבור טוב ביחסים שלכם. לא רק בעיות. זה לא ימנע התפרצויות אבל יאזן את היחסים

אתה יכול לקרא עוד בנושא בספרי 'תקשיבו לי רגע' או בכל ספר על גיל ההתבגרות, זה יכול לעזור
בהצלחה חלי

תודה על התגובה המהירה יחד עם זאת אשמח אם תתייחסי גם לסירובה של בתי להיפגש עם פסיכולוג\ית לבד ואו ביחד האם יש דרך לחייב אותה ?ואו טיפ לשכנע אותה תודה שוב אבא

מנסיוני, אם ההורים נחושים שהילד ילך לפסיכולוג- הוא הולך. אפשר לומר את המסר בצורה חד משמעית, לא כהצעה אלא כאמירה. הרי אם לילד היתה חס וחלילה בעיה רפואית, לא היית שואל אותו אם ללכת לבדיקות. נכון, שצריך את שיתוף הפעולה של הילד בטיפול, אבל זה חלק מתפקידו של הפסיכולוג- לטפל בהתנגדויות, ופסיכולוג מוסמך יודע לעשות זאת היטב. אפשר לנסות להציע לה 'עסקה' של הסכמה שלה לעשר פגישות, עם שיתוף פעולה, ואחר כך אם לא תרצה- להפסיק. זה בדרך כלל עובד. אפשר לצ'פר אותה על ההסכמה, היא עושה משהו שלא רוצה, אפשר לפנק אותה במשהו שישפר את ההרגשה כל אלו שיטות נוספות למסר המרכזי מבחינתכם, שיהיה טיפול. שוב, לא בכעס, אלא בנחישות בהצלחה חלי

זה מעולה שאת דואגת ואכפתית כלפי אח שלך.
לדעתי, את אמורה לדבר איתו. לספר לו שאת יודעת, לשמוע מה דעתו, מה כוונתו בענין הסיגריות, איך הוא רוצה להמשיך להציג את הדברים להורים.
הרבה צעירים מעשנים בגיל 19, הוא אומנם אח קטן, אבל לא כל כך קטן.
אני אישית נגד עישון, אבל בגילו לא תמיד יש לאנשים זכות להחליט בשבילו.

לדעתי, דברי איתו, ועשי כפי שיבקש ממך. אל תלכי 'להלשין' להורים, זה גם לא יעזור, וגם יקלקל את היחסים ביניכם.
אם את רוצה להשפיע עליו את צריכה להישאר קרובה אליו ושיתן בך אמון, אולי אז בהדרגה ישתכנע להפסיק.
בהצלחה חלי

מכיון שהשאלה ששאלת היא פחות פסיכולוגית ויותר מעשית-פיזית, הלכתי ושאלתי כמה שיותר אנשים בנושא.
התשובה החד משמעית לגבר היא לא לגלח. השערות סביב איבר המין הן גבריות. אם תיתן להן לצמוח באופן טבעי תראה שבסוף תרגיש נוח איתן.
אל תיגע!
חלי

אמא יקרה, , ניסחת היטב את זה 'שאת צריכה לחשוב על זה'. זה טוב לא לפעול בחופזה

בתך בת 12 ורוצה לבלות, ולהיות עצמאית. זה מצוין. עודדי אותה, ותני לה חיזוקים שזה טוב
בו בזמן אל תחששי לשים לה גבולות, שעה שבה יהיה עליה לחזור הביתה.
את יכולה לברר מה השעות המקובלות אצל החברות, לשאול את דעתה, להגיע לפשרה, אבל חשוב לשים גבול של שעה.

זה חלק מהתהליך של לשים להם גבולות, שהוא כל כך חשוב בגיל ההתבגרות.
את יכולה לקרא עוד בנושא בפרק על משמעת בספרי 'בגובה העיניים'. הוא מופיע גם באתר שלי
בהצלחה חלי

אני חושבת שהגבתם היטב, אמרתם לו בדיוק את הדברים שצריך להגיב.
עכשיו חשוב לא להמשיך ללחוץ עליו, גם לא ללחוץ שיידבר כי זה מה שיגביר את החרדה שלו.
היה, נגמר, תעברו הלאה. אם תראו סימנים בהמשך להשפעות הנושא, הוא יגיב משהו נוסף, יהיה שינוי בהתנהגות, אז תמשיכו להתעסק בנושא

אין יכולת לשכנע אותו בהגיון לא להרגיש אשם עכשיו, צריך לתת לזה להרגע
חוץ מזה, שתשימו לב גם לא להאשים מידי את עצמכם, גם לא על כך שאחרתם בהתקנת התוכנה המגנה מאתרים פורנוגרפיים. תנו לו מודל להתמודדות עם אשמה

בברכה, חלי ברק שטיין

אדם, ענת תחזור בעשרה לאוגוסט, יום ראשון הבא
בברכה, חלי

אדם, קראתי בעיון את כל מה שכתבת, ולדעתי מאוד חשוב שתצליחו להגיע ליעוץ חיצוני.
אין כאן פתרון אחד פשוט, כי הרי אם היה- הייתם מזמן מיישמים אותו, נכון? כפי שכתבת, זה לא המתבגר הראשון שלכם, ואתם יודעים להתמודד בדרך כלל עם 'בעיות רגילות'. אבל כאן במקרה של בנך, הדברים מסלימים ומגיעים להתנהגויות קיצוניות שדורשות התערבות חיצונית. עזרה והדרכה לכם, ויתכן גם לו.
ההסבר שזה גיל ההתבגרות אינו מספיק. בנך נשמע לי חרד מאוד, ומגיב בקיצוניות לדברים, זה כנראה מרגיע אותו לטווח קצר, אבל בכל מובן אחר זה לא פתרון. הוא יהיה חייב למצא פתרון לצבא, כי פה מדובר בחוק, לגבי הלשון ושאר הדברים- חוקית הוא יכול לעשות כרצונו, אבל זה לא עיקר הבעיה. זה לא מצב בריא שהמאבק ביניכם הגיע למעשה לנתק בתקשורת. את התקשורת חייבים לשקם. זה המסר שצריך גם להעביר לו- שמותר שיהיו מחלוקות, מותר להתכווח, גם לצעוק עד לב שמיים, אבל חייבים לדבר. וחייבים גם לשמור על קודים של נימוס (כמו ביחס ליומולדת של אמא)
נדמה שנשברו כל הכלים, וצריך להתחיל בשיקום.

חפשו בעצמכם פסיכולוג חינוכי באיזור, לכו קודם אתם, ספרו את המצב, וקבלו יעוץ, ואז אפשר יהיה לשלב גם אותו. בינתיים אמרו לו או כתבו לו, שהמצב כואב לכם, ואתם חושבים שגם לו. שלמרות המחלוקות אתם משפחה, ובעיקר תדגישו שאתם לא מוותרים, ומחפשים פתרון במצב
חכו לשמוע את תגובתו.

זו הכיוון לדעתי, בהצלחה, ואני כאן אם יש צורך , בברכה, חלי

שיר, אין סיבה לדאוג. המחזור יגיע, וגיל שלוש עשרה הוא עדיין לא מאוחר או בעייתי בשביל זה. לא חייבים בכלל שתהיינה הפרשות לפני שמגיע מחזור.
אז אל תדאגי אם אין הפרשות. את אומרת שהציצים מתפתחים, זאת אומרת שאת מתחילה את התהליך והמחזור יגיע, מתי בדיוק אי אפשר לדעת, צריך לחכות.

תהני מהמשך החופש
חלי

חלי ממש תודה!! בזכותך אני כבר לא לחוצה יותר.... תודה!

בכליון עניים מבקשת תשובתך בהקדם האפשרי תודה

אני שומעת את המצוקה, ואנסה לעזור
ההתנהגות של בנך היא 'ממש לפי הספר' של גיל ההתבגרות. הוא מנסה דברים חדשים, שם את דעותיו כנגדכם, רוצה להיות החזק והמחליט על חייו, וכדבריו 'לא להיות חיית המחמד שלכם', שעושה כרצונכם כדי לבדר אתכם.
מילותיו חריפות, ואני יכולה להבין את ההלם שלכם, במיוחד שהוא עד עכשיו היה 'ילד טוב'.
אבל אסור לכם להבהל, ואתם צריכים להשאר בשיקול דעת בתגובות שלכם. הוא לא מתדרדר כרגע לשום מקום, והרבה תלוי בתגובה שלכם אליו

לדעתי אתם צריכים להקשיב לו, לנסות לברר למה הוא מתכוון בדבריו כלפיכם, לעודד אותו לדבר ולשתף מה עובר עליו. לא ממקום של כעס וביקורת עליו, אחרת הוא לא יידבר, אלא באמת מרצון להבין. אתם בשלב חשוב של בניית תקשורת אחרת איתו. הוא כבר לא ילד קטן, וצריך להקשיב לו, ולנסות להיות איתו בקשר רלוונטי, שתוכלו לדבר גם כשיש קונפליקטים ביניכם.

את יכולה לקרא עוד על איך מקיימים דיאלוג כזה בספרי 'בגובה העיניים' בפרק על 'דיאלוג לפתרון בעיות', יש שם הרבה טכניקות

ולגבי הסיגריות, אמרו לו שאתם נגד, ואז צריך לחשוב בשקט ובשיקול דעת איך עוכפים את הדרישה שלכם שלא יעשן. כי פעמים רבות ילדים מחביאים את הסיגריות ועושים 'דוקא'. צריך להיות חכמים ולחשוב על דרך לעזור לו להפסיק. בטוח שלא מומלץ ללכת ראש בראש, אלא תוך כדי דיבור.
אולי לתת לו שבועיים לחשוב, להציב סנקציות אם ימשיך, להציע עידוד וצ'ופר אם יתאמץ ויפסיק.
סיגריות זה נושא גדול, תתחילו בלדבר איתו, בלי לחץ ובלי חרדה

בהצלחה, יידעי אותי איך מתקדם, חלי

נעשה מה שאמרת ונקווה שנצליח. שבת שלום יקירה

תמי, את שואלת על כינים ואין לי ידע בנושא. הייתי מחפשת רופא, אולי רופא עור שמבין בנושא

בהצלחה חלי

אדם, ענת לא תענה בפורום עד סוף שבוע הבא, האם תרצו להמתין כי היא מכירה את המקרה, או שתרצו שאני אענה כשותפה שלה בפורום
בברכה, חלי ברק - שטיין, פסיכולוגית חינוכית מומחית

הוא גם ביטל ולא בא למסיבת יום הולדת שערכנו לו ואפילו ויתר על המתנות שנרכשו בעבורו . גם לא הלך בחופשת הקיץ זו לעבוד למרות שמאוד רצה בכך , ואף כשסידרתי לו מקום עבודה מעולה וקרוב לבית לא הלך ולא יצר קשר (שמתי לב שיתכן שהוא חושש ,ואף אמר לי שבטח יפטרו אותו במקום (בניגוד מוחלט לכל שאר בדעות והפעולות ההחלטיות שלו כאן הבחנתי בביטחון עצמי של נמלה ! ) גם לצווי התיצבות לשרות לא הלך וכבר קיבל התראות שיעצר במידה ולא יגיע ,כאמור אין בדעתו להתגיס ולמרות לאמרתי לו מספר פעמים (מבלי לחפור לו ) שזה חשוב יותר עבורו ולגיבוש בגרותו עצמאותו ואיננו נדרש להיות לוחם (דעותיו פציפיסטיות לחלוטין ) אך עד כה ללא הועיל . חבל לנו לאבד ילד עם הרבה איכויות שאני רואה אותם (אישתי קשה לה יותר לקבלם או להתשתנות אגב חדרו של "התכשיט" כיאה לבן 17 מתבגר בגדים זרוקים ברצפה , כתבי גראפיטי על הקירות ועל הארונות וכיד הדמיון הטובה... ואשתי רוצה שאהפוך את חדרו לחדר "יפה" כלומר להסיר את כל הכתובות הנ"ל ולצבוע את כל החדר ואף לסדר לו ספריה חדשה (הוא אגב מתנגד) אני חושב שזה מוקדם מידי וזו פגיעה" בטריטוריה" הקטנה שלו ועדיף לעשות זאת או בהסכמתו או בעוד מספר שנים. מה דעתכם בכלל ובפרט בנושא של צביעת החדר וכ"ב .

היי אדם, חזרתי.
תראה, יש כאן מספר נושאים שלדעתי צריך לערוך הפרדה בינהם, אבל - לפני שאתייחס לנושאים אני רוצה להפנות את תשומת לבך למשהו שמאוד בולט באופן בו אתה מתאר את הארועים:
"סמרטוטים שלו""לוותר לו","להכנע לו" - אלו מונחים של מלחמה.
חשוב לי להדגיש בפניך שמאבק כוחות כמו שמתנהל בביתכם מחייב שיתוף פעולה, שהרי אדם לא עורך מלחמה נגד עצמו.... ואצלכם בבית צריך לעשות "הפסקת אש" רצינית ולהתייחס לדברים בצורה עניינית ולא כמלחמת השרדות שלכם ושלו....
חשוב שתבינו שאתם באותו צד. כולכם רוצים את טובת כולכם. הילד וההורים. כשהאינטרסים משותפים יותר קל להניח את הנשק בצד(הפרנציפים שלו והעקרונות שלכם).
עכשיו, מדובר על "ילד" בן 18.
על פי חוק למיטב הבנתי הוא לא מחוייב לבקש את רשותכם על מנת לחורר כל איבר בגופו - ושים לב שהוא עדיין מתייחס לאיסור שלכם - כלומר, יש פה סמכות הורית , אבל - יש חוסר בתחושתה!
הבחירה שלו חייבת להיות מכובדת על ידיכם משתי סיבות:
א. הוא באמת חייב ללמוד לשאת בתוצאות של מעשיו
ב. כשאין במה אין הופעה- אם אתם לא תהיו חומה שמולה הוא יוכל להתנגח הוא עשוי לבחון כל בחירה שלו בלי לשמוע את הקולות שלכם ברקע ולעשות ההיפך...
ועכשיו להפרדה:
בנוגע לצבא - אין אפשרות להכריח אותו. כל מה שהייתי עושה זה פשוט מסבירה שזו חובה, אי התייצבות גוררת ענישה - שיהיה מודע לתוצאות בחירותיו. וזהו. לא מוסיפה מילה בעניין ובטח שלא מנג'סת.
בנוגע לעגיל - מסבירה בפעם אחת אחרונה את הסכנות הכרוכות ולא ממשיכה.
בנוגע למסיבת יום ההולדת - עצוב, אבל לא דרמה! אז הוא לא בא ולא מדבר עם אישתך. ביג דיל, פחות תשומת לב לעניין ויותר קל יהיה לו לרדת מהעץ.
בנוגע לעבודה - להכריח אי אפשר - אבל!!! בגלל שהוא מעבר לגיל 18 והוא לא הולך לשרת בצבא אתם יכולים להפסיק לממן אותו ולדרוש ממנו השתתפות (מינימלית) בהוצאות - דבר שיחייב אותו לקחת אחריות.
ושוב - השיחות בינכם חייבות להתנהל במישור בוגר ולא במישור מלחמתי של הורים שקובעים מכריחים וכו...
עצה אחרונה - אנא , נסו למצא בילד שלכם דברים שאתם מעריכים, דברים שיראו לו שאתם "רואים" אותו ולא רק את החסרונות שבו.
אני ממליצה לכם בחום רב לגשת לייעוץ או להדרכת הורים במקום מגוריכם
אשמח להמליץ
בברכה
ענת זפרני

ראשית תודה על המענה. בשנית אני מאוד מאוכזב מתגובתך שמכילה אי דיוקים ופתרונות לצערי . כתבת שרשמתי "הסמרטוטים שלו" לא ראיתי מקום אחד שבו תיארתי כך את בגדיו כך וההיפך תיארתי את חדרו כיאה לבן 17 מורד (לא שכחתי את גיל 15-17 שלי ) בלשון חיובית שבדבר. גם לגבי גילו התיחסת כאילו הוא בן 18 שלמעשה הוא בן 17 לפני צבא ולא מעבר לגיל צבא ! ובחופשת לימודים בכלל . ולעיקר ,את מצדדת בביצוע פירסינג בלשון וזאת במטרה לתת לו לקחת אחריות על מעשיו כשבכל התגובות שלך שראיתי במדור זה הינך שוללת לחלוטין את הדבר ! ואם את חושבת שלקחת אחריות זהו שלב בהליך ההתבגרות אז מה היתה תגובתך אם היה מצהיר על רצונו להתנסות סמים ולו רק בשביל המרידה שבדבר , האם גם כאן הית מצדדת בזכותו "לקחת אחריות על מעשיו או ברמה היותר קלה אם היה מעונין לבצע כתובת קעקע בלתי הפיכה . הינך מצינת כמנטרה "נסו למצא בילד דברים חיוביים " ואת זה ממפורש צינתי שאכן מדובר בילד חיובי ועם איכויות שלא מתועלות לאפיקים הנכונים , וגם כאן התעלמת ממה שכתבתי . אני מבקש לשמוע וות דעתה של הפסיכולוגית רחל שטין בנושא.

אני מצטער אם הנוסח שלי היה עוין , מצטער אתן עושות עבודת קודש ואני כעסתי ולא משנה אם היתה לכך סיבה או לא . אשמח אם הפסיכולוגית חלי שטיין תוכל להאיר את הבעיות ודרכי הטיפול .

אני מבינה את הכעס והדאגה
אני חייבת לציין שעצם העניין שאתה מוכן להתייעץ טורח לכתוב מיילים ולהגיב מעיד על רמת אחריות גבוהה מעורבות ודאגה אמיתית לילד שלכם - לא מובן מאליו בכלל.
בנוגע למה שכתבתי
חשוב לי מאוד להבהיר ש:
א. אני מתנצלת על אי הדיוק בנוגע לגיל אבל - גם בני שבע עשרה כבר קרובים לגיל שמותר....
ב. לפעמים אנחנו כהורים רוצים מאוד למצא את הדרך להבהיר לילדים שאנחנו יודעים יותר טוב מהם מה טוב בשבילם - ושוכחים שהם חייבים לעבור את המסלול לבד.
לא, ממש לא חושבת שיש לצדד בפירסיג בכלל ובטח שלא בלשון - הבעיה שאני נתקלת בכל כך הרבה תגובות של עשיית הפירסינג מאחורי הגב של ההורים או - לחילופין עשיית דברים אחרים יותר מסוכנים שאני חושבת שצריך להתנהל מולם , לפעמים, בהתאם לפתגם "אין במה אין הופעה" - אני את שלי אמרתי - אתה תקבל אחריות על החיים שלך - אני לא יכול לחיות אותם במקומך.
ולצאת מהזירה.
זו היתה כוונתי.
סמים או נהיגה או כל התנהגות אחרת שגובלת באובדן חיים - גבול בטון אדום ואם צריך אז גם לנעול אותם בבית - במקרים האלו חייבת להיות אמירה במקביל לביצוע
בנוגע לבדיקת גבולות -שם המשחק הוא ריקוד איטי כשנותנים להם את התחושה שהם המובילים אבל מאירים להם היטב את הדרך.
לסיום -
אני עובדת בתיכון, המון פעמים בהפסקות כשאני מסתובבת ("שומרת") אני שומעת אותם מדברים עלינו (ההורים) - אבא שלי אמר/אמא שלי אמרה
יותר מכל נושא אחר שמעסיק אותם
כלומר - אנחנו מאוד נמצאים שם במודעות שלהם הם שומעים את ההזהרות שלנו ורוב הפעמים גם מתנהגים בדיוק כמו שאמרנו להם
ולכן חובתנו לאמר את הדברים כי הם נשמעים!!!!!!!!!! ונחרטים להם היטב בתוך הקופסא
רק שהם לא רוצים להראות לנו - ("רק אני קובע על עצמי"....)
שהם הקשיבו.....
המון הצלחה
אשמח שחלי תצטרף אלינו בהקדם
בברכה
ענת זפרני

שלום ענת ותודה שהתיחסת לפניתי .
רציתי להבהיר מס' נקודות
כהורה בוגר ומנוסה (זה לא המתבגר הראשון שלי ) דגלתי תמיד בחופש ובלימוד עצמי כל עוד הדבר
איננו מסכן את המתבגר. (מה גם שברור המסלול פעולתו של המתבגר מבוססת על אמוציות וסיפוקים מידיים אם לא אתמול ... (-: .
לא ,לא שכחתי שהם ,הם לבד עושים את הדרך ואנחנו מנסים להיות המכונים ,היועצים , זקני השבט
כל הורה "רואה" "קו פרשת המים" באופן שונה ,ומאינני זוכר שום דבר שהחלטנו שהוא טאבו מוחלטו וממה שלזכור לי היו שניים והם אותו איסור של פירסיג בלשון ,ורכישת אופנוע / קטנוע.
הינך אומרת "אין במה אין הופעה" האם התכוונת שלוותר בנושא הפירסינג בלשון או שהתכוונת לדבר אחר ?.
ציינת מקרים ודרך הפעולה במיקרים של סכנת חיים ,ואם אנו רואים עשית איזה עגיל בלשון ככזה כלומר מסוכן (אגב רק לאחרונה אושפז חייל עם זיהום חמור במוח עד כדי סכנת חיים) לגבי הפנמת האזהרות שלנו מבלי שיראו שהם מקבלים את זה את צודקת בהחלט (הם מעתיקים
את דרכי התנהגותינו בכל הזמן
מה ניתן לעשות במידה והבן יתמיד בברוגז שלו (לא מדבר עם אף אחד מבני המשפחה ) ונעלם לימים שלמים מהבית (בתקופת החופש הגדרול )
אשמח לשמוע גם ניתוח קצר מחלי שטין בבקשה .

תודה על הכול המשיכו בעבודת הקודש שלכן. לחלי אעשה כעצתך ואגב היום הולדת היה שלו ולא של אימו. אדם

שלום לך, קודם כל קחי אותו לרופא עור ,יש טיפול מיוחד לאקנה(פיצעי בגרות). חבל שהילד יסבול , בזמן שיש היום מגוון טיפולים שיכולים לשפר את המצב או להעלים לגמרי. כשהילד ירגיש שהמצב משתפר זה כבר יעודד אותו. חוץ מזה זאת בעיה של מתבגרים רבים ותסבירי לו שזה יחלוף עם הזמן ושהוא לא לבד , שזוהי צרת רבים . אבל מומלץ מאד ללכת לקבל לטיפול אצל רופא גם כדי שלא יישארו צלקות בשלב מאוחר יותר. אם הילד יקבל טיפול וירגיש שיש שיפור זה כבר מעודד. עוד שלב שצריך לעבור איתם , בהצלחה, אמא

אמא יקרה, נשמע שבנך מאוד מוטרד מפצעי הבגרות, והוא סובל מאוד

אני מסכימה שכדאי ליצור קשר עם רופא עור ולהתחיל טיפול, זה גם יישפר את הפצעים וגם יישפר את מצב רוחו 'כי עושים דברים'
בנוסף הייתי שוקלת תמיכה רגשית עבורו, אם יסכים כמובן. אני לא בטוחה שרק מילות עידוד מכם יעזרו. לפעמים הדימוי העצמי ודימוי הגוף נפגע, וצריך תמיכה כדי להחזיר אותו לתחושה טובה.

אם הוא לא מתנגד, הייתי מבררת אם אפשר להתיעץ עם פסיכולוג שייחזק אותו.

זה הכיוון, עשיה רגישה שתשפר את מצבו

בהצלחה חלי ברק שטיין