פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

הבן שלי לא יוצא מהבית
אין לו חברים
לא מתקשרים אליו , הוא גם לא מתקשר
כל היום מול המחשב או עם אחיו הקטן ממנו מ-4 שנים
ממש כואב לי הלב
אבל - המחנכת בבי"ס טוענת כי בבי"ס הוא תמיד מוקף בחברים אף פעם לא לבד
אז - מה קורה כאן איך אפשר לעזור לו

שלום רב,
ילדתי בכיתה ג'. מלאת חרדות מהצלחה. כגון: היא מתביישת לקרוא בכיתה כי "יצחקו" עליה שהיא לא קוראת טוב-זו דעתה (היא קוראת טוב לדעתי).
הופעת סוף שנה בחוג סירבה לעשות כי בחזרות היא התבלבלה והפסיקה באמצע (התירוצים שלה.."זה משעמם"). הכרחנו אותה להופיעה ו"פלא" היא היתה מקסימה.
היא פותרת תרגיל בחשבון וישר שואלת "זה נכון"
היא מכינה ברכה וישר מבטלת את מה שעשתה כי נראה לה שחברתה עשתה משהו מוצלח יותר.
בתחרות של חוג קארטה, היא היתה צריכה להיאבק עם ילד קטן ממנה ומראש ויתרה. איך שהתחיל התרגיל היא לא התנגדה ונפלה. הסיטואציה כנראה העליבה אותה וישר היא בכתה ולא היתה מוכנה לנסות שוב (גם אחרי שנרגעה)...כאילו שמחה שיצאה מהתחרות.
היא חברותית, דעתנית מאוד בבית ונמצאת בפעילויות עם חברות (חוגים ושעות הפנאי).
עליתי על החששות שלה בגן חובה. הגננת אמרה לי שכל פעם שהיא מעתיקה משהו וזה לא "מושלם" בעיניה היא קורעת את הדף.
ניסיתי דברים רבים כגון להראות לה שגם אני טועה וגם אני כותבת לא מדוייק. סיפרתי לה על קשיים שהיו לי ואיך התגברתי. כל הזמן אני אומרת לה וליילדי כי רק מי שמעז ומנסה דברים מצליח. שמה שחשוב זה לא בהכרח לנצח בקרב בקארטה אלא ההתנסות. ושהברכות שהיא מכינה זה הכי יפה שהיא יודעת.. וכו'. ואם היא רוצה לשפר את הידע בקריאה או בחשבון היא צריכה לעבוד על זה.אני מסבירה לה שהורים ומורים ומבוגרים בכלל הם לא אלוהים וכולם בני אדם (היתה תקופה שהיא חששה שהמורה תכעס עליה. )
אם אני מעירה לה על סדר בחדר או אי הכנת שיעורי בית ישר היא מפרשת זאת ככעס "טוב...למה את כועסת או למה את צועקת" ואני מסבירה שלא כל דבר שאומרים לה צריך לחייך וכן לא כל דבר שלא מוצא חן בעיניה שנאמר לה, זה כעס או צעקה...אבל זו הפרשנות שלה.
התחושה שלי שהדימוי שלה כלפי עצמה לא מוצלח, דיברתי איתה על זה שהיא מבקרת את עצמה כל הזמן וחבל.אני נותנת לה הרבה חיזוקים.
בקיצור איפה טעיתי?
אני מתלבטת ללכת לטיפול/יעוץ.

שלום

יש לי בת בת 9 אשר לא מפסיקה להשמיע קולות מהפה: מדברת, שואלת, מוציאה סתם קולות, מציקה. הפה שלה לא נח לרגע. אין לה רגע מנוחה.

כיצד ניתן לגרום לה לתת מנוחה לפה?

תודה,

אמא

יש לי חבר עוד מעט חצי שנה..הכרנו ובהתחלה זה היה בשבילי סוג של אתגר לראות כמה זמן אני אחזיק בקשר רציני עכשיו שהגעננו לחצי שנה אני מרגישה שאני כן אוהבת אותו ואפילו מאוד אוהבת אותו וכיף לי איתו אבל אני גם איפשהו חושבת שאולי זה יותר מידי זמן ביחד ואולי אני צריכה לגוון ואני מתחילה להסתכל יותר על בנים אחרים ולחשוב מחשבות שמציקות לי כי מצד אחד אני ממש אוהבת אותו אבל מצד שני אני כאילו נמשכת למה שבעצם אסור לי וזה לרצות מישהו אחר..
אני לא מצליחה להסביר מה אני מרגישה ובטח שמפחדת להודות בזה בפני מישההו שמכיר אותי ואותו..
מה לעשות?

ילד שיש לו התפרצויות אלימות כלפי הוריו, האם השיטה המקובלת היא פשוט לשבת עליו עד שירגע? זה עוזר גם לשקם את הסמכות ההורית?

1. אני רוצה לצאת עם אמא שלי, לדוגמא לבית קפה..אני כל כך רוצה את הבילויים של ה"אמא ובת" המוכרים לנו וזה נורא מעצבן שאמא שלי לא כל כך בקטע הזה, היא אוהבת להיות איתי רק בבית, היא גם לא יוצאת עם אבא שלי. היא רק עובדת ונמצאת בבית, רואה טלויזיה והולכת לישון ואין אצלנו גם בילויים אפילו בחגים או בשבתות כמו פעם...אני מרגישה פספוס נוראי!!
2. אני מרגישה מצפון כשאני לא מספרת כל דבר בחיי לאמא שלי, כי פעם כשהייתי ילדה קטנה אז כל דבר הכי קטן הייתי אומרת לה ולא היה לנו מחסומים כאלה..כמו עכשיו, זה נוצר כי גדלתי ונחשפתי לעולם יותר בוגר שלא נעים כל דבר בתוך העולם הזה לספר ועכשיו אני מרגישה נורא לבד..ושוב- מצפון כי פעם היינו מדברות על כל הדברים הלא מביכים ואמא שלי היא בן אדם שקצת קשה לדבר איתה על דברים שקצת יותר מביכים. וזה גם יוצר מרחק...

שלום,יש לי בת 8 8 חודשים. חברותית ומאוד אוהבת ללכת לחברות. יש לה חברות בבנינים הקרובים אלינו.(חלקם צמודים) כל פעם שהיא רוצה להפגש עם חברה אני מבקשת ללוותה או שאביה ילווה או יחד עם חברה. איני מסכימה שתלך לבד (מדובר ב 3 דקות עד שתגיע לבניין הסמוך).
החשש שלי זה שמישהו יעשה לה משהו. (כל מה שאנו נחשפים בעיתונים...)החרדה היא שלי!!!!
אתמול היא היתה כל כך נלהבת ללכת ונאלצה להמתין עד שיכולתי ללוותה ןהחלה לבכות שאני מתייחסת אליה כמו תינוקת ושהחברות שלה באות אליה לבד ושאני לא סומכת עליה ועוד.......(שמעתי אותה אומרת לחברה שלה בטלפון :כחה אמא שלי, היא רוצה שילוו אותי..אני לא יודעת למה.." כנראה שהחברה אמרה לה בין היתר שהיא לא ילדה קטנה.) לאור הדברים שאמרה לי ירדתי מהר מהעניין והנחתי לה ללכת וביקשתי שתתקשר אלי כשהיא מגיעה.
בקיצור הבעיה אצלי...החרדה שמא יאונה לה משהו ליד הבית שיכולתי למנוע. ברור שעליה אני סומכת.
נמנעתי מלהשיב לה שאני חוששת מהמפלצות שברחוב (שאינם קשורים אליה).
האם עליי לוותר ולתת לה ללכת לחברות ולהתפלל שאין פדופיל ברחוב באותו הרגע. או איזה תירוץ סביר אני יכולה לומר לה ולהמשיך לדאוג לליווי מחוץ לבית?
ברור לי שלא רחוק הזמן שהיא תסתובב לבדה עם חברות אך כל עוד ניתן אני רוצה להגן עליה.

ההורים שלי מרשים לי לצאת לשום מקום , אני בת 13 וכל החברות שלי והידידים שלי יוצאים בשיישי לכיכר . ההורים שלי לא מרשים לי לצאת לשום מקום חוץ מלטיילת וזה רק עד השעה 11. כאשר אנחנו יוצאים ב-10.יש גם מסיבות נוער לגיל שלי כולם הולכים אליהם ואני אפילו לא רוצה לשאול את ההורים שלי כי ממילא הם לא יתנו לי ללכת אז אני אפילו כבר לא מנסה .
וחוצמזה בעיה שלא קשורה ליציאות ההורים שלי לרווב רבים , יש אולי איזה שבוע פעם בחודש שהם לא רבים בו רוב הזמן הם בריב.
אני כבר מעדיפה שיתגרשו .. אני יודעת שזאת אמורה להיות החלטה שלהם אבל אבא שלי מפיל את כל העצבים שלו עליי ועל אמא שלי .. בעיקר עללייי אין יום שבו הוא לא מתעצבן עליי..
אני כבר מעדיפה שיתגרשו , איך אני יגיד להם את זה ? זאת לא החלטה שלי בככלל אבל כבר נמאס עליי המצב הזהה !
תעניי לי בבקשה לשתי השאלות.

לפני חודש עברנו דירה לעיר אחרת, דחינו קצת את המעבר כדי שהילדים ישארו עם החברים שלהם בחופש ולא יעברו לעיר שהם לא מכירים בה אף אחד בלי שיש להם מסגרת שבה יוכלו להכיר.
הבן שלי בן 9 ונראה מסתדר, אבל הבת הגדולה בת 13 ופשוט סובלת, היא אומרת שכולם יורדים עליה וממררים לה את החיים ולא מוכנה לחזור לבית הספר אחרי החגים. אני אובדת עצות, מה לעשות?

היי ענת,

אני בן 16 ואני כזה לא אוהב כזה להיות בסביבה כזה עם אמא שלי אני גם לא אוהב להתבדח איתה ונגיד שהיא מציעה לי לשבת איתה בבית קפה ולדבר על החיים שלי ונושאים שונים, או נגיד לצאת איתה לסיבוב כיף חווייתי אני מרגיש כזה לא נעים , כזה עצבני אני גם לא סובל להתרגש או לבכות ליד אמא שלי, אני גם ממש לא מהילדים שלחבק את אימא וככה וככה או כל מיני התרגשויות כאלה ואחרות אני לא יודע אבל אולי זה קשור לזה שפעם כאילו כל הזמן הייתי מה שנקרא מתחת לסינור של אמא, ואבא שלי היה אומר לי את זה ואז קורה שאין לי כח לדבר איתה, אני גם לא שואל אותה דברים מביכים או כל דבר מיני שקורה בטלויזיה אני מתבייש עד מוות, לא סובל שהיא מנשקת אותי,(כשהייתי קטן ועד עכשיו תמיד פחדתי מאבא שלי, ואני תמיד מנסה לעשות משהו שהוא יעריך אותי ולא מתנהג לידו כמו שאני...)???????????

היי ענת,

תודה רבה על התשובות ויש לי עוד שאלה:

האם זה שאני מפנטז על גברים זה לא כדאי כלומר זה מחזק את המשיכה שלי לבנים?
ואיך את חושבת שאני לא הומו אם אני מפנטז על גברים ?
וכשאני רואה בנות נגיד אני מרגיש שזה נמצא אצלי איפה שהיא המשיכה הזאת אבל קשה לי להגיע לסיפוק מפנטזיות רק על נשים, כאילו יש משהו שחוסם אותי-זה לא זורם
באמת, אני לא מבין את זה אף פעם כשאוננתי ופינטזתי כל מיני דברים אולי עלתה מחשבה שאני אולי הומו אבל הייתי בטוח שאני לא. ועוד שאלה: האם יכול להיות שהמשיכה הזאת לגברים היא קשורה גם בחוסר הבטחון שלי והדימוי העצמי הנמוך ופחדים כאלה ואחרים??
והאם יכול להיות שאני רק מפנטז על גברים אבל כשאני יגיע למגע עם אישה אני אתגרה ובכלל הקושי שלי בסיפוק מפנטזיות על נשים קשור בזה שזה חדש אצלי לנסות להגיע לסיפוק מפנטזיות על נשים?? ועוד שאלה אחת הכיי חשובה: התאהבתי (נראה לי) בבחורה מבוגרת ממני שסתם ראיתי- לפני כמה חודשים ומאז אני מרגיש שאני לא אוכל להתאהב במישהי אחרת שרק היא יפה ואין סיכוי שאוהב משיהי אחרת- מה זה??

היי ענת קוראים לי וקיבלתי מחזור בגיל 10 ו11 חודשים האם אני ילדה מפותחת ולא בריאה

בתי (בת 8 וחצי) ובני (בן ה7) נכנסו הערב לאתרי סקס. נכנסתי לחדר ובני התבייש ולבתי המתינה לתגובה של כעס ממני. אזרתי כוחות ואמרתי שאלו דבירים שאנשים חולים עבור כסף עושים וזאת לא האמת. אפילו השתמשי במילה אנשים חולים ודפוקים. סגרתי את המחשב ואחרי תשאול. בתי ספרה לי שחברה מהכיתה סיפרה על זה.
בני אמר לי שהמחשבות של מה שהוא ראה קופצות לו בראש והוא לא רוצה את זה. תגובתי:ליטוף ונשיקה.בתי פוחדת שאספר לאביה (כמובן שסיפרתי וישר חסמתי אפשרות עתידית לגלשיה לאתרים אלו.
בקיצור מה עושים, מה להגיד לה/לו? אני המומה מהסרטים של כמה שניות שהם ראו....
איך להתנהג?

אני מצטער מאוד שאני כותב על זה בפורום הזה אבל זה המקום האחרון שמצאתי שהוא מתאים ועזרה ממכם באמת תעזור לי... אני בן 15 ולפני כמה זמן הייתי עם חברים בבריכה... עכשיו במלתחות כולם היו ערומים וגם אני ואז פתאום חברים שלי התחילו לצחוק עליי שגודל האיבר שלי גדול...... אף פעם לא שמתי לב לזה בכלל אבל באמת יחסית אליהם הוא נראה לא הגיוני ומוזר כשחרזתי הבייתה עשיתי משהו מאוד מוזר.. מדדתי את האיבר וגיליתי שהוא 15 ס"מ במצב רגיל ו26 כשהוא במצב עומד.. כל החברים שלי אמרו שהאיבר שלהם אפילו לא מגיע ל17 כשהוא עומד.... חברים שלי יורדים עליי כל הזמן כשאנחנו נפגשים מה אני יכול לעשות במצב הזה?? חייב לציין שהבטחון העצמי שלי נפגע מאוד! כל עזרה תעזור, תודה מראש

שלום ענת אני מבקשת עזרה לי זה קצת לוחץ:
בני בן 15 סך הכל ילד טוב הגיל שלו ומורכבוית משפחתיות שלנו כנראה גורמות לו להיות עצבני
לפעמים הוא מדבר אלי לא יפה קורא לי סתומה מטומטמת , במוצאי שבת הוא התווכח איתי ולא משנה מה יהיה הוא גם בטוח שהוא צודק יש לא פתיל קצר בקיצור הוא דחף אותי וצעק עלי מטומטמת מס פעמים ואני החלטי לא לדבר איתו עד שיתנצל גם התחילה שנהת לימודים והוא הלך בלי ציוד לבית הספר כל נסיון שלו לדבר איתי לא התיחסתי אליו והרגשתי טוב שאלך עד הסוף עד שיתנצל
הוא לא מתנצל מכיוון שאין לא ציוד הוא היה חייב אותי שאלך לקנות לא ציוד כי כעסו עליו בבית הספר ולא היתה לי ברירה והייתי חיבת להחליף איתו מס' מילים ושוב הוא התחיל לצעוק ולהגיד לי סתמי השיחות שלו עם אביו הוא מצדיק את עצמו לי מתחיל להרגיש רע אני חושבת שבטח בתוכו הוא מצטער כי הוא מאוד אוהב אותי ואני אותו וקשה לי עם זה לא נראה לי שזה הולך להגמר והאמת אני גם רוצה שזה יגמר בכבוד לי זה חדש לא מעולם לא התעלמתי ממנו היום בבוקר במקרה ישבתי בחוץ והוא הלך לבית הספר ואמר לי ביי ועניתי לא אני פשוט הרוסה מזה תודה מראש