פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

ובכן הבעיה שלי היא כזאת.. לא יודעת בכלל אם זאת בעיה או לא אבל בכל זאת..

אני בכיתה י"א והבית ספר שלי בשביתה אז אין לי כל כך מה לעשות... כלומר נוצר סביבי שיגרה מעצבנת ומשעממת... נמאס לי כל הזמן לישון עד מאוחר ולהיות ערה עד מאוחר ולא לעשות כלום...
אני לא בחורה כזאת שיושבת ומסתלבטת כל היום...אני צריכה לעשות משו אבל לא יודעת מה....
אני מנקה את הבית מרוב שיעמום ועושה כל מיני דברים ויוצאת עם חברות וחברים וכל מה שנערה בגילי עושה אבל נמאס לי!! נמאס לי מאותם חברים מאותם פעילויות....פשוט נמאס
אני מרגישה שאני צריכה אקשן בחיים...משו חדש... חבר... חברה חדשים לא יודעת...

מה את מציעה לך לעשות?
אולי להתחיל לעבוד איפשהו?...הבעיה איפה יקבלו נערה בת 16 ואם מותר...

היי אני נערה מתבגרת רגילה, ואני צריכה יעוץ איך אני ממשיכה מהנקודה המסוימת שבה אני "תקועה" עכשיו.
טוב אני הסביר: בטח אני מבינה ויודעת הרבה על הנושא אז אין לי מה להסביר בדיוק, אבל אני הסביר איך שאני רואה הכול. אז כמו שאת יודעת ואני, קבוצת בני הנוער די מתחלקת לקבוצות, נו קבוצת של כמה חברים בבית ספר, יש כל מיני קבוצות. וגם אני התחברתי לאחת, לאחת שבעצם קיבלה אותי כמו שאני וראו אותי כאחת מהם, עם הזמן למדתי להתחבר איתם יותר (אגב אני כיתה ח' ושנה שעברה עברתי באמצע שנה, אז ככה שאני לא הספקתי לבלות איתם הרבה זמן). למדנו למצוא דברים משותפים, ויכולתי להיפתח שם יותר, כי בדרך כלל אני לא אחת שנפתחת ליד כולם מהר, אני נוהגת לשמור על מסכה, שבעצם במט ראשוני לא הכי מכירים את האני האמיתי שלי, כי אני נוהגת לשמור על משחה ובעצם לבחון כל אחד שעומד מולי, ומנסה להתחבר אליי, עם אני רואה שהוא בעצם נחמד ורצוי עבורי אני לאט ,לאט מורידה את המסכה ומכירה לו צדדים שרק חברים של ממש מכירים אצלי. אז בכל אופן, התחברתי למספ' תלמידים, ודיי נחמד לי היה עד עכשיו, בתקופה האחרונה התחלתי להכיר יותר את האני הפנימי שבי, התחלתי ללמוד מה אני באמת רוצה, ומה אני לא רוצה. התחלתי לגלות דברים אחרים אליי, אבל בניתים רק אני יודעת על "הדברים" האלו. ובואי נגיד שהדבר שגילתי זה החלום שלי, זה הדבר שאני כל כך רוצה. אבל זה לא הכי מאפיין וממתחבר אליי, אני יכולה לומר לך, שעם היית מכירה אותי באמת, והייתי מתוודה כלפייך. היית בטח צוחקת ולוקחת את המילים שלי בתור מילים שכאילו "אני אומרת את זה סתם בלי סיבה שאני מנסה להצחיק אותך, ואת משתפת פעולה". וזה מי מה שאני הכי מפחדת, אני מפחדת מהתגובה, ויותר מפחדת, שכאשר האנשים שאני אומר להם את זה יבינו שאני רצינית. אני פשוט יעבד אותם את החברים שאני מכירה ואהובת, לא יעבד הכוונה שהם לא ידברו איתי, אלה יעבד אותם כלומר: הם יתחילו להשתנות כלפיי, לדבר על דברים אחרים איתי, ובקיצור יהיו אנשים שאני לא מכירה, ואליי גם לא מחבבת. אז יוצא שאני בדילמה, בין משהו שבאמת נוקש ללבי ורוצה לצאת החוצה ולהתגשם לבין הסביבה שלי, ולא רק חברים גם הורים ומשפחה, אני כבר יכולה לתאר את התגובה שכל אחד ואחד מבני משפחתי כשיבנו זאת, חלק יגידו שאני רוצה זאת רק בגלל שאני עוד קטנה, וכשאני הגדל זה יעבור לי, ואלי הם צודקים. כי הרבה אמרים כגדולים כל החלומות והמשאלות מנפצות, ואני ממש לא רוצה לעבד את משאלתי, ממש לא. לכן בניתים אני משאירה זאת באיזון, לא אומרת כלום וממשיכה להתנהג כמו שרק אני יודעת, נשארת האדם שבחוץ האדם שכולם מכירים, אבל בתווכי יש עוד אחד שמחקה להזדמנות לצאת. זה די מדכא אותי, כל העניין של הפחדים שלי לגבי כל צעד שאני יעשה. אני גם פוחדת לעשות צעד שאני יצטער אליו, הכי הייתי רוצה שאני הכול לשלב בין הצדדים. אבל אני לא בטוחה אולי זה יצא לי ואולי לא. ועוד משהו שאני פוחדת, שעם אני החזיק הכול בבטן, כלומר לא בבטן ממש כי אי

שלום לכולם

אתמול בערב לאחר ויכוח קולני ומאוד רגשי הילד בגיל 14 יצא מהבית בכעס,
ולא חזר עד עכשיו . לא ידוע לי אם ביקר בבית הספר או לא .
הכל התחיל אתמול בערב כשהערתי לו על כך שהוא מקדיש יותר זמן למחשב
מאשר להכנת השיעורים ( בפעם המי יודע כמה) , הגענו לויכוח בטונים גבוהים .
אשתי שהצטרפה לויכוח סטרה לו קלות והא החזיר לה סטירה .
ניסיתי להרגיע ולגרום לו להבין את הטעות שעשה אבל ברגע שהבין שהחלטנו
לנתק אותו מהאינטרנט עד שנראה שיפור בהתנהגות שלו יצא מהבית ולא חזר
עד לשעה זו. עליי לציין שזו הפעם הראשונה שהוא יוצא מבלי לחזור .
כמו כן, הוא ילד מאוד אינטליגנט ובעל פוטנציאל לימודים אדיר שלא ממצה אותם
ומסתפק בבינוניות של ציון 70-80 .
איך מגיבים ומה עושים כשיחזור בוודאי בשעות הקרובות?
אב מודאג

לענת בוקר טוב!
אני כותבת לךואני אל סף יאוש בני בן ה12{בכור בן 3 בנים}ואני כבר לא מצליחים לתקשר,הוא כל הזמן מול המחשב ,לא יוצא ,אוכל ארוחת בוקר ב5 אחר"צ, מכה את אחיו מתחצףאליי,ניסיתי לדבר איתו אך הוא לא הקשיב,כתבתי מיכתב גם לזה לא התייחס,כשתמו כל הגבולות ובאחד הימים ניגשתי לסגור את המחשב והוא הפעיל נגדי אלימות פיזית,בעלי לא עוזר בכל הנוגע אליו ובכללאיני יודעת מה לעשות ,אם אני לא מצליחה להתמודד איתו בתחילת גיל איך יראו החיים בהמשך? אני נמצאתעל סף יאוש.
אלמונית נ.בהאם ניתן להגיע אלייך לטיפול משפחתי

ענת שלום,
מה עושים כשהבת שלי בת 14 רוצה לעשות עגיל באף ואני נגד זה?
בעיקרון לא מעוניינת שתתחיל עם חירורים בפנים, זה מתחיל באף , אח"כ רוצים בסנטר וכו'.
הסברתי לה ולבן שהוא בן 17 שאני מתנגדת בכל תוקף לעשות חורים בפנים, זה משאיר צלקות ואין "חרטות" . הבעיה שקשה לה לקבל "לא" והיא ממש מנג'סת בעיניין והאמת שזה קשה יותר ויותר לסרב. לציין שלפני שנתיים הבן שלי רצה לעשות עגיל בגבה , סרבתי בכל תוקף , עשה הצגות והנה עכשיו אין לו בעיה עם זה (לדבריו). החשש שלי שאם בסופו של דבר אתרצה לעגיל באף זה יתן פתח לבן שלי לבקש שוב עגיל פה או שם.
מה עושים? ואיך מתמודדים עם ניג'וסים יום יומיים?

הבת שלי יוצאת למסיבות טבע. היא אומרת לי שאין לי מה להילחץ כי היא לא עושה סמים ואני צריכה לסמוך עליה שהיא אומרת לי את האמת וכהוכחה היא אומרת שהיא יכלה להסתיר ממני שהיא הולכת למסיבות האלה והיא לא עושה את זה. יש בינינו אומנם תקשורת נפלאה והיא מספרת לי הכל, אבל אני פוחדת שאולי כאן היא לא מגלה לי את כל האמת, כי איך אפשר להיות בסביבה שכולם בה לוקחים סמים ולא להתפתות? אני לא רוצה להגביל אותה כי עד עכשיו החינוך היה מאוד חברי והיא לא בגדה באמון אף פעם, מצד שני, מסיבות כאלה זה קצת מוגזם בשבילי

בתי בת ה-15 נורא מסוגרת, אין לה הרבה חברות, היא מעט שמנה, היא תלמידה טובה ושקטה, אבל אני חשה שהיא לא פופולרית, לא "מגניבה" בלשון הצעירים ושהדבר לא קל לה. היא לא מדברת על זה אתי ונראה לי שמתפתחת אצלה איזו חומה שלאט לאט תלך ותהיה עבה יותר. אני רוצה שהיא תהיה מאושרת, שתצחק, שתפרח - איך אני יכולה לעזור לה?

תודה, חדווה

שלום
בני בן 11 ועשרה חודשים התעורר בבוקר והודיע לי שהוא עשה קצת פיפי וזה קורה לו כשהוא חושב על בנות.
האם ייתכן שזה קרי ליליה אף על פי שזה נראה כמו פיפי? האם זה הגיוני בגיל זה גם הקרי וגם ההתעסקות בחשיבה על בנות

תודה יהודית

כשרבתי עם אמא שלי היא זרקה לי משהו שהיא לא יכלה לדעת ואחרי שעצקתי עליה ורבתי איתה היא הודתה שהיא הקשיבה לשיחות טלפון שלי. אני לא מדברת איתה כבר כמה ימים מאז והמצב בבית ממש מגעיל, אבל אני לא מוכנה לשלוח לה על זה שהיא ככה נכנסה לפרטיות שלי. נראה לי גם שהיא לא מבינה כמה זה מגעיל מצידה, מה אני יכולה לעשות?

בתי בת ה 11 ילדה מאוד מוכשרת יש לה חברות רבות היא תלמידה טובה ומאוד מקובלת
הבעיה הינה כשהיא קובעת עם חברות היא תמיד דואגת להיות מוכנה לפני הזמן , אך לא כך המצב בבית. כשאנחנו קובעים איתה בשעה מסוימת תמיד צריך לחכות לה.
גם כשאנו מבקשים ממנה לעזור בבית , תמיד היא עייפה או עושה דברים אחרים , שהיא נזכרת פתאום ששכחה. רק כשאנחנו כבר כועסים היא מבצעת.
כיצד עלינו להתיחס לבעיה החצויה .

שלום רב
אשמח לקבל אנפורמציה הנוגעת לסטטיסטיקה, מחקר או מידע כללי הנוגע לגיל הממוצע שבו בני נוער מקיימים יחסי מין מלאים בימינו.
תודה

אני דיי רבה עם אבא שלי, פעם הייתי לוקחת עם הריבים קשים ורצינים. והיופם למדתי לישתוק פשוט שתקתי תמיד כשהוא כעס כדאי לא להחמר את המצב, למדתי שהוא חסר סבלנות ומיצעצבן ממש לעיתים קרובות.
זה דיי מעצבן וליפעמים הורס לי את היום, למרות שעם תיצפי בו כועס (ולא רק אליי) את בטוח תחשבי שלא אכפת לי, אבל כל זה הצגה..
זה דיי מרגיז ומפריע..
ואולי תוכלי ליעת לי, איך פחות להיתעצבן מי זה?

כמו שאת יודעת גיל ההיתבגרות לא הכי קל שבעולם.
ואני לא מיתלוננת אין לי למה?! כי אני יודעת שזה גיל כזה שעוברים בנו שינוים דיי קשים.
לרוב, אני משנה מצבי רוח במהירות גבוה יחיסית. ליפעמים אני כועסת על כל העולם בלי סיבה מיוחדת - וזה מה שנותנה אותי לומר לעצמי: למה אני לא מצליחה להגיע למקיסמו שאני מצפה מעצמי.
אני תמיד מבטיחה לעצמי שאני השתדל לעשות את המקסימו למטרה שלי, "למומשלמת" שאני רוצה להיות. וזה דיי עובד, אבל זה מחזיק 4 3 ימים גג. אני נישברת ולא יכולה להחיזק מעמד "במושלמת" שאני מצפה מעצמי.
זה דיי מעציב, וזה לא פעם ראשונה שניסיתי זה ככה מאז גיל 12 שאפשר להיגד שאני כבר שנתיים מנסה אך ניכשלת כל הזמן מחדש.
גם בלימודים, למרות שאני יודעת שאני חייבת אני נורא מיתעצלת, אני באמת מצליחה בלימודים, אך דיי מיתאצלת יחיסת למה שאני מסוגלת.
יש ימים שאני נוטה להיתעצבן על כל ההעולם, ואין לי מושג למה? אולי זזה ביגלל שאני שוב ניכנשלתי ממהצופה העצמית שלי "לשלומות כמו שאני רוצה".
אני גם דיי מפוזרת ליפעמים,
אני כבר מתחילה לחשוב קצת על העתיד שלי, וכל הזמן עולה לי היתלאבטיות ורעיונות שונים, במיוחד שאני מזל "מאוזניים" המזל שנחשב שהכי קשה ליבחור.
קיצור אני רציתי, אולי כמה טיפים איך להמשיך את כיל ההיתבגרות יותר קל.
וביכלל כמה טיפם לגיל..!!
חחהחהחה סורי על החפירה :]

שלום רב

יש לי תאומים בניי 12 בן ובת ובנוסף יש להם אחות בת 15
מאז החופש הגדול הבן שלי הפך להיות מאוד עצבני לא אוכל טוב אוהב להיות ער בלילות עד מאוחר הוא היה ילד מקסים אבל עכשיו הוא לא מפסיק לעצבן ולהתעצבן תחילה קישרתי את המצב למעבר שלו לחטיבה וחשבתי שהוא במשבר אבל לאחר שיחה עימו התברר שהוא מאוד אוהב את החטיבה והוא מאוד מקובל .אחר כך קישרתי את המצב שלו למצב הנפשי שלי שאני מאוד עייפה משיגרת החיים עבודה בית ילדים לטפל באמא שגרה אצלנו אני לומדת בנוסף אני עצבנית אני לחוצה מאוד ומה גם שהסבתא (אמא שלי) כמו שכתבתי גרה אצלנו ומשפיעה לא מעט על חיי כולם בבית היא מתערבת בעיניינים ודורשת מהם כל הזמן להביא לקחת לטפל בא לעזור לה הסברתי לה לא פעם שהם בסהכ עוד ילדיים ושתניח להם אז היא כועסת ונעלבת אני לא יודעת היכן לשים את עצמי בין הילדים לבין אמא כל דבר שהיא דורשת מהם חייב להתבצע באוותו רגע אחרת היא לא מפסיקה לבקש אותו גם אם היא תחזור על זה 10 פעמים ואני מהצד גם אם אני לא כועסת זה גורם לי לכעוס ולהתפרץ על הילדים כי היא מכניסה ללחץ הבית כולו כמו הר געש שמאיים להתפרץ מה לעשות איך יוצאים מהבלאגן?מהכעס? מהעצבים?

שלום
בתי בת ה 10 מאוד בלגניסטית ולא רק שאי אפשר להכנס לחדר שלה , בכל הבית מוצאים בגדים שלה, ספרים, כשהיא מסימת לאכול היא לא מורידה את כלי האוכל לכיור , בקיצור כל הזמן אני צריכה להיות אחריה
הנושא הנ"ל יוצר קצר ביננו כי כל הזמן אני מעירה לה , כשאני מעירה לה באותו רגע היא מסדרת והכל חוזר על עצמו למחרת .כך אני מוצאת את עצמי כשוטרת בבית, וכעסים מיותרים ביננו.
מה לעשות?