פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

הבן הבכור שלי תכף בן 11. מאז שהוא תינוק יש לו קשיי פרידה רבים. גם בגילו "המופלג" נכנס ממש למצב חרדה כאשר יודע שאנו תכננים לצאת לבילוי, והוא והאחים שלו אמורים להשאר עם בייביסיטר. הוא ממש מפסיק לתפקד, הולך תכופות לשירותים, מאבד תיאבון ובבוא הרגע, בוכה, ולא נרדם עד חזרתנו, תוך שהוא מתקשר אלינו כל כמה דקות לברר מתי נגיע. תופעה זו קורת גם כאשר בני משפחה כמו סבא-סבתא שומרים עליו. אחיו הצעירים נרדמים בלי בעיה, ולא מחקים את התנהגותו. יש לציין כי גם לחוגים מתקשה ללכת לבד, ומעדיף שנשאר איתו, למרות שבסופו של דבר כן ניתן לקיים מומ על הנושא ולגרום לו להשאר. בשאר התחומים הוא מתפקד מצוין, הוא ילד חכם, תלמיד מוביל, מנהיג בכיתה, מקובל חברתית. אין לו בעיה ללכת לחברים, אם כי יש לו בעיה לישון אצלם, וכמה פעמים שניסה, היינו צריכים להגיע באמצע הלילה לאסוף אותו כי לא הצליח להרדם. בכלל, הייתי מאפיינת אותו כילד שמאוד זקוק לשגרה, לשליטה בנעשה ולידיעה מוחלטת של מה שעומד לקרות. הוא מאוד עירני, קשוב לניואנסים של מבוגרים ותמיד בעינינים. לעיתים נראה שטרוד מדי בדאגות המבוגרים, ופחות מדי פנוי לעיסוקי הילדים. כילד, לא עבר שום טראומת נטישה שאנו יכולים להצביע עליה. מאז שהוא תינוק, התקשה בפרידות, ותמיד עבר מספר חודשים קשים בתחילת כל שנה בגן. העליה לכתה א' היתה אף היא קשה, והוא היה צמוד למורה חודשים, וקבל יחס מיוחד עד שיתרגל... אנחנו מאוד מיואשים, ולא יודעים כבר מה לעשות... לא רואים שיפור אלא להפך. נשמח לקבל עצה....

אני אם לילד מתבגר בן 16 שנים אני אלמנה שגידלה את הילד לבד מגיל 9 חודשים ,בית שכמעט ללא גבולות והמון רצון להשלים את החסר בויתורים גדולים ,לבעיה עצמה לפני כמה ימים ישבתי במחשב וקפצה הודעה לבןשלי על איזה משחק פוקר ואם הוא בא נדלקה לי נורה אדומה ונכנסתי להיסטוריה של האיסיקיו ושם גיליתי ועדיין מגלה שהבן שלי מעשן סיגריות שתמיד היה אנטי וכעס עליי שאנימעשנת מעשן נרגילות שותה ומשחק פוקר עם כסף ,ביום שגילתי את זה הוא היה בבילוי קראתי לו לבית ואמרתילו שאני יודעת הכל שיבוא ואני רוצה לדבר איתו והוא היה פה בבית היו צעקות כעס ודמעות מצידי והוא הכחיש את הכל נטיתי להאמין לו כמו תמיד אבל האמנתי והמשכתי לחקור בהיסטוריה ולא היה ניתן לברוח מזה קראתילו שוב והיו צרחות כעס וכו..אמר שהוא מעשן רק שבוע ושהוא יפסיק ושהוא לא ישחק יותר עם החברים פוקר ולא כל כך רצה להקשיב לי למחרת לקחתי אותו לשיחה והסברתי לו מה הסיכונים בהתמכריות למינהם ושצריך לדעת לבחור את החברים המתאימים אמרתי לו שאני לא אויבת שלו וכל הדברים האלו לטובתו באיזה שלב נמאס לו לשמוע ממני הגביר את המוסיקה והובטח לי שהוא לא יעשה את הדברים האלו (דרך אגב אמרתי לו שנכנסתי להיסטרויה של האיס קיו ) והוא כעס חסם את האיסיקיו והיום פיצחתי את הקוד ולא דובים ולא נעליים הילד ממשיך בשלו ואיתי הוא מתנהג יפה מאוד כאילו הכל בסדר אני אובדת עצות ואנילא יודעת מה לעשות איך לגשת אליו איך להסביר לו שהסביבה משפיעה עליו כי ביסוד הוא ילד טוב מאוד ישבתי וקראתי כל הערב בפורום וניסיתי למצוא תשובות שיועילו לי לפתור את המצב ולא מצאתי תשובה פרקטית מדי דרך אגב אנייודעת מאוד שהכל באשמתי אני אמא מגוננת מידי ,מתערבת מידי וחוששת מידי (הייתי פעם בטיפול פסיכולוגי ושם ניסו ללמד אותי להציב גבולות ולא לקחת אשמה בגגל המצב )( חשבתי שהכל השתפר ונתתי בו אמון מלא שיחררתי וגיליתי שאני תמימה כל כך ואמא כל כך גרועה (הייתי בטיפון כשהוא היה בן 13 במשך שנתיים) מסתבר שאני לא יודעת איך לעזור לבן שלי לצאת מהמקום הזה שהוא נמצא (ואני יודעת שכל זה הוא בכדי להיות מעורה חברתית ושהוא עושה דברים בניגוד לרצונו רק שלא יאמרו לו שהוא הומו וכאלו ) אנא בבקשה עיזרו לי לעזור לו ולעצמי דחוף ביותר

היי ענת,
אני בת 15 וחצי,בכיתה י.
אני וחבר שלי כבר חצי שנה ביחד,אנחנו מאד אוהבים אחד את השני,ובמהלך כל החצי שנה של הקשר שלנו לא רבנו אפילו פעם אחת!!!
לפני כמה ימים דיברנו על יחסי מין,רציתי לדעת האם זה לא מוקדם מדי,ובמידה ונחליט שאנחנו עושים את זה,האם מספיק לי להשתמש בגלולות בלבד?
(זו הפעם הראשונה של שתינו)

אני מתביישת לדבר על זה עם אמא,אני יכולה ללכת לרופא נשים בלי ידיעתה?

אני גם מפחדת קצת מכל הקטע של החדירה,שמעתי שזה כואב ויורד דם,זה נכון?

תודה,יום נעים...

שלום ענת :
קודם כל הייתי במס' הרצאות שלך ומאוד מאוד נהניתי !!

בתי בת 15.5 מאוד ביישנית , הסובלת מבעיות חברתיות עוד מביה"ס היסודי ,
בשיחותי איתה היא מסבירה לי שפשוט היא לא יודעת מה להגיד ואיך לפתוח שיחה וזה מתבטא גם במסן ובאיסקיו , היא פשוט מחכה שהצד השני ינהל את השיחה , ואם זה לא קורה היא פשוט מתנתקת מהשיחה .
בביה"ס היסודי צחקו וירדו עליה ללא הפסקה וזה נמשך לחטיבה , בכיתה ט העברתי אותה לחטיבה חדשה שאולי שם כהתחלה חדשה היא תפתח יותר ואכן בהתחלה היה שינוי לטובה , היא הכירה חברות אך לאט לאט זה הידלדל .
כיום היא בתיכון ופשוט לא מוצאת את עצמה , וללא חברות .
אני ממש אובדת עצות ואשמח עם תוכלי לייעץ לי מה לעשות כדי לעזור לה .

הי ענת,

נהנתי מההרצאה שלך שנערכה באורט אפרידר ואני מקווה שהפנתי מספר טיפים כי הם נשפכו שם כמו נהר זורם....
יש לי בכורה מתבגרת עניין האיפור /החיצוניות, התעסקות ביופי לוקח ממנה המון משאבים ואנרגיות שבאות על חשבון דברים אחרים אחרי ההרצאה בואי נגיד השלמתי והבנתי אבל נושא הבנים מאוד מסקרן ומטריד אותנו כהורים מכיוון שלהבחנתי ולדעתי היא אינה מספיק בשלה לעמוד על שלה וכל פיפס קטן נורא מחמיא ו"מסוונר" לגמריי ומוציא אותה מפרופורציות. כהורים אנו מבקשים ממנה לא לקחת את הדברים בקיצוניות ולהשקיע יותר בלימודים.... אני לא רוצה שתפתח דברים מאחורי גבינו ולכן אשמח לדעת איך ללכת בין הטיפות הרגישות האלו שכן היו דברים מעולם ועניין האמינות חושב לי מאוד.

תודה מראש,

כרמית

אני בן 13 רק 1.55 ואין לי שפם או שיערות בבית שכי ולרוב החברים שלי יש.

יש לי בעיה :
זה ישמע קצת מוזר , אבל זאת האמת ..
כל הזמן אני מרגישה צורך לשים את היד בין הרגליים [כאשר אני שוכבת], מתחת לאיבר המין, ולהטות את הישבן מעלה ומטה ..
אני לא יודעת מה זה ..
אולי זה אוננות , אולי זה אני לא יודעת מה ..
אני מפחדת שאני לא אקבל מחזור בגלל זה או משהו
למרות שעד עכשיו הכל בסדר , אני מקבלת הפרשות , החזה שלי גדל והכל ..
אבל אני לא יודעת מה זה ..
מאז שאני זוכרת עצמי אני עושה את זה , כי אני כאילו מרגישה שאני חייבת לעשות ..
אני ל איודעת אם להמשיך לעשות את זה או לא , כי אני פוחדת שזה פוגע בי ..
ניסיתי לדבר עם זה על אמא שלי , אבל בסוף לא סיפרתי לה כי הרגשתי נבוכה ..

מה לעשות ??

שלום רב,
בני בן ה-17 לא מוכן להיות במסגרת לימודית, לא רוצה ללמוד ובטח שלא מקצועות עיוניים למקות שהוא מסוגל ויכול. הוא גם לא יודע להצביע על מקצוע שהוא מעדיף ורוצה ללמוד. האם כדאי לעשות אבחון בגיל זה, והאם ניתן לשלב אבחון הכוונה וייעוץ ביחד ומי יכול לעזור לי????????????????

לדעתך, כדאי לי לומר לבת המתבגרת שלי: "אם גבר יתקוף אותך, תבעטי לו באשכים"?.
האם היית אומרת את זה לבת שלך?.
האם שמעת על מקרה, שבו מישהי הכניסה לתוקף בעיטה באשכים וניצלה?.

מחכה לתשובותייך.
כל טוב.

בני בן 5 טוען שהוא פוחד מהחושך ! מבקש שנשב לידו עד שיירדם. בלילה קם מגיע אלינו למיטה, לא תמיד אני שמה לב ישר ואז באמצע הלילה כשאני קולטת אני מחזירה אותו למיטה והוא מתעקש שאשב לידו שוב , ברגע שנרדם אני חוזרת למיטתי רק מניחה את הראש והוא מתחיל שוב לבכות וקם למיטה שלי וחוזר חלילה, נמאס לי , אני לא ישנה טוב הוא לא ישן טוב , כל הבית לא ישן טוב! הסברתי לו כבר הכל, יש לו מנורה קטנה בחדר, קראתי לו מיליון ספרים בנושא, לא עוזר!!!!! האם לפנות לעזרה מקצועית? או שזה יחלוף (זה נמשך כבר מס' שנים, עם עליות וירידות

אני בת 12 בכתה ז' עכשיו...וכל כך מפריע לי הגובה שלי מלא ילדים וחברות שלי יותר נמוכים ממני ואני מרגישה מאוד גבוה וזה נורא בעיני אני פשוט שונאת את הגובה שלי וחשבתי אולי הם יגבהו או משהו ואולי אז נשווה טיפה את הגובה אבל הם לא.וזה מאוד מאוד כואב לי אני משתגעת ולא יודעת מה לעשות.הגובה שלי 1.60 בערך..ואפילו הבנים גוהבים ממני..מה אני יכולה לעשות????(היתי רוצה להיות פחות 5 סנטימטר)

שלום,
בני עבר לתיכון, כדי לקיים שיגרה נורמלית החלטתי לעשות עימו הסכם, ולהגבילו ל שעתיים שלוש
שעות מחשב וזאת לאחר שהוא מגיע הביתה אוכל, נח מעט גומר את התחייבויותיו ולא אחרי השעה
תשע, לבני יש קשיי קימה בבוקר ועם אני לא מעירה אותו וקוראת הוא מסוגל להמשיך לישון.
לצערי ההסכם הזה כרגע מופר הוא יושב במחשב מעל הזמן המוסכם ומכין את שיעוריו מאוחר,
ומתקלח בשעה עשר בלילה. בעבר ניתקתי לו את המחשב והוא היה אומר לי כי צעד זה לא עוזר. אני מבחינתי רוצה להמשיך
בניתוק המחשב, אלא אם יש דרך אחרת.
בעיה נוספת שהוא התחיל לקלל אותי, בהתחלה הגבתי בכעס וניתקתי ממנו מגע לזמן, לאחר זמן
הוא מבקש סליחה, אך חוזר לסורו במהירות.( אני גרושה והוא בני היחיד) כיצד עלי להגיב או שעלי
להתעלם???
מודה לכם על תשובתכם
אורלי

ביתי נכנסה לחטיבה. מדובר בבת זקונים אחיותיה הגדולות עזבו את הבית .עוד בחופש הביעה דאגה שבנות שהציקו לה ביסודי (בבחינת עקיצות והעלבות ) ישובצו בכתתה ויציקו לה ,למרבה הצער חלפו רק יומיים וכבר הילדה שבה הביתה עצובה וכועסת בטענה שהיא משקיעה מאמץ ליצור לה חברות חדשות וכבר היום נגשו אותן בנות לחברות החדשות ודברו סרה בביתי(מה אתן שפוטות שלה ? היא לא היתה מהמקובלות.....) ביתי ילדה מוכשרת ופעילה חברתית בדר"כ (עיתון, מועצת תלמידים....) אך בניגוד לרושם שהיא יוצרת היא די חסרת בטחון ובעלת דימוי נמוך. אני לא יודעת מה לעשות עם התלונות שלה כלפי ההערות של ילד זה או אחר קשה להגיד תתעלמי קשה לי שכבר על ההתחלה היא מאיימת שלא תלך לבית הספר . כשאני מנסה להביע את דעתי היא מאוד כועסת ונעלבת.

אני בן 13, וממש לא מתנהג כמו מתבגר.
אני כמעט ולא רב עם ההורים,
אני מאוד תלוי בהם, וכשיש ויכוח אמא שלי מוותרת ברגע.

זה יכול לפגוע בהתבגרות שלי?

שלום,
ביתי חגגה את יום הולדתה ה-12 לפניי מספר חודשים וגם לפניי כן נהגה להסתגר בחדרה וכל פעם שאני או מישהו אחר היה נכנס היא הייתה מגרשת אותו.
יש לה התקפיי זעם ודיכאונות לעתים תכופות יחסית.
איני בטוחה שהיא נכנסה לגיל ההתבגרות ואם כן, אני רוצה להיות מוכנה ולגרום לה לעבור אותו בקלות.
האם ביתי בגיל ההתבגרות?