פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום שפרה,
באמת את מתארת מצב קשה, של קושי להגיע לקרבה רצויה עם הבן שלכם. נדמה לי מדברייך כי הוא בכור ומקנא באחיו על היחס שלהם אליהם או על דברים אחרים, (בדרך כלל הקנאה היא על אהבה והעדפת ההורים). לא יודעת אם יש לו לחצים נוספים כמו לימודים, חברים וכו' ומנקז את הלחצים האלה אליכם. הו איותר קשור אלייך, מצפה ממך לברית אתו, וכועס כשאבא מתערב כי את משתפת אותו. אני חושבת שאת עושה נכון שמשתפת את בעלך, אתם כן צריכים לפעול כצוות עם מסר אחיד כלפיו. הייתי מציעה לקיים שיחות הבהרה או התקרבות אתו בנוכחות שניכם. נדמה לי שכהורים אתם מפרידים כוחות לפעמים והבן מתבלבל ומצפה לברית אישית איתך.
הקושי העיקרי של ילדים שמורדים ומצהירים הצהרות כאלה של ניתוק בעתיד מההורים, הוא דווקא הקושי להפרד רגשית מהקשר המאד קרוב המאפיין ילדים-הורים בילדות. למרות שהוא בן 17, ויינו מצפים כי בגיל הזה יצליח לשים את האובייקטים ההוריים יותר רחוק בחייו ולפנות אנרגיה רגשית לקשר לאנשים אחרים, הוא עדיין עסוק מאד אתכם, מתקשה לקבל את ההתפתחות הזו. זו אחת ההשערות בלי לדעת על פרטים נוספים בחייו. עוד אפשרות- אולי המרדנות באה לידי ביטוי בהתנהגות לא מקובלת עליכם, בנהנתנות יתר, באימפולבסיביות, ואז הבעיה היא יותר של שליטה בדחפים ושל חוסר יכולת לווסת רגשות.
אני כן חושבת שהמצב מספיק קשה כדי לפנות לייעוץ או להציע לו לבוא אתכם לטיפול משפחתי. אם מסרב להציע לו לקבל עזרה טיפולית פרטנית ואתם כהורים במקביל הדרכה.
בהצלחה,
שלי ורדי

היי נועם
את צודקת שבגיל ההתבגרות אנחנו נתונים לשינויים במצבי הרוח בצורה שיכולה להיות קיצונית, אך מה שאת מתארת הוא שונה.
נראה לי שהגיע הזמן לעשות שינוי מאחר והצורה שבה את מודדת ומסתכלת על עצמך ועל החיים צריכה עידכון ודחוף.
את הצעד הראשון שהוא הכי קשה בעולם עשית וזה לכתוב בפורום על המצוקה שלך.
עכשיו יהיה כדאי להמשיך ולפנות לעזרה נכונה שתעזור לך לזוז למקום חדש.
למרות הבישנות והפחדים יהיה כדאי לפנות ליועצת של בית הספר בבקשה שתסכים רק לשבת איתך. אם זה לא יסתדר אז לבן אדם קרוב שאת סומכת עליו, זה יכול להיות המחנכת שלך.
את צריכה לדבר על זה ולהוציא דברים החוצה. כשזה קורה אז מרגישים תחושת הקלה.
עוד רעיון שעולה לי זה להרשם לחוג שמעניין אותך במקום חדש שבו את לא מכירה אנשים כך שיהיה לך את הבטחון להיות מי שאת ללא הבישנות שמנהלת אותך בבית הספר שבו את מכירה את כולם וכולם מכירים אותך.
בגדול נועם,
צריך לעשות מעשה, בהתחלה זה קשה אבל אחרי זה פתאום רואים שזה אפשרי ואני מדבר מנסיון אישי שלי שהיה מאוד דומה למה שאת מספרת.
זהו לבנתיים,
אשמח מאוד לדעת מה החלטת

בהצלחה
איל

אני אמא לארבעה מתבגרים חלקם כבר בוגרים. לא הורמונים גם לא תנודות במצב הרוח הם התירוץ להרגשות שאת מתארת. גיל ההתבגרות הוא גיל של פענוח העולם באופן עצמאי. אבל אין עדין ודאות שאכן העולם נראה כמו שחושבים. בגדול יש שני אופני תגובה: אני יודע הכל ואף אחד לא ילמד אותי והשני אני לא יודע כלום לא יכול לדעת אם מה שאני חושב זה באמת נכון כי אני לא ממש יודע איך המציאות נראית. לכן בגיל הזה חשוב שיהיה בוגר כלשהו מולך שתסמכי עליו שראית המציאות שלו נכונה יחסית ושהוא בוחן אותך באופן הוגן. כלומר לא כופה עליך את ראית המציאות שלו אבל לא מקבל כל מה שאת אומרת. בוגר כזה יכול להמצא בפסיכולוג יועצת חברה של אמא וכו. בקשר לחבר כרגע את מכונסת בעצמך פתרי את זה קודם והכל יקרה.
בהצלחה
עפרה

שלום לך
צילומי הדמייה ממוחשבת c.t שנעשו למתבגרים מראים מעל לכל ספק שמוחם מוצף בהורמונים מעל הנורמה של מבוגרים עד כדי מצב של "כאילו" תחת השפעת סמים ממריצים.
לשאר תגובתך, את צודקת בהחלט רק יש לזכור שלא תמיד זה פשוט. בעיקר כשאנחנו משוכנעים ומזדהים בקיטלוג שנעשה לנו ע"י החברה. ואנחנו די יודעים עד כמה החברה יכולה להיות שיפוטית ותחרותית
יום טוב

בקשר למה שאמרתם אני באמת נרשמת לחוג,ציור. ואני באמת מרגישה בו כאילו אני יכולה להיות מי שאני,בלי הדעות הקדומות של אנשים שנמצאים איתי בבית ספר כלפיי,ואפילו לא רק בבית ספר,אלא בכללי.
אתם ממש קולעים למצב שלי כי אני באמת מרגישה שאין לי חבר בגלל שאני נורא עסוקה כרגע בעצמי,לחפש אחר הזהות האמיתית שלי,לחפש אחר עצמי!
אני מרגישה שכל התהליכים שחוויתי,של ירידה וניסיון לעלות שוב למעלה,ביגרו אותי ועשו אותי למחושבת יותר. לפי דעתי,הבעיה העיקרית שלי זה שאני לא משתפת,אני לא פותחת את עצמי בפניי אחרים,ולכן אני מרגישה שאין לי נושאים משותפים עם הסובבים אותי. אני מרגישה ריקנות בגלל שעדיין לא חוויתי אהבה,לא חוויתי משהו משמעותי,משהו עמוק. מסיבה זו אני מרגישה שאין לי כ,כ בשביל מה לחיות.
אני חושבת שמרוב לחץ,שסוף-סוף פרקתי את המשא הזה,את כל התחושה הזאת שחוץ מכם,הקוראים,אף אחד לא באמת יודע על זה. אני חושבת שמרוב הלחץ כל מי שקורא את מה שכתבתי כאן יבין שאני במתח.
מקווה לשמוע מכם עוד עצות,ולשמוע מנסיונכם האישי שעוזר לי מאוד ברמה שאני לא יכולה לתאר במילים.
שולחת לכם את אהבתי מכאן..

קודם כל תודה רבה על הפירגון, זה מאוד משמח לדעת שעזרנו, וגם פה יש איזה שיעור קטן לחיים.
מנסיון שלי, אחד הדברים שעוזרים לי להיות מרוכז בדברים החשובים בחיים ולא להתעסק בכמה אני לא..........., קשור ביכולת שלי לעזור לאחרים.
גם לך, ואני בטוח בזה, יש את היכולת הנפלאה לעזור לאחרים והייתי מציע לך לחפש אפשרות לממש יכולת זו !!!!!
שיהיה המון בהצלחה, ואשמח מאוד להתעדכן
איל

שלום לך אור,
קשה לך מאד כי הכל עלייך אך בינתיים את עושה את הדבר הנכון, את מתאמצת ולא מוותרת בשבילו .כי אחרת הבן שלך יוותר לעצמו. הבעיה שאת לא יודעת עד כמה יהיה לך כוח.
אני לא יודעת מהן הסיבות שמביאות את הבן שלך לא לרצות ללכת לבית הספר ולא לעשות למען עצמו, - אולי קשיים בלימודים, אולי אי שייכות חברתית, אולי דכדוך, או מרדנות לדרישות חיצוניות מצד בית הספר...
כדאי לך להתייעץ עם הצוות של בית הספר, לשתף אותם בבעיה שלך. אולי המחנכת,או היועצת ידברו אתו, יבינו לעומק יותר את הסיבות לחוסר המוטיבציה שלו.
אני מבינה אותך, לאורך זמן לא תוכלי לעשות זאת, זה מעייף, ואם ממשיך להיות אותו דבר ולא מעורר לו את המוטיבציה האישית שלו, אז אפילו עדיף להרפות, להביא את המצב למצב יותר משברי כך ש"יתעורר" ויעשה אולי שינוי. בסופו של דבר המטרה שירצה לבד ללכת וללמוד, את לא יכולה לשמש לו כמתווכת ותומכת לאורך זמן, כי זה מנציח מצב תלותי.
אם הוא ממשיך לאחר או להעדר כאשר את פחות מתערבת ונלחמת אתו, ישנו בעל תפקיד בעירייה-קצין לביקור סדיר -שאפשר להזמינו לבית הספר, כד לדבר עם הבן ואתך. למעשה תפקידו להסביר לו את החוק, להפחיד אותו ולשדר לו שיש חוקים וגבולות להתנהגותו וגם סנקציות לאי ביקורו הסדיר.
בבד בבד צריך לבדוק אופציות טיפוליות מקבילות כמו שיחות, כי אולי מצב רוחו לא טוב ויש לו בעיות שעליהן לא יכול היום לדבר, ומגיב בחוסר אנרגיה.
מאחלת לך בהצלחה, ושבנך ימצא כוחות לצאת מזה,
שלי ורדי

שלום,
כן ,את צעירה מדי עבורו, בין גיל 13 ל-16 הפער גדול. אך נחמד שאת מרגישה משהו, סימן שאת מתפתחת רגשית ורגשות כמו מאוהבות מתחילות לבצבץ אצלך. תנסי להיות נעימה , נחמדה, ללמוד ממנהו, וסבלנות, האהבה תגיע כשתהיי מוכנה ובשלה לכך פיזית ורגשית.

שלי ורדי

שלום לך
את מתארת מערכת יחסים שבורה לכל הדעות בינך לבין בן זוגך לשעבר שלפי תאורך הוא אחראי באופן מוחלט.
מצב זה לא בריא לילדים, את זה אני בטוח שאת כבר יודעת, לכן הצעתי היא לפנות לאינסטינקט האימהי שלך ולשאול את עצמך מה נידרש כרגע?
על פניו נראה שיהיה כדאי כרגע להוריד את "הרגל מהגז" ולתת לבתך את המרחב לראות באמת מה קורה. לא להפנות שום אצבע מאשימה כלפי בעלך לשעבר בשיחות איתה וסמכי עליה שהיא בסופו של תהליך תבין.
תייצרי ווקום שיאפשר לה מתוך בחירה לראות את המצב לאשורו ולא להיות מותנית ע"י אחד הצדדים.
זה יכול לקרות אך ורק אם תוציאי אותה מהמשוואה של הסיכסוך שיש לך איתו.
כל פעם שיש לך שיחה איתה דאגי שבשום פנים היא לא תגלוש להאשמות מצידך כלפיו. והיה והיא מאשימה אותך התעלמי ושני נושא תוך הסבר שזה לא מעיניינה מערכת היחסים של הוריה.
לגבי המזונות, בעלך מחוייב למזונות כלפי בנו בן ה9 ואם הוא לא עומד בכך פני לרשויות.
היי לבתך למשענת כשתצטרך וסמכי על יכולתך כאמא להחזיר את המצב לקדמותו בתהליך שיכול לקחת זמן.
בהצלחה

מה אני יכולה לעשות כשהיא אינה עונה לי, ואף לא מגיבה להודעות שלי, היא אפילו לא נותת לי את כתובת המייל שלה, כרגע אין לי דרך להגיע אליה.

שלום ניקה,
קשה לי לייעץ לךמה כדאי לעשות, אני לא מכירה פרטים על ההתייחסות שלך לבנים ובכלל לאנשים. אני מבינה את הקנאה לבחברות שלך, היא מובנית מאליה, היא דומה לתחושה שיש לך על היותך יוצאת דופן ב"קבוצה", וגם בין הבנות את חשה מעט יוצאת דופן.
אולי הן יותר משוחררות ממך ומראות את המיניות והנשיות שלהן יותר ממך? אולי את רוצה קשר אך קשה לך להתקרב, אולי את לא בוחרו נכון את הבנים שמתאימים לך באמת ואת מצפה שיחזרו אחרייך בנים שונים מאד ממך. כדאי להיות פשוט את עצמך, בלי פוזות, ובלי מסכות ,ומי שיתאים יבוא. יש אמונה כזו שכשלא מחפשים, אז האהבה באה. כדאי לך לדעתי להשקיע בעצמך, בחברות, במשפחה , במי שאת אוהבת ואוהב אותך, בלימודים, בחוגים, בידע ,ובמיומנויות. הבטחון העצמי יעלה בצורה כזו. אם בא לך, תשאלי את עצת חברותייך מה הן חושבות על היחס וההתנהלות שלך אל בנים, אך רק את החברות שאוהבות אותך באמת ורוצות לעזור לך. אולי תדעי משהו יותר מעמיק על עצמך.

בהצלחה בעתיד,
שלי ורדי

שלום ניקה
אשמח להוסיף גם כן עצה לעצות הטובות של שלי אבל מנקודת ראות של בן.
מה שבנים מחפשים, וכן, לפני מספר שנים עוד הייתי בן, היום כבר אבא, אני עוד זוכר שהייתי נדלק בעיקר על בנות שלא היו מפחדות להיישיר מבט ולהסתכל לי בעיניים. זה מה שבנים אוהבים.
סמכי על עצמך, ואם את רואה בחור שמוצא חן בעינייך הסתכלי לו ישר פנימה ושדרי לו במחשבתך שאת מוצאת אותו חמוד ומושך. הוא כבר יבין שיש לו פה הזדמנות להכיר משהיא רגישה ואיכפתית וכדאי לו לעשות את הצעד הראשון לפני שמישהוא אחר יעשה.
זכרי שאם זה לא הולך, סביר להניח שהבחור מפוחד או מבוהל ואין לו מספיק אומץ, וזה אומר שכנראה הוא צריך קצת להתבגר בשביל להיות איתך.
בקיצור, סבלנות-התמדה- והכרת ערך עצמך-ולפי איך שאת מתנסחת יש לך הרבה מאוד מה להציע
אז בהצלחה

שלום לך
יהיה קשה לענות על סבך הסיטואציות שכתבת.
בגדול,
עדיף שהורה אחד יתמוך בשני וישדר על אותו גל.
אבל,
יש לתאם עמדות ודרכי פעולה מבעוד מועד ע"י שיחות מקדימות שצופות מצבים בעייתיים שיכולים להתעורר.
בנוסף,
כעס הוא הפער בין המציאות כפי שהיא באמת לבין הציפיות ששמת עליה.
כך שזה די מיותר לכעוס - על עצמך- על הסובבים אותך- על ילדיך- על הוריך- וכו'
לכן, מומלץ יהיה לבצע הערכות מצב כדי להיות מוכן ולא מופתע - ההבדל בין חכם לפיקח.
יהיה קל יותר לענות מול סיטואציה אמיתית מהחיים.
את מוזמנת לכתוב שוב!

שלום יעל,
מדברייך יש רושם שאת סגורה על הזהות והעדפות המיניות שלך. גילך צעיר, האם זה נכון שאת בטוחה בזהותך המינית? זה נראה לי עניין חשוב שכדאי לתת לו את הדעת בכובד ראש, ואם זה נכון, לבדוק האם זה מבלבל אותך ואילו רגשות זה גורם לך. שנית, את מתארת רגשותייך אל כמה בנות. אני עדיין מאמינה בלי קשר לזהות מינית, שאם מתאהבים או נדלקים על הרבה אנשים, במקרה שלך - בנות- בו זמנית, זה סימן שלא ממש אוהבים אף אחד, אלא זה ביטוי של הצורך הגדול שלך לסוג של קרבה, קשר, אינטימיות או סקרנות להתנסות בעניינים מיניים. תחשבי על זה , האם באמת רוצה את כל הבנות בו זמנית או את זקוקה לקרבה רגשית/פיזית, לאהבה?
לגבי החברה שלך כבר שנים רבות, כדאי לך לשקול האם ל להתוודות אליה שאת נמשכת אליה, זה יכול להביך אותה ולהרחיק אותה, חבל לאבד חברה.
מצד שני, אני מבינה אותך שאת רוצה להיות אמיתית ולשתף אותה ואת הבנות האחרות בתובנות שיש לך על עצמך. את חוששת לאבד או להיתקל בדחיה, לכן את בקונפליקט כרגע.
נדמה לי שלא כדאי לומר לחברה הותיקה שלך שאת נמשכת אליה, אלא בעדינות לרמוז לה שאת לא בטוחה לגבי העדפות המיניות ויש לך מחשבות לכיוון של ביסקסואליות, שאת בודקת את עצמך.
תראי את התגובה שלה, ותנהגי משם בתאם. בסוף, אני חושבת שכדאי לשתף את החברות אך בהדרגה ובזהירות,
בהצלחה,
שלי ורדי

כששאלתי אותה מה היא חושבת על לסביות היא ענתה ב'איכס , לא סובלת אותן ..'
ושניסיתי לרמוז לה היא די התרחקה ממני ...
אם אני אגיד לשאר החברות שלי הן יתרחקו ממני ואני יודעת את זה ..
הן פשוט שונאות לסביות ...

היי יעל,
הן עדיין צעירות, בתקווה שיתבגרו בעתיד ויראו את העולם לא כשחור- לבן. אולי כדאי לך להתחיל לחפש אנשים דומים לך בזהות, אתם תוכלי לשתף בתחושות ולהרגיש שייכת, בלי להתרחק מהחברות הותיקות בפתאומיות.כדאי לך לפנות לארגונים של הומולסבים , לקבל תמיכה כדי לא להיות לבד. זמה שעובר עלייך גורם לך להרבה בדידות.
מקווה שתמצאי את הסביבה בה תהיי מובנת ושייכת,
שלי ורדי

יש לי עוד חברה מהאינטרנט (היא בין האלה שנדלקתי עליהן) , והיא אמרה לי שהיא B מספר פעמים , משום מה אני לא מצליחה להגיד לה שגם אני ...
רמזתי לה כמה פעמים אבל לא נראלי שהיא הבינה ...
ותודה רבה ...

שלום עדן,
עד כמה קשה לקבל בעצמך שאת מתפתחת ורוצה דברים של נשים! כולנו עברנו את זה, זה רגש מבוכה בסדר גמור. יש יותר סיכויים שלך זה קשה, עוד לאמך לא איכפת , אפילו תשמח שהבת שלה גדלה ונהיית לאט לאט נשית.
תוכלי להגיד לה שהרבה חברות שלך הולכות עם גוזיה, וזה באופנה, וזה יפה שהיא מבצבצת מתחת לחולצה,ונותנת שילוב של צבעים, תוכלי להגיד לה שגם מחמם כי קר בחורף, ותני לה להבין לבד שיש עוד סיבה...
בהצלחה,
שלי

אנא פנו ליעוץ בהקדם האפשרי.
נדרשת עבודה בליווי מיקצועי שתיתן לכם את הכלים להתמודד עם מצב זה על בסיס יומיומי, ויהיה כדאי שגם בנך יעבור תהליך אצל פסיכולוג נוער.
כרגע אתם שבויים על פי רצונותיו של בנך וכמו שאמרת מצב זה יכול להחמיר.
טכניקת ההרגעה של בעלך לא מקדמת אלא אפילו מסוכנת, ברגע שבנך יתחזק זה עלולל לגלוש לעימות פיזי מה גם שזה לא פותר את הבעיה.
בהצלחה

שלום רב
את מתארת מצב עצוב שבו אחד התאומים לא מוצא את מקומו בחיים וסובל מדימוי עצמי נמוך.
אשמח לדעת יותר על מערכת היחסים בינהם.
יש לזכור שלתאומים יש מערכת יחסים שונה מאשר אחים רגילים ויש לקחת זאת בחשבון בכול התארבות שלכם או אנשי מקצוע.
מצד אחד הם נבדלים ומצד שני אחד חי את החיים של השני. סוג של הדדיות לא כל כך מובנת ברמה הפיזית.
אי אפשר לנתק אותם ומצד שני הם כל הזמן עסוקים בלהתבדל מהשני.
יש מה לעשות אך חשוב לי לדעת יותר.

שלום רב,
ברצוני לציין כי הבעיות החברתיות אצל האח התאום קיימות עוד מגיל ביה"ס היסודי. דווקא התאום הזה הוא ילד אחרי דואג ועוזר מאוד בבית ולכל בני המשפחה, הוא אכפתי מאוד ודואג לאחיו התאום וגם הצעיר. עם זאת, לאחרונה הוא מקנא באחיו התאום בגלל קושי שלו ליצור קשרים חברתיים כאשר התאום השני, כן מצליח וכן מתפשר ו"זורם" יותר מבחינה חברתית. התאום עם הקושי הוא גם תלמיד טוב יותר, אם כי לא בצורה מאוד משמעותית, בהשוואה לאחיו. הוא כל הזמן יורד על אחיו ואמר לו שהוא פראייר שמוותר לחברים ושהם מרבים לנצל אותו, הוא גם מתנתק מכל קשר חברתי, לעיתים הוא נפגש עם חבר בביתנו, אך באופן כללי הוא נמנע מלעשות זאת.
כפי שציינתי, הוא מטופל אצל פסיכולוג, ואיננו חשים שיפור מהותי מה עושים???

המון תודה
ההורים המודאגים.

שלום שוב
את מוזמנת להתקשר אלי ללא התחייבות.
נראה שבנך אימץ דימוי עצמי נמוך ביחס לאחיו ונדרשת פה בעיקר התערבות חזקה שלכם ההורים ולא טיפול פסיכולוגי לבן.
עצם העובדה שהוא הולך לטיפול ולא אחיו מייצרת אצלו זהות של אחד עם בעיה ויכול להיות שפשוט היחודיות שלו בבית לא באה לידי ביטוי שתאפשר לו לבנות את הבטחון העצמי הנחוץ

שלום גבריאלה,
אכן זה מבהיל ומדאיג, לדעתי אין מנוס משיחה, עימות עם הבת ועם המדע שייש לך. עדיף לעשות זאת תחילה כאשר את לבד אתה, או ביחד עם חברת משפחה,.
נראה לי שעדיף בלי אבא, כיזה היה מצב מביך.
צריך להגביל אותה, לפקח עליה, וגם לדבר ולנסות להבין לליבה, למה היא מרחיקה לכת כל כך ואין לה גבולות.
נדמה שיקול דעתה לקוי . צריל להבין את הסיבות , בד בבד עם ההגבלות. תצטרכו בוודאי ייעוץ משפחתי .


שלי ורדי

קיימנו שיחה, בעלי ואני. כצפוי היא התכנסה בתוכה ולא רצתה לשתף פעולה. היא אישרה לבסוף את מה שכבר ידענו ולא הכחישה. נראה לי שהיא לא מפנימה את חומרת העניין. כרגע ניתקנו אותה מהנייד והאינטרנט- ברור שזה לא לאורך זמן ורק אמצעי זמני עד לבירור המהותי של מעשיה- כמו שאמרת, להבין למה עשתה את זה וחרגה בצורה כל כך בוטה מכל מה שנאסר עליה והוסבר לה במפורש עשרות פעמים.
זו ילדה מאוד אינטליגנטית והסקרנות הרגה את התמימות
אני כותבת בצער גדול כי עדיין איני מבינה כיצד זה קרה לי, לנו ומפחיד אותי לחשוב מה עלולות להיות ההשלכות של מעשיה

אנחנו נתחיל כנראה כבר שבוע הבא יעוץ משפחתי למרות שהיא לא מעוניינת אך הבהרנו לה שזה לא נתון להחלטתה
תודה על תשובתך- אם מפוחדת מאוד

כיצד לטפל ולמוע מקרים כאלה או דומים? תודה מראש

טוב אתם עושים , כהורים אתם לא שמים בצד את הבעיה ויש לכם את האומץ לדבר ולנסות להבין דברים כואבים, יום אחד היא תודה לכם על זה.
שלי

חשבת לדבר איתה על הנושא?
בת כמה היא? יש לה בן זוג?
האם אי פעם שוחחתן על הנושא של יחסי מין?

שלום לך,
בתך בגיל ההתבגרות, הרעיונות כבר נמצאים אצל בתך, מתוקף חשיפתה בעולם המודרני רווי ממידע, ובטח עקב התעניינותה הטבעית בגיל זה במין השני ובמין . אם או בלי גלולות, אם היא רוצה לעשות משהו, היא תעשה. אולי הקושי שלך להתייחס, לדבר בכלל על משהו שיש לו אסוציאציה ישירה למין עם הבת?
אם זה כך, תדע שכל עוד אתה לא נבוך, המבוכה שלה תהיה פחותה. מלבד זאת, רופא יכול לתת הסברים טובים, הם יודעים להסביר את האיזן ההורמונאלי שהגלולות גורמות יותר טוב מאיתנו.
מניסיון שלי עם בנות, למרות שיודעותאת המטרה הראשונית של הגלולות, רבות מהן יודעות דרך חברותיהן על השפעתם לפצעים ולא עושות מזה עניין.
לדעתי, אין לך מה לדאוג. הדאגה היא לשמור את הבת קטנה קצת עדיין, ולא לחשוף אותה לענייני מבוגרים.
בהצלחה,
שלי ורדי

היי יעל
האם בגיל 18 תפסיקי לשאול את רשותו?
אם כן, אז
נראה לי שיהיה נכון לכתוב מכתב לאביך שבו בצורה עדינה ומכבדת את נוקטת בעמדה ברורה שמתארת את המצב החדש שבו את בגירה אחראית מודעת לעצמך ולוקחת אחריות על בחירותיך עם כל מה שמשתמע מכך.
שימי את המכתב בחדרו כך שזה יהיה הדבר האחרון לפני ללכת לישון.
קחי בחשבון שיכולה להתפתח דרמה אך מיקומך הפנימי הוא זה שיכתיב את ההמשך והוא אמור להיות קריר יציב והחלטי.
בהצלחה

עוד משהו חשוב...
בחודשיים האחרונים, היא לא נפגשת עם חברות בכלל.
היא הולכת לחוגים אחה"צ 3 פעמים בשבוע אבל מעבר לזה, כאמור - היא מנסה להיפגש עם אותן שתי בנות ללא הצלחה.
בזמן האחרון התחילה לדבר על זה שהיא רוצה לעבור דירה / בי"ס.
היא לא מרגישה כנראה נוח לשתף אותי במצוקה הנפשית שבה היא נמצאת - אבל נראה לי שרע לה... מילדה שמחה שנפגשה כל יום עם חברים ודיברה בטלפון כל הזמן, היא הפכה לילדה די מבודדת ואני לא יודעת איך אני יכולה לעזור לה.

היי מיכל
אפשר ממש להקרע מבפנים והתחושות שעולות הן ממש כואבות.
ילדים יכולים להיות ממש אכזריים אחד כלפי השני ולצערי זה מחזיר אותי כמה עשרות שנים אחורה.
נראה שהכי כדאי יהיה לבנות סיפור שבו את מספרת לה, בצורה עדינה מקרה שקרה לך שדי דומה לסיטואציה שבו היא נמצאת ואיך את מצאת את כבודך העצמי ע"י איתור ערכים מובילים בחייך.
את נאמנה
את עוזרת לאחרים
את לא גורמת סבל לחלשים ממך
ויש עוד הרבה דוגמאות
במקביל עיזרי לה להזכר במקרים דומים שבהם היא מימשה ערכים דומים ושאלי אותה אם היא היתה רוצה לוותר עליהם.
בנקודה זו הרפי ופשוט אהבי חבקי ותמכי ככול האפשר. היא כבר תבין.
זה יכול לקחת קצת זמן מאחר ובתך דומיננטית כפי שאת מתארת ולכן הויתור הוא לא פשוט.
בהצלחה